ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אביב הדר נגד מוקד אמון סביון 1997 אבטחה ושמירה בע"מ :

לפני:

כבוד השופט אורן שגב

התובעים
1. אביב הדר
ע"י ב"כ: עו"ד אבנר שטרן
-
הנתבעים
1. מוקד אמון סביון 1997 אבטחה ושמירה בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד שלמה בכור

פסק דין

לפניי תביעתו של התובע לקבלת זכויות שונות הנובעות מתקופת העסקתו אצל הנתבעת.

הרקע העובדתי
הנתבעת היא חברת פרטית בע"מ המספקת שירותי שמירה והתובע עבד בשירותה מיום 01.10.2006 ועד להתפטרותו בחודש 02/2011. סה"כ 51 חודשים.
שכרו של התובע השתלם על בסיס שעתי וגובהו שנוי במחלוקת בין הצדדים. לטענת התובע, סוכם עמו כי ישתכר 27 ₪ לשעה, ולטענת הנתבעת, שכרו השעתי ההתחלתי עמד על 19.28 ₪, כמפורט בסעיף 8.1 להסכם העבודה (נספח א' לכתב התביעה).
לטענת התובע, במהלך תקופת עבודתו, הנתבעת לא שילמה לו סכומים שונים, כמתחייב מהדין ומצווי ההרחבה החלים על ענף השמירה, ובכלל זה: הפרשי שכר, גמול בגין עבודה בשעות נוספות בימי חול ובימי חג, הפרשות לקרן פנסיה ופיצויים, תשלום בגין ימי חג, תשלום דמי הבראה, החזר הוצאות נסיעה ותשלום בגין תוספת ותק. בנוסף, תבע פיצוי בגין אובדן רווחים בגין ביצוע ההפרשות לקרן הפנסיה והפיצויים.
הנתבעת הכחישה את טענות התובע והקדימה וטענה כי התביעה נגועה בשיהוי רב והגשתה במועד בו הוגשה הסבה לה נזק ראייתי. לגופו של עניין, טענה כי סוכם עם התובע כי ישתכר שכר שעתי בסך 19.28 ₪ לשעה, כפי שהדבר מצא את ביטוי בהסכם ההעסקה שנחתם עמו ועל כן, היא אינה חייבת לו תשלום בגין הפרשי שכר. בנוסף, טענה כי התובע קיבל תשלום גלובלי עבור עבודה בשעות נוספות, וזאת בהתאם להסכם הקיבוצי בענף השמירה. הנתבעת הוסיפה כי רכיב תביעה זה התיישן בחלקו והכחישה את אופן חישוב הסכומים ע"י התובע.
ביחס להפרשות לקרן פנסיה ופיצויים, טענה כי בחודש 03/2008, עם השלמת תקופת הניסיון, התובע צורף בהסכמתו לקופת גמל על פי בחירתו ובמהלך עבודתו בוצעו עבורו מלוא ההפרשות המתחייבות. הנתבעת כפרה בזכאותו של התובע לפיצוי בגין אובדן רווחים וטענה, כי ממילא אין לה ידיעה בנוגע לשיעורי המס העתידיים של התובע.
באשר לתביעתו לדמי חגים, טענה הנתבעת כי התובע וחבריו לעבודה הם אלה שדאגו לסידור העבודה על פי רצונם וצרכיהם וממילא התובע אינו זכאי לתשלום בגין חג שחל בשבת או בגין חג שלא עבד ביום שלפניו וביום שלאחריו. הנתבעת הוסיפה כי רכיב זה נעדר את הפירוט הנדרש וצרפה טבלה לכתב ההגנה, בה פרטה את החגים שחלו בתקופה שבין אפריל 2008 לבין ספטמבר 2009, ממנה ביקשה להדגים, כי התובע זכאי לתשלום בגין 209.20 ₪ בלבד בגין עבודה בחג הפסח בחודש אפריל 2008.
ביחס לרכיבי התביעה המתייחסים לדמי הבראה ולדמי נסיעה, טענה כי שילמה לתובע את כל המגיע לו על פי דין וביחס לתוספת ותק, טענה כי הוא אינו זכאי לכך וכי ממילא התוספת נקובה בלירות ומעולם לא עודכנה.
הנתבעת ביקשה לקזז מכל סכום שייפסק לתובע, ככל שייפסק, סכום של 2,500 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת.
שני הצדדים התייחסו בכתבי הטענות מטעמם לניסיונות פשרה שונים שנוהלו ביניהם, אך הואיל ומדובר במשא ומתן, שהתנהל ביניהם מחוץ לכותלי בית הדין, ואשר ממילא לא השתכלל לכדי הסכמות כלשהן, לא ראיתי לנכון להתייחס לכך בפסק הדין.
התובע ונציג הנתבעת, מר יעקב אשרף, הגישו תצהירי עדות ראשית בתיק וביום 10.04.16 נחקרו עליהם.

דיון והכרעה
כאמור לעיל, קיימת מחלוקת בין הצדדים בנוגע לשכרו השעתי הקובע של התובע. לטענתו, סוכם עמו כי שכרו יועמד על 27 ₪ לשעה, וכראיה לכך, הציג דוחות נוכחות לחודשים 02/2009 עד 02/2011, שם פורטו התשלומים בגין עבודה בימי חול, בימי שבת וחג ובשעות נוספות וצוין כי התעריף השעתי הרגיל הוא בסך 27 ₪.
התובע הודה כי חתם על הסכם העבודה, בון צוין כי שכרו השעתי הוא 19.28 ₪ וכי קיבל תלושי שכר מידי חודש, בהם צוין השכר השעתי (עמ' 9 לפרוטוקול מול שורה 31 ואילך). כשנשאל האם במהלך עבודתו בא בטענות כלשהן ביחס לשכר השעתי שקיבל, השיב בחיוב אך טען כי לא פנה בכתב אלא בעל פה (עמ' 10 מול שורה 31 ואילך) וכשנשאל מה השיבו לו, טען: "התשובה הייתה שזה לא משנה מה שרשום בתלוש , אם בפועל זה יוצא בסדר" (עמ' 11 לפרוטוקול מו ל שורה 25 וכן: עמ' 25 לפרוטוקול מול שורה 25 ואילך).
התובע טען כי השכר השעתי , שבגינו הוא תובע (27 ₪) , הובטח במודעת הדרושים שבעקבותיה פנה לנתבעת בבקשת עבודה, אך לא צרף עותק מהמודעה כראיה.
לאור האמור לעיל, ובהיעדר ראיה לסתור, לא מצאתי כי הונחה תשתית ראייתית מספקת ממנה ניתן יהיה להסיק כי שכרו הקובע של התובע למן יומו הראשון בעבודה צריך לעמוד על 27 ₪. ובמה דברים אמורים?
מן הראוי היה, כי בסמוך לאחר שהבחין כי השכר השעתי המשולם לו נופל לכאורה מהשכר שהובטח לו, התובע יפנה לממונים עליו בבקשה לתיקון הטעות לכאורה. התובע טען כי פניותיו היו פעל פה וכשנשאל מדוע המשיך אפוא לעבוד תקופה כה ארוכה, לו סבר שזכויותיו מקופחות, השיב כי הוא נזקק לעבודה.
אין בידי לקבל טענה זו, שכן, השכר השעתי הנטען ע"י התובע בסך 27 ₪, לא צוין בהסכם העבודה וגם לא בתלושי השכר שהוצגו בפניי ולכן אין בידי לבסס קביעה כי זהו השכר שאכן הובטח לו. הראיה היחידה שהוצגה בעניין זה היא דוחות נוכחות חלקיים, אליהם אתייחס בהמשך פסק הדין.
באשר ליתר רכיבי התביעה, התובע הבהיר בעדותו כי ההפרשים אלה נובעים מכך שחישב את זכאותו לפי שכר שעתי של 27 ₪ (עמ' 16 לפרוטוקול מול שורה 12 ואילך). מעבר לכך העיד, כי בזמנים הרלוונטיים לכתב התביעה, עבד במשרה חלקית וכשנשאל האם זה נכון שחישב את זכאותו לדמי הבראה ביחס למשרה מלאה, השיב כי אינו יודע וכי בא כוחו הוא זה שערך את החישובים עבורו (עמ' 17 לפרוטוקול מול שורה 11 ואילך).
משראיתי לדחות את טענתו בדבר החלת שכר שעתי קובע בסך 27 ₪ לכל תקופת עבודתו, הרי שאף יתר רכיבי תביעתו, שנתבעו כנגזרת של שכר יסוד שעתי בסך 27 ₪, נדחים אף הם, קרי, הפרשות לקרן פנסיה, אובדן רווחים, דמי הבראה, דמי נסיעה ותוספת ותק.
ביחס לרכיב התביעה המתייחס להפרשי שכר, מהשוואת דו"חות השעות לחודשים 02/2009 עד 02/2011, שהתובע צרף לתצהירו, בהם פורטו התשלומים בגין עבודה בימי חול, בימי שבת וחג ובשעות נוספות אל מול תלושי השכר שהציג לתקופה שבין 02/2009 ועד 10/2010, מתקבלת תמונה של חוסר הלימה, באופן שהסכומים ששולמו לתובע מידי חודש בגין רכיבים אלה, נופלים מהסכומים שצוינו בדוחות הנוכחות שנערכו ע"י הנתבעת עצמה, ולהלן ריכוז הנתונים:

חודש
בדו"ח שעות
בתלוש שכר
הפרש
1
02/2009
1,850
1,633.90
216.10
2
03/2009
2,685
2,503.90
181.10
3
04/2009
3,594
3,437.30
156.70
4
05/2009
4,333.50
4,089.30
244.20
5
06/2009
3,448.50
3,227.40
221.10
6
07/2009
1,039.50
954.80
84.70
7
08/2009
2,289.35
2,106
183.35
8
09/2009
6,210
5,726
484
9
10/2009
4,271.67
3,923.61
248.06
10
11/2009
864.54
794.10
70.44
11
12/2009
4,029.34
3,690
339.34
12
01/2010
4,752.67
4,352
400.67
13
02/2010
3,697.88
3,386.48
311.40
14
03/2010
3,590.87
3,288.47
302.40
15
04/2010
3,662.26
3,353.86
308.43
16
05/2010
4,132.50
3,799.50
333
17
06/2010
3,006.94
2,766.04
240.90
18
07/2010
3,379.50
3,151.50
228
19
08/2010
4,225.13
3,876.80
348.33
20
09/2010
2,938.89
2,905.80
33.09
21
10/2010
2,443.88
2,242.42
201.46
סה"כ
5,136.77

לא מצאתי בגרסת הנתבעת הסבר כלשהו להפרשים אלה, ויצוין בהקשר זה, כי העד מטעמה, מר אשרף, הודה בעדותו בפניי , כי לא ערך את החישובים וכי הסתמך על מיד ע שנמסר לו ע"י החברה (עמ' 40 לפרוטוקול מול שורה 20 וגם: בעמ' 41 לפרוטוקול מול שורה 14).
הנתבעת לא חלקה על האמור בדוחות הנוכחות מטעמה ומצאתי כי מבחינה ראייתית, דוחות אלה, המפרטים את שעות עבודתו של התובע מידי יום ביומו, אמינים יותר מתלושי השכר, שאף נציג מטעם הנתבעת לא נתן הסבר לאופן בו נערכו.
לפיכך, אני פוסק, כי הנתבעת חייבת לתובעת את הפרשי השכר הנ"ל, בניכוי סך 57 ₪, שבהתאם לתלוש חודש יוני 2010, שולם לתובע, ובסה"כ הנתבעת חייבת לו סך של 5,080 ₪.
ביחס לדרישת הקיזוז של הנתבעת בגין אי מתן הודעה מוקדמת, מצאתי כי לא הונחה על ידה תשתית ראייתית לכך שהתובע אכן התפטר מעבודתו ללא מתן הודעה מוקדמת כנדרש. מעבר לעובדה שמר אשרף לא מסר כל גרסה בנוגע לכך, יצאתי מנקודת הנחה, שבמועד עריכת גמר החשבון עם התובע , חזקה על הנתבעת שהיתה עומדת על זכותה לכאורה לקזז דמי הודעה מוקדמת מכל סכום שיימצא שהיא חייבת לתובע. בנוסף, עיינתי בהתכתבות בין ב"כ הצדדים, וגם שם לא מצאתי התייחסות מטעם ב"כ הנתבעת, עוה"ד סויד, כי לנתבעת טענה כלשהי בעניין זה, וזאת חרף החישובים המפורטים שערכה במסגרת התכתבות זו. לאור האמור לעיל, ראיתי לדחות את טענת הקיזוז של הנתבעת.
בנוגע לדמי חגים, התובע אישר בעדותו בפניי, כי בהתאם לצו ההרחבה, היה עליו לעבוד יום לפני ויום אחרי יום חג (עמ' 23 לפרוטוקול מול שורה 32).לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת עדותו של התובע בפניי, באתי לכלל מסקנה, כי התובע וחבריו לעבודה הם אלה שהגישו סידורי משמרות בהתאם לצרכיהם האישיים, ובכפוף לכך שהמשמרות תהיינה מאוישות, וכי הנתבעת לא התערבה בכך (עמ' 21 לפרוטוקול מול שורה 1 ואילך). משהוכח כי איש לא כפה על התובע סידור עבודה בימים ספציפיים, ולאור העובדה, שלא נסתרה, כי לא בכל חג ממועדי ישראל, התובע עבד יום לפני ויום אחרי, מצאתי לאמץ את גרסת הנתבעת.
מר אשרף הודה במסגרת הטבלה המפורטת שערך בסעיף 23 לתצהירו, כי הנתבעת נותרה חייבת לתובע בגין דמי חגים סכום של 209 ₪ ועל כן, אני מחייב אותה בתשלומו של סכום זה.
ביחס לתוספת הגלובלית בשיעור 9% בגין עבודה בשעות נוספות, מצאתי לאמץ את גרסת הנתבעת, וזאת משום שכאשר התובע נשאל האם קיבל תוספת חודשית לשכרו בשיעור 9%, השיב בחיוב אך הוסיף כי התוספת שולמה לו באופן חלקי (עמ' 12 לפרוטוקול מול שורה 19). כשעומת עם תשובתו, בחר התובע באופן אקראי בתלוש השכר לחודש פברואר 2010 והודה כי קיבל תוספת בסך 198 ₪, במקום תוספת בסך 193.77 ₪, שמתקבלת מהכפלת שכר היסוד שלו ב- 9% (עמ' 13 לפרוטוקול מול שורה 30). לפיכך, תביעתו ברכיב זה – נדחית.

אחרית דבר
הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים:
בגין הפרשי שכר – 5,080 ₪;
בגין דמי חגים – 209 ₪.
סכומים אלה יישאו הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.
יתר רכיבי התביעה כמו גם טענת הקיזוז של הנתבעת – נדחים.
הנתבעת תשלם לתובע, בנוסף לסכומים דלעיל, השתתפות בשכ"ט עו"ד בסך 1,000 ₪.

ניתן היום, ט"ז תשרי תשע"ח, (06 אוקטובר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: אביב הדר
נתבע: מוקד אמון סביון 1997 אבטחה ושמירה בע"מ
שופט :
עורכי דין: