ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין DERAR AMANIL נגד ז.ר אירועים שותפות מוגבלת רשומה :

לפני:

כבוד השופטת מירב קליימן
נציג ציבור (עובדים) מר חלימי יעקב
נציג ציבור (מעסיקים) מר ברוך גולדצוייג

התובע:
DERAR AMANIL
4628/139872
ע"י ב"כ: עו"ד רות רפאלי
-
הנתבעות:

  1. ז.ר אירועים שותפות מוגבלת רשומה 550241871
  2. ז.ר אירועים בנצר בע"מ 514992502
  3. א.מ.י.מ ביצוע עבודות קבלנות ומתכת בע"מ 514374123

ע"י ב"כ: עו"ד שחר דור

פסק דין

התובע, אריתראי מבקש מקלט בישראל, הועסק בגן אירועים בקיבוץ נצר סירני (להלן: "גן האירועים"). בתביעה שלפנינו נתבעות זכויות סוציאליות בגין תקופת העסקתו, לרבות בגין סיומה מנתבעות 1-3, שלטענת התובע שימשו יחד כמעסיקותיו.

עיקרי העובדות הרלבנטיות העולות מכתבי הטענות ומניהול ההליך התובע הועסק בגן האירועים החל מ 9.2012 ועד ל 12.2015. נסיבות סיום העסקתו שנויות במחלוקת.

הנתבעת 3 הנפיקה לתובע את תלושי שכרו לאורך כל תקופת העסקתו בגן האירועים.

בסיום העסקתו בוצע עבורו גמר חשבון על ידי הנתבעת 3 וחברה נוספת (בעניין זה יורחב בהמשך). במסגרת גמר החשבון שולם לתובע סך של 26,219.18 ₪ לפי הפירוט הבא: סך של 6,630.08 ₪ בגין פדיון חופשה; סך של 6,645.25 ₪ בגין הבראה, סך של 7,391.16 ₪ בגין פנסיה וסך של 5,550 ₪ בגין דמי חגים (ת/1, "הסכם פשרה" מיום 21.12.2015).

בעוד שהתובע טוען כי לא היה מודע לכך כי חתם על הסכם פשרה וכי לא היה מעוניין להתפשר על זכויותיו, טוענות הנתבעות בפנינו כי במקרה זה יש ליתן תוקף לכתב הויתור עליו חתם התובע וכי התובע היה מוּדע לחלוטין לזכויות עליהן ויתר.

לטענת התובע בכתב התביעה על הצדדים חל ההסכם הקיבוצי בענף הניקיון והתחזוקה שנחתם ביום 15.1.1979, שמספרו 7006/79 וכן ההסכם הקיבוצי מיום 11.7.2013 שמספרו 7035/2013 וצווי ההרחבה שהרחיבו את ההסכמים הללו על כל המשק. בנוסף, לטענתו, חל על הצדדים צו ההרחבה בענף האולמות וגני האירועים בישראל (סעיפים 10- 12). בסיכומים חזרה בה ב"כ התובע מטענתה זו ועדכנה את רכיבי התביעה בהתאם (סעיפים 123-124 לכתב הסיכומים).

הנתבעות מכחישות את העסקת התובע על ידי נתבעות 1-2 וטוענות כי הועסק באמצעות נתבעת 3 בלבד, כמי שמספקת שירותים לחברות שונות. עוד נטען כי מאחר והנתבעת 3 אינה עוסקת בניקיון אין להחיל בעניינה את צו ההרחבה הנטען, כאשר התובע לא עסק בניקיון אלא שימש כעוזר טבח בגן האירועים.

במסגרת הכרעה בהליך זה נכריע תחילה בשאלת התוקף שיש ליתן לכתב הויתור עליו חתם התובע. לאחר שנעבור משוכה זו וככל שנידרש בהתאם להחלטה שתתקבל בפלוגתא זו, נבחן את תביעותיו של התובע אחת לאחת, זאת תוך הכרעה בשאלת זהות המעסיק.

תוקף כתב הויתור
לטענת הנתבעות, במסגרת הסכם פשרה עליו חתמו במועד סיום העסקת התובע, קיבל התובע סך של 26,219.18 ₪. הוכח במסגרת ההליך, כך טוענות הנתבעות, כי מדובר בכתב ויתור תקף, שכן התובע חתם עליו לאחר שתורגם לו, לאחר שהבין את משמעותו ותוכנו ו כן לאחר התייעצות.

עוד טוענות הנתבעות כי מעדותו של התובע עלה כי היה אצל חזי, מנהל בנתבעת 3, לפרק זמן של בין חצי שעה לשעה וכי קיבל סיוע בתרגום המסמכים עליהם חתם מאדם בשם אפטום.

עוד הוכח, לטענתן, כי בניגוד לאמור בתצהירו, חתם התובע על המסמכים הן בטביעת אצבע והן באמצעות חתימתו, וכי גרסתו באשר להסתרת הדפים עליהם חתם התבררה כשקרית. בנוסף נטען על ידן, כי התובע העיד כי התווכח על גובה הסכום שקיבל. בהקשר זה מוסיפות הנתבעות כי במסגרת גמר החשבון קיבל התובע ביתר דמי הבראה, אף שהיה זכאי ל דמי הבראה עבור השנתיים האחרונות להעסקתו ועל כן עליו להשיב סך של 2,109 ₪.

משכך, לטענתן, בהתאם להלכה הנוהגת בעניין תוקפם של כתבי ויתור, מדובר במקרה בו יש ליתן תוקף לכתב הויתור ועל כן יש להורות על דחיית התביעה או לכל הפחות להורות לתובע להשיב תחילה את הכספים שקיבל.

התובע טוען כי הוסבר לו כי הוחתם על כתב קבלה ולא על הסכם פשרה בעניין זכויותיו. כך, במסגרת סעיף 3 לכתב הקבלה והסילוק נכתב כי:

"הנני מאשר בזאת כי לעניין זכות ל- דמי הבראה/ פיצוי פיטורים/ הפרש שכר עבודה/ תמורת שעות נוספות, חג, שבת/ פדיון חופשה, התפשרתי על הזכויות המגיעות לי באופן שהסכמתי לקבל סך של 26,214.18 ₪ במקום סך של 26,214.18 ₪".

לטענת התובע, הוכח במסגרת ההליך כי הוטעה על ידי חזי לסבור כי הוא חתום על כתב קבלה ולא על הסכם פשרה, כאשר נאמר לו שכל זכויותיו משולמות לו. מאחר ש התובע לא הסכים להתפשר על זכויותיו, אלא ההיפך הוא הנכון - ביקש לקבל את כל זכויותיו - והוסבר לו כי הוא מקבל את כל שמגיע לו בגין תקופת העסקתו, אין ליתן תוקף להסכם הפשרה בין הצדדים.

בתצהירו מתאר התובע כי כאשר חתם על המסמכים, חזי לא אמר לו כי הוא חותם על הסכם פשרה, אלא כי הוא משלם לו את מה שמגיע לו עבור תקופת עבודתו. עוד מתאר התובע כי חתם בקצה התחתון של הדפים, כפי שהורו לו וכאשר חתם על המסמכים לא ידע על מה הוא חותם וכי לא קרא על מה הוא חתום (סעיפים 18-21 לתצהיר).

במסגרת כתב הסיכומים שהוגש מטעם התובע בהליך טענה ב"כ, כי המסמכים הנוגעים להסכם הפשרה לא תורגמו כלל לטיגרית, כי הליך ההחתמה היה לקוי מתחילתו ועד סופו וכי לא ניתנה לתובע כל הזדמנות להתייעץ בטרם חתם על המסמכים.

אשר לדעתנו – נושא כתבי הויתור ותוקפם נדון רבות בפסקי הדין, כאשר המגמה הכללית הינה לצמצם את המקרים שבהם יינתן תוקף לכתב ויתור. עוד נקבע כי אין נפקות לכתבי ויתור, כאשר אלו אינם מפורטים ולא ברור מכתבי הויתור פירוט הסכומים שקיבלו העובדים תמורת ויתור על תביעותיהם (ר' דב"ע לח/ 59-3 עזריאל סילשי – ארכיטקט אהרון דורון [פורסם בנבו] פד"ע י' 32, דב"ע 2-10/98 אלדד קנטי נ' דיגיטל אקוויפמנט (ז'ק) בע"מ, ניתן ביום 1.6.1999).

בע"ע ארצי 49974-90-12 חברת מעונות הורים חל"צ נ' איזבלה פלקוביץ ובלה שטרן , ניתן ביום 19.9.2017, חזרה כבוד השופטת רימון קפלן על ההלכה בדבר מתן תוקף לכתב ויתור עליו חתום העובד, וכך סיכמה :
אשר לטענה בדבר אי מתן תוקף לכתב הוויתור עליו חתמו המשיבות – כתבי הוויתור עליהם חתמו המשיבות, הינם טפסים סטנדרטיים בהם מולאו שמות המשיבות ותקופת עבודתן, מבלי שצוין אפילו, לא כל שכן פורט, הסכום ששולם למשיבות. כל שנאמר באותם טפסים הוא "מאשרת בזאת כי קיבלתי מבית הורים את מלוא זכויותי כפי שחושבו, שולמו ונמסרו על ידכם, לרבות חופשה ופיצויים.." וכי ".. עם קבלת הנ"ל, אין ולא יהיו לי גם בעתיד כל טענות ו/או תביעות מכם בקשר עם תקופת העסקתי בבית המגורים רחל אימנו".
הכלל המושרש בבתי הדין לעבודה הינו כי יש ליתן משקל מועט לכתבי ויתור של עובדים וכי רק במקרים בהם ברור באופן חד משמעי שהעובד היה מודע לחלוטין לזכויותיו ולפירוטן והחליט לוותר עליהן יינתן משקל לחתימת כתב הויתור [דב"ע נו/3-29 תנובה בע"מ - אסתר לוסקי, [פורסם בנבו] פד"ע לג, 241; דב"ע נב/217-3 אגודה ארצית של מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי הראשון לישראל - הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ ואח', [פורסם בנבו] פד"ע כז' 3]. עוד נפסק בדב"ע נב/3-217 לעיל, כי על מנת שיינתן תוקף לכתב ויתור, על בית הדין לבדוק התקיימות שלושת התנאים הבאים: א. הזכויות שעליהן ויתר העובד היו ידועות לו. ב. נמסר לעובד לפני חתימתו על כתב הסילוק, חשבון ברור ומובן של הסכומים שקיבל ו/או שהועברו לו. ג. כתב הסילוק ברור וחד משמעי. גם אלמלא ממצאיו של בית הדין האזורי, לפיהן המשיבות לא ידעו על מה ויתרו, הרי שלנוכח כתבי הוויתור הלקוניים עליהם חתמו המשיבות, ברי שלא התקיים בהם אף לא אחד מאותם תנאים כנדרש בפסיקה, כך שהמשיבות אף לא יכלו לדעת על מה ויתרו, ואין כל הצדקה ליתן תוקף לכתבי הוויתור.

משכך, על מנת שיינתן תוקף לכתב ויתור עלינו לבדוק קיומם של שלושה תנאים עיקריים: א. האם נוסח כתב הסילוק ברור וחד משמעי; ב. האם נמסר לעובד לפני חתימתו על כתב הסילוק, חשבון ברור של הסכומים שיקבל; ג. האם הזכויות שעליהן ויתר העובד היו ידועות לו.

בענייננו, כתב הויתור, לוֹ מבקשות הנתבעות ליתן תוקף, מורכב מ שני מסמכים: מהסכם פשרה בין התובעת לנתבעת 3 ו/או אירועים בנצר בע"מ (אישיות משפטית שאינה נתבעת בתביעה כאן) הכתוב בעברית ובמסגרת סעיף "ההואילים" מצהיר התובע כי עזב את מקום עבודתו מרצונו וללא מתן הודעה מוקדמת ומכתב קבלה וסילוק, אף הוא חתום בין התובע לבין נתבעת 3 ו/או אירועים בנצר, המפרט קבלת פדיון חופשה ותשלום דמי הבראה, בו מאשר התובע כי הסכים לקבל סך של 26,219.18 ₪ במקום סך של 26,219.18 ₪.

עיינו חזור ועיין בהסכם הפשרה ובכתב הקבלה והסילוק וכן בטענות הצדדים ובעדויותיהם בפנינו, ולא מצאנו כי זה המקום ליתן תוקף לכתב הויתור, בהתאם למגמת הפסיקה.

ראשית, אותו מסמך שכונה הסכם פשרה לא תורגם לתובע או לפחות לא הוצג בפנינו תרגום שלו, כך שלא ניתן לקבוע בוודאות וללא כל ספק כי נוסח כתב הויתור היה ברור לתובע, שהינו אריתראי שאינו דובר את השפה העברית. עוד לא ניתן לקבוע כי התובע ידע בדיוק על אילו זכויות הוא מוותר בחתימתו, שכן בכתב הקבלה וסילוק, שבניגוד להסכם הפשרה כן תורגם לתובע, פורטו הסכומים שקיבל בגין פדיון חופשה ותשלום דמי הבראה בלבד ולא פורטו בו יתר הסכומים שהועלו על הכתב בהסכם הפשרה בגין הפרשות לקרן פנסיה ודמי חגים. אף כי מר מזרחי העיד בפנינו כי גם מסמך הסכם הפשרה תורגם, הרי שחרף הצהרתו בפנינו כי אם ימצא את התרגום יגיש אותו לתיק בית הדין (עמ' 14 לפרוטוקול הדיון, שורות 1-8) לא צירפו.

שנית, במסגרת פרק "ההואילים" בהסכם הפשרה נכתב כי מאחר שהתובע עזב מרצונו את מקום העבודה ולא מגיע לו כל סכום בגין פיצויים או זכויות סוציאליות, הגיעו הצדדים להסכם הפשרה. אלא שכפי שראינו במסגרת הליך זה, התובע מכחיש את עזיבתו מרצון את מקום עבודתו. כך גם לא מצאנו היגיון או טעם בסעיף לפיו התובע אינו זכאי לזכויות סוציאליות בגין עזיבתו ורק בשל רצון הצדדים להתפשר מקבל הוא זכויות קוגנטיות, שממילא מגיעות לו. גם אם נכונה הייתה טענת הנתבעות באשר לנסיבות סיום העסקת התובע, הרי ש לזכויות סוציאליות בגין תקופת עבודתו, זכאי התובע ממילא.

שלישית, ככל שאכן באותה נקודת זמן הגיעו הצדדים להבנות כי אף כי התובע התפטר ללא מתן הודעה מוקדמת זכאי הוא לסכומים אותם קיבל, הרי שהדברים היו משתקפים במסגרת סעיפי הסכם הפשרה או במסגרת כתב הקבלה והסילוק, תוך שהנתבעות וודאי היו מציינות את זכותן לקזז מהתובע תמורת הודעה מוקדמת ואת העובדה כי לא עשו כן, במסגרת החתירה להסכם הפשרה.

בעניין זה מר מזרחי אומנם העיד בפנינו כי התובע קיבל ביתר דמי הבראה וכן כי היו אמורים לקזז לו בנסיבות סיום העסקתו הודעה מוקדמת ואלו לא קוזזו, אך לא ידע להסביר בפנינו מדוע המסמך נקרא "הסכם פשרה" אם התובע מקבל למעשה את כל זכויותיו ואף מעבר לזכויותיו ולא מתפשר למעשה על דבר (ראו עמ' 13 לפרוטוקול הדיון, שורות 3-26).

רביעית, לא מצאנו בהסכם הפשרה או בכתב הקבלה והסילוק הבהרה לגבי הזכויות עליהן ויתר התובע. ההפך הוא הנכון. בכתב הקבלה והסילוק צוין כאמור כי התובע זכאי היה לקבל X ₪ והוא קיבל את אותם X ₪. פשיטא כי אין מדובר בכתב ויתור אותנטי, בו י ודע העובד כי הוא מוותר על זכות, מהי אותה זכות ומה מנגד הוא מקבל בגין אותו ויתור.

די בכך כדי להוליך למסקנתנו לפיה אין מקום בנסיבות כפי שהובאו לפנינו ליתן תוקף לכתב הויתור, באופן המונע מהתובע לגשת לערכאות בתביעה לבירור זכויותיו.

זהות המעסיק
טענת ב"כ התובע בסיכומים היא כי אין צורך להידרש לשאלת היות מערכת היחסים שלפנינו בבחינת מיקור חוץ אותנטי של כ"א או במיקור חוץ אותנטי, שכן התובע הועסק אצל המשתמשות 1-2 משך 40 חודשים, תקופה החורגת ממגבלת תשעת החודשים הקבועים בסעיף 21א' לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כח אדם, תשנ"ו – 1996.

לחלופין טוענת ב"כ התובע בסיכומיה, כי ככל שמדובר במיקור חוץ שאינו אותנטי התובע נחשב עובד המשתמשות הגם שפורמלית הינו עובד הקבלן. עוד טוענת ב"כ התובע כי מרבית המבחנים מצביעים על המשתמשות כמעסיק, מאחר שלפנינו באופן אמיתי הסדר לאספקת כח אדם.

ב"כ התובע עומדת אף על כך כי הסכם ההתקשרות בין נתבעות 1- 2 לנתבעת 3 לא גוּלה בהליך, אף כי בית הדין אפשר את הגשתו לאחר תום דיון ההוכחות, כאשר אי הגשתו מקימה חזקה ראייתית לפיה אילו היה מוגש ההסכם, היה פועל לחובת הנתבעות.

לטענת התובע הוכח כי עיקר עיסוקה של נתבעת 3 הוא בתחום המתכת וכי אינה מחזיקה ברישיון קבלן נותן שירותים. הנתבעות 1-2 עוסקות במתן שירותי אירועים ושירותי מטבח, הטבח ועוזר הטבח אשר מועסקים במטבח לצד התובע היו עובדים שלהן ולא עובדי קבלן. הטענה כי התובע הועסק כ"עובד מטבח" מחזקת אף היא את המסקנה כי אין לפנינו מיקור חוץ של פונקציה, שכן אספקת שירותי המטבח אינה נמנית על סוג השירותים הניתנים במיקור חוץ.

אף בחינת מאפייני המעסיק באמצעות מבחני העזר שהותוו בפסיקה מובילה למסקנה כי יש לראות בנתבעות 1-2 מעסיקות של התובע: התובע התקבל לעבודה על ידי מישל, עובד נתבעות 1-2, מישל קבע את תנאי העסקתו, הכח לפטר היה נתון בידי נתבעות 1-2 והלכה למעשה התובע אף פוטר על ידי רונן. הניהול והפיקוח היומיומי היה של נתבעות 1-2, הציוד והחומרים שנדרשו לתובע לשם עבודתו סופקו על ידי הנתבעות 1-2, השכר שולם לתובע על ידי מישל והתמורה שולמה לפי שעות עבודתו של התובע.

הנתבעות טוענת כי נתבעת 3 סיפקה שירותים כמיקור חוץ/סיפקה עובדים במיקור חוץ לחברות שונות, התובע ראה בה את מעסיקתו, פנה אליה, קיבל ממנה את שכרו וזכויותיו.

לטענת הנתבעות לא הוּכח כי בתקופה הרלבנטית היו למעלה מארבעה עובדים בהתאם לדרישת החוק להגברת האכיפה, התובע לא פנה לנתבעות על מנת להעמיד אותן על הפרה נטענת בהתאם לדרישת סעיף 25 א' לחוק להגברת האכיפה והנתבעות אף אינן נמנות על החברות המנויות בתוספת הראשונה (שמירה, אבטחה, ניקיון והסעדה). עוד טוענות הנתבעות כי ההתקשרות ביניהן לא הייתה בבחינת 'חוזה הפסד'.

אשר לדעתנו – הוכח בפנינו כי נתבעת 3 סיפקה לנתבעות 1-2 עובדים (עמ' 10 לפרוטוקול הדיון, שורות 22-23). אין המדובר במיקור חוץ אותנטי של שירות אלא באספקת עובדים וכך יש לבחון את הטענה לקיום יחסי עובד מעביד בין התובע לבינן. אלא שאין בידינו לדעת אם נתבעת 3 הינה חברת כח אדם. לא הוצג בפנינו רישיון חברת כח אדם של נתבעת 3 ואף הסכם ההתקשרות בין נתבעות 1-2 לנתבעת 3, שבהחלטת בית הדין מיום הדיון ניתנה הזדמנות להגישו אף לאחר תום דיון ההוכחות (עמ' 12 לפרוטוקול הדיון, שורות 29-34), לא הוגש בסופו של יום. בכך יש לפעול לחובת הנתבעות 1-2, אשר הייתה להן האפשרות להוכיח טענותיהן בראיות והן לא עשו כן.

משכך, לאחר בחינת כלל הסממנים, עליהם עמדה ב"כ התובע בסיכומיה, ומשיקולים של מדיניות משפטית שעה שנתבעות 1-2, המשתמשות, העסיקו בהעסקה ישירה מטעמן עובדים מתחום המטבח והניקיון 'כתף אל כתף' יחד עם התובע, כאשר אין המדובר בתחום עיסוק שאינו בליבת עיסוקן של נתבעות 1-2, המפעילות גן אירועים, דעתנו היא כי יש לראות במשולש העסקה זה שהוצג בפנינו, משולש העסקה של מעסיקות במשותף.

מעבר לכך נוסיף , כי שעה שהוכח כי התובע הועסק ברצף 40 חודשים אצל משתמשות 1-2 ממילא על פי חוק העסקת עובדי כ"א, לוּ נתייחס אל הנתבעת 3 כאל חברת כח אדם , הרי שלאחר 9 חודשים הפך התובע להיות עובד של המשתמשות, נתבעות 1-2. משכך, קביעתנו היא כי הנתבעות 1-3 שימשו במשותף כמעסיקות התובע.

התביעה לפיצויי פיטורים ולהודעה מוקדמת
לטענת התובע התלונן בפני הנתבעות כי הופחתו לו כעשר שעות עבודה משכרו לחודש נובמבר 2015. בעקבות תלונתו קיימו עימו נציגי הנתבעות פגישה, בה נכחו רונן שף גן האירועים, עידו הסוּ שף ומנהל הנתבעת 3. התובע פוטר באותה הפגישה (סעיפים 32-34 לכתב התביעה). בנסיבות אלה עותר התובע לתשלום פיצויים בסך 14,750 ₪ (לפי שכר קובע של 4,425 ₪) וכן לתמורת דמי הודעה מוקדמת. לחלופין, עותר התובע לפיצוי בגין העדר הפקדה לפיצויים בסך 11,876 ₪, בהתאם לנספח ג' שצורף לכתב התביעה.

בתצהירו מתאר התובע כי התלונן בפני משה כי הפחיתו לו 10 שעות בחודש נובמבר 2015. משה קבע איתו ועם רונן השף פגישה, במהלכה מסר לו רונן שהוא מפוטר. למרות שלא עמד עד לאותו מועד בקשר עם חזי (מנהל בנתבעת 3) התקשר אליו להבין מדוע פיטרו אותו והוא מסר כי אם רונן ומשה החליטו, כך יהיה (סעיפים 10-13 לתצהיר תובע).

לטענת הנתבעות, התובע נטש את עבודתו ללא הודעה מוקדמת (סעיף 16 לכתב ההגנה) והוא זה שחב בהודעה מוקדמת בנסיבות עזיבתו. בתצהיר מר יחזקאל מזרחי, מנהל הנתבעת 3, שהוגש מטעם הנתבעות בהליך, תיאר מר מזרחי כי התובע עזב ללא הודעה מוקדמת וכי אין אדם בשם משה אצל מי מהנתבעות.

הלכה היא כי בהעדר מעשה פיטורים מובהק, הנטל להוכיח קיומם של פיטורים הוא על הטוען לקיומם, בענייננו על התובע.

בעדותו בפנינו העיד התובע כי פנה לחזי לאחר שהורידו לו עשר שעות וכי רונן אמר לו לא לעבוד יותר (עמ' 9 לפרוטוקול הדיון, שורות 8-21). עוד עלה מעדותו של התובע בפנינו כי משה הוא למעשה "מישל" (עמ' 8 לפרוטוקול הדיון, שורות 1-8).

מר מזרחי נחקר על נסיבות סיום העסקתו של התובע, כך (עמ' 15 לפרוטוקול הדיון, שורות 4-23 –

"ש. בסעיף 10 לתצהיר אתה אומר שהתובע עזב ללא הודעה מוקדמת, למה לא קיזזת לו הודעה מוקדמת?
ת. לא זוכר.
ש. האם זה היה באמצע או בסוף יום עבודה.
ת. איני זוכר.
ש. האם הוא הודיע למישהו לפני שעזב?
ת. אני לא זוכר.
ש. האם ראית אותו קם ועוזב?
ת. לא. אני לא זוכר בדיוק מה היה בדיוק באותו מקרה, יכול להיות שהוא התקשר בעצמו ואמר שהוא עוזב את העבודה, אין לי תשובה מוחלטת. אני יודע שאני לא מפטר זה בטוח.
ש. אז איך אתה יודע שהוא קם ועזב?
ת. אני לא בטוח, אבל אם הוא היה במפעל אז רונן דיווח שהוא עזב.
ש. מתי קיבלת את הדווח שהוא עזב?
ת. איני זוכר.
ש. האם אתה אישית לאחר שנאמר לך שהעובד עזב ניסית לתפוס אותו?
ת. בטח. אני חושב שממש ברגעים שזה קרה.
ש. פעם אחת?
ת. יותר מן הסתם...

רונן, השף בגן האירועים, אשר התובע טוען כי פיטרו למעשה, נתן תצהיר מטעם הנתבעות בנוגע לנסיבות סיום העסקת התובע, אך לא התייצב במועד דיון ההוכחות ולפיכך אין לתת לתצהירו כל משקל.

זאת ועוד, הנתבעות יכלו להפריך את גרסת התובע לוּ היו מציגות דו"ח חודש נובמבר 2015 ומציגות גרסה נגדית באשר לטענה בדבר הפחתת עשר שעות עבודה באותו החודש. כזאת לא עשו ואף באי הצגת ראיה זו מטעמם יש כדי לפעול לחובתם.

בנסיבות אלה, כאשר התובע חזר על גרסתו שתיאר בתצהירו בעדותו בפנינו ונציג הנתבעת 3, שהצהיר על סיום העסקתו של התובע, לא זכר בעדותו פרטים בנוגע להתפטרות הנטענת של התובע, מצאנו להעדיף את גרסת התובע לנסיבות שהביאו לסיום היחסים בין הצדדים. על כן, מתקבלת תביעתו לפיצוי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת.

משכך, זכאי התובע לסך של 14,750 ₪ כפיצויי פיטורין ולתמורת הודעה מוקדמת בסך 933 ₪ (לאחר כימות התביעה) זאת בהעדר תחשיב נגדי מטעם הנתבעות (שכן התחשיב הנגדי מטעמן של הנתבעות, כפי שהובא בסעיף 42 לכתב הסיכומים מתייחס רק לפיצוי חלף הפרשות לקופת פיצויים לפי צו ההרחבה הפנסיוני הכללי במשק). פיצויי הפיטורים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מדצמבר 2015 ועד למועד התשלום בפועל.

התביעה להפרשות לפנסיה
בכתב התביעה תבע התובע סך של 3,160 ₪ כהשלמת הפרשות פנסיוניות, בהתאם לחישוב שצורף כנספח ג' לכתב התביעה. בתצהירו חזר התובע על תביעתו. בכתב הסיכומים נתבע בגין רכיב זה סך של 1,020 ₪, שעה שויתר התובע על טענתו לתחולת צו ההרחבה בענף הניקיון וצירף תחשיב חדש כנספח א' לכתב הסיכומים.

לטענת הנתבעות לא ברור כיצד נתבע סך של 3,160 ₪ שעה שאין המדובר בענף הניקיון. התובע קיבל את מלוא הכספים במסגרת גמר החשבון שנערך לו. בהתאם לחישובי הנתבעת התובע היה זכאי לסך של 6,840 ₪ כחלף הפרשה לפנסיה, קיבל במסגרת גמר החשבון סך של 7,391 ₪ ועל כן קיבל ביתר סך של 551 ₪.

בחינת חישובי הנתבעות ועיון בתלושי השכר של התובע (נספח ב' לכתב התביעה) מובילים אותנו למסקנה כי אכן שולמו לתובע במסגרת גמר החשבון פיצוי בגין חלף הפרשות לפנסיה בהתאם לצו ההרחבה [ נוסח משולב] פנסיה חובה, 2011 לפי רכיבי השכר המבוטחים (ולא בהתאם ל'שכר היסוד' המופיע בנספח א' לכתב הסיכומים שלא ברור כיצד נקבע ושלא מתיישב עם שכר היסוד המופיע בתלושי השכר). משכך, נדחית תביעתו של התובע ברכיב נתבע זה.

פיצוי בגין העסקה ללא הסכם עבודה
לטענת התובע לא קיבל הסכם העסקה או הודעה על תנאי העסקה, וודאי לא בשפתו ועל כן הוא זכאי לפיצוי (סעיפים 39-40 לתצהירו). עד הנתבעות טוען בתצהירו כי התובע קיבל הודעה לעובד (סעיף 12 לתצהירו).

ב"כ התובע טוענת בסיכומיה כי נ/6 שהוצג במסגרת ההליך הינם מסמכים ללא תאריך וללא פרטים מזהים של המעסיק. לתובע זכור כי לא הוחתם על הסכם העסקה עם קבלתו לעבודה וכי הוחתם על ערימת מסמכים רק לאחר שפוטר מעבודתו, ככל הנראה כאשר היה במשרדו של חזי והוחתם על מסמכי ה'קבלה והסילוק'. משכך, יש לראות בתובע כמי שהועסק ללא הסכם עבודה ומבלי שנמסרה לו הודעה על תנאי העסקה.

לטענת הנתבעות, הציגו בהליך מסמך הודעה על תנאי עבודה במספר שפות. עוד טוענות הנתבעות כי תחילה טען התובע כי לא החתימו אותו על הסכם עבודה/הודעה על תנאי עבודה. כאשר עומת למול המסמכים טען כי חתם על המסמך רק לאחר תקופה ארוכה וחשב כי מדובר בביטוח רפואי. משכך, יש לראות בתובע כמי שקיבל הודעה על תנאי עבודה ואף חתם עליה בטביעת אצבע ובחתימתו. משכך, יש לדחות את תביעתו זו.

חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה) תשס"ב – 2002 (להלן: "חוק הודעה לעובד") קובע חובת מסירת הודעה המפרטת את תנאי העסקת העובד לא יאוחר משלושים יום מיום תחילת העסקה. עוד נקבע בחוק הודעה לעובד כי ככל שמצא בית הדין כי המעסיק לא מסר לעובדו, ביודעין, הודעה לעובד בעניינים המפורטים בסעיף 2, רשאי הוא לפסוק פיצויים שאינם תלויים בנזק.

מחקירתו של התובע בפנינו עלה כי חתם על הסכם עבודה נ/6 כדבריו: "בשביל ביטוח רפואי". התובע לא העיד בפנינו כי אין מדובר בהסכם עבודה עליו חתם אלא כי חתם על המסמכים בשביל קבלת ביטוח רפואי.

עדותו של התובע בעניין זה לא הייתה נאמנה עלינו ואף עברה שינוי בין התיאור שמסר בתצהירו ולבין עדותו. שוכנענו כי אף אם לא בתחילת העסקתו, הודעה על תנאי העסקתו המפרטת את זהות המעסיק (ראו סעיף 2 כוכבית 9 לנ/6), את שעות העבודה, שכרו, ניכויים מותרים, ביטוחים רפואיים ודרכי הפסקת התקשרות נמסרה לו, אף בשפתו והתובע חתם על מסמכים אלו בטביעת אצבע ובחתימתו.

מכל מקום, ואף כי ערים אנו לכך כי המסמכים, הן בטיגרית והן בעברית חסרים ולא כוללים את מלוא הפרטים שיש להכלילם במסגרת ההודעה לעובד, לא מצאנו בנסיבות אלו מקום להשתמש בסמכות המוקנית לנו בחוק ולהורות על פיצוי כלשהוא בגין מתן ההודעה החסרה.

שעות בחסר 11.2015 –
במסגרת הסיכומים מטעמן טענו הנתבעות כי התובע זנח את תביעתו לשעות בחסר בחודש נובמבר 2015. במסגרת הסיכומים חזרה ב"כ התובע על הטענה לתשלום עשר שעות נוספות, אותן עבד במסגרת חודש נובמבר ועבורן לא קיבל שכר.

אשר לדעתנו – אכן לא מצאנו בתצהיר התובע פירוט או חזרה על רכיב תביעה זה. משבמסגרת תצהירו לא חזר התובע על הסעד הנתבע לתשלום שעות חסרות בנובמבר, גילה דעתו כי זנח רכיב נתבע זה ומשכך נדחה רכיב זה בתביעתו.

סוף דבר
הנתבעות 1 – 3 ישלמו לתובע יחד ולחוד סך של 15,683 ₪ כפיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת, שישולמו תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. סכום פסק הדין יישא הפרשי הצמדה וריבית החל מדצמבר 2015 ועד ליום התשלום בפועל.

באשר להוצאות – בשים לב לתוצאות ההליך ולכך כי מחציתה של התביעה התקבלה, מצאנו לנכון להשית על הנתבעות הוצאות לטובת התובע. הבאנו בחשבון, במסגרת פסיקת ההוצאות, בין היתר את איחורו של המתורגמן לדיון ההוכחות שנערך ביום 26.4.2017.

הדיון נקבע בפנינו לשעה 11:30 ומתורגמן מטעם התובע התייצב אך בשעה 12:12. נדמה הדבר כי אין צורך להכביר במילים אודות חשיבות נוכחותו של מתורגמן במועד הקבוע לדיון, הן בשלב הניסיון לחתירה לפשרה בתיק והן בשלב גביית העדויות, שלא ניתן היה להתחילו באופן טבעי עד להגעת המתורגמן.

כפי שעולה מפרוטוקול הדיון הבהיר המתורגמן, כי הגעתו בוטלה על ידי בא כח התובע וכי התייצב בשעה בה התייצב לאור העובדה כי התקשרו אליו, כדבריו: "ביטלו לי את ההגעה מהמשרד של ב"כ התובע, שוחחתי עם משרד ב"כ התובע אתמול וביטלו לי את ההגעה, דניאל ועקנין התקשר אלי ואמר לי לא להגיע היום. לפני 5 דק' אמרו לי ובאתי בריצה" (עמ' 4 לפרוטוקול הדיון, שורות 12-14).

לקחנו בחשבון בעניין זה את הודעת ב"כ התובע, כפי שהוגשה לתיק בית הדין ביום 1.5.2017, כאשר צירוף הודעות הס.מ.ס בין המתורגמן לבין עו"ד קרן ממילא אינו יכול ללמד דבר על קיומה או העדרה של שיחה בין המתורגמן לבין עו"ד ועקנין, כפי שהעיד המתורגמן בפנינו.

משכך ולאור שכלול הדברים, יישאו הנתבעות יחד ולחוד בהוצאות התובע בסך 2,000 ₪, שישולמו אף הן תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.

ניתן היום, ט"ז תשרי תשע"ח, (06 אוקטובר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר חלימי יעקב
נציג ציבור עובדים

מירב קליימן , שופטת
אב"ד

מר ברוך גולדצוויג
נציג ציבור מעסיקים


מעורבים
תובע: DERAR AMANIL
נתבע: ז.ר אירועים שותפות מוגבלת רשומה
שופט :
עורכי דין: