ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רכבת ישראל בע"מ נגד ספואן חמאיסי :

בפני כבוד ה שופטת תמי לוי יטח

התובעת

רכבת ישראל בע"מ

נגד

הנתבעים

1.ספואן חמאיסי
2.שומרה חב' לביטוח בע"מ

פסק דין

1. התובעת הגישה תביעה לתשלום פיצוי בגין נזקיה עקב תאונה דרכים שאירעה בסמוך לחצות ביום 12.11.14. בתאונה היה מעורב רכב הנתבע 1 ואחת מרכבות התובעת. (להלן: "התאונה").

2. התובעת הינה חברה ממשלתית העוסקת בין היתר בהפעלת רכבות נוסעים ומשא.

3. הנתבע 1 היה מי שנהג ברכב מסוג מאזדה מס' רישוי 5984227. הנתבעת 2 הינה המבטחת של רכב הנתבע 1.

4. לטענת התובעת, בהתאם לגרסת נהג הרכבת שהעיד מטעמה, בעת שהרכבת נסעה מכיוון צפון לדרום, באזור שבין חוצות המפרץ לקר יית חיים, הנתבע עלה עם רכבו על המדרכה, פגע והפיל את התמרור שמורה על כיוון הנסיעה, פרץ את הגדר המגדרת את אזור מסילת הרכבת (להלן: "הגדר") ועלה עם רכבו על מסילת הרכבת. מסלול נסיעת רכב הנתבע 1 כאמור לא היה באזור שבו ממוקם מחסום רכבת המיועד ממילא להולכי רגל בלבד, אלא במרחק של מספר מטרים ממחסום זה . נהג הרכבת לא הבחין ברכב הנתבע 1 אלא דקות ספרות לפני התאונה, אז לחץ על בלמי החירום . למרות זאת, לא הצליח הנהג למנוע את פגיעת הרכבת ברכב הנתבע 1 עם חלקה הקדמי של הרכבת. כתוצאה מהפגיעה, רכב הנתבע 1 נפגע בחלקו הקדמי ובמקביל נגרמה פגיעה לשלושת הקרונות הראשונים של הרכבת. כתוצאה מהתאונה נגרם נזק למדרגות הרכבת שהינן מדרגות חיצוניות קבועות ולא מדרגות אשר נשלפות החוצה רק בזמן פתיחת הדלתות.

5. לטענת הנתבע 1, בסביבות השעה 23:30, כשהאזור היה חשוך (למרות קיומם של 2 עמודי תאורה במקום) ולא היה חץ לפניה שמאלה, הוא עלה עם רכבו על המדרכה, פגע בגדר ועלה עם רכבו על מסילת הרכבת. הנתבע 1 ניסה להחזיר את הרכב אחורה בכוחות ידיו ולאחר שהצליח לחלץ את שני הגלגלים הקדמיים מפסי הרכבת, החל לנסוע ברוורס. לפתע שמע את צפירת הרכבת, אך לא הספיק להזיז את רכבו לגמרי והרכבת פגעה ברכבו. הרכבת שפשפה את רכב הנתבע 1 ונעצרה כדקה וחצי לאחר מכן.

לאחר התאונה לא הבחין הנתבע 1 בפגיעה כלשהי ברכבת ואף לא נמסר לו שארעה פגיעה כלשהי ברכבת. מאידך, לרכב הנתבע 1 נגרם נזק בחלק הקדמי של הרכב.

על גבי תמונה ת/1, סימן הנתבע 1 את מסלול הפריצה של הרכב מהכביש למסילת הרכבת ברם הסימון לא תאם את גרסתו הראשונית בפני בית המשפט, שכן הוא סימן את המסלול בו מצוי מחסום הרכבת ולא את המסלול בו נמצאת הגדר כשהיא מוטלת בחלקה על הקרקע.

מכל מקום, הנתבע 1 אישר בחקירתו כי התאונה נגרמה מאחר והוא התבלבל במסלול הנסיעה.

6. התובעת דורשת קבלת פיצוי בסך של 9,342 ₪, בגין הנזק שנגרן למדרגות הרכבת. לשם ביסוס דרישתה זו צרפה התובעת חוו"ד שמאי מטעמה , ולפיה הנזק הישיר מוערך בסך של 8,492 ₪ וכן חשבון שכ"ט שמאי בסך 850 ₪.

דיון והכרעה:

7. לאחר ששמעתי טענות הצדדים ואת העדויות מטעם הנהגים המעורבים בתאונה, עיינתי בכלל הראיות שהובאו בפניי, אני רואה לנכון לדחות את התביעה וזאת מהנימוקים המפורטים להלן.

8. הנסיבות בהן ארעה התאונה, הן לפי גרסת הנהג מטעם התובעת והן לפי גרסת הנתבע 1 מובילות למסקנה אחת וברורה ולפיה הנתבע 1 אשם בתאונה. הנתבע 1 עלה עם רכבו מהכביש על המדרכה, נסע מספר מטרים ולאחר מכן פרץ את הגדר ועלה על מסילת הרכבת. נהג הרכבת אשר נסע על גבי מסילת הרכבת במיקום שאינו מהווה אזור להשתלבות כלי רכב עם נתיב הנסיעה של הרכבת, לא היה אמור לצפות כלל וכלל את הופעת רכב הנתבע 1 על גבי מסילת הרכבת. הדברים מקבלים משנה תוקף, שעה שמצוי במקום מחסום שכלל אינו מיועד לכלי רכב אלא להולכי רגל בלבד, ושעה שהנתבע 1 הוא שפגע בגדר מסילת הרכבת שתכליתה למנוע הפרעה לנסיעת הרכבת במסילה. לכך יש להוסיף, כי הנתבע 1 בעצמו ציין כי הסיבה לתאונה היא בלבול מצדו במסלולי הנסיעה. מכאן כי הנתבע 1 בעצמו מודה כי פלש לתחום הנסיעה של הרכבת וכי סטה ממסלול הנסיעה בו היה אמור לנסוע.

9. משקבעתי כי הנתבע 1 אשם בתאונה יש לבחון את הנזק לו טוענת התובעת ואת אופן הוכחתו. אקדים ואציין כי הנטל להוכחת התביעה לרבות הנזקים הנטענים מוטל על כתפי התובעת, בבחינת הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה".

התובעת טוענת לנזק שנגרם למדרגות הרכבת, בעוד שהנתבע 1 מכחיש נזק זה וטוען כי לא הבחין בכל נזק שנגרם לרכבת ואף לא נטען בפניו בזמן-אמת כי נגרם נזק לרכבת.

התובעת צרפה לכתב התביעה לשם הוכחת נזקיה מסמך הנושא כותרת "חוות דעת בגין נזקי התנגשות" מיום 30.7.15 (נספח ה' לתביעה) . לטענת הנתבעים, התובעת לא הוכיחה את נזקיה ואת קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לנזק הנטען, "חוות הדעת" שצורפה אינה חוות דעת ערוכה כדין בהתאם לדרישות הקבועות בפקודת הראיות ולא צורפה אסמכתא המלמדת על הוצאה כספית בפועל שהוצאה על ידי התובעת בגין נזקיה הנטענים. אי הבאת ראיות בנוגע לנזק נזקפת לחובתו של בעל הדין אשר הראיות היו בידיו ובשליטתו והוא נמנע מהבאתם.

10. טרם אדרש לסוגיית אופן הגשת "חוות הדעת" וקבילותה, אתייחס תחילה לעובדה כי "חוות דעת" זו נערכה ביום 30.7.15 , כ- 8.5 חודשים לאחר אירוע התאונה(!). למותר לציין כי בדיקת הרכב על ידי שמאי מטעם התובעת והערכת הנזקים בחלוף חודשים רבים לאחר האירוע, מנתקת הקשר סיבתי בין אירוע התאונה לנזקים הנטענים.
התובעת מצידה לא סיפקה כל הסבר למועד בדיקת הרכב ועריכת חוות הדעת בחלוף חודשים רבים , ובפרט שהדרישה לעריכת חוות הדעת כפי העולה מהרישא שלה, הועלתה על ידי התובעת רק ביום 27.7.15, קרי ימים ספורים לפני עריכתה.

11. למותר לציין כי חוות הדעת נערכה טרם תיקון הנזקים, ומשכך יש להניח כי במהלך החודשים הרבים שחלפו ניתן היה להפעיל את הרכבת חרף הנזק שנגרם לכאורה למדרגותיה. התקופה הארוכה בה הופעלה הרכבת חרף הנזק למדרגות, מטילה ספק בדבר עצם קיומו של נזק. כמו כן, לא מן הנמנע כי במשך החודשים הרבים שבין התאונה לבין מועד בדיקת הרכבת על ידי השמאי, נגרם לרכבת נזק שאינו קשור לתאונה נשוא התביעה.

12. אשר למסמך הנחזה לכאורה כחוות דעת שמאי מטעם התובעת , לשם אומדן הנזק שנגרם לרכבת עקב התאונה, הרי שיש לציין תחילה כי חוות הדעת כפי שהוגשה לתיק כלל אינה חתומה על ידי מי שערך אותה, ולא הייתה התייצבות מטעמו בפני בית המשפט באופן שהיה מאפשר לו להצהיר אודות נכונותה ולהשלים את החתימה החסרה כאמור.

13. באשר לאופן עריכת חוות הדעת כדין , יש להפנות להוראות החיקוק הרלבנטיות בפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות").

14. סעיף 20 לפקודת הראיות קובע כי:

חוות דעת מומחה ותעודת רופא

"בית המשפט רשאי, אם אין הוא רואה חשש לעיוות דין, לקבל כראיה, בכתב, חוות דעתו של מומחה בשאלה שבמדע, שבמחקר, שבאמנות או שבידיעה מקצועית (להלן - חוות דעת), ותעודה של רופא על מצב בריאותו של אדם (להלן - תעודת רופא)".

סעיף 24 לפקודת הראיות קובע כי:

"24. טפסים ותקנות
(א) חוות-דעת, תעודת רופא ותעודת עובד הציבור ייערכו לפי הטפסים הקבועים בתוספת הראשונה או בדומה להם ככל האפשר.
(ב) שר המשפטים רשאי, בתקנות, לקבוע דרך הגשתן של חוות-דעת, תעודת רופא או תעודת עובד הציבור ולהביא שינויים בטפסיהן."

סעיף 25 לפקודת הראיות קובע כי:

"25. דין תעודות לפי סימן זה כדין עדות בשבועה (א) חוות-דעת, תעודת רופא ותעודת עובד הציבור שהוגשו כראיה לבית-המשפט – ד ינן כדין עדות בשבועה לעניין סעיף 117 לפקודת החוק הפלילי, 1936.
(ב) לצורך סעיף זה, דין חוות-דעת ותעודת רופא שנעשו מחוץ לישראל כדין חוות-דעת ותעודת רופא שנעשו בישראל.
(ג) כל חוות-דעת וכל תעודת רופא יכילו הצהרת המומחה או הרופא כי הוראות סעיף זה ידועות לו".

15. סעיף 20 לפקודת הראיות קובע כאמור כי לבית המשפט סמכות לקבל כראיה בכתב, חוות דעת של מומחה, וזאת כתחליף לשמיעת עדות בשבועה. חוות דעת זו יש להגיש על פי תקנה 24 , בנוסח שנקבע בתוספת הראשונה לפקודה.

16. סעיף 25 לפקודה קובע כי כל חוות-דעת המוגשת כראיה לבית-המשפט תכיל את הצהרת החתום עליה , לכך שהוראות סעיף 25 לפקודה ידועות לו, לרבות העובדה כי דין חוות הדעת כדין עדות בשבועה בבית המשפט.

החשיבות שבכך היא, שהחותם מצהיר כי הוא מודע לאחריות המוטלת עליו, באם המסמך אותו הוא ערך כולל דברים שאינם אמת.

ראה רע"א 2750/94 ע' עציוני ובניו בע"מ נ' מוסא אלי, תק-על 94(2), 1836 (1994).

17. צא ולמד, קיימת חובה כי חוות-דעת תיערך לפי הטפסים הקבועים בתוספת הראשונה לפקודה או בדומה להם ככל האפשר. עמידה בנוסח הבסיסי האמור בתוספת הינה תנאי לקבילותה של חוות הדעת, ולא ניתן לבטל ו/או לוותר על הדרישה האמורה.

ראה בעניין זה ת"א (ב"ש) 3086/98 בנק הפועלים לישראל בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל, תק-מח 2000(1), 28808 (2000).
ראה גם י' קדמי בספרו על הראיות חלק שני, 812; וכן ע"פ (ת"א-יפו) 70671/04 אלוש אופיר נ' פרקליטות מחוז המרכז, תק-מח 2005(2), 693 (2005).

18. הדרישה האמורה ביחס לאופן עריכת חוות הדעת אינה דרישה טכנית בלבד אלא דרישה מהותית. ככל שחוות הדעת אינה עונה על הדרישה האמורה, לא ניתן יהיה להגיש את המסמך כראיה לבית המשפט.

19. דוגמאות לחוות-דעת אשר לא היו ערוכות כדין על-פי האמור בסעיפים 24 ו- 25 לפקודת הראיות, ולא התקבלו כראיה במהלך משפט, ניתן למצוא למשל בת"א (שלום חי') 13547/04 Apple Maritime LTD (על-ידי י. כספי קווי מטען בע"מ) נ' חברת נמל חיפה בע"מ , תק-של 2006(3), 21674, 21676 (2006), ו בת"א (שלום חי') 10292/99 שם טוב ראובן נ' סהר חברה ישראלית לביטוח בע"מ, תק-של 2004(2), 1617, 1624 (2004).

20. הנתבעים ציינו בסעיף טז (4) לכתב ההגנה כי הם כופרים בנכונות המסמך הנושא כותרת "חוות דעת" המצורף, תוכנו, קבילותו ואמינותו וטענו כי אינו עומד בהוראות הדין. על אף האמור, התובעת התעלמה מטענת הנתבעת, ולא ביקשה להגיש חוות דעת מתוקנת וערוכה כדין בנוסח הנדרש על פי התוספת הראשונה לפקודת הראיות. כמו כן, השמאי מטעמה של התובעת לא התייצב לדיון ההוכחות, ולכן לא ניתן היה לנסות ולתקן את הפגמים שנפלו בחוות הדעת. יש להבהיר כי מעת שהנתבעים העלו הטענה כי חוות הדעת שהוגשה לתיק אינה חוות דעת ערוכה כדין, אין מחובתם לפעול בהתאם לתקנה 130 א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 ולהגיש בקשה לזימון המומחה לשם חקירתו.

21. נוכח אי הגשת חוות דעת שמאי ערוכה כדין כאמור, לא ניתן לקבל את חוות הדעת כראיה קבילה המצביעה על היקף הנזק שנגרם לתובעת עקב התאונה.

התובעת לא צרפה לתביעתה מלבד חוות הדעת, אסמכתאות כלשהן אחרות אשר יכלו לסייע לה להוכחת נזקיה הנטענים, כדוגמת חשבוניות המלמדות על עלויות התיקון בפועל של נזקי הרכבת.

חשבון שכ"ט שצורף כנספח ו' לכתב התביעה, אף הוא אינו מהווה אסמכתא לביצוע תשלום בפועל ולא די בדרישת תשלום כדי להוכיח את הנזק שנגרם לתובעת בגין שכ"ט השמאי מטעמה אשר כאמור חוות דעת מטעמו, כלל לא הוגשה כנדרש על פי דין.

בשל האמור, אין מנוס אלא לקבוע כי התובעת לא הוכיחה את נזקיה, וזאת על אף שהנטל לעשות כן מוטל על כתפיה.

22. לא למותר לציין, כי האפשרות לפסיקת פיצוי על פי האומדנה, אינה אפשרית במקרה דנן. הנזק שנגרם לתובעת הינו נזק מדיד ובר הוכחה וניתן היה בנקל להוכיחו, ובלבד שהתובעת הייתה פועלת בהתאם לדרישות הקבועות בדין.

בהקשר לכך נקבע בפסיקת בית משפט העליון:

"באותם המקרים, בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - ניתן להביא נתונים מדויקים, על הנפגע-התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי. לעומת זאת, באותם מקרים אשר בהם – לאור טבעו ואופיו של הנזק – קשה להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, אין בכך כדי להכשיל את תביעתו של הנפגע, ודי לו שיביא אותם נתונים, אשר ניתן באופן סביר להביאם, תוך מתן שיקול-דעת מתאים לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר".

ראה ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ , פ"ד לה(2) 800, 809-808 (1981);

23. לאור האמור ומשהתובעת לא הוכיחה את נזקיה, ועל אף תחושת חוסר הנוחות שבהותרת התובעת בידים ריקות, דין תביעתה להידחות.

24. בהתחשב בנסיבותיו של תיק זה ונוכח האשם הברור של הנתבע 1 בקרות התאונה, אינני פוסקת הוצאות ושכ"ט עו"ד לטובת הנתבעים.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ו' חשוון תשע"ח, 26 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: רכבת ישראל בע"מ
נתבע: ספואן חמאיסי
שופט :
עורכי דין: