ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ליזט-ליז מסליאנקו נגד מור חיים דוד :

בפני כבוד הרשמת הבכירה ליאורה אדלשטיין

תובעים

1.ליזט-ליז מסליאנקו ת.ז. XXXXXX558
2.חיים מסליאנקו ת.ז. XXXXXX572

נגד

נתבעים

1.מור חיים דוד ת.ז. XXXXXX932
2.חן מור חיים ת.ז. XXXXXX797
3.אברג'יל ישראל ת.ז. XXXXXX263
ע"י ב"כ עו"ד שמעון גנון

פסק דין

לפני תביעה בסך 66,650 ₪ בגין נזקים בדירת התובעים כתוצאה מהשכרתה לנתבעים.
טענות התובעים:
התובעת הינה בעלים של דירה בבאר שבע. הנתבעים 1 ו-2 שכרו מהתובעים את הדירה על פי הסכם מיום 13.9.13 - לתקופה 1.11.13 עד 31.10.14 + אופציה לשנה - תמורת תשלום דמי שכירות חדשיים של 3,300 ₪. הנתבע 3 חתם כערב להתחייבויות השוכרים.
חבותו של נתבע 3 מצטמצמת לכדי הסכום שטר החוב עליו חתם – 39,600 ₪.
על פי הסכם השכירות הרי שעל אף האמור בו לעניין מועדי השכירות, יש לצדדים אפשרות לסיים את החוזה בהודעה מראש של חדשיים. בנספח לחוזה כתוב כי ניתן להאריך תקופת השכירות ב-4 תקופות של 12 חודש אך לגבי תקופה אחת מתוך 4 כתוב כי היא תסתיים בתאריך 31.7.15.
בתאריך 31.3.15 הודיעו התובעים לנתבעים כי רצונם שהשכירות תסתיים תוך חדשיים (31.5.15) אך יסכימו שתסתיים בתאריך 31.7.15 (המועד המקורי) ולא תוארך, עקב רצונם למכור את הדירה.
הנתבעים דחו את הודעת התובעים, על כן הוסיפו התובעים ושלחו מכתב באמצעות עורך דין.
לאחר קבלת מכתבו, יזמה הנתבעת פגישה ובקשה להאריך השכירות עד ספטמבר. לאחר יומיים בקשה לקצר את השכירות עד אפריל 2015 והתובעים הודיעו לה על הסכמתם ובלבד שתשלם את דמי השכירות עד וכולל מאי 2015 כלומר תשלים את אותם חדשיים שבהם ניתנה לה הודעה מוקדמת.
כתגובה הודיעו הנתבעים כי לא יפנו את הדירה כלל, עד מציאת מקום חלופי.
מכתב נוסף של ב"כ התובעים לנתבעים לא הועיל והנתבעים עמדו על שלהם. אולם לקראת סוף מאי 2015 הודיעו כי מצאו דירה חלופית ויפנו הדירה בתאריך 31.5.15.
התובעים חיכו עד 8 בערב לקבלת המפתחות במשרד ב"כ התובעים אולם היות והדבר לא נעשה, פרצו את מנעול הדירה בתאריך 1.6.15. הנתבע הופיע במשרדי ב"כ התובעים באותו יום בצהרים והשאיר את מפתחות הדירה רק אחרי שהקים צעקות רמות.
עם כניסת התובעים לדירה הזדעזעו לראות את ההרס שהותירו הנתבעים שכולו פרי חבלה מכוונת וזדונית מצידם.
מומחה העריך את הנזקים בשווי של 56,994 ₪ אם יבצע את התיקון קבלן מקומי כשהעלות תעלה ב-25%-30% אם יבצע את התיקון קבלן מזדמן. סכום זה אינו לוקח בחשבון, לדברי המומחה, את האפשרות שלא ימצא ריצוף באותו גוון וטקסטוקה של הריצוף הקיים, שאז, עקב הצורך להחליף חלקים שלמים בריצוף, יגדל היקף הנזק.
הסכום הנתבע מורכב מהסכומים הבאים בש"ח:
הנזקים על פי דו"ח המומחה
56,994
שכ"ט למומחה
1,770
עלות החלפת משטח השיש במטבח
3,800
החלפת צילינדר בדלת הכניסה לדירה
300
ביצוע עבודות הכרחיות כגון נקיון
1,350
רכישת מזוזות לכל הדירה
650
חוב לסופרגז
135.83
הפסד דמי שכירות חצי חודש
1,650

66,649.83

טענות הנתבעים:
ראשית טוענים הנתבעים כי ערבותו של נתבע 3 מתייחסת רק לדמי שכירות ולא לתשלומים בגין נזקים ועל כן אין בינו ובין התובעים יריבות. יתרה מכך ערבותו התייחסה לדמי שכירות של שנה והיות ואין מחלוקת כי השכר שולם במלואו, אין עילה לחייבו בגין ערבותו הספציפית.
שנית טוענים הנתבעים כי הסעיף אליו הפנו התובעים, המאפשר הרשאה לכל צד לסיים השכירות בהודעה מראש של חדשיים, מחייב את הסכמת הצד שכנגד.
בתום תקופת השכירות הראשונה בררו התובעים אם יש בכוונת הנתבעים לממש את האופציה וכשנענו בחיוב התנו זאת בכך שתקופת השכירות השניה תסתיים בתאריך 31.7.15. עזיבת הדירה היתה כתוצאה מהפרת ההסכם על ידי התובעים. הנתבעים רצו לעזוב פרק זמן קצר לאחר לידת הנתבעת שהיתה אמורה להתרחש ב-31.7.15.
כשבקשו התובעים מהנתבעים לעזוב את הדירה היתה הנתבעת בהריון מתקדם ולכן בקשה זמן לחפש דירה אחרת. פניית התובעים באמצעות עורך דין היתה מיותרת שכן הודעת התובעים כי הסכימו, לפנים משורת הדין, לפינוי בתאריך 31.7.15 נעשתה ללא התערבות עורך דין.
הנתבעים אף התעניינו ברכישת הדירה אולם התובעים נתנו הצעה הגבוהה ב-20% מערכה ועל כן הודיעו הנתבעים כי יפנו את הבית בתאריך 31.5.15 (ולא בסוף אפריל כאמור בכתב התביעה). הנתבעים פינו את הדירה בתאריך 30.5.15.
טרם עזיבת הדירה עשו בבית תיקוני שפכטל וצבע.
לגבי מסירת המפתח בקש הנתבע מהתובעים להגיע לדירה בחצות לקבלו וחיכה בדירה עד חצות וחצי ומכיון שלא הגיעו מסר את המפתח לב"כ התובעים למחרת בשעה 09:00. לכן מוכחש כי היה צורך בפורץ.
הנתבעים ביררו עם המנעולן שחשבוניתו צורפה והוא ספר כי התבקש להחליף צילינדר ולא ספר כי התבקש לפרוץ את הדירה.
התקיימה פגישה לשם מסירת הדירה והתובע בקש מהנתבע לבצע רשימת תיקונים. הצדדים קבעו להפגש בדירה בשעה 19:00 על מנת לתקן את כל הליקויים למעט מזוזות שלא היו בדירה לטענת הנתבעים והתריסים שנשברו מהשמש. במועד הסיור ויתר התובע על תיקון החור שנוצר מתמי 4. באותו יום הגיע הנתבע לדירה עם מר קובי דמרי וכל התיקונים בוצעו.
לאחר ביצוע התיקונים נפרדו הצדדים והתובע הודיע כי ימסור את שיק הבטחון לאחר בדיקה שאין חובות לרשויות.
הנתבעים מכחישים את חוות הדעת. הם טוענים כי מדובר בדירה בת 12 שנה שבה גרו שוכרים לפני הנתבעים. לא בוצעה מסירה מסודרת של הדירה בקבלתה - לכן אין למה לייחס את מצבה ביום החזרתה לתובעים.
בין מועד הפינוי ומועד עריכת חוות הדעת עברו 9 ימים ואין לדעת מה נעשה בדירה בפרק זמן זה.
המומחה מטעם התובעים מסתמך – לעניין מצב הדירה ביום מסירתה לנתבעים – על עדות שמיעה. אין בסיס שאליו ניתן להשוות את מצב הדירה ביום פינויה.
דיון ומהלך התיק:
מטעם התובעים העידו, בנוסף להם עצמם, גם גב' ויקטוריה ריבלקין, מר מוסא אבו כף וגב' איירין קרויטורו אלקובי.
ויקטוריה ריבלקין העידה כי שכרה את הדירה נושא כתב התביעה קודם להשכרתה לנתבעים. הדירה הוחזרה במצב תחזוקתי תקין. הריצוף היה בוהק ומבריק וכל מתקני הדירה אותם היא מפרטת היו במצב תקין. בכל דלתות הבית היו מזוזות.
בחקירתה הנגדית נשאלה על כתמים ברצפת בית המשפט וטענה כי אין מדובר בליקוי אלא בכתם. לדבריה היא מהנדסת תעשיה וניהול ואין לה מומחיות בבלטות אך הכל טוב ונקי. היא העידה כי בהגיעה למשרד עורך הדין היה התצהיר מוכן אך היא הסכימה לאמור בו וחתמה עליו.
כן העיד מר מוסא אבו כף כי הוא נותן שירותי תחזוקה לבתים ומבצע עבודות גבס וצבע. בתאריך 2.6.15 הגיע עם התובע לביתו לתת לו הצעת מחיר לתיקון הנזקים שהותירו שוכרים. לאחר שהתובעים אישרו את הצעת המחיר של מעבידו, הגיע למקום בתאריך 3.6.15 על מנת לבצע העבודות הנדרשות. הוא ביצע תיקון של ברז מטבח, תיקון והחלפת שקעי חשמל בכל הדירה, תיקון דלת ארון אמבטיה, תיקון ידיות דלתות פנים, תיקון והחלפת גופי תאורה בדירה וניקיון יסודי של הדירה לרבות פינוי פסולת. תמורת כל אלה שילם לו התובע 1350 ₪ לפי חשבונית שהוצגה.
בתצהירו ציין כי שקעי החשמל היו מפורקים ולא מקובעים לקיר. ידיות הדלתות היו מפורקות ולא מחוברות. בחלק מהמקומות נעקרו גופי תאורה ונותרו כבלי חשמל חשופים.
בחקירתו הנגדית ציין כי חתם בפני עו"ד גבר למרות שהתצהיר מאומת בידי עו"ד שירה אבידן. כשהגיע למקום היה התצהיר מוכן ועורך הדין דבר עמו לפני שהעד חתם על התצהיר. הנתבעים בקשו איפוא לפסול את תצהירו ולהוציאו מתיק בית המשפט ובעקבות כך גם את החשבונית בסך 1350 שהוצגה.
גב' קרויטורו אמה של התובעת (אשר סייעה לתובעים בניהול תביעתם במהלך הדיון ) מסרה כי היא מכירה את הדירה מיומה הראשון. הותקנו בה אביזרים ברמה גבוהה ביותר. בתה הקפידה, כל עוד גרה בדירה – לפני שהושכרה, על שמירת מצבה של הדירה לרבות שמירה על הריצוף שהיה מבריק ובוהק.
בתאריך 1.6.15 התבקשה ללוות את בתה וחתנה בביקורם בדירה אחרי פינויה וראתה שהריצוף במצב חמור – מחוספס במקומות רבים וחסר ברק.
שקעי חשמל נעקרו מהקיר, שלבי התריסים היו שבורים, דלת ארון המטבח נעקרה מהציר שהחזיק אותה, ידיות נעקרו מדלתות הפנים, חורים בדלת חדר השינה (היות ונתלה עליה מתלה פלסטיק). בכיור המטבח היו פיצוצים. יחידת ארון המטבח מתחת לכיור היתה רקובה. ברז כיור המטבח היה רופף. מסגרת יחידת התנור נפגמה כתוצאה מקידוח עקום של ברגים וכן שרר לכלוך בדירה ובמרפסת.
לדבריה הנתבע שהיה עמם ונשאל מדוע הבית במצבו זה ענה "הבית נראה כמו שהוא, דווקא!" וכי מאז שהתבקשו לפנות לא תחזקו ו/או ניקו את הדירה.
כשהודיע התובע לנתבע כי יהיה עליו לשוב לדירה ולתקן את הליקויים עזב האחרון את הדירה בטריקת דלת רועמת.
בחקירתה הנגדית העידה כי התצהיר עליו חתמה הוכן בנוכחותה. לדבריה הפעם הודמת בה בקרה בדירה היתה כשהזוג הקודם עזב אותה.
התובעים חזרו על האמור בכתב התביעה אך לעניין תיקון הליקויים על ידי הנתבע ומר דמרי הודו כי השניים היו בדירה אלא שמה שתוקן על ידם נעשה כלאחר יד בפגישה שהתקיימה ביום הפינוי בשעה 20:00 בערב. התובע ציין כי הגיע לדירה הנתבע עם בחור שנראה כנער צעיר ושניהם פעלו בחוסר רצון ובזלזול מופגן ורק בצעו ניקיון מסויים והרכיבו את הטוש שלא תאם. לדבריו בניגוד לאמור על ידי הנתבע לא עלה נושא שיק הבטחון כלל בשיחה ביניהם והם כמעט לא החליפו מלים.
מטעם הנתבעים העידו הנתבעים עצמם ומר קובי דמרי, מי שהיה עם הנתבע בדירה.
מר אברג'ל - הנתבע 3 - העיד כי הוא אחי הנתבעת. לדבריו כאמור ערב רק לדמי השכירות עבור שנה אחת ותו לא. בחקירתו הנגדית אמר "אני לא מתנער מאחריותי. אם יקבע שאני אחראי אז אני כן אחראי." לדבריו סעיף 12 לחוזה אינו מסתדר היות וחתם על שכ"ד לשנה.
מר קובי דמרי העיד כי הוא בעל ידע בעבודות שיפוצים והתלווה לנתבע בתאריך 1.6.15 בביקורו בדירה. בבית היה ריח של צבע וקירות נקיים וחדשים. נעשתה רשימה בה נרשם כי יש לנקות את הבית, לזרוק פחי צבע ומברשות, לתקן את ידית דלת חדר ההורים, לתקן מדף בארון בחדר הילדים ולחזק שקעי חשמל.
הוא עצמו עבד בבית ועשה את כל אלה ולאחר מכן עבר עם התובע בדירה על כל התיקונים והתובע הביע את שביעות רצונו. בשעה 22:00 סיים את העבודה ושלשתם (הוא, התובע והנתבע) ירדו מהבית באווירה טובה.
בחקירתו הנגדית אמר שהוא אינו זוכר ספציפית אך זכור לו כי עבר עם התובע שחקר אותו על הליקויים בדירה דבר דבר, "ואישרת לנו הכל" (פרו' 15/20).
כן מסר שאינו זוכר כי ברשימה (שהנתבע מסר כי השמיד) הופיעו ידית, מזלף, בתי מנורה, חור בשיש. לדבריו תיקן את השקעים הרשומים על ידי כך ששם עליהם מכסה. לא היה צורך בתיקון החוטים.
להלן פירוט הנזקים – האמור בחוות דעת השמאי המומחה של התובעים – תגובת המהנדס האזרחי המומחה של הנתבעים ותגובת הנתבעים עצמם, לרבות עלויות התיקון בפועל:
ריצוף שיש רוזינה נפגע ואבד מהברק שלו המורגש במגע יד. נדרש לפרק הריצוף הפגום בסלון מטבח וחדרי השינה ולרצף מחדש באריחים באיכות זהה. כנראה כתוצאה משפיכת חומר כימי. בחקירתו הנגדית טען כי מדובר ב-100 מ"ר כפול 300 ₪ למטר (30,000 ₪). הוא אישר, כללית, כי ב"מקרה הנוכחי מדובר בליקויים שהיו בדירה שהיתה בשימוש הרבה זמן" (פרו' 7/26) אולם בח.ח. טען כי "הריצוף פגוע בצורה קיצונית ולא משימוש בדירה. לא מדובר על בלאי סביר אלא על שפיכת חמרים שיצרו כתמים על הרצפה" (פרו' 8/11-12).
הוא נשאל אם הוא יכול להצביע על הנתבעים כמי שגר בבית שנה וחצי וגרם לנזקים הללו וענה בשלילה (פרו' 6/14). מומחה הנתבעים טען כי מדובר בבלאי סביר היות והנזקים קיימים באזורי המעברים ולא נמסר כי במרוצת השנים בוצעה תחזוקה נאותה כגון ליטוש ופוליש לשם הגנה על האריחים. בחקירתו הנגדית מסר כי טיפול כזה באריחים גם היום יחזירם למצב בו יראו כחדשים (פרו' 13/14). כמו כן לא ידוע מה היה מצבם הקודם.
כיור במטבח שרוט מוכתם נדרש להחליף, בכיור חדש עקב שימוש בלתי סביר. בחקירה נגדית מסר כי עלות ההחלפה 2000 ₪. מומחה הנתבעים טען כי מדובר בשריטות נוצרו משימוש סביר ולא ידוע מצב קודם.
נזילה מסוללת הכיור גרמה לפגיעה בגב הארון מתחת לכיור. נדרשת החלפת גב הארון ופירוק והרכבה של האינסטלציה. בחקירה נגדית מסר כי עלות הארון 900 ₪ ועלות האינסטלציה 900 ₪. מומחה הנתבעים טען כי לא הוחלף או רוענן איטום סיליקוני במהלך השנים והרטיבות הקלה נובעת משימוש סביר ותחזוקה לקויה. לא ניתן להשוות למצב קודם. לדבריו עלות החלפת גב הארון 250 ₪.
חור בשיש מתמי 4 - יש לפרק הצינור ולסתום בדבק שיש וללטש. בחקירה נגדית מסר כי עלות ההדבקה 250 ₪. מומחה התובעים הסכים שלא מצויין כי יש להחליף את השיש. עלות סתימת החור לדברי מומחה הנתבעים 200 ₪. אולם כעת קיים דייר שעושה שימוש בחור הקיים. התובע בח.נ. הכחיש זאת (פרו' 10/21).
פגם בארון בגומחה של התנור. נדרש ציפוי הארון. (מומחה התובעים בחקירתו הנגדית -500 ₪) לא ניתן לדעת מתי נוצר הפגם לדברי מומחה הנתבעים. עלות התיקון 150 ₪.
הוכנס בורג לשלט מזגן תדיראן ויש להחליף השלט. בחקירה נגדית עלות התיקון 300 ₪. מומחה הנתבעים הסביר מפי הנתבעים כי היתה תקלה בהפעלת המזגן והנתבעים הזמינו איש מקצוע שתיקן התקלה לרבות הברגת הבורג. כעת לא ניתן להחליף שלט זה אלא בשלט אוניברסלי שעלותו 200 ₪.
נותרה מזוזה מקורית אחת ו-3 נלקחו. הנתבעים טוענים כי היתה רק מזוזה אחת והם שמו עוד 3 ופרקו אותן בתום תקופת השכירות. (יצויין כי צורפה מטעם התובעים קבלה על רכישת 4 מזוזות במחיר כולל של 650 ₪)
נעקרה ידית האחיזה באמבטיה. יש להתקין חדשה. בחקירה נגדית עלותה 300 ₪. מומחה הנתבעים: לא ניתן לדעת אם היתה ידית ערב מסירת הדירה לנתבעים. עלות ידית 70 ₪.
הוחלף המזלף (טוש) בסוללת האמבט והחדש לא מתאים למתלה. יש להחליף למזלף מתאים (לא עדיף להחליף המתלה?) בחקירה נגדית עלותו 500 ₪. לדברי מומחה הנתבעים קיים מזלף .
שלבי התריסים בסלון לא מחוברים לידיות ולא נפתחים באופן תקין. יש להחליף ידיות ושלבים ולחברם באופן תקין. בחקירה נגדית העלות 1,000 ₪. כשבדק מומחה הנתבעים את הדבר כבר תוקנו התריסים והמצב לטענתו תקין.
ידית במצת כיריים מסוג סופרשמיד נפגעה. יש להתקין ידית חדשה. בחקירה נגדית מסר מומחה התובעים כי העלות 100 ₪. לדברי מומחה הנתבעים עלות התיקון 50 ₪.
קידוחים לא מקצועיים בכנף דלת חדר השינה לשם תלית מתלה בגדים. יש להחליף הכנף. בחקירה נגדית - העלות 1,500 ₪.הנתבעים טוענים כי קבלו את הדלת עם המתלה הנ"ל. עלות החלפת הדלת לטענת המומחה מטעמם 500 ₪.
ידיות לא מחוברות לכנפי דלתות פנים ויש לחברן כיאות. בח.נ. עלות התיקון 600 ₪. מומחה נתבעים: יש לחזק באופן תמידי ידיות של דלתות שאינן עשויות עץ מלא ומדובר בבלאי סביר. עלות התיקון 100 ₪.
סך כל תיקוני הליקויים לפי חוות דעת המומחה מטעם הנתבעים 1,520 ₪.
עלות התיקונים אם מצרפים העלויות שננקבו על ידי המומחה בדיון: 39,337.50 ₪. אף אם נוסיף לכך 10% פיקוח הנדסי ומע"מ, אין מגיעים לסכום הנקוב בחוות הדעת. סכום זה נמוך בהרבה מהסכום הנקוב בחוות הדעת אשר לא פורט ספציפית אלא בחלוקה לפי סוגי עבודות (כלליות, נגרות, אלומיניום, ריצוף, אינסטלציה, מיזוג אויר ופיקוח הנדסי) ודבר זה פוגע (אף כי לא מבטל) במהימנותו של מומחה התובעים.
יצויין כי חוות הדעת מדברת על 18% מע"מ בעוד המע"מ כעת 17% בלבד.
לא צויינו בחוות הדעת שקעי חשמל וטלויזיה שהוצגו בתמונות, נורות ובתי נורות שהודגמו בתמונות, דלת שבורה בארון האמבטיה שהודגמה בתמונות, שבר בארון הבגדים. אין אלא להניח כי פגמים אלה תוקנו - אם על ידי מר דמרי ואם על ידי מר אבו כף - לפני שהגיע המומחה.
הכרעה:
ראשית יש לציין כי הויכוח לגבי מועד הפינוי והאם נעשה בהתאם להסכם וכיו"ב אינו רלבנטי לשאלות השנויות במחלוקת בתיק זה שהן הנזקים שגרמו אם גרמו הנתבעים לדירה במהלך שהותם בה, למעט כתיאור רקע והסבר אפשרי לנזקים שנגרמו על ידי הנתבעים, אם נגרמו – בתקופה שבין המועד בו נדרשו לפנות את הדירה ועד שפינו אותה. לאחר שעיינתי בעדויות הצדדים ובסיכומיהם החלטתי לקבל את התביעה בחלקה למרות שהתגלו סתירות בעדויות התובעים - שאותן אפרט:
התובע (שקודם לכן העיד כי פרץ את הדלת עם מנעול (והציג את החשבונית) עקב כך שהנתבע לא מסר לו את המפתח) הודה בחקירתו הנגדית כי החליף את המנעול (כשקודם לכן פתח את הדלת עם מפתח שהיה לו) כי "הנתבע אמר שב-12 יגיע לעוה"ד ואם המשרד יהיה סגור יניח את המפתחות בחוץ" (פרו' 10/14). כבר כאן יאמר כי אני דוחה התביעה לקבלת הסכום ששולם עבור החלפת המנעול.
התובעים בכתב התביעה ציירו מצב דברים בו הנתבע בקושי מתקשר עמם, לא מחזיר את המפתח, ומתברר כי השאיר נזקים נרחבים. מנגד התברר כי הנתבע החזיר את המפתח ב-10 בבוקר, וכי ערך סיור עם התובע ועם מר דמרי (למרות הכחשתם בסעיף 12 בכתב התשובה) והם עברו על הנזקים ומר דמרי תיקן משהו אם גם מעט לדברי התובע. על כך לא התווכח התובע עם מר דמרי בחקירתו הנגדית. אם תיקן הכל כדבריו ולשביעות רצונו של התובע או לא, קשה לדעת כי גם על כך לא התווכח התובע עם מר דמרי. מדובר בפער בין הגירסה הראשונית ומה שהוצג לאחר מכן. תמוה מדוע לא ציינו, למשל, כי מטעם הנתבעים בא איש מקצוע לתקן אך עשה (לדוגמא) עבודה כה גרועה שהיה עליהם לחזור ולבצע את התיקונים. במקום זאת שתקו לגביו בכתב התביעה ובעדויותיהם.
בחקירתם את מר דמרי על תצהירו לא הטיחו בו כי לא היה בדירה ולא בצע תיקונים אלא חקרו אותו על כך שלא בצע את כל התיקונים (ידית, מזלף, בתי מנורה, חור בשיש) ושלא תקן את שקעי החשמל. מר דמרי עמד על כך שבצע את כל התיקונים הנדרשים וכי התובע אמר לו שהכל תקין והכל בסדר.
תמיהה נוספת היא לגבי התיקונים שבוצעו על ידי מר אבו כף (כגון חשמל) שבוצעו לפני בדיקת המומחה ולא ברור מדוע בחרו התובעים למסור למר אבו כף תיקונים אלה ולא את כלל התיקונים, לחילופין מדוע לא בחרו שלא לתקן כלל לפני ביקור המומחה.
עוד תמיהה: המומחה קבע כי יש להדביק את החור של תמי 4 בשיש ועל כן לא ברורה דרישת התובעים לתשלום 3,800 ₪ לשם החלפת השיש, בניגוד לאמור בחוות דעתו של המומחה שלהם.
מנגד הנתבעים מסתמכים על העובדה כי מר אבו כף חתם בפני גבר לדבריו בעוד מי שאימתה את חתימתו היא אשה - אולם לגבי דידי אין מדובר בסבה לפסול את עדותו כאשר מדובר בתצהיר חתום ומאומת על ידי עורכת דין (שלא ידוע כי הוגשה תלונה כלשהי על כך שאימתה תצהיר שלא נחתם בפניה). העד עצמו התייצב ביום הדיון, אישר כי זו חתימתו ואישר כי האמור בתצהירו אמת. אינני רואה בתצהיר המוגש מראש אלא מתן אפשרות לצד שכנגד להתכונן לדיון ולחקירה הנגדית במקום להיות מופתע ביום הדיון כאשר בהתייצבות העד בבית המשפט ובהתחייבותו כלפי בית המשפט כי יאמר אמת קיים חיזוק מחדש של האמור בתצהיר. הנתבעים לא חקרו את מר אבו כף על תוכן תצהירו ועל כן אני מאשרת את שנאמר בו ואת החשבונית בסך 1,350 ₪ מה גם שהתיקונים המפורטים בה לא צויינו בחוות דעתו של המומחה שהגיע לאחר מכן.
באשר לחומר הכימי שהמומחה טען כי גרם לנזק ברצפה, המומחה לא ציין באיזה חומר מדובר והתובעים לא הביאו חוות דעת התומכת בסברת המומחה לגבי העבודה כי נשפך חומר כימי על הרצפה. חוות דעתו של המומחה לא היתה מפורטת דיה ולא ציינה איך הגיע לסכום של 30,000 ₪ אלא בדיון. המומחה לא הציג הצעות מחיר או קבלות מהן אפשר ללמוד כי מדובר בעלות של 300 ₪ למ"ר ולא הציג ראיה לגבי גודל השטח שיש להחליף את מרצפותיו. לכאורה ניתן היה לצפות כי המומחה יתייחס לכל אחד מחדרי הדירה בנפרד, וידווח מהו גדלו של אותו חדר ומהו גודל השטח שיש להחליפו וכמה אריחים נדרשים בו.
על כן אני מאשרת מחצית הסכום הקבוע בחוות דעתו של המומחה בלבד, בסך 15,000 ₪+מע"מ.
למרות דברי הנתבעים כי אין נקודת יחוס למצב הדירה ביום מסירתה לנתבעים, הרי שאמה של התובעת והשוכרת הקודמת העידו כי הדירה היתה במצב תקין כשנמסרה לנתבעים ועדות זו לא נסתרה למרות שלא נמסרה כל עדות ישירה מיום הארוע – כגון פרוטוקול מסירת הדירה.
המומחה של התובעים שכתב כעל הליקויים בחוות דעתו לא מסר הצעות מחיר ולא פרט כיצד הגיע לסכומים בהם נקב כאשר מומחה הנתבעים נקב בסכומים נמוכים בהרבה, אף הוא ללא מסירת מקור המידע שלו לגבי הסכומים. אשר על כן אני קובעת את הסכום הממוצע בין שני הסכומים לגבי כל סכום וסכום הנקוב בשתי חוות הדעת בסך של 3,435 ₪+מע"מ. באשר לסכומים שאינם נקובים בחוות הדעת של מומחה הנתבעים הרי שראשי הנזק הם: הכיור, המזלף, שלבי התריס והמזוזות אשר הנתבעים טוענים כי הם אלה שהתקינו. אני מקבלת לעניין זה את דברי מומחה הנתבעים כי בראשי נזק אלה מדובר בבלאי סביר וכי התובעים לא הוכיחו את העובדה כי הם אלה שהתקינו את המזוזות, מה גם שהנתבעים לא תלשו את כל המזוזות אלא רק 3 מתוך 4, בניגוד לדברי התובעים.
באשר לנזק שנגרם למשכירים בשל אי יכלתם להשכיר אתה דירה: התובעים לא הציגו אסמכתא לגבי המועד בו הושכרה הדירה מחדש והודו כי כעת הדירה מושכרת. על כן אין אני נעתרת לנתבע בראש נזק זה.
כמו כן אני מאשרת את הסכום (10%+מע"מ) שנתבע עבור הפיקוח אך רק ביחס לסכומים שאושרו.
ולבסוף - לעניין ערבותו של מר אברג'יל. מר אברג'יל אינו ערב לנתבעים אלא חתום על שטר חוב נפרד שהסכום עליו אולי תואם את התשלום עבור שנה אחת אך אין עובדה זו נקובה בו. מר אברג'יל אף הצהיר בשעת הדיון כי הוא אינו בורח מאחריות. על כן יש לחייב אותו בסכום התביעה שעד גובה סכום זה עד כמה שהנתבעים האחרים חוייבו בו.
סיכום:
לאור האמור לעיל אני מחייבת את הנתבעים 1-2 לשלם לתובעים עבור כלל התיקונים את הסך 21,548 ש"ח+מע"מ, דהיינו 25,211 ₪ ובנוסף את שכר המומחה בסך 1,770 ₪ ואת החוב לסופרגז בסך 135.83 ₪. הסכום הכולל שעל הנתבעים 1-2 לשלם הוא 27,117 ₪. היות וסכום זה נמוך מהסכום הנקוב בשטר החוב, על הנתבע 3 לשלם את הסכום ביחד ולחוד עם נתבעים 1 ו-2. בנוסף על הנתבעים 1-3 לשלם לתובעים את אגרת המשפט המינימלית (בהתייחס לסכום שנפסק לטובתם) בסך 760 ₪. הסכומים הללו ישולמו לתובעים תוך 30 יום מהיום.
המזכירות תחזיר את הפקדון לתובעים.


מעורבים
תובע: ליזט-ליז מסליאנקו
נתבע: מור חיים דוד
שופט :
עורכי דין: