ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ש. שלמה רכב בע"מ נגד עומר בוסני :

לפני כבוד ה שופטת אפרת בוסני

התובעת:

ש. שלמה רכב בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד זיו

נגד

הנתבעים:

1.עומר בוסני
2.איילון חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד הורן

פסק דין

פסק דין

1. לפניי תביעה שעניינה נזקי רכב מס' רישוי 21-528-75 (להלן: "רכב התובעת") בתאונה מיום 23.6.2013 בה מעורבת משאית מס' רישוי 21-528-75 (להלן: "משאית הנתבעים"). בגדרה של התביעה נתבעים נזקי רכב התובעת וירידת ערך על פי חוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה בצירוף ימי השבתה ושכר טרחת השמאי.
אין מחלוקת כי ארעה תאונה. המחלוקת נוגעת לנסיבות התאונה והאחריות להתרחשותה, כשלכל צד גרסה משלו אודות אופן התרחשות התאונה והאחראי לה.
2. לגרסת התובעת בכתב התביעה, רכב התובעת נפגע בעת שמשאית הנתבעים עברה מנתיב לנתיב.
מנגד, נטען בכתב ההגנה, כי בעת שרכב הנתבעים נסע בכביש 4 לכיוון צפון בנתיב השני מימין המאפשר נסיעה לכיוון ישר, רכב התובעת אשר הוסע בנתיב הימני ביותר המאפשר יציאה מכביש 4 לכיוון בית החולים תל השומר, סטה לפתע מהנתיב הימני ופגע ברכב הנתבעים שהוסע משמאלו.
3. בתיק העידו הנהגים המעורבים. כן הוגשו טפסי הודעה מטעם שני הנהגים ותמונות הנזק ברכב התובעת. הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה בתם פרשת הראיות ואני נדרשת להכרעה.
דיון והכרעה
4. על התובעת מוטל נטל הראייה ונטל השכנוע. נטל הראייה משמעו הוכחת העובדות המשמשות בסיס לתביעה- דהיינו את האירוע, את האחריות הנובעת מאותן עובדות, את הנזק אשר אירע לתובעת כפועל יוצא מכך וקשר סיבתי בין הנזק לבין האירוע. נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, נקבע במשפט האזרחי על פי " הטיית מאזן ההסתברות", לאחר שבית המשפט בוחן את מהימנותן של הראיות שבפניו, את דיותן ואת משקלן ( ע"א 745/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589, 598). במקרה דנן מדובר בגרסה מול גרסה. משכך, יש לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות כדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו. במקרים בהם קיים " ספק שקול", היינו כאשר לא ניתן להעדיף גרסה אחת על פני רעותה, תידחה התביעה ( רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז - מפעל תחבורה בע"מ (5.5.2013) ).
בחנתי את העדויות והראיות, שקלתי את טענות הצדדים בכתבי הטענות ובסיכומים, ועל יסוד החומר שלפניי הגעתי לכלל דעה לדחות את התביעה. אבהיר טעמיי;
5. אין מחלוקת, אליבא הנהגים המעורבים, כי התאונה מתרחשת בכביש 4 לכיוון צפון, בו מספר נתיבי נסיעה, כאשר הנתיב הימני ביותר מתפצל לשני נתיבים, כשהנתיב הימני הוא נתיב יציאה ימינה לכיוון בית חולים "תל השומר" והנתיב השמאלי מיועד לנסיעה ישרה לכיוון "גבעת שמאל" ומשמאלו נתיבי נסיעה נוספים לכיוון צפון.
אין גם מחלוקת, מעדויות הנהגים, שעובר לתאונה רכב התובעת נסע לכיוון "גבעת שמואל" ולמעשה בנתיב השמאלי מבין שני נתיבי הנסיעה המתפצלים מתוך הנתיב הימני ביותר, ומשאית הנתבעים הוסעה בנתיב לשמאלו (ראו; עדות נהג רכב התובעת עמ' 2 שו' 2-3, 8-9).
סלע המחלוקת בנוגע לאופן התרחשות התאונה הוא בשאלה מי מכלי הרכב סטה לנתיבו של האחר. במחלוקת זו, ראיתי להעדיף את גרסת נהג רכב הנתבעים.
6. בעוד שבכתב התביעה ובטופס ההודעה (ת/1) נטען כי משאית הנתבעים סטתה לנתיב נסיעת רכב התובעת, בעדותו לא טען נהג רכב התובעת לכך. לדברי התובע בעדותו, בעת שרכב התובעת נסע בחלקו השמאלי של הנתיב הימני בנסיעה ישרה לכיוון "גבעת שמאל" ולא שינה נתיבים, לפני התפצלות הנתיבים, הוא הרגיש פגיעה שהרעידה את רכב התובעת, וראה שמשאית משמאלו חולפת במהירות ונעצרת בשטח ההפרדה בין הנתיבים (עמ' 2 שו' 2-8).
נהג רכב התובעת אישר בעדותו שלא ראה את המשאית לפני התאונה, לא ראה את מהלך נסיעת המשאית וכי המשאית עברה נתיב, והבחין במשאית רק כשהיא חלפה את רכב התובעת ונעצרה בשטח ההפרדה (עמ' 2 שו' 5-9, עמ' 3 שו' 2). את גרסתו של נהג רכב התובעת למעבר המשאית נתיב, הסיק, לדבריו, מכך שהמשאית עברה את רכב התובעת לאחר הפגיעה (עמ' 3 שו' 4).
קיים קושי בנסיבות אלה לקבל את טענת התובעת לסטיית משאית הנתבעים לנתיב רכב התובעת, ולא ניתן לומר כי התובעת עמדה בנטל המוטל עליה להוכחת גרסתה.
7. עדותו של נהג משאית הנתבעים, מנגד, הייתה מוצקה ומשכנעת. נהג המשאית העיד שנסע בנתיב הימני בנסיעה ישרה בעומס תנועה, ובסוף נתיב ההשתלבות מימין הרגיש נגיעה באזור הגלגל האחורי קדמי מצד ימין של המשאית. לדבריו, הוא הסתכל וראה את רכב התובעת מגיע מימין למשאית ומנסה להיכנס לנתיב נסיעתה. עדותו של נהג משאית הנתבעים הותירה בי רושם מהימן. גרסתו בעדותו הייתה עקבית ובוטחת ואחידה לגרסה שמסר בטופס ההודעה (ת/1) ולמהלך התאונה כפי שפורט בתיאור בכתב יד ובתרשים התאונה שצורפו לטופס ההודעה.
בעוד שנהג רכב התובעת אישר שלא ראה את מהלך נסיעת משאית הנתבעת ולא טען למעברה לנתיב בעדותו, נהג המשאית העיד כי כשחש את המגע בגלגל המשאית, ראה את רכב התובעת נצמד למשאית בצד ימין (עמ' 3 שו' 26-27 ושו' 29-30).
8. מוקדי הנזק בכלי הרכב תומכים, אף הם, בהעדפת גרסת נהג משאית הנתבעים. רכב התובעת, על פי חוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה, ניזוק לאורך צד שמאלי, מהמגן קדמי שמאלי לאורך הדופן השמאלית של הרכב. בתמונות הרכב שהוצגו, נראים סימני נזק (חיכוך) לאורך צד שמאל מהפגוש הקדמי באזור הפנס הראשי לאחור. בטופס ההודעה מטעם שני הנהגים לא נטען לנזק למשאית, ובהתאם לעדותו של נהג משאית הנתבעים נקודת המגע של רכב התובעת הייתה עם הגלגל הקדמי ימני של המשאית. עדות זו לא נסתרה, משנהג רכב התובעת אישר שלא הבחין במשאית עד לאחר שחלפה את רכב התובעת. מוקדי הנזק בכלי הרכב, וקיומם של סימני פגיעה במגן קדמי שמאלי של רכב התובעת לאחור, תומכים במסקנה שרכב התובעת סטה ונצמד לחלקה הקדמי של משאית הנתבעים (כגרסת נהג המשאית). אילו משאית הנתבעים סטתה לנתיב נסיעת רכב התובעת, סביר שמהלך זה היה מתאפיין בפגיעה נקודתית ברכב התובעת ולא לאורך הרכב וחלקו האחורי בפרט.
9. נהג משאית הנתבעים לא הכחיש שהתנצל בפני נהג רכב התובעת לאחר התאונה, הגם שלדבריו עשה זאת בשל כך שראה לפניו, לדבריו "בחור נחמד" שנבהל (עמ' 4 שו' 16-18). אולם אין בכך להטות את מאזן ההסתברות לטובת התובעת, שלא עמדה בנטל המוטל עליה להוכחת גרסתה לסטיית משאית הנתבעים לנתיב רכב התובעת.
10. בנסיבות אלה, משראיתי להעדיף את גרסת נהג משאית הנתבעים, האחריות לתאונה מוטלת במלואה על נהג רכב התובעת.
11. למעלה מן הצורך, התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להוכחת נזקי רכב התובעת בתאונה. לתמיכת טענותיה בנוגע לנזקי רכב התובעת, נסמכת התובעת על חוות דעת שמאי שבדק את רכב התובעת ביום 27.1.2015, שנה וחצי לאחר התאונה. התובעת לא הציגה תמונות רכב התובעת ממועד התאונה או בסמוך להתרחשותה. אף שנהג רכב התובעת אישר שהחזיר את רכב התובעת לידי התובעת חודש לאחר התאונה, לא הוצג דו"ח את תמונות לגבי מצב רכב התובעת במועד זה. התובעת היא חברת ליסינג. רכב התובעת הוחזר לתובעת, אליבא עדות נהג רכב התובעת, חודש לאחר התאונה (עמ' 2 שו' 17-18). לא הוצגה תשתית ראייתית בנוגע לשימוש שנעשה ברכב ממועד החזרתו לתובעת ומצבו במועד החזרתו, והריחוק בזמן בין מועד התאונה לבין מועד בדיקת הרכב על ידי השמאי מנתק את הקשר הסיבתי בין הנזקים אליהם התייחס השמאי בחוות דעתו לבין התאונה. בפרט כשמדובר ברכב ליסינג.
12. לא נעלם מעיניי כי נהג רכב התובעת אישר בטופס ההודעה שמסר (נ/1) כי ברכב התובעת הנזק היה "שריטות בדלת הנהג" ובתיאור בכתב יד "לרכב נגרם נזק קטן (שריטות)". אלא שבחוות דעת השמאי אין התייחסות ספציפית לתיקון דלת הנהג וברכיב העבודות ואין הפרדה בין יתר חלקי רכב התובעת שנמצא כי ניזוקו. כך שלא ניתן לקבוע מה מבין סכום העבודות ניתן לשייך לעבודות תיקון "השריטות" בדלת הנהג, אשר הוגדרו בטופס הודעת נהג המשאית כשריטות קלות. בנסיבות אלה ולאור ריחוק הזמן ממועד בדיקת הרכב על ידי השמאי ומועד התאונה דין התביעה, גם מטעם זה להידחות.
13. ממכלול הטעמים לעיל, התביעה נדחית.
התובעת תשלם לנתבעים שכר טרחת עורכי דין בסך של 1,500 ₪ תוך 30 יום.
התובעת תשלים ותשלם את המחצית השנייה של האגרה, ככל שלא שולמה, תוך 30 יום.

ניתן היום, ט"ו תשרי תשע"ח, 05 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ש. שלמה רכב בע"מ
נתבע: עומר בוסני
שופט :
עורכי דין: