ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עטיה נגד עיריית לוד :


בתי המשפט

בית משפט לתביעות קטנות רמלה

תק 001848/07

בפני:

כבוד השופט זכריה ימיני

תאריך:

22/01/2008

בעניין:

עטיה דינה

תובעת

נ ג ד

עיריית לוד

נתבעת

פסק-דין

השאלות העומדות לדיון הן:

1) האם אחראית הנתבעת לנזק גוף שנגרם לתובעת? אם כן;

2) מהו סכום הפיצויים שעל הנתבעת לשלם לתובעת?

כללי:

התובעת הינה תושבת העיר לוד.

הנתבעת הינה עירייה כמשמעותה בפקודת העיריות.

ביום 26.10.03 בשעה 23.00 לערך, בעת שצעדה התובעת בשדרות ירושלים בלוד, ביקשה להיכנס לחצר ביתה מהכניסה האחורית (להלן-"הכניסה האחורית"). שד' ירושלים בלוד הינו רחוב רחב, ובסמוך לכניסה האחורית ישנה מדשאה עם שבילי הליכה. התובעת ביקשה לקצר את דרכה לשער הכניסה האחורית, ועשתה זאת בהליכה על גבי הדשא. בהתאם לעדות התובעת, באותו בו מקום בו פסעה לא היתה תאורה. בעת שהלכה התובעת על הדשא, נכנסה רגלה בתוך השקייה קטן ועמוק שהיה בדשא. כתוצאה מכך מעדה התובעת ונפלה על גוש בטון, שעמד באופן קבוע על הדשא. כתוצאה מן התאונה נפגעה התובעת בגופה.

האחריות לתאונה:

בהתאם לפסיקה, רחובות העיר לא צריכים להיות מרוצפים וישרים כפי שנעשה הדבר ברשות היחיד. אלא שגם העירייה אסור לה להביא לכך שיהיו מכשולים ברשות הרבים.

מטבע הדברים שהציבור מבקש לקצר את דרכיו, וגם אם יש מדרכה לידי ביתו, אך יש דרך אחרת קצרה יותר לביתו, יעדיף הוא את הדרך הקצרה, על פני הדרך הארוכה יותר. לכן, על העירייה לדאוג לכך שלא יהיו מכשולים בדרך, גם בדרך שהציבור מקצר בה את דרכו.

אין מחלוקת שהגינה שבה היה הדשא דרכו עברה התובעת הינה גינה ציבורית שבאחריות הנתבעת. כך גם עולה מהתמונות אותן הגישה התובעת. בתמונות אלו רואים את הבור בו נפלה התובעת, ולידו גוש הבטון. ואכן, הבור הינו כזה, שאדם שרגלו תיכנס בבור זה, ימעד על נקלה. ואם יפול במלוא אורך גופו ארצה, יפול על גוש הבטון. מצב זה עולה גם מן התמונות אותן צירפה התובעת לתיק בית המשפט.

בעת שהעידה התובעת בבית המשפט הגישה תמונות חדשות, ומהן עולה שהעירייה סתמה את הבור בו נפלה התובעת, ובמקום גוש הבטון הציבה עמוד תאורה.

ב"כ הנתבעת ניסתה לקעקע את גרסתה זו של התובע, בכך שהגישה תצהיר עליו חתמה התובע, תצהיר שניתן בפני עו"ד שייצג אתה קודם לכן. בהתאם לעדותה של התובעת, האמור בתצהיר הינו טעות, אשר נעשתה על ידי עורך הדין שייצג אותה קודם לכן, ועל כן פיטרה אותו מלייצג אותה. טעות נוספת שמציינת התובעת היא שעורך הדין כתב שהתובעת פנתה לבית חולים וולפסון, כאשר למעשה פנתה לבית החולים אסף הרופא. אכן עורכי הדין שייצגו את התובעת עשו טעויות עובדתיות רבות, והסברה זה של התובעת הינו סביר.

לנתבעת לא היה כל עד ראיה לתאונה. גם העד שהביאה הנתבעת להעיד לטובתה החל בעבודתו כמנהל מחלקת התקשרויות רק בחודש יולי 2005, כך שעדותו אינה יכול להועיל לנתבעת.

העד העיד שבמקום בו נפלה התובעת לא היה עמוד תאורה בעת התאונה, אך היתה תאורה מעבר לכביש. העד לא מציין שהתאורה שמעבר לכביש הגיעה למקום התאונה, ולכן יש לקבל את עדות התובעת שבעת התאונה, היה המקום חשוך.

כן העיד העד מטעם הנתבעת שחיפש תלונה בנושא התאונה, אך לא מצא. אין ללמוד מדברים אלו מאומה, שכן העד לא מצא תלונה, אך אין הדבר מהווה ראיה שהתאונה לא אירעה או שהתובעת לא התלוננה בפני פקידי הנתבעת.

לאור כל האמור לעיל, סבור אני שהתאונה אירעה בהתאם לגרסת התובעת, והתנאים בעת אירוע התאונה היו בהתאם לגרסת התובעת.

סעיף 235 לפקודת העיריות קובע כי בענין כל רחוב תדאג העירייה לתיקונו, ניקויו, הזלפתו, תאורתו וניקוזו של רחוב שאינו רכוש הפרט, תמנע ותסיר מכשולים והסגת גבול ברחוב. בכל הקשור לאירוע התאונה כשלה הנתבעת במילוי חובתה זו, ולכן חלה עליה האחריות לאירוע התאונה, ועליה לפצות את התובעת בגין נזקי התאונה.

הנזק:

ממקום התאונה הובהלה התובעת לבית החולים אסף הרופא, שם התברר שהתובעת נפגעה בתאונה בעיקר באזור הגפיים העליונות והכתפיים, וכי נגרמה לה פריקת כתף ששוחזרה. בהמשך התברר שלתובעת נגרם קרע מלא בגיד הסופראספינטוס בשתי הכתפיים. מצב רפואי זה היה מזכה את התובעת באחוזי נכות לצמיתות, אילו היתה פונה לרופא אורטופד, על מנת שיעריך אחוזי הנכות לצמיתות שנותרו לה כתוצאה מן התאונה.

כתוצאה מהתאונה נאלצה התובעת לקבל למעלה מ-35 טיפולים.

שאלתי את התובעת מדוע לא פנתה לתביעת נזיקין רגילה לבית משפט השלום, ובחרה להגיש את התביעה לבית משפט לתביעות קטנות. תשובתה היתה שברצונה לקבל את הפיצויים מהר ככל שניתן, על מנת להשתמש בפיצויים כשהיא עדיין בחיים. לא נותר לי אלא לכבד את רצון התובעת.

התובעת תבעה פיצויים בסך 17,800 ₪. סבור אני שהתובעת זכאית שייפסק לה סכום זה כפיצויים לפחות בגין כאב וסבל שנגרמו לה בתאונה.

סוף דבר:

לאור כל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת כדלקמן:

1) את הסך 17,800 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;

2) את הוצאות המשפט בסך 1,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן בלשכתי היום ט"ו שבט ה'תשס"ח – 22 בינואר 2008 בהעדר הצדדים.

___________________

זכריה ימיני, שופט