ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין צים חברת השיט הישראלית בע"מ נגד גבריאל אוחנה :

ע"א 5890/97
בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן
כבוד השופט י' אנגלרד
כבוד השופט ח' אריאל

המערערת: צים חברת השיט הישראלית בע"מ

נ ג ד

המשיב: גבריאל אוחנה

ערעור על פסק-דינו של בית המשפט
המחוזי בחיפה מיום 25.8.97 בת.א.
1655/89 שניתן על-ידי כבוד השופטת
ר' חפרי-וינוגרדוב

תאריך הישיבה: כ"ח בכסלו התשנ"ט (17.12.98)

בשם המערערת: עו"ד גורדון, עו"ד גירון, עו"ד גוטמן
בשם המשיב: עו"ד שטרס

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

פסק-דין

השופטת ט' שטרסברג-כהן:

1. לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ר. חופרי-וינגרדוב) בו נקבע, כי המערערת (להלן: צים) - מעבידתו של המשיב (להלן: הנפגע) - התרשלה כלפיו וחייבת לפצותו על הנזק שנגרם לו, בסכום של 248,058 ש"ח. עוד נקבע, כי המשיב תרם בהתנהגותו לאירוע התאונה ורשלנותו התורמת עולה כדי 40%.

2. הנפגע, מלצר שעבד בשירותה של צים והפליג על אחת מאוניותיה, נפגע בשורש כף ידו מדלת באוניה שנסגרה עליה תוך כדי ניסיונו לסוגרה. כתוצאה מכך נגרמה לו נכות. האירוע ארע כאשר הנפגע יצא ממטבח האוניה דרך אחת הדלתות אל הסיפון על מנת לשפוך אשפה. אין מחלוקת כי הדלת, הנקראת "דלת סערה", היא דלת ברזל כבדה, הננעלת בעזרת מספר בריחים ואין עליה מתקן אבטחה הידראולי הגורם לסגירתה באופן איטי, משום שעליה להיסגר סגירה מהירה לצורכי אטימה מפני מים.

3. בית המשפט דחה את טענת המערערת, לפיה לא קרתה ולא יכלה לקרות תאונה כפי שתיאר הנפגע, וקבע - לאחר ניתוח חומר הראיות - כי התאונה אכן ארעה, כי הנפגע נפגע בכף ידו מהדלת עת טיפל בסגירתה וכי נגרמה לו חבלה ופציעה כתוצאה מכך. עוד קבע בית המשפט, כי מדובר בדלת כבדה ביותר שסגירתה קשה, כי הימאים שעל האוניה - עובדי מטבח - נהגו לצאת לסיפון מפתח הדלת לצורך השלכת אשפה וכי סגירתה של הדלת מסובכת ומורכבת ויש בה כדי ליצור סיכון בעת סגירתה, גם כשהסגירה נעשית על ידי העובד עצמו ולא בעת סערה. בית המשפט קיבל, כי יש צורך בסגירה אטימה של אותה דלת וכי היא בנויה על פי תקן בינלאומי. עם זאת קבע, כי מבנה הדלת, משקלה, אופן סגירתה והקושי בסגירתה חייבו את המעביד למצוא פתרון לסגירת הדלת בביטחון על ידי התקנת אביזרי סגירה אלטרנטיביים פשוטים יותר, היפים למצבים בהן אין צורך בסגירה מהירה למטרת איטום.

4. בא כוחה של צים העלה טענות רבות כנגד קביעות בית המשפט המחוזי, הן במישור העובדתי והן במישור המשפטי.

אשר לקביעות העובדתיות, אין אנו מוצאים מקום להתערב בהן. בית המשפט שקל ובדק את כל העדויות הרלוונטיות שהיו בפניו וכן נתן הוא דעתו לספקות שונים, שהעלה בא כוחה של צים לגבי עדויות של עדים אלה ואחרים. לאחר מיון וסינון כל המערכת העובדתית שהוצגה בפניו, הגיע בית המשפט לקביעת העובדות, שהוכחו להנחת דעתו, ובאלה אין להתערב.

5. בנושא האחריות טענה צים, כי אין להטיל עליה חבות בגין סגירתה של דלת תקנית, החייבת להיסגר במהירות ובבת אחת, באופן שתאטום את הפתח נגד כניסת מים. עוד נטען, כי בית המשפט לא יכול היה, ללא עדות מומחה, לקבוע כי הדלת, שהיתה לכל הדעות תקינה ותקנית כשלעצמה, ניתנה להיות מובטחת על ידי אמצעים כאלה או אחרים באופן שתמנע את היתפסות ידו של עובד בין המשקוף והדלת. על פי הטענה, לא יכול היה בית המשפט לשים עצמו מומחה ולקבוע, ללא תשתית ראייתית, כי היה על צים לדאוג לסידורים אלטרנטיביים לסגירת הדלת.

6. אכן, לא היתה בפני בית המשפט עדות ממנה עולה, כי ניתן היה לבנות את הדלת באופן אחר או להתקין לה ידיות אחרות או בריחים אחרים או אביזרים אחרים, שיבטיחו בפני היסגרותה על ידו של עובד בפעולת סגירה, שהוא עצמו ביצע, ואין אלה קביעות המתבקשות מניסיון החיים ומהשכל הישר, ואף על פי כן, היה מקום לחייב את צים ולהטיל עליה אחריות בגין פציעתו של הנפגע. ומדוע?

7. לפי קביעתו של בית המשפט שימש הפתח, שבו הותקנה הדלת, כפתח כניסה ויציאה מן המטבח ואליו, ובפועל היו העובדים יוצאים ונכנסים דרך פתח זה כאשר הדלת פתוחה. העובדה שהדלת כבדה ביותר ושהיא נסגרת בבת אחת, במהירות ולא באופן איטי הייתה ידועה לצים, ואם לא ניתן היה למנוע סכנת היפגעות מדלת זו, חובה היה עליה שלא לאפשר יציאה וכניסה דרך אותו פתח, כאשר ישנם מספר פתחים נוספים המשמשים למטרה זו. היה עליה להתריע בפני עובדי המטבח, שנהגו לצאת ולהיכנס דרך אותו פתח, על סכנת סגירת דלת כבדה זו, ולא להרשות לאף אחד מן העובדים לטפל בדלת ולנסות לסגור אותה בעצמו.

8. האחריות המוטלת על המעביד כלפי עובדיו אינה קלה גם אם אינה מוחלטת. חובתו של המעביד לנקוט בכל האמצעים הסבירים כדי לוודא שהעובדים יוכלו לבצע את עבודתם בתנאי בטיחות אופטימליים. אמצעי הזהירות הסבירים הם פונקציה של אופי הסיכון ומידתו. על המעביד להזהיר את העובדים מפני סכנות גלויות ונסתרות ולהדריכם כיצד לנהוג וכיצד להתמודד עם סיכונים בעבודה. ככל שהסיכון חמור יותר או נסתר יותר, או בלתי רגיל יותר, גוברים במקביל מידתם, גיוונם ותחכומם של אמצעי הזהירות שמעביד זהיר חייב לנקוט. אמצעי הזהירות הסבירים הם פונקציה של מידת הסיכון לשלומו ולבריאותו של העובד אם אכן יתממש אותו סיכון (בע"א 663/88 יהודה שירזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מז(3) 225). בענייננו היה טמון סיכון בדלת, ומשכך, היה על צים לנקוט בצעדים כדי למונעו, ואם לא ניתן הדבר, היה עליה להזהיר ולהדריך את העובדים בכל הקשור לאותו סיכון. הטענות שנטענו בכתב התביעה מתייחסות גם למחדלים אלה. כעולה מן החומר ומקביעות בית המשפט לא מילאה צים חובותיה אלה.

9. טענה אחרת בה מיקד בא כוח צים את טענותיו היא, העדר קשר סיבתי בין הפגיעה בכף ידו של הנפגע, לבין הנזק. בעניין זה הועלו טענות בדבר היות הפגיעה הראשונית קלה למדי, בדבר התקופות הממושכות שחלפו שבמהלכן ירד הנפגע מן ההפלגה מבלי להתלונן על התאונה ותוצאותיה ובדבר הסיבות האפשריות האחרות להתפתחות החולנית בכף היד, שאינן קשורות באירוע הראשוני.

בית המשפט ניתח בצורה מקפת את כל השאלות הקשורות בקשר הסיבתי העובדתי ומצא שקשר כזה הוכח להנחת דעתו, הן על-ידי עדויות רפואיות למיניהן, הן על ידי עדות התובע אותה קיבל בהקשר זה והן על ידי עדותם של עדים אחרים. כמו כן, ניתח בית המשפט את חוות הדעת הרפואיות של המומחים השונים שהעידו בפניו והגיע לכלל מסקנה, כי האפשרות הסבירה ביותר היא שהדלקת בה לקה הנפגע מקורה בזיהום שנוצר עקב חיידק שחדר לגופו במהלך החבלה, וכי מאחר ולא נמסר על חבלה אחרת בכף היד לפני ואחרי המקרה, יש לקבל כי הדלקת מקורה באותו חיידק. מאחר והפציעה התפתחה עד כדי היגרמות הנכות הסופית בכף ידו של הנפגע ואין גורם זר שניתק קשר זה בין הפגיעה והתוצאה, הרי שהוכח הקשר הסיבתי בין התאונה לנזק.

אין קביעות אלה ממין הקביעות שבית משפט זה מתערב בהן אלא אם כן ישב על המדוכה כערכאה ראשונה, דבר שאינו צריך לעשותו וגם אין סיבה לעשותו במקרה זה.

10. אשר לחלקו של הנפגע באחריות, קבע בית המשפט, כי הנפגע - ימאי מנוסה ובעל ותק ים ניכר - אמור היה להכיר את הדלת ולהיות בעל תושייה מספקת כדי לבקש עזרה מתאימה, מקום שהוא ער לקושי שנוצר בהפעלת הדלת; משלא עשה כן, יש להטיל עליו 40% רשלנות תורמת.

כל אחד מהצדדים תוקף קביעה זו, מי להגדלת השיעור ומי להקטנתו. בחלוקת האחריות בין המעביד לעובד, יש לתת את הדעת לכך שמצבם של עובדים שונה מזה של מעבידיהם. הם אינם מבצעים את עבודתם באווירה רגועה כשביכולתם להיעזר בעצת מומחים. עליהם לקבל החלטות במקומות מסוכנים ובמצבים שסיכונים כאלה הם לעתים חבויים. מכאן שאין לצים לבוא בטרוניה כנגד שיעור הרשלנות שהוטל על הנפגע הנמוך מזה שהוטל עליה. לא מצאנו כי שגגה יצאה מלפני בית המשפט בהטילו בנסיבות המקרה רשלנות תורמת כאמור, ואין מקום לא להגדילה כבקשת צים ולא להקטינה כבקשת הנפגע.

ראיות נוספות

11. צים הגישה לבית משפט זה בקשה להגיש ראיות נוספות. הראיות אותן מבקשת היא להגיש הן משני סוגים: אחד, ראיות להוכחה כי פנקס הימאי של המשיב נפסל עקב סיבות רפואיות שאינן קשורות לתאונה ולפיכך לא היה מקום לחשב הפסד השתכרות עתידי כימאי עד גיל 65. השניה, מאמר רפואי עליו נסמך המומחה הרפואי מטעם הנפגע.

הבקשה הוגשה בזמנו לבית המשפט המחוזי, אליה צורף המאמר, הבקשה הוגשה עם הגשת הסכומים. גם הנפגע ביקש להגיש ראיה לאחר שהוגשו סיכומי צים. הבקשות נדחו על-ידי בית המשפט בהחלטתו מיום 15.12.96.

בית המשפט ציין, כי הבאת הראיות הסתיימה ב7.1.96-. סיכומי התובע הוגשו ב24.6.96-, סיכומי הנתבעת הוגשו ב1.9.96- והבקשות הוגשו לאחר כל אלה.

12. אשר למאמר, מקובלים עלי נימוקיו של בית משפט קמא בדבר אופן הגשתו כראיה במהלך עדותו של מי שמסתמך עליו, על מנת שיוכל להתייחס אליו ולהסביר את הטעון הסבר. אין להגיש מאמר רפואי בצרוף לסיכומים ולצפות שבית המשפט יבדוק את מידת התאמת עדות המומחה לאמור במאמר.

13. אשר לפנקס הימאי, עולה מהבקשה, כי כחודש לאחר שהנפגע הגיש את סיכומיו לבית המשפט, נפסל פנקס הימאי של הנפגע ונשלל רשיונו לשמש במקצועו הן בשירות המבקשת והן בכל חברת ספנות אחרת. על פי הטענה, הנפגע, שידע על כך סמוך לאחר הגשת סיכומיו, לא יידע את בית המשפט ואילו היא בקשה לצרף את הראיה מיד כשהגיע הדבר לידיעתה, חודש לאחר שלילת הכרטיס. צים לא יכלה - לטענתה - להביא בשלב הראיות את הראיה האמורה משום שהיא לא היתה קיימת. על פי הטענה, הפסילה היא סופית. מכיוון שהיא קרתה לפני מתן פסק-הדין, מבלי שראיה זו היתה בפני בית המשפט, נעשה חישוב הפסד ההשתכרות כימאי על בסיס בלתי מציאותי.

נראה, כי עובדה זו, שהתרחשה בטרם ניתן פסק-הדין וסמוך לפני הגשת הבקשה להגשתה, ראוי היה שתהיה בפני בית המשפט לפני מתן פסק-הדין וראוי אפוא, שתובא בפניו היום באופן שתיבדק על ידו שאלת פסילת כרטיס הימאי של המשיב והשלכתה של פסילה כזו - אם הייתה - על ראש הנזק של הפסד השתכרות בעתיד. בשאלה זו יקבל בית המשפט ראיות משני הצדדים, וישמע טיעוניהם ויתן החלטה בשאלה זו, באופן שפסק הדין ישונה או יישאר על כנו, הכל לפי החלטת בית המשפט.

הנזק

14. צים מעלה טענות כנגד סכומי הנזק האחרים שנפסקו, ביניהם פיצוי עבור סבל וכאב, שהוא - לטענתה - מוגזם וכן טעות בחישוב מספר ימי הפלגתו של המשיב בשנת 1988, שצריך להיות 140.5 ימים במקום 179.5 ימים.

אשר לסבל וכאב אין מקום להתערב בסכום שנפסק, אף שהוא על הצד הגבוה. אשר למספר ימי ההפלגה, המשיב מסכים לכך כי נפלה טעות בפסק-הדין וכי מספר ימי ההפלגה בשנת 1988 צריך להיות 140.5 ימים במקום 179.5 ימים. לטענתו, מתבטא הפרש זה ב12,000- ש"ח לטובת צים, אלא שלטענתו, מתקזז הסכום כנגד הפסדי שכר בעתיד. אינני מוצאת שכך הדבר. הטעות ברורה, ואם לא תהיה הסכמה על גובה הסכום להפחתת הפיצוי, יטפל בכך בית המשפט המחוזי במסגרת החזרת התיק אליו, כאמור.

לא מצאנו להתערב בטענותיו של המשיב-המערער שכנגד בנושא הנזק.

15. סוף דבר, כפוף לברור נושא שלילת פנקס הימאים מן הנפגע והשלכותיה על ראש הנזק של הפסד השתכרות בעתיד ומתן החלטה בהקשר זה, וכן לתיקון טעות הסופר בדבר ימי ההפלגה והשלכותיה הכספיות של אותה טעות, יישאר פסק-הדין על כנו.

אין צו להוצאות.

ת

השופט י' אנגלרד:

אני מסכים.

השופט ח' אריאל

אני מסכים.

הוחלט כאמור בפסק-דינה של כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן.

ניתן היום, ג' בשבט תשנ"ט (20.1.99).

ט

העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
97058900.J06


מעורבים
תובע: צים חברת השיט הישראלית בע"מ
נתבע: גבריאל אוחנה
שופט :
עורכי דין: