ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שירביט חברה לביטוח בע"מ נגד אלירן כהן :

לפני כבוד ה שופטת אפרת בוסני

התובעת:

שירביט חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד קירחלי

נגד

הנתבע:

אלירן כהן
ע"י ב"כ עו"ד סגל

פסק דין

1. לפניי תביעת שיבוב על סך 47,764 ₪ בגין נזקי רכוש של רכב מספר רישוי 10-596-74 שבוטח אצל התובעת (להלן: "רכ ב התובעת") בתאונה מיום 10.2.2016 בה מעורב רכב הנתבע. בגדרה של התביעה נתבעים הכספים אותם שילמה התובעת בגין נזקי רכב התובעת בצירוף שכר השמאי.

המדובר בתאונה שאירעה בצומת מרומזר, עת שרכב התובעת פנה שמאלה בצומת, ורכב הנתבע חוצה את הצומת משמאל לרכב התובעת בנסיעה לכיוון ישר. כל אחד מהנהגים המעורבים טוען כי רכבו נכנס לצומת בחסות אור ירוק ברמזור וכי רכב הצד האחר נכנס לצומת בניגוד לאור האדום ברמזור וגרם לתאונה.
2. בתיק העידו שני הנהגים המעורבים. הוגשו טפסי הדיווח של הנהגים, הודעת נהגת רכב התובעת במשטרה ותמונות הנזק ברכב התובעת. בתום פרשת הראיות סיכמו הצדדים עיקרי טענותיהם, ואני נדרשת להכרעה.

דיון והכרעה
3. על התובעת, בבחינת "המוציא מחברו עליו הראייה", מוטל נטל הראייה ונטל השכנוע. נטל הראייה משמעו הוכחת העובדות המשמשות בסיס לתביעה - היינו הוכחת האירוע, האחריות הנובעת מאותן עובדות, את הנזק אשר אירע לתובעים כפועל יוצא מכך וקשר סיבתי בין הנזק לבין האירוע. נטל זה נקבע במשפט האזרחי על פי " הטיית מאזן ההסתברות", לאחר שבית המשפט בוחן את מהימנותן של הראיות שבפניו, את דיותן ואת משקלן ( ע"א 745/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589, 598). היינו, על התובעת להוכיח לבית המשפט, באמצעות הבאת ראיות מספיקות, שהתקיימות גרסת ה העובדתית לתאונה סבירה ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסת הנתבע כדי 51% . מקום בו התובעת אינה עומדת בנטל זה ובמקרים בהם קיים "ספק שקול", כך שכפות המאזניים מעויינות ולא ניתן להעדיף גרסה אחת על פני רעותה, תידחה התביעה ( רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז- מפעל תחבורה בע"מ (5.5.2013)) ; ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ ( 9.5.2011)).

4. במקרה זה מדובר בגרסה מול גרסה ויש לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים, באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו או אחרת.

לא הוצגה בפני תכנית הרמזורים הרלוונטית למועד התאונה ו לא נטען כי היו עדים לתאונה. הצדדים הביאו להוכחת טענותיהם רק את שני הנהגים המעורבים, ואין לי אלא להכריע בהסתמך על עדויות הנהגים בלבד האם הוכחה התביעה, והאם יש בידי להעדיף את גרסת ה של נהגת רכב התובעת על זו של הנתבע, אם לאו. אציין כי בהתאם לסעיף 54 ל פקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א-1971, בעניין אזרחי, רשאי בית המשפט לפסוק בהליך על סמך עדות יחידה אך ורק אם ינמק החלטתו, מדוע החליט להסתפק באותה עדות יחידה. יש צורך בקיומו של טעם ממשי למתן הכרעת דין על פי עדות יחידה ומתן אמון מלא ומושלם בה , לאור העובדה שבעל דין הינו באופן ברור בגדר "עד מעוניין", לו עניין אישי בתוצאה, ולנהוג בזהירות רבה בהכרעה על סמך עדות שכזאת.

5. שמעתי את הנהגים המעורבים והתרשמתי מעדותם. בחנתי ושקלתי את עדותם, את הגרסאות שנמסרו בטפסי הדיווח ואת גרסת נהגת רכב התובעת במשטרה. נתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובסיכומים ועל יסוד כל החומר שלפניי מצאתי להעדיף עדות נהגת רכב התובעת, ולקבוע, בזהירות המתחייבת, כי מאזן ההסתברות נוטה לקבלת גרסתה, אף שמדובר בעדות יחידה.

6. נהגת רכב התובעת העידה כי לפני חציית הצומת, רכב התובעת היה בנתיב השמאלי בכיוון נסיעתו בעצירה לפני מופע רמזור אור אדום. לאחר שהרמזור התחלף לירוק והפך, לדברי נהגת רכב התובעת בעדותה, ל"ירוק ברור", החל רכב התובעת לפנות שמאלה בצומת ואז ארעה התאונה . נהגת רכב התובעת הייתה נחרצת וחד משמעית בעדותה לכך שחצתה את הצומת במופע רמזור אור ירוק והבהירה כי , כדרכה , היא המתינה לפני שהחלה בנסיעה לאחר שהרמזור הפך לירוק (עמ' 1 שו' 14-15, עמ' 2 שו' 1, עמ' 3 שו'17 . נהגת רכב התובעת לא ידעה לומר אם מופע הרמזור בכיוון נסיעתה היה ארוך או קצר ומה משכו, אולם הבהירה בחקירתה הנגדית כי היא נוהגת להמתין כשמתחלף הרמזור לירוק לפני תחילת נסיעה ובמקרה זה היא המתינה כשלושים שניות עד שהחלה בנסיעה (עמ' 3 שו' 14-18). התרשמתי לחיוב מאמינות עדותה של נהגת רכב התובעת, אשר בנוגע לפרטים המהותיים של מהלך התאונה-חציית הצומת במופע אור ירוק לאחר שרכב התובעת היה בעצירה לפני רמזור אדום, הייתה עקבית וברורה. חיזוק לגרסת נהגת רכב התובעת לכך שרכב התובעת היה בעצירה בטרם חצית הצומת, יש בעדות הנתבע כי כלי הרכב בכיוון נסיעת רכב התובעת היו בעצירה ורכב התובעת "גלש" בנסיעה לצומת (עמ' 4 שו'12).

7. גרסתה של נהגת רכב התובעת לכך שרכב התובעת היה בעצירה והחל בחציית הצומת כשהרמזור התחלף לירוק, הייתה אחידה בהודעה שנמסרה על ידי נהגת רכב התובעת במשטרה יומיים לאחר התאונה (ת/2) וכן בדיווח למבטחיה מיום 14.2.2011 (ת/1) , ארבעה ימים לאחר התאונה. מדובר בגרס ה אוטנטית אחידה , הסמוכה בזמן למועד התאונה שיש לייחס לה משקל רב מבחינה ראייתית. שכן, ניסיון החיים מלמד כי הגרסה הראשונית בהיותה קרובה בזמן הקרוב ביותר לאירוע הינה הגרסה התואמת יותר את אופן התרחשות הדברים ( ת.א. (מח'-ת"א) 2283-05 שקירוב נ' אריה חברה לביטוח (25.10.2007)).
8. לעומת נהגת רכב התובעת, לא התרשמתי לחיוב מעדותו של הנתבע.
לדברי הנתבע בעדותו הראשית הוא נסע בנתיב הימני מבין ארבעת הנתיבים בכיוון נסיעתו, אשר יחד עם הנתיב לשמאלו נוסע ישר. התאונה מתרחשת באמצע הצומת כאשר רכב הנתבע חוצה את הצומת במופע אור ירוק, רכב לפניו חוצה את הצומת ורכב נוסף נוסע מאחוריו ומכיוון נסיעת רכב התובעת כלי הרכב, פרט לרכב התובעת, בעצירה ( עמ' 4 שו' 11-13).
גרסתו של הנתבע לכך שלפני רכב הנתבע חצה את הצומת רכב נוסף ונסע רכב מאחוריו אינה מעוררת קושי לקבלה. לדברי הנתבע בחקירתו הנגדית המרחק בינו לבין הרכב שלפניו היה מטר לערך (עמ' 5 שו'7). הנתבע העיד כי התאונה מתרחשת באמצע הצומת (עמ' 4 שו' 18). רכב התובעת, לאור מוקדי הנזק (חזית צד שמאל) היה בתחילת הפנייה שמאלה. אילו נסע רכב לפני רכב הנתבע במרחק של מטר אחד, כגרסת הנתבע, סביר שרכב זה היה נפגע מהתאונה. כשנשאל הנתבע לכך, תשובתו כי הרכב שלפניו הצליח לחלוף (עמ' 5 שו' 9) אינה משכנעת, ומקשה ליתן אמון בגרסתו. יתר על כן, לדברי הנתבע כשרכב הנתבע חצה את הצומת היה מאחוריו רכב נוסף שלאחר התאונה המשיך בנסיעה, ובלשונו של הנתבע: "היה בום, והוא המשיך לנסוע" (עמ' 4 שו' 26). כיצד? התאונה מתרחשת באמצע הצומת ולא סביר שרכב שהוסע אחרי רכב הנתבע ימשיך בנסיעה והתנועה תמשיך לזרום, כדברי הנתבע בחקירתו הנגדית (עמ' 5 שו' 12).
9. אל מול גרסתה האוטנטית של נהגת רכב התובעת במשטרה ובטופס ההודעה לפיה רכב התובעת חצה את הצומת במופע רמזור אור ירוק לאחר שהיה בעצירה, הנתבע לא הציג גרסה אוטנטית, סמוכה למועד התאונה, לאופן התרחשות התאונה. גרסת הנתבע מובאת לראשונה בעדותו למעלה משנה וחצי לאחר התאונה, וכאשר לפני גרסתה האוטנטית של נהגת רכב התובעת, הכף נוטה להעדפתה. אמנם מטעם הנתבע הוצג טופס דיווח למבטחי רכב הנתבע (נ/1) (להלן: " טופס ההודעה"). הטופס אינו נושא תאריך חתימה ולאור עדות הנתבע ביחס לטופס ההודעה: " לא אני רשמתי את זה, סוכן הביטוח שלי רשם את זה. לא ראיתי את המסמך הזה מעולם" (עמ' 4 שו' 32), לא ניתן לייחס לגרסה הנמסרת בטופס הדיווח נ/1 משקל.
10. למעלה מזה, בטופס הדיווח (נ/1), לגביו טוען הנתבע כי נרשם על ידי סוכן הביטוח שלו לא צוין כי רכב הנתבע חצה את הצומת במופע אור רמזור ירוק . אף שלדברי הנתבע בעדותו הוא מסר פרט זה לסוכן הביטוח שלו (עמ' 5 שו' 5). מדובר בפרט מהותי ומרכזי שסביר שהיה מופיע בגרסת הנתבע. כאשר פרט מהותי זה אינו מוצא ביטוי בטופס ההודעה, ש לדברי הנתבע נערך על ידי סוכן ביטוח שלו לאחר שהנתבע מסר לו את גרסתו, לא סביר שסוכן הביטוח שמתוקף תפקידו למוד ניסיון בתחום, לא היה מציין זאת בגרסת הנתבע בטופס ההודעה . ביתר שאת, כאשר מדובר בטופס הודעה מפורט של מהלך התאונה, הכולל פרטים על מהירות נסיעת רכב הנתבע ומצב כלי הרכב ומצוין בו כי רכב התובעת חצה את הצומת באור אדום, אולם עובדת חציית רכב הנתבע את הצומת במופע אור רמזור ירוק הושמטה.
11. בחקירתו הנגדית של הנתבע הוצג טופס כתב תביעה של הנתבע כנגד התובעת דכאן בגין נזקי רכב הנתבע בתאונה בבית משפט לתביעות קטנות . המסמך שהוצג אינו נושא תאריך, אינו חתום ואין בו מספר הליך , וקיים קושי, אך על יסודו, לקבוע כי אכן הוגשה התביעה . הנתבע, אף שהוא התובע על פי המסמך, לא ידע לומר מתי הוגשה התביעה הקטנה (עמ' 6 שו' 12-13), מה שמחזק את הספק לקבל טענה כי התביעה הקטנה הוגשה. לדברי הנתבע סוכן הביטוח שלו הגיש את התביעה (עמ' 6 שו' 9). סוכן הביטוח לא הובא על ידי הנתבע לעדות, מחדל הנזקף לחובת הנתבע, ובתשתית הראייתית הקיימת לא ניתן לקבוע כי אכן התביעה הקטנה הוגשה.
במצורף לנוסח כתב התביעה הקטנה הוגשה חוות דעת שמאי שבדק את רכב הנתבע ואמד את נזקיו בסך של 12,324 ₪. מדובר בנזק לא מבוטל לרכב הנתבע שהוכרז, על פי חוות דעת השמאי כאובדן גמור. לא הוכח כי בפועל הוגשה תביעה בגין הנזק העצמי של רכב הנתבע, קשה מאד להבין כיצד מוותר בעל רכב על הגשת תביעה כנגד מי שלגרסתו אשם בתאונה והדבר נזקף לחובת הנתבע ומהווה אינדיקציה ראייתית לאחריותו לתאונה ( ע"א (מחוזי מרכז-לוד) 12082-09-15 דיין נ' רובין (24.3. 2016)).
12. בטופס כתב התביעה הקטנה (נ/2) מצוין כי רכב הנתבע חצה את הצומת באור ירוק. לדברי הנתבע סוכן הביטוח מילא את פרטי התביעה הקטנה (עמ' 6 שו' 12). סוכן הביטוח לא הובא על ידי הנתבע לעדות. לא הוכח מתי נערך טופס כתב התביעה והאם אכן הוגשה התביעה הקטנה בנוסח זה, ולא ניתן על יסוד המסמך לקבוע כי הנתבע אכן מסר לסוכן הביטוח, בזמן אמת , שחצה את הצומת במופע אור ירוק. כך או כך, בטופס ההודעה של הנתבע למבטחיו (נ/1), שאף הוא נערך, לדברי הנתבע, על ידי סוכן הביטוח של הנתבע, הושמט הפרט המהותי של חציית רכב הנתבע את הצומת במופע אור ירוק. בהעדר הסבר מצד הנתבע להשמטת פרט מהותי זה ממסמך אחד שערך סוכן הביטוח ואזכרו באחר, וכאשר מחדל אי הבאת סוכן הביטוח נזקף לחובת הנתבע, המסקנה שאין מדובר בהשמטה מקרית בטופס הדיווח נ/1 מתחזקת .
13. לכל זאת יש להוסיף את חוסר האחידות שנמצאה בעדותו של הנתבע, אל מול הגרסה בטופס ההודעה (נ/1) ובנוסח כתב התביעה הקטנה (נ/2). בעוד שלדברי הנתבע בחקירתו הנגדית מהירות נסיעתו הייתה 50-60 קמ"ש (עמ' 4 שו' 29), בטופס ההודעה (נ/1) נמסר כי מהירות נסיעת רכב הנתבע הייתה 80-90 קמ"ש. בנוסף, לדברי הנתבע בעדותו רכב התובעת היה "בגלישה" (עמ' 4 שו' 12), בעוד שבטופס התביעה הקטנה (נ/2) נטען לזינוק פתאומי של רכב התובעת לתוך הצומת - טענה שאין לה זכר בעדות הנתבע ובכתב ההגנה. את שני המסמכים אליבא עדות הנתבע ערך סוכן הביטוח של הנתבע, ל ו מסר הנתבע את גרסתו. סוכן הביטוח לא הובא לעדות וחוסר האחידות במסמכים מטיל צל על אמינות גרסת הנתבע.
14. הנתבע אישר בעדותו שחצה את הצומת בנסיעה רציפה, במהירות של 50 קמ"ש (עמ' 5 שו' 12-15). בטופס ההודעה (נ/1) נמסר כי מהירות נסיעת רכב הנתבע הייתה 80-90 קמ"ש. בהתאם לחוות דעת השמאי שבדק את רכב הנתבע (הוצגה במצורף ל-נ/2) רכב הנתבע הוכרז כ"אובדן גמור" לאחר שניזוק בחלקו הקדמי, כאשר קורה שמאלית ופח חזית עוותו, מה שתומך בכך שמהירות נסיעת רכב הנתבע הייתה גבוהה. הנתבע אינו טוען בעדותו כי האט את מהירות נסיעתו לפני שחצה את הצומת ולדבריו, בעדותו, הוא זיהה את הרמזור ירוק בכיוון נסיעתו כשהיה במרחק של כקילומטר לפני הצומת (עמ' 16-19). עדות זו מסתברת עם ביצוע "מחטף רמזור" על ידי רכב הנתבע.
תופעת " מחטף רמזורים" היא, למרבה הצער, תופעה שכיחה המתרחשת כאשר נוהג רכב מתקרב לצומת מיד לאחר סיום מופע רמזור אור ירוק מלא בכיוון נסיעתו וממשיך בנסיעה מתוך מחשבה שיספיק לעבור את הצומת לפני סיום מופע האור הירוק, וטועה. עדותו של הנתבע שרכב הנתבע חצה את הצומת בנסיעה רציפה במהירות של 50 או 80-90 קמ"ש לאחר שהבחין במופע רמזור אור ירוק בכיוון נסיעתו במרחק של קילומטר מהצומת, מסתברת עם המסקנה לביצוע מחטף רמזורים על ידי הנתבע שהיה בנסיעה רציפה, לעומת היות רכב התובעת בעצירה לפני כניסתו לצומת . הסיכוי שרכב המבחין ממרחק באור ירוק ברמזור ונכנס בנסיעה רצופה ומהירה לצומת, לא יספיק להיכנס לצומת בחסות האור הירוק ו"יגנוב" את הרמזור בסיום מופע האור הירוק או לאחריו מתוך הנחה שיספיק לעבור את הצומת בטרם כלי רכב אחרים יחלו בנסיעה, גדול יותר מאשר הסיכוי כי רכב העומד ברמזור אדום יתחיל לפתע בנסיעה מבלי להמתין להתחלפות מופע האור ברמזור לירוק, וזאת מבלי שנטען נגדו כי התבלבל או כי קיימות מערכות רמזורים נוספות או כל סיבה אחרת בגינה נכנס לצומת בניגוד למופע אור אדום ברמזור .
15. לטענת בא כוח הנתבע גרסת נהגת התובעת הייתה מהוססת ומגמתית. אין זו דעתי. נהגת רכב התובעת לא זכרה באיזה נתיב נסע רכב הנתבע, היא לא זכרה האם היו כלי רכב מאחוריה או לצדה, ומי מהם חצה יחד עם רכב התובעת את הצומת ו היא גם לא זכרה מה הייתה התנועה של כלי הרכב בכיוון נסיעת רכב הנתבע ואם נסעו כלי רכב נוספים בכיוון נסיעתו (עמ' 2 שו' 19-32 ועמ' 3 שו' 1). הגם שנהגת רכב התובעת לא יכלה הייתה לשלול שנכנסה לצומת כשכלי הרכב לצדה היו בעצירה או שמכיוון נסיעת רכב הנתבע נסעו כלי רכב נוספים, עדותה לחציית הצומת במופע אור רמזור ירוק לאחר שרכב התובעת היה בעצירה הייתה אחידה, עקבית וברורה ואותה אני מעדיפה.
לעומת זאת, קיים קושי לקבל את עדותה של נהגת רכב התובעת כי הנתבע התנצל בפניה בזירת התאונה ואישר שחצה את הצומת ברמזור אדום (עמ' 1 17-18). דברים אלה לא נזכרו בגרסה שנהגת רכב התובעת מסרה במשטרה ולמבטחיה סמוך לאחר התאונה (ת/1,ת/2) ו כמוהם כעדות כבושה שלא ניתן לבסס עליה מממצאים, ובוודאי לאור חוסר הזיכרון שהעדה הפגינה לגבי יתר הפרטים.
16. נוכח כל האמור, ולאחר שבחנתי את העדויות, האחת אל מול השנייה , התרשמתי כי עדות נהג ת רכב התובעת שהייתה קוהרנטית וסדורה ונמצא לה חיזוק בהודעה האוטנטית של נהגת רכב התובעת במשטרה ובטופס ההודעה היא העדיפה, וכי גרסת נהגת רכב התובעת היא הגרסה ה סבירה ומתקבלת יותר על הדעת מאשר גרסת הנתבע בעדותו , ממנה לא שוכנעתי ולא התרשמתי מאמינותה לחיוב.
הערכת מהימנותם של עדים כדי לרדת לחקר האמת, היא מלאכה קשה, אך מלאכה מובהקת המוטלת על בית המשפט. בית המשפט מחליט על-פי אמירות העדים, על סמך התנהגותם בכלל ובפרט במהלך אירוע נשוא התביעה, התנהגותם במהלך העדות ואותות האמת המתגלים במהלכו של המשפט (סעיף 53 ל פקודת הראיות [נוסח חדש] תש ל"א- 197 1). ההתרשמות הינה מאז ומתמיד אחד מכלי העבודה המובהקים של הערכאה הדיונית השומעת ורואה את העד. לצד התרשמות זו נוספים המבחנים המקובלים להערכת עדויות, לרבות מבחן ההיגיון, והשכל הישר מבחינת סבירות גרסאות הצדדים על פי הגיונם של דברים. ממכלול הטעמים שפרטתי, לצד התרשמותי לחיוב מאמינות עדת התביעה מצאתי לקבוע כי גרסתה העובדתית לתאונה היא הגרסה ה סבירה ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסת הנתבע, אותה התקשיתי לקבל.
17. אף אחד מהצדדים לא הגיש את תכנית הרמזורים בצומת וחוות דעת בוחן תנועה לתמיכת טענותיו. מעדות הנתבע, לפיה בעת שכלי הרכב בכיוון נסיעתו היו בנסיעה כלי הרכב בכיוון נסיעת רכב התובעת (פרט לרכב התובעת) היו בעצירה (עמ' 4 11-14) וכן מבחינת הצומת בה עסקינן ונתיבי הנסיעה של כלי הרכב של הצדדים, ניתן ללמוד כי בעת שלרכב התובעת מופע רמזור ירוק לרכב הנתבע מופע אור אדום, ולהיפך. אולם, בהיעדר תכנית רמזורים לא ניתן לדעת מהו סדר ומשך זמן חילוף מופעי הרמזור ביחס לנהגים המעורבים בתיק זה. מבחינת התובעת, עליה נטל ההוכחה , מדובר ב חסר ראייתי שיש לתמוה עליו, ובוודאי לנוכח סכום התביעה. עם זאת, למרות מחדלה הראייתי, יש בנסיבות העניין שלפני, כפי שפרטתי לעיל, להטות את מאזן ההסתברויות לטובת התובעת, לאחר ששקלתי את העדויות והראיות שהובאו ומשהתרשמתי כי גרסת נהגת התובעת הינה גם הגרסה המסתברת והמתקבלת יותר על הדעת ואילו התקשיתי ליתן אמון בגרסת הנתבע .

18. מכל המקובץ אני קובעת כי התובעת הרימה את נטל ההוכחה לכך שרכב התובעת חצה את הצומת האור רמזור ירוק כשארעה התאונה, ולאחריות הנתבע ל התרחשות התאונה.
19. לנהגת רכב התובעת, אף היא אחריות לתאונה. רכב התובעת, על פי חוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה , ניזוק בחזית צד שמאל ובתמונות הנזק נראית פגיעת מעיכת הפח בעוצמה במוקד זה. רכב הנתבע, על פי חוות דעת השמאי שהוצגה במצורף ל-נ/2, ניזוק בחלקו הקדמי כאשר קורה שמאלית ופח חזית עוותו. מוקדי הנזק בכלי הרכב בשילוב כיווני נסיעת כלי הרכב, תומכים במסקנה כי התאונה מתרחשת בתחילת פניית רכב התובעת שמאלה בצומת ולאחר שרכב הנתבע הגיע לאמצע הצומת מכיוון נסיעתו וגמא מרחק רכב יותר בצומת מרכב התובעת עד לתאונה, ולפיכך בכניסת רכב התובעת לצומת לא פנוי.
זכות הקדימה בחציית הצומת של רכב התובעת אינה זכות זו אינה מוחלטת ואין לעשות בה שימוש ב"עיניים עצומות". נהג העומד לחצות צומת שבכיוון נסיעתו דולק אור ירוק ברמזור אינו פטור מחובת זהירות ומהחובה לוודא כי הצומת פנוי וחופשי בכיוונים מצטלבים ללא הפרעות שאינן מאפשרות לו לעבור בבטחה (ע"א 586/84 מקלף נ' זילברברג, פ"ד מג (1),137).
נהגת רכב התובעת אישרה שלא ראתה את רכב הנתבע לפני התאונה (עמ' 2 שו' 4-5) הגם ששדה הראייה שלה בעת פנייה שמאלה היה 20 מטרים (עמ' 2 שו' 12-13), בשים לב למיקום התאונה בהתאם למסקנה שהגעתי, היה על נהגת רכב התובעת להבחין ברכב הנתבע חוצה את הצומת קודם שהחלה לפנות שמאלה בצומת, ומכאן אחריותה.
20. סיכומו של דבר אני מחלקת את האחריות בין הנהגים המעורבים כך שהנתבע אחראי לתאונה בשיעור של 70% ונהגת רכב התובעת בשיעור של 30%.
21. אשר לנזק, לא הייתה מחלוקת של ממש בין הצדדים. התובעת סומכת תביעתה על חוות דעת שמאי שבדק את רכב התובעת ותובעת את תגמולי הביטוח ששילמה בגין נזקי הרכב בתוספת שכר השמאי. הנתבע לא הגיש חוות דעת נגדית ולא דרש לחקור את שמאי התובעת באופן הקבוע בתקנות, וחוות דעת שמאי התובעת לא נסתרה.
22. התוצאה אפוא היא כי לאור חלוקת האחריות שקבעתי, הנתבע יישא בתשלום 70% מנזקי התובעת וישלם לתובעת סך של 33,434 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (14.7.2016) ועד למועד התשלום בפועל, שכר העדה מטעם התובעת כפי שנפסק בדיון (בסך 250 ₪), אגרת משפט (מחצית ראשונה ושנייה) ושכר טרחת עורך דין בשיעור 17.7%.
הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום.
התובעת תשלים את תשלום המחצית השנייה של האגרה תוך 10 ימים מקבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט"ז תשרי תשע"ח, 06 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: שירביט חברה לביטוח בע"מ
נתבע: אלירן כהן
שופט :
עורכי דין: