ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יצחק אמיר ג'קי נגד ועדה מקומית לתכנון נהריה :

בפני כבוד ה שופטת איילת השחר ביטון פרלה

המבקש

יצחק אמיר ג'קי

נגד

המשיבה

ועדה מקומית לתכנון נהריה

החלטה

החלטה זו עניינה עתירת המבקש למתן צו מניעה זמני שיורה למשיבה להימנע מביצוע הריסה של סככה פריקה הבנויה מפרופילי מתכת וכיסוי גג בפלטות מבודדות, בבית העסק המנוהל בידי המבקש בשדרות הגעתון שבנהריה (להלן: "הסעד זמני").

ביום 9/9/17 ניתן צו ארעי במעמד צד אחד, זאת עד להכרעה דנן, לאחר קיום דיון במעמד שני הצדדים.

הסעד שהתבקש בהליך העיקרי, אליו נלוות הבקשה לסעד זמני הוא ביטול הסכם שניתן לו תוקף של החלטה בהליך בב"ן (בקשות בניה) 36689-01-17 (להלן: "הליך הבב"ן").

רקע:

המבקש הוא בעליו של בית קפה "בורדו" המצוי בשדרות הגעתון שבנהריה. המשיבה היא הוועדה המקומית לתכנון ובניה נהריה.

ביום 22/12/16 הוציאה המשיבה צו הריסה מנהלי להריסת הבניה שלגביה התבקש הסעד הזמני (להלן: "צו ההריסה").

ביום 16/1/17 חתמו הצדדים על הסכם שמכוחו הסכימו על הארכת תוקף ועיכוב צו ההריסה.

בקצירת האומר, יאמר שבהסכם צוין כי הוא נעשה בין היתר בשל כך שהצדדים חלוקים ביחס לשטח הסככה הנקוב בצו ההריסה, ביחס לחוקיות הצו ההריסה וביחס לתחולת סעיף 26 לתקנות התכנון והבניה (עבודות ומבנים הפטורים מהיתר), תשע"ד – 2014 על הבניה שהיא נושא צו ההריסה.

עוד צוין בהסכם כי הוא נעשה בין היתר, כדי להסדיר את המחלוקות הנוגעות לצו ולבניה המפורטת בו בהסכמה הדדית, ובהתאם לחוק, מבלי להיזקק לפניה לערכאות.

הסכם זה הוגש לבית המשפט ועמו בקשת הצדדים ליתן לו תוקף של החלטה ; כמו כן וכאמור בקשו הצדדים להורות על הארכת תוקף צו ההריסה עד ליום 15/5/17 ועיכוב ביצועו עד ליום 15/4/17.

לאור בקשת הצדדים ועל בסיסה, בו ביום, נתנה החלטה של כבוד השופט דאוד מזאן כמבוקש, וכלשונה: "מאשר את ההסכם ונותן לו תוקף של החלטה. מאריך בהתאם להסכם תוקף צו ההריסה המנהלי עד ליום 15/5/17. עיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי עד ליום 15/4/17" (להלן: "החלטת עיכוב והארכת צו ההריסה").

מאוחר יותר, השתלשלות העניינים הובילה להגשת ארבע בקשות מצד המבקש, להארכת עיכוב הביצוע של צו ההריסה מעבר למועד שהוסכם על הצדדים. למרות התנגדות המשיבה לכל הבקשות, האריך בית המשפט את תקופת עיכוב הביצוע של צו ההריסה, כמתואר לעיל:

ביום 19/4/17 נתנה החלטת כבוד השופט טורס בבקשה ראשונה שהגיש המבקש לעכב את ביצוע צו ההריסה המנהלי עד ליום 30/6//1 וממועד זה נקבע שיהא הצו ניתן לביצוע במשך 30 ימים.

ביום 22/5/17 נתנה החלטת כבוד השופט טורס בבקשה שנייה שהגיש המבקש להמשך עיכוב ביצוע צו ההריסה ב-60 יום נוספים .

ביום 20/8/17 דחה כבוד השופט טורס בקשה שלישית של המבקש להארכת עיכוב הביצוע עד ליום 15/10/17 והוסיף לעכב את צו ההריסה אך ליום 7/9/17 ולו בכדי לאפשר למבקש תקופת התארגנות לפירוק המבנה.

ביום 5/9/17 הגיש המבקש בקשה רביעית להמשך לעיכוב ביצוע צו ההריסה עד להכרעה בתביעה לביטול החלטת עיכוב והארכה של צו ההריסה או עד להגשת ערעור על החלטת בית המשפט בבקשה השלישית.

בהחלטה על הבקשה האחרונה, ציין כבוד השופט טורס:

"ככל שעיכוב הביצוע מטרתו להבטיח את הסעד המבוקש בהליך האזרחי שהוגש, יש לבקשו במסגרת ההליך האזרחי. ככל שהבנתי נכונה את הבקשה, קיימת כוונה להגיש גם ערעור על החלטתי מיום 20.8.17 ולאור כך אני מורה שעיכוב הביצוע יוארך עד יום 14.9.17"

על רקע האמור, הגיש המבקש ביום 7/9/17 תביעה לביטול ההסכם שעל בסיסו נתנה החלטת עיכוב והארכה של צו ההריסה וצרף לה הבקשה שלפני. ערעור לא הוגש.

טיעוני המבקש בבקשה :

לטענת המבקש יש בידו להוכיח כי סיכויי תביעתו טובים. המבקש טוען כי הוטעה לחשוב כי המשיבה תשתף עמו פעולה להוצאת ההיתר הנדרש ועל בסיס מחשבה זו כרת עם המשיבה חוזה ובו ויתר על טענותיו כנגד חוקיות צו ההריסה , כמפורט בהסכם.

עוד טוען המבקש כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו, היות ואם לא יינתן לו הסעד המבוקש, תתרוקן תביעתו מתוכן וייגרמו לו נזקים כבדים נוכח עיתוי ביצוע הצו; לטענתו, היות המשיבה רשות מנהלית יוביל לכך שלא יוכל להיפרע ממנה בשל הנזקים שיגרמו לו, וזאת מחמת ההגנות הרבות שעומדות לזכותה מכוח הגדרתה. מנגד, כך טען המבקש, בידי המשיבה ערבות בנקאית בסך של 60,000 ₪ ששימשה כבטוחה לביצוע ההריסה ויש בכוחה להמשיך ולשמש כבטוחה גם במסגרת מתן הסעד הזמני המבוקש.

המבקש טען כי בקשתו מוגשת כשידיו נקיות וליבו תם, וזאת לאחר שעשה כל שאל ידו כדי לקיים את ההתחייבויות בהן התחייב על פי ההסכם. לשיטתו, הסעד המבוקש הוא מידתי וראוי ומידת הפגיעה במשיבה היא נמוכה ללא נזק ממשי בנסיבות.

טיעוני המשיבה בתגובה לבקשה :

המשיבה התנגדה למתן הסעד זמני המבוקש . לטענתה, מדובר בשימוש לרעה בהליכי משפט. המשיבה סבורה כי הסעד המבוקש לא אמור להתבקש וממלא לא להינתן במסגרת הליך אזרחי, אלא מקומו, במסגרת ההליכים על פי חוק התכנון והבניה , שבהם מוסמך בית המשפט לשקול האם יש הצדקה בעיכוב ביצוע צו הריסה.

לטענת המשיבה, סיכויי התביעה נמוכים, זאת בשל כך שההסכם אינו אלא הסכמה על עיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי ולא תמצא בו התחייבות לאישור הבקשה למפרע או התחייבות למתן היתר.

הוסיפה המשיבה והטעימה כי גם אם תתקבל התביעה, ממלא לא יהא בזה כדי להביא לעיכוב ההריסה, שהרי ההריסה היא מכוח הצו המנהלי ולא מכוח ההסכם. לזאת הוסיפה, כי המשיב אינו נקי כפיים זאת בשל כך שלכתחילה בנה מבנה ללא היתר.

לבסוף, טענה המשיבה כי הבקשה לצו מניעה אינה אלא ניסיון של המבקש ליצור מסלול עוקף של ההחלטה בתיק בב"נ 36689-01-17 שבו נדחתה בקשתו לעיכוב נוסף של צו ההריסה המנהלי .

השלמת טיעונים ועיקרי טענות הצדדים בדיון:

ביום 27/9/17 התקיים דיון במעמד שני הצדדים.

כל צד חזר על טענותיו, חידדן והוסיף עליהן. המבקש הבהיר כי אין בכוונתו לקיים במסגרת ההליך שלפני דיון תכנוני, אך פרט על אודות הייתכנות להוצאת היתר, דרך הוצאת ההיתר, והקשיים שהערימה לטענתו המשיבה שהכשילו את הוצאת ההיתר בפרק הזמן שהוקצב.

מנגד, טענה המשיבה שהבקשה נעדרת תצהיר שתומך בעובדות המפורטות בה. כמו כן, נטען כי המבקש ניזון מהתנהלות ההליכים כפי שהתנהלו עד כה, כיוון שכך הוא מרוויח זמן ובפועל זוכה לעיכוב הריסה של מבנה שאין לו היתר. בהינתן שכך, לטענת המשיבה, אין מקום ליתן צו מניעה שמשמעו הנצחה של בניה לא חוקית, כשעולה כי הבניה כפי שהיא כיום היא כזו שלא ניתן כלל להכשירה.

בסיום הדיון הוצע לצדדים להידבר ביניהם. זאת על רקע ההתרשמות של בית המשפט, מטיעוני הצדדים ומת נאיי ההסכם שקיבל תוקף של החלטה, כי ישנה האפשרות שהצדדים לא מגיעים לכדי מימוש ההסכם בשל המחלוקת שהייתה ונותרה בין הצדדים על אודות הצורך בהיתר לגבי חלק מהבניה הקיימת והפוטנציאל שיש בידי המבקש לקבל היתר על הבניה הקיימת כפי שהיא ללא שינויים . מחלוקת זאת עולה אף מנוסח ההסכם שקיבל תוקף של החלטה שהוא נושא התביעה.

לאור האמור, בקשו הצדדים שהות עד ליום 3/10/17 שאז יודיעו לבית המשפט אם הגיעו להסכמות שמייתרות מתן החלטה בבקשה.

ביום 3/10/17 הגישו הצדדים הודעה משותפת ובה עתרו לשהות נוספת עד ליום 19/10/17. בקשתם התקבלה וניתן להם מבוקשם.

ביום 22/10/17 הודיע המבקש כי ניסיון ההידברות כשל. לטענתו, הגיש שלוש בקשות להיתר, השלים את כל תנאיי הסף ונותר תנאי יחיד שלא קוים לקליטת הבקשה והעברתה לדיון, והוא חתימת העירייה. המבקש הוסיף בהודעתו כי העובדה שניתן היתר לאחרים, הדומים במאפייני הבניה לבניה שאצל המבקש, מעיד לכאורה כי קיימת אפשרות לקבל היתר. עוד הוסיף המבקש כי לתביעה ולבקשה צורפו תצהירי המבקש ועורך הבקשה מטעמו, התומכים בעובדות הנטענות בבקשה.

מחמת כך, שהמבקש הגיש הודעה והוסיף בה טיעונים, ניתנה האפשרות למשיבה להשיב. בתשובתה, התייחסה המשיבה לניסיון ההידברות שבין הצדדים. עוד ציינה כי היקף הבניה שאצל המבקש אינה דומה לבניה אחרת המצויה באותו האזור. המשיבה חזרה וטענה כי לא זאת בלבד שהבניה אינה פטורה מהיתר, אלא שלא ניתן אף להתירה, כפי שהיא כיום, על פי התקנות.

כיוון שהמשיבה השיבה, מצא המבקש להוסיף, מבלי שהתבקש ומבלי שביקש. המבקש, שב ופרט על אודות המצב התכנוני ועל כך שישנן סגירות עונתיות בשדרות הגעתון שניתן להם היתר למרות שאינן עומדות בתנאים הנטענים על ידי המשיבה.

דיון והכרעה:

אקדים התוצאה להנמקה ואומר כי לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובנספחיהם ושמעתי את הצדדים, החלטתי לדחות את הבקשה.

המבקש לקבל סעד זמני במסגרת תביעה עיקרית נדרש לעמוד בשני תנאים מצטברים: קיומה של זכות לכאורה, לאמור סיכוי של ממש לזכות בתביעה ונטיית מאזן הנוחות לטובתו. דהיינו, שנזקו, אם לא יינתן הסעד הזמני ויזכה בתביעה בעתיד , יהיה גדול יותר מהנזק שייגרם לבעל הדין שכנגד אם יינתן הסעד הזמני והתביעה בסופו של דבר תידחה.

עוד מתווה הפסיקה, כי תנאים אלה נשקלים על בסיס מה שמכונה מקבילית כוחות. סיכויי ם גבוהים של מבקש הסעד לזכות בתביע ה יפצה על מאזן נוחות שלילי וכן מאזן נוחות הנוטה לטובת המבקש במובהק יאפשר ריכוך עוצמת הזכות לכאורה עליה הוא נדרש להצביע (ראה רע"א 2826/06 שלמה אליהו אחזקות בע"מ ורח' נ' ישעיהו לנדאו אחזקות (1993) בע"מ ואח' (ניתן ביום 6.6.06)) .

לאחר ששקלתי את סיכויי התביעה ומאזן הנוחות מצאתי אותם , כשלעצמם, שאינם מטים את הכף לטובת המבקש וככאלה שאין בכוחם לסייע האחד למשנהו. הפכתי בתנאיי ההסכם והפכתי בהם ולא מצאתי את שנטען שיש למצוא בהם. הגם שנדרש רף מינימאלי לקיום עילת תביעה וקיומן של ראיות מספיקות להוכחתה, לא מצאתי את סיכויי התביעה ככאלה שיצדיקו את מתן הצו. בכל זאת, המדובר בבקשה לבטל החלטה שיפוטית, גם אם בבסיסה הסכמות של הצדדים. ודוק. אלה לא הוטעמו ולא נומקו, מעבר למה שמצוי בהסכם ובבקשה המקדימה לו. בפני המבקש משוכה לא פשוטה, וזאת למרות כל הנטען לפני ומצוי בבקשה ובנספחיה.

באשר לנזק שנטען כי יגרם למבקש, בסופו של דבר, מדובר בנזק הדיר ונ יתן לכימות כספי. כבוד השופט טורס, אף הוא התייחס בהחלטה בבקשה השלישית לעיכוב ביצוע שהגיש המבקש, לנזק שעלול להיגרם למבקש אם לא יעכב את הצו וציין כי " אין המדובר בהחלטה בלתי הפיכה שתגרום למבקש נזק ממשי. לכל היותר תהיה תקופה מסוימת בה תפורק הסככה עד לקבלת ההיתר. ככל שהמבקש יסבור שנגרם לו נזק בתקופה זו בשל התנהגות המשיבה, דומה שאת הסעד לכך עליו למצוא בגדרי ההליך האזרחי בתביעה לפיצויים (ואינני מחווה כמובן כל דעה בנושא) ואולם אין הדבר מצדיק, כאמור, המשך השימוש במבנה בלתי חוקי, כאשר אין כל צפי סביר להכשרתו" (בב"נ 36689-01-17, החלטה מיום 20.08.17, שם פסקה 12).

אל מול הנזק שנטען כי יגרם למבקש, מצוי הנזק של הותרת מבנה ללא היתר לתקופה ממושכת ללא יכולת אכיפה של הרשויות, בהתאם לחוקי התכנון והבניה. בכך נמצא כי צו המניעה יחתור תחת חוקי התכנון והבניה ואף יבסס מסלול עקיפה להליך שבו ברגיל נדונים צווי הריסה, הארכת תוקפם או עיכובם. לנזק שכזה אין תרופה והוא אינו ניתן לכימות. הוא חורג מהפגיעה הקשורה למשך הזמן שבו יוותר המבנה ללא היתר וללא יכולת לפעול נגדו וגולש לפגיעה בהליך, שבו ראוי להיות מוכרע מבנה שנטען לגביו, שכפי שהוא, הוא אינו בעל פוטנציאל היתר ונדרש לערוך בו שינויים ולהתאימו בכדי שיהא לו הפוטנציאל לקבל היתר.

עוד יוער, כי הסעד הסופי, אם יזכה המבקש בתביעתו ממלא לא יזכה אותו בעיכוב הריסת המבנה שלטענת המשיבה טעון היתר. לפיכך, ספק גם אם ניתן לראות בסעד המבוקש ככזה המשרת את הסעד בהליך העיקרי. למעשה הסעד הזמני משופר והוא עולה בערכו ובמהותו על הסעד שעתיד להינתן אם תביעתו של המבקש תתקבל.

בשולי נימוקי אציין כי לא מצאתי לבסס החלטתי על תום לב או שיהוי שעשויים היו להיטען. באשר לתום הלב, המחלוקת שבין הצדדים על אודות המבנה - אם הוא בר היתר פוטנציאלי כפי שהוא, אם הוא טעון היתר או פטור מהיתר – הייתה, כך נראה, מראשית הדרך ונותרה לכל אורכה, עובר לחתימת ההסכם ובטרם הצגתו בהליך הבב"ן, עבור להגשתו לבית המשפט וכלה במהלך הדיון שלפני. כל צד סבור, שהצד שמנגד מכשיל את פתרון המחלוקת, ולא מצאתי בנתונים שהוצגו לי כדי לגבש נטייה לצד כלשהו.

כך גם באשר לשיהוי, ניתן היה לטעון כי המבקש השתהה בהגשת תביעתו, כיוון שסבר כבר במועד תגובת המשיבה לבקשת הארכת עיכוב הביצוע הראשונה, בחודש אפריל 2017, כי המשיבה כרתה עמו חוזה שלא התכוונה לקיים. ואולם, כיוון שפעל בדרכים אחרות במסגרת הליך הבב"נ, לא מצאתי לנכון ליתן משקל להתנהלותו עד להגשת התביעה והבקשה למתן סעד זמני.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

כפועל יוצא מכך ובהתאם הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 9/9/17 מבוטל.

אני מחייבת את המבקש לשלם למשיבה הוצאות ושכ"ט עו"ד בגין הבקשה בסכום של 3,000 ₪.

ההחלטה תשלח לצדדים.

ניתנה היום, י"ג חשוון תשע"ח, 02 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יצחק אמיר ג'קי
נתבע: ועדה מקומית לתכנון נהריה
שופט :
עורכי דין: