ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עזמי עיסא נגד מרכז רפואי ע"ש רבין השרון :

בפני כבוד ה שופט דניאל קירס

התובע

עזמי עיסא
באמצעות ב"כ עוה"ד מועין שיבלי

נגד

הנתבעים

1.מרכז רפואי ע"ש רבין השרון
2.שירותי בריאות כללית הנהלה ראשית
3.M.C.I חברה לביטוח בע"מ
באמצעות ב"כ עוה"ד נשיץ ברנדס, עו"ד
עו"ד אילן ארז

פסק דין

1. התובע סובל מכף רגל שמוטה ("drop foot") עקב פגיעה בעצב הפרונאלי שעירעה במה לך ניתוח להחלפת מפרק ירך ימין. לטענתו, הצוות הרפואי גרם לנזקו בעוולה, לקראת ובמהלך ביצוע הניתוח ובהעדר טיפול נאות בפגיעה בעצב לאחר הניתוח. עוד טוען התובע לפגיעה באוטונומיה.

2. התובע תמך את תביעתו בחוות דעתו הרפואית של פרופסור דוד מנדס, כירורג אורתופדי. פרופ' מנדס קבע כי התובע סבל עוד לפני הניתוח ממחלת Spondyloarthropathy (להלן, למען הנוחות: ספונדילו). כן קבע המומחה מטעם התובע כי ניתוח החלפת ירך מחייב זהירות מירבית , ובע יקר כאשר המנותח סובל ממחלות שנכללות בתסמונת זו, בגלל נוקשות הרקמות הרכות שמלווה את הרס הסחוס והחלקים הגרמיים של המפרק (ע' 6 לחוות דעתו של פרופ' מנדס).

הדבר אינו מעיד על עצמו

3. התובע טוען כי יש להעביר את נטל ההוכחה לכתפי הנתבעים לפי סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] – "הדבר מעיד על עצמו". אני דוחה את הטענה. שכן, מבין היסודות שעל התובע להוכיח כדי להעביר את הנטל לפי סעיף 41, עליו להוכיח כי "נראה לבית המשפט שאירוע המקרה שנגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה". התובע לא הרים נטל זה. לא זו בלבד שלא הוכח שפגיעה בעצב הפרונאלי בניתוח להחלפת מפרק ירך מעידה על עצמה כנגרמת מהתרשלות; פרופ' מנדס, המומחה מטעם התובע, כתב בחוות דעתו "במחצית המקרים הסבה לנ זק לא אובחנה. בשליש מהמקרים אירעה טראומה ישירה – מתיחה או מעיכה. בחלק מהמקרים נגרם נזק כתוצאה מדימום מחוץ לעצב או בתוך עטיפת העצב. בין גורמי הסיכון למתיחה הם השימוש ברטרקטורים בזמן הניתוח" (ע' 7). משמעות האמירה לפיה במחצית המקרים הסבה לא נזק לא אובחנה היא, שאין בסיס לקבוע, בהעדר נתונים נוספים, כי מסתבר יותר כי הנזק נגרם מאי-נקיטת אמצעי זהירות. לא נעלם מעיני כי בעדותו מסר פרופ' מנדס כי במחצית המקרים לא יודעים "בדיוק" ממה נגרם הנזק (פרוטוקול 20.4.2016 ע' 21 ש' 17-19; ע' 22 ש' 2), אולם נוכח המצוטט לעיל מתוך חוות הדעת, ובהעדר עדות לפיה ידוע "בערך" מה הסיבה לנזק (אך אין יודעים "בדיוק"), אין בתוספת המלה "בדיוק" בעדותו של פרופ' מנדס רבותא. כאן המקום להוסיף, כי בעדותו העיד פרופ' מנדס כי שיעור המקרים שבהם לא ידוע מה גרם לנזק גבוה עוד יותר: "במחצית מהמקרים לא ידועים בדיוק. בשני שליש מהמקרים..." (שם). פרופ' מנדס אישר בחקירה נגדית כי הוא מסיק כי במקרים שבהם לא ידוע מה גרם לנזק, הרופאים התרשלו (ע' 11-13). מצאתי בעמדה זו סתירה פנימית, שכן אם מדובר במקרים שבהם לא ידועה סיבת הנזק, כיצד יודע פרופ' מנדס את הסיבה לנזק, ויודע שהסיבה לנזק היא התרשלות רופאים. ובהעדר הוכחה שנזק לא ייתכן ללא התרשלות, פשיטה שנזק כשלעצמו אין כדי להוכיח התרשלות.

4. ב"כ התובע הפנה ל-ע"א 89/96 עזבון המנוחה ג'ומאנה מראר נ' ד"ר ליפשיץ דוד (25.2.2002), שם הספיקה "אפשרות סבירה והגיונית בלבד" כדי לה כיר ביסוד הנזכר בסעיף 41 לפקודה. אולם שם מדובר היה "במקרה נדיר ביותר...בדיקה שהינה, על פניה, בדיקה שגרתית למדי המבוצעת בעשרות אלפי מקרים, הן בארץ והן בעולם, כאשר המקרה שבפנינו הינו המקרה הראשון הידוע בארץ שנסתיים במוות" (פס' 23). בענייננו לעומת זאת , אין מחלוקת על כך שבכ-1% מניתוחי החלפת מפרק ירך נגרם נזק לעצב הפרונאלי, וכאמור לדידו של המומחה מטעם התובע פרופ' מנדס עצמו, במחצית (או שני שליש) מהמקרים, לא ידועה הסיבה לנזק זה.

לא בוסס צורך באמצעי זהירות נוספים נוכח מחלת Spondyloarthropathy, ולא הוכח כי התובע סבל ממחלה זו

5. המומחה מטעם התובע, פרופ' מנדס, כתב בחוות דעתו:

"ניתוח החלפת מפרק ירך מחייב זהירות מירבית ובעיקר במחלות שנכללות בתסמונת של Spondyloarthropathy [ ספונדילו] בגלל נוקשות הרקמות הרכות שמלוות את הרס הסחוס והחלקים הגרמיים של המפרק. מכיוון שאבחנת התסמונת הקלינית כלל אינה מוזכרת בתיק הרפואי, להערכתי לא היה הצוות הרפואי ער למחלתו הסיסטמטית של מר עיסא עזמי (נספח 100) ולהתייחסות הנדרשת בניתוח שביצעו" (ע' 607).

6. הנתבעים טענו, כי אין בנספח מס' 100 אליו הפנה פרופ' מנדס בקטע המצוטט לעיל , תמיכה לטענה לפיה נדרשת זהירות יתר בניתוח החלפת מפרק ירך נוכח ספונדילו . עיון בנספח 100 לחוות דעתו של פרופ' מנדס מעלה כי מדובר באבסטרקט (תקציר) של מאמר בענין מחלות ה- spondyloarthritides (לרבות ספונדילו) , אך הוא אינו עוסק כלל בביצוע ניתוחים נוכח מחלות אלה. בחקירתו הנגדית, אישר פרופ' מנדס כי הוא אינו מסתמך לענין הטענה בענין צורך בזהירות יתר בניתוח מפרק ירך על מאמר רפואי כלשהו:

"ש. אני מפנה אותך לעמוד 6 לחוות הדעת – במקרה של ספונדילו ציינת כי במקרים של ספונדילו [,] שאנו טוענים שלא היה ואתה טוען שכן [,] יש צורך בזהירות במהלך הניתוח ומפנה לנספח 100 שלך שעכשיו דנו בו לפני רגע נכון?
ת. זה מה שהפניתי?
ש. תראה לי איפה במאמר צריך את מה שצריך דהיינו כי במקרים של ספונדילו צריך זהירות יתר לפי נספח 100 (עמוד 7 לחוות הדעת).
ת. לא.. רגע. להערכתי לא היה הצוות הרפואי ער למחלתו ולהתייחסות הנדרשת.
ש. אנו מסכימים כי בנספח 100 אין הפניה שמדברת על זה נכון?
ת. בנספח 100 כנראה שאין. מה שאני כותב פה – אני מסביר הרי זה לא עניין שאני מסתמך על נספח מסויים. אני מסביר שבתסמונת הזו הדלקתית יש הרס של המפרק, יש הרס של הרקמות בתוך המפרק והשלכה לרקמות מחוץ למפרק" (ע' 17 ש' 14-25).

7. כאן המקום לציין, כי לא זו בלבד שמומחה התובע לא הסתמך על כל אסמכתא רפואית לקביעתו לפיה מחלת הספונדילו מחייבת זהירות יתר בניתוח החלפת מפרק ירך; המומחה מטעם הנתבעים, ד"ר גרינטל, קבע בחווה דעתו כי "ככלל, קבוצת מחלות זו אינה קשורה יותר לפגיעות סיאטיות שגם אם היתה לו בעיה רפואית זו לא היה בקבוצת סיכון לפגיעה בעצב הסיאטי. הספרות הרפואית העוסקת בהחלפת מפרק ירך במצבים אלו מתארת סיבוכים שונים בשכיחות יתר כולל אסיפיקציה הטרוטרופית, שברים, פריקות, התרופפות אך לא פגיעה עצבית. כך שהצוות המנתח לא היה צריך לבצע פעולות אחרות מאלה שבוצעו על ידו" (לחוות דעתו של ד"ר גרינטל , ע' 11 פסקה אחרונה בתא העליון).

8. המסקנה, אף מבלי להתחשב בעמדתו של מומחה הנתבעים, היא שהתובע לא הטה את מאזן ההסתברות בטענה לפיה מחלת הספונדילו היא גורם סיכון בניתוחי החלפת מפרק ירך אשר מצריך זהירות יתרה בניתוח, ולפיה אי-נקטית אמצעי זהירות יתרה בשל מחלה זו מהווה התרשלות. הטענה לפיה המחלה הנזכרת מצריכה זהירות יתר בניתוח החלפת מפרק ירך הוצעה מבלי שפרופ' מנדס הסתמך על כל מאמר רפואי בנושא. על רקע הנתון שאינו במחלוקת, לפיו הסיבה למחצית (למצער) של פגיעות בעצב הפרונאלי בניתוח החלפת מפרק ירך אינה ידועה, די בכך , ובהעדר טענה בדבר מעשה או מחדל מסוים (המהווה חלק מהיריעה שנקבעה בכתב התביעה) שאירע במהלך ניתוחו של התובע שיגרום לנזק, כדי לקבוע כי אין בחוות הדעת מטעם התובע כדי לבסס את טענתו בענין התרשלות הצוות הרפואי בניתוח.

9. כעת אפנה לכך, שלא זו בלבד שהמומחה מטעם התובע פרופ' מנדס לא ביסס את מסקנתו בענין צורך בזהירות מיוחדת בניתוח החלפת מפרק ירך נוכח מחלת ספונדילו ; אלא שהסתבר בחקירתו הנגדית כי הוא ביסס את מסקנתו לפיה התובע סבל ממחלת הספונדילו , על קריאה מוטעית של אבסטרקט של מאמר.

10. פרופ' מנדס כתב בחוות דעתו כי התובע סבל מ-Spondyloarthropathy (HLA B27 sero-negative). כלומר, שהוא סובל מהמחלה הנזכרת, אך לא נמצא כי HLA B27 אצלו. בחקירתו הנגדית, תחילה העיד פרופ' מנדס כי הופעתו של HLA 27 אינו סימן למחלת ספונדילו. לאחר דברים אלה, עומת עם מאמר 100 אליו הוא הפנה, ונשאל האם לפי אותו מאמר HLA 27 הוא ממצא אופ ייני ל-90 אחוזים מהמקרים של ספונדילו, והוא אישר כי "יתכן שאתה מבין נכון ואני מבין אחרת":

ש. ראינו שא.ס [ankylosing spondylitis] אין כאן אבל זה נכון יהיה לומר שגם לגבי הספונדילו בדיקת HLA 27 היא אינדיקטור לתסמונת?
ת. לא
ב"כ הנתבעת: מבקש כי ב"כ התובע לא יפריע לי בזמן עדות המומחה.
ש. אם אני מקריא לך ממאמר שאומר כך: SPA זה הספונדליו?
ת. כן. זה אותה המחלה.
ש. אחרי שעורך הדין שלך הפנה אותך לזה זה חלק מהספרות שאתה הצגת האם אתה יכול לאשר לי שלפי המאמר שאתה צרפת זה בדיקת הדם הזה הממצא אופייני ל-90 מהמקרים של ספונדילו?
ת. יתכן שאתה לא יודע לקרוא אנגלית. תקרא שוב.
ש. תעיין שוב במאמר. אני מדבר על הספונדילו.
ת. אתה מדבר לא לעניין. רצית שאני אקריא.
ב"כ נתבעים: אני חושב כי ההערות של העד לא מכובד. אפשר להוריד את ההערות האלה.
ת. כתוב כי בדרך כלל מתחיל במפרק הסקרואיליה בגיל ממוצע של 26 משפיע על גברים בשיעור מעט יותר גבוה מאשר נשים. אני חוזר בי. רגע אחד – אני אומר לך מה – אני מבין את זה אחרת ממה שאתה קראת – זה מאמר בגרמנית שתורגם לאנגלית. עכשיו, מה ש אומר פה שהמקרים קשורים גנטית ב-90 אחוז מהמקרים והפקטור החזק ביותר לנושא הוא HLA B 27 ייתכן שאתה מבין נכון ואני מבין אחרת. אני יודע שבכל שאר התסמונות האלה – HLA הוא לא פ[]קטור כמו בא.ס בכל השאר הוא לא.
ש. את המאמר אפשר להבין כמו שאני הבנתי אותו?
ת. תרגום מגרמנית" (ע' 15 ש' 27 – ע' 16 ש' 15).

לא נשמעה בהמשך ההליך כל טענה לפיה התרגום של המאמר מגרמנית לאנגלית אינו נכון. ולמרות שהמאמר אינו קובע כי HLA B 27 מופיע דווקא ב-90% מהמקרים של ספונדילו, הוא בהחלט מציין כי 90% מהמקרים של ספונדילו הם גנטיים, ובאלה, HLA B 27 מהווה הפקטור התורם החזק ביותר. זאת, בניגוד להבנתו המצוטטת לעיל של ד"ר מנדס, לפיה HLA אינו פקטור בספונדילו או במחלות הא חרות מקבוצת המחלות שבה דן המאמר למעט ankylosing spondylitis:

"The spondyloarthritides (SpA) are an interrelated group of rheumatic diseases that are characterized by common clinical symptoms and genetic similarities. The most important subtype is ankylosing spondylitis (AS), which is now considered part of axial spondyloarthritis. Important clinical features of the SpA are inflammatory back pain (IBP), asymmetric peripheral oligoarthritis, predominantly of the lower limbs, enthesitis, and specific organ involvement such as anterior uveitis, psoriasis and chronic inflammatory bowel disease. For clinical purposes, five subgroups are differentiated: AS, psoriatic SpA (PsSpA), reactive SpA (ReSpA), SpA associated with inflammatory bowel disease (SpAIBD) and undifferentiated SpA (usSpA). AS usually starts in the sacroiliac joints at a mean age of 26 years, affecting men slightly more frequently than women. SpA are genetically linked (90% of cases), the strongest contributing factor being HLA B27. Conventional radiography remains the gold standard for diagnosis in the axial skeleton. The new ASAS classification criteria have helped to improve the early diagnosis of SpA, with MRI and early HLA B27 determination playing an important role" (emphasis added) .

הנה כי כן, בתקציר המאמר עליו הסתמך מומחה התובע עצמו, פרופ' מנדס, כתוב מפורשות כי 90% ממקרי קבוצת המחלות הנדונה קשורים לגנטיקה, ובניגוד להבנתו של פרופ' מנדס כמובאת לעיל, הפקטור התורם החזק ביותר באלה הוא HLA B27 – ממצא שאינו בנמצ א אצל התובע.

11. על מנת להשלים את התמונה אתייחס לציטוט כדלקמן מתוך חוות דעתו של פרופ' מנדס:

"13.12.2 בדיקת HLA – מספר 13-03-023 מתאריך 4.3.13 לא נמצא האנטיגן HLA B27 (ד"ר ה. קליין).
אי לכך ההגדרה הקלינית של התסמונת שממנה סובל היא Spondyloarthropathy (HLA seronegative)...".

יובהר, כפי שעולה מקריאה זהירה, כי המסקנה בקטע המצוטט בענין אבחנה של ספונדילו ללא HLA אינה מסקנה של ד"ר קליין . במסמך הנזכר של ד"ר קליין אין אלא דיווח על כך שאין אצל התובע ממצא של HLA B27, והאבחנה הנזכרת בענין ספונדילו ללא HLA היא – כל כולה של פרופ' מנדס. אמנם הנתבעת לא הוכיחה כי אין מקרים כלשהם של ספונדילו ללא HLA. אולם מקום שHLA- הוא הגורם התורם באופן חזק ביותר ב-90% ממקרי מחלות בקבוצת המחלות שבה כלולה מחלת ספונדילו; מאחר והתברר בחקירתו הנגדית של פרופ' מנדס כי בעת כתיבת חוות דעתו הוא היה סבור ש HLA אינו קשור כלל למחלת הספונדילו; ובהעדר הסבר בחוות הדעת מדוע יש לשייך את עניינו של התובע לאותם מקרים מעטים שבהם HLA אינו הגורם התורם באופן חזק ביותר למחלה – לא מצאתי מקום איתן לבסס מסקנה לפיה מדובר בענ יינו בספונדילו ללא HLA.

12. כאן המקום להוסיף, כי המומחה מטעם הנתבעים, ד"ר ארנון גרינטל, שלל את קיומה של מחלת הספונדילו אצל התובע. הוא חווה דעתו לפיה ספונדילו אינה מוזכרת בתיק הרפואי של התובע בקופת החולים, ואין לה תמיכה קלינית (ע' 10 לחוות דעתו של ד"ר גרינטל). יצוין כי ד"ר גרינטל הפנה בחוות דעתו למאמר Nerve Injuries in Total Hip Arthroplasty, Mark M. DeHart, MD, and Lee H. Riley, Jr, MD J Am Acad Orthop Surg 1999; 7:101-111 (ראו ביבליוגרפיה בע' 18 לחוות דעתו); בא כוח התובע לא עימת את מומחה הנתבעים בענין הספרות הרפואית אליה הוא מסתמך בנושא זה.

13. די באמור עד כה כדי לקבוע, כי בנוסף לכך שהמומחה מטעם התובע לא ביסס את הטענה לפיה מחלת הספונדילו מהווה גורם סיכון לפגיעה בעצב הפרונאלי בניתוחי החלפת מפרק ירך, ממילא לא הוכח כי התובע סבל ממחלת הספונדילו. אוסיף, בענין זה, את מסקנתי לפיה יש להעדיף את עמדת המומחה מטעם הנתבעים לפיה המחלה שהיתה בגופו של התובע לפני הניתוח היתה מחלה ניוונית, על-פני עמדתו של פרופ' מנדס מטעם התובע לפיה מדובר היה במחלה דלקתית. פרופ' מנדס, המומחה מטעם התובע, טען כי צפיפות עצם אצל התובע מצביעה על כך שהוא סבל ממחלת ספונדילו. הוא ציין צילום רנטגן מיום 16.8.11, בו, לדבריו , נצפים מפרקי-ירכיים עם שינויים דלקתיים ניווניים קשים (ע' 5 לחוות דעתו של פרופ' מנדס). הוא העיד כי רואים בצילום שיש "סקרלרוזס – צפיפות עצם" (ע' 13 ש' 29). אולם פרופ' מנדס, אשר אישר כי מיפוי עצם היא בדיקה "באמת רגישה" (ע' 14 ש' 8), אישר כי אין רואים צפיפות עצם במיפוי העצם של התובע (שם, ש' 14). המומחה מטעם הנתבעים , ד"ר גרינטל, התייחס, בנוסף למיפוי עצם זה, למיפוי עצם נוסף אשר בוצע בתובע מיום 26.7.2007; ד"ר גרינטל חווה דעתו ל פיה מיפוי עצם זה מראה כי אין קליטה במפרקים הסקרו אילייקים (ע' 8 לחוות דעתו, פס' 1.3.13). מומחה התובע פרופ' מנדס, אשר הגיש חוות דעת משלימה בעקבות חוות הדעת של המומחה מטעם הנתבעים, לא ידע על קיומו של המיפוי הנוסף הזה כאשר נשאל על כך בחקירה נגדית (ע' 14 ש' 24-25). כאשר נשאל פרופ' מנדס "תסכים איתי כי בממצאים של המיפוי הזה אין קליטה במפרקים הסקרו אילאקים", ב"כ התובע ראה להשיב בעצמו , במקומו המומחה שבדוכן העדים , "זה לא היה בפנינו ולא קיבלנו" (ע' 15 ש' 6-13). על הפגיעה העלולה להיגרם לחקר האמת על ידי עורך דין, officer of the court, אשר מתפרץ ו"מעיד" במקום העד שבדוכן העדים ברגע לא נוח בעדותו, אין צורך להכביר מלים. אתמקד בכך, שתוצאות המיפוי הנוסף בו עסקינן לא רק נזכרות בחוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעים ד"ר גרינטל, אלא שצילום מלא של עמוד התוצאות מוצב, מבחינה גרפית, בתוך חוות הדעת מטעם הנתבעים גופה. לאחר שבית המשפט העיר לב"כ התובע עו"ד מעוין שיבלי כי הוא עונה במקום העד, ופרופ' מנדס עומת עם תוצאות המיפוי הנוסף הנזכר, טען פרופ' מנדס תחילה כי אין בתוצאות אלה אף מילה בענין עמוד שדרה. אולם בהמשך , אישר פרופ' מנדס כי מדובר במיפוי של כל השלד, וכי כל השלד, מן הסתם, כולל גם את עמוד השדרה (ע' 15 ש' 15-25). כן אישר פרופ' מנדס כי הוא לא ראה את המיפוי הזה וכי הוא לא ביקש לראות אותו (שם, ש' 24-25). ד"ר גרינטל אף הצביע על בדיקת CT השוללת, לדבריו, כל תהליך דלקתי (פס' 10.4.12 לחוות דעתו), ופרופ' מנדס אישר כי ב בדיקת סי טי רואים טוב יותר בדרך כלל מאשר במיפוי עצם (ע' 14 ש' 19-20). בנסיבות אלה, כאשר מול צילום רנטגן , שלדעתו של פרופ' מנדס מצביע על הליך דלקתי במפרקים הסקרו אילייקים , עומדות שני מיפוי עצם ובדיקת CT אשר אינן מצבי עות על קליטה מוגברת במפרקים אלה; כאשר למרות ציונן וצילומן של תוצאות המיפוי השני המופיעים "שחור על גבי לבן" בחוות הדעת מעטם הנתבעים; כאשר למרות שפרופ' מנדס ערך חוות דעת משלימה בעקבות חוות הדעת מעטם הנתבעים, הוא העיד כי הוא לא ראה מיפוי נוסף זה ולא ביקש לראות אותו – אין לי אלה להעדיף את עמדתו של מומחה הנתבעים ד"ר גרינטל לפיה התובע לא סבל לפני הניתוח ממחלת ספונדילו.

14. בשולי הדברים, אציין טענה של פרופ' מנדס, המומחה מטעם התובע, בחקירתו הנגדית , לפיה הרישומים בתיק הרפואי של התובע מתייחסים לדלקת מפרקים ניוונית, אולם מדובר על "ניוונית משנית" כי ההתיך שפגע במפרקים היה דלקתי (ע' 17 ש' 7-10). בצדק טען ב"כ הנתבעים כי מדובר בהרחבת חזית. אפנה, עם זאת, בבחינת למעלה מן הצורך, לתשובתו של ד"ר גרינטל לשאלת ב"כ התובע בענין מחלה "ניוונית משנית":

"ש. מחלה דלקתית – יכולה לגרום מגיל צעיר דלקת אחרי דלקת כרונית במפרקים יכול לגרום למחלה ניוונית משנית?
ת. אין דבר כזה כן או לא. אין דבר כזה. השאלה מדברת על משהו שלא קיים. כשיש פגיעה דלקתית במפרק יכולה להיות או מחלה ניוונית או מחלה דלקתית. זה שני דברים שונים ולא נגרמים אחד מהשני.
ש. כשיש מחלה דלקתית שנמנית על כל דלקות הפרקים שמתחילה בגין צעיר כמו 40 ואחר כך בגיל יותר מאוחר זה יכול להפוך למחלה ניוונית משנית?
ת . לא. אין דבר כזה" (ע' 34 ש' 29 – ע' 25 ש' 7).

15. סיכום ביניים: התובע לא הטה את מאזן ההסתברויות בטענתו לפיה הנזק לעצבו בניתוח החלפת מפרק הירך נגרם בהתרשלות, ודין תביעתו בענין זה להידחות.

16. אציין כאן כי לא ניתחתי שורה של טענות נוספות המהוות הרחבת חזית אסורה (ראו בין היתר את הפרק "הקושי הטכני ומשמעותו" בע' 3 לסיכומי התובע, טענות בענין רמת המוגלובין בניתוח – ע' 4).

נזק ראייתי

17. המומחה מטעם התובע פרופ' מנדס חווה דעתו לפיה "בדוח הניתוח הקצרצר אין כל איזכור לקשיים הטכניים שאירעו בניתוח. אין איזכור של הוראות לנקיטת זהירות מירבית. אין איזכור של אמצעי הגנה על העצבים" (ע' 8), והתובע טוען כי בדו"ח הניתוח גרמו הנתבעים לתובע נזק ראייתי. התובע טען בסיכומיו כי אין בדו"ח הניתוח אזכור זמן משך הניתוח, התחלה וסוף; אין אזכור של איבוד דם, כאשר לטענתו המסמכים הרפואיים בתיק מצביעים על ירידה משמעותית בהמוגלובין; אין איזכור ללקיחת בדיקות פתולוגיות והסטולוגיות; אין אזכור של הוראות לנקיטת זהירות מירבית; אין אזכור לזיכוי העצב הפרונאלי; ואין אזכור של אמצעי הגנה על העצבים.

18. על כך שהתובע לא הטה את מאזן ההסתברויות בטענתו הרפואית המרכזית לפיה מחלת ספונדילו נטענת אצלו חייבה זהירות מיוחדת, עמדתי כבר לעיל. זו התשובה לטענה לפיה אין בדו"ח הניתוח ציון של הוראות בדבר "נקיטת זהירות מירבית".

19. התובע הצביע על דו"ח מניתוח אחר לשם השוואה (ת/16) , על מנת להראות כי דו"ח הניתוח מושא התביעה לוקה בחסר. בנוגע לדרישות בענין עריכת דו"ח ניתוח, הפנה המומחה מטעם הנתבעים ד"ר גרינטל לנוהל משרד הבריאות מיום 20.12.2010 בענין עריכת דו"ח ניתוח. לפי הנוהל, על הדו"ח לכלול את פרטי בעלי התפקידים בניתוח, "פירוט של כל שלבי הניתוח ובפרט ציון כל האירועים והסיבוכים המשמעותיים שאירוע במהלך הניתוח, ככל שהיו. על הדוח לשקף, כאמור, את מהלך הניתוח ויש להקפיד על תיעוד מדויק שלו. אולם, אין חובה לפרט בדו"ח הניתוח איזה מנתח ביצע כל שלב ושלב בניתוח....".

20. לא מצאתי, גם בהשוואה ל-ת/16, כי דו"ח הניתוח מושא ענייננו (ת/5) יוצר נזק ראייתי עבור התובע בענין הוכחת ההתרשלות הנטענת של הצוות הרפואי בניתוח. עיון בדו"ח ניתוח התובע מושא ענייננו מעלה כי הניתוח מפורט בו, שלב שלב. בכך שלא צוינה כל פעולה תוך כדי הניתוח (למשל, ביופסיה), אין כדי לגרוע מאופי הדו"ח כמפרט את שלבי הניתוח. המומחה מטעם התובע פרופ' מנדס אישר כי ניתן ללמוד על אורך הניתוח מדו"ח ההרדמה (ע' 26 ש' 20-21). עינינו הרואות כי הנוהל של משרד הבריאות אינו קובע כי על מבצעי הניתוח לציין ולרשום כי הם פועלים בזהירות ( אמנם פגיעה בעצב בידי רטרקטור נמנית עם גורמי הסיכון לפגיעה בעצ ב הפרונאלי בניתוח מושא עניינינו; אולם, כפי שהעיד המומחה מטעם הנתבעים ד"ר גרינטל, אין צורך לרשום "השגחתי מאוד כשהכנסתי את הרטרקטור..." (ע' 44 ש' 12-13). נוהל משרד הבריאות מחייב ציון "כל האירועים והסיבוכים המשמעותיים" שאירוע במהלך הניתוח, אך זאת – ואיך לא – "ככל שהיו". כפי שטענו הנתבעים בסיכומיהם, הטענה בדבר איבוד דם היא בגדר הרחבת חזית. כזכור, אף לפי דבריו של המומחה מטעם התובע פרופ מנדס, במחצית, או אף בשני שליש, מהמקרים של נזק לעצב הפרונאלי בניתוח מהסוג שבנדון סיבת הנזק אינה ידועה. ואם לא היו אירועים או סיבוכים משמעותיים בניתוח, מטבע הדברים כאלה אינם נרשמים בדו"ח הניתוח.

הסכמה מדעת ופגיעה באוטונומיה

21. אין מחלוקת על כך שהתובע חתם על טופס הסכמה לניתוח הכולל ציון של סיכון בדבר פגיעה בעצב. לטענת התובע, הסיכון לא הוסבר לו. טענה זו נדחית, שכן התובע חתם כי "הוסברו לי הסיכונים והסיבוכים האפשריים, לרבות...צליעה, שמקורה הבדל באורך הגפיים ו/או פגיעה עצבית בשרירי הגפיים...." (ת/10). התובע הפנה לפסיקה לפיה יש להעדיף את עדותו של חולה לפיו לא קיבל הסברים – שעבורו הניתוח היה אירוע חריג וחשוב – על פני עדותו של רופא המבצע פרוצדורות רפואיות רבות, אשר טוען כי הוא זוכר ספציפית כי נתן הסברים לאותו חולה שנים קודם לכן. אולם כאן אין מדבר בגרסה על-פה נגד גרסה על-פה בענין מתן הסברים; כאמור, התובע הוא אשר חתם על מסמך לפיו הוא אכן קיבל הסב רים בענין הסיכון אשר התממש. נדחות הטענות בדבר פגיעה באוטונומיה או אי מתן הסכמה מדעת. בענין יסוד הקשר הסיבתי בטענה בדבר הסכמה מדעת – יסוד לפיו אילו הסיכון היה מוסבר התובע הוא לא היה מסכים לבצע את הניתוח – אוסיף את העובדה, שאינה במחלוקת, לפיה לאחר ניתוח החלפת מפרק ירך ברגל ימין מושא תביעה זו, עבר התובע ניתוח החלפת מפרק ירך ברגל שמאל. התובע מצביע על כך שאת הניתוח השני הוא ביצע בבית חולים אחר; אולם לכך אין רבותא. השאלה כאן היא האם התובע היה נמנע מלעבור ניתוח החלפת מפרק ירך אילו היה יודע שיש סיכון לפגיעה בעצב הפרונאלי; והחלטתו לעבור ניתוח כזה לאחר שכבר נגרם לו נזק לעצב הפרונאלי בצד אחד בניתוח כזה, מוכיחה כי גם בנסיבות שבהן לא יכולה להיות מחלוקת כי הוא ידע על הסיכון הספציפי לפני ניתוח כזה, הוא בחר לעבור ניתוח כזה.

התרשלות לאחר הניתוח

22. התובע טען בכתב התביעה כי הנתבעים התרשלו גם בכך, שהם לא אבחנו את מצבו של התובע לאחר הניתוח ו כן התרשלו בטיפול ובאי-ביצוע התערבות ניתוחית בזמן, על מנת למנוע סיבוכים ולהקטין את נזקו של התובע (פס' 20(3), 20(5)). התובע זנח טענות אלה בסיכומיו, ועל כן איני נדרש להכריע בהן, והן נדחות.

23. אציין, עם זאת, בקצרה, כי המומחה מטעם התובע פרופ' מנדס כתב בחוות דעתו כי כבר למחרת הניתוח אובחן הנזק הנוירולוגי, ותוך שלושה שבועות אושש באבחון אמ"ג של נזק קשה לעצב הפרונאלי. פרופ' מנדס טען כי הצו ות המנתח היה אמור להתייעץ בנוירוכירורג על טפול ייעודי בנזק הנוירולוגי (ע' 8 לחוות דעתו). פרופ' מנדס כתב כי חשוב בין היתר "לתכנן אפשרות של פתיחה מחדש של שדה הניתוח על מנת לזהות את העצב לאורך מהלכו, ולאבחן את טיב הנזק ולטפל בהתאם" (ע' 7). המומחה מטעם הנתבעים ד"ר גרינטל כתב בחוות דעתו כי "בספרות המודרנית האותופדית התפרסמו מעט מאד מאמרים העוסקים בטפול ניתוחי לאקספלורציה של העצב". ד"ר גרינטל הפנה למאמר בענין ניתוח שמטרתו שפור הכאב, וכתב "אין מטרת הניתוח להשיר [כך] ריפוי או שיפור במצב התקפודי. במקרהו של מר עיזמ י הכאבים שלחפו בטפול השמרני הפכים את השיקול לגבי הניתוח למיותר" (פס' 14.4.15). בעדותו העיד ד"ר גרינטל "ברמב"מ בתל השומר בהדסה בכל המקומות האלה אין נוירוכרורג שעושה אקספלורציה וגם היחידי שעושה מפעם לפעם לא מתעסק עם פגיעות של עצב סייתי וזה אומר שכל העולם הנוירוכרורגי לא חושב שזה רלוונטי כי גם הספרות הוכיחה שזה לא רלוונטי אקספלורציה או נגיעה בעצב. אין שום השפעות" (ע' 42 ש' 4-7). המומחה מטעם התובע פרופ' מנדס עצמו כתב בחוות דעתו לאחר דבריו המצוטטים לעיל בענין תכנון אפשרות של פתיחה מחד של שדה הניתוח: [ע]ם זאת הספרות הרפואית איננה אופטימית לגבי תקון הנזק במידה אופטימלית..." (ע' 7). התמונה העולה היא, לכאורה, שאין בניתוח אקספלורציה כדי לתקן את הפגיעה בעצב, וכך או כך וכאמור – התובע זנח בסיכומיו את הטענה בענין הטיפול לאחר ניתוח החלפת מפרק הירך.

24. התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעים יחד ולחוד שכר טרחת עורך דין בסך של 10,000 ₪, וכן הוצאות בגין חוות דעת בסך של 5000 ₪ בתוספת מע"מ.

ניתן היום, ט"ו תשרי תשע"ח, 05 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.

דניאל קֵירֹס, שופט


מעורבים
תובע: עזמי עיסא
נתבע: מרכז רפואי ע"ש רבין השרון
שופט :
עורכי דין: