ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שי שוייגר נגד פרי ירוחם :

בפני כבוד ה שופטת סימי פלג קימלוב

תובעים

שי שוייגר

נגד

נתבעים

פרי ירוחם - חברה לרכב בע"מ

פסק דין

לפני תביעה בסך של 6,165 ₪ שהגיש התובע כנגד הנתבעת.

על פי כתב התביעה, ביום 23.11.16 שכר התובע רכב מאת הנתבעת והרכב נאסף על ידי התובע, נציג חברת "בטיחות בתנועה" בע"מ בנמל התעופה בן גוריון כאשר הרכב היה מיועד לשימושו האישי.
על פי כתב התביעה לצורך כך, נחתם הסכם בין הצדדים בסניף חיפה וכן נמסר לנציג הנתבעת כי עקב מצב החברה, ישלם התובע באופן פרטי את חשבון ההשכרה ולצורך כך הביא גם קרוב משפחה אשר מסר פרטי כרטיס אשראי לביטחון.

על פי תנאי התשלום שסוכמו לטענת התובע התשלום צריך היה להתקבל תוך שוטף +30 ימים.
לטענת התובע, החשבונית הראשונה שיצאה ביום 27.12.16 ואשר מספרה – 161218193 התייחסה לתאריכים שבין 23.11.16-23.12.16 כאשר התשלום יתבצע בתאריך 26.1.17. לטענת התובע בתאריך 6.1.17 יצא לערוך קניות במתחם חוצות המפרץ בשעות הבוקר ולאחר 20 דקות חזרו התובע ואשתו לרכב על מנת לנסוע למקום אחר ולהפתעתם הרכב לא נמצא במקום. התובע טוען כי הזעיק את המשטרה ואנשי הביטחון של המקום על מנת שיסיירו במקום או יבדקו במצלמות האבטחה ולאחר שיחה עם נציג הנתבעת התברר שהרכב נלקח על ידי הנתבעת בחזרה לחברה וזאת לטענת התובע ללא הודעה מוקדמת וללא סיבה מוצדקת. לטענת התובע החשבון הראשון חויב בתאריך 1.1.17 באמצעות כרטיס האשראי שניתן לביטחון ולא על פי הסיכום, בתאריך 26.1.17.

עוד טוען התובע כי החשבונית השנייה יצאה החל מיום 23.12.16 ועד "ליום החטיפה של הרכב" (לדבריו) ומספרה 170112005 וחויבה ב- 8.1.17 בכרטיס האשראי ולא בתאריך 7.2.17 כמוסכם לטענתו. לטענת התובע נאלצו הוא ואשתו להתנצל בבושת פנים בפני השוטרים ולהגיע לחברת ההשכרה ולשכור רכב אחר במקומו. לאור האמור, תובע התובע סכום של 6,165 ₪ הכולל: יום עבודה בסך של 1,500 ₪; החזר ק"מ עודף בסכום של 1,953 ₪; דלק בסך של 212 ₪ ועוגמת הנפש שנגרמה לו ולאשתו בסך של 2,500 ₪.

הנתבעת הגישה כתב הגנה וממנו עולה כי לטענתה הגשת התביעה נגועה בחוסר תום לב. לטענת הנתבעת, התובע אינו צד לעניין שכן התובע איננו הלקוח של הנתבעת אלא שהוא נציג תאגיד. זאת ועוד, טוענת הנתבעת שהתובע חתם כנציג חברת "בטיחות בתנועה בע"מ" על חוזה השכרת הרכב ביום 23.11.16 ועל פי תנאי החוזה היה על התובע להשיב את הרכב לנתבעת עד ליום 23.12.16 וזאת על פי חוזה השכרת הרכב. לאחר שמועד סיום החוזה חלף והתובע לא השיב את הרכב לנתבעת, ניסתה הנתבעת ליצור קשר עם התובע וגם עם החברה שבבעלותו אך ללא הצלחה. במקביל, בדיקת האשראי צרכני שערכה הנתבעת העלתה כי החברה בבעלותו של התובע נקלעה לקשיים כלכליים המעמידים את יכולת פירעון חובותיה בספק גדול. לאור כך פעלה החברה במטרה להקטין את נזקיה ביחס לחוזה השכרת הרכב ככל שניתן ותפסה חזקה על הרכב בהזדמנות הראשונה.

לטענת הנתבעת פעלה נכון נוכח העובדה שכנגד החברה בבעלות התובע ניתן צו לפירוק על ידי בית המשפט במסגרת הליך פר"ק 51195-12-16 . לטענת הנתבעת כבר במועד חתימה על החוזה היה ברור לתובע כי החברה לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה. זאת ועוד, הנתבעת מפנה לתנאי החוזה אשר חתם עליו התובע ואשר בו נקבע במפורש כי לנתבעת שמורה הזכות להפסיק את חוזה ההשכרה בכל עת לפי שיקול דעתה הבלעדי גם לפני תום תקופת השכירות ולא יהא בכך כדי להוות הפרת חוזה מצידה. לטענת הנתבעת לא סיימה את חוזה ההשכרה טרם סיום תקופתו אלא עשתה כן לאחר שתקופת חוזה ה השכרה תמה.

הנתבעת מאשרת בכתב ההגנה כי פרטי אמצעי התשלום אכן נמסרו על ידי אדם אחר אך לטענתה עובדה זו רק מחזקת את הטענה כי כבר במועד השכרת הרכב היה מצבו הכלכלי של התובע כמו גם של החברה שבבעלותו בכי רע.
לעניין החיובים שטוען התובע שנגבו ממנו שלא כדין וכי על הנתבעת להשיב לו, טענה הנתבעת כי חיובים אלה בדין בוצעו ובהתאם לתנאי החוזה ולשימוש שעשה התובע ברכב הנתבעת.

בדיון שהתקיים בפני חזרו הצדדים על טענותיהם.

התובע טען כי שכר את הרכב בשם החברה. עוד טען התובע כי העבר היו לחברה הסכמים עם הנתבעת לגבי השכרת רכבים. התובע טען כי ביקש לעשות חוזה חדש באופן פרטי ולהפעיל את אותם נתונים. על פי עדותו של התובע התחייב לשלם באופן פרטי משום שהרכב לשימושו הפרטי ולא לשימוש החברה. עוד עלה מעדות התובע כי הוא חלק מבעלי החברה וכי החברה אינה תובעת נוכח העובדה שלטענתו הוא זה שניזוק באופן פרטי. עוד אישר התובע כי לחברה שבבעלותו הוצא צו פירוק נכון לחודש פברואר. התובע סיפר בעדותו שאותו קרוב משפחה שמסר את אמצעי התשלום נרשם גם כנהג. התובע חזר על האירוע נשוא כתב התביעה והדגיש את מבוכתו נוכח העובדה שסבר כי רכבו נגנב מחניון מרכז הקניות. לטענתו כאשר הגיע למשרדי החברה התברר לו שהנתבעת היא שלקחה את הרכב משום שהיה חשש שהתשלום לא נפרע. עוד טען התובע כי לאחר שהרכב נלקח ביום 6.1.17 התקבלה חשבונית ביום 8.1.17 על אותם ימים עד למועד לקיחת הרכב. זאת ועוד, טען התובע שחויב הן לגבי מס' בק"מ והן לגבי השימוש בדלק על חודש שלם ולא על החלק היחסי. לטענת התובע באותו יום שישי יצא לקניות והיה אמור לנסוע לעבודה. בנוסף, ציין התובע כי בחוזה השכרת הרכב אין תאריך שהו עליו להחזיר את הרכב.

נציג הנתבעת חזר על הטענות שבכתב ההגנה. בנוסף, טען נציג הנתבעת כי תקופת ההסכם היתה בין התאריכים 23.1.16- 23.12.16. עוד נטען כי התובע היה אמור להחזיר את הרכב אך הוא לא החזירו במועד שהיה אמור לעשות כן. לאחר שחלפו שבועיים ימים והתובע לא השיב את הרכב ולא יצר קשר עם הנתבעת ובמהלך שבועיים אלה קיבלה הנתבעת דו"ח אשראי שהחברה על שם התובע בפירוק החליטה להבטיח עצמה.

נציג הנתבעת סיפר בעדותו שהוא עצמו ניסה ליצור קשר עם התובע מספר רב של פעמים אך ללא הצלחה. עוד טען נציג הנתבעת כי החיוב החודשי יוצא 30 יום לאחר מכן, כלומר ביום ה-30 באותו חודש וכי כשהונפקה חשבונית, לטענתו ניסה ליצור קשר עם התובע.
לאחר שהתקבל אצל הנתבעת מידע אודות החברה ובמהלך השבועיים מתום החוזה התובע לא פנה לנתבעת ולא החזיר את הרכב, נאלצו לחפש את הרכב ולהביא לידיהם על מנת לצמצם סיכונים.

לעניין החריגות שמציין התובע הדגיש נציג הנתבעת שעל פי החישוב חויב התובע באופן יחסי על התקופה עד ליום 6.1.17 מועד "החזרת" הרכב. באופן דומה טען נציג הנתבעת, חושבה מגבלת הק"מ ליום וחושבה על פי מועד זה וכי הפרש בין מס' הק"מ בפועל לבין מגבלה מס' הק"מ על פי החוזה הוא 1,669.67 ק"מ.
לעניין הדלק טען נציג הנתבעת כי התובע לקח את הרכב עם מיכל דלק מלא והחזירו עם חצי מיכל ועל כן חויב בהפרש.

לאחר ששמעתי את טעוני הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות שוכנעתי כי דין התביעה להידחות.
"המוציא מחברו עליו הראיה", והתובע לא הרים את הנטל המוטל עליו, ועל כן נחה דעתי כי יש לדחות את התביעה.
אקדים ואומר, כי במהלך הדיון התקבל הרושם שזהות התובעת האמיתית היא החברה שבבעלותו של התובע . אינני מקבלת את טענת התובע לפיה החברה לא תבעה כיוון שמי שניזוק בפועל זה הוא.
יאמר כי גם על פי חוזה השכרת הרכב וגם על פי החשבוניות שהוצאו לתובע, הלקוח היא "חברת בטיחות בע"מ" וכי התובע נרשם כנהג הרכב.

מכאן ברור כי החוזה של הנתבעת לא היה חוזה עם התובע כאדם פרטי, אלא עם החברה שבבעלותו . העובדה שהתובע השתמש ברכב ששכר אין בה כדי להביא למסקנה כי הלקוח הוא הנהג ולא החברה.
הנתונים בדבר העובדה שהחברה שבבעלות התובע נקלעה לקשיים ואף ניתן צו כינוס נכסים, הובאה לידיעת בית המשפט רק במהלך הדיון עצמו והתובע אישר כי הצו ניתן כבר בחודש פברואר 2017, דהיינו שבמועד הגשת התביעה התובע ידע עובדות אלה ולא ציין אותם אלא הסתפק בהערה שבשל מצבה הכלכלי של החברה שכר לעצמו רכב לדבריו כאדם פרטי. התנהלותו זו יש בה כדי חוסר תום לב.
כבר מסיבה זו, שהתובע האמיתי בתיק היא החברה אשר מסתתרת מאחורי התובע הפורמלי יש מקום לדחות את התביעה.
סעיף 60 ל חוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד – 1984 מאפשר הגשת תביעות לבית משפט לתביעות קטנות אך ורק ל"יחיד" וחברה אינה יכולה לתבוע בבית משפט זה. מכאן שהגשת התביעה באמצעות התובע הפורמלי מהווה ניסיון לעקוף איסור זה.

גם אם אצא מתוך נקודת ההנחה כי התובע, הוא התובע האמיתי והנכון בתיק זה, עדיין דין התביעה להידחות.

חוזה השכירות בין הצדדים קבע תקופה אשר הסתיימה כשבועיים עובר לאירוע נשוא כתב התביעה. הנתבעת, ציינה הן בכתב ההגנה והן בפני כי התובע התעלם מנתון זה ולא החזיר את הרכב במועד הנקוב בחוזה השכרת הרכב, אשר על כן ובחלוף שבועיים שבהם התובע לא פנה אל הנתבעת על מנת להסדיר המשך חוזה השכירות, החליטה הנתבעת לעשות מעשה ולפעול על פי זכויותיה שבחוזה השכירות.

שוכנעתי כי הנתבעת פעלה כדין. בחלוף תקופה חוזה השכרת הרכב ובהיעדר התייחסות מאת התובע, היתה הנתבעת רשאית להגיע ולתפוס את הרכב, אם כי ראוי היה כי עובר ללקיחת הרכב תיצור הנתבעת קשר עם התובע ותודיע לו על כוונתה. אינני מקבלת את טענת התובע כי אין מועד לסיום ההתקשרות על פי החוזה. האמור בחוזה מדבר בעד עצמו וכך פעלה הנתבעת בהתאם נוכח העובדה שהתובע לא פנה להחזרת הרכב או לחילופין לפנות להארכת החוזה.
גם באשר לסכומים אותם תובע התובע. שוכנעתי על פי החישובים שהוצגו בפני, כי לא נעשתה גביית יתר על ידי הנתבעת על פי חוזה השכרת הרכב וכי התובע חויב באופן יחסי עד המועד של לקיחת הרכב.

מכאן, שדינה של התביעה להידחות.
התובע ישלם לנתבעת הוצאות בסך 400 ₪ תוך 30 יום מהיום, אחרת ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום המצאת פסק הדין לתובע.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין לבית המשפט המחוזי.
המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, ו' חשוון תשע"ח, 26 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: שי שוייגר
נתבע: פרי ירוחם
שופט :
עורכי דין: