ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עיריית אריאל נגד אנה אוסטרר :


בפני כבוד ה שופט רונן פלג

המבקשת
עיריית אריאל

נגד

המשיבה
אנה אוסטרר

החלטה

1. המשיבה הגישה נגד המבקשת ונגד חברת "מגה אור החזקות" בע"מ (להלן: "הנתבעת 1") תביעה כספית לסך של 506,650 ₪, שעניינה נזקים בבית המשיבה כתוצאה מבניית קניון סמוך על ידי הנתבעת 1, בניגוד לדין ובאישורה של המבקשת.

2. לפניי בקשת המבקשת לסילוק התביעה נגדה על הסף בטענות לאי מיצוי הליכים, היעדר סמכות עניינית, היעדר סמכות מקומית, התיישנות, היעדר יריבות והיעדר עילה.

תמצית טענות התביעה

3. בכתב התביעה נטען כך:

א. המשיבה ובעלה המנוח רכשו לפני כ-24 שנים בית על צלע הר בשורה הקיצונית של העיר אריאל, כדי ליהנות מהנוף ההררי הפנורמי הנשקף ממנו.

ב. מזה כ- 6 שנים הנתבעת 1 מבצעת עבודות בניה של קניון ענק בן 8 קומות בסמוך לבית המשיבה בניגוד לדין וללא היתר בניה מתאים. הבנייה לוותה בעבודות חפירה וחציב ה מסיביות בעומק של עשרות מטרים.

ג. כתוצאה מביצוע העבודות נסחפה אדמת המגרש של המשיבה ושקעו הבית והחצר. לבית נגרמה ירידת ערך משמעותית והמשיבה סבלה צער רב, נזקי בריאות ומטרדי רעש, אבק, לכלוך ורעידות.

ד. תכנית הבניה כללה מבנה בן 5 קומות בלבד. העובדה שהנתבעת 1 הקימה מבנה בן 8 קומות מעלה חשד לשיתוף פעולה פסול עם המבקשת.

ה. המבקשת ביצעה בשנת 2009 תכנית מפורטת מס' 130/1/4/2, ששינתה את תכנית מפורטת מס' 130/1/4 ללא מתן הודעה למשיבה השכנה לפי דרישות הדין.

ו. למבקשת מיוחסים רשלנות, הפרת חובות חקוקות, שינוי תכנית מתאר שלא כדין בהיעדר פרסום, חשש לשחיתות מידות ועצימת עיניים לנוכח חריגות הבנייה העצומות.

ז. נזקי המשיבה כוללים נזקים פיזיים למבנה בסך של 286,650 ₪, ירידת ערך בסך של 100,000 ₪ ו נזקי מטרדים בסך של 120,000 ₪.

תמצית טענות הצדדים בהליך הבקשה

4. בקשת המבקשת לסילוק התביעה על הסף מתמקדת בטענות הבאות:

א. התיישנות - התביעה כוללת פיצוי בגין ירידת ערך בקשר לתכנית מפורטת שתוקפה מיום 19/6/09. סעיף 197(ב) לחוק התכנון והבניה קובע כי ניתן להגיש תביעת פיצויים עקב פגיעה על ידי תכנית בתוך 3 שנים מיום פרסום התכנית, כך שהתביעה התיישנה ביום 19/6/12.

ב. חוסר סמכות עניינית - טענות התביעה חוסות כולן תחת חוק התכנון והבניה, כך שהיה על המשיבה להגיש עתירה מנהלית נגד המבקשת ונגד הועדה המקומית לתכנון ובנייה אריאל, ולצרף לפי התקנות צדדים נוספים שעלולים להיפגע ממנה. במקום זאת, המשיבה כרכה את המבקשת בתביעה נזיקית שהוגשה נגד הנתבעת.

מעבר לכך, התביעה כוללת מרכיב של פיצוי בגין נזקי הבית, אשר יש להעלות בדרך הקבועה בחוק התכנון והבניה. התביעה מ הווה ניסיון לעקוף את הסדרי החוק ואי מיצוי הליכים.

ג. חוסר סמכות מקומית - המבקשת היא רשות מקומית הממוקמת בתחומי יהודה ושומרון ואירועי כתב התביעה אירעו בשטחה. בהתאם להוראות התקנות, הסמכות המקומית לדון בתביעה נגד המבקשת נתונה לבית משפט השלום בירושלים.

ד. היעדר יריבות והיעדר עילה - בין המבקשת לבין המשיבה אין יריבות עובדתית ומשפטית. כל טענות התביעה הן מנהליות והיה מקום להעלותן נגד הוועדה המקומית לתכנון ובניה. בנוסף טענות התביעה כורכות את הנתבעת 1 ואת המבקשת יחד ללא הפרדת סעדים. כמו כן, אין קשר סיבתי בין הנזקים הנטענים לבין מעשי המבקשת, שכן הבניה בוצעה על ידי הנתבעת 1.

5. בתגובת המשיבה נטען כך:

א. התיישנות - התביעה לא מושתתת על הוראות סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, אלא על עוולות נזיקיות בפקודת הנזיקין ובהן רשלנות, הפרת חובות חקוקות ומטרדים ליחיד.

ב. חוסר סמכות עניינית - התביעה היא כספית. הסמכות העניינית נקבעת לפי מבחן הסעד והיא נתונה לבית משפט השלום ולא לבית המשפט לעניינים מנהליים.

ג. אי מיצוי הליכים - כאמור התביעה היא נזיקית ולא מושתתת על הוראות סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, כך שאין בסיס לטענה בדבר אי מיצוי הליכים. מעבר לנדרש, הוועדה המקומית לתכנון ובניה אריאל היא חלק אינטגרלי ממוסדות המבקשת ובשליטתה המלאה. הראיה שלפני הגשת התביעה נציגי המבקשת הגיעו לביתה של המשיבה יחד עם נציגי הנתבעת 1 בכדי לבחון את הנזקים.

ד. חוסר סמכות מקומית - מענה של הנתבעת 1 במושב שילת בתחומי מחוז המרכז ומכאן סמכותו המקומית של בית המשפט לדון בתובענה. מקום מושבה של הנתבעת 1 באריאל קרוב לכפר סבא הרבה יותר מאשר לירושלים. התגובה מפנה בנוסף להוראות הסעיפים 49, 78, 79 ו-75 לחוק בתי המשפט ולהלכה בדבר הפיחות בחשיבותה של סוגיית הסמכות המקומית.

ה. העדר יריבות והעדר עילה - כתב התביעה מעלה טענות לרשלנות בפיקוח על עבודות בנייה ללא היתר, עצימת עיניים, שיתוף פעולה פסול עם הנתבעת 1 עד כדי חשש ממשי לשחיתות ועוד. המבקשת חייבת בחובת זהירות כלפי תושביה וביניהם המשיבה. המבקשת נתבעת מכוחן של עוולות נזיקיות שונות.

6. הנתבעת 1 הגישה אף היא תגובה קצרה לבקשה, שבה היא טענה כי יש לדחות את התביעה נגד המבקשת על הסף וכפועל יוצא לדחות את ההודעה לצד ג' שהוגשה נגד הנתבעת 1.

עם זאת, לגופו של עניין נטענו בתגובה טענות העוסקות בתפקידיה של המבקשת בפרויקט, הן כמי שביקשה את היתר הבניה לפיתוח השטח העירוני כולל חפירה והקמת קיר תומך, הן כבעלים של המקרקעין והן כמפקחת על ביצוע העבודות.

7. המבקשת הגישה תשובה לתגובת המשיבה, שחזרה בעיקרה על טענות הבקשה . המבקשת גם קבלה על איחור נטען בהגשת התגובה.

דיון והכרעה

הסמכות העניינית

8. סעיף 5 לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס - 2000, קובע את גדר סמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים , ובכלל זה עתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה לחוק , בעני ין המנוי בתוספת הראשונה (ס"ק 5(1) לחוק). סעיף 10(א) לתוספת הראשונה מתייחס לענייני תכנון ובניה לפי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965.

9. התביעה נגד המבקשת היא תביעה כספית נזיקית המייחסת לה רשלנות, הפרת חובות חקוקות ומטרדים. בנוסף מועלות טענות לשיתוף פעולה פסול בין המבקשת לבין הנתבעת 1.

כתב התביעה כורך את התנהלותה של הנתבעת 1 באופן ביצוע עבודות החפירה והבניה עם התנהלותה של המבקשת. הדברים מקבלים חיזוק דווקא בטענותיה של הנתבעת 1, שלפיהן המבקשת היא גם בעלת המקרקעין והמפקחת על עבודות הבניה.

10. מכאן שטענת המבקשת כי טענות התביעה "נמצאות כולן תחת חוק התכנון והבניה" חוטאת למציאות. התביעה בוודאי אינ נה בבחינת עתירה נגד החלטה של המבקשת, כפי דרישת סעיף 5(1) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס - 2000.

11. מעבר לכך, העיר אריאל ממוקמת באזור יהודה ושומרון, שהבניה בו מתבצעת על בסיס הוראותיו של חוק ירדני - חוק תכנון ערים, כפרים ובנינ ים, חוק זמני (מס' 79) לשנת 1966 - ולא על בסיס הוראות חוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965.

12. מכל מקום, עסקינן בתביעה כספית נזיקית, שההחלטות המנהליות נבחנות אגבית לה, ועל כן היא מצויה בסמכותו של בית משפט השלום (לפי סכומה) ולא בסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים.

הסמכות המקומית

13. תקנה 3(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, קובעת כך:

"היו נתבעים אחדים, יכול שתוגש התובענה לכל בית משפט שבו ניתן להגישה נגד אחד הנתבעים".

14. מענה של הנתבעת 1 הוא במושב שילת ומכאן שהסמכות המקומית לדון בתביעה אשר הוגשה נגדה נתונה לבתי משפט השלום במחוז המרכז. לפיכך יש לבית משפט השלום בכפר סבא הסמכות המקומית לדון בתביעה נגד שתי הנתבעות.

התיישנות

15. המבקשת מפנה להוראותיו של סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965, שכותרתו "תביעת פיצויים", הקובעות כך:

"(א) נפגעו על ידי תכנית, שלא בדרך הפקעה, מקרקעין הנמצאים בתחום התכנית או גובלים עמו, מי שביום תחילתה של התכנית היה בעל המקרקעין או בעל זכות בהם זכאי לפיצויים מהועדה המקומית, בכפוף לאמור בסעיף 200.
(ב) התביעה לפיצויים תוגש למשרדי הועדה המקומית תוך שלוש שנים מיום תחילת תקפה של התכנית; שר האוצר רשאי להאריך את התקופה האמורה, מטעמים מיוחדים שיירשמו, אף אם כבר עברה התקופה ".

16. בענייננו תביעת המשיבה מייחסת את נזקיה במשולב הן לעצם התכנית, הן לאופן הביצוע של הבניה והן לכך שהבניה בוצעה לכאורה בניגוד לתכנית. לפיכך לא ניתן לומר כי סעיף 197, המחיל תקופת התיישנות בת 3 שנים, רלוונטי לתביעה כולה.

17. יצוין בהקשר זה כי בהתאם להוראות התקנות 101-100 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, שעניינן סילוק על הסף, בית המשפט רשאי לדחות תובענה על הסף, אך הוא אינו חייב לעשות כן. דחיית תביעה על הסף היא אמצעי חמור, השמור לאותם מקרים קיצוניים הראויים לו. בית המשפט יסלק תביעה על הסף רק כאשר כלו כל הקיצין וברור שהתובע לא יוכל לקבל את הסעד שביקש, אפילו יוכיח את כל העובדות הכלולות בכתב התביעה (ראו לענין זה: ע"א 109/84 ורבר ואח' נ' אורדן תעשיות בע"מ ואח', פ"ד מא(1) 577; ע"א 642/89 עזבון המנוח מאיר שניידר ז"ל נ' עיריית חיפה, פ"ד מו(1) 470; ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין תל-אביב - יפו, פ"ד מ(2) 668).

18. במקרה שלפניי, כתב התביעה מעלה מגוון של טענות נגד המבקשת ויש להניח כי בהמשך ההליך ועם הצגת הראיות יתברר אלו מהן מבוססות יותר ואלו פחות. בשלב זה לא ניתן לקבוע בוודאות האם יש בטענות המשיבה כאלו הרלוונטיות להוראותיו של סעיף 197 ואין זה המקרה המתאים להורות כי יש לדחות את התביעה על הסף על בסיס טענת ההתיישנות.

19. יתרה מכך, כאמור הבניה באזור אריאל כפופה לחוק התכנון הירדני ולא לחוק התכנון והבניה הישראלי. לפיכך יש ספק האם סעיף 197 לחוק התכנון והבניה חל ב ענייננו. הצדדים לא טענו בסוגיה זו ואפשר שייאלצו להתייחס אליה בהמשך ההליך.

היעדר יריבות והיעדר עילה

20. התביעה הוגשה נגד המבקשת בעילות נזיקיות על בסיס עוולות של רשלנות, הפרת חובות חקוקות ומטרדים. היריבות בין המשיבה לבין הרשות המקומית היא ברורה.

21. טענות המבקשת להיעדר יריבות ולהיעדר עילה חסרות בסיס.
סיכום

22. המבקשת העלתה בבקשתה מגוון של טענות סף.

23. הטענות בדבר היעדר סמכות עניינית וסמכות מקומית נדחו, כמו גם הטענות להיעדר יריבות ולהיעדר עילה.

24. לא מצאתי לנכון להורות על דחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות.

25. הבקשה נדחית. המבקשת תשלם למשיבה את הוצאותיה בסך של 2,500 ₪.

ניתנה היום, כ"ח תשרי תשע"ח, 18 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עיריית אריאל
נתבע: אנה אוסטרר
שופט :
עורכי דין: