ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יניב מדמון נגד קואופ ישראל-רשת סופרמרקטים בע"מ :

בפני כבוד השופטת בטינה טאובר

המבקש בת"צ 27986-12-15
יניב מדמון, ת.ז. XXXXXX671

נגד

המשיבה בת"צ 27986-12-15
קואופ ישראל-רשת סופרמרקטים בע"מ

המבקשת בת"צ 27926-12-15
פלורי שטרית, ת.ז. XXXXX810

נגד

המשיבה בת"צ 27926-12-15
ספיר ד.ן קמעונאות בע"מ

המבקש בת"צ 27872-12-15
יובל לב, ת.ז. XXXXX943

נגד

המשיבה בת"צ 27872-12-15
רמי לוי שיווק השיקמה 2006 בע"מ

המבקש בת"צ 30584-08-15
רענן כספי, ת.ז. XXXXXX380

נגד

המשיבה בת"צ 30584-08-15
שופרסל בע"מ

החלטה

1. האם קיימת על המשיבות חובה מכוח הוראות הקבועות בדין, להובלת מוצרי מזון רגישים לטמפרטורה שנרכשו על ידי הצרכנים , באמצעות רכבים הכוללים אמצעי קירור או שמא רשאיות המשיבות להובילם באמצעות רכבים רגילים שלא מותקנת בהם מערכת קירור. זו היא השאלה שעומדת במוקד החלטה זו.

רקע עובדתי

2. לבית משפט זה הוגשו ארבע תובענות ולצדן ארבע בקשות לאישור התובענות כתובענות ייצוגיות, כמפורט להלן: ת"צ 27986-12-15 הוגשה על ידי מר יניב מדמון כנגד קואופ ישראל-רשת סופרמרקטים בע"מ ( להלן: "עניין קואופ"); ת"צ 27926-12-15 הוגשה על ידי גב' פלורי שטרית כנגד ספיר ד.ן. קמעונאות בע"מ ( להלן: "עניין ספיר"); ת"צ 27872-12-15 הוגשה על ידי מר יובל לב כנגד רשת רמי לווי שיווק השיקמה 2006 בע"מ ( להלן: "עניין רמי לוי"); ת"צ 30584-08-15 הוגשה על ידי מר רענן כספי כנגד שופרסל בע"מ ( להלן: "עניין שופרסל"). יצוין, כי בקשת האישור בעניין שופרסל הוגשה תחילה לבית המשפט המחוזי בתל אביב והועברה בהמשך לבית משפט זה.

3. מבקשות האישור עולה כי רשתות השיווק קואופ, ספיר, רמי לוי ושופרסל, מוכרות באמצעות אתר האינטרנט שלהן ו/או בסניפיהן מוצרים ובמיוחד מוצרי מזון, ומספקות או מובילות אותם ללקוחות באמצעות שירות משלוחים. שירות המשלוחים ניתן בשני סוגי מקרים, שבשניהם מובלים המוצרים לבית הלקוח ברכבים של המשיבות ובאמצעות עובדיהן ו/או באמצעות רכבים של ספקים חיצוניים שעובדים עמן, ומסופקים לבתי הלקוחות בטווח של שעות: במקרה הראשון - הלקוח מגיע לסניף, בוחר ואוסף את המוצרים ומבקש שיגיעו לביתו באמצעות משלוח; במקרה השני ( לא כולל את קואופ) - בוחר הלקוח את המוצרים מתוך אתר האינטרנט של המשיבות, עובדי המשיבות אוספים ומכניסים את המוצרים שנרכשו לארגזי משלוחים ולאחר מכן מובילים את המשלוחים לבתי הלקוחות.

4. המבקשים בארבעת בקשות האישור טענו כי הובלת המוצרים שחלקם הגדול הוא מזון רגיש לטמפרטורה, כגון: מוצרי חלב, ביצים, עופות, דגים, בשר, סלטים, ממרחים ועוד, לבתי הלקוחות, חייבת להיעשות ברכבים מותאמים שמותקנים בהם אמצעי קירור והקפאה וכי בפועל המשיבות מתעלמות מקיומם של חוקים, תקנות, צווים ותקנים המסדירים את תחום הובלת המזון בטמפרטורה מבוקרת, בכך שהובלת המוצרים נעשית על ידי המשיבות ברכבים ( לעתים מסחריים) שאין בהם כל אמצעי לבקרת טמפרטורה, לקירור או להקפאה.

5. המשיבות הגישו תשובות לבקשות האישור, במסגרתן דחו את טענות המבקשים וטענו כי אינן מפרות את הוראות הדין וכי המבקשים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח את קיומם של התנאים לניהול בקשות האישור כתובענות ייצוגיות. לגופו של עניין טענו המשיבות כי ניתן להוביל את משלוחי הלקוחות הכוללים מוצרי מזון רגישים לטמפרטורה, ברכבים רגילים ללא אמצעי קירור וכי אותו שירות משלוחים ניתן ללקוחות בטווח זמן קצר שאין בו כדי לפגום באיכות המוצרים. בנוסף, נטען על ידי חלק מן המשיבות, כי הן שומרות על טמפרטורת המזון באמצעים חילופיים, כגון שימוש בקרחונים או שקיות שעווה ששומרות על טמפרטורת המוצרים וכי הן מפתחות אמצעים נוספים שיש בהם כדי לשמור על איכות המוצרים בזמן ביצוע המשלוחים.

6. לאחר קבלת תשובות המשיבות ותגובות המבקשים לתשובות ולאחר קיום דיון בחלק מבקשות האישור, הגישו המבקשים בעניין קואופ וספיר שתי בקשות נפרדות לקבלת עמדת היועץ המשפטי לממשלה בנוגע למחלוקות העולות מבקשות האישור. מכיוון שהסוגיות שבמחלוקת הן סוגיות דומות, הועברו בקשות המבקשים בעניין קואופ וספיר לתגובת המשיבות בארבעת בקשות האישור. לאחר קבלת תגובות המשיבות ותשובות המבקשים, התקבלו בהחלטה מיום 01/09/16 בקשות קואופ וספיר ונתבקשה עמדת היועץ המשפטי לממשלה בהתייחס למאפיינה הספציפיים של כל בקשת אישור, ככל שיש צורך בכך.

7. ביום 26/12/16 הוגשה באמצעות ב"כ היועץ המשפטי לממשלה עמדת משרד הבריאות שהוא הרגולטור המוסמך להסדיר את נושא הפיקוח על הובלת מוצרי מזון. במסגרת נייר העמדה שהוגש פרטה באת כוח שרד הבריאות את הרגולציה הקיימת בכל הנוגע לאיתור תנאי הקירור המחייבים לכאורה את המשיבות בביצוע המשלוחים של מוצרי מזון רגישים לבתי הלקוחות.

באת כוח משרד הבריאות ציינה כי התקנות הרלוונטיות להובלת מזון הינן תקנות רישוי עסקים ( תנאים תברואיים להובלת בשר, דגים, עופות ומוצריהם), תשל"ב-1971 (להלן: "תקנות הרישוי"). צוין, כי בתוספת לתקנות הרישוי הגדיר מחוקק המשנה את אופן הובלת המזון ואת טמפרטורת ההובלה. לעמדת משרד הבריאות, הגם שלא נקבע בתקנות הרישוי במפורש כי תקנות אלה חלות על שירות המשלוחים שמבצעות רשתות שיווק לבתי צרכנים, תקנות אלה אמורות לחול גם ביחס למוצרים הנמכרים על ידי רשתות השיווק לצרכן כאשר בהתאם לתקנה 3 לתקנות הרישוי, על ארגז הקיבול עם או בלי מתקן הקירור, להבטיח את הטמפרטורה הקבועה בתקנות, במשך כל זמן הובלת מוצרי המזון.

באת כוח משרד הבריאות ציינה עוד כי לצדן של תקנות הרישוי, הוצאו ביום 11/02/07 הנחיות כלליות של משרד הבריאות אשר פורסמו בקרב לשכות משרד הבריאות וברשויות המקומיות, לגבי דרישות רישוי של עסק העוסק בשליחת מזון לבית לקוח ( לאו דווקא מזון הנמכר ברשתות השיווק אלא מכירת מזון באשר היא). בהקשר זה צוין כי הנחיות משרד הבריאות קובעות, בין היתר, בכל הנוגע לשירות המשלוחים כי משך הזמן המקסימלי להובלת מזון ללקוח יהיה 3 שעות; מזון חם ישמר בטמפרטורה שלא תרד מ-65 ומזון קר יישמר בטמפרטורה שלא תעלה על 5 מעלות.

מכל מקום הבהירה באת כוח משרד הבריאות כי משרד הבריאות שוקד בימים אלה על גיבוש, עדכון והכנת מפרט אחיד לנושא רישוי שירות המשלוחים, שעם פרסומו יהווה המפרט האחיד בסיס לרגולציה הנדרשת בתחום.

לגופו של עניין ציינה באת כוח משרד הבריאות כי יישום הרגולציה הקיימת על המקרה הקונקרטי, ייעשה בדרך של החלת תקנות הרישוי ולצדן ההנחיות הכלליות של משרד הבריאות, כאשר ההנחיות משלימות את תקנות הרישוי בתחומים שאינם מוסדרים בתקנות והן אינן באות תחת התקנות באותם תחומים המוסדרים בתקנות הרישוי. בהקשר זה ציינה באת כוח משרד הבריאות כי מאחר שארבעת המשיבות בבקשות האישור הן עסקים טעוני רישוי וטעוני אישור של משרד הבריאות לפי חוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק רישוי עסקים"), הרי שככל שמי מהעסקים מעוניין בהצגת שאלות פרטניות לגבי צורת התנהלותו בהובלת מזון רגיש לבתי לקוחות, וככל שההוראות הרלוונטיות בסוגיה זו אינן מפורטות וכלולות ברישיון העסק שלו, בעל העסק מחויב לפנות למשרד הבריאות בבקשת הבהרה פרטנית ולהציג בפני משרד הבריאות את מלוא הנתונים העובדתיים שצריכים לעניין.

8. ביום 30/04/17 התקיים דיון בארבעת בקשות האישור. במסגרת הדיון הועלתה על ידי בא כוח רמי לוי הצעה, לפיה בטרם יכריע בית המשפט בנתונים העובדתיים בהם חלוקים הצדדים, יכריע בית המשפט תחילה בשאלה המשפטית אם חלה על המשיבות חובה בדין להוביל מוצרי מזון הרגישים לקירור, ברכבים הכוללים אמצעי קירור ואם לאו. במעמד הדיון הודיעו באי כוח המשיבות כי המשיבות מסכימות להצעה ואילו באי כוח המבקשים ביקשו שהות לשקול את ההצעה. ביום 10/05/17 הודיעו באי כוח המבקשים כי גם המבקשים מסכימים להצעה, ולפיכך נקצבו המועדים להגשת סיכומי טענות הצדדים לסוגיה המשפטית שהוגדרה.

תמצית טענות המבקשים בעניין קואופ, ספיר ורמי לוי

9. לטענת המבקשים בעניין קואופ, ספיר ורמי לוי מוטלת על המשיבות חובה לספק לצרכן מוצרים רגישים לטמפרטורה באמצעות רכבים בעלי אמצעי שמירה ובקרת טמפרטורה, וזאת מכוח הוראות הדין שלהלן:

א. תקנות הרישוי המחייבות הובלת מוצרי בשר, דגים ונקניקים בקירור/הקפאה;
ב. צו הפיקוח על מצרכים ושירותים ( איכות חלב), תשי"ח-1958 (להלן: "צו הפיקוח – חלב");
ג. צו הפיקוח על מצרכים ושירותים ( איכות מזון), תשי"ח-1958 (להלן: "צו הפיקוח – מזון");
ד. תקנות בריאות הציבור ( מזון) (שיווק ביצי מאכל), תשנ"ה-1994 (להלן: " תקנות בריאות הציבור");
ה. סעיף 203 לתקן ישראלי 285 ( מוצרי יוגורט מותססים) הקובע כי על מוצרי היוגורט להישמר בטמפרטורה של עד 10 מעלות; סעיף 203 לתקן 244 ( שמנת חמוצה) הקובע כי הטמפרטורה של מוצרי השמנת החמוצה לא תעלה על 10 מעלות וסעיף 203 לתקן 237 ( שמנת מתוקה) הקובע כי הטמפרטורה בשיווק לא תעלה על 7 מעלות;
ו. תקן ישראלי 1291 שהינו תקן רשמי המחייב הובלת מוצרי מזון " ברכב להובלת מזון בטמפרטורה מבוקרת";
ז. חוק הגנה על בריאות הציבור ( מזון), תשע"ו-2015 (להלן: "חוק הגנה על בריאות הציבור"), שמבהיר כי החובות הקיימות מכוח חקיקת המזון חלו בעבר וחלות כיום, על הובלת מזון הטעון הובלה בטמפרטורה מבוקרת;
ח. פקודת בריאות הציבור ( מזון) (להלן: "פקודת בריאות הציבור") האוסרת על שיווקו של מזון שאינו מתאים לתיאורו כגון בשר קפוא שהפשיר וכן אוסרת על שיווק מזון שייתכן שאיכותו פגומה, כגון דג קפוא שהופשר.

לטענת המבקשים חשיבות תחולת החיקוקים שפורטו נמצאת בבחינת תכליתם של החיקוקים שהיא הגנה על בריאות הציבור. הגנה זו תלויה בכך שהקירור ישמר ברמה הדרושה לשם מניעת סיכון בריאותי. נטען כי מעצם העובדה שהמחוקק טרח וקבע את כל החובות האמורות, בהצהרה ברורה כי הם נועדו לשמור על בריאות הציבור, ברי שהשמירה אינה יכולה להיקטע באופן מלאכותי בדיוק בעיתוי בו בחרו המשיבות לקטוע אותה – לפני ביצוע המשלוח, לפני השלב בו הן נדרשות להשקעה כספית מיוחדת.

המבקשים טענו עוד כי רשתות השיווק הרלוונטיות מודעות היטב לחובה להוביל מוצרים אותם יש לשמור בטמפרטורה מבוקרת באמצעות רכבי קירור, כאשר הדבר עולה בבירור מההסכמים עם המובילים, מסוג הרכבים המשמשים למשלוחים, מהבטחותיהן ללקוחות ועוד. כמו כן נטען כי האמצעים שהמשיבות הרלוונטיות בחרו לצורך שמירה על טמפרטורת פרטי המזון בעת ביצוע המשלוחים הם אמצעים מאולתרים ואקראיים שאינם מבטיחים שמירה על טמפרטורה בכלל ועל טמפרטורה מסוימת בפרט ולכל היותר מדובר בניסיון חובבני לשמור על טמפרטורה לא ידועה, של כמות מוצרים לא ידועה, למשך זמן לא ידוע, כאשר לא לכך כיוון המחוקק במסגרת מספר לא מבוטל של חיקוקים שנועדו להגן על בריאות הציבור.

עוד טענו המבקשים כי הפרקטיקה הנהוגה כיום – הובלת משלוחי מזון ברכבים שאינם ייעודיים, אינם מותאמים, ללא שום הדרכה או הכשרה וללא אמצעים לשמירה על טמפרטורת המוצרים, אינה חוקית ואינה עומדת בהוראות חוק רישוי עסקים. נטען כי הובלת מוצרי מזון בידי המשיבות נעשית ללא רישיון עסק מתאים שעה שאין חולק כי הן מבצעות את המשלוחים באמצעות מובילים חסרי כל הכשרה או הסמכה להובלת מזון רגיש לטמפרטורה, שאינם אוחזים ברישיון עסק. נטען כי המשיבות לא טענו כי רישיון העסק שלהן מותיר להן להוביל מוצרים רגישים לטמפרטורה באמצעות רכבי משלוחים סטנדרטיים וללא מערכות קירור מתאימות, לכן היה על המשיבות לפנות " בבקשת הבהרה פרטנית" למשרד הבריאות, דבר שנמנעו מלעשות.

המבקשים טענו כי האמצעים שנוקטות המשיבות הרלוונטיות או חלק מהן לצורך שמירה על טמפרטורת המוצרים בזמן הובלת המוצרים לבתי הלקוחות כגון השימוש בקרחונים כלל אינם מאפשרים מדידה של הטמפרטורה קל וחומר שמירתה.

לאור כל האמור מבקשים המבקשים לקבוע כי הובלת מוצרי מזון רגישים לטמפרטורה ברכבים שאינם מותאמים לכך כפי שעושות המשיבות היא התנהלות אסורה מצדן ונוגדת את הוראות הדין.

תמצית טענות המבקש בעניין שופרסל

10. המבקש בעניין שופרסל טען כי קמה על שופרסל חובה לספק את שירות המשלוחים באמצעות רכבים המותאמים להובלת מוצרי מזון רגישים לטמפרטורה, וזאת מכוח הוראות החוק שפורטו לעיל ( סעיף 9 להחלטה). כן טען המבקש כי הוראות הדין הנ"ל שהן חלק " מחקיקת המזון" מחייבת כי מוצרי מזון רגישים אותם יש לשמור בטמפרטורה מבוקרת יובלו באמצעות רכבים שאוחזים ברישיון עסק מתאים ולא באופן פרטיזני באמצעות " טנדרים" שכלל לא נועדו למטרה זו.

לטענת המבקש, שופרסל מודעת היטב לחובתה לספק את שירות המשלוחים ברכבים מותאמים שעה שחובה זו עולה בבירור מההסכמים בהם נקשרה שופרסל עם המובילים מטעמה שנערכו לאחר הגשת בקשת האישור ובהם התחייבו המובילים לפעול לביצוע התחייבויותיהם תוך הקפדה מלאה על קיום הוראות כל דין לרבות עמידה בדרישות משרד הבריאות בכל הקשור להובלת מזון ומזון בקירור ובכל הצווים והתקנות הרלוונטיות. נטען כי הוראה זו שכלולה בהסכמים בהם נקשרה שופרסל עם המובילים מבהירה מעל לכל ספק כי שופרסל מודעת היטב לכך שהצווים והתקנות הרלוונטיים מחייבים הובלה של מוצרים רגישים לקירור ברכבים מותאמים, כפי שגם עולה מסעיף 4.3 להסכמים ששופרסל נוהגת לחתום עליהם עם מובילים. מעבר לכך טען המבקש כי גם עמדת משרד הבריאות שהוא המאסדר הרלוונטי ומתקין התקנות, תומכת בטענותיו.

תמצית טענות קואופ

11. קואופ סבורה כי אין ממש בטענות המבקש בעניינה וכי דין בקשת האישור שהוגשה כנגדה להידחות. לטענת קואופ אין כל חובה בדין הקיים, שמחייבת העברה בקירור של מוצרי מזון שנרכשו בסניפיה ואשר מובלים לצרכנים, לבחירתם, באמצעות שירות הניתן מטעמה חלף נשיאתם העצמאית על ידי הצרכנים. נטען כי העדרה של חובה בדין עולה באופן חד משמעי מלשונם, תכליתם וכן ההיסטוריה החקיקתית של דברי החקיקה הקיימים, אשר אף אחד מהם אינו חל על משלוחים שמבצעות רשתות קמעונאיות. נטען כי אין זה הגיוני להניח כי קביעת חיוב סטטוטורי המחייב היערכות מקיפה ועלויות המגולגלות בסופו של יום על הצרכן יתחבא לו כך סתם בתוך רסיסי תחיקה אליה מפנה המבקש, כל זאת מבלי שאיש ובכלל זה הרשויות הרגולטוריות הבחינו בכך עשרות שנים וכאשר כל השוק נוהג אחרת.

עוד טענה קואופ כי לא רק שכיום לא קיימת כל חובה בדין למתן שירות המשלוחים באמצעות רכבים מותאמים אלא שהרגולטור המוסמך ( משרד הבריאות) הצהיר אף כי בימים אלו שוקד על הסדרת הנושא, עובדה אשר מעידה כי גם לשיטתו של הרגולטור לא קיימת הסדרה מתאימה בקשר לביצוע משלוחים כדוגמת המשלוחים נשוא בקשת האישור. במצב דברים זה טענה קואופ כי " הסדרת" הנושא באמצעות הליך ייצוגי לא באמת תתרום לרווחת הציבור אלא רק תקשה על מתן שירות ההובלה לידיו ותייקר אותו.

קואופ טענה כי תקנות הרישוי, שהן לשיטת משרד הבריאות הוראות הדין היחידות הרלוונטיות לנושא נשוא בקשת האישור, אינן חלות ואינן רלוונטיות. כן נטען כי גם אם קיימת עמימות כלשהי בהיקף תחולתן של תקנות הרישוי, וניתן בדוחק לראותן כחלות על שירות המשלוחים מרשתות שיווק לבתי לקוחות, הרי שטעמים של מדיניות משפטית ראויה מחייבים כי נושא זה שהינו בעל השלכות רוחביות ניכרות לא יוסדר על דרך של הכרעה בהליך ייצוגי אלא תינתן האפשרות לרגולטור להסדרתו תוך קביעת מערך איזונים שהגורם המאסדר הוא שצריך לקבוע אותו.

כמו כן טענה קואופ, כי גם יתר " תקנות הסל" השונות אליהן הפנה המבקש בעניינה אינן חלות שעה שלעמדה זו הסכים גם משרד הבריאות שקבע כי לשיטתו על הנושא נשוא בקשת האישור אמורות לחול תקנות הרישוי והנחיות משרד הבריאות ואלה בלבד.

תמצית טענות ספיר

12. בראשית תגובתה ציינה ספיר כי פעילותה הקמעונאית של ספיר נמכרה לצד שלישי וכי היא אינה פועלת עוד כרשת בשוק הקמעונאות ולכן לא ניתן לתת צווים כלפי ספיר בקשר עם דרך ההובלה העתידית של משלוחים.

ביחס לשירות המשלוחים שסיפקה ספיר בעבר טענה ספיר כי בניגוד לעמדת המבקשת בעניינה, הוראות החקיקה אליהם הפנתה המבקשת בבקשת האישור אינן רלוונטיות בנסיבות העניין ואינן מלמדות על חובה בדין להוביל את מוצרי המזון באמצעות רכבים הכוללים אמצעי קירור כפי שנטען בבקשת האישור. יתרה מכך טענה ספיר כי לשון הדינים הרלוונטיים להובלת דברי מזון מלמדת כי אלה לא נועדו לחול על משלוחי מזון לביתו של לקוח פרטי אלא על מערך הייצור, ההובלה והאריזה ממפעלו של היצרן ועד לסניף הקמעונאי.

מכל מקום טענה ספיר כי הובלת המזון לבתי הלקוחות נעשית תוך שמירת תנאים סניטריים הולמים וראויים ובהקשר זה אין מחלוקת כי לא נמצאו זיהומים או פגמים באיכותם של המוצרים. נטען כי שמירת איכותם של מוצרי המזון נלמדת בין היתר מהעובדה שאינה שנויה במחלוקת כי בין אם הלקוח מבצע את הרכישה בסניף ומבקש שהמוצרים יובלו לביתו ובין אם הלקוח מבצע את רכישת המוצרים באינטרנט, המוצרים נמצאים בקירור עד ליציאתם לבית הלקוח. לאחר יציאת המוצרים לבית הלקוח ובמידה והלקוח מבצע את הרכישה באתר האינטרנט של ספיר המוצרים מובלים לביתו כשהם ארוזים באריזה הכוללת קרחונים לשם שמירת הטמפרטורה.

עוד טענה ספיר כי גם אם הייתה מתקבלת עמדת המבקשת כאילו היה על ספיר להוביל מזון לצרכן באופנים שפורטו בבקשת האישור, עדיין, היה מדובר בגזירה שהציבור אינו יכול לעמוד בה, זאת מכיוון שאילו היו הוראות הדין שנמנו על ידי המבקשת חלות אזי או שספיר לא הייתה מבצעת משלוחי מזון כלל או שעלותם האסטרונומית של המשלוחים הייתה מושתת על הצרכנים – חברי הקבוצה הנטענת.

הוסיפה ספיר וטענה כי גם עמדת משרד הבריאות תואמת את עמדתה שעה שעולה ממנה כי במועדים הרלוונטיים לבקשת האישור אין בנמצא אסדרה ספציפית בקשר עם הובלת מוצרים מהקמעונאי לצרכן. כמו כן נטען כי גם בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות אשר התכנסה לדון בחוק בריאות הציבור ( מזון) מתוך הצעת חוק התכנית הכלכלית ( תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה-2015, בין היתר ביום 19/10/15 נאמר כי שאלת המשלוחים איננה מוסדרת וצריך להסדירה בעתיד. משאלו הם פני הדברים, סבורה ספיר כי דין בקשת האישור בעניינה להידחות.

תמצית טענות רמי לוי

13. רמי לוי טענה כי הדינים אליהם מפנה המבקש ( סעיף 9 לעיל) אינם רלוונטיים וכי אין כיום כל דין המסדיר את סוגיית משלוחי המזון מהקמעונאי לצרכן. בנסיבות אלה ובהעדרה של חובה חקוקה שמחייבת הובלת משלוחים באמצעות רכבים מותאמים סבורה רמי לוי שדין בקשת האישור כנגדה להידחות. טענה זו מקבלת משנה תוקף לשיטת רמי לוי שעה שהעילה עליה מושתתת בקשת האישור הינה " הפרת חובה חקוקה", שכן נטען כי לא ניתן להפר חובה שבדין שאינה קיימת. בהקשר זה נטען עוד כי היעדרה של חקיקה בנושא הסדרת אופן ביצוע שירות המשלוחים לא נעלם מעיני המחוקק ובעניין זה עולה מעמדת משרד הבריאות כי בימים אלה שוקד המשרד על גיבוש עדכון והכנת מפרט אחיד בנושא ויש לאפשר למחוקק לפעול בנושא זה תוך שקילת כל השיקולים הרלוונטיים לרבות העלויות הכרוכות בהטלת חובה כאמור על כל ההשלכות הנובעות מכך.

מבלי לגרוע מטענותיה לעיל הוסיפה רמי לוי וטענה כי כשם שלא מוטלת חובה שבדין על אדם פרטי להוביל את המוצרים שרכש ברכבים מקוררים, הרי שגם על רמי לוי, המבצעת עבור הצרכן את השירות לא מוטלת חובה שבדין לפעול כאמור. יחד עם זאת, נטען כי רמי לוי דואגת לפנים משורת הדין כי משלוחי המזון הנשלחים מסניפיה יישמרו בתנאי קירור אופטימאליים לאורך כל שרשרת ההובלה באמצעות הנחיות מפורשות לעובדיה לארוז את המוצרים בארגזי קירור והנחת קרחים, שעה שברגיל, צרכן מבצע את הובלת המשלוחים לביתו ללא קירור בכלל.

תמצית טענות שופרסל

14. שופרסל סבורה אף היא כי אף לא אחד מן הדינים והתקנים הרבים אליהם הפנו המבקשים בבקשות האישור ( סעיף 9 לעיל) מחייב ביצוע משלוחים באמצעות משאיות קירור, ולשיטתה נכון להיום אין דין שהוחל במפורש על רשת שיווק קמעונאית ואשר מחייב אותה לספק שירות משלוחים ברכבים עם אמצעי קירור.

עוד נטען על ידי שופרסל כי עיון בתקנות הרישוי שהן התקנות הרלוונטיות לאור האמור בעמדת משרד הבריאות מעלה כי הן כוללות הוראות ייחודיות למובילי בשר, כגון תנאים להובלה סיטונאית של בשר תלוי על ווים ונתחי ענק בבדים ובארגזים, ומלמדות באופן שאינו יכול להיות שנוי במחלוקת כי הן רלוונטיות אך ורק לשינוע שנעשה על ידי יצרני או מובילי בשר אל מפעלים שונים כחומרי גלם לצורך ייצור מוצרי בשר או לצורך הובלה אל הקמעונאים השונים ולא על מקרים של הובלת מוצרי מזון מרשת קמעונאית ללקוח. מכל מקום נטען כי משצוין בעמדת משרד הבריאות כי המשרד שוקד בימים אלה על הכנת מפרט אחיד להסדרת נושא הובלת מוצרי מזון מרשתות קמעונאית לבתי לקוחות, ברי כי תקנות הרישוי אינן חלות בנסיבות שתוארו בבקשת האישור. יחד עם זאת, נטען כי על אף שלא קיימת חובה להוביל מוצרי מזון ברכבים מותאמים שופרסל השקיעה משאבים רבים בפיתוח שרשרת קירור ייחודית, החל ממועד ליקוט המוצרים ושמירתם בתנאי קירור ועד לשינועם בתוך אמצעי שמירת טמפרטורה – אריזות ייעודיות המונחות בתוך צידניות מבודדות ייעודיות עד לאספקתם בבית הלקוח – והכל באופן השומר על טמפרטורת המוצרים באופן איכותי ויעיל הרבה מעבר לסטנדרט המקובל בשוק.

בנוסף טענה שופרסל כי גם יתר דברי החקיקה עליהם נסמך המבקש בבקשת האישור אינם חלים על המשיבה ולמעשה אינם מקימים כל חובה לבצע משלוחים באמצעות משאיות קירור. כך למשל נטען כי הוראת פקודת בריאות הציבור אינה מקימה כל חובה לבצע משלוחים באמצעות משאיות קירור וההוראות היחידות אליהן מפנה המבקש בעניין זה הן שיש למכור בשר קפוא כקפוא דבר שמתקיים שעה שנשמרת שרשרת קירור נאותה; וכן כי אין למכור מוצר שאיכותו נפגמה מחמת רקב או הזדהמות, דבר שאף הוא מתקיים שכן לא רק שנשמרת שרשרת קירור נאותה אלא שגם לא נעשה דבר על מנת להוכיח כי סופק דבר מזון רקוב. כך גם ביחס ליתר הוראות החקיקה אליהן הפנה המבקש באופן סתמי מבלי לתמוך אותן בחוות דעת מומחה ותוך התעלמות מאמצעי הקירור היעילים שננקטים.

הוסיפה שופרסל וטענה כי קביעה שהוראות החקיקה אליהם הפנה המבקש חלות, מייצרת עבור חברות חובה נורמטיבית לבצע משלוחים לבתי צרכניהן באמצעות משאיות קירור וזה יאלץ אותן להצטייד במשאיות בסכומים של עשרות מיליוני ₪ לפחות או לבטל את אפשרות ביצוע המשלוחים כליל, ובאופן שמי שייפגעו בסופו של דבר מהעניין יהיו הצרכנים שיידרשו לשלם יותר עבור שירות המשלוחים או שיימנע מהם לקבל שירות משלוחים בכלל. מכל מקום נטען כי אין זה ראוי לאכוף כיום הוראות דין ישנות שלא נאכפו מעולם בעוד הרגולטור עמל על רגולציה חדשה שעיצובה כרוך בשיקולים מקצועיים, המצריכים ראיה מרחבית ומקצועית של תחומי הקמעונאות והבריאות ועוד עניינים שבמומחיות.

למעלה מן הצורך טענה שופרסל כי גם אם היה ניתן לפרש את עמדת משרד הבריאות באופן שתקנות הרישוי אכן חלות על הנושא מושא בקשת האישור, עדין הסמכות להכריע בתחולת התקנות נתונה לשיקול דעתו הבלעדי של בית המשפט ואין המבקש יכול להיבנות מהאמור בעמדת משרד הבריאות. בהקשר זה נטען, כי בבואו של בית המשפט לפרש את הוראות תקנות הרישוי עליו להביא בחשבון את הנתונים הבאים:

א. העובדה ששאלת תחולתן של תקנות הרישוי גם על משלוחים של קמעונאים לבית הצרכן לא נידונה על ידי הרגולטור ואף לא הובאה לפתחו של בית המשפט לפני;
ב. העובדה שממילא החלת פרשנות כדרישת המבקש הינה מרחיקת לכת, קיצונית ואף בלתי סבירה בעליל בהתחשב בתכלית שבבסיסה, אשר נועדה להובלת מוצרים מהמפעל אל המשווק בלבד;
ג. העובדה ששופרסל לא צפתה וגם לא היה עליה לצפות שתקנות הרישוי חלות לגבי משלוחי האונליין לבית הצרכן;
ד. הסתמכותה הלגיטימית וארוכת השנים של שופרסל על אי תחולתן של תקנות הרישוי על פרקטיקת המשלוחים לבית הצרכן;
ה. המשאבים העצומים, הן הכלכליים והן הלוגיסטיים הכרוכים בהחלת תקנות אלה לגבי שופרסל בפרט באופן רטרואקטיבי, אשר יש בהן כדי לפגוע קשות בתקינות פעילותה וכפועל יוצא גם בצרכן;
ו. הפגיעה החמורה הכרוכה בהחלת פרשנות כאמור בזכויותיה של שופרסל כמו גם בעקרונות הצדק, הוודאות העסקית והוודאות המשפטית;
ז. העובדה שבימים אלו ממש שוקד הרגולטור על ניסוח דין ספציפי לסוגיית הובלת משלוחים אל בית הצרכן וממילא עולה כי הסוגיה אינה מוסדרת בדין הקיים.

לאור כל האמור, ציינה שופרסל כי נכון למצב הנורמטיבי המצוי כיום, אין כל חובה חוקית, שחלה על קמעונאים ובכלל זה על המשיבה, ואשר מחייבת אותם להוביל משלוחים לצרכן באמצעות משאיות קירור. משכך עתרה שופרסל לדחיית בקשת האישור בעניינה תוך חיוב המבקש בהוצאותיה הריאליות.

דיון

15. ממקרא סיכומי טענות הצדדים, עולה כי המחלוקת בין הצדדים הינה מחלוקת פרשנית בעיקרה, הנוגעת כאמור לשאלה האם נכון למצב הנורמטיבי דהיום, חלה על המשיבות חובה בדין להובלת משלוחי מזון לבתי הלקוחות/הצרכנים באמצעות רכבים מותאמים שכוללים מערכות לבקרת טמפרטורה ואם לאו.

16. כידוע, נקודת המוצא לפרשנות חוק היא בלשון שבה נקט המחוקק. בראשית תהליך הפרשנות, שומה על בית משפט לדלות מן הטקסט את האפשרויות הלשוניות הטמונות בו, ובהתאם לכך לקבוע את מתחם הפרשנויות האפשרי. ראה: אהרון ברק "פרשנות במשפט", כרך שני פרשנות חקיקה עמ' 85-81 (1993). בשלב השני יש לבחור מבין המשמעויות הלשוניות שלשון החוק סובלת, את אותה פרשנות שמגשימה את התכלית המונחת ביסוד החוק.

17. "תכלית החקיקה" היא מושג נורמטיבי, הבא לתאר את המטרות, הערכים, המדיניות, הפונקציות החברתיות והאינטרסים שדבר החקיקה נועד להגשים והיא מורכבת מתכלית סובייקטיבית שהיא " כוונת המחוקק" – התכלית שהמחוקק ביקש להגשים בעת החקיקה; ותכלית אובייקטיבית שהיא " מטרת החקיקה" – התכלית שדבר החקיקה נועד להגשים בחברה דמוקרטית. ראה: רע"א 8000/07 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלוני (02/05/12). על תכלית החקיקה ניתן ללמוד מתוך מספר מקורות: פנימיים וחיצוניים. המקורות הפנימיים, כוללים את הוראות הסעיף העומדות לפרשנות, הפרק בו מצוי אותו סעיף והחוק בו מצוי הפרק. המקורות החיצוניים הם כל המקורות שמחוץ לדבר החקיקה העומד לפירוש. ראה: ע"א 8622/07 רוטמן נ' מע"צ החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ (14/05/12).

18. לצד האמור, ייתכנו מצבים בהם בבחינת פרשנות דבר החקיקה יגיע בית המשפט למסקנה כי נפלה טעות בנוסח החקיקה. במצב דברים זה, רשאי בית המשפט לתקן את הטעות באמצעות שינוי נוסח החקיקה, משמע – תיקון שיפוטי. אולם בית המשפט ייעשה כן רק בנסיבות חריגות ביותר אם נמצאה " טעות בולטת" בדבר החקיקה וכאשר המשמעות הלשונית של הטקסט החקיקתי מביאה לתוצאה שאין הדעת סובלת אותה. בית המשפט ייעשה כל מאמץ סביר על מנת להימנע מלהגיע למסקנה כי נפלה טעות בחקיקה המחייבת תיקון שיפוטי, וחלף זאת לנסות למצוא פתרון לבעייתיות שבנוסח דבר החקיקה באמצעות כללי הפרשנות הידועים, זאת לאור העיקרון החשוב של הפרדת הרשויות במדינה דמוקרטית. יפים לעניין זה דברי בית המשפט העליון בע"א 126/97 פריד נ' ועדת העררים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, תשי"ז-1957, פ"ד לד(2) 24 (1979):

"אילו היה בסמכותנו לתקן את החוק לפי הצעתה המרומזת היתה המערערת זוכה בערעורה, אך אנו, אין לנו סמכות שכזאת. מלאכת החקיקה, לרבות הכנסת תיקונים בדברי חיקוק, מופקדת בידי הרשות המחוקקת, ותפקידה של הרשות השיפוטית היא לפרש חוקים ולא לשנותם. תפקידו של פרשן הוא לגלות את דעת המחוקק, ואותה הוא חייב למצוא, בראש ובראשונה, בדברי החיקוק שהוא מפרשו. אין הפרשן רשאי להוסיף על דברי המחוקק או לגרוע מהם אלא באותם מקרים יוצאי דופן שבהם מביא הנוסח לתוצאה אבסורדית שאין הדעת סובלתה".

19. ויובהר, כי טעות בולטת כאמור, כוללת בגדרה גם מצב שבו אמנם ניתן להוציא משמעות לשונית מהטקסט החקיקתי, אולם משמעות זו סותרת באופן ברור את תכלית החקיקה. ודוק! בית המשפט לא " יתקן" את הטקסט החקיקתי כאשר מדובר בהוראת חיקוק הניתנת לביצוע ככתובה וכלשונה בלא שתסוכל או תיפגם מטרתו הכללית של החיקוק ובלא שייפגעו אינטרסים לגיטימיים של צדדים שלישיים.

20. לצד האפשרות כי בית המשפט יפעל לתיקון שיפוטי של דבר חקיקה, מוסמך גם בית המשפט מכוח סעיף 1 לחוק יסודות המשפט, התש"ם-1980 (להלן: "חוק יסודות המשפט") לבצע השלמת חסר בדבר חקיקה. כאשר מדובר בצורך בהשלמת חסר, אין המדובר בטקסט שמוביל כשלעצמו לאבסורד כגון טקסטים שמחייבים תיקון, אלא בחקיקה שמסדירה היבטים מסוימים בנושא מסוים ושותקת לגבי היבטים אחרים של אותו נושא. במצב דברים זה, כאשר אין הסדרה של סוגיה מסוימת בטקסט התחיקתי, רשאי בית המשפט בהתאם לסעיף 1 לחוק יסודות המשפט, להשלים את החסר, על דרך פנייה לדבר חקיקה, להלכה הפסוקה או על דרך היקש, כאשר בהעדרם של אלה, ישלים בית המשפט את החסר בשים לב לעקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל. ראה: עע"מ 4105/09 עיריית חיפה נ' עמותת העדה היהודית הספרדית בחיפה (02/02/12).

21. על יסוד המסגרת הנורמטיבית שפורטה ייבחנו כעת טענות הצדדים.

22. יצוין כבר כעת כי ממקרא דברי החקיקה עליהם הסתמכו המבקשים , אשר נהוג גם לכנותם " חקיקת המזון", לא ניתן לחלוק על התכלית שהם נועדו לקיים ושעניינה בשמירה על בריאות הציבור על ידי אספקת מזון תקין ובאיכות נאותה.

הסוגיה העיקרית שדורשת הכרעה בשלב זה, נוגעת לתחולת דברי החקיקה שפורטו על ידי המבקשים ( סעיף 9 לעיל) על שירות המשלוחים שמספקות המשיבות ושבגדרו מובלים מוצרי מזון לרבות מוצרי מזון רגישים לטמפרטורה לבתי לקוחות/צרכנים, באופן שמחייב את המשיבות בהובלת המוצרים ברכבים בהם מותקנות מערכות קירור, כטענת המבקשים, או שמא תחולת דברי החקיקה הנ"ל מתייחסת להובלות סיטונאיות של דברי מזון הרגישים לטמפרטורה – קרי – הובלות המבוצעות על ידי היצרן לקמעונאי, כטענת המשיבות.

23. עמדת משרד הבריאות, שהינו המאסדר הרלוונטי של נושא הובלת דברי מזון, אינה נהירה בעניין זה וגורמת לאי וודאות. ב"כ משרד הבריאות ציינה כאמור במסגרת העמדה שהוגשה מטעם משרד הבריאות, כי המשרד שוקד בימים אלו ממש על גיבוש, עדכון והכנת מפרט אחיד לנושא רישוי שירות המשלוחים, שעם פרסומו יהווה המפרט האחיד בסיס לרגולציה הנדרשת בתחום. מכאן עולה כי כיום אין בנמצא רגולציה קיימת שמחייבת את המשיבות ( רשתות קמעונאיות) לספק את שירות המשלוחים לצרכנים באמצעות רכבים מותאמים שכוללים מערכות קירור. מנגד ציינה ב"כ משרד הבריאות כי במצב הדברים הנתון, על הובלת דברי מזון מרשתות קמעונאיות לבתי הצרכנים, אמורות לחול תקנות הרישוי, וזאת הגם שלא נקבע במסגרת התקנות באופן מפורש כי אלה חלות על סוג השירות שמספקות המשיבות, וכן אמורות לחול ההנחיות שהוצאו מטעם משרד הבריאות בשנת 2007 ואשר פורסמו בקרב לשכות משרד הבריאות ברחבי הארץ וברשויות המקומיות.

עמדת משרד הבריאות מכוונת לכאורה לכך שבית המשפט " יפעל" להשלמת חסר שקיים לכאורה בתקנות הרישוי בכך שייקבע כי תקנות הרישוי חלות על סוג המשלוחים שמספקות המשיבות, הגם שתקנות הרישוי אינן קובעות כך מפורשות. לא ברור כיצד עמדת משרד הבריאות בעניין זה, מתיישבת עם כך שהמשרד שוקד כיום על גיבוש מפרט אחיד לנושא רישוי שירות המשלוחים, שכן ככל שתקנות הרישוי חלות על שירות המשלוחים שמספקות המשיבות מדוע קיים צורך בהכנת מפרט שיהווה לדברי משרד הבריאות בסיס לרגולציה הנדרשת בתחום.

מן האמור, מתבקשת אפוא המסקנה, כי תקנות הרישוי אינן חלות על שירות המשלוחים שמספקות המשיבות, ואין המדובר בשתיקה של המחוקק הטעונה השלמת חסר בדרך של פרשנות שיפוטית. מסקנה זו מתבקשת ביתר שאת על רקע הדברים שנאמרו במסגרת דיון שהתקיים בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות אשר התכנסה לדון בחוק בריאות הציבור ( מזון) מתוך הצעת חוק התכנית הכלכלית ( תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2015 ו-2016), התשע"ה-2015, בין היתר ביום 19/10/15, שם נאמר כי שאלת שירות המשלוחים איננה מוסדרת וצריך להסדירה בעתיד.

24. למעלה מן הצורך, ולאור אי הבהירות שעולה מעמדת משרד הבריאות תיבחן להלן תחולתם של דברי החקיקה עליהם הסתמכו המבקשים בבקשות האישור ביחס לשירות המשלוחים שמסופק על ידי המשיבות, בשים לב לאופן ניסוח דברי התחיקה הרלוונטיים.

25. המבקשים הסתמכו לביסוס חובתן של המשיבות לספק את שירות המשלוחים באמצעות רכבים מותאמים שמותקנים בהם מערכות קירור על תקנות הרישוי. ממקרא תקנות הרישוי עולה כי אלה אינן חלות על כלל המוצרים אלא רק על הובלה של מוצרי בשר, דגים ועופות. אין חולק וכך גם עולה מעמדת משרד הבריאות כי תקנות הרישוי אינן קובעות באופן מפורש כי הן חלות על משלוחי מזון שמספקות רשתות קמעונאית לבתי הצרכנים. בפועל, עיון בהוראות השונות של תקנות הרישוי ובפרט בתוספת לתקנות שכוללת פירוט של סוגי מזון, הטמפרטורה בה עליהם להישמר במהלך ההובלה וצורת הובלתם, מצדיק דווקא את עמדת המשיבות לפיה תקנות הרישוי חלות על הובלות גדולות של מוצרי מזון בכמויות סיטונאיות המסופקות ככלל על ידי יצרנים לרשתות הקמעונאיות ולא על שירות משלוחים שמסופק על ידי רשתות קמעונאיות לבתי צרכנים.

כך למשל, בתוספת לתקנות הרישוי נקבע כי " בשר קפוא ברבעים למחסני קירור" יובל באמצעות ארגז קיבול עם מיתקן קירור ויהיה עטוף בבד בטמפרטורה של C18-; "בשר קפוא ברבעים לשיווק קמעונאי" יובל באמצעות ארגז קיבול בלבד, יהיה עטוף בבד ללא הגבלת טמפרטורה; "בשר טרי" יובל באמצעות ארגז קיבול עם מיתקן קירור ויהיה תלוי על ווים. מדוגמאות אלה ניתן להיווכח כי מדובר בהוראות שחלות על הובלות סיטונאיות ואלה אינן מתאימות להובלות של סלי קנייה שרוכשים הצרכנים הבודדים לצורכי ביתם.

26. מסקנה זו מתחזקת ביתר שאת על רקע האמור בסעיף 6 לתקנות הרישוי , אשר קובע כדלקמן:

"הוראות תקנות אלה לא יחולו על אדם המוביל מוצר מזון –
(1) לצורך עצמו ובני ביתו, אם הכמות של מוצר מזון אחד שהוא מוביל אינה עולה על 10 ק"ג ברוטו;
(2) בכמות העולה על 10 ק"ג אך פחותה מ-20 ק"ג בתנאי שתוכיח להנחת דעתו של המנהל הכללי של משרד הבריאות או מי שהסמיך לכך כי אין הוא מוביל מוצר מזון לצורך עסק".

27. במקרה הנדון, אין מחלוקת כי המשיבות מעניקות שירות משלוחים ומובילות עבור הצרכנים את המצרכים שהם רכשו לצריכתם ולצריכת בני ביתם עד לבית הצרכן. בהקשר זה מקובלת עלי טענת המשיבות לפיה כשם שסעיף 6(1) לתקנות הרישוי מחריג את תחולת התקנות על מקרה בו מדובר בהובלה שמבוצעת על ידי אדם לצורך עצמו ובני ביתו, אם הכמות של מוצר מזון אחד אינה עולה על 10 ק"ג, הרי שבנסיבות העניין יש להחיל את הסעיף גם על שירות המשלוחים שמספקות המשיבות ככל שזה עומד בתנאי הסעיף. בנוסף סבורני כי בנסיבות העניין חל גם החריג שבסעיף 6(2) לתקנות הרישוי, שכן בנסיבות בהן שירות המשלוחים מסופק לאחר שהצרכן רכש את סל הקניות שהוא ביקש לרכוש לא ניתן לראות בשירות המשלוחים שמספקות המשיבות כהובלת מוצרי מזון לצורך עסק.

28. אם לא די באמור, הרי שעיון בחוק הגנה על בריאות הציבור מלמד בבירור, כי כוונת המחוקק הינה כי אין תחולה להוראות החלות על הובלת בשר בידי יצרנים, יבואנים או משווקי בשר מהמפעלים או הנמלים עד לנקודת המכירה, על מי שמשווק מוצרי בשר ארוזים מראש בשיווק קמעונאי אל הצרכן. כך למשל ממקרא פרק ח' לחוק הגנה על בריאות הציבור עולה כי המחוקק ביקש לעשות הבחנה בין החובות החלות על " יצרן" ו"יצרן של מוצר בשר" לבין חובות החלות על " משווק של מוצר בשר" לבין אלו החלות על " משווק מזון בשיווק קמעונאי אל הצרכן".

"יצרן של מוצר בשר" הוגדר בסעיף 177 לחוק הגנה על בריאות הציבור כדלקמן:

"אדם העוסק בייצור מוצר בשר, או בעל רישיון אחסנה כאמור בסעיף 150(1) לעניין מוצר בשר או מי שעסקו טעון רישיון כאמור...".

בסעיף 183 לחוק הגנה על בריאות הציבור נקבע ביחס לחובתו של יצרן בשר או יבואן בשר כדלקמן:

"יצרן של מוצר בשר, בעל היתר הפעלה או יבואן, לא יוציא מוצר בשר ממפעל בשר, ממפעל לבשר גולמי, מבית קירור או מתחנת הסגר, אלא לאחר שמצא כי התקיימו כל אלה לגבי רכב הובלה שבו הוא מובל:
(1) הטמפרטורה ברכב עומדת בכללים שנקבעו לפי סעיף 155;
(2) מותקנת מערכת בקרה של הטמפרטורה ברכב;
(3) קיימת מערכת לתיעוד תקלות בטמפרטורה שברכב;
(4) קיימת מערכת המתריעה בזמן אמת על תקלות בטמפרטורה שברכב; השר רשאי לקבוע הקלות, פטורים והתאמות לעניין יישום מערכת כאמור לגבי יצרן, בעל היתר הפעלה או יבואן, בהתאם להיקף הייצור של המפעל ולסוג המזון המיוצר בו, ורשאי הוא להתחשב במיעוט מספרם של כלי הרכב המשמשים אותם".

בסעיף 186 לחוק הגנה על בריאות הציבור החיל המחוקק את סעיף 183 בשינויים המחויבים על משווק של מוצר בשר.

29. לעומת זאת, והגם שלא הייתה מניעה מלהחיל את סעיף 183 גם על משווק מזון בשיווק קמעונאי כפי שנעשה לגבי משווק מוצר בשר, בחר המחוקק במסגרת סעיף 188 לחוק הגנה על בריאות הציבור ליצור קטגוריה נפרדת, שמתייחסת להעברה של מוצר בשר באמצעות הובלה ממשווק מזון בשיווק קמעונאי אל הצרכן, וכך נקבע בעניין זה:

"השר, באישור הוועדה, רשאי לקבוע בתקנות כללים ותנאים בעניינים אלה:
(1) העברה של מוצר בשר באמצעות הובלה ממשווק מזון בשיווק קמעונאי אל הצרכן".

מן האמור עולה כי המחוקק היה מודע, ככל הנראה, להבדלים שיש בין הובלת מוצרי מזון על ידי יצרן, יבואן או משווק סיטונאי לבין הובלה שמבוצעת על ידי רשתות השיווק הקמעונאי לצרכנים, ובחר להקים קטגוריה נפרדת להובלת בשר על ידי רשתות השיווק הקמעונאי, תוך שהסמיך את מחוקק המשנה להסדיר את הנושא באמצעות חקיקת תקנות מתאימות ככל שיהיה צורך בכך. מכאן עולה כי אין המדובר בחקיקה חסרה שמצריכה השלמה אלא בבחירה מודעת של המחוקק, אשר בחר ליצור קטגוריה נפרדת לשירות הובלת מזון מרשתות קמעונאיות לצרכנים, קטגוריה שדורשת הסדרה על ידי דין ספציפי לצורך כך. דין שכפי שעולה מעמדת משרד הבריאות טרם הוסדר על ידי מחוקק המשנה.

קביעת המחוקק לפיה יש להבחין בין סוגי ההובלות יש בה גם הגיון רב, שכן קיימים הבדלים, בין היתר, בזמני הנסיעה, במרחקים ובכמויות המזון המועברות בסוגי ההובלות השונות. הבדלים אלה ונוספים מחייבים את התאמת הדרישות לסוגי ההובלות השונים.

30. בהינתן האמור, משעולה מעמדת משרד הבריאות שהוא הרגולטור הרלוונטי, כי הוא שוקד כיום על הכנת מפרט שיהווה בסיס לרגולציה בנושא שירות משלוחי מזון, סבורני כי כיום אין תחולה לתקנות הרישוי על סוג השירות שמספקות המשיבות, ואין בתקנות הרישוי כדי להוות דין ספציפי שמחייב את המשיבות לספק את שירות המשלוחים באמצעות רכבי קירור מותאמים הכוללים מערכות לבקרת טמפרטורה. מכל מקום, ספק אם בידי בית המשפט הכלים להשלים את החסר ולהתאים את הוראות תקנות הרישוי לשירותי המשלוחים שמסופקים על ידי רשתות קמעונאיות לצרכנים, וראוי לאפשר בעניין זה למחוקק המשנה, להסדיר את הנושא תוך שקילת מלוא השיקולים המקצועיים והכלכליים הדרושים.

31. בהינתן האמור, משציין משרד הבריאות שהינו המאסדר הרלוונטי כי התקנות הרלוונטיות לנושא מושא בקשות האישור – הובלת מזון על ידי המשיבות לבתי הצרכנים – הן תקנות הרישוי בצירוף הנחיות משרד הבריאות ואלה בלבד, ומשעולה מניתוח הוראות תקנות הרישוי כי אלה אינן חלות על סוגי המשלוחים שמבצעות המשיבות ובהתאם אינן מטילות חובה על המשיבות לספק את שירות המשלוחים באמצעות רכבים מותאמים ומשהוראות רלוונטיות טרם הוסדרו , התייתר למעשה הצורך לבחון את יתר הוראות החקיקה. עם זאת ובבחינת למעלה מן הצורך, אבחן כעת את יתר הוראות החקיקה עליהם הסתמכו המבקשים בבקשות האישור.

32. המבקשים מנו במסגרת בקשות האישור שהוגשו מטעמם שורה של דברי חקיקה שמחייבים לשיטתם הובלת דברי מזון ברכבי קירור מותאמים, ובכלל זה צו הפיקוח – מזון ופקודת בריאות הציבור, אשר קובעים כי אין להעביר לאחר מוצרים שאיכותם נפגמה, שהתקלקלו או הושחתו. הפניית המבקשים לדברי החקיקה הנ"ל נעשתה באופן סתמי וללא שהובאה על ידי מי מהמבקשים ולו ראשית ראיה כי סופק להם או למי מחברי הקבוצות הנטענות משלוח שכלל מוצר מזון פגום או מקולקל. לפיכך, דין טענות המבקשים בעניין זה להידחות.

33. המבקשים טענו עוד כי חלה חובה על המשיבות לספק את שירות המשלוחים שהן מציעות לצרכנים ברכבי קירור מכוח צו הפיקוח – חלב. עיון בהוראות הצו מעלה כי צו זה אינו חל על משלוח מוצרי מזון מרשתות קמעונאיות לצרכנים אלא על הובלת מוצרים מהיצרן לקמעונאי. בעניין זה נקבע מפורשות בסעיף 2 לצו שהינו סעיף התחולה, כי הצו חל על יצרן החלב ולא על הקמעונאי. בהינתן האמור, הרי שדין טענות המבקשים ביחס לתחולתו של צו הפיקוח – חלב על המשיבות, להידחות.

34. המבקשים ביקשו להסתמך בנוסף על הוראות תקנות בריאות הציבור. עניינן של תקנות אלה בתנאי הובלת ביצי מאכל. בסעיף 9 לתקנות נקבע כי "ביצי מאכל יישמרו בטמפרטורה שלא תעלה על 20 מעלות צלזיוס בזמן הובלתן וכן במקום שבו הן מוצגות לשיווק לצרכן". מן האמור ניתן אפוא להסיק כי התקנות מפרטות את תנאי הובלת הביצים לידי הקמעונאי עד לשלב הצגתן לשיווק לצרכן ועד לשלב הזה בלבד, מכאן עולה כי אין לתקנות אלה תחולה על שירות המשלוחים שמספקות המשיבות (רשתות קמעונאיות) לצרכנים.

35. המבקשים ביקשו כאמור להסתמך על הוראות סעיף 203 לתקן ישראלי 285 ( מוצרי יוגורט מותססים) הקובע כי על מוצרי היוגורט להישמר בטמפרטורה של עד 10 מעלות; סעיף 203 לתקן 244 ( שמנת חמוצה) הקובע כי הטמפרטורה של מוצרי השמנת החמוצה לא תעלה על 10 מעלות וסעיף 203 לתקן 237 ( שמנת מתוקה) הקובע כי הטמפרטורה בשיווק לא תעלה על 7 מעלות. עם זאת ובניגוד לטענת המבקשים בעניין זה, סבורני כי תקנים אלה חלים על פי טיבם על הובלת המוצרים על ידי היצרן המשווק ולא על הקמעונאי. די אם להפנות בהקשר זה לסעיף 102.4 בתקן 237, סעיף 103.4 בתקן 285 וסעיף 103.4 לתקן 244, בהם מוגדר המונח " שיווק" כדלקמן: "כל שלבי ההובלה וההחסנה של המוצר משער המחלבה עד לנטילה על ידי הצרכן הקמעוני".

36. תקן נוסף עליו ביקשו המבקשים להסתמך הינו תקן ישראלי 1291 שהוא תקן רשמי המחייב הובלת מוצרי מזון " ברכב להובלת מזון בטמפרטורה מבוקרת". גם תקן זה אינו מטיל חיוב על המשיבות לספק את שירות המשלוחים באמצעות רכבי קירור, שכן ממקרא הוראות התקן עולה כי תקן זה חל על רכבי משא תעשייתיים וגדולים שהטענתם נעשית על ידי כלי הובלה ופריקתם על ידי מובילי מזון. פעולות אלה מבוצעות במסגרת החלק הראשון של שרשרת השיווק והאספקה, קרי, מיצרן ליצרן או מיצרן לקמעונאי ולא במסגרת החלק השני של שרשרת השיווק והאספקה, קרי, מהקמעונאי לצרכן. מכל מקום יצוין כי, שירות המשלוחים שמסופק על ידי המשיבות אינו נכלל תחת עיסוקיהן העיקריים של המשיבות אלא מדובר בשירות אגבי שניתן על ידי המשיבות חלף נטילת המוצרים על ידי הלקוחות ולבקשתם.

37. בהינתן כל האמור ברי כי על מנת שבית המשפט יביא לאכיפה פרטית של דבר חקיקה, ראוי כי יהיה ברור מדבר החקיקה כי הוא נועד לחול על מצב דברים מסוים וכי הוא חל על מצב דברים מסוים, זאת לשם שמירה על עקרונות הצדק, הוודאות העסקית והוודאות המשפטית. במקרה הנדון ובמיוחד לאור עמדת משרד הבריאות ממנה עולה כי בימים אלה ממש שוקד משרד הבריאות על הכנת רגולציה מחייבת בנושא שירות המשלוחים שמספקות רשתות קמעונאיות לצרכנים, הרי שבנסיבות אלה אין מקום לקבוע כי דברי החקיקה אליהם הפנו המבקשים בבקשות האישור חלות על המשיבות. עם זאת, חזקה, כי עד לקביעת רגולציה מחייבת בנושא, יקפידו המשיבות על הובלת מזון לבתי הצרכנים בצורה נאותה ששומרת על איכות מוצרי המזון ובהתאם על בריאות הציבור שצורך את דברי המזון.

סוף דבר

38. סיכומו של דבר, מכל האמור לעיל, מתקבלת אפוא המסקנה כי נכון למצב המשפטי דהיום, אין חובה בדין, החלה על קמעונאים ובכללם המשיבות, להוביל משלוחים לצרכנים באמצעות משאיות קירור.

39. על רקע האמור בהחלטה זו יודיעו המבקשים עד ליום 30/11/17, אם הם עומדים על המשך בירור יתר העילות שבבקשות האישור, ואזי יינתנו הוראות באשר להמשך ניהול ההליך.

שאלת ההוצאות תידון אפוא בתום ההליך.

40. המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ט' חשוון תשע"ח, 29 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יניב מדמון
נתבע: קואופ ישראל-רשת סופרמרקטים בע"מ
שופט :
עורכי דין: