ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רב בריח איתור לוויני בע"מ נגד בנק מרכנתיל לישראל בע"מ סניף :

בפני כבוד ה שופט אפרים צ'יזיק

מערערת

רב בריח איתור לוויני בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ערן בלום

נגד

משיב

בנק מרכנתיל לישראל בע"מ סניף 662 (טירת הכרמל)
ע"י ב"כ עוה"ד האני א. חזאן ואח'

פסק דין

העניין שבפניי ערעור מיום 21.4.2016 לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א – 1981 .

רקע עובדתי וטענות הצדדים :

המערערת הינה חברה אשר עוסקת במיגון ואיתור רכבים המנהלת אצל המשיב חשבון בנק שמספרו 65659998 בסניף מספר 662 ( טירת הכרמל).

כשנה וחצי טרם הגשת הערעור פתחה חשבון בנק אצל המשיב לאחר שהועמדה לה על ידי המשיב הלוואה בנקאית בסכום של 3 מיליון ₪ בתמורה לתשלום חודשי בסך של 68,000 ₪ בצירוף ריבית.

לטענת המערערת, הכנסותיה מועברות אל חשבון הבנק נשוא מחלוקת זו ב – 2 לכל חודש באמצעות העברה בנקאית של כספים המופקדים בחשבון בנק אחר ( אצל בנק הפועלים בע"מ). עוד טוענת המערערת, כי בינה לבין המשיב הוסכם כי מדי חודש בין התאריכים 1 ו עד ה – 16 לכל חודש תאושר לה מעין הלוואה זמנית/חריגה ממסגרת האשראי בסכום של כ – 200,000 ₪ ועד לכניסת סכום זהה מסליקת כרטיסי אשראי המתבצעת ב – 15 לכל חודש.

המערערת טוענת כי בתאריך 3.4.2016 החליט בנק הפועלים לבטל את מסגרת האשראי אשר הייתה למערערת בבנק בסכום של 2.5 מיליון ₪ ושלא להעביר לשליטת המערערת את סכומי הכסף אשר הופקדו בחשבון הבנק.

בתאריך 4.4.2016 הגיש בנק הפועלים לבית המשפט המחוזי מרכז בקשה במעמד צד אחד אשר כותרתה " בקשה לאכיפת אגרות חוב ובקשה דחופה למינוי כונס נכסים זמני" (תיק פר"ק 4047-04-16) בנימוק כי יש למנות למערערת כונס נכסים מאחר והיקף חובותיה הכוללים עומד על 2,481,262 ₪ ומשכך אין ביכולתה לפרוע את חובותיה כלפי בנק הפועלים. בו ביום הוחלט על ידי בית-המשפט ( כבוד השופטת עירית וינברג-נוטוביץ) כי יינתן צו איסור דיספוזיציה על נכסי החברה עד למועד הדיון בביהמ"ש.

לאחר שני דיונים אשר התקיימו בבית המשפט המחוזי בלוד בתאריכים 10.4.2016 ו – 19.4.2016 התקיימה ישיבה נוספת בתאריך 20.4.2016 שבמהלכה נקבע כי הבקשה למינוי כונס נכסים תמחק בלא צו להוצאות וכי יינתן צו מניעה אשר אוסר על בנק הפועלים לנקוט בסעדים עצמיים ולממש את השעבודים אותם עשתה המערערת לטובתו.

עוד הוסכם כי צו איסור הדיספוזיציה מיום 4.4.2016 יבוטל אף הוא וכי המערערת תעביר לבנק " הפועלים" סך של 408,000 ₪ בשישה תשלומים שווים בסך של 68,000 ₪ כ"א וכי ככל שאחד מהשיקים לא יכובד או אז הבנק יהיה רשאי לנכות מתקבולי כרטיסי האשראי את סכום השיק שלא כובד.

בתאריך 29.1.2017 התקיימה בבית המשפט המחוזי מרכז ישיבה נוספת שבסיומה ניתן תוקף של פס"ד להסכמות אליהן הגיעו הצדדים בכל הנוגע למתווה תשלום יתרת החוב שנותרה למערערת כלפי בנק הפועלים. בנוסף לכך, הוסכם כי הבקשה אותה הגיש בנק הפועלים למתן צו לכינוס נכסי המערערת תימחק על ידי הבנק.

בין התאריכים 3.4.2016 ועד 14.4.2016 סורבו על ידי המשיב 43 שיקים, אשר מועדי החזרתם חל בין התאריכים 28.4.2015 ועד 20.4.2016 , כאשר במסגרת ערעור זה עותרת המערערת לגרוע ממניין השיקים שסורבו 35 שיקים אשר מועדי החזרתם חל בין התאריכים 4.4.2016 ועד 12.4.2016 .

בתאריך 21.4.2016 ניתן על ידי בית-משפט זה צו מניעה המורה על עיכוב זמני של תחילת ההגבלה עד למתן החלטה עיקרית בתיק.

לטענת המערערת, החלטת המשיב להגביל את השיקים נעשתה באופן שרירותי וחסר תום לב מתוך מטרה להפעיל עליה לחץ פסול בכל הנוגע לתשלום יתרת החוב שנותרה לה כלפי המשיב.

עוד טוענת המערערת כי דרך התנהלותו הבעייתית של בנק הפועלים העמידה אותה אל מול שוקת שבורה, ופגעה מאוד ביכולתה לעשות שימוש בחשבון הבנק שלה. לגרסתה, בהנחה ואכן היה באפשרותה להפקיד כספים בחשבון הבנק באמצעות העברות כספיות המתבצעות על ידי צדדים שלישיים הרי שהיא הייתה מנועה מלעשות כן מאחר ומשמעות הדבר הייתה הפרה של צו איסור הדיספוזיציה.

המערערת מציינת כי חילול השיקים והגבלת חשבון הבנק אצל המשיב הינם פועל יוצא של דרך התנהלותו הבעייתית של צד שלישי ( בנק הפועלים) ולכן אין מדובר במחדל ישיר שלה ומשכך לגבי דידה על בית משפט זה לבטל את ההגבלה גם אם אין הדבר בא לכלל ביטוי במסגרת הוראות חוק שיקים ללא כיסוי.

לשיטת המערערת, מקום שבו שיק סורב בנסיבות שלא בשליטתו של מושך השיק מחמת מהתנהלות קיצונית ובעייתית של צד שלישי הרי שלבית המשפט שמור שיקול דעת נרחב מכח שיקולי צדק להתערב בהחלטת הבנק ולבטל את הבאת השיקים שסורבו בהינתן המקרים המתאימים לכך.

עוד מציינת המערערת, כי בהתאם להוראת סעיף 10( א)(3) לחוק שיקים ללא כיסוי היה לה יסוד סביר להניח שהבנק היה מחויב לפרוע את השיק בין אם בשל יתרה מספקת בחשבון הבנק או לחילופין בשל כך שהבנק היה מחויב לפרוע את השיקים בהתאם להסכם שיש ללקוחותיה עימו.

המערערת סבורה כי טרם הגשת הבקשה לביהמ"ש המחוזי מרכז היה יסוד סביר להניח כי בנק הפועלים יעביר את הכספים הצבורים אצלו אל חשבון הבנק המתנהל אצל המשיב ולכן היה די בכספים הללו על מנת שהשיקים יכובדו.
במענה לטענות המערערת ציין המשיב כי מדובר בערעור תיאורטי בלבד מאחר והמערערת עותרת ממילא להסרת ההגבלה ביחס לעשרה שיקים שהינם הרף הנדרש להחלת ההגבלה. עוד טוען המשיב כי על פי הוראות תקנות שיקים ללא כיסוי ( סדרי דין), תשמ"ב – 1981 נדרש בעל החשבון לפנות אל הבנק בבקשה לביטול הבאת השיקים במניין השיקים המסורבים כתנאי מוקדם והכרחי לצורך הגשת הערעור וכי תנאי סף זה לא מולא על ידי המערערת.

אליבא דעמדת המשיב כי אין כל יריבות משפטית בינו לבין המערערת ולכן לא קמה כל חובה מצידו לכבד את השיקים שסורבו מאחר ומכלול הטענות המופנות מצד המערערת כלפי המשיב אינן רלוונטיות כלפיו ולפיכך יש להפנותן כלפי צד ג' (בנק הפועלים).

המשיב סבור כי טענות המערערת מתמקדות ביחסיה אל מול הצד השלישי ( בנק הפועלים) ולכן הימנעותו של בנק הפועלים מהעברת הכספים אל חשבון הבנק המופעל על ידי המשיב היא זו אשר גרמה להחזרתם של כלל השיקים בנימוק של היעדר כיסוי מספיק.

המשיב אמנם מציין כי ניתן לקשור בין אחריותו של צד ג' להגבלה בלתי מוצדקת בחשבון הבנק לבין הגבלת החשבון דא עקא שלעמדת המשיב מדובר במקרים חריגים שאינם רלוונטיים לענייננו קל וחומר משהמערער לא הוכיח שמדובר בנסיבות אשר לא היו בשליטתו או בידיעתו וכי לא היה באפשרותו לצפותן מבעוד מועד.

עוד טוען המשיב כי העובדה שההליך בבית המשפט המחוזי במחוז מרכז הסתיים בהסכם אשר קיבל תוקף של פס"ד אינו מלמד על כך שהבקשה אותה הגיש בנק הפועלים הוגשה בלא בסיס מה גם שהמערערת לא הציגה בפני ביהמ"ש ראיות הנוגעות למועד משיכת השיקים, לא ציינה מיהם מוטבי הפירעון ואף לא ציינה מהי המסגרת שבה ניתנו השיקים ובאיזו מסגרת ניתנו כך שלא ניתן לקבוע מהו יסוד ההנחה הסביר של המערערת.

אליבא דעמדת המשיב, למערערת לא יכול היה להיות יסוד סביר להניח כי כל אחד מהשיקים ייפרע במועד הצגתו לפירעון וכי היא לא הוכיחה באופן פרטני שבמועד משיכתו של כל אחד ואחד מהשיקים שסורבו אכן היה לה יסוד סביר להניח כי כל אחד ואחד מהם ייפרע במועד ומשכך לא מדובר בעילה סטטוטרית לביטול השיקים.

עוד טוען המשיב כי בניגוד לנטען על ידי המערער הרי שבפסקי דין רבים נקבע כי העילות המנויות בסעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי מהוות " רשימה סגורה" ולפיכך המחוקק לא מצא להחיל את הוראות החוק על אנשים אשר נקלעים למצב כלכלי קשה בעקבות אירועים בלתי צפויים ( כגון : בעיות בריאות, הצפות, שריפות וכו') על מנת למנוע גלישה ב מדרון החלקלק אשר עלול לרוקן את החוק מתוכנו.

המשיב אף סבור כי מעבר לנימוקים המשפטיים הרי שיש לדחות את הערעור גם מטעמים עובדתיים גרידא. המשיב טוען כי עיון בנספי הערעור מצביע על כך שסכום הכסף אשר היה צפוי להיכנס לחשבון הבנק של המערערת עמד על 200,000 ₪ שעה שגובה הסכום המצטבר של כלל השיקים שסורבו עולה על 300,000 ₪ ומשכך לא היה די בכספים אשר הועברו מבנק הפועלים בכדי להוות כיסוי ראוי למלוא סכומי השיקים שנמשכו מהחשבון.

לטענת המשיב, המערערת אינה טורחת להתייחס לכל שיק ושיק ולפרט מדוע הוחזר שלא כדין בהתאם להוראות הדין והפסיקה, וזאת למרות שמדובר במספר גדול של שיקים, אלא מסתפקת בהעלאת טענות כלליות ביחס לכל אחד ואחד מהשיקים שהוחזרו כמכלול.

במענה לטענות הללו ציינה המערערת כי אין לקבל את טענת המשיב ולפיה מספר השיקים שייוותר יעמוד על עשר גם אם הערעור יתקבל משום שמספר השיקים שסורבו עמד על 35 שיקים ולא על 33 שיקים כפי טענת המשיב.

אשר לטענת המשיב כי יש מקום לדחות את הערעור על הסף בשל היעדר פנייה מוקדמת אל המשיב על פי הוראת תקנה 4(3) לתקנות שיקים ללא כיסוי ( סדרי דין), תשמ"ב – 1981 ציין המערער בסיכומיו המשלימים כי הפן הפרוצדראלי אינו חזות הכל ומשכך אין כל צורך בפנייה מוקדמת קל וחומר כאשר ברור מתשובת הבנק כי הינו מתנגד לדרישה לביטול השיקים המסורבים.

המערערת אף מציינת בסיכומיה המשלימים כי בענייננו חלה הוראת סעיף 10(3) לחוק שיקים ללא כיסוי מאחר והיה לה יסוד סביר להניח כי הסך של 200,000 ₪ מועברים באמצעות בנק " הפועלים" כמסגרת אשראי זמנית כך שבניגוד לנטען על ידי המשיב ניתן היה לכסות את התחייבויותיה באמצעות סכום זה.

לטענת המערערת , בחשבון הבנק אצל המשיב אמורים היו להיות מופקדים מעל 300,000 ₪ בשל כניסת 200,000 ₪ מבנק "הפועלים" ו – 200,000 ₪ כתוצאה ממתן אישור מסגרת אשראי חריגה ולכן היה ביכולתה לפרוע את השיקים שסורבו. בנוסף לכך, מבהירה המערערת כי באותה עת הוצא על ידי ביהמ"ש המחוזי צו איסור דיספוזיציה על כלל נכסיה אשר מנע את תשלום הכספים באמצעות הסכומים שהצטברו בחשבונותיה או לחילופין להעביר באמצעות בעלי מניותיה .

דיון והכרעה :

אשר לטענה המקדמית אשר הועלתה על ידי המשיב ולפיה המערערת נדרשה כתנאי מקדמי לצרף לכתב הערעור אסמכתא לכך שפנתה אל המשיב בכל הנוגע לדרישתה להבאת השיקים שסורבו וכן גם את תשובת המשיב אליה.

בענייננו, אין אמנם אין מחלוקת על כך שהמערערת לא פנתה אל המשיב אולם אין בכך כדי להצדיק דחיית הערעור על הסף מאחר ואין בתקנות שיקים ללא כיסוי (סדרי דין) ו/או בחוק שיקים ללא כיסו י הוראה המחייבת פנייה מוקדמת בכתב אל הבנק טרם הגשת ערעור לבית המשפט. משכך, בהיעדר סייג סטטוטורי מפורש אין כל מקום להגביל את זכות הערעור מכח הוראות הדין הללו (ראה : עש"א 26668-12-12 (שלום נצרת) עזיזי עדוי נ' בנק לאומי סניף נצרת עילית מיום 27.1.2014) .

יתירה מכך, על פי המבחנים אשר הותוו בפסיקה וספרות המשפטית יש לראות בערעור אותו יוזם הלקוח על פי העילות המפורטות בסעיף 10(א) לחוק שיקים ללא כיסוי כתובענה לכל דבר ועניין ולכן גם מטעם זה דין טענה פרוצדוראלית זו להידחות (ראה : יובל אזני, שיקים ללא כיסוי ( כרך ב'), עמ' 36 – 38).

עם זאת, לגופם של דברים יש מקום לדחות את הערעור הן מטעמים משפטיים והן מטעמים עובדתיים גרידא. כאמור מעלה, המערערת משתיתה את הערעור על עמדה עקרונית המובעת במאמרו המאלף של כבוד השופט יצחק עמית " חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א – 1981 ", הפרקליט מ"ד, עמ' 449 ולפיה מקום שבו השיק סורב בנסיבות שאינן מצויות בשליטתו הרי שאין הציבור זקוק להגנת החוק וכי לבית המשפט שמור שיקול דעת מיוחד לבטל את הבאת השיק במניין השיקים המסורבים מטעמים של שיקול דעת ובמיוחד באותם "מקרים 'קשים' שבהם בעל החשבון נקלע להגבלה בנסיבות שלא יכול היה לצפותן או לשלוט עליהן.

המערערת מוסיפה ומציינת בסיכומיה כי בתי המשפט פסקו לא אחת כי העילות המפורטות בסעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי אינן מהוות רשימה סגורה, ולכן במקרים חריגים בהם אין כל אשמה מצד בעל החשבון מוקנה לביהמ"ש שיקול דעת עצמאי באם להפעיל את סמכותו הטבועה ולהורות על גריעת שיקים מרשימת השיקים המסורבים ( ראה : עש"א ( חדרה) 41535-03-15 רויטל גרוסמן ואח' נ' בנק מזרחי מיום 25.5.2015 ; עש"א ( חיפה) 32043-03-14 ספדי נ' בנק לאומי לישראל מיום 1.6.2014 ; עש"א (שלום קריות) 24328-07-17 (קריות) 24328-07-17 ואכד עאמר נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ מיום 9.10.2017).

עם זאת, גישה אחרת השלטת בפסיקת בתי המשפט הינה כי הערעורים המתנהלים מכח חוק שיקים ללא כיסוי והתקנות שלפיו מהוות רשימה סגורה של עילות וסעדים ספורים הקבועים בדין ומשכך אין הם נתונים לשיקול דעתו התובע/מערער ו/או ולשיקול דעתו של בית המשפט ולכן הכרה בגריעת שיקים מטעמים של צדק, תהא הסיבה אשר תהא, עלולה לרוקן את החוק מתוכנו ( ראה : עש"א ( י-ם) 69882-09-16 יעקב לאופר נ' בנק לאומי סניף 911 מיום 23.8.2017 והאסמכתאות דשם ; עש"א 2208/13 א.מ.ר. זיו בע"מ נ' בנק מזרחי טפחות סניף 492 מיום 11.5.2014 ; יובל אזני, שיקים ללא כיסוי ( כרך ב'), עמ' 139 - 140).

במחלוקת הפוסקים אשר נפלה בעניין זה סבורני כי יש לאמץ את הגישה ולפיה מדובר ב"רשימה סגורה" של עילות, למעט במקרים חריגים שאינם ממן ענייננו בהם אין למערער כל " נגיעה" או אשמה תורמת שהיא ( דוגמת : מחלה, גניבה, אסון טבע וכו'). יתירה מכך, בעניינו המערערת הגיעה להסכם פשרה עם בנק הפועלים אשר קיבל תוקף של פס"ד כאשר בפסה"ד לא נכללת כל קביעה אגבית או מפורשת ולפיה בנק הפועלים התנהל שלא כדין בכך שנקט בהליכים משפטיים כנגד המערערת.

ולא רק זאת: המערערת היא שבחרה לכלכל ענייניה בדרך זאת, של קבלת התקבולים לבנק הפועלים, והעברת כספים לכיסוי ההלוואה מדי חודש, בכך הכניסה המערערת את התנהלות בנק הפועלים בצורה אקטיבית, כחלק מהתנהלות ההליך, וחזקה כי היה עליה לצפות שכאשר מעורב יותר משיקול דעת של גורם בנקאי אחד, כי הגורם האחר (אשר מחיל תלות של 100%) יםעיל שיקול דעת עסקי אשר יכול להביא לעצירת תשלומים, מסיבה זאת או אחרת. לפיכך, אינני מוצא לנכון לקבל את עמדת המערערת ולפיה במקרה זה יש מקום לקבל את הערעור מכח עילת שיקול הדעת השיפוטי.

אינני מקבל את טענת המערערת כי לא מתקיימת בענייננו עילת הביטול הקבועה בהוראת סעיף 10( א)(3) לחוק שיקים ללא כיסוי בנימוק כי היה למערערת יסוד סביר להניח שהבנק יפרע את 33 השיקים בין אם בשל יתרה מספיקה בחשבון הבנק או לחלופין מכח הסכם חוזי.

הסכום הכולל של השיקים המסורבים נכון ליום הגשת הערעור מסתכם בסכום כולל של 307,122 ₪ שעה שלטענת המערערת ההליכים המשפטיים אשר ננקטו מצד בנק הפועלים מנעו ממנה העברת סכום כספי של 200,000 ₪ בצירוף סכום נוסף בסך של 200,000 ₪ הניתן לה מדי חודש באמצעות המשיב כאשראי זמני/הלוואה זמנית לכיסוי חובותיה.

המשיב אמנם הודה בסיכומיו כי אושרו למערערת באופן בלתי קבוע הלוואות " גישור" בסכום של עד 200,000 ₪ בתמורה להפקדת כספים מחשבונה של המערערת בבנק " הפועלים", ברם לשיטתו אין מדובר במסגרת אשראי קבועה אותה היה חייב לאשר קל וחומר לאחר שהוגשה כנגד המערערת בקשה לכינוס נכסים ( ראה : סעיף 42 לסיכומים).

טענת המערערת כי ניתנה לה הלוואה נוספת מדי חודש בסכום של עד 200,000 ₪ או לחילופין " תקופת חסד" עד למועד העברת הכספים מבנק " הפועלים" מצריכה עריכת חוזה הלוואה בין הבנק לבין הלקוח תוך התייחסות בחוזה למועד פירעון ההלוואה ( ראה : עוה"ד גלעד נרקיס ומירב מור, חובות החלות על הבנקים, תשס"ב – 2002 , עמ' 309 - 310) דא עקא שבענייננו המערערת לא הוצגה כל אסמכתא בעניין הגם שבכתב הערעור נטען כי החשבון אצל המשיב התנהל בלא מסגרת אשראי (ראה : עמוד 12 סעיף 6 לכתב הערעור).

יתירה מכך, המערערת אינה טורחת להתייחס באופן פרטני לסיבת חילולם של כל אחד מהשיקים משלא הוכיחה באופן פרטני את מועד משיכתם ומשלא הביאה ראיות הנוגעות למוטבי הפירעון ולמסגרת שבה ניתנו אלא מבקשת לראות בהם מקשה אחת.

לפיכך, סבורני כי למערערת לא היה מקום לייחס קיומו של יסוד סביר להניח שהיא תפרע את השיקים במועד הצגתם לפירעון מאחר ובכל אותם מועדים ידעה כי לא תוכל להעביר את הכספים מחשבונה בבנק הפועלים אל החשבון המופקד אצל המשיב מה גם שלא הוכח על ידה כי במועד משיכתו של כל אחד מהשיקים שחוללו אכן אכן היה לה יסוד להניח שאותם שיקים ייפרעו.

זאת, בצירוף העובדה כי מדובר היה בעסק המצוי במצוקה תזרימית (והרי קיבלה מדי חודש הלוואת גישור, מדובר בהלוואה אשר ניתנת בשל קושי תזרימי), אשר יכול בכל רגע, להיות חשוף לחסימת הצינור התזרימי של בנק הפועלים (וייאמר: איזו ציפייה יכולה להיות לבעל חשבון עסק המצוי במצוקה תזרימית, לקבל את הלוואת הגישור, כאשר המוסד הבנקאי האחר אצלו מנוהלים החשבונות סבור כי אינו יכול לעמוד בהתחייוביותיו?), צינור תזרימי אשר המערערת שילבה אותו (פועל יוצא של פעילות הבנקים במקביל) – מצדיקים דחיית הערעור.

סוף דבר :

הערעור נדחה. המערערת תישא בהוצאות המשיב בסך 3000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק .

ניתן היום, י"ג חשוון תשע"ח, 02 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: רב בריח איתור לוויני בע"מ
נתבע: בנק מרכנתיל לישראל בע"מ סניף
שופט :
עורכי דין: