ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין גבריאל אשכנזי נגד קאיזימוב נעילה :

לפני כבוד ה שופטת אפרת בוסני

התובע:

גבריאל אשכנזי
ע"י ב"כ עו"ד רזניק

נגד

הנתבעות:

1.קאיזימוב נעילה
2.הפניקס חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד בן משה

התובע שכנגד:

הפניקס חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד בן משה

נגד

הנתבעות:

1.גבריאל אשכנזי
2.הראל חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד קטוק

פסק דין

1. לפניי תביעה ותביעה שכנגד שעניינן אחד, נזקי רכוש של שני כלי הרכב של הצדדים בתאונה מיום 31.5.2016. בגדרה של התביעה בתיק העיקרי נתבעים נזקי רכב מס' רישוי 28-000-38 של התובע (להלן: "רכב התובע") בתאונה, בהתאם לחוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה (נזק ישיר וירידת ערך), שכר טרחת שמאי, טרחה, הטרדה ובזבוז זמן בסך כולל של 148,307 ₪.

התביעה שכנגד היא תביעת שיבוב של מבטחת רכב מס' רישוי 47-046-14 (להלן: "רכב הנתבעת") בסך של 19,370 ₪ בגין תגמולי הביטוח שהתובעת שכנגד שילמה בגין נזקי רכב הנתבעת בתאונה, והיא הוגשה כנגד התובע, ומבטחת רכב התובע (להלן: "הראל").

2. בפתח ישיבת ההוכחות הודיעו הצדדים לתביעה העיקרית על הסכמה אליה הגיעו לחלוקת האחריות לתאונה בין הנהגים המעורבים באופן הבא: נהגת רכב הנתבעת-85% מהאחריות לתאונה והתובע -15% מהאחריות לתאונה. הסכמה זו, וסכום התשלום לזכות התובע בתיק העיקרי בהתאם לחלוקת האחריות שהוסכמה, קיבלה תוקף של פסק דין (פרוטוקול הדיון מיום 19.9.2017 עמ' 6).

3. על יסוד הסכמת התובע והנתבעות לחלוקת האחריות התאונה בתביעה העיקרית, מבקשת התובעת שכנגד (היא הנתבעת 2 בתביעה העיקרית) לחייב את הנתבעים שכנגד- התובע ומבטחת רכב התובע (הראל), בתשלום נזקי רכב התובעת שכנגד כדי 15%, הוא שיעור אחריות התובע לתאונה בהתאם להסכמת התובע בתיק העיקרי. הסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין.

הנתבעים שכנגד, התובע והראל, מתנגדים לכך, וזה סלע המחלוקת בתביעה שכנגד.

4. על פי כתבי הטענות בתביעה שכנגד, אין מחלוקת בשאלת הכיסוי הביטוחי של רכב התובע בהראל. המחלוקת היא בשאלה האם יש בהסכמת התובע, מבוטח הראל, בתביעה שהגיש בתיק העיקרי כנגד התובעת שכנגד בגין נזקי רכבו בתאונה, להיותו אחראי לתאונה בשיעור 15% לחייב את התובע ואת מבטחת רכב התובע כלפי התובעת שכנגד בגין נזקי התובעת שכנגד בתאונה, וכן בשאלה האם ניתן לראות בהסכמה זו של התובע, הסכמה לאשם תורם בלבד שלטענת התובע והראל אינה מקי מה לתובעת שכנגד עילת תביעה בגין נזקיה.

אציין כי בתביעה העיקרית בגין נזקי רכב התובע בתאונה בה מעורב רכב התובעת שכנגד יוצג התובע על ידי עורך דין אחד ובמסגרת התביעה שכנגד, שעניינה נזקי רכב התובעת שכנגד באותה תאונה, יוצגו התובע והראל על ידי עורך דין אחר, מכוח פוליסת הביטוח של רכב התובע בהראל.

5. בדיון ההוכחות העיד התובע ונחקר נגדית. נהגת רכב התובעת שכנגד (היא הנתבעת 1 בתיק העיקרי) לא התייצבה לדיון ולא מסרה עדותה. לדברי מיצגיה לאור ההסכמה אליה הגיעו הצדדים בתיק העיקרי. פתח הדיון, טרם שמיעת עדותו של התובע, העלו בא כוח הצדדים לתביעה שכנגד טענותיהם בשאלה שבמחלוקת. בתום עדותו של התובע ביקש בא כוח הנתבעים שכנגד (והתובע בכללם) להגיש סיכום טענות בכתב. בהיעדר התנגדות מצד התובעת שכנגד, שלא עמדה מצדה על הגשת סיכומים, נעתרתי לבקשה. הוגשו סכומים מטעם הנתבעים שכנגד ואני נדרשת להכרעה.

תמצית טענות הצדדים
6. לטענת התובעת שכנגד בפרוטוקול הדיון, הראל, נכנסת בנעלי התובע והיא מחויבת בהסכמתו של התובע לחלוקת האחריות לתאונה. ככל שהראל אינה נכונה לקבל הסכמה זו הרי שהיא פועלת בניגוד לאינטרס התובע, מבוטחה, אותו היא מייצגת ולא ניתן לייצגה יחד עם התובע .

7. לטענת הנתבעים שכנגד, באי כוח הצדדים בתביעה העיקרית לא עדכנו את מייצג הנתבעים שכנגד (התובע והראל) קיומם של מגעים לסיום התביעה העיקרית, והלכה למעשה התייצבו לדיון ההוכחות על מנת להציג עובדה מוגמרת. זאת, לאחר שהדיון הקודם אליו התייצבו שלושת באי כוח הצדדים נדחה ללא פסיקת הוצאות, לבקשת הנתבעות שכנגד לצורך הגשתה חוות דעת בוחן שלא הוגשה. כן נטען כי קודם לדיון, התובע התייעץ עם באי כוחו בתביעה שכנגד לגבי הסדרת התביעה העיקרית בפשרה, והובהר לו כי הסכמה בתיק העיקרי לא תשפיע על התביעה שכנגד ועל חיוביו לתשלום השתתפות עצמית והפסד הנחת היעדר תביעות.

8. לגוף המחלוקת נטען כי חלוקת האחריות לה הסכים התובע בתיק העיקרי אינה מחייבת את הראל במסגרת התביעה שכנגד, שהינה תביעה עצמאית וכאשר הראל לא הייתה צד להסכמות בתיק העיקרי. הנתבעים שכנגד טוענים עוד כי חלוקת אחריות בנסיבות תיק זה אינה מתיישבת עם הנזק בכלי הרכב ועם גרסאות הנהגים, וכאשר בטופס ההודעה למבטחת הרכב, התובע אינו מסכים לשאת בתשלום וקובע כי האשם בתאונה הוא הרכב האחר, הסכמתו לוותר על 15% מתביעתו אינה מחייבת את הראל.

מטעמי זהירות, נטען כי פסק הדין בתיק העיקרי הוא פסק דין בפשרה לפני שמיעת הראיות, שאינו יוצר מעשה בית דין כלפי הראל, ואינו קובע אחריות, אלא רק מפחית את תביעת התובע בתיק העיקרי בשיעור של 15%. ביתר שאת כאשר התובע העיד כי הוא התנה את הסכמתו לחלוקת האחריות בתנאי שלא יינזק, כשבפועל הוא יחויב בתשלום השתתפות עצמית, יגרם לו הפסד הנחת היעדר תביעות למשך שלוש שנים והוא עלול למצוא עצמו פסול ביטוח, ככל שהראל תחויב בתשלום פיצוי בשיעור של 15% מהתביעה שכנגד.

לחלופין נטען כי הסכמת התובע בתביעה העיקרית היא הסכמה לאשם תורם בשיעור של 15% אשר אינה מקימה עילת תביעה לתובעת שכנגד, ובוודאי עת שהתובעת שכנגד לא הוכיחה את תביעתה.

דיון והכרעה
9. שתיים הן השאלות העיקריות שבמחלוקת בתביעה שכנגד; האחת האם יש בהסכמת מבוטח הראל לקבל על עצמו אחריות לתאונה במסגרת תביעה עצמאית שהגיש לפיצוי נזקי רכבו בתאונה, הסכמה לה הראל לא הייתה צד, לחייב המבוטח ואת מבטחת רכבו (הראל), לשאת במסגרת התביעה שכנגד באחריות בשיעור לה הסכים המבוטח בתיק העיקרי לנזקי הרכב האחר המעורב בתאונה. זאת, בשים לב לנסיבות התרחשות התאונה ולאור הטענה כי התובעת שכנגד לא עמדה בנטל להוכחת התביעה שכנגד. השנייה היא בשאלת מהות ההסכמה של התובע בתביעה העיקרית, והאם הסכמה זו הינה, כטענת הנתבעים שכנגד, אך הסכמה לאשם תורם בשיעור של 15% לקרות התאונה, שאינה מקימה עילת תביעה לתובעת שכנגד.

10. אקדים ואומר, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת הראיות, ובכלל זה את התמונות (בצבע) שהוצגו לתיק לאחר הדיון, דין התביעה שכנגד להתקבל.

11. במועדים הרלבנטיים לתאונה רכב התובע בוטח בהראל, בפוליסת ביטוח רכוש נזקי צד שלישי. הראל לא טענה כנגד הכיסוי הביטוחי וכתב ההגנה בתביעה שכנגד הוגש במשותף בשם התובע ובשמה של הראל. במסגרת התביעה העיקרית שהגיש התובע בגין נזקי רכבו בתאונה, הסכים התובע, מבוטח הראל, כי הוא אחראי בשיעור של 15% לתאונה בה מעורב רכב התובעת שכנגד. הסכמה זו קיבלה תוקף של פסק דין והיא מחייבת את התובע ואת הראל, מבטחת התובע, אף שלא הייתה צד להליך בתביעה העיקרית והגם שבטופס ההודעה התובע לא נטל על עצמו אחריות לתאונה. אבהיר טעמיי;

12. ראשית; בחינת פרוטוקול הדיון מיום 19.9.2017 מלמדת כי הסכמת התובע והתובעת שכנגד בתיק העיקרי היא הסכמה לחלוקת אחריות באופן שהתובע יישא באחריות בשיעור של 15% לתאונה, ולא רק הסכמה לאשם תורם. כך עולה מהסכמת באי כוח הצדדים בתיק העיקרי שקיבלה תוקף של פסק דין (ראו; עמ' 6 לפרוטוקול) וכך גם עולה מדברי התובע בחקירתו הנגדית (עמ' 7 שו' 30-31).

אמנם בעדותו הראשית העיד התובע "בד"כ בבית המשפט נהוג לתת השתתפות, תמיד יש גורם של 15% נזק שלי, אני לא חושב שיש לי אחריות" (עמ' 7 שו' 16-17). אולם בחקירתו הנגדית אישר התובע כי הסכים לאחריותו לתאונה. כשנשאל התובע האם הסכים לחלוקת אחריות של 85/15, תשובתו: "הסכמתי, אך תנאי ההסכמה במידה ולא אנזק, והראל תכסה את היתרה. אם אני משלם השתתפות עצמית..." (עמ' 7 שו' 31-32) ממחישה זאת.

13. הנתבעים שכנגד טוענים כי הסכמת התובע לאו הסכמה היא, משזו הותנתה בתנאי שהתובע לא יינזק, שעה שחיוב הראל יגרור חיובו של התובע בתשלום השתתפות עצמית, הפסד הנחת תביעות וסיכון להיותו "פסול ביטוח". לא ניתן לקבל את הטענה. התובע יוצג על ידי עורך דין בתביעה העיקרית ובהסכמה שניתנה על ידו במסגרתה לאחריותו לתאונה, וסביר שהיה מודע להשלכות הסכמתו. ביתר שאת, כאשר במסגרת הסיכומים מטעם הנתבעים שכנגד נטען כי התובע פנה למשרדי מיצגיו בתביעה שכנגד להתייעץ לגבי הסכמתו קודם לדיון, והובהר לו מפורשות כי הסכמתו תגרור חיובו בתשלום השתתפות עצמית, פגיעה בהנחת היעדר תביעות וכיו"ב (סעיף 10). התובע אישר בעדותו הראשית ובחקירתו כי הסכמתו לעניין חלוקת האחריות לתאונה לוקחת בחשבון שיידרש לשלם השתתפות עצמית (עמ' 7 שו' 18-19, 31-32) ולגבי הפסד הנחת היעדר תביעות, וסיכון ל"פסול ביטוחי" לא הוצגה תשתית ראייתית.

14. שנית; סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח") קובע כי על פי דרישת צד ג' חייב המבטח לשלם לצד ג' תגמולי ביטוח, ובלבד שהמבטח הודיע על כך בכתב למבוטח 30 ימים מראש והמבוטח לא התנגד. כך גם נקבע בסעיף 14(א) לפוליסה התקנית שבתוספת לתקנות הפיקוח על עסקי הביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), התשמ"ו-1986. בהתאם לסעיף 12(א) לפוליסה התקנית : "המבטח ישלם בשם המבוטח את כל הסכומים שהמבוטח יהיה חייב לשלם בשל מקרה הביטוח, עד לסכום הביטוח הנקוב במפרט לגבי נזקי רכוש של צד שלישי". זאת, זולת אם מקרה הביטוח נגרם בזדון (סעיף 12(ג)). סעיפים אלה יוצרים יריבות ישירה בין צד ג' שניזוק בתאונה לבין מבטח הרכב האחר (ראו: בר"ע 2180-06 (מחוזי י-ם) סתי נ' ביטוח ישיר איי. די איי חברה לביטוח בע"מ (13.3.2007); י' אליאס בספרו עמ' 1239)) ומחייב ים את ה מבטח לשלם לצד השלישי את תגמולי הביטוח בהיעדר התנגדות המבוטח לתשלום הפיצוי. מקום בו הסכים המבוטח לאחריותו לתאונה, כל שכן.

במקרה דנן, התובע הסכים לאחריותו לתאונה במסגרת התביעה העיקרית שהגיש. מכוח כלל "ההשתק השיפוטי" אין התובע יכול לחזור בו בתביעה שכנגד מהסכמתו זו, אף אם ניתנה במסגרת התביעה העיקרית. כלל ההשתק השיפוטי (בלטינית- " quod approbo non reprobo") עיקרו שאין אדם יכול לטעון דבר והיפוכו מהבחינה העובדתית או המשפטית, אף אם מדובר בשני הליכים נפרדים (ראו; רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, פ"ד נט(6) 625; ע"א 513/89 Interlego A.S נ' Exin - Lines Bros S. A, פ"ד מח(4) 133, 195-194)). משהתובע נתן הסכמה לאחריותו לתאונה, הגם שהסכמתו זו ניתנה בהליך העיקרי, הסכמה זו מחייבת את תובע כנתבע בתביעה שכנגד ותוצאתה הטלת חיוב על התובע לשאת בנזקי רכב התובעת שכנגד (ככל שיוכחו) כדי שיעור אחריותו לתאונה, ומכוחו, חיוב הראל, כמבטחת התובע לשאת בשמו של התובע בחיוב זה.

15. הראל לא העלתה כל טענה כנגד הכיסוי הביטוחי של האירוע . הראל לא טענה להכשלת חבותה בשל הסכמת התובע (מבוטחה) בהליך העיקרי במובן סעיפים 23 ו-24 לחוק חוזה הביטוח, ולא הציג ה תשתית ראייתית להוכחת יסודות אלה כאמור בפסק הדין המנחה בעניין בר"ע 2180-06 (מחוזי י-ם) סתי נ' ביטוח ישיר איי. די איי חברה לביטוח בע"מ (13.3.2007)), והיא אינה פטורה מחבותה.

בהקשר זה אפנה ל"חוזר ביטוח אלמנטרי 1998/8" מיום 12.8.1998 של המפקח על הביטוח בנושא "טיפול בתביעות צד ג'" הקובע בסעיף 3 את חובת המבטח לשלם לצד ג' תגמולי ביטוח, גם אם המבטח לא קיבל הודעה מהמבוטח שלו או שהמבוטח אינו משתף פעולה עמו. להנחיות אלה תוקף משפטי מחייב ( ראו: רע"א 10641/05 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אסולין ( 4.5.2006); רע"א 2121/14 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אייש ( 8.7.2014)) ומשכך הפנייה מפורשת של בעל דין להנחיות אלה אינה נדרשת.

16. שלישית, הסכמת התובע לאחריותו לתאונה במסגרת התביעה העיקרית יוצרת מעשה בית דין , במובן "השתק עילה" המשתיק את התובע, ואת הראל, מבטחת התובע כחליפתו, מלכפור בכך במסגרת תביעה שכנגד המוגשת נגדם.

הפסיקה קובעת כי פסק הדין המאשר הסכמה של הצדדים להתדיינות יוצר השתק עילה כלפי הצדדים (ראו; ע"א 1351/06 עו"ד ח'ורי נ' חברת ארמון ההגמון (קסר אלמוטראן) בע"מ (17.9.2007) (פסקה לב') ;ע"א 601/88 עזבון המנוח רודה ז"ל נ' שרייבר, פ"ד מז(2) 401, 405 (פסקה 6)). דוקטרינת "השתק עילה" נועדה למנוע קיום התדיינות נוספת בין אותם צדדים או חלפיהם בעילה זהה שכבר נדונה בהליך קודם, ובדרך זו למנוע פסיקות סותרות והטרדתם של בעלי דין בעניין שכבר נדון (ראו; ע"א 9551/04 אספן בניה ופיתוח בע"מ נ' אינ' אליהו פבר חברה לבניין והנדסה אזרחית בע"מ (12.10.2009)).

מערכת היחסים בין המבוטח למבטח שאינו כופר בכיסוי הביטוחי במקרה של תביעת צד ג' (כמו במקרה דנן) יוצרת חזית אחת למבטח ולמבוטח ורואה במקרה זה בחברת הביטוח חליפה ובעלת קרבה משפטית (PRIVITY) למבוטחה, העשויה להיות מושתקת על ידי קביעות של בית מ שפט בעניין מבוטחה (ראו: ע"א 259/93 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' סקום (ישראל) בע"מ, פ"ד לט(4) 141 (1985); ת"א (מח-ב"ש) 317/82 מגדלי פרחים לכיש בע"מ נ' ישר, תש"מ (2) 410 (1982); ת"א (שלום-ת"א) 78499-01 הדר בע"מ נ' סוהיל (9.9.2002); י' אליאס, דיני ביטוח, מהדורה שלישית 1203)).

17. למעלה מן הצורך, בחינת טפסי ההודעה של הנהגים המעורבים בשילוב הנזק בכלי הרכב בהתאם לחוות דעת השמאי שצורפו לכתבי הטענות והתמונות בצבע של כלי הרכב בזירת התאונה, מעלה כי הסכמת התובע לשאת באחריות בשיעור של 15% לתאונה הנה סבירה ובהתאמה לראיות.

לגרסת התובע בעדותו בעת שנסע בנתיב הימני מבין שלושה נתיבי נסיעה, רכב התובעת שכנגד הגיח במפתיע לנתיב הנסיעה וארעה התאונה בין כלי הרכב, ומהפגיעה רכב התובעת שכנגד נהדף ימינה (עמ' 7 שו' 11-12,25-26). נהגת רכב התובעת שכנגד לא התייצבה לדיון ולא מסרה גרסתה בעדות. אולם עמדה בפנייה גרסתה לתאונה בטופס ההודעה שצורף לכתב התביעה שכנגד, אשר הנתבעים שכנגד לא התנגדו להגשתו כראייה, לפיה רכב התובעת שכנגד יצא מחנייה ורכב התובע שנסע במהירות פגע בו.

לדברי התובע בחקירתו הנגדית הוא לא נסע מהר, לא הייתה לו מגבלת שדה ראייה, אולם לא ראה את רכב התובעת שכנגד, שלדבריו, יצא מהחנייה כשרכב התובע היה קרוב אליו (עמ' 7 שו' 14,5,16 ועמ' 8 שו' 4). גרסה זו אינה נתמכת במנח כלי הרכב בזירת התאונה בהתאם לתמונה נ/1, ובמוקדי הנזק בכלי הרכב. התאונה, אליבא עדותו של התובע מתרחשת בנתיב הנסיעה הימני, שלימינו נתיב חנייה (עמ' 7 שו' 13-14). בתמונה נ/1 נראה רכב התובעת שכנגד כשחלקו הקדמי רחוק מקו המדרכה מימין ובהטיה שמאלה קלה לנתיב הנסיעה הימני . בהתאם לחוות דעת השמאי שבדק את רכב התובעת שכנגד, מוקד הנזק ברכב התובעת שכנגד הוא בחזית צד שמאל כאשר כנף שמאלית קדמית ודלת שמאלית קדמית ניזוקו , ובתמונת רכב התובעת שכנגד בזירת התאונה נראים סימני פגיעת פח בעוצמה בחלק הקדמי שמאלי של הרכב , בכנף ודלת שמאל קדמית. גם במסמך בכתב יד של נהג התובע (הוגש לתיק לאחר הדיון) מאשר התובע שפגע ברכב התובעת שכנגד "בצד הדלת והכנף". מוקד הנזק ברכב התובעת, בהתאם לחוות דעת השמאי שצורפה לתיק העיקרי הוא בחזית צד ימין, כאשר פגוש קדמי כנף ובית גלגל קדמי ימני ניזוקו ובתמונות הנזק (צורפו לתיק מוצגי התובע בתיק העיקרי) נראים סימני פגיעת פח בצד ימין קדמי ברכב התובע. מיקום הנזקים בכלי הרכב, בשילוב מנח רכב התובעת שכנגד בזירת התאונה הנראה בתמונה נ/1 תומכים במסקנה כי רכב התובעת שכנגד הגיע לנקודת האימפקט לפני רכב הנתבעים שכנגד. שאם לא כן, היו נראים סימני פגיעה בחזית רכב התובעת שכנגד, ולא בכנף ובדלת שמאלית קדמית כפי שאירע.

18. התובע אישר כי לא הייתה לו מגבלת שדה ראייה. היה על התובע להבחין ברכב התובעת שכנגד מבעוד מועד, להאט את מהירות נסיעתו ולבלום. התובע אינו טוען כי ביצע פעולות אלה. התובע אינו טוען בעדותו שניסה לבלום את הרכב, כפי הנטען בכתבי הטענות מטעמו, מה גם שגרסה זו אינה עולה בקנה אחד עם טופס ההודעה האוטנטי שמועדו יום לאחר התאונה (צורף לתביעה העיקרית), במסגרתו מסר התובע שלא הספיק לבלום את הרכב.

תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 קובעת:" לא ינהג אדם רכב בקלות ראש או בלא זהירות, או ללא תשומת לב מספקת בהתחשב בכל הנסיבות ובין השאר בסוג הרכב, במטענו, בשיטת בלמיו ומצבם, באפשרות של עצירה נוחה ובטוחה והבחנה בתמרורים, באותות שוטרים, בתנועת עוברי דרך ובכל עצם הנמצא על פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך ". התובע, אליבא עדותו, נוסע בנתיב נסיעה הקרוב לנתיב החנייה (עמ' 7 שו' 14). אין לו מגבלת שדה ראייה והיה עליו לצפות כי כלי הרכב החונים יחלו בנסיעה, להתאים את מהירות נסיעתו לסיכון זה ולהאט את מהירות נסיעתו, באופן שיבטיח עצירה בטוחה של רכבו כשהוא חולף את כלי הרכב החונים . לדברי התובע הוא נסע במהירות של 40 קמ"ש, קיים קושי לקבל זאת. התובע אישר כי רכבו המשיך בנסיעה כ-2 מטרים לאחר התנגשות שני כלי הרכב (עמ' 7 שו' 12) ורכב התובעת שכנגד נהדף מהפגיעה ימינה (עמ' 7 שו' 12 ו-26). עוצמת הנזק של שני כלי הרכב, הדיפת רכב התובעת שכנגד ימינה והמשך נסיעת רכב התובע, על פי עדותו, שני (2) מטרים קדימה לאחר התאונה, תומכים במסקנה שרכב התובע הוסע במהירות גבוהה שאינה מתאימה לתנאי דרך כשמימינו נתיב חנייה.

במכלול נסיבות אלה, יש לראות בתובע, אף הוא, אחראי לתאונה בשיעור לו הסכים בתיק העיקרי, ו לא ניתן לקבל את הטענה כי התובעת שכנגד לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה.

19. יוצא מכל האמור הוא שהסכמת התובע בתביעה העיקרית ליטול עליו אחריות לתאונה בשיעור של 15% מחייבת את הראל, אשר עליה לפצות את התובעת שכנגד בגין נזקיה בשיעור זה.

20. אשר לשאלה האם אשם בשיעור של 15% מקים עילת תביעה. ראשית, הסכמת התובע בתביעה העיקרית, אשר קיבלה תוקף של פסק דין, היא לאחריות בשיעור של 15% לתאונה ולא רק לאשם ובכך נסתם הגולל על הטענה. שנית לגישתי (אותה פירטתי בהרחבה בעניין ת"א 43423-12-14 הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' קולשטרן), גם לו הסכמת התובע הייתה לאשם תורם, אשמו בנסיבות העניין, כמפורט בסעיפים 16-18 לפסק הדין לעיל, היה מקים לתובעת שכנגד עילת תביעה, ולתובע אחריות כלפי נהגת רכב התובעת שכנגד.

21. אשר לנזק, התובעת שכנגד סומכת את תביעתה בגין נזקי רכב התובעת שכנגד על חוות דעת שמאי שלא נסתרה והוראת תשלום . לא הוגשה נגדית ושמאי התובעת ולא נדרש לחקירה נגדית באופן הקבוע בתקנות ואני מקבלת את קביעותיה, בניכוי התשלום בגין שרידים ובתוספת שכר השמאי.

סוף דבר
22. לאור כל האמור הנתבעים, יחד ולחוד , ישלמו לתובעת שכנגד סך של 2,905 ₪, בצירוף אגרת משפט (מחצית ראשונה ושנייה) ושכר טרחת עורכי דין בסך של 1,500 ₪ בצירוף מע"מ .

הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

התובעת שכנגד תשלם את המחצית השנייה של האגרה תוך 10 ימים.

23. בשולי הדברים אציין כי בפרוטוקול הדיון מיום 9.4.2017 אין בקשה מצד מהצדדים בתביעה העיקרית ובתביעה שכנגד לחיוב התובעת שכנגד בהוצאות בגין דחיית הדיון לבקשת התובעת שכנגד, שלא הגישה חוות דעת בוחן לשמה ביקשה את דחיית הדיון. באי כוח הצדדים הם שחקנים חוזרים שלא אחת אינם עומדים על חיוב בהוצאות בגין דחיית דיון, ולא ראיתי בכך טעם להפחתת ההוצאות שפסקתי לחובת הנתבעים שכנגד, בשים לב לתוצאה אליה הגעתי. הוא הדין בנוגע לטענה כי באי כוח הנתבעים שכנגד לא דווחו קודם לדיון על כוונת התובע להגיע להסכמה לחלוקת האחריות לתאונה ונדרשו בגין כך להתייצב לדיון נוסף. טענה זו אינה ברורה. ההסכמה ניתנה בפתח הדיון שנקבע לשמיעת הראיות. הנתבעים שכנגד עמדו על ניהול התביעה שכנגד באותו דיון וניתן להם יומם, ומקרא סכומי הנתבעים שכנגד מעלה כי התובע עצמו התייעץ בעניין עם באי כוחו בתביעה שכנגד קודם לדיון.

ניתן היום, ט"ו תשרי תשע"ח, 05 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: גבריאל אשכנזי
נתבע: קאיזימוב נעילה
שופט :
עורכי דין: