ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מרדכי ויינשטוק נגד ארצ'ר אינטרנשיונל קונסלטנטס בע"מ :

לפני:

כבוד השופט אורן שגב
נציגת ציבור ( מעסיקים) גב' שרה חורש

התובעים
1. מרדכי ויינשטוק ת.ז. XXXXXXX533
ע"י ב"כ: עו"ד דניאל ועקנין
-
הנתבעים
1. ארצ'ר אינטרנשיונל קונסלטנטס בע"מ
ח.פ. 514775709
ע"י ב"כ: עו"ד דוד ביטון

פסק דין

האם התובע זכאי לתשלום עמלות לאחר סיום עבודתו בנתבעת ולפיצוי בגין אי עריכת שימוע כדין? אלו הן השאלות שעומדות להכרעתנו בתיק זה.

הרקע העובדתי וטענות הצדדים
הנתבעת היא חברה העוסקת במתן ייעוץ ופתרונות לענייני רגולציה לחברות ברחבי העולם והתובע הועסק אצלה בתפקיד סוכן מכירות מיום 25.12.2012 ועד לפיטוריו בחודש אוקטובר 2013.
לטענת התובע, בהתאם להסכם העבודה שנחתם בין הצדדים ביום 25.12.12 (נספח א' לכתב התביעה), הוא זכאי לקבל ממנה עמלות בגין עסקאות שהוא יזם במהלך תקופת עבודתו, וזאת בהתאם לרשימת העסקאות שניתנה לו ע"י הנתבעת וצורפה כנספח ג' לתצהירו. בנוסף לכך טען , כי הוא זכאי לעמלה בגין עסקה נוספת עם לקוח בשם FXBON CONSULTING , בהתאם לחשבונית העסקה שצרף כנספח ד' לכתב התביעה. בנוסף, תבע לקבל תשלום עמלות בגין שימור לקוחות על פני 18 חודשים, וזאת בהתאם לסעיף 1.3.2 להסכם העבודה עמו.
בנוגע לנסיבות סיום העסקתו, התובע טען, כי פוטר ללא שימוע כדין ולפיכך תבע פיצוי בסך 5,000 ₪. יצוין, כי התובע דרש לקבל פיצויי פיטורים, ואולם בישיבת קדם המשפט שנערכה ביום 23.03.15, הצהיר כי הוא מוחק רכיב זה.
הנתבעת הקדימה וטענה כי לא היתה שבעת רצון מביצועיו המקצועיים של התובע, שכן תקופת הסתגלותו היתה ארוכה והוא לא עמד ביעדי המכירות שהוצבו לו ובחודשים פברואר ואפריל 2013 לא ביצע כל מכירה (סעיף 10 לכתב ההגנה). לטענתה, במהלך תקופת עבודתו, התובע היה טרוד בענייניו האישיים ולמעשה עמד ביעדי המכירות רק ב-4 חודשים מתוך כל תקופת העסקתו. חרף האמור לעיל, דרש ממנכ"ל הנתבעת, מר ליאור שמואלי (להלן – "מר שמואלי"), העלאה בשכרו, וסוכם כי תינתן לו העלאה בכפוף לכך שיעמוד ביעד מכירות של 50,000$ לחודש במהלך החודשים יולי עד ספטמבר. לאור העובדה שהתובע עמד ביעד זה, הוצעה לו העלאה של 500 ₪ נוספים לשכר הבסיס וחישוב עמלות מכירה לפי 5% במקום 4%, כפי שהיה נהוג עד אז.
התובע דחה את ההצעה ולאחר חילופי דברים עם מר שמואלי ועם שותפו, עוה"ד ביטון, ומשהתחוור כי לא ניתן להמשיך ולקיים את מערכת יחסי העבודה לאור אי ההסכמה בנוגע לעדכון השכר, הוחלט לקיים לתובע שיחת שימוע ובעקבותיה לסיים את העסקתו בחברה.
בנוגע להליך הפיטורים עצמו, טענה הנתבעת כי התובע קיבל זימון לשיחת שימוע וכי זו התקיימה ביום 06.10.13 ובמהלכה הסתבר כי לא ניתן לגשר על פני המחלוקות בנוגע להעלאת השכר וכי אין מנוס מלסיים את מערכת יחסי העבודה בין הצדדים. לפיכך, הוסיפה "לא ראתה הנתבעת צורך לערוך ולהחתים את התובע על סיכום שימוע פורמלי, שכן הדברים היו ברורים" (סעיף 31 לכתב ההגנה).
יומיים לאחר שיחת השימוע הנ"ל, הוסיפה, נשלח לתובע מכתב על אודות סיום העסקתו (נספח ב' לכתב התביעה), הוחלט לשלם לו את מלוא שכרו עד לתום חודש אוקטובר וניתן מכתב שחרור לקופת הפיצויים שלו.
ביחס לרכיב התביעה המתייחס לעמלות, טענה הנתבעת, כי אין בסיס לדרישת התובע לקבל עמלות בגין שימור לקוחות בעתיד ובגין מכירות חדשות, שכן מעולם לא התחייבה בפניו לכך בכתב או בעל פה והפנתה להסכם העבודה שקובע כי "תמורת עבודתו בחברה וקיום הוראות הסכם זה, ובכפוף לאמור בהסכם זה, יהיה זכאי העובד לשכר, לתנאים ולהטבות, כמפורט בנספח התמורה המצ"ב" (סעיף 37 לכתב ההגנה). מכאן, שזכאותו קמה כל עוד הוא עובד בפועל בחברה ולאחר סיום העסקתו, שוב הוא אינו עומד בתנאי הקבוע בהסכם הנ"ל. עוד הטעימה, כי הסדר שכזה, לפיו עובד זכאי להטבות כלשהן גם לאחר סיום העסקתו, אינו נהוג ומעולם לא היה נהוג אצלה ואף הפנתה לפסיקה בנושא (סעיף 42 לכתב ההגנה).
הנתבעת הסבירה מהו מנגנון קבלת התמורה הנהוג וטענה כי העובד מקבל את פרטי הלקוחות הפוטנציאליים ("לידים") וזכאי לעמלת מכירה רק בסיום המכירה, קרי, לאחר שגבה בפועל מהלקוח את התמורה המגיעה לחברה. לשון אחר, הליך הגבייה וקבלת התמורה הכספית מהלקוח בחברה, הטעימה, הוא שלב אינטגרלי בביצוע המכירה. מאותו טעם, עמלות עתידיות בגין שימור לקוחות, מעבר לעובדה שאינן מוגדרות בחוזה העבודה, הרי שהתובע אינו זכאי להן מן הטעם שלא פעל ל"שימור" הלקוח וכלל לא עבד בחברה כאשר התמורה התקבלה מהלקוח בגין שימורו.
ביחס לנספח ג' שצורף לתצהירו של התובע, טענה הנתבעת כי הוא אינו מסמך רשמי שלה, וכי התובע השמיט את העובדה שלא סגר את המכירה למר גולדברג במלואה, חרף העובדה שידע על כך, כפי שמשתקף בתכתובת הדוא"ל מיום 08.10.13, אשר צורפה לכתב ההגנה כנספח ד'.
ביחס לנספח ד' לכתב התביעה, טענה כי מר גולדברג הוא זה שצרף את הלקוח לחברה, טיפל בו באופן שוטף וגבה ממנו את התשלומים ולכן, הוא זה שקיבל את העמלה בעבור לקוח זה.
בדיון ההוכחות שהתקיים בפנינו ביום 08.06.16, העידו התובע ומטעם הנתבעת, עוה"ד ביטון ומר שמואלי.

דיון והכרעה

לעניין השימוע
הלכה היא כי הזכות לשימוע היא אבן יסוד בשיטתנו המשפטית, וכפי שנפסק:
"הלכה פסוקה היא, מימים ימימה, כי זכות הטיעון הנה מזכויות היסוד הראשוניות בשיטתנו המשפטית, ומקום של כבוד שמור לה ביחסי העבודה בכלל, קל וחומר עת נשקלת האפשרות לסיום עבודתו של עובד...
ודוק. זכות הטיעון איננה מטבע לשון, אין לראות בה "טקס" גרידא שיש לקיימו, מצוות אנשים מלומדה, כדי לצאת חובה. זכות הטיעון נמנית על זכויות היסוד של שיטתנו המשפטית ומטרתה להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומבוררת, תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי לעמדותיו ולעניינו של מי שעלול להפגע מן ההחלטה. זוהי זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו או בעניינו ובהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את האידך גיסא מנקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו..." ( ע"ע 1027/01 ד"ר יוסי גוטרמן נ' המכללה האקדמית עמק יזרעאל, [פורסם בנבו] פד"ע לח 455 (2003)).

מזכות זו נובעת החובה המוטלת על המעביד, להציג בפני העובד את הטענות המופנות כלפיו בפתיחות, בהגינות ובתום-לב.

אשר לענייננו -
האם בנסיבותיו של מקרה זה, ניתן לקבוע כי לתובע נערך הליך שימוע כדין? אנו סבורים כי התשובה לכך שלילית, ולהלן נימוקינו.
אין חולק, כי ביום 06.10.12 התקיימה שיחה בין התובע לבין עו"ד ביטון ומר שמואלי וכי ביום 08.10.12 ניתן לו מכתב סיום העסקה. בעדותו בפנינו טען התובע כי: "... כבר ב-6.10, ליאור כבר נכנס בצעקות שלו וכל פעם צעק, זה שאני לא יכול לעבוד איתך, אתה מפוטר . בלי שימוע , בלי כלום ." (עמ' 10 לפרוטוקול) ואולם, כשנתבקש לאשר כי גרסה זו אינה מופיעה בתצהירו, אישר את הדבר.
עו"ד ביטון בחקירתו הנגדית הודה כי אין פרוטוקול לשימוע (עמ' 26 לפרוטוקול) והבהיר לגבי הנסיבות: "זה הייתה, צריך להבין, 3 גברים יושבים בחדר , היינו ביחד בקפריסין לפני כן, החברה היא קטנטנה , עובדים כתף לכתף , אומרים שטוב , אני מבין שאנחנו לא מסתדרים אומר התובע, תן לי תקופה יותר ארוכה עם ההודעה המוקדמת, אני הבטחתי שננסה , לא מצאנו לנכון, הסכמנו , לא להתחיל שימוע כתוב ותחתום לי , בנסיבות זה היה לא לעניין ובאמת קיבל הודעה מוקדם קצת יותר גדולה ממה שמגיע לו על פי דין, פחות ממה שאני קיוויתי שיקבל, היינו חברים ." (עמ' 26-27 לפרוטוקול).
לגבי תוכנה של שיחת השימוע, הבהיר: "הטענות המרכזיות שאני זוכר זה חוסר שביעות הרצון הבולטת של התובע, הקולנית משכרו . הוא לא היה מרוצה . הייתה לי שיחת שכר כזאת, מה היה אפשר לעשות . אני מניח ששם התובע גם שמע את ה-50 ,000 דולר או לא שמע, שאת מדברת . היו הרבה מספרים . היה , התובע רצה , אם אני זוכר נכון, שכר בסיס יותר גבוה . ליאור רצה להעלות את העמלות מכירה, היה כמובן את כל נושא חישוב עמלות המכירה, הוא וג'וש היה להם חישוב מאוד מיוחד, איך הם מפחיתים מעצמם את מה שה ם לא מקבלים, שהוביל בלי כוונה לטעות אצל התובע , זה הדבר הראשון . דבר השני , התובע ומנהל הנתבעת הם שמן ומים, הם , אחד מדבר , השני לא מבין , אחד מדבר , הראשון לא הבין . היה להם קשה לעבוד ביחד , לא ראינו איך זה מסתדר, דיברנו על זה בפתיחות . זהו" .
מר ליאור שמואלי, מנכ"ל החברה, נשאל על תוכן שיחת השימוע והעיד: "הטענות העיקריות היה שהבנאדם, איתי גם כן , לא הסתדר , הוא לא היה מרוצה משכרו , זה היה מאוד קשה לעבוד אתו . הוא כל חודש בחודשו היה בא אליי ואומר לי , אני רוצה משכורת , עוד העלאה , עוד העלאה , הבנאדם 6 חודשים ראשונים בקושי עשה מכירות וכל חודש היה במשרד שלי מבקש העלאות במשכורת . הוא גם קיבל הצעה להעלאה במשכורת אחרי 9 חודשים שהוא עבד בחברה , כשההצעה בשבילי זה היה משמעותי ואז זה בעצם מה שהוביל בסופו של דבר לפיטוריו" . (עמ' 37 לפרוטוקול).
ובהמשך:
" [...] לאחר שאני הזמנתי את התובע ורציתי, אני חשבתי שזה יהיה שיחה מאוד טובה , אני הופתעתי מאוד ממה שקרה שם , אבל אני הצעתי לבנאדם עוד 500 שקל בסיס [...]
ואני חשבתי שהבנאדם מיד אומר לי, אני לא אאכזב אותך , אני הולך מיד לעשות מכירות ובמקום זה אני קיבלתי שעה של ויכוחים ושאני גונב אותו ושאני ככה ואני מגרד את הראש ואחרי שעה של דבר כזה , אמרתי לו , אתה יודע מה ? עזוב את ההצעה הזאתי , אין הצעה על השולחן . אני חייב ללכת לפגישה אחרת ואני לא יודע מה לעשות איתך . וככה זה נאמר ואז הוא המשיך ללכת לכל חדר וחדר ולהגיד שאני גונב ואני זה ושאני רימיתי אותו בגלל שלקחתי לו , כאילו נתתי לו עוד אחוז , אבל בעצם גנבתי לו 750 דולר באיזה שהוא חשבון מוזר ואחר כך שהוא הבין בעצם שהוא טעה בחשבון . ואז הוא הלך ישר עם דוד ביטון ואז סוף סוף הוא הבין שההעלאה במשכורת הייתה באמת טובה והוא אמר , אתה לא הסברת לי והוא בא כביכול להתנצל והוא אומר לי, אתה לא הסברת לי טוב ואני מוכן לקבל את ההצעה . אני אמרתי לו , כרגע ההצעה הזאת כבר לא תקפה , אני כבר שעה וחצי בתוך המשרד , אתה מסתובב מול כל העובדים קורא לי גנב , קורא לי ככה , אני לא ידעתי מה לעשות עם עצמי . אמרתי , אני צריך את הזמן , למחרת בבוקר הבנאדם הגיע ועוד פעם מרוגז ועוד פעם ככה ואני אמרתי לו ואני כעסתי אני חושב שצריך לעשות שימוע פה , הזמנתי אותו לשימוע שהתקיים יומיים אחרי כן , אחרי יומיים היה שימוע , דיברנו על הכל , אני רואה את התגובה של הבנאדם שאומר גם זה לא מתאים לי , מה שאתה מציע לי לא מספיק טוב בשבילי . אז אני אומר אוקיי [...]
לא טוב לך, לא טוב לי , אתה כל יום מתלונן בפניי , אני לא יכול כל יום , כל יומיים , שאתה בא אליי ואומר לי תן לי עוד כסף , תן לי עוד כסף . אני לא יכול . זה לא מתאים . ואחרי יומיים אני חשבתי על זה עוד ואמרנו שזה לא מתאים ..."

אשר להכרעתנו -
אין חולק, כי לתובע לא ניתן מכתב זימון לשימוע וכי במהלך השיחה מיום 06.10.12 לא נערך פרוטוקול כנדרש. מכאן, לא הוכח, שהשיחה הנ"ל נועדה מלכתחילה להיות שיחת שימוע, ומכל מקום, היה על הנתבעת להודיע על כך מפורשות לתובע, תוך ציון העילות שבגינן נשקלת האפשרות לסיים את העסקתו, באופן שתינתן לו הזדמנות הוגנת לשטוח את טענותיו.
לטענת עו"ד ביטון, התנהלה שיחה לא פורמלית, וכפי שהגדירה בעדותו בפנינו: "שיחה בין גברים" ולכן לא עלה בדעת מנהלי הנתבעת לערוך פרוטוקול, אלא שאין חולק, שבעקבת אותה שיחה בלתי פורמלית לכאורה, התקבלה החלטה לפטר את התובע. העובדה שלא נערך פרוטוקול, מונעת, בין היתר, את האפשרות להתחקות אחרי הלך הרוח ששרה באותה שיחה, ועל כן, אין בידינו להכשירה כשיחת שימוע, כמתחייב בדין.
לא נעלמה מעינינו העובדה, שהנתבעת לא התכוונה להיעתר לדרישותיו הכספיות של התובע, ולכן, ניתן להקשות ולטעון, כי ממילא התוצאה לא היתה משתנה, ובכל מקרה היתה מתקבלת החלטה על פיטור התובע, אלא שאין בידינו לקבל שהחלטה מסוג זה יכולה להיות תוצאה של שיחת רעים בלתי פורמלית. אומנם, נקבע לא אחת בפסיקה כי הליך השימוע אינו טקס גרידא ויש לבחון את ההליך באופן מהותי, קרי, האם לתובע אכן ניתנה הזדמנות ראויה להתגונן כנגד ההחלטה לשקול את פיטוריו, אלא שבמקרה דנן, הגענו לכלל מסקנה, שלאור השיח הסוער שהתנהל בין הצדדים לפני השיחה מיום 06.10.12 וחילופי הדברים הקשים שנזרקו לחלל האוויר ע"י שני הצדדים, נתפסו מנהלי הנתבעת לכדי מסקנה שגויה, לטעמנו, כי אין טעם לדקדק ב "פורמליסטיקה", שכן ברור שלא ניתן להמשיך את מערכת יחסי העבודה. החלטת הנתבעת לפטר את התובע לאלתר, מחזקת מסקנה זו.
מן הדין היה, דווקא לאור האווירה הקשה והטעונה ששררה בין הצדדים, ליתן לתובע אפשרות להיערך כראוי להשמעת טענותיו לאחר שיירגעו הרוחות ולא להיחפז למסקנה, כי ממילא אין טעם לכך.
כל האור לעיל הובילנו למסקנה, כי לתובע לא נערך שימוע כדין ולפיכך, הוא זכאי לפיצוי כספי. באשר לגובה הפיצוי הכספי, לקחנו בחשבון את העובדה שהתובע עבד כ- 11 חודשים בנתבעת ובנסיבות העניין , החלטנו לפסוק לו פיצוי בסך 5,000 ₪.

לשאלת העמלות
כאמור, התובע עמלות משני סוגים: האחד - בגין עסקאות, שלטענתו ביצע במהלך התקופה שחלו יחסי עבודה בין הצדדים; והשני – בגין שימור לקוחות בתקופה שלאחר סיום יחסי העבודה. נבחן להלן את עדויות הצדדים בפנינו בעניין זה.
נזכיר, כי בהתאם למכתב סיום ההעסקה(נספח ד' לתצהיר התובע), יחסי העבודה הגיעו לקיצם ביום 08.10.13, וכלשון המכתב:
"Today will be the last day of your employment in the company, and you will be given 17 days notice. The company relieves you from attending these 17 days"
בחקירתו הנגדית, הופנה התובע לעסקה מיום 18.10.12, לגביה טען כי הוא זכאי לקבל בגינה עמלה. כשנדרש לכך, שמועד העסקה מאוחר למועד סיום העסקתו, השיב: "... אם אנחנו מסתכלים על ה-17 ימים אחרי שאתם פיטרתם אותי מיד, אז זה עדיין בתוך ה-17 ימים, אז טכנית אני עדיין עבדתי בשביל ארצ'ר . לא ?" (עמ' 11 לפרוטוקול).
כשנשאל אם הוא יודע מי טיפל בלקוחות שלו לאחר עזיבתו, השיב: "... אני לא עבדתי שם, איך אני צרי ך לדעת?" (עמ' 12 לפרוטוקול). כשעומת עם הטענה שגם סמנכ"ל המכירות, שהיה אחראי עליו, מר יהושע שניידר, שנתן עדות מטעמו, אך לא התייצב במועד ההוכחות, לא קיבל עמלת שימור לקוחות לאחר שעזב את הנתבעת, השיב: " מה זה קשור אליי?" (עמ' 12 לפרוטוקול).
בחקירתו הנגדית של עו"ד ביטון, הוא נשאל, היכן בהסכם העבודה מצוין כי העמלה תשתלם לעובד רק לאחר שהלקוח שילם לחברה את התמורה, הסביר: "כל נושא סעיף 1.3.1 לגבי מכירות, הוא סעיף , הוא מנוסח מאוד פתוח ולא מדוקדק. נכון שמי שמנסח זה לרעתו , אבל אי אפשר להבין, אם אתה קורא את זה אחד לאחד , יוצא שקודם לוקחים את שווי המכירות מעל 15 ,000 דולר, לוקחים 4% ואז מנקים את ההוצאות הישירות . אז ברור שהעובד יהיה במינוס, אז ברור שזה גם לא זה. אבל היה לנו נוהג בחברה וזה נוהג שאני חושב נהוג בכל מקום, שיש חשבונית זה כלום ושום דבר , בטח עם לקוחות מחו"ל. הלקוח סגר עסקה של 10 ,000 דולר, העביר 2000. אז אני לא לוקח את זה כ-10 ,000. ניקח החודש בחודשו בימים, אחרי 5 חודשים וככה ג'וש הרוויח וככה נפתלי הרוויח ..." (עמ' 27 לפרוטוקול).
כשנשאל לגבי הרשימה שצורפה לכתב התביעה והתבקש להבהיר האם היא כוללת לקוחות של הנתבעת, השיב: "אני אגיד לך שאני מבין שזה רשימה של לקוחות של החברה, אני לא זוכר אם אני טיפלתי במי מהם , זה כנראה לקוחות של החברה. אני אסייג , זה רשימה שיכול להיות שמישהו לא הפך להיות לקוח של החברה, זה רשימה מה-8.10 על פניה ורשום פה כספים שעל פניו, יש כל מיני כוכביות שאני לא יודע מה הם אומרות, יש פה 15 ,000 דולר ו-15,000 דולר במינוס ואני לא מבין את זה ויכול להיות שהרשימה הזאת יש בה אפס לקוחות של החברה , גם יכול להיות ." (עמ' 28 לפרוטוקול).
בהמשך הסביר את הרציונל של התגמול:
"אם הייתי רק מרוויח על הכוכבים שלהם אז הכל היה בסדר בחיים. לצערי זה לא הולך לפי כוכבים אלא הפקדות בבנק וזה בעצם מה שעושים מכירה ועל זה התבסס כל המכירות ועל זה התבסס כל הבונוסים מיום הראשון של העבודה בחברה..." (עמ' 48 לפרוטוקול).

אשר להכרעתנו -
בטרם נכריע בשאלת זכאותו של התובע לקבל עמלות, נשוב ונבחן את לשון הסכם העבודה בין הצדדים, וביתר פירוט, את נספח התמורה.
בנספח התמורה, מלבד השכר והמענקים, סוכם כי התובע זכאי לקבל גם נסיעות וזכויות סוציאליות שונות, בהתאם לדין. אכן, לא צוין התנאי לפיו תשלומים אלה ישתלמו לעובד רק אם יעבוד בפועל בנתבעת, ואולם, מקובלת עלינו טענתה, כי הדבר מתבקש מהגיונם המסחרי של הדברים , ונבהיר.
הרציונל, כי עמלה תשתלם רק לאחר התמורה מהלקוח הגיונית ומקובלת עלינו, שכן ברור, כי אין הגיון כלכלי לזכות את התובע בעמלה על עסקה שלא התממשה. מימוש לעניין זה, במשמעותו המסחרית הרגילה, ה וא קבלת התמורה מהלקוח ובחינת הרווח שנצמח לנתבעת מתמורה זו , לאחר ניכוי הוצאותיה, וזאת בהתאם להוראה הקבועה בסעיף 1.3.1 בנספח התמורה.
כשם שאין חולק, כי התובע אינו זכאי לתשלומים בגין זכויות סוציאליות שונות לאחר שסיים את עבודתו, כך, בהיעדר הוראה מופרשת בהסכם, אין הוא זכאי להכנסות שנצמחו לנתבעת לאחר שסיים את עבודתו אצלה. נבהיר בעניין זה, כי עבור עבודתו השוטפת של התובע בנתבעת, קרי, גיוס לקוחות, היינו, טיפול שוטף ב"לידים", הוא קיבל שכר בסיס ולא היה תלוי רק בעמלות או מענקים. מן הטעם הזה, אין בידינו לקבל את טענת התובע בסיכומיו (סעיפים 27 עד 31). נוסיף בהקשר זה, כי ביחס לעמלות ששולמו בגין חודש אוקטובר, העיד מר שמואלי:
"[...] זה מגוחך. הסכום הראשון , 13 ,600, שולם לאדון מרדכי . התשלום השני , זה גם בתוך אוקטובר , כן ? קיבל באוקטובר וקיבל את התשלום שלו. הסכום השלישי , 7 ,350, התקבל 7,340, 18 , הוא קיבל את זה ב-13 .11, התשלום הזה הוא קיבל בנובמבר, מי שבעצם עבד בשביל החברת , צריכים לזכור שמרדכי כביכול עבד בסוף חודש אוקטובר, הוא מהתחלת חודש אוקטובר לא היה בחברה והוא בבית מקבל משכורת מלא לעשות שום דבר. הוא לא עבד בשביל החברה . אני עכשיו , מישהו אחר העובד על אותו לקוח, 6 שבועות , הוא זה שהביא את הכסף והוא זה שקיבל את העמלה. וזה, אם אני צריך לשלם פעמיים עמלה , אני כבר לא יודע" (עמ' 43 לפרוטוקול)

הלקוח FXBON
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה, כי התובע זכאי לעמלה, ולהלן טעמינו.
כשעו"ד ביטון נשאל לגבי חשבונית החברה FXBON מיום 16.10.2013 (נספח ג' לכתב התביעה), לגביה התובע טען שמגיעה לו עמלה, השיב: "זה מוזר לי, החשבונית היא מה-18 או 16 .10 על פניו, שזה אחרי שהוא עבד בחברה. אנחנו לא יודעים אם החשבונית שולמה . ברשימה של כמה ימים לפני כן, הלקוח , היא לא מופיע ה בכלל, אז מה , בין ה-8 .10, היום האחרון של התובע , ל-16.10, צץ לקוח של התובע ? זה מוזר לי ." (עמ' 30 לפרוטוקול). כשעומת עם האמור בתצהירו של מר שניידר, שצרף רשימת עסקאות, ובכללן עם חברת FXBON, השיב כי צריך לשאול את מי שערך את המסמך, מר שניידר, שלא הגיע לעדות.
כשנשאל על הלקוח FXBON, השיב מר שמואלי : "דעתי שב-16.10 הוא בכלל לא עבד בחברה, הוא ישב בבית , הוא לא עבד בחברה , זה לא לקוח שלו ומי שקיבל את העמלה הזאת זה איש מכירות שעשה את המכירה". (עמ' 45 לפרוטוקול). יחד עם זאת, אישר כי התקבל תשלום מהלקוח הנ"ל. (עמ' 46 לפרוטוקול). כשהופנה לכך שבמסמך שצרף מר שניידר לתצהירו, נרשם REPRESENTATIVE, חזר על תשובתו שהתובע כבר לא עבד במועד הזה בחברה. ולכן לא היה זכאי לעמלה.
מהאמור לעיל, עולות המסקנות הבאות:
הנתבעת קיבלה תשלום מהלקוח FXBON;
מועד קבלת הכסף היה במסגרת 17 ימי ההודעה המוקדמת שהתובע היה זכאי להם כתוצאה מפיטוריו, הגם שהנתבעת פטרה אותו מלעבוד בהם;
לא הוצגה כל ראיה ע"י הנתבעת כי צד שלישי כלשהו קיבל בפועל את העמלה;
בהתאם להוראת סעיף 1.3.1 להסכם העבודה, זכאי התובע לעמלה בגובה 5% מהסכום שהתקבל, ובסה"כ – 800$.
לגבי העסקאות שפורטו בנספח ג' לתצהיר התובע, מדובר במסמך שנערך לכאורה ע"י מר ג'ושוע גולדברג ואין בידינו לקבל את טענת התובע, מן הטעם שעורך המסמך לא הובא לעדות ואין בידינו כל אינדיקציה בנוגע למועדי עריכת העסקאות, מועדי סגירתן ולשאלה האם הנתבעת קיבלה את התמורה בגין כל אחת מהן.
הוא הדין ביחס לטבלאות המופיעות בנספחים שצורפו לתצהירו של מר יהושע שניידר. משהלה לא התייצב לעדותו ותצהירו הוצא מהתיק, אין בידינו להתייחס לתוכן הטבלאות הנ"ל, וממילא לזכאותו לכאורה של התובע לקבל עמלות בגין העסקאות המפורטות בהן.
לא נעלמו מעינינו טענות התובע כי יש לבחון את אומד דעתם של הצדדים במועד ההתקשרות (סעיף 23 ואילך לסיכומי התובע), אלא שלא מצאנו כי הונחה על ידו תשתית ראייתית שנוכל להסיק ממנה כי הנתבעת אכן התכוונה, במפורש או במשתמע, להמשיך ולשלם לו עמלות גם לאחר סיום העסקתו אצלה. ברירת המחדל היא שעובד זכאי לתשלומים ולתגמולים שונים כל עוד נמשכים יחסי העבודה, וכל הוראה מטיבה שמטרתה לזכות אותו בקבלת כספים לאחר סיום יחסי העבודה, צריכה למצוא ביטוי מפורש בהסכם בין הצדדים, דבר שאינו מתקיים במקרה זה.
אחרית דבר
לאור כל האמור לעיל, מצאנו כי התובע זכאי לתשלומים הבאים:
פיצוי בגין היעדר שימוע כדין – 5,000 ₪;
עמלה בגין הלקוח FXBON – 800$ . סכום זה ישולם לתובע בהתאם לשערו היציג של הדולר במועד התשלום בפועל.
הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה ולעד למועד התשלום בפועל.
בנוסף לשני הסכומים דלעיל, תשלם הנתבעת לתובע השתתפות בשכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪. סכום זה נפסק על ידינו לאור הסכום שראינו לפסוק לתובע ביחס לסכום התביעה.

ניתן היום, כ"ב תשרי תשע"ח, (12 אוקטובר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

אורן שגב, שופט

שרה חורש
נציגת ציבור מע סיקים


מעורבים
תובע: מרדכי ויינשטוק
נתבע: ארצ'ר אינטרנשיונל קונסלטנטס בע"מ
שופט :
עורכי דין: