ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אחים קוידר בע"מ נגד מדינת ישראל :

בפני כבוד השופט הבכיר, דוד לנדסמן

מבקשת

אחים קוידר (2002) בע"מ- בהעדר
עו"ד גרוס - בהעדר

נגד

משיבים

מדינת ישראל

החלטה

זו החלטה לבקשה לביטול הודעות איסור שימוש שניתנו כנגד משאית מס' 231158 וגרור מס' 9035273.

ההודעות ניתנו ביום 25.9.17 לאחר שנרשם נגד הנהג בכלי רכב הנ"ל דו"ח תנועה בגין עבירה של הובלת מטען במשקל מעל המותר בכך שבבדיקת שקילה נתגלה משקל של 37,750 קילו העולה על המשקל המותר של 3 2,000 קילו.

מדובר בחריגה של 18 אחוז מהמשקל המקסימום המותר.

אין מחלוקת כי לפי תעודות השקילה, נמצאה החריגה הנ"ל במטען של המשאית, ואילו בגרור המשקל היה פחות מהמשקל המותר המקסימלי.

ב"כ המבקשת מודע היטב להחלטה שניתנה רק לאחרונה ב- ע"ח 43529-09-17 מ"י נ' עבדייה, וכן ההחלטה ב – בא"ש 6120-09-17 חופרי שוקת בע"מ נ' מ"י, אבל סבור כי ניתן לאבחן בין מקרה זה ובין המקרים שנידונו בהחלטות הנ"ל וכי יש הצדקה לקבלת הבקשה.

ב"כ המבקשת טוען כי הנהג קיבל תעודת משלוח בגין המשקל "הכולל" , קרי של המשאית ושל הגרור, המראה חריגה של 4 אחוז בלבד מהמשקל המותר וכי בהעדר אפשרות של שקילה נפרדת במקום , לא יכול היה הנהג לעשות דבר.

עוד הציג ב"כ המבקשת מספר פלטים המראה כי ניתנה הדרכה לנהג ע"י רמת בטיחות בע"מ בקיץ השנה, וכי בכרטיס הנהג רואים כי מצבו הבריאותי תקין.

נוכח הנטען כאמור, סבור ב"כ המבקשת כי לא יפגע שלום הציבור אם בית המשפט יורה על ביטול צווי איסור השימוש וכי רצוי לתת שיקול דעת רחב יותר לקציני משטרה כדי לא לגרום נזק כספי משמעותי למבקשת.

ב"כ המשיבה הגיש תגובה בכתב המכילה אזכורים של פסיקה הנוגעת לסוגיה שבפנינו ומבקש לדחות את הבקשה.

אין מחלוקת כי עצם העמדת כלי רכב יקרים כאלו במגרש אחסון תקופה של 30 יום, גורמת נזקים כלכליים כבדים לבעלי כלי רכב, אבל יחד עם זאת, כפי שנקבע בפסיקה ובין היתר ב -ע"ח 4352-09-17 זה מחיר שקבע המחוקק שיש לשלם במאבק נגד עבירות כאלו.

יתכן ואכן יש קושי בידי הנהג להבחין אם הועמס משקל יתר או לאו במשאית שלו אבל, לדעתי, הבעיה לא רק של הנהג , אלא בעיקר של ה חברה עצמה , שהיא צריכה להיות אחראית למצוא את הדרך לוודא כי לא יובילו במשאיות החברה מטענים שמשקלם עולים על המותר.

החובה לשמור על המשקל המותר חלה על הנהג והבעלים ולא מקובל עלי טענת הנהג לשוטר כי – "הם לא ידעו לחלק נכון את החול בין ה משאית לעגלה", כאילו האחריות לחריגה תיפול על כתפי המעמיס.

במקרה דנן, כאשר היה הרבה פחות מהמשקל המקסימלי המותר בגרור, ברור כי החריגה שבמשאית היתה משמעותית ומסוכנת ביותר ויכלה להשפיע עד מאוד על יציבות שני כלי הרכב ובדיוק על סיכון כזה, התייחס כבוד השופט עדן בהחלטתו, לפיה –
"מובן כי עומס יתר על אחד משני חלקים של רכב מחובר, דהיינו , של הגרור בלבד או של הגורר בלבד , מקים את האפשרות לפגיעה ביציבות ובנהיגה כאמור ומכאן מצא מתקין התקנות לקבוע הוראות נפרדות לכל אחד משני כלי הרכב, הגורר והנגרר".

הקביעה החד משמעית של כבוד השופט עדן שיש לייחס למשקל של כל רכב בנפרד, חלה גם במקרה דנן, ולכן אין לראות את החריגה כ= "מזערית " ,כפי שטוען ב"כ המבקשת.

ב"כ המבקשת טוען כי המבקשת עשתה "ככל שביכולתה " כדי למנוע ביצוע העבירה, אבל אין אני מקבל טענה זו ואין אני סבור כי יש בפלט של ההדרכה שניתנה , לפי נטען , באופן חד פעמי , לנהג כאמור כדי לשמש כהוכחה ל הגנה הקבועה בחוק, הבעיה אינה כאמור של הנהג בלבד, אלא של החברה עצמה ולכן, פרט לאותו פלט "סתמי " לא ידוע אילו אמצעים , אם בכלל , ננקטו על ידה כדי שהיא ת וודא ותמנע שהנהגים לא יובילו מטענים מעל המותר.

העבירה של הובלת מטען מעל המותר מסווגת כעבירה בעלת "אחריות קפידה " .

לפי סעיף 22 (ב) לחוק העונשין תשל"ז - 1977, נקבע כי "לא ישא אדם באחריות לפי סעיף זה, אם נהג ללא מחשבה פלילית וללא רשלנות ועשה כל שניתן למנוע את העבירה, הטוען טענה כאמור – עליו הראייה "

לפי זה ניתן לראות כי המחוקק קבע שהנטל להוכחת טענת ההגנה הנ"ל נופלת על הנאשם ולכן גם אם תתקבל טענת ב"כ המבקשת שיש להסתכל על המשקל "הכולל" , עדיין היה ח ריגה מהמשקל המותר ובמצב עניינים זה , כשתעודת השקילה שניתנה לנהג הראתה חריגה מהמשקל המותר, אפילו באחוז נמוך יותר, זה היה צריך להדליק " נורית אדומה " ולחייב פתרון לפני פתיחת הנסיעה וכאשר זה לא נעשה, אין למבקשת להלין אלא על עצמה.

עוד הצביע ב"כ המבקשת על טעות של הקצין בטופס השימוע , באופן שהוא רשם חריגה של 16% ולא 18%, כנראה מדובר בטעות סופר, ומה שקובע הינו דו"חות השקילה, אבל מעבר לכך, טענה זו לא לטובת המבקשת , שאם הוא ראה לנכון לאסור את השימוש בגין חריגה של 16% בוואדי שיעשה זאת כאשר החריגה גדולה יותר.

מכל המובא לעיל, החלטתי לדחות את הבקשה ולהשאיר צווי איסור השימוש בתוקפם.

ניתנה היום, י"ג תשרי תשע"ח, 03 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אחים קוידר בע"מ
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: