ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ישראל דופלט נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופט אלעד שביון

המערער:
ישראל דופלט
ע"י ב"כ עו"ד אלינור לוי מאיר
מטעם הלשכה לסיוע משפטי
-
המשיב:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד איילת ברעם

פסק דין

1. בפניי ערעור על החלטת הוועדה לעררים (אי כושר) מיום 18/1/17 אשר קבעה, כי המערער איבד פחות מ-50% מכושר השתכרותו (להלן – הוועדה).

העובדות:

2. המערער, יליד 1957, מורה ועובד סוציאלי בהכשרתו ובעיסוקו, הסובל מליקויים רפואיים שונים, הגיש תביעה לקצבת נכות כללית.

3. נכותו הרפואית המשוקללת היציבה של המערער הועמדה על שיעור של 60% ומתוכה נכות רפואית בשיעור של 50% בגין ליקוי לבבי.

4. פקיד התביעות קבע, כי המערער איבד פחות מ-50% מכושר השתכרותו. על החלטת פקיד תביעות בעניין אי כושר הוגש ערר והמערער עמד בפני הוועדה.

5. הוועדה האזינה לטענות המערער ובין היתר נרשם בפרק התלונות כך:

"... מזה כשנתיים שלוש בעיקר בעקבות הפעלת הקוצב בשני אירועים אחד אחרי השני צמצמתי את היקף עבודתי. כיום אני עובד עד כדי 40% משרה וזה אני עושה בקושי לצורך פרנסה".

6. הוועדה ערכה דיון וסיכמה מסקנותיה:

"בן 59 הוועדה עיינה בפרוטוקול וועדה רפואית כולל פרוט סעיפי ליקוי מסמכים מתוך תיקו הרפואי, דו"ח פקידת שיקום, דו"ח רופא המוסד והאזינה רוב קשב לחולה ולאחיו. לעורר נקבעו ליקויים רפואיים בגין מחלת שריר הלב עם קוצב 50%, דום נשימה בשינה 20%, יתר לחץ דם 10% עם השלכות תפקודיות שמגבילות אותו במאמץ גופני משמעותי דחק ולחץ נפשי עם צורך בנגישות לשירותים. יחד עם זאת ובהתחשב במכלול נסיבותיו האישיות כולל גילו המבוגר יחסית הכשרתו השכלתו וניסיונו המקצועיים כאיש הוראה ועובד סוציאלי כפי שעובד וכן בהוראה פרטנית ועבודות משרדיות מגוונות, הוועדה דוחה את הערר ומקבלת החלטת דרג 1".

7. החלטת הוועדה לדחות את הערר ולהותיר את קביעת פקיד התביעות בעניין אי כושר על כנה היא מושא הליך זה.

טענות הצדדים בתמצית:

8. טענות המערער

א. בהחלטה קיימת סתירה כאשר הוועדה מציינת השלכות תפקודיות קשות של הליקויים הרפואיים ועדיין קובעת כי המערער לא איבד מכושר עבודתו.

ב. הוועדה קובעת כי המערער מוגבל בעבודה תחת לחץ אך עבודת הוראה ועבודה סוציאלית - עבודות עליהן המליצה - כרוכות בלחץ.

ג. החלטת הוועדה אינה עולה בקנה אחד עם הבעיות הרפואיות הקיימות למערער.

ד. הוועדה לא שקלה את הנסיבות האישיות של המערער.

ה. בפועל שוק העבודה אינו מזמן היצע גדול למערער בהתחשב במצבו ובנסיבותיו.
9. טענות המשיב

א. הוועדה הייתה ערה לליקויים ולנתונים האישיים של המערער והתאימה עבודות תואמות.

ב. המערער חולק על שיקול דעתה הרפואי של הוועדה.

ג. לא כל פגם בהנמקה מצדיק השבת העניין לדיון נוסף.

ד. החלטת הוועדה עולה בקנה אחד עם קביעת הרופא המוסמך ופקידת השיקום.

דיון והכרעה:

10. בהתאם לסעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 בית דין זה מוסמך לדון בערעורים על החלטות ועדות לעררים (אי כושר), בשאלות משפטיות בלבד.

11. בהקשר זה נקבע, כי הואיל והוועדה לעררים (אי כושר), להבדיל מוועדה רפואית לעררים, פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה, רשאי בית הדין להתערב בהחלטתה, אך ורק במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוה כטעות שבחוק (דב"ע שם/1318-01 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60, להלן - עניין עטיה).

12. נקודת המוצא לקביעת דרגת אי-הכושר אמורה להיות בדרגת הנכות הרפואית המשוקללת שנקבעה על ידי הוועדה הרפואית המבטאת דרגה אובייקטיבית של אי כושר לעבוד. מתוך נקודת מוצא זו, על הוועדה לקבוע את אי כושרו של המבוטח על פי נסיבותיו האישיות (עב"ל 327/03 מוהרה - המוסד לביטוח לאומי, מיום 15/4/04, להלן – עניין מוהרה).

13. בעניין עטיה התייחס בית הדין הארצי למידת ההנמקה הנדרשת מהוועדה בקביעתה את דרגת אי הכושר –
"ההנמקה צריך שתהא מלאה, על מנת שהמבוטח שדרגת נכותו הרפואית היא 60% - וזהו המקרה שלפנינו - יבין כיצד ליישב אותה נכות רפואית רבה עם העדר זכות לגמלה. ההנמקה חיונית גם לפיקוח השיפוטי".

14. יישום אמות מידה אלו על המקרה הנדון מביא למסקנה, כי הוועדה לא עמדה בחובת ההנמקה המוטלת עליה. אין בהנמקת הוועדה התייחסות לטענת המערער כי בשל הליקויים הרפואיים הוא אינו מסוגל לעבוד עבודה בהיקף מלא ולכן חזר לעבודה חלקית בלבד. הוועדה גם לא נתנה דעתה להשפעתם המצטברת של הליקויים.

15. אמנם, הוועדה ציינה, שהעבודות אשר לדעתה מסוגל המערער לבצע, אינן כרוכות במאמץ גופני משמעותי ובדחק נפשי ואולם, לטעמי, אין באמור הנמקה מספקת בהתחשב בכך שאין בקביעה זו התייחסות לטענה כי המערער אינו מסוגל לעבוד בהיקף של משרה מלאה עקב בעיותיו הרפואיות וגם בפועל לא שב לעבודה בהיקף מלא אלא במשרה חלקית.

16. אציין, כי איני מקבל את טענת המערער כי הוועדה ציינה עבודות שאינן תואמות את מצבו הרפואי. זאת מהטעם כי בפועל המערער מצליח לעבוד בתפקידו כעובד סוציאלי וטענתו העיקרית לפני הוועדה נגעה ליכולתו לעבוד במשרה מלאה.

17. לאחרונה פסק בית הדין הארצי, כי מידת ההנמקה לה נדרשת הוועדה נגזרת ממידת הפער בין דרגת הנכות הרפואית לדרגת אי הכושר שנקבעה (בר"ע 39263-03-15 אופנר – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 6/7/16). בענייננו, מדובר בנכות רפואית יציבה בשיעור של 60% ודרגת אי כושר נמוכה מ-50%. פער זה מחייב הסבר בפרט נוכח גילו של המערער שהוא נתון הפועל דווקא לרעת כושר השתכרותו. במצב דברים זה היה על הוועדה לתת הסבר ממשי לקביעתה לפיה דרגת אי הכושר נמוכה מהדרגה האובייקטיבית.

18. בעניין אופנר נקבע, שעל בית הדין להשתכנע כי "... החלטת הוועדה עונה לדרישות המהותיות של חובת ההנמקה ולתכליות המרכזיות של חובה זו והן: היכולת גם של מי שאינו מצוי ברפואה, לעמוד על השיקולים שהובילו להחלטה ולהתחקות אחר הלך מחשבתה; האפשרות המעשית להפעיל ביקורת שיפוטית בנוגע להחלטות הוועדה וכן, שיפור איכות ההחלטות של הוועדות הרפואיות והגברת האמון הציבורי בהתנהלותן".
19. מהסיבות שפורטו לעיל, לא שוכנעתי כי ההחלטה מנומקת באופן המאפשר התחקות אחר הלך מחשבתה של הוועדה, ודאי שלא בכל הנוגע לאופן בו נלקחו בחשבון הנתונים הרפואיים יחד עם נתוניו האישיים של המערער בזיקה לטענתו בפני הוועדה כי הוא אינו מצליח לעבוד בהיקף מלא.

כאמור, הנמקת הוועדה חיונית לביקורת השיפוטית ולכן כאשר ההנמקה חסרה, אין אפשרות לקיים ביקורת הולמת. ידוע, כי החלטת הוועדה אמורה להיות ברורה מבלי צורך בהסקת מסקנות ואין כך הם פני הדברים במקרה זה.

20. סוף דבר – עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים (אי כושר) באותו הרכב על מנת שתתייחס לטענת המערער כי הוא אינו מסוגל לעבוד בהיקף מלא עקב בעיותיו הרפואיות. הוועדה תתייחס גם להשפעתם המצטברת של הליקויים וזאת תוך שקלול נתוניו האישיים של המערער, לרבות העובדה כי בפועל הוא עובד במשרה חלקית.
המערער ובאת כוחו יוזמנו לדיון בוועדה ויהיו רשאים לטעון בפניה.

21. המערער מיוצג מטעם הלשכה לסיוע משפטי ועל כן אין צו להוצאות.

22. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד המבקש לעשות כן.

ניתן היום, ט"ז תשרי תשע"ח, (06 אוקטובר 2017) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: ישראל דופלט
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: