ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מרים ברמלי נגד שאול אסרף :

בפני כבוד ה שופטת אפרת אייכנשטיין שמלה

המבקשת

מרים ברמלי
ע"י ב"כ עו"ד י. גלבוע

נגד

המשיבים

  1. שאול אסרף
  2. לינה אסרף

ע"י ב"כ עו""ד אייל שוורץ

החלטה

לפני בקשה לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט, לכוף על הנתבעים-המשיבים, במאסר או בקנס לקיים אחר הוראות פסק הדין שניתן בתיק ע"י כבוד השופט רון ביום 29.10.15.

העובדות הרלבנטיות להכרעה:

1. המבקשת והמשיבים שכנים, בעלי זכויות בחלקות סמוכות במבשרת ציון.
ביום 12.10.2010 הגישה המבקשת תביעה לסילוק יד, הסרת מטרד, צו עשה, כספית ונזיקית כנגד המשיבים.
במסגרת ההליך, מונה המהנדס, מר חיים גלנצר, כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: המומחה) לבחינת טענות הצדדים, וביום 4.12.2013 הוציא תחת ידו חוות דעת (להלן: חוות הדעת)

2. בסעיף 7 לחוות הדעת, בפרק ז' שכותרתו : "המסמכים אשר הוצגו לפני", מ ציין המומחה את "היתר הבניה מס' 20040026 מיום 30.8.2006 מאת הוועדה המקומית לתכנון ובניה הראל לתוספת קומה על מבנה קיים בדירת משפחת אסרף", כאחד המסמכים שעמדו בפניו, עובר להגשת חוות הדעת.

בסעיף ט 1 לחוות הדעת קובע המומחה:
"מסקנה: על הנתבע להרוס את הגדר שבנה, ולבנות גדר חדשה בגבול החלקה שבגובה עד 1.10 מטר".

בסעיף ט' 3 שכותרתו "ירידת ערך בנכס עקב חריגת בניה וחסימת נוף" קובע המומחה, בהתייחס למבנה שבנו המשיבים:
"מסקנה: מאחר והמבנה נבנה ללא היתר בניה כחוק , על הנתבע לדאוג לקבלת ההיתר מהוועדה המקומית.
במקרה כזה ייתכנו 3 תרחישים כדלקמן:
א. מתקבל היתר תואם תכנית בניין עיר –לא נדרשת פעולה כלשהי.
ב. יתקבל היתר בהקלה- פיצוי התובעת בשיעור של 4%.
ג. לא יתקבל היתר- הריסת המבנה . כל עוד והמצב נשאר כפי שהוא, יש לפצות את התובעת על ירידת ערך עקב פגיעה בנוף בשיעור של 4% מערך הנכס. "

בסעיף י', בפרק הסיכום לחוות הדעת , מסכם המומחה את חוות דעתו באופן שהוא ממ ליץ לאפשר למשיבים לבצע בתוך פרק זמן של 6 חודשים את הריסת הגדר ובנייתה מחדש, ואם לא יוסר המפגע, לאכוף ביצוע ההריסה ע"י הוועדה המקומית לתכנון ובנייה.
באשר למבנה המופיע בסעיף ט'3 לחוות דעתו (להלן: המבנה), מציע המומחה , כי אם לא יו צא היתר בניה, יש לחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 95,000 ₪ ולאכוף את הריסת המבנה.

פסק הדין

3. ביום 29.10.2015 ניתן פסק הדין בתיק. פסק הדין כולל פיצוי כספי למבקשת, כמו גם צ ווי הריסה המורים על הריסת הגדר המבנה.
יצוין, כי בסעיף 2 ב. לפסק הדין נקבע, כי מטעמי נוחות יכונו הנתבעים (המשיבים כאן), "הנתבע".
הוראות פסק הדין הרלבנטיות לבקשה הן כדלקמן:
א. בסעיף 2ג' לפסק ה דין, בעמ' 2 ש' 3 -10 לו, נקבע כקביעה כללית, כי "נמצא ללא כל קושי לקבוע שעל פי הראיות, הבניה איננה על פי היתר ב. בסעיף ה' לפסק הדין נקבע כי "חוות הדעת ועדות המומחה מהוות את עמוד התווך של הדיון הראייתי ".
ג. בסעיף 3 לפסק הדין, נדון בס"ק א-ג, עניין הגדר שבנה הנתבע בגבול שבין החלקות, ונדונו מ הות ההפרות, שהביאו את בית המשפט לכלל מסקנה כי יש להורות על הריסת הגדר הגובלת בין החלקות.
בסעיף 3 ד' בעמ' ש' 22 לפסק הדין נקבע כדלקמן:

"ד. אופרטיבי - במישור האופרטיבי ממליץ המומחה על הריסת הגדר ובנייתה מחדש מגבול החלקה ועד לגובה של 1.10 מטר (מסקנתו בסעיף ט' 1 לחוות דעתו).
בהמשך לאמור ניתן בזה צו עשה המורה לנתבע להרוס את הגדר שבנה.
לדעת המומחה, ויתכן שזה גם רצון התובעת, ראוי במקביל להורות לנתבע לבנות גדר חדשה בגבול החלקה שגובהה לכל היותר 1.10 מטר.
עם זאת, שאלה היא אם ראוי לבית המשפט לתת צו עשה לביצוע בנייה זו כשספק אם יש לבניה שכזו היתר תקף".

ד. בסעיף 4 לפסק הדין שכותרתו "המבנה בחצר התובעת ונזקיו", בוחן פסק הדין את שלושת התרחישים שאליהם התייחס המומחה תוך ניתוח סבירותם, ביחס לאותו מבנה ולאחר עריכת הניתוח, נקבע בסעיף 4 ג', בעמ' 7 ש' 7 -10 לפסק הדין:

"בהמשך לאמור, ניתן בזה צו להריסת המבנה נשוא סעיף ט' 3 של חוות הדעת".

ה. מאחר ונתבע בכתב התביעה גם פיצוי בגין ירידת ערך, נקבע בפסק הדין הן ביחס לגדר והן ביחס למבנה, שבשל צווי ההריסה שניתנו ביחס אליהם, אין עוד על הפרק שאלה של ירידת ערך בגין קיום המבנה והגדר , לאור מתן צו ההריסה , וממועד פסק הדין ואילך (סעיף 3 (ה) לעניין הגדר , וסעיף 4 (ג ) לעניין המבנה), ובהתאם נקבע פיצוי שישקף את נזקי המבקשת בגין העבר.

ו. בסעיף 9 לפסק הדין, מצא בית המשפט להקדיש פרק נפרד להתנהלות חמורה המצביעה, על פי פסק הדין, על זלזול כללי ומתמשך של הנתבע בחוק ובשכניהם (עמ' 12 -14 לפסק הדין).

ז. בסעיף 10 לפסק הדין בעמ' 14 לו, תחת הכותרת "סוף דבר", ובנוסף לסעדים הכספיים שנפסקו לטובת המבקשת, נקבע כדלקמן:
"א. נ יתן צו המחייב את הנתבע להרוס בתוך 60 יום כל גדר ושאר בניה חורגת על פי פסק דין זה, ובכלל זה את הגדר הסמוכה למטבח וכן את המבנה נשוא סעיף ט' 3 בחוות דעתו של המומחה בית המשפט.
ב. מבחינת התובעת יתכן שנכון היה להורות על בנייה מחודשת וחוקית של הרכיבים האמורים, ואכן סעד מסוג זה של צו עשה נכלל בכתב התביעה.
עם זאת, לטעמי, לא ראוי לאשר זאת אלא ביחס לרכיבים המעוגנים בהיתר שניתן כחוק. לפיכך ניתן בזה צו עשה בפרט ל בניית הגדר רק בהתאם להיתר אם קיים או לאחר שיתקבל כחוק".

4. המשיבים הגישו ערעור על פסק הדין. כתב הערעור סומן מ"ב/1 . במסגרת הערעור, התבקש בית המשפט לבטל את חי וב המשיבים בפיצוי בגין קו הביוב שנקבע בפסק הדין, להורות על הפחתת סכום הפיצוי שהועמד בסך 50,000 ₪, כמו גם על הפחתת ההוצאות ושכר טרחת עורך דין שנפסקו לחובת המשיבים.
המשיבים לא ערערו על צווי ההריסה שניתנו במסגרת פסק הדין, הגם שבסעיפים 27, 28 לכתב הערעור ציינו , כי בית המשפט התעלם מהיתר הבניה 20040026 מיום 30.8.0 6.
בפסק הדין בערעור, שניתן ביום 5.4.16 במעמד הצדדים ובהתאם להסכמה אליה הגיעו, הופחתו ה חיובים הכספיים שנקבעו בפסק הדין. אין כל קביעה בפסק הדין בערעור ביחס לצ ווי ההריסה הכלולים בפסק הדין , שכאמור, לא הובאו כלל להכרעה במסגרת הערעור.
אין חולק אפוא, כי צווי ההריסה שניתנו במסגרת פסק הדין הפכו חלוטים.

הבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט
5. בבקשה שבפני טוענת המבקשת, כי המשיבים ביצעו הריסה חלקית ביותר, ומבחינתם , "אין דין ואין דיין", והם מבקשים לכוף את המשיבים במאסר ובקנס לציית להוראות פסק הדין ו להורות להם להרוס לאלתר את הטעון הריסה בהתאם לפסק.

המשיבים מצדם טענו בתגובתם, כי קיימו את הוראות פסק הדין במלואן:

ביחס לגדר – טוענים המשיבים כי נקבע שיש להרוס רק את חלק מהגדר שנבנה בתוך שטח מגרשה של המבקשת וכי חלק זה אכן נהרס, וכי מה שנעשה הוא הר יסה של חלק הגדר בהתאם להיתר שהתקבל עוד בשנת 2007 ומצורף לתצהיר מטעמם.
לטענתם, הגדר הונמכה באופן שתהיה תואמת לתב"ע החלה על האזור לפיה, בהתאם לקביעת המומחה בחקירתו בבית המשפט, הגובה המקובל לגדר בין מגרשים הוא 1.2 מ"ר.
המשיבים מוסיפים וטוענים כי אילו היו הורסים את הגדר, לא הי יתה כלל גדר המפרידה בין המגרשים וברור שדבר זה לא היה פועל לטובת המבקשת שכן אז יתכן שהיה צריך לבקש היתר לבניית גדר חדשה במקומה תוך גרימת הוצאות מיותרות לשני הצדדים , והדבר מלמד על חוסר תום ליבה של המבקשת.
לדידם, אין כל הגיון בהריסת הגדר ובבנייתה מחדש, וניתן להסתפק בהנמכתה.

ביחס למבנה – טוענים המשיבים כי הרס ו אותו כעולה מתמונות שצירף המשיב לתצהירו, וכיום אין כל בניה בלתי חוקית.
בתגובתם הודיעו המשיבים, כי אין להם התנגדות כי המומחה מטעם בית המשפט יקבע אם עמדו בהוראות חוות הדעת.

6. ביום 11.7.16 נערך דיון בבקשה במעמד הצדדים.
ב"כ המבקשת חזר על טענותיו והציע כי הועדה המקומית תבחן אם הבנייה במקום תואמת את ההיתרים, והוסיף כי לא עלה בידי המבקשת לקבל מידע זה מן הועדה, בשל טענת הועדה כי התיק אינו נמצא.
המשיבים מצדם טענו כי דין הבקשה להידחות, וזאת משני טעמים:
הראשונה, בשל היותה מבוססת על פרשנות מוטעית לפיה בית המשפט ציווה על הריסת כל בניה בלתי חוקית ולא היא , שכן הצו כולל רק בניה בלתי חוקית שמופיעה בפסק הדין.
לחלופין, וככל שהפרשנות הנכונה היא כי יש להרוס את כל הגדר ואת המבנה כולו, המקום לבירור הטענה היא על דרך של הגשת תביעה לאכיפת פסק הדין בה יוכח שזו כוונת פסק הדין באמצעו ת עדים.
בכל מקרה טענו המשיבים, כי על פי ההלכה הפסוקה, כאשר קיים ספק בפרשנות פסק הדין, אין מקום לאכיפתו בהליכים של ביזיון בית משפט.
אחר הדברים האלה, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית בתום הדיון, לפיה מומחה בית המשפט, מר גלנצר, יחווה דעתו בשאלה אם המשיבים מילאו אחר הוראות פסק הדין, והצדדים יישאו במימון ביניים של חוות הדעת הנוספת בחלקים שווים. הוסכם כי ככל שיקבע שהמשיבים לא מילאו אחר פסק הדין כולו או חלקו, י ישאו הם במלוא עלות חוות הדעת וישפו את המבקשת, וככל שיקבע כי פסק הדין קוים במלואו, עלות חוות הדעת תושת במלואה על המבקשת.
בהתאם להסכמה זו מונה המומחה ליתן חוות דעת .

7. ביום 3.7.17 ניתנה חוות דעתו של המומחה ( להלן: "חוות הדעת השנייה"), וזאת לאחר שערך ביקור בנכס ביום 9.1.17.

בסעיף 1.1 תחת הכותרת "הגדר שבנה הנתבע", קובע המומחה:

"החלטת כבוד השופט:" ניתן בזה צו עשה המורה על הנתבע להרוס את הגדר שבנה".
בחינת קיום פסק הדין: הנתבעים ביצעו הריסה חלקית של הגדר, ללא הריסת היסוד, ובנו גדר בגובה של כ-1.2 מ'. בהתאם להחלטת כבוד בית המשפט נדרש הנתבע להרוס גדר ושאר בניה חורגת, לרבות הגדר הסמוכה למטבח. נוסף על ההריסה צויין בפסק הדין כי ראוי היה להורות לנתבעים לבנות בגבול החלקה גדר חדשה שגובהה לכל היותר 1.10 מ'.
טענות התובעים כי לאחר ההריסה לא תתקיים הפרדה בין המגרשים, וכי הוצאת היתר בנייה להקמת גדר חדשה עלולה להוביל לעלויות נוספות, עשויה להתברר כנכונה, אך אינה תואמת להחלטת כבוד השופט.
לאור כך, הנני סבור כי ההריסה החלקית אינה תואמת להנחיית פסק הדין. "

בסעיף 2.1 לחוות הדעת השנייה , ביחס למבנה, קובע המומחה:

"החלטת השופט: "ניתן בזה צו להריסת המבנה נשוא סעיף ט 3 של חוות הדעת."
מסקנה: הנתבע לא קיים את הצו להריסת המבנה כפי שהתבקש מפסק הדין של השופט אלכסנדר רון. יחד עם זאת, נראה על פניו כי הנתבע הנמיך את הקיר אשר חסם בעבר את הנוף מבית משפחת ברמלי ועל ידי כך הסיר את חסימת האור והנוף שגרם למבנה".

דיון והכרעה
8. אני סבורה כי דין הבקשה להתקבל מן הנימוקים שאפרט.

בזיון בית המשפט- המסגרת הנורמטיבית

9. שאלת פרשנות ותכלית הוראות סעיף 6(1) לפקודה, הנותנת סמכות בידי בית המשפט לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על ידם, נדונה בהלכה הפסוקה.
וראו רע"א 3888/04 שרבט נ. שרבט (מיום 14.12.2004), בפסקה 9:

"הסדר הציבורי מחייב שפסקי-דין יקוימו, ושהאינטרס הציבורי הוא שהציבור ידע שפסקי-הדין מבוצעים הלכה למעשה, ושההליכים שקוימו בפני בית-המשפט לא התנהלו לשווא. המושג "ביזיון בית-המשפט" נולד באנגליה – במשטר המלוכה האבסולוטית, תולדת הרעיון כי ביזיון בית-המשפט כמוהו כביזיון המלך עצמו (ראו גם ע"פ 126/62 דיסנצ'יק נ' היועץ המשפטי לממשלה [6], בעמ' 179 ".
ובהמשך :
"למרות הזהירות והאיפוק בהפעלת מנגנון הביזיון על-ידי בית-המשפט מיהותו של ההליך השיפוטי, חשיבותו וכבודו מחייבים קיום החלטות וצווים שיפוטיים. יפים לעניין זה דברים שנאמרו בשעתם על-ידי השופט (כתוארו אז) זוסמן בהקשר אחר: "...משטר חפשי ודמוקרטי זכאי לשמור על טהרת הדיון המשפטי שאם לא יעשה כן יהיו חופש והפקרות שמות נרדפים" (ע"פ 126/62 הנ"ל [6], בעמ' 179 ".

כפי שנקבע ברע"פ 7148/98 עזרא נ. זליניאק, מפי כבוד השופטת שטרסברג כהן, מטרת ההוראה שבסעיף 6 לפקודה אינה עונשית אלא אכיפתית, צופה פני עתיד ואין היא מיועדת להטיל אחריות פלילית ולהעניש בגינה. נקבע, כי בשל היסוד הענשי הטמון בהליך זה, יש לעשות שימוש בכלי זה רק במקרים המתאימים ואין אוכפים מכוח פקודת הבזיון אלא צווים והחלטות שמובנם חד משמעי ושאינם ניתנים ליותר מפירוש אחד.

גם בע"פ 517/06 מנור נ. KPMG INC. (מיום 24.7.07), נפסק, כי הליך בזיון בית משפט הוא הליך אכיפה קיצוני שהשלכותיו עלולות להיות פוגעניות עד מאד, וחשוב במיוחד הוא העיקרון כי צו שיפוטי שאכיפתו מתבקשת, צריך להיות בעל תוכן ברור וחד משמעי ומבוסס על אדנים מוצקים. צו הלוקה בדו משמעות ויש בו ערפול, או שמשמעותו אינה נהירה די הצורך, אין מפעילים כלפי הפרתו את המנגנונים של הליך בזיון בית המשפט.

כן ראה בש"א (ת"א) 179382/05 אברהם סוויד נ. טובה סוויד וע,פ 7148/98 הנ"ל, לפיהם מקום בו מתעורר צורך פרשני של ההחלטה נשוא העתירה לפי פק' בזיון בית המשפט, הדרך הראויה היא הגשת תובענה לאכיפת הסכם.
בנוסף, סעד על פי הפקודה הוא סעד שיורי, שיבחן כאשר אין סעד קיצוני פחות, העשוי לגרום לביצוע הצו באמצעי שאינו כה דרסטי.

ומן הכלל אל הפרט

10. העולה מהוראות פסק הדין בהן עוסקת הבקשה היא, כי מדובר בצווים בעלי אופי חד משמעי, הכוללים צ ווי עשה מוחלטים להריסת הגדר והריסה של המבנה המוגדר בסעיף 3ט' לחוות הדעת.
אינני מקבלת את טענת המשיבים לפיה, כביכול, מדובר בצו דו משמעי או שפרשנותו לוטה בערפל, משום היבט שהוא.
11. המומחה שמונה בהתאם להסכמת הצדדים לבחון את השאלה אם פסק הדין בוצע, קובע בחוות דעתו בצורה ברורה וחד משמעית, כי המשיבים לא מילאו אחר הוראות פסק הדין הן ביחס לגדר והן וביחס למבנה.
המומחה זומן ע"י המשיבים לחקירה, וגם בחקירתו, על אף ניסיונות חוזרים להוציא ממנו מסקנה לפיה קוים פסק הדין, לא עלה בידי המשיבים לקבל אישור לכך, ולעניין הגדר, ראו בעמ' 36 ש' 28:
"פסק הדין דיבר על 1.10 ובפועל יש 1.20 ואני רוצה להוסיף עוד דבר. למעשה, הגדר של הנתבע עדיין כל יסודותיה מצויים בחלקה של ברמלי, הם אמנם לא מסתירים את הנוף כי זה יסוד אבל הם עדיין בפלישה".

ובהמשך בעמ' 37 ש' 1-6:
"ש: בחוות דעתך כתבת שמקובל בגדר הפרדה 1.20 מ'. לו יצוייר שמר אסרף היה מוריד את זה ל 1.10 מטר ולא בונה גדר חדשה, תסכים אתי שהתוצאה הייתה היינו הך והתוצאה היתה קיום פסק הדין?
ת: ממש לא. יש פה פלישה. יש שני דברים שאתה מערבב, יש עניין של פלישה ויש עניין של גובה. מבחינת הגובה זה היה צריך להיות 1.10 לפי פסק הדין, ולעניין הבנייה היה צריך להרוס ולבנות שוב בקו הגבול......".

המומחה גם ציין, בעמ' 37 ש' 25 לפרוטוקול, שהיום בשטח, המצב הוא שהבטון בגדר חשוף בצד של ברמלי, מה שמוכיח ביתר שאת, כי לא בכדי הורה בית המשפט על הריסת הגדר ובנייתה מחדש.
וכן ביחס לצווים בכללותם, בעמ' 37 ש' 33 – 36 בתשובה לשאלת בית המשפט:

"ש. הנושאים שהיה צריך לבצע של הריסת הגדר והמבנה בשטח מה שראית בשטח בעיניים שלך קויימו או לא?
ת. קויימו באופן חלקי והמצב הוא מצב שאפשר לחיות בו אם לא קוים במאה אחוז כאילו לא קוים".

המומחה אמנם הוסיף , הן בחוות הדעת השנייה, והן בעדותו בפני, כהנה וכהנה מדעתו האישית, אם ניתן להסתפק בהריסה החלקית שבצעו המשיבים, לאחר שקבע מביקור במקום כי פסק הדין לא קו ים, אלא שבכל הכבוד, אין זה מסמכותו ואף אין זה מסמכותי להרהר אחר הוראות פסק הדין ולהוות ערכאת ערעור, במסגרת הליכי ביזיון, ולפיכך, לא ניתן לתת כל משקל לדברים אלו.

12. ניסיונם של המשיבים להיתלות בכך כי פסק הדין ניתן על בסיס ההנחה שאין היתר, והמומחה בחקירתו אישר שהוצג בפניו עובר לביקורו היתר , אינו יכול לסייע למשיבים, מן הטעם הפשוט, כי אותו היתר לו טוענים המשיבים, מופיע כבר בחוות הדעת הראשונה, ועל בסיסו ניתן פסק הדין, כך שאין מדובר בהיתר חדש שניתן לאחר פסק הדין , וכל קביעה לגבי אותו היתר, היא בגדר ערעור על פסק הדין.

למעלה מן הצורך יצוין, כי אף המומחה בחקירתו אישר כי היתר הבניה לא ת ואם את הבנייה בפועל.
(ראו חוות הדעת הראשונה וחקירת המומחה בעמ' 34 ש' 13 – 15 לפרוטוקול וכן בעמ' 34 ש' 26-27 לפרוטוקול).

יתירה מזו, המשיבים עצמם הגישו ערעור על פסק הדין, ובגדר ו השיגו על הרכיב הכספי בלבד. ככל שהייתה טענה בפיהם הנוגעת לצווי ההריסה, היה עליהם להביאה בגדר הערעור, ולא להשתמש בה כאמתלה לאי מילוי הצווים ככתבם וכלשונם.

13. למעשה, בחקירת המומחה בגדר הבקשה, ב יקשו המשיבים כי המומחה יבחן את הגיונו של פסק הדין ואת הגיונם של צווי ההריסה לעת הזאת, בו מילאו חלקית אחר הוראות פסק הדין, אך כאמור, אין להתייחס כלל לעמדת המומחה האישית, לאחר מתן פסק הדין ולאחר שאישר בפה מלא כי המשיבים ביצעו את פסק הדין באופן חלקי בלבד.

14. הטענה כי פסק הדין חורג מגדר המבוקש בכתב התביעה, אף היא דינה להידחות. מקום שהפסק ברור לחלוטין, אין מקום כלל לעריכת בחינה מעין זו, ואין הטענה ממין הטענות שיש לבחון בגדר הליך הב יזיון. ככל שסברו המשיבים כי ניתן סעד שלא נתבקש , ואני רחוקה מלקבוע זאת, מקומה של הטענה היה במובהק בגדר ערעור, על אחת כמה וכמה, מקום שהוגש ערעור.

15. העובדה כי הצו להריסת המבנה הוצא בשל הטענה כי המבנה חוסם את הנוף ואת אור השמש, וכי ההריסה החלקית הסירה את המטרד לשיטתם של המשיבים, או אפילו לשיטת המומחה, אינה יכולה לסייע להם, שכן היה בידיהם לפעול להסרת המטרד, בכל עת עד למתן פסק הדין . משניתן פסק הדין, הצו הוא מוחלט, ואין המשיבים בני חורין, לחזור לתכלית המקורית בשלה פנתה המבקשת לבית המשפט , לאחר שלא השכילו לפעול לתיקון הנדרש עד למועד פסק הדין.

16. אני דוחה גם את הטענה כי קיימת מחלוקת ביחס למבנה אליו מתייחס צו ההריסה. העובדה שנעשו שינויים הן בגדר והן במבנה לאחר פסק הדין, מוכיחים כי המשיבים יודעים היטב באיזה מבנה מדובר, ואין פגם בזיהוי המבנה בדרך המופיעה בפסק הדין.

17. הטענה כי יש להגיש תביעה לאכיפת פסק הדין נדחית על ידי, ואינה אלא דרך לחמוק מקיום הוראת פסק הדין באמתלה של קיום דרך חילופית דרסטית פחות, שהלכה למעשה אינה קיימת, שהרי אין צורך באשרור פסק קיים וברור, על מנת לתת לו משנה תוקף.

כאשר בצו מסוג זה עסקינן, הדרך הראויה ל גרום לאכיפת הפסק, היא הדרך בה נקט ה המבקשת, והעובדה כי מיום הגשת הבקשה ואפילו אחרי קביעות המומחה לא פעלו המשיבים לביצוע פסק הדין, מוכיחה כי הביקורת החמורה שנמתחה עליהם בפסק הדין לא הופנמה על ידם , ויש לנקוט בצו צופה פני עתיד שימנע המשך הפרת פסק הדין.

18. אני דוחה גם את הטענה, כי הריסת הגדר, ובנייתה מחדש תסב הוצאות לצדדים, ככזו המהווה עילה שלא לעשות כן. זהו המנגנון שקבע בית המשפט. הריסת הגדר ובנייתה מחדש. אעיר שהתנהלות המשיבים בהריסה חלקית, שכביכול ממלאה אחר הוראות פסק הדין, אף שבהתאם לקביעת המומחה, היסודות עדיין מונחים וחשופים בחלקת המבקשת, הגדר עולה על הגובה שנקבע בפסק הדין לגדר החדשה שתוקם, ובאופן שההריסה החלקית, מלבד היותה בלתי א סתטית, פערה פתח מסוכן בשטחה של המבקשת, רק מוכיחה כאמור וביתר שאת, כי הצו ל הריסה מוחלטת ובנייה מחדש, ניתן בצדק.
אעיר גם, כי המומחה קבע בחקירתו בבית המשפט בעמ' 37 ש' 26-27 לפרוטוקול, כי הוצאה זו חלה על המשיבים, בהיותם הבעלים של המגרש "הגבוה" מבין השניים, ומכאן שאי קיום הצו כלשונו יחסוך הוצאות למשיבים בלבד.
יובהר, כי אין בהחלטה זו להסיר מן המשיבים את האחריות לבניית הגדר מחדש בשטחם ובגובה שלא יעלה על 1.10, ככל שזו חלה עליהם על פי דין, ולכאורה, בהתאם לחקירת המומחה, מתבקשת בנייה כזו על ידם ועל חשבונם, אלא שמאחר ופסק הדין אינו כולל צו עשה בעניין זה, איני קובעת סנקציה בגין כך במסגרת הליכי הביזיון.

19. אוסיף עוד, להשלמת התמונה, כי בית המשפט לא פסק למבקשת פיצוי כספי בגין ירידת ערך, לאור ההנחה כי צווי ההריסה יבוצעו, אך אי ביצועם מחד, למול הפטור מפיצוי ללא ביצוע צו ההריסה, מפר את האיזון שבבסיס פסק הדין, ולפיכך, יש להקפיד ביתר שאת כי הצווים יבוצעו ככתב ם וכלשונ ם, ואין מדובר בזוטי דברים, כפי שמנסים המשיבים להציג.

סוף דבר

20. א. אני קובעת כי המשיבים לא קיימו אחר הצווים המורים להם להרוס את הגדר ואת המבנה כמפורט בסעיפים 3 ד' ו-4 ג' ו-10 א' לפסק הדין.

ב. ככל שלא יבוצעו הצווים במלואם, ולא יהרסו הגדר והמבנה עד ליום 2 9.11.2017, יישאו הנתבעים, החל מיום 30.11.2017 ביחד ולחוד, בקנס יומי בגובה 1,500 ₪ וזאת עד לקיום הוראות פסק הדין במלואם.

ג. לאור האמור בחוות הדעת השנייה, המשיבים י ישאו בחלק המבקשת בשכר טרחת המומחה בגין חוות הדעת השנייה בסכום ששולם על ידה , בנוסף לסכומים ששולמו למומחה ישירות על ידם.

ד. בנוסף, יישאו המשיבים בהוצאות הבקשה בסך 7,500 ₪.

ניתנה היום, ח' חשוון תשע"ח, 28 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מרים ברמלי
נתבע: שאול אסרף
שופט :
עורכי דין: