ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ארמנד לוגסי נגד די.בי.אס. שרותי לווין בע"מ :

בפני כבוד ה רשם בכיר מוהנד חליאלה

תובעים

ארמנד לוגסי

נגד

נתבעים

די.בי.אס. שרותי לווין (1998) בע"מ

פסק דין

התובע טוען כי הנתבעת גבתה ממנו שלא כדין סך של 3,600 ₪ במשך שלוש שנים. על פי הנטען בכתב התביעה, הת ובע השכיר חלק מיחידת הדיור שלו וחיבר לחלק המושכר נקודת סמך לרווחת השוכר ים והחל לשלם את דמי המנוי ליח ידת הסמך. לתובע ה תברר כי השוכר נוי יותם ניתק את נקודת הסמך החל מפברואר 2014 וחרף זאת המשיכה הנתבעת לחייב את התובע בדמי המנוי ליחידת הסמך. כשגילה זאת ב 2017 ב יקש החזר כספים בגין החיובים של יחידת הסמך משנת 2014 עד לשנת 2017 , אך נתקבל בסירוב. מכאן התביעה.

הנתבעת טענה כי מעולם לא התבקשה לנתק את יחידת הסמך לפני מרץ 2017 שאז פנה אליה התובע וביקש לראשונה לנתק את החיבור של יחידת הסמך. משכך , הרי שבדין גבתה את דמי המנוי בגין יחידת הסמך במשך כל התקופה עד שיזם התובע ביצוע הניתוק בשנת 2017. על כן אין היא חייבת להחזיר לתובע דבר.

הנתבעת טענה עוד כי השוכר נוי יותם א ומנם התקשר בשנת 2014 וניתק מנוי , אך המנוי שניתק אותו נוי יותם אינו החיבור של יח ידת הסמך נשוא התב יעה אלא מנוי אחר אותו רכש נוי באופן עצמאי ועליו ש ילם באמצעי תשלום שלו ואף רכש עבורו ממיר מיוחד. המנוי נש וא התביעה ,(זה של יחידת הסמך), הוא על שם אש תו של התובע ועד לשנת 2017 לא הופנתה לנתבעת בקשה לנתקו לא מטעם נוי יותם ולא מטעם התובע או אשתו.

התקיימו שתי ישיבו ת. בישיבה הראשונה חזרו הצדדים על טענותיהם ושמעת י גם את עדותו של נוי יות ם אשר העיד כי :

"אני באתי לדירה ב – 2014, בפברואר. הצטרפתי לדירה של התובע, התחברתי ליס, ולאחר חודש או חודשיים עזבתי את יס. התקשרתי לנציג טלפוני שיבוא לקחת את הממיר, והוא בא. אני מ – 2014 רק אצלו. אני רכשתי באופן עצמאי. לפני כן הייתי גר אצל ההורים. אני אמרתי להם איפה אני גר, הוא בא, התקין לי את היס, יש להם תיעוד איפה שעשו לי את החיבור של היס, ולאחר חודש חודשיים התנתקתי מהם. חוץ מזה לא היה לי מגעים איתם".

בישיבה השנייה שהתקיימה ב 19.9.2017 חזר התובע על טענתו אך לא העלה טענה כלשהי ביחס למסמכי ההתקשרות אותם חויבה הנתבעת להמציא לו . נציגת הנתבעת הדגישה כי קיימות הקלטות של שיחות שיכולות לשפוך אור על האמת ובמיוחד הקלטה שמוכיחה כי נוי יות ם רכש מנוי עצמאי ואותו ( ולא את יח ידת הסמך) הוא ניתק ב- 2014 .

לאור ריבוי ההקלטות הוריתי לנ תבעת להגיש תמליל עם העתק לת ובע. מדובר בארבעה תמלילים שהוגשו גם לתיק ביום 27.9.2017 . תוכנם של התמלילים תומך בגרסת הנתבעת. מתמליל ב' 1 עולה כי נוי יותם רכש מנו י עצמאי עליו שילם באופן עצמאי ומתמליל ב' 2 ע ולה כי ביטל את אותו מנוי בתחילת 2014.

מתמליל א '1 עולה כי ב 27.1.2013 שקל התובע להקפיא את המנוי של יחידת הסמך בתקופות שבהן הדירה אינה מושכרת אך לאחר שהוסבר לו כי הדבר בלתי אפשרי הוא לא ביקש לנתק את יחידת הסמך.

הת ובע הגיש תגובה בכתב לתמלילים אך לא התייחס לתוכנם אלא חזר פעם נוספת על גרסתו הראשונית לפיה נגבה ממנו במשך שלוש שנים בגין יחידת הסמך אף כי נוי יותם ניתק את המנוי ליחידת הסמך ב 2014.

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את המוצגי ם שה ונחו על שולחני באתי למסקנה כי עלי לדחו ת את התביעה . הנימוקים יובאו להלן באופן תמציתי כמצוות תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעת קטנות תשל"ז(1967):

א. מכתבי הטענות ומטענות הצדדים ל פני עולה כי אין מחלוקת על עצם רכישת המנוי ליחידת הסמך.

ב. גם אין מחלוקת כי הנתבעת המשיכה לחייב את התו בע בגין יחידת הסמך עד ל תחילת שנת 2017.

הפלוגתא בתיק היא אחת : האם הנת בעת התבקשה לנתק את יחידת הסמך בפברואר 2014 ?

ג. לאחר שבחנתי את חומר הראיות באתי למסקנה כי הת ובע לא הוכיח כי בוצעה פעולה של בקשת ניתוק של יחידת הסמך על ידו או מטעמו לפני מרץ 2017. וביתר פירוט:

ג(1) התובע המשיך לשלם במשך כל התקופה הרלוונטית מתחיל ת 2014 ועד תחילת 2017 את דמי המנוי החודשיים עב ור יח ידת הסמך.

ג(2) במשך כל התקפה הנ"ל של כ - 36 חודשים בוצעו 36 תשלומים ולא באה מצדו של התובע או אשתו כל מאחה על התשלום.

ג(3) מהעדויות ומהראיות עולה כי נוי יותם ששכר את הדירה ב 2013 חזר וביקש לשכור אותה מחדש ב - 2017 . במעמד כריתת ההסכם החדש טען יותם בפני התובע, כך לדברי התובע, כי עוד בשנת 2014 ניתק הוא ( יותם) את יחידת הסמך. או אז הגיע התובע למסקנה כי בשלוש השנים האחרונות שילם בגין יחידת הסמך אף כי היא נותקה ב פברואר 2014.

"אני רציתי שהיחידה למטה תהיה מחוברת, ואשתי ביקשה שיחברו את זה. התחלתי לשלם את 100 ₪ דרך הישראכרט של אשתי. עברו 3 שנים, ובחידוש החוזה עם הדייר, הדייר אמר שהוא כבר זיכה את עצמו והחזיר להם את הממיר. הוא אמר שזה קרה בפברואר 2014, ביטל את המנוי. ומאז, התברר ש – 3 שנים גובים ממני. ברגע שהתנתק היו צריכים להפסיק. אני תובע החזר בגין מה שגבו ממני החל מפברואר 2014 עד לפני כמה זמן שדיברתי עם נציגה שלהם שניתקו אותי. מדובר ב – 100 ₪ לחודש, 3,600 ₪ שנגבו במשך שנים. "

(3) ברם, מעדותו של נוי יותם עצמו עולה כי הוא התכוון למנוי אותו רכש באופן עצמאי לתקופה קצרה של כחודשיים בלבד (לפי טענת הנתבעת מד ובר בתקופה של יותר מחודשיים מספטמבר 2013 ועד סוף ינואר תחילת פברואר 2014):

"אני באתי לדירה ב – 2014, בפברואר. הצטרפתי לדירה של התובע, התחברתי ליס, ולאחר חודש או חודשיים עזבתי את יס. התקשרתי לנציג טלפוני שיבוא לקחת את הממיר, והוא בא. אני מ – 2014 רק אצלו. אני רכשתי באופן עצמאי. לפני כן הייתי גר אצל ההורים. אני אמרתי להם איפה אני גר, הוא בא, התקין לי את היס, יש להם תיעוד איפה שעשו לי את החיבור של היס, ולאחר חודש חודשיים התנתקתי מהם. חוץ מזה לא היה לי מגעים איתם."

(4) עדותו של יותם עולה בקנה אחד עם תמלילם ב'- 1 ו ב - '2 מהם עולה כי יות ם רכש מנוי עצמאי עליו שילם מכיסו וכי מנוי זה הוא שנותק על ידו. זה המקום לציין כי ניכר בעדותו של יותם בלבול לגבי התאריכים שכן חוזה השכירות הוא ממרץ 2013 ולא מפברואר 2014.

(5) על כל אלה יש להוסיף כי מי שרשאי לנתק את המנוי של יחידת הסמך הוא בעל המנוי ואין מחלוקת כי בעל המנוי של יחידת הסמך אינו נוי יותם אלא התובע ואשתו הגב' פאני לוגסי אשר התשלום עבור יחידת הסמך בוצע דרך כרטיס האשראי שלה . מהתמליל א' 2 עולה כי הדבר הוסבר היטב לגב' פאני לוגסי וא ף הוסבר לה כי לצורך ביצוע שיוניים במנוי יש חובה למסור את מספר כרטיס האשראי. ( יצוין כי מתוכן התמליל הנ"ל עולה כי הגב' פאני לוגסי חשדה כי נוי מתכוון לרכוש מנוי נוסף על חשבונה מבלי לקבל הסכמתה ונציגת הנתבעת הסבירה לה כי אין לה ממה לחשוש שכן אין לו פרטי כרטיס האשראי שלה ).

(6) התובע לא הוכיח מי היה בדירה במשך התקופה מ 2014 עד 2017 והאם נהנה מהחיבור של יחידת הסמך. בכל אופן ,משגרסתו של התובע כי נוי ביקש ניתוק של יחידת הסמך בפברואר 2014 מתבססת אך ורק על דברים שסיפר לו נוי ב - 2017 , ומשהתחוור כי פעולת הניתוק שביצע נוי לא התייחסה ליחידית הסמך אלא למנוי שאותו רכש נוי באופן עצמאי ועליו שילם מכיסו הפרטי, לא נותרה במערך הראיות ראיה כלשהי שבוצעה פעולה של בקשת ניתוק מנוי ליחידת הסמך ב 2014 או בכל תאריך אחר שקדם למרץ 2017.

לאור כל האמור , התובע לא הוכיח את תביעתו ועל כן דינה להידחות ואני דוחה אותה.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בגין שתי ישיבות בסך של 750 ₪.

כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ח' חשוון תשע"ח, 28 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ארמנד לוגסי
נתבע: די.בי.אס. שרותי לווין בע"מ
שופט :
עורכי דין: