ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין פנחס חדד ת.ז.XXXXXX נגד מיטל ביטון :

בפני כבוד ה שופט משה הולצמן

התובעים

  1. פנחס חדד ת.ז.XXXXXX118
  2. גלאור גויטה ת.ז. XXXXXX085

ע"י ב"כ עוה"ד אירית ג'ולי שר

נגד

הנתבעים

  1. מיטל ביטון ת.ז. XXXXXX218
  2. זאב יעקוב ביטון ת.ז. XXXXXX814

ע"י ב"כ עוה"ד שמואל דנא

פסק דין

בפניי תביעה כספית בסך של 70,000 ₪ בגין דמי תיווך.
עיקרי טענות התובעים
התובע 1 (להלן: " התובע") הינו בעל רישיון לתיווך במקרקעין.
התובע 2 הינו מנכ"ל ובעלים של סוכנות תיווך גלאור- נכסים נדל"ן.
ביום 13.5.2015 הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") חתמה על הסכם תיווך שלפיו תשלום דמי התיווך יעמוד על 2% ממחיר רכישת הדירה בצירוף מע"מ.
במועד הנ"ל התובע הציג בפני הנתבעת דירת מגורים ברחוב מבוא שניר 8, קריית גת, והנתבעת הודיעה שאין בכוונתה לרכוש את הדירה שהוצגה לה, והוסכם כי התובע יצ וא עמה קשר לצורך בחינתם של נכסים אחרים.
ביום 14.5.2015 הנתבעת שלחה את בן זוגה, הנתבע 2 (להלן: "הנתבע"), לבחון דירה נוספת באמצעות התובע.
התובע הציג בפני הנתבע את ה דירה ברחוב משעול שבא 5 בקריית גת (להלן: "הדירה").
טרם כניסתם לדירה התובע ביקש מאת הנתבע לחתום על הסכם תיווך אך הנתבע השיב "שהם חתומים כבר על הסכם תיווך ובמידה ויאהב את הבית הרי שבוודאי שהוא ישלם דמי תיווך וכי אין לו עניין לגזול פרנסה במיוחד לאור העובדה שהוא חובש כיפה על ראשו".
לאחר הביקור הנתבע ציין כי הדירה מצאה חן בעיניו אך הנתבעת מסוכסכת עם אחת השכנות ולכן אין סיכוי שירכשו את הדירה.
לימים התברר לתובע כי הנתבעים רכשו את הדירה.
הנתבעים לא הכירו את הדירה טרם הצגתה לנתבע על ידי התובע.
עיקרי טענות הנתבעים
הנתבעים לא חתמו על הסכם תיווך לצורך רכישת הדירה.
התביעה הוגשה על סך של 70,000 ₪, ובסעיף 18 לכתב התביעה צוין סך של 50,076 ₪, מבלי שניתן פירוט לגבי אופן חישוב הסכומים.
הנתבעת חתמה על הסכם תיווך לגבי הנכס שהוצג בפניה ברחוב שניר 8, קריית גת, ולא מעבר לכך, ולאחר הצגתו בפניה הודיעה לתובע שאין לה עניין ברכישתו ובכך נפרדו דרכיהם.
התובע הוסיף על הסכם התיווך עליו חתמה הנתבעת פרטי נכסים נוספים ללא הסכמתם או ידיעתם של הנתבעים.
הנתבעת הבהירה לתובע, ביום 14.5.2015, כי הנתבעים אינם מעוניינים בשירותי תיווך בשל מגבלות התקציב, אך לאחר שהתובע התקשר אליה פעמים רבות על מנת להציג נכס נוסף הודיעה לו כי הנתבע ייפגש עמו.
ביום 14.5.2015 התובע נפגש עם הנתבע שהודיע כי אינו מוכן לחתום על הסכם תיווך וכאשר התובע הפציר בו לחתום על ההסכם ביקש לסיים את הפגישה ולחזור לביתו, אך התובע התעקש להציג בפניו את הנכס תוך שגרם לו להבין שייגבה את שכרו ממוכר הדירה.
התובע לא הציג בפני הנתבע פרטים כלשהם לגבי הדירה.
הנתבעים המשיכו ובחנו דירות נוספות ולאחר פרק זמן החליטו לבחון מחדש את הדירה, ולאחר שניהלו משא ומתן עם המוכרים רכשו אותה.
דיון והכרעה
אקדים ואציין כי לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת חומר הראיות מצאתי לנכון להורות על דחיית התביעה.
בסעיף 14(א) לחוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996 (להלן: " חוק המתווכים"; "החוק") נקבע כי מתווך במקרקעין יהיה זכאי לתשלום שכר טרחתו בכפוף לקיומם של שלושה תנאים מצטברים- א. קיומו של רישיון תיווך בתוקף. ב. הסכם תיווך חתום לפי סעיף 9 לחוק. ג. היותו הגורם היעיל שהביא להסכם רכישת הנכס.
"14(א) מתווך במקרקעין יהיה זכאי לדמי תיווך מאת לקוח אם נתקיימו כל אלה: (1) הוא היה בעל רשיון בתוקף לפי חוק זה בעת שעסק בתיווך או שחל עליו, באותה עת, פטור זמני בהתאם לאמור בסעיף 20; (2) הוא מילא אחר הוראות סעיף 9; (3) הוא היה הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים בהסכם מחייב".
בסעיף 9(א) לחוק נקבע כי-
"מתווך במקרקעין לא יהא זכאי לדמי תיווך, אלא אם כן חתם הלקוח על הזמנה בכתב לביצוע פעולת תיווך במקרקעין, שבה נכללו כל הפרטים שקבע השר, באישור ועדת הכלכלה".
בתקנות המתווכים במקרקעין (פרטי הזמנה בכתב), התשנ"ז-1997 (להלן: " תקנות המתווכים"), נקבע-
"1. בהזמנה בכתב לביצוע פעולת תיווך במקרקעין לפי סעיף 9(א) לחוק, ייכללו לפחות הפרטים הבאים: (1) שמות, כתובות ומספרי זיהוי של המתווך ושל הלקוח; (2) סוג העיסקה שפעולת המתווך מבוקשת לגביה, כגון: "שכירות", "מכירה"; (3) תיאור הנכס נושא פעולת התיווך; (4) מחיר העסקה המבוקשת, בקירוב; (5) הסכום המוסכם של דמי התיווך או שיעור דמי התיווך המוסכם מתוך המחיר שבו תתבצע העסקה, והאם המחיר - לפי אחד מאלה - כולל מס ערך מוסף, כמשמעותו בחוק מס ערך מוסף, תשל"ה-1975".
בענייננו, הנתבעים לא חתמו על הסכם תיווך לצורך מכירת הדירה הנדונה .
אין מחלוקת כי הנתבעת חתמה ביום 13.5.2015 על הזמנת שירותי תיווך לקניית נכס מקרקעין (נספח א' לתצהיר התובע; לעיל ולהלן: "הסכם התיווך"), והתובע הציג בפניה באותו המועד את הנכס ברחוב מבוא שניר 8 קריית גת. מעיון בהסכם התיווך עולה כי התובעת אישרה בחתימתה שהנכס הנ"ל הוצג בפניה.
בהסכם התיווך צוינו פרטיהם של הנכסים ברחוב מבוא משעול 5, ומבוא משעול 6, אך אין חולק כי נ כסים אלה לא הוצגו בפני הנתבעת, היא לא אישרה בחתימתה על הסכם התיווך כי אלה הוצגו בפניה, והתובע העיד כי הוסיף את פרטי הנכסים הנ"ל לאחר שהנתבעת בחנה את הדירה שהוצגה בפניה, ובעת פגישתו עם הנתבע (עדות התובע, ע' 7, ש' 1-11).
אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעת הודיעה לתובע שלא מצאה עניין בדירה (היחידה) שהציג בפניה, ברחוב שניר 8, קריית גת, ומאז לא נפגשה עמו לצורך בחינת נכס נוסף.
יוצא אפוא כי הנתבעת לא חתמה על הסכם התיווך לצורך רכישת הדירה.
הצדדים אינם חולקים על כך שה נתבע הודיע לתובע על סירובו לחתום על הסכם התיווך, וזאת בטרם התובע הציג בפניו את הדירה, ולא חתם על הסכם התיווך, אם כי נטושה ביניהם מחלוקת לגבי הנסיבות הנוגעות לאי הסכמתו לחתום על הסכם התיווך.
התובע הצהיר שהנתבע תירץ את אי הסכמתו לחתום על ההסכם בכך שממילא נחתם הסכם תיווך, וככל שירכוש את הדירה שתוצג בפניו ישלם דמי תיווך ולא יגזול את פרנסתו (סעיף 9 לתצהירו; עדותו, ע' 7, ש' 24-25; ע' 8, ש' 1-2).
הנתבעת טענה כי הודיעה לתובע שאינם מעוניינים בשירותי תיווך מחמת מגבלות תקציב, אלא שהתובע הפציר בה לבחון נכסים נוספים ולכן הפנתה אליו את הנתבע (סעיף 5 לתצהירה). בחקירתה הנגדית חזרה על טענ ותיה והעידה שהתובע גרם לה להבין שייגבה את דמי התיווך ממוכר הדירה. "... אמרנו שאנו לא מעוניינים בשירותי תיווך, לא נוכל לעמוד בשירותי התיווך. הוא אמר מה אכפת לכם, תבואו לראות. הוא נתן לנו להבין שהוא לוקח תיווך מהצד השני והתשובה שלו היתה מה אכפת לך..." (ע' 13, ש' 2-4).
הנתבע טען כי הודיע לתובע, טרם הצגת הדירה, כי אין בכוונתו לחתום על הסכם התיווך, וכאשר התובע הפציר בו לחתום על הסכם התיווך הרגיש לא בנוח ואי נעימות והודיע לתובע שהוא מעוניין לחזור לביתו , א ך התובע התעקש בכל תוקף להציג בפניו את הדירה ונתן לו להבין שלא ידרוש ממנו דמי תיווך (סעיף 5 לתצהירו). עוד טען כי לא הבטיח לתובע שישלם לו דמי תיווך או שאין לו עניין לגזול את פרנסתו (סעיף 12 לתצהירו). לא מצאתי כי חקירתו הנגדית של הנתבע מוצתה די הצורך באשר לדברים שהוחלפו בינו לבין התובע עובר להצגת הדירה, וסבורני כי הצהרותיו בעניין זה לא נסתרו.
מעיון בהסכם התיווך שעליו חתמה הנתבעת לגבי הדירה ברחוב מבוא שניר 8, קריית גת, עולה כי לא צוינו בו שם הנתבע ויתר הפרטים הנוגעים אליו.
לאור האמור לעיל, סבורני שהתובע לא הניח בפניי תשתית ראייתית מספקת לצורך הוכחת טענתו כי הנתבע הבטיח לו לשלם דמי תיווך ככל שירכוש את הדירה, ועדותו בעניין זה הינה בגדר עדות יחידה, במשמעות סעיף 54א' לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשמ"א- 1971, ולא מצאתי שהיא נתמכת במידה מספקת בחומר הראיות.
מעבר לכך גם אם אניח שהיה מקום לקבל את גרסת התובע לגבי הבטחתו של הנתבע לתשלום דמי תיווך- וסבורני ש זו שלא הוכחה- ספק של ממש בעיני האם היה בכך כדי לסייע לתובע.
המחוקק מצא לנכון להציב דרישה מנדטורית בסעיף 9(א) לחוק המתווכים שלפיה מתווך לא יהיה זכאי לתשלום דמי תיווך ככל שהלקוח לא חתם על הסכם תיווך, ומלשון החוק ותקנות המתווכים, כפי שפורט לעיל, עולה בבירור כי הכוונה למסמך בכתב שנערך לפי הכללים שנקבעו לעניין זה בדין ונחתם על ידי הלקוח.
חוק המתווכים הינו בגדר חוק צרכני שנועד להסדיר את שירותי התיווך במקרקעין, ולהגן על הלקוחות מפני כוחם העדיף של המתווכים.
"... בתי המשפט שדנו בנושא קבעו כי ״חוק המתווכים הינו חוק צרכני מובהק שנולד להשליט סדר בשוק הפרוץ, כשההגבלות שבו מיועדות להגן על צרכני השירות מפני נותניו״ (מחוזי ע״א 2819/00 דינים מחוזי כרך ל״ג (4) 210), וכי ״הוא שייך בין היתר, למערכת של חוקי הגנת הצרכן ונוצר בכדי להגביל את כוחם העדיף של המתווכים על פני מוכרי הדירות" (מחוזי בר״ע 2905/00 ת״א דינים מחוזי כרך ל״ג(3) 614)...".
הצעת חוק המתווכים במקרקעין (תיקון מס' 4) (הגבלת תקופת הבלעדיות), התשס"ד- 2004; הצעות חוק- הכנסת 39, כ"ג באדר התשס"ד, 16.3.2004 .
התובעים הפנו בסיכומיהם לעניין שנדון בע"א (מחוזי ת"א) 2819/00 מרדכי בן אור נ' אבי רוזן (30.6.2002), וטענו כי ההקפדה על דרישת הכתב על כל דקדוקיה הינה נחלת העבר, ולמרות שבמקרה שנדון שם לא הייתה חתימה על הסכם התיווך, נפסק שהשאלה הצורנית תקבע לאור היותו של המתווך הגורם היעיל בעסקה.
סבורני שהקביעה שנעשתה במקרה הנ"ל (ע"א 2189/00) אינה יכולה לסייע לתובעים, לאור השוני בנסיבות העניין הנדון. במקרה שנדון שם נחתם הסכם תיווך. הבניין שהיה בשלבי בנייה הוצג בפני הנתבעים על ידי המתווך, אך בעת הביקור לא ניתן היה להיכנס אליו, ובהמשך הנתבעים רכשו את אחת הדירות בבניין. שם נקבע כי העדרם של פרטים מסוימים בהסכם התיווך, כגון מספרי זהות של המתווך והלקוח, או תיאור של ה כתובת והנכס, אין בהם כדי לאיין את תוקפו של הסכם התיווך מכיוון שפרטים אלה היו ממילא גלויים וידועים לצדדים, בשים לב לנסיבות העניין שנדון שם.
לעניין זה נקבע כי בפסיקה כי יש לערוך אבחנה בין הסכם תיווך שנחתם ולא צוין בו פרט זה או אחר, לבין אי חתימה על הסכם תיווך שאינה מזכה את המתווך בתשלום דמי תיווך.
"סעיף 9(א) לחוק המתווכים קובע כי מתווך במקרקעין לא יהא זכאי לדמי תיווך אלא אם חתם הלקוח על הזמנה בכתב הכוללת פרטים שנקבעו בתקנות. מדובר בדרישה מהותית ולא ראייתית, שבאה לקבוע מתכונת קשיחה וקוגנטית בכל הקשור לזכאות לדמי תיווך ... . אכן, ניתן לזהות גישות שונות בפסיקה לגבי רמת הדקדוק והגמישות שיש לגלות בדרישה לקיום מלוא תנאי ההזמנה הקבועים בחוק ובתקנות, ובמספר מקרים "רוככו" דרישות הפירוט, אך זאת ככלל רק כאשר מדובר היה בהזמנה שהייתה חסרה פרט כזה או אחר, אך היא הייתה על פניה בגדר הזמנה לשירותי תיווך (ראו למשל, ע"א (ת"א) 2232/08 דורון נ' גרשי, 12.10.10; ע"א (ת"א) 3049/01 דותן נ' גורביץ, 2.03.05; ע"א (ת"א) 2819/00 בן אור נ' רוזן, 30.06.02; ע"א (ת"א) 1413/04 מטרופוליס יזום השקעות ונכסים 1993 בע"מ נ' מנחם מליק מרכזים מסחריים בע"מ, 30.10.05). ברם, כל האמור לא נקבע במקום בו לא הייתה כלל הזמנה בכתב או מסמך אחר ממנו ניתן היה להסיק קיומה של הזמנה. בהעדר הזמנה בכתב, כבמקרה זה, אין המתווך זכאי לדמי תיווך גם לא מכוח דינים אחרים, תהיינה נסיבות היחסים שבין הצדדים, אשר תהיינה ... . לכך יש להוסיף במקרה זה גם את העובדה כי המערער עוסק ובקיא בעסקאות מקרקעין ובתיווך, והוא מודע היטב לצורך בעמידה בדרישות החוק והתקנות. ובנסיבות אלו היה עליו לפעול כמתחייב בחוק, וכפי שנהג הוא עצמו במקרים אחרים גם מול המשיבה, ולהחתימה על הזמנה בכתב ... ."
ע"א (מחוזי י-ם) 36998-03-13 מרדכי קינן נ' ב. יאיר חברה קבלנית לעבודות בניה 1988 בע"מ. פסקה 7. 10.09.2013; ראו גם- ת"א (מחוזי ת"א) 68098-01-17 רו. מ אינטרנשיונל גרופ בע"מ נ' ארנה סטאר גרופ בע"מ. 19.7.2017.
בענייננו, הנתבעים לא חתמו על הסכם תיווך לגבי הדירה הנידונה. הנתבעת חתמה על הסכם תיווך לגבי הדירה ברחוב מבוא שניר 8, קריית גת, וזאת בלבד, ואין חולק כי הדירה הנדונה כלל לא הוצגה בפניה על ידי התובע (עדות התובע. ע' 7, ש' 2-5, ש' 11). הנתבע הודיע לתובע במפורש שאין בכוונתו לחתום על הסכם התיווך ולא חתם עליו, ולא מצאתי שהוכח בפניי כי הנתבע הבטיח או התחייב לשאת בתשלום דמי התיווך ככל שירכוש את הדירה.
התובע העלה טענה נוספת שלפיה שימש כגורם היעיל לרכישת הדירה על ידי הנתבעים.
ראוי לציין כי טענה זו, גם אם תתקבל, אין בה כדי לסייע לתובע וזאת מהטעם שלצורך תשלום דמי התיווך יש צורך להציג הסכם תיווך שנחתם על ידי הלקוח ולא די בכך שהמתווך היה הגורם היעיל שהביא לרכישת הדירה (סעיף 14 לחוק המתווכים).
עם זאת ועל מנת שלא להותיר את יריעת הדיון חסרה אדון בטענה.
הנתבעת טענה כי הדירה הוצעה למכירה זמן רב קודם להצגתה על ידי התובע בפני הנתבע, ובמקום התנוסס שלט מטעם חברת תיווך אחרת, והם הכירו את הדירה והתלב טו האם לרכוש אותה ( סעיף 6 לתצהירה).
דוד עמר, עד מטעם הנתבעים, טען בתצהירו שהוא מתגורר בצמידות לדירה הנדונה, שהינה זהה לדירתו מבחינת הגודל והתכנון. הדירה פורסמה למכירה במהלך 2014 באמצעות שלט של חברת "רימקס", והנתבעת שהינה חברה של רעייתו ביקרה בדירתם.
דוד עמר העיד בחקירתו כי דירתו נמצאת בסמיכות לדירה האמ ורה, וכי לא נכח במועד שהדירה הוצג בפני הנתבע. חקירתו הייתה קצרה ולא מצאתי כי נסתר על האמור בתצהירו.
מעדותו של שרון טובול, מוכר הדירה, עולה כי הנתבעים הגיעו לדירה בערבו של אותו היום שבו הוצגה בפני הנתבע והצדדים הסכימו על המחיר (ע' 2, ש' 11-12, ש' 15-16). העד לא זכר את מועד הפגישה האמורה או מתי נחתם הסכם הרכישה (ע' 2, ש' 3, ש' 11), אך התרשמתי מעדותו כי הנתבעים ביקרו בדירה עוד באותו היום והגיעו לכלל הסכמה עם המוכרים לגבי מחיר הרכישה. שרון טובול הוסיף והעיד כי הדירה פורסמה על ידי חברת "רימקס" במשך תקופה של כחצי שנה, אך זו הסתיימה בטרם הוצגה הדירה בפני הנתבע (ע' 4, ש' 1-6).
התרשמותי מחומר הראיות הינה כי הנתבעים ידעו שהדירה הוצעה למכירה באמצעות חברת "רימקס", והנתבעת טענה כי התלבטו בעבר האם לרכוש את הדירה (סעיף 6 לתצהירה) . עם זאת, נראה שהנתבעים לא שקלו ברצינות את רכישת הדירה, מכיוון שלא מצאו לנכון לבקר בה טרם הצגתה בפני הנתבע ( עדות קרן טובול, ע' 5, ש' 10-11), והנתבע לא הודיע לתובע, כאשר הדירה הוצגה בפניו, שהוא יודע כי הדירה הוצעה בעבר למכירה. הנתבעים הגיעו לכלל החלטה לרכוש את הדירה בסמוך לאחר שהוצגה בפני הנתבע, ערכו ביקור בדירה בערבו של אותו היום, הגיעו להסכמה לגבי המחיר, וחתמו על הסכם הרכישה ביום 26.5.2015, כשבועיים לאחר הצגת הדירה לנתבע.
הנתבעים טענו כי התובע הסתפק בהצגת הדירה בפני הנתבע ולא מעבר לכך, ומטעם זה לא ניתן לראותו כגורם היעיל שהביא לרכישתה, אך סבורני, וכך אף נקבע בפסיקת בתי המשפט שצוינה בסיכומי התובעים, שבאותם המקרים שהצגת הנכס על ידי המתווך הביאה לרכישתו, ניתן לראות בו כגורם היעיל לקשירת עסקת הרכישה גם אם לא פירט את כל הנתונים הנוגעים למצבו של הנכס, ולא נטל חלק פעיל במשא ומתן שהתנהל בין הצדדים לצורך רכישתו, והכל בשים לב לנסיבות העניין הנדון.
מהמקובץ לעיל סבורני שניתן לראות בתובע כגורם היעיל שהביא לרכישת הדירה על ידי הנתבעים, אם כי, נוכח ידיעתם על העמדתה למכירה ושקילת האפשרות בעבר לרכישתה , שלא באה לכדי מימוש עד להצגתה בפני הנתבע, יכול שהתובע לא שימש בהכרח כגורם היעיל היחיד שהניע את הנתבעים לבצע את הרכישה.
מכל מקום, בשים לב להעדרו של הסכם תיווך חתום על ידי הנתבעים לרכישת הדירה, ובשים לב לכלל נסיבות העניין שנסקרו לעיל, התובעים אינם זכאי ם לתשלום דמי תיווך מאת הנתבעים.
ראוי לציין כי התביעה הוגשה על סך של 70,000 ₪, מבלי שניתן הסבר של ממש לגבי האופן שבו חושב סכום התביעה.
בכתב התביעה נטען כי שיעור דמי התיווך לפי ההסכם עמד על 2% מתמורת רכישת הדירה (סעיף 4), וכי יש לחייב את הנתבעים בתשלום סך של 50,076 ₪, בתוספת שיערוך מתאים. בהינתן שמחיר רכישת הדירה עמד על 1,090,000 ₪ (עדות טובול, ע' 2, ש' 22-23), הרי שדמי התיווך לפי ההסכם עומדים על סך של 25,506 ₪ (כולל מע"מ).
התובעים טענו בסיכומיהם שיש להעמיד את דמי התיווך על 4% לפי סעיף 9 להסכם התיווך, אלא שהטענה לא הועלתה במפורש בכתב התביעה וניתן לראותה כהרחבת חזית המריבה.
מכל מקום העמדת דמי התיווך על שיעור של 4% בצירוף מע"מ כדין ושערוך מתאים אינה מתיישבת עם הסכום שפורט בפתח כתב התביעה.
מן הראוי היה להעמיד את סכום התביעה על פי עילת התביעה, וככל שהתובעים סברו שהינם זכאים לפיצוי בסכום גבוה יותר היה מקום לפרט בעניין זה.

התוצאה
התוצאה הינה כי התביעה נדחית.
התובעים, ביחד ולחוד, ישלמו לנתבעים את הסכומים הבאים-
החזר שכר עדותו של דוד עמר בסך של 350 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד ההוצאה ועד לתשלום בפועל.
שכר טרחתו של ב"כ הנתבעים בסכום כולל של 6,500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.
ראיתי לנכון להעמיד את שכר הטרחה על הסכום הנ"ל בשים לב לכלל נסיבות העניין והקביעות שנעשו לעיל.
ערעור בזכות ניתן להגיש בתוך 45 ימים לבית המשפט המחוזי בבאר שבע.
המזכירות תודיע לצדדים ותסגור את התיק.
ניתנה היום, י' חשוון תשע"ח, 30 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: פנחס חדד ת.ז.XXXXXX
נתבע: מיטל ביטון
שופט :
עורכי דין: