ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין כמאל כנעאן נגד מדינת ישראל :

בפני: כבוד הנשיא א' ברק

המבקש: כמאל כנעאן

נגד

המשיבה: מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט
המחוזי בחיפה בע"פ 726/98, מיום 15.10.98,
שניתן על ידי כבוד השופטים: מ' הס,
ס' ג'ובראן, ע' גרשון

ובקשה לעיכוב ביצוע פסק דין

בשם המבקש: עו"ד גסאן חורי

בשם המשיבה: עו"ד אלון אינפלד

בבית המשפט העליון

החלטה

בקשת רשות ערעור (ובקשה לעיכוב ביצוע) על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים מ' הס, ס' ג'ובראן וע' גרשון) מיום 15.10.98, במסגרתו התקבל ערעור המשיבה על קולת העונש שנגזר על המבקש ונגזרו עליו מאסר בפועל של 16 חודשים (בניכוי 4 חודשים שריצה המבקש בעבודות שירות) ומאסר על תנאי של 12 חודשים, למשך שלוש שנים מיום שחרורו.

1. המבקש הואשם בבית משפט השלום בחיפה (השופט א' הבר) בקבלת דבר בתחבולה (עבירה לפי סעיף 416 לחוק העונשין, התשל"ז1977-). בישיבת ההקראה (שנערכה ביום 26.3.96) הגיב המבקש, בהתייחסו לאישומים נגדו, באמירה: "זה נכון" וביקש לצרף תיקים נוספים שהיו תלויים ועומדים כנגדו. לפיכך, נדחה הדיון לשם צירוף תיקים ומתן הכרעת דין. לאחר מכן התקיימו שבע ישיבות נוספות, במסגרתן ביקשו המבקש ובא כוחו ארכות נוספות, לשם הסדרת חובות המבקש למתלוננים שונים. בסופו של דבר, בישיבה שנערכה ביום 16.2.98, שב המבקש וביקש (באמצעות בא כוחו) את צירוף כל התיקים שהיו תלויים ועומדים נגדו. בית המשפט נתן הכרעת דין, בה הרשיע את המבקש, לפי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המקורי ובתיקים שצורפו לו. באותו מועד גזר בית משפט השלום את דינו של המבקש והטיל עליו עונש של 18 חודשי מאסר, מהם 6 לריצוי בפועל והיתרה על תנאי לתקופה של שנתיים. כמו כן הטיל בית משפט השלום על המבקש קנס בסך 2,000 ש"ח. ביום 3.5.98 הורה בית המשפט, לאחר קבלת חוות דעת מן הממונה על עבודות השרות, כי המבקש ירצה את המאסר שהוטל עליו בעבודות שירות.

2. המשיבה ערערה על קולת עונשו של המבקש. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור והחמיר בעונשו של המבקש, כמפורט לעיל.

3. המבקש מבקש עתה לערער הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין, כפי שנקבע על-ידי בית המשפט המחוזי. לטענתו, לא הודה מעולם באישום שיוחס לו וכל שאמר הוא שעובדות כתב האישום הן נכונות. לטענתו, הואיל וכתב האישום לא גילה כל עבירה, ממילא לא ניתן היה להרשיעו, אפילו הודה באמיתות האמור בו. עוד טוען המבקש, כי התיקים הנוספים לא צורפו כדין ולפיכך אין הרשעתו בהם יכולה לעמוד. בהתייחסו לגזר הדין, טוען המבקש, כי בית המשפט המחוזי החמיר עמו יתר על המידה והתעלם מכך שריצה כבר שני שלישים מעבודות השרות שהוטלו עליו ושפיצה חלק ניכר מן המתלוננים נגדו.

4. המשיבה מתנגדת למתן רשות הערעור. לטענתה, אין המבקש רשאי להעלות כעת טענות נגד הכרעת דינו, שעה שלא ערער על כך כלל בפני בית המשפט המחוזי. המשיבה מוסיפה וטוענת, כי גם לגוף העניין, אין ממש בטענות נגד ההרשעה, שכן עובדות כתב האישום כנגדו היוו עבירה וצירוף התיקים נעשה על פי בקשת המבקש. בהתייחסה לעונש שנגזר על המבקש, טוענת המשיבה, כי חומרת העונש כשלעצמה, אינה מהווה עילה למתן רשות ערעור וכי ערעורה על קולת עונשו של המבקש, כמו גם פסק דינו של בית המשפט המחוזי, היו מוצדקים.

5. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות. כאמור בתגובת המשיבה לא ערער המבקש על הרשעתו. דומה שאין פלא שלא עשה כן - שכן פרוטוקול הדיון בבית משפט השלום מצביע בבירור על כך, כי המבקש הודה באישום נגדו, ביקש את צרוף התיקים הנוספים ובמשך השנתיים שחלפו מאז הודייתו ועד למתן הכרעת דין וגזר הדין (תקופה במהלכה היה מיוצג על ידי עורך דין) לא חזר בו מהודייתו ומבקשתו לצרוף תיקים. מכל מקום, אין המבקש יכול לעורר עניין זה בראשונה בפני בית המשפט העליון במסגרת בקשת רשות ערעור. לפיכך, נותר רק חלקה של הבקשה המתייחס לחומרת העונש שנגזר על המבקש. כבר נפסק לא פעם, כי חומרת עונש, כשלעצמה, אינה מהווה עילה למתן רשות ערעור, לאחר שעניינו של המבקש נדון כבר בשתי ערכאות (וראו, לדוגמא: רע"פ 1282/98 פרץ סלומון נ' מדינת ישראל, טרם פורסם). לא מצאתי בעניין שבפנינו נסיבות חריגות כלשהן המצדיקות סטייה מכלל זה.

בקשת רשות הערעור (וממילא גם בקשת עיכוב הביצוע) נדחית איפוא.

ניתנה היום, א' בטבת התשנ"ט (20.12.98).

א
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
98068000.A03/דז/


מעורבים
תובע: כמאל כנעאן
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: