ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ע"י ב"כ עו"ד נגד מוריס אגבבה קבלן בנין בע"מ :

לפני כבוד השופט עדי הדר
התובעים:
- נציגות הבית המשותף ברחוב ארליך ואח'
ע"י ב"כ עו"ד

נגד

הנתבעת:
מוריס אגבבה קבלן בנין בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד

החלטה

לפני בקשת התובעים בעל פה, כפי שהוקלדה בדיון שהתקיים ביום 25.10, לחייב הנתבעת בהוצאותיהם, לנוכח מתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים שסיימה הדיון בתובענה.

1. התובעים טענו כי הם מתנהלים במסגרת ההליך מזה כ 7 שנים משנת 2010 . לטענתם, במסגרת צו עשה נפסקו הוצאות זעומות בלבד בשנת 2012 של 3,000 ₪ ונרשם עוה"ד הגיעו להסכמות כי סכום ההוצאות שישולם לתובעים עומד על סך 3,000 ₪ בלבד שהוא סכום זעום. עוד נטען כי למרות שנכתב שעוה"ד הגיעו להסכמה זו, הדבר אינו נכון.

2. עוד נטען כי בעלי הדירות שילמו שכ"ט מעל 30,000 ₪ לעו"ד אברהם שלו שייצג בתיק, וכי גם עו"ד ממן, ב"כ הנוכחית, כדיירת , שילמ ה ממיטב כספ ה והסכום של 3,000 ₪ זה "סכום זעום שאין לו כל פרופורציה למה ששולם".

3. התובעים ביקשו מבית המשפט ש ייתן דעתו על כך שההליך נמשך לאורך תקופה של כ 7 שנים, הם הופיעו "אין ספור פעמים" בדיונים בבית המשפט ונדרשו יחד עם המומחה לקבוע פגישות, על מנת לקבוע את טיב הליקויים והאם תוקנו אם לאו.

4. לשאלת בימ"ש מי שילם עד כה למומחה מטעם בית המשפט, התובעים השיבו שבפעם הראשונה הם שילמו 10,000 ₪. המומחה, שנכח בדיון, לא זכר מי שילם שכרו.

5. התובעים תיקנו דבריהם וטענו כי מימנו חוו"ד מומחה מטעמם בסכום של כ 10,000 ₪ + מע"מ.

6. הנתבעת השיבה וב"כ טען כי אילו היה יודע שזה יהיה הטיעון יתכן שהנתבעת לא הייתה מסכימה לסיים המחלוקת בהסכמה שכן כדבריו "דיון כה חסר תום לב מזמן לא שמעתי".

7. הנתבעת חלקה על טענת התובעים בסוגית ההסכמה כיצד יקבע בימ"ש סכום ההוצאות שכבר נקבע בעבר בתיק והפנתה לפר' מ 29.2.12 עמ' 2 ש' אחרונה. נטען גם כי אותה החלטה "בלעה" גם את חוו"ד שהגישו התובעים עם הגשת כתב התביעה וגם את שכ"ט בא כוחם.

8. הנתבעת טענה כי טענת התובעים בדבר תשלום שכ"ט לב"כ בסך של 30,000 ₪ לא הוכחה, אך גם אם הייתה נכונה, יש להתחשב בכך ש"הנתבעת התנהגה בצורה יוצאת דופן בתיק, לא האריכה הליכים, לא ניסתה לטעון שבכתב התביעה נתבע 180,000 ₪ ואילו בחוו"ד נקבע עוד פחות. הנתבעת הוציאה מליון ₪ לתיקונים על מנת לרצות את הדיירים. "

9. עוד נטען כי הנתבעת לא עשתה שימוש בטענה שעמדה לה, לפיה יש פס"ד בתיק כדי להפנות התובעים לרשות האכיפה. נטען כי " הנתבעת יצאה מגדרה כדי שהתובעים יהיו מרוצים. לבוא היום ולבקש הוצאות מעל ההוצאות שנפסקו לאחר שבית המשפט שקל זה לא ראוי."

10. הנתבעת טענה כי מרבית הליקויים תוקנו והנתבעת מסכימה לקחת על עצמה אחריות שנתבעת רגילה לא הייתה מסכימה לקחת כדי לשמור על שמה הטוב. לכן, ביקשה שלא לפסוק הוצאות.

11. בתגובה לתשובה, התובעים טענו כי לעו"ד ממן שולם שכ"ט מקופת הוועד. כמו כן, שבו וביקשו מבית המשפט שבסכום ההוצאות יגלם את השנים הארוכות ש"נאלצנו להיות בהליך משפטי בעל כורחנו".

12. בימ"ש קבע כי ייתן החלטתו ויפרסמה במועד מאוחר יותר וכך עושה בזאת.

דיון והכרעה

13. המלומד, כבוד נשיא ושופט בדימוס, א. גורן בספרו "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה אחת עשרה, עמ' 727 מסכם הקווים המנחים בימ"ש בבואו לפסוק הוצאות כלהלן:

"התעריף המינימלי כרף תחתון, התנהגות בעלי הדין להליך, לרבות דרך ניהול ההליך, שיעור הסכום השנוי במחלוקת, מורכבות התיק, הזמן שהושקע בהכנתו וחשיבות העניין לבעלי הדין, לרבות האינטרס הציבורי"

14. לעניין שכ"ט, יש אם כן לקבוע כרף תחתון את הסכום הקבוע בתעריף המינימלי של לשכת עורכי הדין. מכיוון שהתובענה נקבה בסכום תבי עה בסך של 100,000 ₪ וכן הייתה בקשה לצו עשה, הרי הרף התחתון הינו סך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ.

15. התובעים טענו כי יש לחרוג מסכום זה כלפי מעלה לנוכח ריבוי הדיונים והעיסוק במחלוקת במשך שבע שנים.

16. למרות חלוף שבע שנים מאז הוגשה התובענה, התקיימו בסך הכול שבעה דיונים בבימ"ש. שלושה בשנ ים 2102 – 2013, אחד בשנת 2015, וארבעה מסוף שנת 2016 ועד הדיון האחרון שהתקיים אתמול.

17. מכיוון שתובענה זו הועברה למותב זה רק לפני הדיון האחרון הוא מעריך על פי עיון בכתבי בי דין, כי הסכמת הנתבעת לפסק דין חלקי, כבר בישיבה הראשונה , לפיו יינתן צו עשה נגדה לתיקון הליקויים גרמה לכך שמי מהצדדים לא ראה דחיפות רבה מדי בקידום התיק וכי רוב הליקויים המשמעותיים תוקנו תוך זמן קצר יחסית . זאת, לנוכח העובדה שמפברואר 2013 ועד יוני 2015 לא התקיים כלל דיון. גם לאחר מכן, חלפה כשנה וחצי עד מועד הדיון הנוסף.

18. חזקה על התובעים כי אם מצב הדברים היה אחר, היו עומדים על הגשת ראיות וסיום הדיון בתובענה כבר בשנת 2012 או לכל המאוחר בשנת 2013. כל אלה נזקפים לטובתה של הנתבעת. כן יש לזקוף לזכותה, הסכמתה אתמול, שהדיון יסתיים ללא שמיעת ראיות, כאשר התובעים רשאים להגיש חוו"ד המשלימה, בהתאם לתנאי פסק הדין, לאכיפה ככל שהמומחה מטעם בימ"ש יקבע שגם לאחר ביצוע העבודות הנוספות, לא סיימה לתקן הטעון תיקון. ברי שאם יקבע המומחה שלא סיימה עבודתה, הנתבעת תהיה חשופה להתמודדות עם בקשות נוספות לחיובה בהוצאות במסגרת הליכי האכיפה.

19. מנגד, יש להביא בחשבון שהנתבעת טענה כי סכום העבודות שביצעה על חשבונה הסתכם בכמיליון ₪. חזקה שאינה מוסד לגמילות חסדים ופרט לרצונה בשם טוב, ידעה היא כי מחובתה לבצע העבודות, רובן, או חלקן, ולכן לכאורה המסקנה היא שנפלה תקלה משמעותית תחת ידיה כאשר סיימה הבנייה.

20. טענה נוספת שעל בימ"ש להביא בחשבון הן לעניין חיוב הנתבעת בהוצאות בגין שכ"ט ב"כ התובעים והן בעניין חיוב בהוצאות נוספות, היא טענת הנתבעת כי לגבי חלק מהוצאות אלה ניתנה החלטה שיפה להוצאות שהוצאו עד יוני 2012. מהחלטת כבוד השופט מאור מיום 12.6.12 עולה כי עובר למתן ההחלטה בה חייב הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות , עיין בתיק ובהסכמות אליהן הגיעו הצדדים . כבוד השופט מאור קבע כי הגיע למסקנה כי "לאור השלב המקדמי בו הגיעו הצדדים להסכמות, אני מגיע למסקנה שעל הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות ושכר טרחה עו"ד בסך של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ ". מכאן שיש לקבל טענת הנתבעת לפיה הוצאות שנשאו בהם התובעים לפני הגשת התביעה נשקלו ו נלקחו בחשבון בעת מתן אותה החלטה.

סוף דבר

21. התוצאה היא שבגין ההתדיינות שנמשכה לאחר החלטת כבוד השופט מאור, בימ"ש מחייב הנתבעת לשלם לתובעים הסך של 12,000 ₪ ובגין הוצאות התובעים בגין נסיעות נציגי התובעים וביטול זמנם לצורך קיום ישיבות בבימ"ש ועם המומחה מטעם בימ"ש והוצאות משרדיות נוספות , מחייב הנתבעת לשלם סך נוסף של 5,000 ₪.

ניתנה היום, ו' חשוון תשע"ח, 26 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ע"י ב"כ עו"ד
נתבע: מוריס אגבבה קבלן בנין בע"מ
שופט :
עורכי דין: