ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מאג'דה דמלג'י נגד ג'אודאת עזאיזה :

בפני כבוד ה שופטת רננה גלפז מוקדי

מבקשת

מאג'דה דמלג'י

נגד

משיבים

  1. ג'אודאת עזאיזה
  2. עזאת עזאיזה

בית המשפט קמא בחן את שני השיקולים הדרושים - סיכויי העתירה ומאזן הנוחות והוסיף וציין את השיקולים אשר ביושר ובצדק: תום ליבו של מבקש הסעד ו שיהוי בלתי מוצדק בהגשת הבקשה.

החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטות בית משפט השלום בנצרת (כבוד השופט א. טל) אשר ניתנו במסגרת ת.א. 61806-09-16, הליך שעניינו בקשה למתן צו מניעה זמני.

המבקשת מבקשת לערער על החלטת בית המשפט קמא מיום 26.8.17, במסגרתה בוטל צו המניעה הזמני; וכן על החלטה נוספת מיום 4.9.17, במסגרתה נדחתה בקשה לקביעת מועד דיון להמשך שמיעת התיק; וכן על החלטה שלישית, מיום 26.9.17, הדוחה בקשת המבקשת לצירוף חוות דעת מומחה, ולעיכוב ביצוע ההחלטה על הסרת צו המניעה. (יחד להלן: "שלוש ההחלטות").

רקע

בין הצדדים סכסוך הנסב על רצון המבקשת לעשות שימוש בדרך מסוימת על מנת להגיע אל ביתה.
המבקשת עתרה בתביעתה קמא לקבלת צו וי עשה וצווי מניעה, בין היתר, כאלו שיאפשרו לה לעשות שימוש בדרך המובילה, לטענתה, אל ביתה.
המשיבים טענו, בין היתר, כי הדרך המדוברת מצויה בשטחם על פי חלוקה היסטורית שנעשתה, כאשר לבית המבקשת מובילה דרך אחרת ואין לה כל זכות לעשות שימוש בדרך אשר נסללה על ידי המשיבים לצרכיהם בלבד.

לבקשת המבקשת, ניתן ביום 26.9.16 צו מניעה זמני, האוסר על המשיבים להפריע למבקשת להגיע אל ביתה בדרך המדוברת .
בהמשך, ניתנו החלטות שונות, בין היתר, אף על ידי הח"מ במסגרת בקשת רשות ערעור.
הבקשה כעת, מתייחסת להחלטה מיום 26.8.17 במסגרתה בוטל צו המניעה הזמני.

ברקע, כאמור, בקשת רשות ערעור קודמת אשר נדונה בפניי ובעקבותיה, הושב הדיון לבית המשפט קמא לצורך קיום דיון במכלול טענות הצדדים.
בהתאם, התקיים ביום 9.1.17 דיון בפני בית המשפט קמא, במהלכו החליט בית המשפט קמא לבקר במקום הסכסוך. בהחלטה מאוחרת מאותו יום 9.1.17 מתאר בית המשפט את התרשמותו כי השביל התחתון שהוצע ע"י המשיבים כנתיב גישה לבית המבקשת, אינו אופציה סבירה לכניסה לבית. על כן ניתן צו זמני עד להכרעה הסופית בבקשה, אשר לפיו רשאית המבקשת להשתמש בשביל העליון הן רגלית הן באמצעות רכב ומורה למשיבים להסיר תוך יומיים את החסימה בצורת עמוד יצוק.
בית המשפט קמא קבע מועד להמשך הדיון, אשר אף נידחה משלא התייצב מהנדס המועצה, למועד אחר. בית המשפט קיבל ראיות רלוונטיות ואף התיר לצדדים להגיש סיכומים בכתב.

ההחלטה קמא

ביום 26.8.17 ניתנה החלטת בית המשפט מושא בקשת רשות ערעור זו.
בית המשפט דן בטענות הצדדים, מחד, טענת המבקשת כי היא זכאית לעשות שימוש בדרך הגישה המצויה מערבית לביתה, בתוך מגרש 22/2, המהווה חלק מחלקה 20 בגוש 16972 בדבורייה, שכן מדובר בדרך ציבורית.
מאידך, טענת המשיבים, כי אותה דרך הגישה מחברת את המגרש שבבעלותם עם הכביש מצד מערב והיא יוחדה להם במסגרת חלוקה בעין בחלקה 20, כאשר אל בית המבקשת מובילה דרך אחרת.

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים ועיון בראיות שהוגשו ו לאחר שכאמור, גם קיים ביקור בבית המבקשת, החליט בית המשפט קמא על ביטול הצו , בקובעו כי המבקשת לא הוכיחה קיומה של זכות לכ אורה למענה ינתן צו המניעה הזמני. בית המשפט, בביקורו במקום, התרשם, אמנם , כי הדרך התחתונה , במצבה, מסוכנת ואינה מאפשרת גישה סבירה , אולם סבר כי לאחר הסדרה הנדסית של המקום, ניתן יהיה לעשות שימוש בדרך זו.
בית המשפט קמא ציין את השיהוי אשר ננקט על ידי המבקשת וקבע כי לא מצא טעם להותרת צו המניעה על כנו.
מכאן, בוטל הצו, אך על מנת לאפשר למבקשת לפנות בערוצי התכנון המקובלים על מנת להסדיר דרך גישה לביתה, עיכב בית המשפט את ביטול צו המניעה בשישה חודשים, כאשר בתקופה זו רשאית המבקשת לעשות שימוש בדרך ונאסר על המשיבים למנוע זאת.
המבקשת גם נדרשה על ידי בית המשפט קמא לעדכן מדי חודשים בדבר התקדמות ההליכים במישור התכנוני.

בקשה לעיכוב ביצוע החלטה זו אשר הגישה המבקשת ביום 26.9.17- נדחתה.

נימוקי הבקשה למתן רשות ערעור

המבקשת טוענת כי בית המשפט קמא לא ערך איזון ראוי בבואו לשקול השיקולים למתן סעד זמני , וטעה בקבעו כי בנסיבות, למבקשת אין זכות קנויה להשתמש בדרך, בנתנו פרשנות מוטעית לשיטתה להסכם החלוקה. עוד טענה כי בנסיבות, הרי שחלקת מגוריה "כלואה לחלוטין" ולפיכך קיים כורח מוחלט להשתמש בדרך העליונה.
עוד מלינה המבקשת על חיובה בהוצאות משפט.

דיון ומסקנות

אחר עיון בבקשה שבפניי ובתיק בית המשפט קמא, הגעתי למסקנה כי בהתאם לתקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, הבקשה אינה מצריכה תשובה ועל כן תידחה על אתר.

הלכה היא כי ערכאת הערעור תימנע מהתערבות בממצאים שבעובדה אשר נקבעו בפני הערכאה המבררת, קל וחומר כאשר עסקינן בממצאים הנסמכים על התרשמות בלתי אמצעית של בית המשפט קמא וכאשר עסקינן בבקשה למתן רשות ערעור על החלטה של ערכאה דיונית שעניינה סעדים זמניים - ה התערבות היא במשורה.

בית המשפט קמא בחן את שני השיקולים הדרושים - סיכויי העתירה ומאזן הנוחות והוסיף וציין את השיקולים אשר ביושר ובצדק: תום ליבו של מבקש הסעד ו שיהוי בלתי מוצדק בהגשת הבקשה.

בית המשפט קמא הסיק מן הראיות אשר הונחו לפניו כי המבקשת לא הוכיחה קיומה של זכות לכאורה למענה ינתן צו המניעה הזמני.
מהראיות שהוצגו בבית המשפט קמא עלה כי בחלקה 20 קיימת חלוקה בעין, באופן שדרך הגישה מצויה בשטחם של המשיבים. הקרקע עליה הוקם בית המבקשת נרכש על ידה ועל ידי בעלה המנוח לאחר שכבר נחתם הסכם החלוקה והמבקשת הודתה כי ידעה אודות החלוקה. תוואי דרך הגישה המדוברת, כפי שמופיע בתשריט החלוקה, אינו מגיע אל בית המבקשת. בית המשפט בחן את מכתב מהנדס המועצה אשר הוצג על ידי המבקשת ממנו עלה כי בדרך הגישה נעשה שימוש לצרכי תשתיות ואף שמע את המהנדס אשר הסביר כי אין בכך כדי להעיד על החלוקה שנעשתה בין הבעלים. המהנדס הבהיר כי המועצה נותנת שירות באמצעות הדרך הזו, אך כמובן שאין בכך כדי להקנות זכויות כאלה או אחרות למשתמשים בדרך. בית המשפט קמא דן ארוכות בעדות המהנדס ובטענות הצדדים והגיע למסקנה כי אין במכתב המהנדס כדי להצביע על זכויות המבקשת בדרך. כך גם מצא בעדות המהנדס סתירה לטענת המבקשת בדבר מועד סלילת הדרך.
כן, בחן בית המשפט קמא את היתר הבניה אשר ניתן לבית המבקשת ואשר אינו כולל התייחסות לזכות מעבר בדרך.
נוכח זאת, קבע בית המשפט קמא כי המבקשת לא הוכיחה זכות לכאורה למתן צו מניעה קבוע.
בית המשפט קמא הוסיף וציין כי המבקשת נמנעה מלגלות את כל העובדות הרלוונטיות ובפרט את קיומה של חלוקה קודם למועד בו רכשה את הקרקע וגם בזה יש כדי להשליך על זכותה לקבלת הצו. בנוסף, מצא בית המשפט קמא כי המבקשת, אשר עושה שימוש בדרך מאז שנת 2003, כאשר כבר בשנת 2004 החלו המשיבים לחסום את המעבר אל ביתה, לא טרחה לנקוט בצעד משפטי כלשהו בעניין זה, אלא כעת, באיחור ניכר. בכך יש משום שיהוי מצידה המוביל אף הוא למסקנה כי אין מקום ליתן צו מניעה.

חרף קביעתו כאמור, מאחר שבית המשפט קמא ביקר במקום והתרשם כי במציאות כיום, אין למבקשת דרך מעבר מסודרת חלופית ראויה ובטוחה , אך ניתן להכשיר את הדרך התחתונה לצורך כך, כלומר אין המדובר בבית שהוא "כלוא", קבע בית המשפט כי צו המניעה יבוטל, אך ביטולו יעוכב למשך חצי שנה על מנת לאפשר למבקשת להסדיר את דרך הגישה החלופית אל ביתה.

לא מצאתי דופי בממצאיו ובמסקנותיו של בית המשפט קמא.
קביעותיו של בית המשפט קמא מבוססות על טענות הצדדים ועל ראיות אשר הובאו בפניו ואין כל טעם המצדיק התערבות בהחלטתו וזאת לאור מכלול השיקולים אשר הובאו מעלה בקצרה, התומכים בהחלטה קמא.

גם לא מצאתי להתערב בהחלטה מיום 4.9.17 הדוחה את בקשת המבקשת להקדים את בירור התיק, תחת הוראתו של בית המשפט, במסגרת ההחלטה מיום 26.8.17, בדבר מעקב אחר התקדמות הסדרת הדרך החלופית וקביעת התיק למעקב לחודש ינואר 2018. מה גם שהמדובר בהחלטה אשר לא תינתן עליה רשות ערעור, בהתאם לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור) תשס"ט – 2009.
עמדתי זהה גם ביחס להחלטה מיום 26.9.17, בה נדחתה בקשת המבקשת לעיכוב ביצועה של ההחלטה בשים לב לחוות דעת שמאי אשר הוגשה מטעמה. המבקשת תהא רשאית, כמובן, לעשות שימוש בחוות דעת זו בהמשך ההליך וכאמור, ממילא בגוף ההחלטה עיכב בית המשפט קמא את ביצוע ההחלטה על מנת לאפשר למבקשת לפעול להסדרת המעבר.
טוב תעשה המבקשת אם תתמקד בהסדרת הדרך החלופית אל ביתה, במסגרת סד הזמנים הקצר אשר נקבע על ידי בית המשפט קמא.

עמדתי, אם כן, היא כי דין בקשות רשות הערעור, שלושתן, להידחות.
משעה שלא התבקשה תגובת הצד שכנגד, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"א חשוון תשע"ח, 31 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מאג'דה דמלג'י
נתבע: ג'אודאת עזאיזה
שופט :
עורכי דין: