ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יצחק עבו נגד מדינת ישראל :

בש"פ 346/99
בש"פ 525/99

בפני: כבוד השופטת ד' דורנר

העורר בבש"פ 346/99: יצחק עבו
העורר בבש"פ 525/99: בנימין קרס

נגד

המשיבה: מדינת ישראל

ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי
בנצרת מיום 21.12.98 בב"ש 1662/98
(ת.פ. 468/98) שניתנה על-ידי
כבוד סגן-הנשיא א' אסא

תאריך הישיבה: ט' בשבט תשנ"ט (26.1.99)

בשם העורר בבש"פ 346/99: עו"ד מנחם רובינשטיין

בשם העורר בבש"פ 525/99: עו"ד אריה ליכט

בשם המשיבה: עו"ד חובב ארצי, עו"ד שלוה לוין,
עו"ד שילה ענבר

בבית המשפט העליון בירושלים

החלטה

העוררים, יצחק עבו (להלן: עבו) ובנימין קרס (להלן: קרס), מואשמים בכתב-אישום אחד עם שמונה אחרים בבית-המשפט המחוזי בנצרת בעבירות קשירת קשר לביצוע פשע, סחר והחזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי. בכתב-האישום, המכיל שבעה אישומים, נטען כי במספר הזדמנויות ובהרכבים שונים הבריחו הנאשמים קוקאין במשקל כולל של 1,043 ק"ג ממדינות דרום-אמריקה להולנד בתוך מכונות שהותאמו במיוחד לשם כך.

המדינה ביקשה לעצור את עשרת הנאשמים עד תום ההליכים. בית-המשפט המחוזי מצא כי קיימות ראיות לכאורה מספיקות נגד העשרה והורה על מעצרם.

בערר שהגיש עבו טען בא-כוחו, עורך-הדין מנחם רובינשטיין, כי הראיות שהציגה התביעה אינן מספיקות למעצרו. שכן, בחקירתו נתן עבו הסבר המתיישב עם חפותו לראיות הנסיבתיות המצביעות על אשמתו, והסבר זה מתחזק בעדות עד מדינה הנוגעת לפרשיות שבהן הואשם, אשר לא הזכיר את שמו בין המשתתפים בהברחת הקוקאין.

עורך-הדין אריה ליכט, בא-כוחו של קרס, התמקד בטענה כי סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו1996-, שבו נקבע כי אין לעצור נאשם אם "ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירותו של נאשם, פחותה", מחייב במקרה שלפנינו לשחרר את קרס לחלופת מעצר. כן טען עורך-הדין ליכט, כי חומר הראיות בפרשה המיוחסת לקרס אינו מוכיח כי הייתה לו ידיעה כלשהי על הברחת סמים בתוך מכונה.

עבירות הסמים שבהן מואשמים הנאשמים מקימות חשש לביטחון הציבור, שככלל, לא ניתן להסירו בחלופת מעצר. בענייננו, קרס מואשם בהברחת 93 ק"ג קוקאין. הברחת כמות כה גדולה של סם מקימה לא רק חשש לביטחון הציבור, אלא גם חשש ממשי להימלטות מן הדין, ובכך די כדי לדחות על הסף את טענתו של עורך-הדין ליכט לעניין חלופת המעצר.

גם בטענות העוררים הנוגעות לחומר הראיות לא מצאתי ממש.

לא הייתה מחלוקת כי התשתית הראייתית שהציגה התביעה מוכיחה לכאורה שהעבירות המפורטות בכתב-האישום בוצעו על-ידי הנאשמים האחרים, והשאלה היא אם ראיות אלה מוכיחות לכאורה גם את מעורבותם של עבו וקרס, אשר לפי כתב-האישום קשרו קשר פלילי עם הנאשמים האחרים לבצע את עבירות הסמים.

בעניין זה, על-פי דיני הקשר והשותפות, הראיות שאספה המשטרה קבילות נגד כל אחד מן הנאשמים, והעוררים אחראים לכל המעשים שבוצעו בזמן הקשר או לשם קיומו, גם אם חלק מן המעשים בוצע על-ידי אחרים. ראו ע"פ 129/54 גולדשטיין ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד י 505, בע' 517; ע"פ 1632/95 משולם ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(5) 534, בע' 553.

התשתית הראייתית הנדרשת עניינה איפוא במעורבות כלשהי של העוררים בקשר הפלילי, המצטרפת לתשתית הראייתית הקושרת את שותפיהם לקשר למעשים הפליליים המיוחסים להם.

אדון איפוא בראיות המתייחסות לכל אחד מהעוררים על-יסוד עקרונות אלה.

עבו

בפרשה המיוחסת לעבו באישום 5 הוכח לכאורה כי מכונה, אשר שופצה במושבה ירדנה, נשלחה להולנד ומשם לפרו. בפרו הוטמנו בה 303 ק"ג קוקאין, שנרכשו מספק סמים בשם מנואל, והיא נשלחה בחזרה להולנד, שם נפרק הסם והופץ. הוכחת מעורבותו של עבו מבוססת על מעקב, שבמהלכו הוא ניצפה במושבה ירדנה בחברת עודד מויאל (נאשם 2 באותו כתב-אישום) כשהוא מטפל במכונה. בנוסף לכך, הוכח לכאורה כי בתקופה הרלוואנטית שהה עבו בפרו ונפגש שם עם מנואל. משהוצג בפניו חומר ראיות זה בחקירתו בחר עבו תחילה בזכות השתיקה, ורק למחרת הסביר כי ביקר במושבה ירדנה לשם רכישת חלקה לגידול בצל, כי לא היה לו כל קשר למכונה וכי הוא אך נילווה לחברו עודד, שאף סיפר לו כי הוא מכיר מדריך טיולים בפרו בשם מנואל ומסר לו את כתובתו. עוד סיפר עבו כי כאשר נסע לטיול בפרו נפגש עם מנואל למטרה זו.

בפרשה המיוחסת לעבו באישום 7 הוכח לכאורה כי מכונה שנרכשה לצורך הברחת קוקאין, אוחסנה במושב אליפלט בחצר ביתו של חבר המושב שמעון הלל. משנמצא כי המכונה אינה מתאימה למטרה זו, נרכשו בהולנד שתי מכונות לכיפוף פח, שנשלחו לפרו ואחת מהן הוחזרה להולנד לאחר שהוכנסו בה 170 ק"ג קוקאין. סם זה פורק והופץ. הוכחת מעורבותו של עבו מבוססת על עדותו של שמעון הלל, שלמד עימו בישיבה. הלל סיפר כי הכיר באמצעות עבו את עודד מויאל, ששכר את חצרו במושב כדי לאחסן בה את המכונה, וכי עבו שילם לו פעמיים את דמי השכירות שהוסכם עליהם. בנוסף לכך, העלה הציתות לטלפונים, כי בשיחות טלפוניות שניהל עבו עם מעורבים אחרים בפרשה ששהו בהולנד, דיווחו לו הללו, באמצעות קודים, על פעילותם הפלילית.

עורך-הדין רובינשטיין טען כי הנאשמים האחרים היו חבריו הקרובים של עבו, ובכך שנילווה לעודד מויאל ושוחח בטלפון עם נאשמים אחרים, אין כדי להוכיח קשר פלילי. ואילו תוכן השיחות אינו מוכיח כי שוחח עם חבריו בדבר סמים.

טענות אלה יש לדחות.

באישום 5 הוכח כאמור, לכאורה, כי עבו טיפל במכונת הסמים שנשלחה מאוחר יותר לפרו, וכי בתקופה הרלוואנטית שהה בפרו ונפגש עם ספק הסמים. הסבריו אינם משכנעים ואין בהם כדי להפחית מעוצמת ראיות אלה. באישום 7 הוכח על-ידי עד אובייקטיבי כי עבו השתתף באחסנת המכונה שיועדה להברחת סמים בחצרו של הלל ואף שילם לו את דמי השכירות. חברותו עם עודד אינה מהווה הסבר מספיק למעורבות זו, המתחזקת בשיחות הטלפון שקיים עם הנאשמים שעסקו בהולנד בפירוק הסם מן המכונה ובהפצתו.

ראיות אלה מוכיחות לכאורה את מעורבותו של עבו בקשר הפלילי לביצוע המעשים המיוחסים לו באישומים 5 ו7-, ובהצטרפן לראיות המוכיחות לכאורה את מעשיהם של המעורבים האחרים באותן פרשיות, מבססות הן תשתית ראייתית בעוצמה המספקת למעצר. בכך שעד המדינה לא הזכיר את שמו של עבו אין איפוא כדי להפחית ממשקלה הלכאורי של תשתית ראייתית זו.

קרס

קרס מואשם באישום 4. בפרשה המיוחסת לו באישום זה הוכח לכאורה כי נשלחה מכונת כירסום מישראל דרך גרמניה לאחד ג'ק ון ראיין ומשם לוונצואלה, וכי הוטמנו במכונה 91 ק"ג קוקאין, אשר נתפסו בוונצואלה. קרס הודה כי היה מעורב ברכישת המכונה, שיפוצה ומשלוחה מישראל לגרמניה ומגרמניה לוונצואלה, וכי הוא עצמו נסע לוונצואלה עם המכונה, אך הכחיש כי המכונה נשלחה כדי להבריח בתוכה קוקאין. אלא, שכאמור, הסם נתפס בתוך המכונה. על ידיעתו של קרס בדבר תכולת המכונה ניתן ללמוד מתוך שיחה טלפונית שניהל עם הרב קוק לאחר תפיסת הקוקאין, שממנה עולה כי הוא מתלונן על ההפסד הגדול שנגרם כתוצאה מן התפיסה. הגם שלא דובר שם בלשון מפורשת, עולה מן השיחה כי הוא מתלונן על ההפסד הגדול מתפיסת הסם.

בנוסף לכך, נקבע בבדיקת מז"פ כי שמו של ג'ק ון ראיין, שכאמור, אליו נשלחה המכונה, נרשם במסמכי המשלוח על-ידי קרס עצמו. מעדותו של ון ראיין עולה כי מרדכי (מורדי) שושני (נאשם 1 באותו כתב-אישום) מסר לו כי המכונה מיועדת להברחת סמים. קרס, מצידו, הכחיש כי הוא מכיר את ג'ק ון ראיין. בנוסף לכך, בתקופת העיסקה נקלטו שיחות טלפון בין קרס לבין מורדי ובינו לבין משה כהן המכונה קטנגה (נאשם 3 באותו כתב-אישום). מעקב משטרתי אף העלה כי קרס ומורדי באו לקבל את פני קטנגה, כאשר הלה חזר מוונצואלה.

הסניגור טען כי קרס נתן הסבר תמים למעורבותו ברכישת המכונה והעברתה לוונצואלה וכי שיחותיו עם הרב קוק אינן מוכיחות מעורבות בעיסקת סמים.

טענה זו אינה נראית לי. הסבריו של העורר אינם משכנעים, ועל-כל-פנים, הם נסתרים בדברים ברורים מאוד שהחליף עם הרב קוק, וכן בראיות האחרות שציינתי לעיל, המלמדות על ידיעתו בדבר הברחת הסמים.

ראיות אלה, המלמדות על מעורבותו של קרס בקשר הפלילי, בהצטרפן לראיות המוכיחות לכאורה את פעילותם של חבריו לקשר הפלילי, מקימות תשתית ראייתית לכאורית מלאה המספיקה למעצר.

על-יסוד האמור לעיל אני דוחה את שני העררים.

ניתנה היום, יד בשבט תשנ"ט (31.1.99).

ת

העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
99003460.L02


מעורבים
תובע: יצחק עבו
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: