ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עיריית חדרה נגד מילי ברז ילי שוורץ :

בפני כבוד ה שופטת רקפת סגל מוהר

מאשימה

עיריית חדרה

נגד

נאשמת

מילי ברז ילי שוורץ, ת.ז. XXXXXX830
באמצעות ב"כ עוה"ד דניאל דן-גור

החלטה

עניינה של החלטה זו בבקשת הנאשמת לחזור בה מהודאתה – הודאה שניתנה במסגרת הסדר טיעון שלטענת בא כוחה הופר על ידי המאשימה.

רקע

1. ביום 29.9.14 הוגש כנגד הנאשמת כתב אישום המייחס לה עבירה של ניהול עסק מסוג הטעון רישיון, ללא רישיון כדין, לפי סעיפים 4 ו- 14 (א) לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968 ופריט 4.2 א' לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), תשנ"ה-1995.
הנאשמת הואשמה בכך שבמהלך התקופה מאז 22.11.12 ועד למועד הגשת כתב האישום, ברח' הנשיא 59 בחדרה, היא ניהלה עסק מסוג מסעדה מבלי שהיה בידיה רשיון כדין לעשות כן.

2. מאז, נדחה מתן תשובתה של הנאשמת לכתב האישום, הן מטעמיה האישיים והן לבקשות בא כוחה, עד ליום 9.2.16 שאז טען בא כוחה בשמה כי העסק הנדון איננו מסעדה וכי על אף שהיא מודה בכך שמאז 22.11.12 ניהלה אותו ללא רשיון כדין, אזי בכוונתה לטעון לאכיפה בררנית ולעתור לסעד של הגנה מן הצדק. משכך, נקבע התיק לשמיעת הוכחות.

3. ביום 12.4.16 נשמעו עדותה של הגב' מרינה קרקייב – מפקחת לבריאות הסביבה ו חקירתה הראשית של הגב' דורית אדדי – מפקחת רישוי עסקים , וביום 10.7.16 נשמעו עדויותיהם של מר אוהד קלר – מפקח רישוי עסקים והגב' טובה יצחקי – מנהלת רישוי עסקים.

4. בתאריך 25.4.17 הודיעו ב"כ הצדדים על הגעתם להסדר טיעון שבמסגרתו תחזור הנאשמת מכפירתה, תודה בעובדות כתב האישום, תורשע בעבירה המיוחסת לה והטיעונים לעונש בעניינה יידחו בכ- 3 חודשים. בהצגתו את הסדר הטיעון ואת הטעמים העומדים בבקשת הדחיה, אמר ב"כ הנאשמת:
"...הנאשמת תודה בעובדות כתב האישום כפי שהן, וחברתי ( ב"כ המאשימה – ר.ס.מ ) תפרט את כל הדרישות לקבלת רשיון עסק... למעשה גם ס יכמנו בינינו מה יהיה המתווה של העונש אבל עדיין יש אפשרות שהטיעון יהיה פתוח".

5. מיד לאחר שהעליתי על הכתב את כל הדרישות לגביהן סוכם כי על הנאשמת למלא לשם קבלת רשיון עסק (ר' בעמ' 26 לפרוטוקול), אישרה הנאשמת בעצמה כי היא חוזרת בה מכפירתה, הודתה בעובדות כתב האישום והורשעה על פי הודאתה.
בנוסף לכך ובהתאם להתחייבותה, הגישה ב"כ המאשימה לתיק בית המשפט את סיכום ההנחיות לסידור העסק, כפי שהוכן על ידי הגב' דורית אדדי.
מועד השמעת הטיעונים לעונש נקבע ליום 26.9.17.

6. דא עקא, שבפתח ישיבת 26.9.17 ומיד לאחר שב"כ המאשימה החלה בהשמעת טיעוניה, הודיע ב"כ הנאשמת כי זו מבקשת לחזור בה מהודאתה ואז הציג בפני את מתווה העונש שלטענתו סוכם בינו לבין ב"כ המאשימה בכתב – במ/1 וטען כי האחרונה פעלה במכוון ל"טירפוד" האפשרות הראשונה, הנוחה יותר באותו מתווה – זאת לנוכח ביקורת שבוצעה בעסק מספר ימים קודם לכן וגררה בעקבותיה את זימון הנאשמת לשימוע בגין ממצאים המהווים סכנה מיידית לבריאות הציבור.

7. המאשימה מתנגדת לחזרת הנאשמת מהודאתה וטוענת כי פעלה בהתאם להסדר הטיעון ולמתווה העונש עליו הוסכם במסגרתו.

ואלה הם נימוקי הבקשה

8. ב"כ הנאשמת, הטוען כי הסיבה העיקרית העומדת בבסיס הבקשה היא הפרת הסדר הטיעון מצד המאשימה וביטולו למעשה, מנה בפני את הנימוקים שיפורטו להלן :

א. על פי מתווה העונש המוסכם (במ/1), אמורים היו הצדדים לטעון לעונשה של הנאשמת כדלקמן:
במקרה שבו נכון למועד הטיעונים לעונש יהיה בידיה רשיון עסק –
קנס בסך 2,500 ₪ שישולם ב- 8 תשלומים.
במקרה שבו לא יתקבל רשיון העסק עד אז –
צו סגירה שכניסתו לתוקף תידחה לתקופה של בין 3 ל-6 חודשים (טיעון חופשי)
קנס בסך של בין 8,000 ₪ ל- 15,000 ₪ (טיעון חופשי)
התחייבות כספית
אבל –
אם יתקבל אצל המאשימה מכתב המדבר על סכנה מיידית לשלום ובריאות הציבור ממשרד הבריאות או כיבוי אש, כל צד יטען באופן חופשי לעניין צו הסגירה.
ההסדר לא יחול על צווים מינהליים לסוגיהם.

ב. 3 ימים לפני המועד שנקבע לשמיעת הטיעונים לעונש, דהיינו ביום 24.9.17 ו"בסמיכות זמנים פנטסטית", הגיע פקח אל בית עסקה של הנאשמת ומסר לידיה הזמנה לשימוע בשל ממצאים שנמצאו בביקורת שנערכה במקום ביום 19.9.17 ונמצא כי יש בהם סכנה לשלום הציבור.
בכל הנוגע לארוע זה טען ב"כ המאשימה כי: "גם עוד 100 שנה לא ישכנעו אותו שהדבר המבזה הזה הוא לא תוצאה של מה שכתוב תחת הכותרת "אבל" במסמך ההסדר שהוגש על ידו" (מתווה העונש המוסכם במ/1 - ר.ס.מ).
זאת ועוד - בהזמנה לשימוע (במ/2) לא צויין כי מדובר ב"סכנה מיידית", אלא ב"ליקויים חמורים המסכנים את בריאות הציבור". לו היתה סכנה בריאותית מיידית לשלום הציבור, העסק היה נסגר לאלתר.

ג. אף אם תיאור הממצאים בהזמנה לשימוע במ/2 ענה על התנאי שצויין במתווה המוסכם מתחת לכותרת "אבל", אזי נכון למועד הדיון בבית המשפט (26.9.17), מצב הדברים היה שונה.

תשובת המאשימה

9. בהתייחסותה לטענות אלה טענה ב"כ המאשימה הכי היא "לא זזה מההסכם" וכי כל כוונתה היתה לטעון באופן חופשי לעניין מועד כניסתו לתוקף של צו הסגירה.
ב"כ המאשימה עמדה על כך שהיא עצמה כלל לא היתה מודעת לכוונה לזמן את הנאשמת לשימוע וכי רק לאחר שהדבר נודע לה (ביום 25.9.17) , פנתה אל ב"כ הנאשמת והודיעה לו על כוונתה להציג את ממצאי הביקורת וההזמנה לשימוע במסגרת טיעוניה לעונש.

10. לצד כל אלה הצהירה ב"כ המאשימה כי לו היה בידיה מסמך של משרד הבריאות המאשר כי "כרגע אין סכנה מיידית" אזי היה חלקו הראשון של מתווה העונש שנחתם בינה לבין ב"כ הנאשמת, תקף.

תגובת ב"כ הנאשמת

11. בתגובתו לדברים אלה ובתשובתו לשאלתי, אישר ב"כ הנאשמת כי הוא כלל לא ידע מה מתכוונת ב"כ המאשימה לטעון, כשזו החלה בהשמעת טיעוניה לעונש.

12. בסיכום טיעוניו ביקש ב"כ הנאשמת להזכיר כי דעתו מכלתחילה היתה שיש לה לנאשמת סיכוי טוב לזיכוי שכן הוא מאמין שהיה מצליח להוכיח כי "בכוונת מכוון לא נותנים לה רשיון עסק" וכי מדובר במקרה שנעשתה בו אכיפה בררנית.

השתלשלות האירועים מאז הדיון ועד כה

13. ביום 28.9.17 הודיעה ב"כ המאשימה לבית המשפט כי יום קודם לכן, ב- 27.9.17 (דהיינו למחרת מועד הדיון הנ"ל), הוציא משרד הבריאות צו הפסקה מינהלי לבית עסקה של הנאשמת מן הטעם שבביקורת חוזרת שנערכה בו באותו יום נמצא כי המצב התברואי לא השתפר ולא חלפה הסכנה לבריאות הציבור.

14. מספר ימים לאחר מכן, ביום 2.10.17, עדכנה ב"כ המאשימה כי ביום 1.10.17 ביטל משרד הבריאות את הצו שהוצא, לאחר שנמצא כי מרבית הליקויים התברואתיים שנמצאו בעסק והיוו סכנה חמורה לבריאות הציבור, תוקנו.

15. בעקבות העדכון הוריתי לב"כ הנאשמת להודיעני האם זו עדיין עומדת על בקשתה לחזור בה מן ההודאה ותשובתו היתה: "בדיון אשר התקיים בתיק דנן כבר הודיע ב"כ הנאשמת כי מבחינתו ההסכם אשר נחתם בין הצדדים הופר ובוטל. לכן עומדת הנאשמת על חזרתה מן ההודאה בתיק דנן".

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית

16. סעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב- 1982 קובע כי:
"הודה הנאשם בעובדה, אם בהודיה שבכתב לפני המשפט ואם במהלך המשפט, רשאי הוא בכל שלב של המשפט לחזור בו מן ההודיה, כולה או מקצתה, אם הרשה זאת בי המ"ש מנימוקים מיוחדים שיירשמו".

השאלה מה הם אותם "נימוקים מיוחדים" המצדיקים מתן היתר לחזרה מהודיה , נדונה לא אחת בפסיקה:
בע"פ 5622/03 פלוני נ' מדינת ישראל, נקבע: "...ככלל, נפסק כי היתר כאמור יהא מוצדק רק בנסיבות חריגות. אלו מתקיימות, למשל, כאשר מתוך מכלול הנסיבות מתעורר חשש ממשי שהנאשם הודה באשמה בניגוד לרצונו החופשי, או תוך שהוא אינו מבין את משמעות הודייתו...".
בע"פ 3754/91 מדינת ישראל נ' סמחאת, קבעו שופטי הרוב (כבוד השופטים א' גולדברג וש' נתניהו) לצד לעמדתו החולקת של כבוד השופט ת' אור, כי אין להכביד על נאשם שרצונו לחזור בו מההודיה אינו נובע מתוך תכסיס פסול אלא מטעם ענייני וכן : "די בכך שהנאשם סובר כי טעה בשיקוליו בעת שהודה ומטרתו היחידה היא כי תינתן לו ההזדמנות להוכיח את חפותו, בכדי שיותר לו לחזור בו מן ההודיה ...".

בע"פ 6023/13 פלוני נ' מדינת ישראל (20/03/14) התייחס בית המשפט העליון לעיתוי בו מועלית בקשת החזרה מההודאה וקבע: "...לעיתוי הבקשה לחזרה מהודיה ניתן משקל רב... אך המבחן המהותי אשר על פיו תוכרע בקשת נאשם לחזור בו מהודיתו הוא "מבחן המניע", קרי "האם מדובר ברצון כן ואמיתי מצד הנאשם לחזור בו מהודאת שווא שמסר, ולהוכיח את חפותו, או שמא מדובר במהלך טקטי שנועד לגרוף תועלת משפטית כלשהי. מבחן העיתוי איננו אלא כלי עזר משפטי, לצורך הכרעה במבחן המניע" ...".

מן הכלל אל הפרט

17. במקרה שלפני, אמנם מדובר היה בבקשה שהועלתה בשלב שלפני השמעת הטיעונים לעונש, ואולם להתרשמותי, ניכר היה על ב"כ הנאשמת כי בקשתו נבעה מתחושות הכעס והתסכול שהתעוררו אצלו ו /או אצל הנאשמת עצמה, לנוכח עיתוי הביקורת שבוצעה בעסק וממצאיה שהוגדרו ככאלה המקימים "סכנה מיידית לבריאות הציבור" – אותו תנאי שבהתקיימו רשאים היו הצדדים - במסגרת הסדר הטיעון שהושג ביניהם – לטעון באופן חופשי לעניין משך הזמן של כניסת צו הסגירה לתוקפו. על כך למדתי בין השאר מדבריו כשאמר כי: "לא יתכן שדבר מקרי כמו מועד של דיון יקבע את גורלו של הסדר כזה או אחר, כי אם הדיון היה נקבע ל- 18.9.17 אז ההסדר היה מקוי ם".

18. משהתנאי הנ"ל איננו מתקיים עוד (כאמ ור בסעיף 14 לעיל), לא מצאתי הצדקה כלשהי העולה כדי אותו נימוק מיוחד ליתן לנאשמת את הרשות לחזור בה מהודאתה. ב"כ המאשימה הצהירה כי לא ניסתה ואף לא התכוונה לחזור בה ממתווה העונש המוסכם (במ/1) שנחתם בשעתו בינה לבין ב"כ הנאשם אשר העלה את הבקשה לחזור מן ההודאה מבלי שידע כי כל כוונתה היתה לטעון באופן חופשי לעניין משך תקופת עיכוב ביצוע צו הסגירה, כפי שהוסכם תחת הכותרת "אבל" במתווה הנ"ל, הא ותו לא.

מפני כל האמור לעיל, אני מחליטה לדחות את הבקשה.

בשולי הדברים הנני מוצאת מקום להעיר לב"כ הנאשמת על השתלחותו בב"כ המאשימה והאשמתה בעשיית מעשה מכוון שנועד לטרפד את הסדר הטיעון, השתלחות והאשמה שלא מצאתי להן כל בסיס.

הצדדים יתייצבו בפני לצורך השמעת טיעוניהם לעונש, ביום 21.11.17 בשעה 12:30.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים ותעדכן את יומני.

ניתנה היום, י' חשוון תשע"ח, 30 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עיריית חדרה
נתבע: מילי ברז ילי שוורץ
שופט :
עורכי דין: