ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין י.א נגד עדי יוחאי :

לפני כבוד ה שופטת אביגיל כהן

המבקש:

י.א
ע"י ב"כ עו"ד דורית שרי

נגד

המשיבים:

  1. עדי יוחאי
  2. הפניקס חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד ניסן גיצה

החלטה

1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב (כבוד השופט משה תדמור ברנשטיין) מיום 5.9.2017 בת"א 23644-06-16 ולפיה התקבלה בקשת המשיבה 2 – הנתבעת 2 להבאת ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל").

2. ענייננו בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שאירעו בעקבות תאונת דרכים מיום 9.1.15.
התאונה אירעה למבקש – התובע במהלך עבודתו והוכרה כתאונת עבודה ע"י המל"ל.
הועדות הרפואיות של המל"ל קבעו למבקש מיום 11.4.2015 נכות זמנית בשיעור 100%, והחל מיום 1.1.2016 נקבעה לתובע נכות רפואית קבועה בשיעור משוקלל של 64%; כשהחלק הארי בה – 50% נקבע בגין שבר בירך ימין שלא התאחה, 20% נוספים בתחום האורתופדי ו – 10% בתחום הפסיכיאטרי .

3. הבקשה בבימ"ש קמא:
ביום 6.4.17 הגישה משיבה 2 (להלן גם: "הפניקס") בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית של המל"ל ולפיה נותרה למבקש נכות רפואית קבועה בשיעור של 64% כתוצאה מהתאונה. הפניקס ביקשה למנות מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי לבדיקת המבקש וקביעת נכותו האורתופדית.
הפניקס טענה כי לא היה מקום לקבוע את נכותו לצמיתות בגין אי חיבור של השבר כאשר מצבו הרפואי של המבקש צפוי להשתפר וקיים עדיין סיכוי לאיחוי וחיבור מלא של השבר והיה על הוועדה להמתין ולקבוע נכות זמנית.
נטען כי במועד בו נבדק המבקש בוועדה (20.3.16) טרם הושג חיבור השבר ובסיכום ביקור מיום 21.12.15 ובבדיקת CT נמצא כי אין עדיין חיבור של השבר ונרשם כי המבקש זקוק לניתוח חוזר (לאיחוי השבר). בסיכום ביקור מיום 22.2.16 נרשם כי המבקש מתעד לעבור ניתוח וכך גם באישורים מיום 10.5.16 ומיום 8.12.1 6.
לחלופין נטען כי הרופא שישב בוועדה הרפואית הוא מומחה לאורתופדיה וכירורגיה של כף היד ואינו מומחה לברכיים או פרק הירך ובפרוטוקול הועדה אין התייחסות לכך שהמבקש עתיד לעבור ניתוח בהמלצת הרופאים המטפלים.

המבקש – התובע בתגובתו ביקש לדחות את הבקשה בהעדר טעם מיוחד להתיר ל הפניקס הבאת ראיות לסתור .
נטען כי לא חלה כל הטבה משמעותית במצבו של המבקש, הוא לא עבר כל פרוצדורה כירורגית מאז בדיקתו והוא לא מתכוון לעבור ניתוח פעם נוספת בשל חשש מניתוח נוסף שעשוי להביא להרעה נוספת במצבו. כמו כן נטען כי הפניקס לא הניחה כל תשתית עובדתית לטענותיה בעלמא לפיהן צפויה הטבה משמעותית במצבו של המבקש.
לטענת המבקש, המומחה בכירורגיה אור תופדית ותיק ומיומן, כיהן שנים ארוכות כמנהל מחלקה אורתופדית ואין יסוד לטענה כי בשל תת התמחות נוספת חסר כשירות בתחום הרלוונטי.

הפניקס בתשובה לתגובה טענה כי אף אם המבקש לא ביצע את הניתוח הנוסף עליו הומלץ לו לאיחוי השבר ואף אם אין בכוונתו לבצע את הניתוח ולא חלה כל הטבה במצבו, עדיין יש מקום נוכח הפוטנציאל האמיתי והממשי לשינוי במצבו הרפואי של המבקש אם יעבור את הניתוח ויהיה איחוי של השבר, להתיר הבאת ראיות לסתור על דרך של מינוי מומחה רפואי מטעם בימ"ש בתחום האורתופדי שיבדוק את המבקש וי קבע אם יש חיבור של השבר ואם סירובו לביצוע הניתוח סביר ומוצדק או שמא נגוע במניעים זרים ולא עניניים; ובמקרה כזה יקבע את נכותו ככל שהיה מבצע את הניתוח .

טרם מתן החלטה בבקשה להבאת ראיות לסתור, ביקש בימ"ש קמא את התייחסות הצדדים להמלצת הוועדה הרפואית של המל"ל לדון מחדש בדרגת הנכות בעתיד "בעוד 2 שנים" בסעיף 13 לפרוטוקול הוועדה (החלטה מיום 6.7.17).

הפניקס טענה כי יש בכך חיזוק נוסף לטענותיה ולפיהן גם הועדה הרפואית סברה כי אין מדובר במצב סופי ודי בהמלצה זו כדי להוות נימוק מיוחד להבאת ראיות לסתור.
מנגד, המבקש טען כי אין בכך כדי להצדיק היתר להבאת ראיות לסתור מקום בו הפניקס לא הצביעה על שינוי במצבו של המבקש או טעות בדין/עובדה שנפלה בעבודת הוועדה הרפואית שיש בה לקפח את זכויותיה של הפניקס.

4. החלטת בימ"ש קמא:

א. בימ"ש קמא קבע כי לאור ההמלצה בפרוטוקול הוועדה הרפואית לבדיקה נוספת של התובע תוך שנתיים לאחר מועד קביעת הנכות ע"י וועדה רפואית של המל"ל, ממנה נלמדת זמניות הנכות שנקבעה, ולאחר שבימ"ש קמא שמע את טיעוני הצדדים בעניין זה, אין מדובר בענייננו בנכות "שנקבעה על פי כל דין" כדרישת סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

נקבע כי מינוי מומחה בענייננו היה אמור להתבקש בדרך המלך באמצעות בקשה למינוי מומחה שימונה עפ"י הוראת סעיף 6א לחוק הפלת"ד ותקנה 2 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז – 1986 (להלן: "תקנות המומחים ") , ולא עפ"י תקנה 19 לתקנות מומחים בעקבות קבלת בקשה להבאת ראיות לסתור, כמבוקש בבקשה.

ב. בנוסף, בימ"ש קמא בחן את הבקשה לגופה, והגיע למסקנה כי קיימות נסיבות המצדיקות להתיר הבאת ראיות לסתור מהטעמים הבאים:

(1) קביעת הוועדה הרפואית איננה סופית.

בימ"ש קמא קבע כי:
" על פי מה שפירטתי לעיל, אין מחלוקת כי הוועדה הרפואית ידעה על האפשרות לביצוע ניתוח נוסף בירכו של התובע, ועל כך שהתובע שוקל אותה. אני מוצא כי לוועדה הרפואית ניתן על ידי התובע מידע, שיצר רושם ברור, שקיימת אפשרות מעשית שהתובע יעבור ניתוח. עוד אני מוצא, כי בהחלט יתכן, כי המלצתה הספציפית של הוועדה הרפואית לבדיקת התובע בעוד שנתיים קשורה לענין זה. מכל מקום, עובדתית, אינני מוצא כי הוועדה קבעה נכות קבועה כשכל הנתונים הסופיים לפניה. מדובר באדם צעיר, כשעולה מהדברים שהוועדה עצמה מודעת לאפשרות לשינוי במצבו בהקשר של חיבור השבר, אם בהתערבות ניתוחית ואם לאו". (הדגשה במקור).

עוד נקבע כי מקום בו התובע מודה כי הצוות הרפואי המליץ לו על קיום הניתוח וסירובו לעבור את הניתוח עלה רק לאחר קביעת נכותו על ידי הוועדה הרפואית, העובדה שלא הובאה מטעם ה פניקס חוות דעת רפואית לאישוש הטענה כי מדובר בניתוח מתבקש ונדרש (כפי שפעלה הנתבעת ב רע"א 3233/94 קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פבלינסקי (28.8.94) להלן: "עניין פבלינסקי" ) אינה ראיה חסרה בענייננו.
נקבע כי בשלב זה, הפניקס איננה חייבת להוכיח כי הניתוח הנוסף הוא פשוט ואין בו סיכון לסיבוכים מיוחדים על מנת שיתאפשר מינוי מומחה עפ"י התקנות.

בימ"ש קמא התייחס לפסה"ד שניתן בעניין פלבינסקי שם בימ"ש מצא כי קביעת הוועדה הרפואית איננה סופית וקבע שהמצב דומה בענייננו. נקבע כי:
"כאמור, המצג שנתן התובע לוועדה הרפואית היה שהוא שוקל לעבור את הניתוח; הוועדה הרפואית לא מצאה להביע עמדה והערכה לגבי הצורך בניתוח ומידת הסיכון שבו. עתה, אמנם אין ראיה שהמצב הרפואי של התובע השתנה, אך אין ספק שבסירובו לעבור את הניתוח הנוסף, מביא התובע למצב שבו מה שנחזה לוועדה הרפואית כלא סופי, בשל השינוי שיכול להביא ניתוח נוסף, עלול להפוך להיות סופי, רק בשל החלטתו, סירובו. ובנסיבות כאלה קיים דמיון רב בין החלטת הוועדה הרפואית בענין פלבינסקי, לבין ההחלטת הוועדה הרפואית בענייננו, המציבה תחנת בדיקה, שמצאתי כי סביר שנקבעה מתוך מודעות לאפשרות שניתוח עומד להתקיים ".

(2) סירוב התובע לניתוח נוסף נחזה ככזה שאינו עומד בנטל הקטנת הנזק.
בימ"ש קמא עמד על כך שהוועדה הרפואית שתבדוק את התובע בתום השנתיים לא תקבע שיש להפחית מנכותו הרפואית של התובע בגין סירובו לעבור את הניתוח אף אם תסבור שהניתוח מתבקש ולכל היותר תזמן את התובע לבדיקה נוספת, הואיל ואין בידה מנדט להפחית את הנכות הרפואית שנקבעת לתובע בשל אי הרמת הנטל של הקטנת הנזק; מה שיכול עקרונית להיקבע בתיק פלת"ד.
נקבע כי עפ"י הוראות הדין השאלה בעניין הקטנת הנזק רלוונטית בענייננו ויהיה צורך להציגה למומחה שימונה מטעם ביהמ"ש.

בימ"ש קמא הדגיש כי אין בכך קביעת עמדה בנוגע לטענת הנתבעת לגבי אי עמידת התובע בנטל להקטנת הנזק. קביעתו נוגעת לכך שהנתבעת זכאית ליומה בהוכחת טענה זו, שהוא נימוק נוסף לחיוניות שבמינוי מומחה מטע ם ביהמ"ש , כעולה מהוראות חוק הפלת"ד ותקנות המומחים.

ג. לאור האמור לעיל, בימ"ש קמא קיבל את הבקשה מכוח תקנה 7 ותקנה 19 לפלת"ד וקבע כי במסגרת החלטה נפרדת ימונה על ידו מומחה בתחום האורתופדיה (אחד מתוך שלושת המומחים שצוינו בהחלטה).

על החלטה זו הוגשה הבר"ע שלפני.

5. להשלמת התמונה אציין כי בהחלטה מיום 12.9.17 מונה כמומחה מטעם ביהמ"ש בתחום האורטופדיה ד"ר יצחק קורן.
בהחלטת בימ"ש קמא מיום 18.9.17 עוכב ביצוע ההחלטה מיום 12.9.17 עד להכרעה בבר"ע.

6. בבקשת רשות ערעור מבוקש ליתן רשות לערער, לדון בבקשה כבערעור, להורות על ביטול החלטת בימ"ש קמא מיום 5.9.17 וההחלטה המשלימה מיום 12.9.17 ולקבוע כי הנכות שנקבעה ע"י הוועדה הרפואית מחייבת בתביעה דנן.
המבקש טוען כי עסקינן בנכות לצמיתות ומשכך מדובר בנכות עפ"י דין כמשמעה בסעיף 6ב לחוק הפלת"ד וזאת למרות שהועדה המליצה למל"ל לזמנו לבדיקה נוספת כעבור שנתיים, שהרי הן המל"ל והן הנפגע רשאים לעתור לבדיקה חדשה בידי ועדה רפואית כאשר חל שינוי במצב. לטענת המבקש, החלטת בימ"ש קמא מרוקנת מתוכן את הוראות סעיף 6ב לחוק הפלת"ד ועומדת בניגוד להלכה הפסוקה.
נטען כי העובדה לפיה הועדה הרפואית במל"ל המליצה לזמנו בחלוף כשנתיים לבדיקה נוספת, לא עמדה ביסוד הבקשה להבאת ראיות לסתור והועלתה לראשונה ע"י בימ"ש קמא.
לא הוצגה לבימ"ש קמא ראיה כלשהי ולפיה סירובו של המבקש לניתוח נוסף (שלישי) הוא כזה שניתן לומר עליו כי הוא נחזה ככזה שאינו עומד בנטל הקטנת הנזק.
לטענת המבקש, לא התקיימו נסיבות המצדיקות הבאת ראיות לסתור הואיל והמבקש לא עבר ניתוח מאז בדיקתו בוועדה ולא חל כל שינוי במצבו במועד בו נבדק ע"י הועדה הרפואית.
כן נטען כי משקבע בימ"ש קמא כי החלטת הועדה הרפואית אינה מהווה נכות עפ"י דין, ראוי היה למנות גם מומחה בתחום הפסיכיאטרי.

6. בתגובה לבר"ע מבקשים המשיבים לדחות את הבר"ע ואת הערעור , ו מודיעים כי אין להם התנגדות כי הבר"ע תידון כערעור.
נטען כי קביעת בימ"ש קמא מתייחסת לנכות אורתופדית בלבד וקביעת הנכות הנפשית נותרה בעינה והיא מהווה קביעה עפ"י דין.
ההמלצה בדו"ח הועדה הרפואית של המל"ל צורפה לבקשה והמשיבים טענו בבקשה באופן מפורש כי מצבו הרפואי של המבקש בתחום האורתופדי טרם התגבש משהתעתד לעבור ניתוח נוסף.
הלכה פסוקה היא כי אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטה המתירה להגיש ראיות לבתור את קביעות הוועדות הרפואיות של המל"ל אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן אשר המקרה דנן אינו בה בגדרם.
החלטת בימ"ש קמא מבוססת על ממצאים עובדתיים העולים מחומר הראיות וקביעתו עולה בקנה אחת עם הפסיקה בנסיבות אלה.

7. לאחר עיון בטיעוני הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין בקשת רשות הערעור להידחות , מהנימוקים כדלקמן:

8. נקבע בפסיקה כי התערבות ערכאת הערעור בהחלטה המתירה להביא ראיות לסתור את קביעות הוועדות הרפואיות של המל"ל מצומצמת למקרים חריגים ויוצאי דופן (רע"א 4704/12 סימן טוב נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (3.9.2012); רע"א 11325/05 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' גולינבנסקי (27.2.2006)).

בנוסף, על המבקש רשות ערעור על החלטות ביניים להראות כיצד עניינו נכנס בין אותם "מקרים נדירים בהם "עלה בידי מבקש רשות הערעור להראות כי דחיית הדיון בהשגה על ההחלטה לשלב הערעור על פסק הדין, עלולה להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים; עלולה לגרום לנזק של ממש, או עלולה להביא לקיומו של הליך מיותר או שגוי"" (ראו רע"א 7913/14 תרכובת ברום בע"מ נ' חצב, פסקה 7 לפסק דינו של כבוד השופט צ' זילברטל (8.2.15)).

במקרה דנן, אין עסקינן במקרה חריג המצדיק התערבות ערכאת הערעור, ובוודאי שלא במסגרת התערבות על החלטת ביניים.

9. אין מחלוקת על כך שהיתר להבאת ראיות לסתור קביעת דרגות נכות לפי סעיף 6ב לחוק הפלת"ד לא יינתן כדבר שבשגרה.

לעניין זה יפים דברי כבוד השופט זילברטל ברע"א 6023/14 פקיה נ' אספיר (30 .12.14) בסעיף 8 להחלטה :
"כידוע, המחוקק הגביל את היכולת "לפתוח" קביעות הנוגעות לנכות במסגרת הליך משפטי, לאחר שנקבעו במסגרת ועדות רפואיות הפועלות על-פי דין. על-כן, ההלכה היא כי בקשה להביא ראיות לסתור תיענה רק במקרים יוצאי דופן בהם יש חשש לעיוות דין הנובע מהתנהלות הוועדה הרפואית; במקרים בהם מתברר כי לא היו בפני הוועדה הרפואית שקבעה את הנכות עובדות רלוונטיות חשובות הנוגעות למצבו של הנפגע; או במקרים בהם חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע לאחר שנקבעה נכותו על-ידי הוועדה הרפואית (בר"ע 634/85 עודה נ' "רותם" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט(4) 505 (1985); בר"ע 721/85 "סלע" חברה לביטוח בע"מ נ' פתייה, פ"ד לט(4) 839 (1986); 5779/90 "הפניקס הישראלי" חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה עבדול אחמד, פ"ד מה(4)77 (1991); אליעזר ריבלין תאונת הדרכים 774 (מהדורה רביעית, 2011))".
כמו כן נקבע שם, כי לא כל מצב "של עמימות וספקות באשר למסקנות וועדות רפואיות הפועלות על פי דין יצדיק מתן רשות להביא ראיות לסתור". (מתוך סעיף 11 להחלטה).

10. מתשובת המשיבים לבר"ע עולה כי אין מחלוקת כי קביעת המל"ל באשר לנכות הנפשית שנקבעה עומדת בעינה ומשכך, איני נדרשת לטענת המבקש באשר למינוי מומחה בתחום זה.

יודגש; בימ"ש קמא סבר כי במקרה שלפניו היה מקום להגיש בקשה למינוי מומחה עפ"י סעיף 6א לחוק ותקנה 2 לתקנות מומחים. עם זאת, משהוגשה ע"י הפניקס בקשה להבאת ראיות לסתור, בימ"ש קמא דן בה לגופה וקיבל את הבקשה בהתאם לסמכותו לפי תקנה 7 ותקנה 19 לתקנות המומחים שעניינם - מינוי מומחה בידי בימ"ש ומומחה בראיות לסתור, בהתאמה.
לפיכך, המסגרת הנורמטיבית בעניינו נותרה סעיף 6ב ל חוק הפלת"ד (ולא סעיף 6 א לפלת"ד) ואיני נדרשת כלל לטענות המבקשת לפיהן בימ"ש קמא רוקן מתוכן את סעיף 6ב לחוק הפלת"ד.

11. בימ"ש קמא הגיע למסקנה לפיה הוועדה הרפואית ידעה על האפשרות לביצוע ניתוח נוסף וניתן לה מידע שקיימת אפשרות מעשית שהמבקש יעבור את הניתוח. בימ"ש קמא אף קבע כי בהחלט יתכן כי המלצת הוועדה הרפואית לבדיקת המבקש בעוד שנתיים קשורה לכך (ראה סעיף 25 להחלטת בימ"ש קמא).

אין מחלוקת עובדתית אמיתית על כך שהמלצת המל"ל לבדיקה בחלוף שנתיים הייתה בשל כך שבמועד בדיקתו במל"ל היה צפוי לעבור ניתוח נוסף שבסופו של דבר לא עבר (ראה סעיף 7 לבקשת רשות ערעור – "...שכן במועד בדיקתו היה צפוי לעבור ניתוח נוסף אשר כאמור, בסופו של דבר, לא עבר.." ).
למעלה מן הצורך אף אוסיף כי עסקינן בממצאי עובדה שקבעה הערכאה הדיונית אשר כידוע, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהם, אלא במקרים חריגים בלבד (רע"א 5667/17 שמש נ' רכבוך סעיף 5 להחלטת כבוד הש' מ' מזוז (15.8. 17)).

בנסיבות שלפני, לאחר שהתברר כי הוועדה הרפואית ידעה על האפשרות לביצוע ניתוח נוסף בירכו של המבקש וסירובו של המבקש לעבור את הניתוח עלה רק לאחר קביעת נכותו על ידי הועדה הרפואית, אני סבורה כי צדק בימ"ש קמא כאשר קבע כי יש לאפשר להביא ראיות לסתור בנוגע לתחום האורתופדי.
עוד אוסיף כי בנסיבות אלה, אף אני סבורה כי בשלב זה לא נדרשת ראיה כי עצם הסירוב אינו עומד בנטל הקטנת הנזק.

יובהר כי; מש טענה הפניקס בבקשה להבאת ראיות לסתור כי החלטת הועדה אינה סופית הואיל והמבקש התכוון לעבור ניתוח נוסף, אין כל פגם בהתייחסות בימ"ש קמא להמלצת הועדה ברפואית בפרוטוקול אשר צורף לבקשה בדבר המלצת הועדה לדון מחדש בדרגת נכות בעתיד בעוד שנתיים (סעיף 13 לפרוטוקול הוועדה מיום 20.3.16) , ובקשתו לקבל את עמדת הצדדים בנוגע לכך .

12. לסיכום:

א. לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

ב. המבקש יישא בהוצאות המשיבה 2 (נתבעת 2) ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.
סכום זה יחולט מכספי העירבון ויועבר למשיבה 2 באמצעות בא כוחה. יתרת הערבון תוחזר למבקש באמצעות בא כוחו.

ג. המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ג חשוון תשע"ח, 02 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: י.א
נתבע: עדי יוחאי
שופט :
עורכי דין: