ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נמרוד עובדיה נגד חנה וולף :

בפני: כבוד הנשיא א' ברק

המערער: נמרוד עובדיה

נגד

המשיבים: 1. חנה וולף
2. עו"ד איה שכנאי,
האפוטרופסית לדין של הילד

ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית המשפט
לענייני משפחה במחוזות תל אביב והמרכז
בתיק תמ"ש 216790/96 בש"א 8012/98, מיום
11.11.98, שניתנה על ידי כבוד השופטת
דליה אבי-גיא

בשם המערער: בעצמו

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

פסק-דין

1. ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה במחוזות תל אביב והמרכז מיום 11.11.98 (כבוד השופטת דליה אבי-גיא), בה סירב בית המשפט לפסול עצמו מלישב בדין בעניינו של המערער.

2. בין המערער לבין משיבה מס' 1 (להלן: המשיבה), מתנהל מזה מספר שנים בבית המשפט סכסוך, ובעיקרו סוגיית הסדרי הראיה של בנם (המיוצג על ידי משיבה מס' 2). נקבעו הסדרי ראיה. בית המשפט החליט, בשלב מסויים, כי בגין כל ביטול פגישה של הקטין עם אביו, תחוייב האם בסך 500 ש"ח. בעקבות ביטול חמישה מפגשים הורה בית המשפט, ביום 12.7.98, על הפקדת 2,500 ש"ח על ידי האם (המשיבה) בקופת בית המשפט.

3. בעקבות החלטה זו, ביקשה המשיבה את פסילת השופטת מלישב בדין. עיקר טענותיה היו כנגד הסדרי הראיה שנקבעו, על הפרתם (לטענתה) על ידי המערער וכנגד הסנקציה שהוטלה עליה בגין ההפרה לכאורה של הסדרי הראיה. החלטה בבקשה זו לא ניתנה ככל הנראה (ומכל מקום, לא הובאה בפני החלטה בעניין זה).

4. ביום 19.10.98 ביקש שוב המערער את חיוב המשיבה בסך 2,500 ש"ח והעברת הסכום אליו. בית המשפט קבע, כי דיון בבקשה זו יתקיים בישיבה הבאה. בעקבות זאת, ביקש ביום 2.11.98 המערער את פסילת השופטת מלישב בדין בעניינו. המערער טען, כי בביטול למעשה, של ההחלטה מיום 12.7.98 (בדבר גביית הקנס), יש חשש ממשי למשוא פנים. כן טען המערער, כי שורה של החלטות שניתנו בין 12.7.98 ל19.10.98-, ושעסקו בהסדרי הראיה, ניתנו במעמד המשיבה בלבד ותוך פגיעה בקטין, וגם מטעם זה יש לפסול כבוד השופטת מלישב בדין בעניינו.

5. בית המשפט, בהחלטתו מיום 11.11.98 דחה את בקשת הפסילה. בנימוקי הדחיה צויין, כי אין כל ממש בטענות המערער לפיהן התקיים משוא פנים בטיפול בתיק. בית המשפט הבהיר, כי עיקר הטענות הן כנגד הסדרי הראיה וסדרי הדין וככאלה, דינן להתברר בערכאות הערעור על פסק הדין ולא במסגרת בקשה לפסילת השופט. עוד ציין בית המשפט את חובתו לישב בדין למרות הטיפול הקשה בתיק, נוכח המטענים הרגשיים שנושאים שני ההורים, הם המערער והמשיבה. מטעמים אלה, נדחתה הבקשה.

6. על החלטה זו מונח בפני ערעור המערער. בערעורו חזר המערער על טענותיו ולפיהן התקיים במקרה שבפני משוא פנים. המערער הדגיש, כי אין ספק לדידו כי ההחלטות שמיום 19.10.98 (בעניין הקנס) וכן ההחלטות ה"חד-צדדיות" בעניין הסדרי הראיה, לא באו אלא בשל חששה של כבוד השופטת מפסילתה עקב הבקשה שהוגשה בעניין זה על ידי המשיבה. המערער ציין בשולי ערעורו, כי:

"השופטת עשתה עוול לילד... ובעיני אלוהים דינה ככל מתעלל בילד... פרט למחסום הדיוני שיובא לישראל מתוצרת אנגליה הרופסת, שלא ניתן להעמיד לדין שופט על החלטותיו השיפוטיות, גם אם זה פגע והתעלל בילדים וברגשותיהם".

7. לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות המערער, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. יאמר מיד: ערעור זה אינו מקים כל חשש ממשי למשוא פנים ואף לא צל צילו של חשש כאמור. יסודו הוא אי שביעות רצונו של המערער מהחלטות דיוניות מובהקות של הערכאה הראשונה, שמקומה לא יכירנה במסגרתו של ערעור פסלות. מטעם זה החליטה כבוד השופטת, בדין, לדחות הבקשה ומטעם זה יש לדחות גם הערעור שבפני. יצויין עוד, כי יש להסתייג בכל דרך מן הלשון שנקט המערער, הן בבקשת הפסילה והן בערעורו בפני. גם אם המערער אינו תמים דעים עם ההחלטות שנתקבלו בעניינו, אין בכך כדי להצדיק טיעון מעין זה - לא בלשונו ולא בהליך הפסילה עצמו, שאינו אלא בקשת סרק. מטעמים אלה, יישא המערער בהצאות לטובת המדינה, כאמור בתקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, בסך 3,000 ש"ח.

הערעור נדחה.

ניתן היום, י"ח בטבת התשנ"ט (6.1.99).

א
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
98073090.A01/דז


מעורבים
תובע: נמרוד עובדיה
נתבע: חנה וולף
שופט :
עורכי דין: