ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אילנה גרמי נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת שרה מאירי – אב" ד
נציגת ציבור (עובדים) – גב' עליזה הרפז
נציג ציבור (מעסיקים) – מר יגאל סעדיה

התובעת
אילנה גרמי
ע"י ב"כ: עו"ד אלי סמוכה
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד יעל יעקובי

פסק דין

1. א. הרקע וההליך
בתביעה שבפנינו עותרת התובעת להכרה כידועה בציבור של המנוח, יוסף שתיוי ז"ל, ת.ז. XXXXX495 ("המנוח") לאחר שתביעתה לקצבת שאירים נדחתה בהחלטת הנתבע מ-22.9.14.

טוענת התובעת בתביעתה, כי היא והמנוח קשרו גורלם בסמוך לשנת 1980 ("מועד ההכרות") וכי היו ידועים בציבור שנים רבות עד פטירת המנוח ב-14.7.14.

נולדו להם 2 ילדים: ליעד יליד 1982 ודנ יאל ילידת 1999 ("הילדים") המנוח התייחס לכל ילדיה, גם מקשר זוגי קודם (אושרת וליאור) כילדיו, והיה שותף בגידולם וחינוכם. הצדדים התגוררו יחדיו, לסירוגין בביתה ברח' שלונסקי 43 ת"א ("דירתה") וחלק מהתקופה בדירת אמו שנפטרה ברח' קהילת ריגה 3 ת"א ("דירת האם") ובתחילת הקשר בדירות שכורות עד 1983. הצדדים נסעו לחו"ל יחדיו.

מ-2009 נזקק המנוח לטיפולי דיאליזה והתובעת ליוותה אותו למרביתם. בשנתיים האחרונות היה מרותק לעגלת נכים ולא היתה לו עזרה סיעודית חיצונית ולכן, התובעת הובילה את עגלת הנכים וכתוצאה מכך נפגעו כתפיה ועברה 3 ניתוחים והוכרה כנכה עקב כך.

עד כאן בתביעה.

2. בדיון מוקדם שהתקיים ביום 21.6.15 בפני כבוד ס.נ. השופטת ה. יהלום הועבר להוכחות למותב זה.

ביום 2.12.15 הגישה התובעת תצהירי ע"ר שלה, של מר ריימונד רמי (תצהיר ש"נמשך" בדיון 17.1.16) גב' שושנה בסה, ליאור.

3. ביום 17.1.16 נשמעה עדות התובעת, עדות הבן ליאור, עדות הגב' שושנה בסה, שכנה ("בסה").

נקבע דיון ליום 5.6.16 לחקירת הרופאה (נספח 10 לתצהיר התובעת) והעו"ס בעת"א (נספח 9), שלא התייצבו, משהתובעת לא זימנה אותן, ובהתאם נקבע לעדותן ליום 13.7.16.

בפתח הדיון ביקשה התובעת להעיד את בנה ליעד שהגיע מחו"ל ולאור התנגדות הנתבע ולאחר החלטת ביה"ד – ויתרה על עדותו.

העידה ד"ר בחרי דגנית ("הרופאה") והדיון נקבע ליום 25.12.16 לשמיעת עדותה של העו"ס; ועדותה של הגב' מימון נורית , מחלקת עבר הירקון בעיריית ת"א (העו"ס).

בתום הדיון נתאפשר לנתבע להודיע אם מבקש הוא דבר מה (לאור העובדה, כי ב"כ הנתבע שחקרה את העו"ס "הוזעקה" לדיון, בלא שהכירה כלל את התיק, או את אישור העו"ס, ששימש כח"ר).
משלא התקבלה כל הודעה – ניתנה החלטה על סיכומי הצדדים ואלה אכן הוגשו בכתב (8.3.17; 29.6.17).

הכרעתנו ניתנת עם שוב האב"ד משבתון ועפ"י סדר ההליכים הממתינים.

ב. הכרעתנו
1. העדויות
לא ניתן היה לקבל מידע עובדתי ברור מהתובעת, או מבנה ליאור, עד כי כמעט לכל עובדה רלוונטית בדבר מועד, מקום מגורים, הבט כלכלי – ניתנו תשובות שונות על ידם, תשובות שאין הלימה בינן/ האחת לשניה. ניכר היה, כי שניהם נתנו גרסתם כ"מתחייב" מהענין הנדון, ולא מתוך דיוק בעובדות כפי שהן לאשורן .

כך גם השכנה מפרטת נתוני עובדה, שאין הלימה בינ ם לעדות התובעת עצמה, ובפועל, אף סתרה את עדותה שלה בתצהירה, שהרי כמ י שלא פגשה את התובעת והמנוח כל יום, למי שלא היה הרבה זמן , אך ידעה להעיד על מגוריהם כל השנים בשלונסקי. כך , הגם שהיא והתובעת חברות מאוד טובות 40 שנה – לא נכנסה יותר מדי לדברים שעשו התובעת והמנוח . ביק רה בשנה האחרונה פעם-פעמיים בשבוע, יושבת שם שעה-שעה וחצי – התובעת היתה שם כשבאתי לבקר והמנוח היה זקוק לדבר. היא גרה איתו כל השנים – זאת במענה לכך שהופנתה למסמכים בהם התובעת והמנוח ציינו שהם גרים לבד. התובעת הלכה לשם, עם הילדים, לדירה של אמא שלו. דניאל היתה הולכת מהפנימייה לבקר את אביה, למשך שעתיים-שלוש.

ד"ר בחרי ציינה, כי המנוח היה מטופל אישי שלה בשנת ההתמחות (אוגוסט 2013- יולי 2014), אין לה ידיעה על יחסי התובעת והמנוח קודם לכן. המנוח הגיע לטיפולים והתאשפז לפרקים. 3 פעמים בשבוע טיפול (4 שעות). הנספח לתצהיר התובעת (נספח 10) מ-3.8.14 בחתימתה – נכתב לבקשת התובעת (בתיאום עם מנהל המחלקה) , ע"מ לאשר שבאותן פעמים שהגיע לטיפול לווה ע"י התובעת, "הגם שלא בכל פעם התלוותה" התובעת למנוח. אין לה דרך לדעת בוודאות שהתובעת בת זוגו (כפי שנכתב שם), גם מעצם שהותה לצידו לאורך הטיפול. המנוח מסר את שמה כאדם שיש לפנות אליו בשאלות. כל מטופל נותן שם של איש קשר ולצוות הרפואי אין דרך להעיד על היחסים שבין המטופל לאיש הקשר שנקב בשמו.
לא יודעת שהמנוח לא נרשם כאבי הילדים (ליעד ודניאל) – לאור הציון באישורה לפיו המנוח לווה על ידי התובעת , "אימם של הילדים המשותפים דניאל וליעד..." . במהלך 6 שנותיה (התמחות וסטאז') אף פעם לא נתקלה בבקשה לקבל מסמך כאמור. נכון שלא ידוע לה אם המנוח הוא אביהם של הילדים .

בסיכום עדותה ולאחר שאישרה כי אין לה מידע על מגוריהם ורכושם (המשותף/נפרד) וכל ידיעתה היא מכך שלוּוה לעיתים לטיפולים ע"י התובעת, אישרה כי לא ראתה את המנוח בכל טיפול דיאליזה ולכן לא יכלה לומר לאיזה חלק התובעת ליוותה אותו (מזערי/מחצית/מרבית הטיפולים). כך גם לא יכלה לומר ממתי מסמך הריענון (במסמכי ביה"ח), בו צויין כי התובעת אשת הקשר למנוח, כ שאשפוז אחרון בביה"ח תוארך ל-6.6.14 (אך ניתן לקבל בביה"ח מה נאמר באותו ריענון). הרישום בדבר "היסטוריה רפואית" בנספח 10, יצא אוטומטית מהמערכת הממוחשבת של ביה"ח.

העו"ס הוזמנה ע"מ להחקר חקירה נגדית, משמכתבה מ-12.5.14 (נספח 9 לתצהיר התובעת) הוגש כע"ר.

מעדותה הוברר, כי אישורה ניתן לבקשת המנוח ועפ"י מידע שמסר לה המנוח: כך, כשנרשם כי התובעת היא בת זוגו, בשנים האחרונות, כי היא מסייעת לו בניקיון, בישול, בליווי בטיפולים רפואיים ומצויה בקשר עם העו"ס.

אין לשכוח כי העו"ס מועסקת במחלקה הספציפית מינואר 2012 (כשהתחילה לעבוד, כבר היה המנוח מטופל בשירותי הרווחה) ואז היתה העו"ס של המנוח, הכירה אותו סביב מחלתו בעזרה החומרית שסידרה עבורו. היא שדאגה לעוזרת שתגיע לביתו, כשחלה, בשנתיים האחרונות לחייו (ציינה כי נפטר ביוני 2014 (קרי: חודש, לשיטתה, וכנטען, חודשיים , לאחר מכתבה!). המנוח נזקק לשירותי הרווחה גם בשל חוליו וגם בשל ב עיות כלכליות. גם לתובעת תיק בשירותי הרווחה בעירייה, בטיפול עו"ס בשם קמי לביא.

מאז שהכירה את המנוח הציג את התובעת בפניה; ידעה שהיא בת זוגו, לא שאלה אותו אף פעם ממתי. כשהופנתה לרישום של קמי מ-19.3.13, כמי שמכירה שנים רבות את התובעת, אם חד הורית ל-4 ילדים ואיך זה מתיישב עם כך שהוא ציין שהתובעת בת זוגו, השיבה שזה לא מתנגד אחד לשני. המנוח לא אבא של הילדים שלה. היא אם חד הורית והוא אדם בנפרד.

באשר לציון פרט "הזוגיות" – הסבירה כי ברגע שהיא גרה עם בן זוג שהוא לא תומך בילדיה, לא תומך בה כלכלית – בדר"כ לא מציינים את זה, כי מה שחשוב זה ההכנסות שלה ולפי זה קובעים את סוג העזרה וכמותה. משערת שבשל כך קמי לא רשמה שיש לתובעת בן זוג.

כשאין שיתוף חיים משותפים מבחינה כלכלית ומשק בית, אז לא מציינים זאת. אינה יודעת אם הם קיימו משק בית משותף. אינה יודעת על מהות הקשר ב יניהם, אך לפחות המנוח הציג אותם כבני זוג והיא מאוד עזרה לו, טיפלה בו, מלווה אותו לטיפולים – ממה שאמר המנוח. העו"ס ביקרה בביתו, פעמיים שלוש, אולי פעם אחת התובעת היתה. לתובעת ולמנוח היו ת יקים נפרדים במחלקת הרווחה, כך שמבחינת הסיוע הכלכלי שלו , לא התחשבו בהכנסותיה (או בהכנסותיו , לעזרה הכלכלית שהיא קיבלה). התובעת טיפלה, סייעה, היתה שם בשבילו כל שביקש מהעו"ס הוא אמר תתקשרי עם התוב עת/דברי עמה/ תני לה; כנראה שהם גרו בנפרד. אם יש חשבון בנק משותף זה אמור להיות מצויין במחלקת הרווחה. בדר"כ מבקשת אישור הכנסה ופחות דפי ח-ן בנק, אבל אם מישהו אומר שיש לו בן זוג, מנהל משק בית משותף, מן הסתם תבקש דפי חשבון ואז נבחן כמשפ חה ולא כחד הורית. כשעומתה עם כך שלגבי התובעת נכתב בנ/11 [שנה וחודשיים טרם אישורה של העו"ס (נספח 9)] –שהתובעת אינה מסוגלת לתפקד, השיבה שצריך לשאול את קמי מה ולמה כתבה כך ולאיזה מטרה.

עד כאן פרטנו כל המידע העובדתי שניתן על ידי כל עדיה של התובעת. ויובהר – אין בפנינו ממש עדות חיצונית כלשהי , שיכול שתהיה רלוונטית, שתוכיח ממש העובדות, ההתרחשות מזמן אמת; כך ברי כי לא ניתן היה לקבל עדות ברורה וקוהרנטית (נטולת אינטרסים) מהתובעת, מבנה או מהחברה. נציין כי האחרונה פחות משידעה לציין עובדות ידעה לומר מה שמתבקש מהסיטואציה, בהליך – והגם שהיא והתובעת "חברות טובות" 40 שנה, לא שמענו ממנה, כי אכן גרו יחדיו, כי ניהלו (כך או אחרת) משק בית משותף וכו'. לא נעלם גם מעינינו, כי הבן בתצהירו טען, כי המנוח "גר איתנו" כל השנים.
ודאי אין לקבל מידע עובדתי כלשהו מהרופאה – שכל דבריה הם מפי התובעת ולבקשתה, ולאחר שהמנוח פנה לבית עולמו! (הגם שציינה בפנינו כי מנהל המחלקה המשמש בתפקידו שנים רבות , עוד טרם הגיעה היא למחלקה , אישר ליתן האישור) – לא צויין ולו מפיו (באישור או בעדות), כי מודע הוא למידע העובדתי שבאישור, כי באישור מאשר הוא העובדות ש נרשמו בו (כזכור, מפי התובעת!).

ובאשר לעו"ס – ראשית, כל המידע שהציגה באישורה – מפי המנוח הוא, ובערוב ימיו (ממש). בפועל, הגם שטיפלה במנוח רק בשנתים וחצי האחרונות טרם פטירתו (והגם שלא הביאה עמה נתון אחד מזמן אמת, מתיקו במחלקת הרווחה) – כל הנתונים העובדתיים שנתנה הם מפי המנוח, מחד ומאידך, בכל תקופת הכרות ה עם המנוח, ביקרה בביתו פעמיים-שלוש ומתוכן, פעם אחת אולי התובעת נכחה.
ונזכיר, אישורה ניתן לבקשת המנוח כחודשיים טרם פטירתו.

עם זאת עלה ברורות מעדותה, כי לא טענה כי התובעת והמנוח גרו יחדיו או כי היה ב יניהם שיתוף כלכלי כלשהו; שלא לומר ההפך כי מאישוריה ומאישורי העו"ס של התובעת עולה, כי התובעת והמנוח טענו בזמן אמת להפרדה כלכלית מוחלטת ול מגורים נפרדים – ועוד עלה כי "המטרה" לא היתה ידועה/ברור ה לה [אגב, מה שתמוה מאד בעינינו, הכיצד עו"ס נותן אישור, מציין עובדות ולהשגת "מטרה" של התושב/האזרח – תחת תיאור עובדתי אמיתי!!]

קשה היה להיווכח, כי עסקינן במגורים משותפים ולא רק משהתובעת כ תשובתה, לא זוכרת מה היה אתמול, אלא משעדויותיה מדברות על מגורים משותפים גם עם ילדיה הגדולים, וגם שכלל לא גרו בבית.

ומנגד, דוקא בנם המשותף בן ה-7, גר לבד בדירתה בשלונסקי?! והעיקר וב לשונה: "מ ה זה רכוש משותף? ... אין לנו בית משותף...
(עמ' 7 סיפא!) שלא להזכיר כי אינה יודעת מה עשה המנוח בזמן שטוע נת היא כי גר אצלה בשלונסקי (עמ' 8 שורה 18).

2. ולמסמכים
ראשית, לא הובהר בעדות התובעת מדוע פנתה לביה"ח לקבלת האישור כאמור. התובעת לא נתנה גרסת עובדה לתכלית פנייתה.

שנית, לא נשמעה בפנינו עדות כלשהי של בתו של המנוח, טוני (מקשר זוגי קודם) ואף לא נתון כלשהו בהתייחס לעזבונו/רכושו קודם לצוואתו, שנערכה שנה טרם נפטר המנוח , בה איננה נזכרת כלל!
עוד נציין כי למנוח היתה דירה בה נטען כי התגוררו בני הזוג, גם אם לסירוגין . אין ראייה בפנינו אם הייתה בבעלותו בלבד, אם מכר אותה, העבירה לבתו טוני וכיוצ"ב.
בפועל, אף אין בפנינו מי הכין לתובע הצוואה, שנחתמה כאמור בפני 2 עדים [ולמעלה מן הצורך לענייננו, בהעדר אינד יקציה רפואית לעיתוייה כי אכן רופא/עו"ד בחן מידת הבנתו ורצונו של המנוח בצוואה].
שלישית, קשה להבין הגשת נספחים שלא ניתן מחד לראותם (נספח 5), או שמועדם כלל לא ברור (נספח 8) ונבהיר – צו קיום צוואה שניתן ניתן בנקל להצגה (ואף ניתן לראות כי ניתן באתר המקוון של רשם הירושות, כממועד בו ניתן ולבקשת מי ניתן).
כך ביחס למסמכי הבנק שהוגשו, כשכאמור לא ניתן ל ראות פרטי עובדה רלוונטים במסמך, מה גם שהתובעת לא נותנת גרסת עובדה רלוונטית בתצהירה (ראה ס' 21) – עם זאת, כל שניתן היה לראות בנספחים שצרפה כי היא והמנוח היו בעלי החשבון והיא צוינה כ"מצטרפת".
מתי כך, או נכון למת י כך – אין לדעת , כשהיא עצמה טוענת כי כך היה " לא להרבה זמן", שכן המנוח חשש שתבזבז לו כספים – וכשחרף תשובתה (בדיון הראשון 17/1/16) – עד לדי ון האחרון, לא נמצא לה להציג אסמכתאות שיוכיחו התקופה. רק במסמך שהציג ב"כ התובעת בח.נ צויין תאריך 17/ 8/12, בלא שנדע, אם הכוונה להצטרפותה או לשינוי, ליציאתה מהחשבון; מכל מקום בצוואתו אכן מתייחס המנוח לחשבון שלו.
עוד נזכיר כי התובעת אינה מבהירה מהי ירושתה מחשבון הבנק של המנוח (ודאי אין אסכמתא).
כך גם אין להבין הכיצד ילדיהם המשותפים, ילידי 1992; 1999 לא העידו בפנינו כלל, הגם שעד לדיון הראשון היה ליעד כבר בגיר והבת דניאל, בת 17!

בין המסמכים הוגש אישור רופאת המשפחה שניתן אף הוא לאחר פטירת המנוח (נספח 11 מ – 17/12/14) וכל שצויין בו הוא:
"למיטב ידיעתי מר שתיווי היה מטופל ע"י הגברת אילנה גרמי במשך כל תקופת מחלתו ועד לפטירתו" – מעבר לכך שהרופאה הנכבדה לא העידה (ולא נדע מדוע והכיצד נתנה כך אישורה) , הרי כל שהעידה הוא כי התובעת טיפלה במנוח בתקופת מחלתו (שנה? שנתיים? טרם פטירתו?!).

ולנספחי התובעת:

בהערכת תלות לשר"מ למנוח מ- 28.10.12 שעה 18:00 צויינה התובעת, שנכחה בהערכה, כ"חברתו לחיים" (בכותרת ובסעיף 1 , תוך שצויין כי כתובתה ברח' שלונסקי בת"א) ; בסעיף 4 צויין: "האיש בודד, חברתו לחיים מגיעה לפי הצורך, אינה מתגוררת עימו." יצויין כי הערכת התלות נערכה בדירת אמו , דירה בת 2.5 חדרים (סעיף 4 שם). עוד צוין (סעיף 6) כי המנוח מגיע בעצמו ( נוהג לבד), לטיפולים בבי"ח איכילוב. ושוב: "בבוקר קם מיוזמתו. חברתי לחיים לא מתגוררת עימו. מוסרת ש מסייעת מתוך רחמים ו אין להם משק משותף... מוסר שמתלבש בעצמו. כשחברתו נמצאת.... אך לא על בסיס קבוע. "מוסר שחברתו משתדלת להיות נוכחת ואז גם עוזרת לשטוף כפות רגלים. כשהיא לא נמצאת – מתקלח לבד בלילת ברירה. חברתו דואגת לאוכל חם (אך גם "לא על בסיס קבוע)" (ההדגשות במקור) ובהמשך "לעיתים" (עמ' 7 ) בסעיף 10 (עזרה ללא תלות של בני משפחה ואחרים) צויינה התובעת, "חברתו לחיים, בישול, קניות, סידורים , תרופות מבית מרקחת , ליווי לבקורות רפואיות, חברה , סיוע בה לבשה לא על בסיס קבוע (במזדמן)".

בתביעה להחמרה בשר"מ (11.8.13) ציין מספר טלפון נייד של שכנה, צויין כי מתגורר לבד, המטפל העיקרי חברתו – התובעת (בכתובתה ברח' שלונסקי בת"א). אוכל ארוחה חמה רק כאשר חברתו מגיעה, מחממת מגישה. 3 פעמים בשבוע מגיע לדיאליזה בהסעות. חברתו עוזרת להחליף תחתונים.

מעניין לציין כי גם בצוואה – אינו נ ותן לתובעת זכות מגורים לכל ימיה בדירה, אלא עד הגיע הבת לבגרות ; ובאשר לחשבונו – אינו מפרט מספר ח-ן ואין לדעת אם מד ובר באותו חשבון שהוגש בנספחיה.

ולמסמכים שהגיש הנתבע בדיון:
נ/1 – שאלון לידועים בציבור מ -26.8.14 : התובעת בכתובתה ברח' שלונסקי והמנוח בכתובתו ברח' ריגה, צוין כי גרו במשותף ב - 2 הכתובות. אין ח-ן בנק משותף, נטען כי המנוח העביר לה מזומן להוצאות הבית. צויינו טיולים, ואירועים (ברית של ליעד ובר מצוה של ליאור) בהם נראו יחדיו; היא מקבלת קצבת נכות שנתיים והמנוח כ-8 שנים. נטען כי "עזר לי בתשלום הוצאות הבית".
נ/2 - הערכה ראשונית לשר"מ (10.1.10) "גר לבדו". "אף אחד" לא עוזר.
נ/3 – תביעה לשר "מ של המנוח ( 16.12.09 ), בכתובתו בקהילת ריגה, גר לבד, מקבל ק"נ צויין: זקוק לעזרה בבישול, נקיון הבית, אין לו כח להשקיע.
נ/4 - תביעה לשר"מ של המנוח( 8 .2012): לא צויינה ידועה בציבור (אגב, צויין טלפון נייד, אותו מספר שצויין בנספח 13 , כי הוא של "שכנה"), בכתובתו כנ"ל, בפירוט פעולות יומיום בהן תלוי בעזרה, צויין: שכנים, חברה שלי; נעזר ב"חברה".
נ/5 – (גם נספח לתביעה).
נ/6 – (גם נספח לתביעה)
(נ/7 – (גם נספח לתביעה).
נ/8 – תביעה לה"ה של התובעת ( 29.1.13) בכתובתה בשלונסקי, לא צויין "ידועה בציבור" ונשללו מגורים עם בן זוג. גרים אתה 2 ילדים מתחת לגיל 24 (ליעד ודניאל). יש לה רישיון, אין בשימושה רכב, אינו בשימוש לצרכים רפואיים. התקיימה עד היום מקצבת נכות כלל ית, "לא עובדת, אין מקורות הכנסה" לא עבדה בשנה האחרונה.
נ'9 – פנייתה לבטל"א ה"ה (ללא תאריך) – התקיימה עד עכשיו מעבודה בטיפול בילד "שבגלל המצב שגרמתם לי לאבד את זכויותי הגעתי למצב של דיכאון ואפיסת כוחות ומצב כלכלי קשה מצורף מכתב מהעובדות הסוציאלית שלי" ובמכתב עו"ס עת"א ( קמי לביא מ- 26.4.06) – מכתב המופנה ל"פתחון לב " ראשל "צ(?) – לצורך קבלת עזרה בביגוד הנעלה אוכל ועוד – מטופלת שנים רבות בלשכת הרווחה , אם חד הורית, הילד ים הקטנים בני 7, 14,... האם התובעת אינה עובדת, אינה מתפקדת פיזית... ואינה פנויה לטפל בילדיה. .. כרגע אין כל הכנסה. לא תמיד יש אוכל בבית לילדים.
נ/10 א – הצהרת התובעת (23.1.06; טופס מעקב על זכאות לה"ה, "יחידה + ילדים"); לא חל שינוי בכתובתה (בשלונסקי), לא חל שינוי במצבה המשפחתי, אבי ילדיה הקטינים לא גר איתה והיא אינה מתגוררת עם חבר לחיים שאינו אבי ילדיה, הילדים גרים בבית. יש לאחד מילדיה רכב. לא עבדה מ - 1.8.05. יש לה הכנסה (לא ציינה מקור). גר ה בשכירות מוגנת (חלמיש). ציינה 2 חשבונות עו"ש על שמה.
נ/10ב – כנ"ל (מ - 12.4.08) אותם פרטים, למעט הכנסה מה"ה בטל"א 2,700 ₪ והדירה בבעלותה.
נ/10ג – כנ"ל (מ - 19.4.10) אותם פרטים, למעט: אין הכנסה וציון כי דירת מגוריה נרכשה מחלמיש.
נ/11 – התייחסנו לעיל בעדות העו"ס.

3. לא הוצגה בפנינו ראייה אחת לטיולי התובעת והמנוח, עיתויים או מי שילם עבורם (ולא רק שאין ראייה, אף אין טענה).

לא נדע על בסיס מה מניחה התובעת כנטען (בסיפא ס' 5 לסיכומיה), בהעדר גרסת עובדה בנדון, וכשבפועל, נטען בפנינו כי כך רצה המנוח, כך דרש.
אין בפנינו ראייה כלשהי לתמיכה כלכלית או לשיתוף כלכלי איזשהו ביחסי התובעת והמנוח, גם לא לטענתה כי עזר לה ברכישת מכונת כביסה. ומנגד, היה לה נוח יותר לתלות כביסה אצלו וכך עשתה לעתים?! ודאי כך, כשלגרסתה:"הוא קנה בשבילי שאני אוכל לשרת אותו" (עמ' 7).
ואם היו למנוח 2 מכוניות, והיא בת זוגו – הרי עפ"י דין היא היורשת של אלה – וגם לכך אין בפנינו גרסה.
אין בפנינו ולו ראייה אחת למגורים משותפים וכאמור אף לא לעזרה קבועה של התובעת, ודאי לא כש לא כך נטען ע"י המנוח גם עת ציין אותה כחברתו לחיים!

ככלל, נדמה כי התובעת בסיכומיה מתעלמת מהעדויות שבפנינו. די אם נזכיר הפנייתה לעדות הרופאה, מחד או העו"ס מאידך, או לסתירה בין טענתה ל"אלימות" המנוח לעדות הבן.
ובאשר ל"דמי לידה" – עסקינן בקצבה מחליפת הכנסה, מה שלא נטען בפנינו ע"י התובעת (וזוהי הסיבה, ולא היותה "קשת יום). נוסי ף על כך כי עד לצוואה אין כל אזכור (של המנוח; ובפועל, אף לא של התובעת) כי הוא אביהם של ילדיה . גם לא צויינו אלה כמתגוררים עימו כילדיו ; ולו לצורך פניותיו לקבלת סיוע בלשכת הרווחה. כך, גם לא בפניות התובעת שבפנינו!
אין בפנינו אישורים כלשהם כי מספר הנפשות המתגוררות בדירה כלשהי (בטענות התובעת היום/אז/טענות המנוח) – הוא כנטען עתה במסגרת ההליך! ודאי כך, כשאין הצהרה כנטען (מגורים משותפים ומספר הנפשות) בתאגיד המים הרלוונטי (יותר מעשו ר טרם נפטר המנוח!).
לא הוכחו בפנינו התנאים שבדין להכרה בתובעת כ"ידועה בציבור" של המנוח, ולזכאותה לקצבת שאירים.
ודאי וודאי כך, מול הצהרות התובעת עצמה והצהרות המנוח במהלך השנים (התקופה שטוענת היא בעדויותיה, להיותה ידועה בציבור!) – צודק הנתבע בהפנותו לפסיקה [עב"ל 9026-06-12 חגית מוסאיף נ' המל"ל (11.7.13], כשהתובעת אף לא מצאה (ממש) לנסות ליישב סתירות מהותיות אלה – לא בעדויות, לא בראיות ולמצער, אף לא בסיכומיה!

הוכחה בפנינו הפרדה פיזית וכלכלית ברורה. לא הוכח בפנינו שיתוף כלשהי ולא ורך תקופה ממושכת, כשגם בסוף ימיו בצוואתו – לא הוכח כי ביקש להבטיח מצבה הכלכלי של התובעת (בשונה מ"הבטחת " מצ ב הילדים) מקובל ות עלינו הפניות הנתבע בסיכומיו (דב"ע לו-0-19 המל"ל נ' רחל מנו; עב"ל 1169/01 אורה אביטל נ' המל"ל). נוסיף ונזכיר מפסיקת ביה"ד בנסיבות בהן התכלית דומה [ע"ע 1818-05-14 החברה המנהלת של קרן הגמלאות של חברי דן בע"מ נ' פלונית, 16.6.15; נדחתה עתירה לבג"צ (4973/15) והפסיקה המאוזכרת בו; ולאחרונה, עב"ל 19306 -10-15 שמיע נ' מבטחים ()10.8.17].

4. סיכום
משלא הוכחו תנאי ההכרה בתובעת כ"ידועה בציבור" במהלך השנים, משלא הוכחו כי נתקיימו אלה במערכת יחסיהם של התובעת והמנוח בתקופה הנטענת (או בתקופה הנבחנת בחוק) ומשבפועל הצדדים עצמם (לזוגיות הנטענת, קרי: התובעת והמנוח ) הוכיחו הפוך ובזמן אמת, ובכך יצקו תוכן לכוונתם ולהתייחסותם -הם למערכת יחסי הם – אין לנו אלא לדחות התביעה.

משעסקינן בתחום הבטחון הסוציאלי ומשלא נתבקש בסיכומי הנתבע אין ניתן צו להוצאות.

ניתן היום, ו' חשוון תשע"ח, (26 אוקטובר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נ.צ.(עובדים)
עליזה הרפז

שרה מאירי, שופטת -
אב"ד

נ.צ. (מעסיקים)
יגאל סעדיה
נחתםע"י נ.צ. ביום 26.10.17.


מעורבים
תובע: אילנה גרמי
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: