ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שמואל תלמיד נגד מדינת ישראל – משרד החינוך :

לפני:

כבוד השופטת יפה שטיין
נציגת ציבור(עובדים) גב' נחמה אנג'ל
נציג ציבור (מעסיקים) מר נתי ביאליסטוק

התובע
שמואל תלמיד ת.ז. XXXXXX162
ע"י ב"כ: עו"ד משה דנוך
-
הנתבעים

  1. מדינת ישראל – משרד החינוך – הגף לתארים אקדמאיים מחו"ל
  2. מדינת ישראל – שירות בתי הסוהר

ע"י פרקליטות מחוז ירושלים

פסק דין

זהו פס"ד בתביעת התובע, כנגד החלטת הגף להערכת תארים ודיפלומות בחו"ל במשרד החינוך (להלן – הנתבע) שלא ליתן אישור שקילות לצרכי דירוג ושכר בגין התואר אשר נלמד על ידי התובע בשלוחת אוניברסיטת לטביה בישראל (להלן – ההחלטה).
הצדדים
התובע סיים את לימודיו לתואר ראשון במנהל עסקים בשלוחה של אוניברסיטת לטביה בישראל (להלן – שלוחת לטביה), ביום 20.8.01.
הנתבע הינו גוף מיוחד העוסק בהערכת תארים שניתנו במוסדות אקדמאיים מחו"ל והמעניק "אישורי שקילות". על פי אישורים אלה, התארים שניתנו על ידי מוסדות אקדמאיים בחו"ל שקולים לתארים הניתנים ממוסדות ישראליים מוכרים, לצורך דירוג שכר והטבות אחרות של עובדים בשירות המדינה, לרבות אנשי צה"ל, משטרה ושב"ס.
הנתבעת 2 הייתה מעסיקתו של התובע בזמן לימודי והשלמת התואר מושא ההליך שבפנינו.
הרקע להליך
בשנת 1996 החלה שלוחת לטביה לפעול בישראל, כנציגות אוניברסיטה זרה ונוהלה על ידי חברת " מודום ייעוץ והכוונה בע"מ" (להלן – מודום). במסגרת אישור הפעולה אשר ניתן לה על ידי המועצה להשכלה גבוהה העניקה שלוחת לטביה תארים במנהל עסקים ובחינוך בשיטת הלמידה מרחוק. במועד פתיחתה של השלוחה, לא נדרש אישור המועצה להשכלה גבוהה לקיום פעילות אקדמית של אוניברסיטאות זרות מחו"ל בישראל ובאישור שקיבלה השלוחה, צוין כי היא אינה רשאית לפרסם שהתוכנית שלה פועלת בהיתר המועצה או באישור של משרד החינוך והתרבות בישראל.
בחודש יוני 2001, בעקבות חקירה משטרתית שנערכה לגבי פעילות שלוחת לטביה, אשר העלתה כי תארים שונים ניתנו בה שלא כדין, נתקבלה החלטת פרקליטות המדינה, על דעת נציבות שירות המדינה, להקפיא את הטיפול בבקשות לאישורי שקילות שהוגשו על ידי תלמידי השלוחה עד לתום החקירה המשטרתית.
על החלטה זו הוגשה עתירה לבית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק במסגרתה הוחלט שלא להתערב בהחלטה, אך נקצב מועד לקבלת החלטה סופית בנידון. ( בג"צ 4512/02 הארגון הארצי לקידום מעמד השוטר והסוהר ו-8 אח' נ' משרד החינוך הגף להערכת תארים אקדמיים ודיפלומות מחו"ל ואח' (26.8.02)).
ביום 20.3.03 התקבלה החלטה גורפת שלא להכיר בתואר שניתן על ידי שלוחת לטביה כשקול לתואר אקדמי ישראלי לצרכי שכר, וזאת מבלי שנערכה בדיקה אישית של כל אחד מהבוגרים. על החלטה זו הוגשה עתירה נוספת לבית המשפט הגבוה לצדק ( בג"צ 3379/03 אביבה מוסטקי נ' פרקליטות המדינה (18.3.04); להלן – בג"צ מוסטקי הראשון ).
בפסק הדין נקבע, שלא ניתן לקבוע באופן גורף כי כלל בוגרי שלוחת לטביה אינם זכאים לקבלת אישורי שקילות וכי על המדינה לבחון את עניינם הקונקרטי של כל אחד מהעותרים בטרם קבלת החלטה בעניינו.
לאור החלטה זו, החל הנתבע לערוך בדיקה פרטנית של כל בוגר על בסיס בקשתו לאישור שקילות, החומר שנאסף בתיק האישי, שאלונים שנשלחו ובהם שאלות הנוגעות ללימודים ולקורסים שלמד וכן באמצעות עריכת ריאיון אישי.
הליכים אלו נדונו בבג"צ 4573/05 מוסטקי נ' משרד החינוך והתרבות ואח' (27.5.07); להלן – בג"צ מוסטקי השני) וכן בבג"צ 973/08 סימה בן שמעון ואח' נ' משרד החינוך (15.9.09), להלן – בג"צ בן שמעון). בית המשפט העליון אישר את הליכי הבדיקה שבהם נקט הנתבע, ודחה טענות שונות שהועלו כלפי ההליכים הפרטניים תוך שנקבע כי אלה מתנהלים באופן ראוי, וכי השגות הבוגרים נבחנות בכובד ראש ובלב פתוח.
עוד נפסק, כי כל בוגר אשר טוען כי עניינו לא טופל בדרך נאותה, יהיה רשאי לפנות בהשגה מנומקת על ההחלטה ובהתאם יבחן הנתבע האם יש מקום לקיום ריאיון חוזר או לשינוי ההחלטה. המדינה תהיה רשאית לשלול את הזכות להטבות מבוגרי השלוחה כאשר קיימות הוכחות " ברורות ומשכנעות ברמה הנדרשת על פי מבחן הראיה המנהלית" שהתואר הושג בדרכים שאינן הולמות. שיקול הדעת האם לאשר בקשה לאישור שקילות הוא שיקול דעת מקצועי שבית המשפט יטה שלא להתערב בו, אל אם קיימת עילה מתחום המשפט המינהלי להתערבות.
ביום 6.9.11, בעקבות הגשת תביעות רבות לבית דין זה, ניתנה החלטה כי התביעות בהליך שאוחד, תוכרענה על פי סיכומי תובע בכתב. החלטה זו אושרה על ידי בית הדין הארצי ( בר"ע 44860-09-11 (24.1.12), החלטתו של כבוד הרשם ( כתוארו אז) השופט אילן סופר, להלן – החלטת בית הדין הארצי).
בהחלטה זו נקבע, בין היתר, כי במסגרת הסיכומים שיוגשו יוכלו הצדדים לטעון טענות עובדתיות נוספות וכן לצרף כל מסמך התומך בגרסתם. עוד נקבע כי במקרים המתאימים יוכלו התובעים לטעון כי נדרשת שמיעת ראיות ובית הדין ישקול את בקשתם.
רקע עובדתי בעניינו של התובע
ביום 20.8.01 סיים התובע את לימודיו בשלוחת ירושלים ועם סיום לימודיו הגיש התובע למשרד החינוך בקשה למתן שקילות לצרכי דירוג ושכר בגין התואר אותו למד.
ביום 17.1.2005, כחלק מההליך לבדיקת תקינות הליך הלימודים, נערך לתובע ריאיון ( נספח ג5 לסיכומי נתבעים). ביום 21.2.2005 נשלחה לתובע הודעה לפיה קיים חשד שעבודת הגמר שהגיש לא הוכנה על ידו משום הפגמים שנפלו בה ולאור התשובות שסיפק התובע בראיון שנערך לו, לא ניתן להיעתר לבקשתו לקבלת אישור שקילות לתואר ( נספח ג8 לסיכומי נתבעים).
ביום 14.8.2008 שלח התובע מכתב ערעור למשרד החינוך ובו טען לפגמים שנפלו בהליך השקילות וביקש כי הנתבע ישקול מחדש את החלטתו ( נספח ג9 לסיכומי הנתבעים).
ביום 9.12.2008 השיב הנתבע, כי אף לאחר בחינה חוזרת, אין מקום ליתן לתובע אישור שקילות. במסגרת הראיון לא עלה בידי התובע להפגין בקיאות מינימלית בלימודיו וכן לתת ליתן הסברים המניחים את הדעת באשר לעובדה שאותרה עבודת גמר זהה לעבודתו שלו.
טענות התובע בקצרה
בסיכומים שהוגשו מטעמו, טען התובע טענות שונות, הנוגעות הן לאופי ההליך המשפטי והן להחלטה שהתקבלה בעניינו. נעמוד על עיקרי טענות אלו כדלקמן:
פגיעה בזכויות דיוניות –ההחלטה על איחוד התיקים והדיון בהם כהליך מנהלי, פגעה בזכותם הדיונית של המבקשים לקיים דיון הוכחות. התובע הוסיף, כי כתב ההגנה שהגישה המדינה הוא כללי וכוללני והתייחס רק לחלק מהתובעים ולא לכולם.
חלוף הזמן בין לימודי התובע לריאיון –הנתבע לא נתן משקל מתאים לכך שחלף זמן רב בין לימודיו לריאיון ולכך שהוא לא התבקש להתכונן על החומר ולרענן את זיכרונו.
התואר הוא לצרכי דירוג שכר בלבד – התובע לא עשה שימוש במינוחים המקצועיים אותם למד שכן הם אינם בתחום עיסוקו ועל כן, ואין בעובדה כי לא ידע להשיב על הגדרה מקצועית כזו או אחרת כדי להעיד על כך הלימודים לא הותירו בו את הרושם הנדרש.
הורם נטל ההוכחה כי התובע השלים את לימודיו בהליך לימודים תקין – בניגוד לטענות הנתבע, מהקלטת הריאיון ניתן ללמוד כי התובע סיפק מידע כמיטב זכרונו, שיש בו כדי להעיד כי השתתף בקורסי הלימוד. התובע עמד במטלות הקורסים השונים בשלמות ותכלית ה"אקדמיזציה" הוגשמה בעננינו, שכן הוא הרחיב את אופקיו, שיפר את כישוריו האקדמיים וכיו"ב.
ריקון זכות השימוע מתכנה – לתובע לא הוצגה עבודת הגמר לפני קיום הריאיון והמראיינים לא הכירו או לא הבנו את עבודתו, כך שהשימוע לא התקיים ב"לב פתוח ובנפש חפצה".
פגיעה בזכות הקניין ובזכות לשם טוב –בהחלטת הנתבע יש כדי לפגוע בשכרו החודשי של התובע, בשכרו הפנסיוני ובפיצויים בעת הפרישה לגמלאות.
ביחס לפגיעה בשמו הטוב הטעים, כי מכח תפקידו ותחום עיסוקו – שמו הטוב הינו ערך חשוב ויש בהחלטה המנהלית כדי להטיל בו דופי.
פגיעה בעיקרון ההסתמכות – התובע הסתמך על המצג שנוצר על בסיס המדיניות של הנתבע לפיו התנאים המצטברים לצורך מתן שקילות הינם היות המוסד בו למד מוכר על ידי המדינה ועמידה בדרישותיו של המוסד. התובע השקיע ממיטב כספו, מרצו וזמנו מתוך ציפייה לקבל את התואר האקדמי אשר יזכה אותו בהטבות שכר.
פגיעה בזכות התובע לקיום ריאיון חוזר –סירובו של הנתבע לערוך לו ריאיון נוסף עומד בניגוד לנפסק בבג"צ מוסטקי השני. ההחלטה למנוע מהתובע קיום ריאיון חוזר הינה חסרת ביסוס ויש בה כדי להוות פגיעה קשה בזכויותיו.
חוסר מידתיות וחוסר סבירות ההחלטה –אין תשתית ראייתית מספקת להחלטה לשלול את זכאותו של התובע לאישור השקילות והמדובר בהחלטה שאינה מידתית. ההחלטה לשלול את אישור השקילות הנה רק משום שנמצאה עבודה מועתקת. לתובע מעולם לא הומצאה עבודה מועתקת. אין כל טענה כי התובע לא סיפק במהלך הראיון תשובות המניחות את הדעת.
אי התיישנות התביעה – עילת התביעה התגבשה במועד בו נדחתה בקשתו של התובע לקבלת אישור שקילות לתואר ועל כן, תביעתו לא התיישנה ויש לדון בה.

בשל כל הנימוקים לעיל, עתר התובע לביטול החלטתו של הנתבע שלא להעניק לו שקילות בגין התואר ולחילופין, להורות על זימונו לריאיון חוזר ובנוסף, להורות לנתבעת לשלם לתובע את הטבות השכר מכח אישור השקילות, לרבות תשלום רטרואקטיבי.
טענות הנתבעים בקצרה
בפתח כתב ההגנה טענו הנתבעים, כי יש להבחין בין עניינו של התובע בו לא ניתן מעולם אישור שקילות ולתובע לא הייתה זכות מוקנית כלשהי לזכות כספית זו או אחרת למקרים שבהם נשלל אישור השקילות למפרע, תוך פגיעה בזכות מוגדרת.
ביחס לטענות השונות שהעלה התובע שעניינן אופיו של ההליך וההחלטה כי הוא ינוהל על דרך של סיכומי תובע בכתב, הרי שהמדובר בטענות אשר הוכרעו בערכאות השונות, בפסקי דין שפורטו לעיל ועל כן אין לשוב ודון בטענות הללו ולפתוח את יריעת המחלוקת בנושאים שהוכרעו.
הטענה לפיה התואר נועד לצרכי דירוג ושכר בלבד אינה מאפשרת להכשיר את ההליך כהליך תקין שבגינו המדינה תשקיע מכספי ציבור, כאשר אין הדבר כך. טענת התובע, לפיה הוא עבר הליך לימודים תקין, אשר תרם ליכולותיו ולשיפור כישוריו האקדמיים, אינה מתיישבת עם העובדה לפיה התובע לא יכול היה לנהל שיחה בסיסית בתחום לימודיו.
בעניינו של התובע חלים "כללי רכלבסקי" משנת 2000 אשר קובעים במפורש את סמכות הרשות לדרוש דרישות נוספות לפי העניין, לצורך אישור השקילות. בהתחשב בחשד שעלה ביחס לתקינות הלימודים ולחשדות למרמה, מובן כי בסמכות הנתבע לקיים הליכים לבחינת כשירותו של התואר מכוחו דורש התובע הטבת שכר.
במסגרת ההליכים המנהלים השונים קיבלו חלק גדול מבוגרי שלוחת לטביה אישורי שקילות דבר שיש בו כדי להעיד על סבירותם ותקינותם. עוד נטען, כי הנתבע לא נדרש להוכיח מעשה מרמה בפועל אלא די אם יוכח כי הליך הלימודים היה "לא תקין", כאשר די באי התמצאות במושגי בסיס, בקורסים ובתכנית הלימודים על מנת להצדיק את ההחלטה.
הנתבעים פירטו בהרחבה את ההליכים שהתקיימו לבחינת תקינותו של הליך הלימודים, אשר כללו ארבעה שלבים:
השלב הראשון, משלוח שאלונים הנוגעים להליך הלימודים בשלוחה ביחס למועד קיום הלימודים ומקום עריכתם, הקורסים שנלמדו וכן עבודת הגמר שהוגשה כתנאי לקבלת התואר;
השלב השני והשלישי, זימון לריאיון אישי ועריכתו – לכל בוגר נשלח מכתב ובו הוא נתבקש להביא עמו כל חומר המצוי ברשותו והעשוי להיות רלבנטי. מטרת הריאיון הייתה לאפשר התרשמות בלתי אמצעית מכל בוגר, תוך אימות מהלך לימודיו, הכנת המטלות ועבודת הגמר;
השלב הרביעי, קבלת ההחלטה על סמך כלל החומר שבתיקו של כל בוגר – בקשתו לאישור שקילות, שאלון בצירוף תצהיר (במידה וחתם), עבודת הגמר, עבודות נוספות (ככל שהיו בתיק), הקלטת הריאיון והתמלול, סיכום הריאיון וכן כל חומר שהציג המרואיין.
הריאיון הותאם לבוגר תואר ראשון סביר ונערך במסגרת זמנים מספיקה המאפשרת התייחסות רצינית מצד המרואיין ואף אפשרות לתיקון והשלמה. התובע לא נשאל שאלות תוכן מקצועיות אלא שאלות בסיס אשר נועדו לאפשר התרשמות מאופי הליך לימודיו. לכל אחד מהראיונות הוקצו כארבעים דקות והמראיינים הונחו להתמקד בשאלות בסיס בלבד ולהתחשב בחלוף הזמן.
דיון והכרעה
בפתח הדברים והואיל ובית הדין בוחן את ההחלטה שהתקבלה בעניינו של התובע בכלים של ביקורת שיפוטית על החלטה מנהלית נציין כי ככלל, בית הדין לא ישים את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המוסמכת ולא יתערב בהחלטתה, כל עוד היא התקבלה באופן ענייני, בהגינות והיא עומדת בדרישת הסבירות והמידתיות.
החלטת הנתבע, ככל החלטה מינהלית, צריכה להיות מבוססת על תשתית עובדתית ראויה המבוססת על איסוף כלל הנתונים הרלוונטיים, הסתמכות על נתונים אמינים שאדם סביר היה סומך עליהם לצורך קבלת ההחלטה הנדונה ותשתית ראיות מוצקה במידה מספקת לצורך קבלת ההחלטה, בהתאם למהותה.
(עשר (ארצי) 57737-11-11 סופר סקיוריטי בע"מ נ' מדינת ישראל (10.1.12); י' זמיר, הסמכות המנהלית, עמ' 734 ואילך).
בענייננו, בית הדין אינו נדרש להחליף את שיקול דעתו בשיקול דעת הנתבע באשרו או בדחותו בקשה לאישור שקילות שהוגשה אליו, אלא לבחון האם בהחלטתו לדחות את בקשת התובע נפל אחד מהפגמים המנהליים המוכרים, ובכלל זה האם ההחלטה לוקה בשיקולים זרים, חוסר סבירות או חוסר מידתיות.
בבג"צ בן שמעון, עמד בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ על טיב שיקול הדעת המסור בידי הנתבע, וקבע:
"שיקול הדעת האם לאשר בקשה לאישור שקילות אם לאו הוא שיקול דעת מקצועי על פי טיבו. כך בדרך כלל וכך בייחוד בפרשה דנן. לפיכך ייטה בית המשפט כבעניין שבמדיניות שלא להתערב בשיקול הדעת שהפעיל המשיב לגבי כל בקשה ובקשה וימנע מלהחליפו בשיקול דעתו שלו, אלא אם קיימת עילה מינהלית להתערבות שכזו"
משאלו הם פני הדברים, נפנה לבחון, האם הצביע התובע בנסיבות המקרה שבנדון, על פגם בהחלטה שיש בו כדי לזכותו בסעדים שנתבעו, כולם או חלקם, תוך התייחסות לטענותיו.
נקדים אחרית לראשית ונציין, כי לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות ולהלן נפרט את הנימוקים להחלטה זו.
טענות התובע בדבר פגיעה בזכויותיו הדיוניות - המסגרת של ניהול הדיון בדרך של הגשת סיכומי תובע בכתב אושרה בהחלטת בית הדין הארצי, כפי שפורט לעיל. מסגרת דיונית זו נקבעה בהסכמת הצדדים כאשר התובע היה מיוצג בהליכים אלו וחזקה עליו כי שקל את השיקולים הרלוונטיים בטרם הסכים להצעת בית הדין הארצי. מכל מקום, הואיל ומסגרת זו נקבעה זה מכבר, בשלב זה, שנים ארוכות לאחר הגשת התביעה, אין מקום להעלות טענות כנגדה.
מבלי לגרוע מהאמור, בהחלטת בית הדין הארצי נקבע כי במקרים המתאימים ניתן יהיה לבקש שמיעת ראיות, תוך נימוק בקשה זו. התובע לא פנה בבקשה כלשהי בעניין ולא ניצל זכות זו שהוקנתה לו. לפיכך, לא מצאתי כי יש בטענות אלו ממש.
ביחס לריאיון שעבר התובע ולמשקל שניתן לתשובותיו - המדובר בטענות שכבר נדונו והוכרעו ברובן במסגרת בג"צ מוסטקי השני ובג"צ בן שמעון. כך סיכם את הדברים בית המשפט העליון בעניין בן שמעון:
"בצדק טען אפוא המשיב כי אין מקום לשוב ולהידרש לטענות הכלליות שהעלות העותרים בהקשר זה שכבר נדונו והוכרעו על ידי בית המשפט. כך למשל טוענים העותרים כי הם נשאלו בראיונות שאלות הנוגעות לחומר הלימודים ולעבודת הגמר עניין ההופך את הראיונות לבחינה של ממש ופוגם בהם באופן המצדיק את פסילתם. ואולם, קיומם של ראיונות במתכונת הכוללת שאלות בנוגע לחומר הלימודים עמדה בפני בית המשפט במסגרת העתירה נגד ההליכים הפרטניים ואותה טענה עצמה הועלתה על ידי העותרים שם, אך בית המשפט קבע כי "ההליך נשוא העתירה מתנהל כיום באופן ראוי" וכי "לא עלה בידי העותרים להצביע על פגם בהליכים בהם נקטו המשיבים" (פסקה 12). משלא הצביעו העותרים, שרובם ככולם היו צד לעתירות הקודמות בפרשה, על טעמים מיוחדים המצדיקים קיום ביקורת שיפוטית נוספת לגבי מתכונתם של ההליכים הפרטניים, אין מקום לחזור ולהידרש לטענות אלה"
מרבית הטענות העולות בסיכומי התובע כנגד ההליך שהתקיים בעניינו הם חזרה על הטענות שכבר נדונו והוכרעו בבית המשפט העליון ואין בדעתנו לשוב ולהידרש לעצם קיום הריאיון במתכונת בה התקיים.
בחינת ההחלטה בעניינו של התובע וסבירותה - החלטת הנתבע שלא להכיר בתואר לשם קבלת אישור השקילות התבססה על כך שהתובע לא מסר הסבר שיש כדי להזים את הטענות שהועלו בריאיון ביחס לעבודת הגמר אשר נמצאה זהה לעבודה אחרת וכי תוכנית הלימודים שלימדה חברת מודום אינה תואמת את תכנית הלימודים שנדרשה על ידי שלוחת לטביה. בהתאם לבג"צ מוסטקי השני, ויתר הנתבע על טענת אי ההתאמה ולפיכך לא אתייחס לנימוק זה כעומד בבסיס הדחייה.
מעיון בתמלול הריאיון שצורף כנספח ג5 לסיכומי הנתבעים עולה, כי התובע לא הראה ולו בקיאות מינימלית בלימודי התואר והשיב על שאלות רבות כי הוא אינו זוכר לנוכח חלוף הזמן.
כך לדוגמא נשאל והשיב:
"ש. זכורים לך אולי קורסים שלמדתם במהלך הלימודים זרוק איזה שם שעולה לך שאתה זוכר ?
ת. שיווק, מבוא לסטטיסטיקה, לא זוכר עכשיו .
(עמ' 3 ש' 31-32)
"ש. תולדות התרבות המערבית יש פה ופה יש תולדות אירופה כלכלה איזה מהם אתה עשית?
ת. נראה לי 5 תולדות הכלכלה
ש. שפה לועזית יש פה מה זה? מה למדת בשפה לועזית?
ת. שפה לועזית היה איזה משוה באנגלית שמה אבל לא זוכר בדיוק מה זה היה אבל יכול להיות שכן.
ש. תולדות אומנות אתה עשית כזה קורס?
ת. תולדות האמנות נראה לי שכן.
ש. פה הוא מופיע פה הוא לא מופיע. תולדות הכלכלה והעסקים של העולם זכור לך?
ת. כן. סטטיסטיקה
ש. קורס בסטטיסטיקה היה לך?
ת. אני לא זוכר אותו את האמת יכול להיות שכן"
(עמ' 4 ש' 1-19)

ובהמשך:
"ש. אתה יכול לספר לי עוד קמת לגבי דברים שקשורים לקורסים מבחינת בכל רמה שהיא מרמה של פרוצדורה איך זה התנהל מה היה מי היה דברים שאתה זוכר בכיתה או תוך כדי התהליך של הכנת העבודות או במבחן אם היה איזה שהוא קטע שאתה זוכר או איזה קורס אן גם בכלל לגבי אם אתה זוכר תוכן של משהו מה שאתה זוכר לגבי הלימודים האלה שנתיים שלמים או כמה זמן שזה לקח בלי קשר לעבודת הגמר...
ת. לגבי המבחנים אני יכול לומר שנשאלו אותנו שאלות והם היו שאלות אמריקאיות וענינו על השאלות"
(עמ' 5 ש' 20-27).

כך גם לגבי מושגים הקושרים לתוכן הלימודים:
"ש. אתה זוכר מה זה המושג עצמו סטיית תקן מה הוא אומר לך?
ת. זה יכול להיות שיש איזה משהו שנקבע באיזה מקום מסוים איך שאתה בונה לעצמך את המסלול וסטית מהעניין לצורך שלילה.
ש. אתה זוכר איך מחשבים סטיית תקן?
ת. לא זוכר
ש. התפלגות נורמלית אתה יודע מה המשמעות שלה זה גם כן מושגים מסטטיסטיקה ת. התפלגות זה כמו למשל שיש לנו עוגה ואנחנו מחלקים אותה לפי סקרים שעשינו.
...
ת. התפלגות יכול להיות שיש איזה קבוצה מסוימת ובפנים יש קבוצה שהולכת כאילו הצידה או אחוזים מסוימים. שיש איזה פילוג.
...
ש. אתה יודע מה זה ביקוש קשיח ביקוש גמיש?
תל"ג?
ת. לא...
(עמ' 6-7 לתמליל).

הנה כי כן, התובע לא הפגין ולו התמצאות מינימלית בלימודיו ובחוויות הלימודים שכביכול עבר. התובע לא הפגין את הידע המצופה מבוגר לימודים אקדמאיים באשר התובע לא ידע להתייחס לקורסים שלמד ואף לא באופן כללי.
במסגרת לימודיו, הגיש התובע עבודת גמר בנושא: "חברת ויזה כ.א.ל", בהיקף של כ 60 עמודים. מתשובותיו של התובע ברור כי התובע אינו בקי בעבודת הגמר ואופן הכנתה באופן המצופה ממי שהכין ושקד על עבודת הגמר. כך, התובע ציין כי בחר את נושא העבודה באופן ספונטני "לאחי היה קיוסק ויום אחד בערב הייתי אצלו והוא אמר תשמע כדי יכול להיות כדי להגדיל את הקופה פה שם וזה אני צריך אולי להכניס חברת ויזה זאת אומרת כרטיס אשראי ככה כי יש אנשים שאין להם מזומנים ... ואז עלה לי הרעיון הזה לעשות על כרטיס ויזה ובעצם בסוף הוא הזמין ויזה לעסק".
באשר לאופן הכנת העבודה ענה:
"התחלתי כן לראות מי זה חברת ויזה ומי זה המתחרים שלה וכמה אחוזים יש להם בשוק וכל הדברים האלה.
ש. איך בדקת כמה אחוזים יש להם בשוק?
ת. אז בעצם שחיברו לו את המכונה הזאת של הויזה אז בא בחור שמה ופטפטתי איתו כמה מילים על חברת ויזה.
ש. הוא ידע? הוא כולה בא להתקין?
ת. הוא ידע הוא זרם איתי יפה...
ש. יש פה פירוט מעבר לכרטיסים יש פה התייחסות יותר מעמיקה ... יש פה הרבה תוכן בתוך העבודה אני מניח שמעבר לו אתה נעזרת בדרכים נוספות אם אתה יכול לשתף אותנו להגיד לנו איך ובמה נעזרת?
ת. כן אז מלבד הבחור הזה נעזרתי גם באנשים במשפחה שאמרו שרובם יש להם ישראכרט ודיברתי.
...
ש. אתה זוכר מודלים מסוימות שהשתמשת בהם בעבודה הזאת פסט, פורט, סוואט?
ת.לא, זה רחוק לי מוכרים לי השמות האלו..."
התובע אף לא ידע לציין את מסקנות העבודה: היתה איזה בחורה באמת מבנק מזרחי ליד אחי שמה בחנות שהיא בעצם היתה הקליינטית שם וממנה לקחתי פחות או יותר את כל האחזוים האלה שאמרה שחברת ויזה וחברת ישראכרט הם שולטים בשוק ויש להם את כל האחוזים הכי גבוהים של האנשים שהם מחזיקים כרטיסי אשראי לעומת חברת דיינרס קלאב ואלפא שהם מחזיקים בעצם 10 אחוז מכלל השוק "
(עמ' 8-9 לפרוטוקול הראיון).

עיון בעבודה מלמד כי מטרת העבודה הייתה בחינת שוק כרטיסי האשראי בארץ והשפעתה של כניסת החברה החדשה אלפא קארד על חברת ויזה כ.א.ל. נתונים מסוימים נלקחו מכתבות בעיתון מעריב והמסקנה היא כי חברת אלפא קארד לא הצליחה לתפוס נתח שוק, בסופו של יום נעלמה ולא השפיעה כלל על החברות הגדולות. נתונים אלו לא באו לידי ביטוי בתשובותיו של התובע בראיון ויש בכך להטיל ספק בהכנת העבודה על ידי התובע.
נוסיף שהתובע לא ידע להסביר מושגים בסיסיים שהופיעו בעבודה.
במסגרת הראיון נשאל התובע באשר לעבודות הזהות לעבודתו:
"ש. תראה משרד החינוך פשפש ומצא את זה מצאה את זה מצא את זה כל העבודות האלה זהות לעבודה שלך.
ת. יפה מאוד
ש. תסביר לי
ת. להסביר לך אני לא יסביר לך מכיוון שאני לא יודע מה קרה פה ...
אני לא יודע לא יכול להיות בחיים כזה דבר לא יכול להיות בחיים כזה דבר ש. המסקנות הכל ממש אותו דבר פשוט אין הבדלים ת. לא יודע. זה לא בידיים שלי. לא יודע אני אומר לך את האמת אני לא נתתי לאף אחד את העבודה שלי... ולא קיבלתי ועשיתי אותה לבד...
(עמ' 9-10).

סיכומו של דבר - עיון בתמלול הריאיון מעלה כי התובע לא ידע להשיב על שאלות בסיסיות הנוגעות למהלך לימודיו, הקורסים אותם למד וכן מושגי יסוד בתחום הנלמד. אף ביחס לעבודת הגמר, לא ידע התובע להשיב כיצד הכין אותה ולא סיפק הסבר מניח את הדעת האמור לעיל מבסס את המסקנה כי התובע לא עבר הליך לימודים תקין לתואר במינהל עסקים.
המראיינים התרשמו כי התובע אינו בקי בקורסים שלמד ובתכנם ואף אינו בקיא באופן הכנת עבודת הגמר וכן במושגים בסיסיים מתוך העבודה.
לנוכח כל המפורט, מקובלת עלי טענת הנתבע לפיה לא היה מקום לזמן את התובע לריאיון נוסף. אין בטענה לפיה חלפו מספר שנים ממועד סיום הלימודים עד לריאיון כדי להצדיק חוסר ידע כה מובהק שכן המדובר במושגים בסיסיים אשר אמורים היו להיות שגורים בפיו של התובע זאת בנוסף לעובדה שהתובע לא סיפק הסבר המניח את הדעת ביחס עבודה הזהה.
לא זו אף זו התובע אף לא הגיש בקשה לראיון חוזר ואת השגתו על החלטת הגף הגיש לאחר יותר משנתיים ולאחר המועד בו ניתן היה להגיש בקשות לקיום ראיון נוסף.
למעלה מכך – בניגוד לטענת התובע, הרי שבמסגרת הראיון שנערך לו הוצגו בפניו העבודות הזהות לשלו.
ביחס לפסק הדין אליו הפנה התובע שניתן על ידי כבוד השופט יוחנן כהן (פ"ה 48573-02-13 גבצו עמוס נ' מדינת ישראל (14.3.15)) כראיה למקרה שהנתבע חזר בו מסירובו לקיים ריאיון חוזר, הרי שאין הנדון דומה לראיה. באותו מקרה המדובר היה בתובע אשר הוחלט לשלול לו את אישור השקילות שניתן לו ואשר עתר לביטולה של ההחלטה. זה לא המקרה שבפנינו.
צודקים הנתבעים בעצם ההבחנה בין סירוב ראשוני להענקת השקילות ובין שלילתה. ההבחנה בין מהות ההחלטה היא במשקל הנדרש מהראיות המשקף את מהות הזכות והאינטרס הצפויים להיפגע מן ההחלטה המנהלית ואת עוצמת הפגיעה שתיגרם על ידי ההחלטה (ראו בג"צ 799/80 פנחס שללם נ' מינהל נפת פתח-תקווה משרד הפנים פ"ד לו(1) 317; בג"צ 113/52 זקס נ' שר המסחר והתעשייה, פד"י ו' 696, 700).
מכל מקום, הנתבע הדגיש כי ההחלטה התקבלה על יסוד כלל החומרים שבתיק ולא על הריאיון לבדו ו/או על עצם העובדה כי קיימת עבודה זהה לעבודתו של התובע, ואכן, בחינה של כל החומר הרלוונטי, כפי שפורטה לעיל בתמציתיות מעלה כי לא נפל פגם בהחלטה בעניינו של התובע.
מכל האמור מתבקשת המסקנה, כי החלטת הנתבע אשר התבססה על המפורט לעיל, הינה סבירה ומידתית ולא מצאנו כי נפל בה פגם המצדיק את התערבותו של בית דין זה.
בהקשר זה נציין כי יש לדחות את טענת התובע בדבר הגשמת עיקרון האקדמיזציה ופגיעה באינטרס ההסתמכות. לימודים אקדמאיים אשר אינם מותירים כל רושם בזיכרונו של הלומד, באופן שלא ניתן ככל להצביע על הרחבת אופקים או רכישת השכלה, אינם מגשימים את התכלית שבעידוד רכישת השכלה ומתן הטבות שכר בגינה.
לעניין זה נוסיף, כי לא מצאנו שנפגמה זכותו של התובע לשימוע כטענתו, שכן ניתנה לו מלוא ההזדמנות להשיב על השאלות שנשאל ולפרוס את המידע העובדתי על בסיסו תתקבל החלטת הנתבע האם לאשר את בקשתו או לדחותה.
בשולי הדברים וביחס לטענה בדבר פגיעה בשמו הטוב של התובע, יצוין כי המדובר בהחלטה מנהלית שעניינה אי מתן אישור על שקילות לתואר בשל אי קיום הליך לימודים תקין. אין המדובר בטענות המקימות חשד לפלילים או בהעמדת התובע בסכנה אפשרית לפגיעה בשכרו או בדרגתו. לפיכך, על אף שיתכן ויש בהחלטה זו משום פגיעה מסוימת בתובע, הרי שאין בכך כדי להצדיק את פסילת ההחלטה בנסיבות שתוארו בהרחבה לעיל.

סוף דבר
מכל הטעמים שפורטו לעיל, הוכח להנחת דעתנו כי בשים לב לראיות שעמדו בבסיס החלטת הנתבע, ההחלטה שהתקבלה הינה סבירה ומידתית ומצויה היא בתחום שיקול הדעת המקצועי של הנתבע. לפיכך - דין התביעה להידחות.
התובע ישלם לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,500 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין עד לתשלום בפועל.
ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער.

ניתן היום, י"ג חשוון תשע"ח, (02 נובמבר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם

נציגת ציבור(ע)
נחמה אנג'ל

נציג ציבור(מ)
נתי ביאליסטוק

יפה שטיין, שופטת
אב"ד


מעורבים
תובע: שמואל תלמיד
נתבע: מדינת ישראל – משרד החינוך
שופט :
עורכי דין: