ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יעקב מר נגד המוסד לביטוח לאומי :

02 נובמבר 2017
בפני כבוד השופט אסף הראל
נציג ציבור (עובדים) מר פיני שוורצנברד
נציג ציבור (מעסיקים) מר יוסף מרקו

התובע:
יעקב מר, ת.ז. XXXXX332
ע"י ב"כ: עו"ד ש' שיף
-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד ר' חן

פסק דין

בתובענה זו עותר התובע להכרה בליקוי בגבו ממנו הוא סובל לטענתו, כפגיעה בעבודה כמשמעות מונח זה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [ נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן- החוק), על דרך תורת המיקרוטראומה. הנתבע מכחיש את טענות התובע וטוען, בין היתר, כי תנאי עבודתו של התובע לא מקימים תשתית עובדתית לפי תורת המיקרוטראומה; וכי אין קשר סיבתי בין הליקוי הנטען לבין תנאי העבודה.

לאחר שמיעת הראיות, הסכימו הצדדים על התשתית העובדתית הרלבנטית בעניינו של התובע. בהתאם לתשתית מוסכמת זו, התובע, יליד 12.12.50, הועסק כעובד שכיר אצל מעסיקו שחם חן. תחום עיסוקו של מעסיק זה הוא גיזום וכריתת עצים. תקופת ההעסקה הייתה בתקופות הבאות: 1/2007-9/2008 ואחר כך 1.6.09-12/2013. מתכונת העבודה של התובע הייתה של חמישה ימים בשבוע, בממוצע שמונה שעות ביום. יום העבודה האחרון בפועל של התובע היה יום 5.12.13. אחרי תאריך זה לא עבד עוד התובע בעבודה זו, והונפקו לו אישורי מחלה החל מתאריך 8.12.13 ועד ל-27.12.13.

התובע הועסק בתפקיד של פינוי עצים אשר נכרתו. העצים שנכרתו נוסרו לחתיכות על מנת שניתן יהיה לשנע אותם ממקום כריתת העץ אל משאית/טנדר/כף טרקטור, לשם העמסת העצים לתוכם. תפקידו של התובע היה לפנות את חתיכות העצים ממקום כריתתם אל נקודת האיסוף, שם היה מעמיסם לתוך משאית/טנדר/כף טרקטור.

באשר לפעולת פינוי חתיכות העצים אל נקודת האיסוף, הוסכם כי את עיקר שינוע חתיכות העצים ממקום הכריתה אל נקודת האיסוף, ביצע התובע באמצעות העפתם. לשם כך, היה התובע מתכופף לעבר הקרקע, נוטל חתיכת עץ בשתי ידיו, מתיישר ומעיף אותה עם שתי ידיו. לעיתים היה מעיף את חתיכת העץ תוך כדי שהוא כפוף. בצורה זו היה יוצר ערימות עצים. משקל חתיכות העצים אותם העיף התובע נע בין 1 ק"ג ל-30 ק"ג. התובע ביצע פעולה זו באופן חוזר ונשנה, לאורך כל היום, פעמים רבות ביום. דרך נוספת בה שינע התובע חלקי עצים לנקודת האיסוף הייתה באמצעות התכופפות, הרמתם מהרצפה ונשיאתם על כתף אחת או שתי כתפיים; או על ידי גרירתם על הקרקע; או התכופפות והרמה מהרצפה ונשיאתם על שתי ידיו. פעולות אלו בוצעו בחתיכות עצים במשקלים של בין 30-60 ק"ג. דרך נוספת לשינוע עצים, לגבי בולי עץ כבדים במיוחד של 60 עד 100 ק"ג היתה כזו שבה התובע מתכופף, מרים אותם למצב עמידה, ואז מפיל אותם וחוזר חלילה לצורך שינוע בול העץ. כל הדרכים האלו של שינוע עצים בוצעו על ידי התובע בתדירות פחותה מהעפת העצים כפי שתוארה לעיל.

לא הייתה מחלוקת כי העצים היו באורכים שונים ובמשקלים שונים, וכי המרחקים לאורכם נדרש התובע לשנע את העצים בדרכים המפורטות לעיל, נעו בין 2 ל-50 מטר, בתוואי שטח משתנים לרבות תוואי שטח קשים של שטח סלעי, הררי ומיוער.

באשר להעמסת חתיכות העצים על גבי המשאית/טנדר/כף טרקטור, הוסכם כי גובהו של התובע הוא 1.73 מ'. התובע נדרש להעמיס את חתיכות העצים המצויות על גבי הקרקע לתוך משאית/טנדר/כף טרקטור המצויים בסמיכות לחתיכות העצים. זאת עושה התובע באמצעות תנועה של זריקת חתיכות העץ. לשם כך, מתכופף התובע לעבר הקרקע, נוטל בשתי ידיו חתיכת עץ ומעיף אותה לעבר המשאית/טנדר/כף טרקטור. פעולה זו מבצע התובע תוך כדי התרוממות, לעיתים כשהוא בתנוחת כיפוף ולעיתים לאחר שהתיישר מעט בזוויות שונות ולעיתים בעמידה לא נוחה כאשר תנאי השטח לא נוחים. משקלם של חתיכות העצים הוא 1 ק"ג עד 30 ק"ג. את חלק מחתיכות העץ העיף התובע בצורה בודדת, אחת בכל פעם, וחלקם, כאשר מדובר היה בחתיכות עץ במשקל נמוך – היה מעיף שתי יחידות בו זמנית. הגובה הממוצע אליו נדרש התובע להעיף את חתיכות העצים לתוך המשאית/טנדר/כף טרקטור, נע בין 80 ס"מ ל-2 מטר. פעולה זו של העמסת חתיכות העצים באמצעות התכופפות והעפתם לתוך המשאית/טנדר/כף טרקטור, בוצעה על ידי התובע בתדירות של 1,500 פעמים ביום.

עוד הוסכם על הצדדים, כי תנאי עבודתו של התובע המתוארים לעיל מקימים תשתית עובדתית לפי תורת המיקרוטראומה, שעניינה התכופפויות חוזרות ונשנות, המצדיקה מינוי מומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין בתחום האורתופדי. זאת, על מנת שהאחרון יחווה דעתו בשאלה מהו הליקוי ממנו סובל התובע בגבו, אם בכלל, והאם קיים קשר סיבתי בין ליקוי זה לתנאי עבודת התובע, על דרך תורת המיקרוטראומה.

בהתאם להסכמת הצדדים, מונה ד"ר רון בשוראי, מומחה בכירורגיה אורתופדית, כמומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין ( להלן- המומחה). לאחר שנפרשה בפני המומחה התשתית העובדתית המוסכמת, התבקש המומחה להשיב על השאלות הבאות:
"א. מהו הליקוי ממנו סובל התובע בגבו?
ב. האם ניתן לקבוע, בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובע לליקוי ממנו הוא סובל?
גם החמרת מצב הליקוי עקב העבודה משמעה קיום קשר סיבתי בין השניים.
ג. ככל שהתשובה לשאלה הקודמת הינה בחיוב, וקיים לדעת המומחה קשר סיבתי בין העבודה לליקוי, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר אופן קרות הליקוי, דהיינו:
האם בעיקרו של דבר ניתן לומר, כי ליקויו של התובע עקב עבודתו נגרם על דרך של פגיעות זעירות כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקויו ( כדוגמת טיפות מים המחוררות את האבן עליה הן נוטפות).
ד. ככל שהמומחה ישיב לשאלה הקודמת בחיוב, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר השפעת העבודה על הליקוי ביחס לגורמיו האחרים, דהיינו - האם לעבודת התובע השפעה משמעותית על ליקויו של התובע?
(השפעה משמעותית על פי הפסיקה הינה בשיעור של 20% ומעלה)."

המומחה, במסגרת חוות דעתו מיום 18.6.17, השיב לשאלות כך:
"א. לתובע מחלת ע"ש שחיקתית ניוונית הקשורה לגיל ותורשה. היא מתבטאת בכאבי גב תחתון הקורנים לרגליים. בבדיקות דימות ניתן לראות שינוים ניווניים קשים בדיסקים, בליגמנטום פלבום והיצירות התעלה עם לחץ על חוט השדרה ושרשי עצב. מחלה זו החלה להתבטא בשנת 2009, שנתיים לאחר תחילת עבודתו נשואת התביעה.
ב. להערכתי קיים קשר בין עבודתו לליקוי, בסבירות של 50%, בדרך של החמרת מצב הליקוי עקב העבודה.
ג. החמרת הליקוי עקב העבודה נגרמה על דרך של מיקרוטראומה – כמתואר בגוף השאלה, ובתיאור תהליך עבודתו בעובדות המוסכמות. 1500 התכופפויות ביום, הזדקפות עם משא, ונשיאת משא על הגב.
ד. עם זאת, עקב משך החשיפה הקצר יחסית, ותחילת עבודתו בגיל מבוגר ( המחלה כבר התבטאה במלואה שנתיים לאחר תחילת עבודתו), אני מעריך שלעבודתו לא הייתה השפעה משמעותית על הליקוי, פחות מ 20% הנדרשים ע"פ הפסיקה."

לצדדים הועברה חוות דעתו של המומחה, והתאפשר להם לעתור בבקשה להפנות למומחה שאלות הבהרה. לאחר שהתקבלה בקשת התובע בעניין זה באופן חלקי, התבקש המומחה לענות על שאלות ההבהרה כדלהלן:
"שאלה מס' 1:
א. בחוות דעתך ציינת כי בשנת 2009 ישנם שני ביקורים. האם פרט לביקורו של התובע מיום 8.10.09, מצאת ביקור נוסף ביחס לגב בשנת 2009? אם כן - נא לפרט ולהתיחס לתלונות ולממצאים באותו ביקור.
ב. האם נכון כי בבדיקת הרופא מיום 8.10.09 נרשם בפרק הממצאים: "אין הגבלה בתנועות הגב התחתון, אין חסר נוירולוגי"?
ג. במידה וכן - על סמך מה ציינת בחוות דעתך, כי " המחלה כבר התבטאה במלואה שנתיים לאחר תחילת עבודתו"?
שאלה מס' 2:
א. האם לא ניתן לומר כי אם התובע לא היה מתחיל לעבוד בינואר 2007 באותה עבודה מאומצת הוא לא היה סובל מאותן בעיות קשות בגב שהוא סובל כיום?
ב. לחלופין האם יתכן שכאבי הגב לא היו מתחילים בשנת 2009 אלא בתקופה מאוחרת יותר או שבכלל לא היו באים לידי ביטוי בעתיד הנראה לעין?
ג. כמה זמן צריך לעבוד בעבודה כה מאומצת עד שיתחילו כאבי גב קשים כאלו, כדי שתוכל לומר שלעבודתו היתה השפעה מעבר ל-20%?
שאלה מס' 3:
האם נכון לומר שהמשכת עבודתו המאומצת של התובע גם אחרי שהופיעו כאבי הגב בסוף 2009 השפיעה על החמרת מצבו במידה ניכרת?"

בתשובותיו לשאלות ההבהרה ענה המומחה, במסמך הנושא תאריך 31.8.17, באופן הבא:
"1.א כן 28/10. הממצאים היו דומים.
1.ב. כן.
1.ג. עקב כך שהיו כאבי גב הקורנים לרגל ימין ומפשעה ימין.
2.א. ניתן בהחלט לומר זאת. העבודה תרמה להחמרת מצבו.
2.ב. אני מעריך שלא יתכן הדבר. עקב השינויים הניווניים המתקדמים והקשים שנראו ב 2014, ואשר הזמן להיווצרותם אורך עשרות שנים.
2.ג. על שאלה זו לא ניתן לענות באופן מדויק. אנסה לכמת את תרומת עבודתו למצב הגב לפי תרומת שנות החשיפה למצבו:
שנות החשיפה לגורמי גיל ותורשה עד לשנת 2013- 43 ( מגיל 20, מועד הפסקת הגדילה של השלד)
שנות חשיפה למיקרוטראומה- 7
סה"כ שנות חשיפה לגורמים השונים: 43 ועוד 7 הם 50.
שיעור תרומת עבודתו מכלל הגורמים: 7 לחלק ל 50 הם 14%.
לפי חישוב זה היה עליו לעבוד כ 12 שנים עד לתרומה של 20% למצב הגב.
3. כן. והניכרות הזו נכללת בחישוב דלעיל."

בסיכומיו, עותר התובע לקבלת התביעה. לפי התובע, בעניינו על בית הדין לדחות את מסקנות המומחה, ולקבוע כי הוכח קיומו של קשר סיבתי בין עבודתו לליקוי בגבו. בין היתר התובע חולק על החישוב האריתמטי שערך המומחה בתשובה לשאלת ההבהרה 2. ג., וכן מציין כי המומחה העניק בחישוביו, בשוגג, משקל זהה לשנות עבודתו של התובע בחשיפה למיקרוטראומה ולשנים בהן לא עבד במאמץ פיזי משמעותי, הגם שהמומחה הסכים כי עבודת התובע הנ"ל הייתה מאומצת ואף השפיעה על החמרת מצבו באופן ניכר.

התובע מלין על תפקודו של המומחה בנוגע למספר עניינים נוספים. כך, לפי התובע, המומחה לא סיפק מענה מלא לשאלות ההבהרה שהופנו אליו; לא הפנה לעמודים הרלבנטיים במקורות עליהם הוא הסתמך; וכן המומחה אינו מתמחה ולא עוסק במחלות ופגיעות של עמוד השדרה. לפיכך, עותר התובע למינויו של מומחה אחר במקומו של המומחה שמונה בתביעה דנן, שיהיה בעל התמחות בעמוד השדרה ופגיעות גב.

על אף האמור לעיל, התובע טוען כי בכל מקרה לא ניתן להבין מחוות הדעת כי המומחה סבור שהשפעת העבודה של התובע פחותה מגורמים אחרים, בייחוד כאשר המומחה השיב כי העבודה השפיעה על מצבו באופן ניכר, ואף הייתה לה השפעה על מועד הופעתם כאבי הגב מהם סובל התובע, ודי בכך כדי לקבל את תביעתו. אליבא דתובע, עולה מחוות הדעת כי המומחה מייחס את מצבו של התובע לתנאי עבודתו. התובע מוסיף, כי משעסקינן בדיני הבטחון הסוציאלי, על הספק לפעול לטובתו.

הנתבע, בסיכומיו, טוען כי יש לדחות את התביעה, בהתאם למסקנת המומחה בחוות הדעת ובתשובותיו לשאלות ההבהרה, לפיה לעבודת התובע לא הייתה השפעה משמעותית על החמרת הליקוי בגבו. לגישת הנתבע, על בית הדין לאמץ את חוות הדעת במלואה, משהיא ברורה, מפורטת ועניינית, ומשמסקנות המומחה התבססו על תיקיו הרפואיים של התובע והתשתית העובדתית המוסכמת באשר לתנאי עבודתו. בתוך כך, סבור הנתבע כי אין לקבל את בקשת התובע למינוי מומחה אחר, משלא מתקיימת אף אחת מהעילות המצדיקות מינוי כזה, בהתאם לאמור בהנחיות הנשיא בדבר מינוי מומחים יועצים רפואיים שנכנסו לתוקף ביום 4.7.17 ( להלן- ההנחיות).

לאחר שנתנו את דעתנו למסקנות המומחה ולטענות הצדדים, ובשים לב לתשתית העובדתית המוסכמת, באנו לכדי מסקנה כי דין התביעה להידחות. קביעתנו זו מבוססת על חוות דעת המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה ( להלן יכונו אלה יחדיו- חוות הדעת) – אותן מצאנו לאמץ במלואן, ומהן עולה כי הגם שתנאי עבודתו של התובע תרמו להחמרת מחלת עמוד השדרה ממנה סבל, אלו לא השפיעו באופן משמעותי על ליקוי זה אותו אבחן המומחה אצל התובע.

לפי המומחה, התובע סובל בגבו ממחלת עמוד שדרה שחיקתית ניוונית, הקשורה לגיל ותורשה. המומחה מסביר כי ליקוי זה בא לידי ביטוי בכאבי גב תחתון הקורנים לרגליים. המומחה מסתמך במסקנתו זו, בין היתר, על תוצאות בדיקות דימות שנערכו לתובע, אשר הצביעו על שינויים ניווניים קשים בדיסקים, בליגמנטום פלבום והיצירות התעלה עם לחץ על חוט השדרה ושרשי עצב. המומחה מציין כי מחלה זו החלה להתבטא בשנת 2009, שנתיים לאחר תחילת עבודתו נושא התביעה, שאז ערך התובע שני ביקורים לרופאיו, והלין על כאבי גב תחתון קורנים לרגל ימין ומפשעה ימין- הגם שלא נמצא כי התובע סבל באותו המועד מהגבלה בתנועות הגב התחתון, ולא היה חסר נוירולוגי.

המומחה הסיק כי אכן קיים קשר סיבתי בין הליקוי בגבו של התובע לתנאי עבודתו, על דרך של החמרה. כך, המומחה הסביר כי אלמלא היה מתחיל התובע לעבוד ב-2007 בעבודתו המאומצת, הוא לא היה סובל מאותן בעיות בגב שהוא סובל כיום. עוד הוא ציין כי השפעת תנאי העבודה על התובע היו בדרך של מיקרוטראומה, היינו- פגיעות רבות וזעירות שהצטברו עם השנים. יחד עם זאת, הבהיר הוא כי השפעה זו אינה מהווה " השפעה משמעותית", משהיא אינה מגיעה לסף של 20%. המומחה ציין כי במסקנתו לקח בחשבון את משך החשיפה הקצר יחסית של התובע לתנאי העבודה- שבע שנים; את העובדה כי תחילת עבודתו של התובע הייתה בגיל מבוגר; וכן את העובדה שהמחלה כבר התבטאה במלואה שנתיים לאחר תחילת עבודתו של התובע. המומחה שלל את טענת התובע, לפיה יתכן שלולא עבודתו כאבי הגב לא היו מתחילים בשנת 2009 אלא בתקופה מאוחרת יותר או שבכלל לא היו באים לידי ביטוי בעתיד הנראה לעין. כך, הבהיר המומחה כי הוא מבסס מסקנה זו על השינויים הניווניים המתקדמים והקשים שנראו בשנת 2014, ואשר הזמן להיווצרותם אורך עשרות שנים. לאחר הצגת אופן החישוב עליו התבסס המומחה, הוא ציין כי בשקלול כל הגורמים הנ"ל, ניתן לומר כי השפעת העבודה על מצבו של התובע עומדת על כ- 14% בלבד. במענה לשאלת התובע, הבהיר המומחה כי על מנת לקבוע שתנאי העבודה השפיעו באופן משמעותי- היינו בשיעור של 20% לפחות- נדרש היה התובע לבצע עבודה זו במשך 12 שנה.

אין לקבל את טענת התובע לפיה עולה מחוות הדעת של המומחה כי הוא מכיר בהשפעה משמעותית של עבודת התובע על הליקוי בגבו. כפי שהצגנו לעיל, המומחה השיב על שאלה זו בשלילה. לפי המומחה, הגם שעבודת התובע החמירה את מצבו, שיעור השפעתה לא הגיע לכדי 20%. בניגוד לטענת התובע, המומחה אך הסכים שעבודת התובע החמירה את מידת כאביו, אולם הבהיר כי היא לא השפיעה כלל על מועד הופעת הליקוי או עצם היווצרותו. לכך, כאמור, התייחסנו כבר בפירוט לעיל.

עוד יש לדחות את טענות התובע, ככל שהן מבקשות לערער על אופן חישוביו של המומחה. המומחה הסביר מפורשות את הנוסחה בה השתמש, וזו מגלמת את מידת ההשפעה של עבודת התובע באופן ברור. השאלה כיצד יש לקבוע האם תנאי העבודה השפיעו השפעה משמעותית על הליקוי – היא שאלה רפואית מובהקת. המומחה עשה שימוש בנוסחה אריתמטית כדי להגיע למסקנה האם לתנאי העבודה היתה השפעה משמעותית כאמור או לא. לא מצאנו בכך פגם כלשהו, בפרט שזהו ענין המסור לשיקול דעתו הרפואי של המומחה. זאת ועוד. בחינת הנוסחה האריתמטית שהציג המומחה מעלה כי אין לומר שהיא שגויה אריתמטית. כך, למשל, אין כל פגם בכך שכדי לחשב את תרומת העבודה על הליקוי, חילק המומחה את שנות העבודה (שבע שנים), בסך השנים שיכלו לתרום להופעת הליקוי – הן שנות העבודה נושא התביעה והן שנים לאחר גיל 20 בהם לא עבד בעבודה נושא התביעה, סה"כ 50 שנים. יש לדחות את טענת התובע כי היה מקום לשנות את הנוסחה כך ששבע השנים יחולקו ב- 43 שנים. טענה זו מתעלמת מחוות דעת המומחה לפיה לא רק לשבע שנות העבודה היתה השפעה על הליקוי, אלא גם ל-43 שנות החשיפה לגורמי גיל ותורשה.

יש אף לדחות את טענות התובע, לפיהן המומחה לא העניק משקל הולם לשנות עבודתו בפינוי עצים. התובע טוען כי היה מקום להעניק לשנות העבודה משקל יחסי גדול יותר בהשוואה למשקל שניתן לשנות החשיפה לגורמי גיל ותורשה. טענה זו של התובע היא טענה רפואית מובהקת, אשר אין לה כל עיגון. וודאי שאין לה עיגון בחוות הדעת, ממנה עולה כי אין ליחס לשנת עבודה משקל יחסי גדול יותר בהשוואה לשנה של חשיפה לגורמי גיל ותורשה.

באשר לטענת התובע כי בעניינו יש למנות מומחה אחר- דינה להידחות. ראשית, צודק הנתבע, כי בהתאם להנחיות, על מנת שימונה מומחה אחר יש להוכיח קיומם של תנאים מסויימים- אשר לא הוכחו בעניין כאן. כך, למשל, לא נמצא כי המומחה חרג בחוות דעתו מהעובדות שנקבעו על ידי בית הדין; ולא הוכח כי הוא מתנגד לאסכולה הרפואית שעליה מבוססת פסיקת בתי הדין לעבודה בתחום הפגימה הרלוונטי ( סעיף 18 להנחיות). אין אף לקבל את הטענה שלמומחה אין מומחיות בתחום מחלות הגב ועמוד השדרה. התובע לא הוכיח שאין די בידיעותיו ותחומי עיסוקו של המומחה כדי לספק מענה מלא ומפורט לשאלות שהופנו אליו. מסקנותיו של המומחה הן בתחום שיקול הדעת שלו, ולא הוכח בפנינו כי המומחה נעדר יכולת מקצועית לספק תשובות הולמות.

לאור כל האמור לעיל, יש לדחות את טענת התובע, לפיה משקיים ספק בדיני הביטחון הסוציאלי, עליו לפעול לטובת המבוטח. כאמור, ממקרא חוות הדעת עולה תמונה ברורה, עניינית, עקבית וחד משמעית אותה הציג המומחה, שהתבסס על נסיונו בתחום הפגימה הרלבנטי, כמו גם נסיבותיו האישיות של התובע. המומחה השיב לכל השאלות שהופנו אליו. מסקנותיו אינן מעלות כל ספק באשר לממצאיו, והן מצויות במתחם שיקול הדעת המקצועי שלו, ולא מצאנו טעם שלא לאמצן במלואן. לאור זאת, יש לקבוע כי השפעת תנאי עבודתו של התובע על קרות הליקוי בגבו אינה משמעותית ואינה מגיעה כדי 20%. תנאי זה, שבו על תנאי העבודה להשפיע השפעה משמעותית על הליקוי בהשוואה ליתר הגורמים, הוא תנאי שבילתו-אין לשם קביעת קיומו של קשר סיבתי משפטי על פי תורת המיקרוטראומה. תנאי זה לא מתקיים בתובע ומשכך דין התביעה להידחות.

אשר על כן, התביעה נדחית. אין צו להוצאות. לצדדים מוקנית, תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לערער עליו בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

ניתנה היום, י"ג חשוון תשע"ח, (02 נובמבר 2017), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

מר יוסף מרקו
נציג ציבור (מעסיקים)

אסף הראל, שופט

מר פיני שוורצנברד נציג ציבור (עובדים)


מעורבים
תובע: יעקב מר
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: