ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עו"ד איתן ליפסקר נגד רשות הפיתוח באמצעות רשות מקרקעי ישראל :


לפני כבוד ה שופט נפתלי שילה

המבקש

עו"ד איתן ליפסקר
מנהל עזבון המנוח בן דוד סעיד חגי ז"ל

נגד

המשיבה

רשות הפיתוח באמצעות רשות מקרקעי ישראל
ע"י ב"כ עו"ד אורי אסא

החלטה

האם להעניק למבקש ארכה להגשת ערעור על החלטות רשם בית משפט זה?

א. רקע כללי

1. המנוח, בן דוד סעיד חגי ז"ל (להלן: " המנוח") הגיש ביום 7.3.16 ערעור על פסק דין שניתן בבית המשפט קמא (להלן: "הערעור").

2. ביום 24.3.16 הלך המנוח לבית עולמו.

3. ביום 20.9.16 הודיע ב"כ המנוח לבהמ"ש, כי מונו לעיזבון המנוח שני מנהלי עזבון זמניים והתבקשה ארכה של 21 יום, על מנת לאפשר למנהלי העיזבון ל מסור ע מדתם ביחס להמשך ההליכים בתיק. עוד באותו היום, ניתנה החלטת כבוד הרשמת (כתוארה אז) השופטת רביד, כי יש להמציא את תגובת המשיבה.

4. ביום 7.11.16 ניתנה החלטת כבוד הרשם השופט מאור, שבה נאמר כי טרם הוגשה תגובת המשיבה כמתחייב מהחלטת כבוד הרשמת רביד וניתנו למשיבה 10 ימים ליתן תגובתה . אחרת, "תימחק הבקשה מחוסר מעש ללא צורך בהחלטה נוספת". למחרת היום, הוגשה תגובת המשיבה אשר הודיעה כי היא אינה מתנגדת לבקשה לארכה. בעקבות כך, ניתנה הארכה המבוקשת.

5. ביום 19.12.16, לאחר שלא הו גש דבר מטעם מנהלי העיזבון הזמניים, ניתנה החלטת כבוד הרשם מאור לפיה:

"לאור ההחלטה מיום 7.11.16, ולאחר שניתנה ארכה ולא הוגש דבר – אין מנוס אלא להורות על מחיקה מחוסר מעש." (להלן: "החלטת המחיקה" או "ההחלטה מיום ה-19.12.16").

6. מנהלי העיזבון שמונו ביקשו לשחררם מתפקידם. ביהמ"ש לענייני משפחה נעתר לבקשתם וביום 18.1.17 מינה ביהמ"ש לענייני משפחה את עו"ד איתן ליפסקר (להלן גם: " המבקש") למנהל עזבון זמני של המנוח והורה לו לפנות לביהמ"ש בבקשה לביטול החלטת המחיקה, על מנת לאפשר בדיקת ההליך ומתן המלצות לעניין המשך ניהול הערעור.

7. ביום 20.2.17 הגיש המבקש לכבוד הרשם מאור בקשה לביטול החלטת המחיקה. ביום 23.2.17 דחה ביהמ"ש את הבקשה וקבע כי לא עולה טעם ענייני מדוע יש לפתוח את התיק מחדש.

8. ביום 28.2.17 הגיש המבקש לכבוד הרשם בקשה חוזרת לביטול החלטת המחיקה. לאחר שהתקבלו תגובה לבקשה ותשובה לה, ניתנה ביום 13.4.17 החלטת כבוד הרשם לפיה: "לא למדתי מכל האמור כיצד יהיה בביטול המחיקה מחוסר מעש כדי לקדם את ההליך".

9. ביום 8.5.17 הוגשה לכבוד הרשם בקשה למתן החלטה אופרטיבית בבקשה לביטול המחיקה מחמת חוסר מעש. ביהמ"ש נתן החלטה לפיה: "טרם הובהר מהו הטעם בביטול המחיקה, כאשר ממילא בבקשה מיום 20.2.17 מבקש העותר כי תנתן לו שהות לקבל המסמכים וללמוד את הצורך בהמשך ההליך או כל החלטה אחרת. יעשה כן, ויודיע עמדתו".

10. ביום 17.5.17 הגיש המבקש "הבהרה בבקשה למתן החלטה אופרטיבית" . במסגרתה טען המבקש, כי לאחר שכל המסמכים בידיו ולאחר שלמד את התיק, הוא סבור שיש מקום להמשיך בהליך הערעור. עוד באותו היום ניתנה החלטת כבוד הרשם מאור לפיה:
"לבקשת המבקש יובהר שהמחיקה מחוסר מעש על כנה בהעדר טעם ענייני לפתיחת ההליך". (להלן: "החלטת ה-17.5.17").

11. ביום 4.7.17 הורה בית המשפט לענייני משפחה למבקש להגיש ערעור על החלטת כבוד הרשם . זאת, בעקבות בקשה שהגיש המבקש למתן הוראות, שב מסגרתה ביקש את עמדת בית המשפט בשאלה האם להגיש ערעור על החלטת כבוד הרשם.

12. מכאן הבקשה שלפני להארכת מועד להגשת ערעור על החלטות כבוד הרשם מאור מיום 19.12.16 ומיום 17.5.17.

ב. טענות הצדדים

(א) טענות המבקש

1. יסודה של הארכה המבוקשת נעוץ בנסיבות אובייקטיביות ובלתי תלויות, בהן נפטר המערער. המבקש, מנהל העיזבון הזמני, מונה רק לאחר שכבר ניתנה החלטת המחיקה.

2. מרגע מינויו, הוא פעל ביעילות ובהתמדה לצורך ביטול החלטת המחיקה ו זאת עד לקבלת ההחלטה האופרטיבית מיום 17.5.17.

3. המבקש, בתפקידו כמנהל עיזבון זמני של המנוח, פועל כזרועו הארוכה של בית המשפט לענייני משפחה ובהתאם להוראותיו. הוא אינו מגיש הליכים על פי שיקול דעתו הבלעדי אלא רק לאחר קבלת הוראות . אשר על כן, רק בהתאם להחלטת ביהמ"ש למשפחה מיום 4.7.17 (אשר נמסרה לו ביום 20.7.17) ושבה ניתנה ההוראה להגשת ערעור על ההחלטות בדבר מחיקת הערעור, הוא הגיש את הבקשה דנן להארכת המועד.

4. במקרה של מחיקת ערעור ככלל, ומחיקה מחמת חוסר מעש בפרט, לא קיים למשיבה אינטרס הסתמכות של ממש בדבר סיום וסופיות ההליך. זאת, במיוחד שעה שהמשיבה ידעה שהמערער נפטר ויש צורך להסדיר את ייצוג העיזבון בהליך.

5. סיכויי הערעור להתקבל טובים, מאחר ומדובר בחוסר מעש שלא נבע מזלזול של המערער אלא נבע מפטירתו.

6. בתשובתו לתגובת המשיבה, דוחה המבקש את טענת המשיבה ב דבר היעדר סמכות עניינית לבית משפט זה לדון בערעור וטוען כי החלטת מחיקה מחוסר מעש הינה בגדר הפסק ת הליך ולא סיומו .

(ב) טענות המשיבה

1. יש לדחות את הבקשה מחמת חוסר סמכות עניינית. שהרי, סעיף 96(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט") קובע כי לעניין ערעור – פסק דין של רשם בית משפט מחוזי דינו כפסק דין של בית המשפט המחוזי שבו הוא משמש רשם. לפיכך, הואיל והחלטות כבוד הרשם סיימו את הדיון בהליך, הן מהוות פסק דין. בהתאם לכך, הסמכות לדון בבקשה דנן ובערעור נשוא הבקשה, נתונה לבית המשפט העליון.

2. יש לדחות את הבקשה גם לגופה , מאחר והמבקש לא מציין טעם מיוחד בדבר הסיבה שב גינה הוגשה הבקשה בחלוף זמן כה רב מהמועד ה קבוע בדין.

3. עילת הערעור, אם בכלל, קמה עוד ביום 19.12.16 – מועד המחיקה מחוסר מעש, ולכל המאוחר ביום 23.2.17, מועד דחיית בקשת הביטול. לפיכך, מדובר באיחור משמעותי בהגשת הערעור.

4. הארכת המועד תפגע באינטרס ההסתמכות של המשיבה לסופיות הדיון. בייחוד , עת שמדובר במקרקעין אשר היו צריכים להיות מפונים ע"י המנוח בתוך 90 ימים ממתן פס"ד בבהמ"ש קמא והמשיבה כבר היתה זכאית לקבלם לידיה. כמו כן, המשיבה הסכימה להשבת הפ יקדון בערעור לעיזבונו כשהיא מסתמכת על כך, שנסתיימו ההליכים ו"פתיחת" הערעור משנה את מצבה לרעה.

5. סיכויי הערעור קלושים, היות ובהמ"ש קמא ביסס את מסקנותיו על ממצאים עובדתיים .

ג. דיון והכרעה

לאחר עיון בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על ההחלטה מיום 19.12.16 (החלטת המחיקה) להידחות מחוסר סמכות ואילו בקשת הארכה בנוגע להחלטת ביהמ"ש מיום 17.5.17 דינה להתקבל.

(א) החלטת המחיקה מיום 19.12.16:

1. סעיף 96 לחוק בתי המשפט קובע כי:

"(א) פסק דין של רשם של בית משפט שלום או של בית משפט מחוזי דינו, לענין ערעור, כפסק דין של בית המשפט שבו הוא משמש רשם...
(ב) החלטה אחרת של רשם שאינו רשם בכיר ניתנת לערעור לפני בית המשפט שבו הוא משמש רשם, ורשאי בית המשפט לדון בו בשופט אחד."

2. באשר להבחנה בין פסק דין ל"החלטה אחרת" נקבע בע"א 2817/91 מימון דוד נ' שאולי אומרן ואח', פ"ד מז(1) 152, 158 כי:

"המבחן המקובל לעניין ההבחנה בין פסק-דין לבין החלטה אחרת הוא: האם ההחלטה שניתנה סיימה את בירור המחלוקת שבין הצדדים. מקום בו בית המשפט סיים בהחלטתו את הדיון בעניין הכולל העומד לפניו, הרי שמדובר בפסק-דין. בכל מקרה אחר, המדובר הוא בהחלטה אשר ערעור עליה הוא ברשות בלבד."

3. בעמ"ש (ת"א) 37508-01-13 י.ש נ' מ.י (קטין) (11.3.13) קבע כבוד השופט (כתוארו אז) שנלר כי:

"מעת שהרשם נתן פסק דין או החלטה אשר כמוה כפסק דין (כגון מחיקה על הסף), אזי בהתאם לאמור, כך גם בהמשך לאמור בסעיף 95 לחוק, קיימת זכות ערעור. ככל שמדובר ברשם בית משפט שלום ישירות לבית המשפט המחוזי, וככל שמדובר ברשם בית המשפט המחוזי ישירות לבית המשפט העליון.
מאידך, ככל שמדובר בהחלטה אשר מסווגת כהחלטה אחרת, אזי בהבדל מהחלטה אחרת של בית משפט השלום או של בית המשפט המחוזי, ככל שעסקינן ברשם שאינו רשם בכיר, אמנם קיימת זכות ערעור על ההחלטה האחרת של הרשם, אולם זאת ישירות לבית המשפט שם הוא מכהן כרשם."

4. בענייננו, כבוד הרשם מאור נתן החלטה לפיה הערעור נמחק מחמת חוסר מעש. המשיבה צודקת בטענתה, כי החלטת המחיקה סיימה למעשה את ההליך. משכך , יש לראות בה "פסק דין" אשר הערעור עליו הוא בזכות לבית המשפט העליון.

5. לפיכך, בית משפט זה נעדר סמכות לדון בערעור על החלטת המחיקה. ככל שהמבקש חפץ לערער עליה , היה עליו להגיש את הערעור, כמו גם את הבקשה להארכת מועד, לבית המשפט העליון.

(ב) ההחלטה מיום 17.5.17:

1. דחיית בקשה לביטול פסק דין או קבלת בקשה מסוג זה ה יא בגדר "החלטה אחרת". לפיכך, משנתן בית המשפט החלטה בבקשה לביטול החלטה – יהיה הערעור עליה ברשות. אם היתה ההחלטה בבקשה לביטול החלטה של הרשם – כבענייננו כאן – יהיה הערעור עליה בזכות לשופט בית המשפט שבו מכהן הרשם (ח' בן-נון ט' חבקין הערעור האזרחי (מהדורה שלישית 2012) 432). לפיכך, הסמכות לדון בערעור על ההחלטה מיום 17.5.17 נתונה לשופט בית המשפט המחוזי.

2. משקבענו כי הסמכות לדון היא לבית משפט זה, יש לבחון האם קיימת הצדקה להארכת המועד להגשת הערעור.

3. המועד להגשת ערעור קבוע בחיקוק. מכאן, שעל המבקש את הארכת המועד להצביע על טעם מיוחד המצדיק כי ביהמ"ש ייעתר לבקשתו (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984).

4. קיימים שני שלבים לבחינת הבקשה להארכת מועד. בשלב הראשון נבחן קיומו של טעם מיוחד המצדיק את הארכת המועד. בשלב השני, וככל שנמצא טעם שכזה, יבחנו קיומם של שיקולים לדחיית הבקשה ובכלל זה בחינת האינטרסים של הצד שכנגד בסופיות הדיון. שיקול נוסף שייבחן נוגע לסיכויי הערעור (ח' בן-נון וט' חבקין, הערעור האזרחי (מהדורה שלישית) עמ' 168-170; בש"א 2487/14 אברהם ביבי נ' אליעזר ליפר (14.5.14)).

5. כפי שציין כבוד השופט אוקון בע"א 6842/00 משה ידידיה נ' סול קסט, פ"ד נה(2), 904, בעמ' 907:

"טעם מיוחד" כמוהו כשקית – היא אינה עומדת עד שלא יוכנס לתוכה משהו. מהו אותו "משהו"? עיון בטיעוני הצדדים מלמד כי קשה למצוא שיטה של ממש באיתורו של טעם כזה".

בהמשך הדברים מוסיף ומציין כבוד השופט אוקון כי:

"טעם מיוחד הוא עדיין מעיל הקסמים המייחד את הטעמים המבססים הארכת מועד, אך קשה להצביע על שיטתיות כוללת בהגדרתו. בכך אין בהכרח משום חולשה. הניסיון לקבוע הגדרה אחת כללית הטובה מראש לתפיסת כל המצבים, כמוה כניסיון ללכוד לטאה באמצעות זנבה. כלטאה היא משאירה את זנבה בין אצבעותיך ובורחת לה בידיעה ברורה כי היא עתידה לצמח כהרף עין זנב חדש. עם זאת היעדר כלל מוצק אין משמעו כי מדובר במונח נזיל, המשתנה מפעם לפעם. העיקרון שלפיו נקבע תוכנו של המונח טעם מיוחד, אינו יכול להתמצות בעריכת רשימת מלאי של החלטות." (שם, בעמ' 909).

6. ככלל, יש לשקול בין היתר את הסיבות לעיכוב בהגשת הערעור, משך האיחור, מהות ההליך, הסתמכות בעלי דין שכנגד וסיכויי ההליך.

7. בענייננו, מגיש הערעור - המנוח - הלך לבית עולמו ו היה צורך להמתין למינוי מנהל עיזבון זמני . מינוי מנהל העיזבון, כמו גם לימוד התיק על ידו וכניסתו לעובי הקורה , דורש זמן. במקרה דנן, בוטל מינויים של שני מנהלי עיזבון והמבקש מונה לתפקידו רק לאחר מתן החלטת המחיקה. נראה כי עקב חילופי מנהלי העיזבון, תיק הערעור "נפל בית הכיסאות" ולא היה מי שיטפל בו.

8. בנוסף, מנהל העיזבון אינו פועל על דעת עצמו והוא הגיש את הערעור בהתאם להוראות בית המשפט לענייני משפחה. ההליך למתן הוראות בבית המשפט לענייני משפחה לקח זמן, עקב הצורך בקבלת עמדת הצדדים לתיק העיזבון. בקשה דנן הוגשה זמן קצר לאחר שבית המשפט לענייני משפחה הורה למבקש להגיש ערעור. מכלול נסיבות אלו, מהווה טעם מיוחד להארכת המועד להגשת הערעור.

9. באשר לשיקול בדבר אינטרס המשיבה בסופיות הדיון: לא ניתן לומר שאינטרס זה נפגע. הערעור נמחק רק מחוסר מעש ועקב אי הגשת תגובה במועד. היה ברור למשיבה שהמנוח בעצמו לא זנח את ההליך וה עדר הפעילות בו נובע מפטירתו. המשיבה היתה יכולה לצפות כי לאחר פטירת המנוח, ייתכן שימונה מנהל עיזבון שייבחן את הנושא ו יערער על החלטת המחיקה מחוסר מעש. שהרי, הערעור נמחק רק מחמת היעדר עדכון מטעם מנהלי העיזבון ולא לגופו.

10. בכל הנוגע לסיכויי הערעור, מבלי לקבוע מסמרות, לא ניתן לומר כי סיכויי הערעור אפסיים. למבקש טענות כבדות משקל שיש לדון בהן לגופן.

ג. העולה מן המקובץ:

1. דין הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת המחיקה להידחות ודין הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת ה - 17.5.17 להתקבל.

2. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

3. החלטה זו ניתנת בכובעי כרשם בית המשפט.

ניתנה היום, י"ד תשרי תשע"ח, 04 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עו"ד איתן ליפסקר
נתבע: רשות הפיתוח באמצעות רשות מקרקעי ישראל
שופט :
עורכי דין: