ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יורם יוסף כהן נגד שמעון אוחנה :


בפני: כבוד השופט אור אדם, סגן הנשיאה

המבקש:
יורם יוסף כהן
ע"י ב"כ עו"ד יריב שפרונג

נגד

המשיב:
שמעון אוחנה

החלטה

המבקש, אשר היה אחד הנתבעים בתיק ת"א (קריית גת) 952/06, הגיש בקשה זו לביטול פסק דין שנית ן כנגדו ביום 24.5.2010.

טענות הצדדים
המבקש טען בבקשה, כי הוא מתגורר עם משפחתו ב אוסטרליה, ובעבר הקים חברה בשותפות עם אחרים, כאשר התביעה הנדונה הוגשה בגין עבודות שביצע התובע, הוא המשיב , עבור החברה, כך שאין כל חבות אישית למבקש.
עו"ד רונן מילרד ייצג את המבקש בתובענה , כאשר ביום 24.5.10 ניתן פסק דין בהעדר התייצבות. הדיון נקבע בישיבת קדם משפט בנוכחות ב"כ המבקש, עו"ד מילרד, אולם לטענתו, הוא אישית לא ידע על כך.
עוד נטען בבקשה כי בשנת 2010 ניתק עו"ד מילרד כל קשר עם המבקש ונעלם, כשפרסומים בעיתונות העלו כי נמלט לחו"ל. המבקש ציין כי עו"ד מילרד מסר לו כי התיק נסגר ולכן הוא הניח כי התביעה כנגדו נדחתה.
רק לאחרונה, לטענת המבקש , למד על פסק הדין, בעקבות תיק הוצאה לפועל שנפתח כנגדו. המבקש ציין כי איננו יכול לשחזר את המועד המדויק בו נודע לו על קיומו של תיק ההוצאה לפועל, אולם, הדבר היה בחודשים האחרונים.
בנסיבות אלה נטען, כי לנוכח סיכויי הגנה טובים והעובדה כי הוא לא ידע אישית על מועד הדיון בו ניתן כנגדו פסק דין בהעדר התייצבות – יש לבטל את פסק הדין ולעכב את הליכי ההוצאה לפועל.
יצוין כי אף שצורף לבקשה אישור קונסולרי לתצהיר כלשהוא , הרי שלמרות שהבקשה רצופה בטענות עובדתיות, לא צורף לה תצהיר כדין. ניתן להניח ל טובת המבקש כי רק מחמת טעות הושמט התצהיר.
המשיב התנגד לבקשה.
ראשית, נטען כי המבקש החמיץ את המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין, לנוכח התקופה של שבע שנים שחלפו מאז המצאת פסק הדין. שנית, נטען כי אין ממש בטענות העובדתיות של המבקש. שלישית, נטען כי סיכויי ההגנה הם קלושים. רביעית, כי מדובר בשימוש לרעה בהליכי בית משפט.
המשיב צירף אישור מסירה לפיו ימים ספורים לאחר פסק הדין הומצא פסק הדין כדין לב"כ המבקש. המשיב הוסיף , כי בהתאם להלכה הפסוקה , תקלות תקשורת בין עורך דין ללקוחו, אין בהם כדי להוות "טעם מיוחד" להארכת מועד לביטול פסק דין במעמד צד אחד, קל וחומר לנוכח התקופה הארוכה מאז פסק הדין.
נטען שטענת המבקש לפיה בא כוחו אמר לו שהתיק נסגר, היא טענה שאין בה ממש, שכן במסגרת תביעה אחרת שהגיש המבקש בשנת 2014 , הוא ציין כי עקב היעלמותו של עו"ד מילרד, הוא פנה בשנת 2011 לעורכת דין אחרת לטפל בתיקיו, לרבות תיק זה. במסגרת אותה בקשה , ציין המבקש כי מדובר בפסק דין במעמד צד אחד בהעדר התייצבות. מדובר בראיה חותכת לידיעתו של המבקש לכל המאוחר בינואר 2011 על קיומו של פסק הדין.
המשיב הוסיף וציין כי בשנת 2011 הוצא כנגד המבקש עיכוב יציאה מן הארץ, ומאז הוא חדל להגיע לארץ , למרות שקודם לכן היה מגיע תדירות . אף עובדה זו, מעידה על ידיעה על פסק הדין.
בנוסף נטען, כי בינואר 2017 ידע המבקש על פסק הדין , כעולה מהליכים בבית המשפט העליון, בהם ציין בא כוחו עו"ד שפרונג, כי ניתן כנגדו פסק דין בהעדר התייצבו בשנת 2010. המשיב הוסיף והתייחס גם לסיכויי ההגנה, והדגיש, כי המבקש כמנכ" ל החברה התחייב המבקש מאופן אישי כלפי המשיב למילוי כל התחייבויותיה.
המבקש בתשובה לתגובה, שב על עיקר טענותיו. באשר לטענות לפיהן המבקש ידע כבר מזמן על קיומו של פסק הדין, נטען כי המבקש ידע את " התמונה המלאה" רק בחודשים האחרונים. נטען כי אישור המסירה של פסק הדין לעו"ד מילרד איננו חתום על ידי העורך דין, וממילא תוכנו של פסק הדין לא נמסר למבקש על ידי בא כוחו. ההודעות בבית המשפט העליון בקשר לתיק הוצאה לפועל היו בקשר לנושה אחר. באשר לפנייה לעו "ד מינואר 2011 , נטען כי מדובר ברשימת תיקים משפטיים שהיו בטיפולו של עו"ד מילרד ושיש לצלמם על מנת לקבל תמונה מדויקת. באשר להערה באותה פניה בשנת 2011, כי בתיק הנדון ניתן פסק דין בהעדר התייצבות, ציין המבקש בתשובה, כי נאמר שמדובר בתיק שבטיפולה של השופטת נצר, כאשר בפועל פסק הדין ניתן על ידי השופט אקסלרד, ובנוסף לא מצוין כי ידוע תוכן פסק הדין. המבקש הדגיש כי אין בקשה לבטל את פסק הדין מחובת הצדק, אלא רק מכוח שיקול דעתו של בית המשפט לאור הנסיבות החריגות, כאשר לתשובה צורף תצהיר חתום אך לא מאומת.

ההכרעה
בהחלטה אם לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד, שומה על בית המשפט לבחון אם יש לבטלו מחובת הצדק, ולחילופין אם נכון לבטלו מכוח שיקול דעת בית המשפט.
אם מתברר כי אין פגם בהתנהלות המבקש שלא הומצאה לו החלטה, שומה לבטל את פסק הדין בלא לבחון שיקולים אחרים. אם מתברר כי מדובר בהתנהלות בלתי ראויה של המבקש, יש לבחון את העילה לאי הגשת ההגנה, או העדר ההתייצבות או כל התנהגות אחרת, ואת סיכויי הצלחת המבקש, כאשר הגישה המקובלת כלפי בקשת ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד הינה נקיטת רוחב לב, על מנת לאפשר למבקש את יומו בבית המשפט ולהכריע במחלוקת לגופו של עניין.
בענייננו, כאמור בתשובה, אין מדובר בבקשה לביטול פסק דין מחובת הצדק, שהרי אין מחלוקת כי ב"כ של המבקש ידע על הדיון ולא התייצב.
מדובר בבקשה לביטול פסק דין מכוח שיקול הדעת הכללי של בית המשפט, במסגרתו על בית המשפט להביא בחשבון שורה של שיקולים, ובהם מידת הרשלנות בהתנהלות בעל הדין המבקש, משך הזמן שחלף מאז מתן פסק הדין, סיכויי ההגנה ועוד.
כמדיניות שיפוטית, אף אם יתקבלו טענותיו העובדתיות של המבקש (שאין לקבלן בענייננו), אינני סבור כי בעל דין היודע על הליך בבית המשפט, רשאי לשבת בחיבוק ידיים מבלי להתעניין בתוצאות ההליך שהוא צד לו, ואחר כך לטעון: "לא ידעתי" (ר' למשל החלטות בפש"ר (מח' חיפה) 372/07 חלבי מג'די נ' הכונס הרשמי (2.12.2007) ; בש"א 8359/11 פלונית נ' פלונית (25.12.2011) ; בר"ע (מח' י-ם) 2447/06 אקטיביטי תיירות בע"מ נ' לייבנסון ולדימיר (4.2.2007) ועוד).
בית המשפט העליון קבע אם מוגשת בקשה לביטול פסק דין שנתקבל בהעדר, למעלה משלושים ימים לאחר שנודע עליו לבעל דין, יש לבקש הארכת מועד להגשת הבקשה. כיוון שמדובר במועד הקבוע בחיקוק, ניתן להאריך מועד זה רק בהתקיים "טעם מיוחד". ככל שהתקופה ארוכה יותר, הנטייה היא שלא להעתר להארכת המועד. נקבע כי דרישה זו מאזנת בין זכותו של התובע לסופיות פסק הדין הניתן לטובתו, לבין זכותו של הנתבע שתינתן לו אפשרות סבירה לבקש את ביטולו של פסק הדין שניתן נגדו בהעדר הגנה (בש"א 5822/05 לה נסיונל חב' לביטוח בע"מ נ' ירון אלמלם (28.6.2006) ; בע"מ 8674/10 פלוני נ' פלונית (25.1.2012) ; רע"א 7301/13 קאסם אבו ראמי נ' מג'דוב חב' לעבודות חשמל בע"מ (5.11.2013)).
בעניין מאירפלד (רע"א 1273/15 מאירפלד השקעות וניהול בע"מ נ' סטרפלאסט תעשיות 1967 בע"מ, (21/04/2015)), נקבע ברורות, כי אף אם קיימים סיכויים סבירים להגנה, שומה לנקוט באיזון הדברים אל מול נסיבות אי-ההתייצבות ואינטרס הצד הזוכה. התרשלות במשך שנים ארוכות, כאשר בעל דין לא טרח לברר אם נקבע מועד לדיון ומה עלה בגורלו של התיק , מחייבת דחיית הבקשה. בנסיבות אלו, הורה בית המשפט העליון, הגיעה העת לבכּר את עיקרון סופיות הדיון (שם, פסקה 20 לפסה"ד).
בעניין נאות אואזיס (רע"א 9686/09 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' מרדכי זיסר (21/02/2010) ), הורה כבוד הנשיא, כתוארו אז, גרוניס, כי יש ליתן משקל לזמן שחלף מאז ההחלטה ועד להגשת הבקשה לביטולה. לגורם הזמן יש חשיבות הן מבחינת ההגנה הראויה על אינטרס התובע והן מבחינת משקלו של אינטרס הנתבע. שיהוי בלתי מוסבר מחליש את ההגנה לה ראוי אינטרס המבקש, שכן ככל שחולף הזמן מתחזקת ציפייתו הלגיטימית של הצד השני (שם, פסקה 7 לפסה"ד).
בבקשה נטענו טענות קשות כנגד עורך הדין שייצג את המבקש. ההלכה קבעה כי התרשלות של עורך דין בדרך כלל איננה בגדר "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד. בעל דין איננו יכול לתלות את מחדלי ו בהתנהגותו הלכאורית של בא כוחו באותה עת. על בעל הדין, למצער, לברר מה מתרחש בהליך, שעה שהוא היה מודע למחדלים (ע"א 10152/07 מרסל פדידה נ' רפאלי ליאור, (15/12/2010) פסקה 10 לפסה"ד ; רע"א 7934/06 אברהים אבו קנדיל נ' עין הנציב קבוצת הפועל המזרחי להתיישבות שיתופית בע"מ, (18/04/2007) פסקה 3 לפסה"ד ; רע"א 1057/04 סרווה מוסא נ' נימר עוואד, (19/04/2004), פסקה 3 לפסה"ד).

מן הכלל אל הפרט
ביום 24.5.10, לפני שבע שנים וחצי (!) ניתן פסק הדין כנגד המבקש בהעדר התייצבות, לאחר שבא כוחו נכח בישיבה קודמת בה נקבע הדיון, ולא הייתה התייצבות מצד הנתבעים לדיון. הדין קובע כי בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, שומה להגיש בתוך 30 יום. הארכת מועד מחייבת: "טעם מיוחד". הבקשה הנוכחית הוגש ה שבע שנים וחצי לאחר פסק הדין.
בהתאם לפסיקה שפורטה לעיל, לחלוף הזמן משקל משמעותי בעת מתן ההחלטה בבקשה לביטול פסק דין. לנוכח התקופה שחלפה מאז מתן פסק הדין, היו נדרשים נימוקים כבדי משקל עד מאד, כדי להצדיק עתה ביטול פסק הדין שניתן לפני למעלה משבע שנים (אם בכלל ניתן הדבר). המבקש לא הרים את הנטל הכבד המוטל עליו. נהפוך הוא.
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה, שוכנעתי כי אין יסוד לטענתו של המבקש כי רק לאחרונה נודע לו על קיומו של פסק הדין.
עוד בחודש ינואר 2011, שמונה חודשים לאחר פסק הדין, פנה המבקש לבאת כוחו באותה עת וציין כי בתיק הנדון ניתן: "פסק דין במעמד צד אחד – לא הגיע לדיון ". גם אם עדיין לא ידע המבקש את "התמונה המלאה", כאמור בתשובה, הרי שדי בכך שהוא ידע כי בתיק הזה ניתן פסק דין במעמד צד אחד בהעדר התייצבות.
יצוין כי מעיון בתיק האלקטרוני, עולה כי בסמוך לכך , ביום 7.2.11 , פנה המבקש עצמו לבית המשפט , באמצעות מר שמעון לרמן , וביקש לצלם תיק זה.
די בכך כדי ללמד, כי חודשים ספורים לאחר מתן פסק הדין, היינו בתחילת שנת 2011, ידע המבקש על קיומו של פסק הדין. הוא ידע שניתן פסק דין כנגדו בהעדר התייצבות , והוא אף ביקש (ומן הסתם מבוקשו ניתן) לצלם את התיק.
לא ניתן לקבל את טענת המבקש, כי עו"ד מילרד אמר לו שהתביעה נסגרה. מפנייתו של התובע בינואר 2011, עולה שהתובע ידע עוד קודם לכן, כי ניתן פסק דין בהעדר התייצבות.
די בשיהוי של למעלה משש שנים עד להגשת הבקשה, כדי להביא לדחייתה.
בנסיבות אלה, אין בית המשפט מוצא צורך להיכנס לעובי הקורה בכל הטענות העובדתיות הנוספות של המשיב, שעל פניו נראה כי יש בהן ממש, בדבר ידיעה נוספת העולה ממסמכים רבים אחרים, והמשתלבת בידיעה זו, ואין גם צורך גם להיכנס לעובי הקורה בסוגיה של סיכויי ההגנה, עליה נחלקו הצדדים.
כאמור בהלכות שניתנו בעניין רע"א 1273/15 מאירפלד ורע"א 9686/09 נאות אואזיס, שתוארו לעיל, מדובר במערכת איזונים מורכבת, במסגרתה לחלוף הזמן יש משקל משמעותי. בקשה לביטול פסק דין במעמד צד אחד, המוגשת שנים ארוכות לאחר מתן פסק הדין ולאחר הידיעה על קיומו של פסק דין שניתן בהעדר התייצבות , מחייבת דחייתה אף אם היה בית המשפט משתכנע בדבר קיומם של סיכויי הגנה.
נוכח כל האמור לעיל הבקשה לביטול פסק הדין נדחית, ופסק הדין יעמוד בעינו.
המבקש ישלם הוצאות המשיב בסך 600 ₪.

ניתנה היום, ו' חשוון תשע"ח, 26 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יורם יוסף כהן
נתבע: שמעון אוחנה
שופט :
עורכי דין: