ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יום טוב דניאל כהן ת.ז. נגד מדינת ישראל :

בפני כבוד הרשם הבכיר אורי הדר

התובע

יום טוב דניאל כהן ת.ז., 203894753

נגד

הנתבעת

מדינת ישראל - שרות בתי הסוהר
ע"י פרקליטות מחוז דרום - אזרחי

פסק דין

בפניי תביעתו של התובע לפיצוי בסך של 30,000 ₪ בגין הפרתה, כנטען, של הנתבעת את החוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון, תשמ"ג – 1983 ואת פקודות הנציבות של הנתבעת.

דין התובענה להידחות וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

ראשית, התנצלותי בפני הצדדים על העיכוב במתן פסק הדין.

התובע הגיש תביעה שעניינה הפרתה של הנתבעת את חובתה ע"פ דין בכל הנוגע למניעת עישון ובעניינו לאי השמתו של התובע בתא ללא עישון בכלא אשל בין התאריכים 24.02.2015 ו- 24.08.2015.
ראשית נסיר מדרכנו עניין שהעלה התובע בסיכומיו שם טען כי ברור לו כי מלכתחילה נתונה אמינותו בספק "רק בשל הסיבה שאני אסיר, אדם מוחלש חברתית, שמראש אמונתו (לטעמי התכוון התובע ל"אמינותו" - א.ה.) בספק" אין כל ממש בטענה זו ודומני כי עצם הפנייה של התובע לבית המשפט מעידה דווקא על כי התובע רואה , ובצדק , את בית המשפט כמקום בו יוכל לטעון את טענותיו. אלא מאי? לא די בטיעו ן. יש להוכיח את הטענות. מכל מקום, תנוח דעתו של התובע, ושל כל אדם אחר במצבו ובכלל: בית המשפט מתייחס בשוויון מוחלט לכל הבאים בשעריו. התובע אינו יוצא דופן. עניינו של כל אדם נבחן על פי הראיות שמוגשות, על פי העדויות שנשמעות ועל פי העדויות שהיה ראוי לשמוע (אך לא נשמעו בשל הימנעותם ש הצדדים) ומעל לכל על פי הדין והצדק. ענייננו אינו יוצא דופן.
מנגד, התובע אשר מבקש שנתייחס אליו באותה מידה כפי שהוא סבור שאנו מתייחסים לנתבעת חייב גם הוא לכבד את הצד שכנגד. אין כל ממש בטענה שנטענה בעמ' 3 לסיכומי התובע ולפיה אותם מנהלי אגפים שהתעלמו מהחוק, לטענתו, "וודאי שיעמידו פנים וישקרו בבית המשפט". אם רצה התובע להוכיח כי העדים מטעם הנתבעת אינם דוברי אמת היה עליו לחקור אותם וכל הבמה הייתה ניתנת לו בעניין זה. התובע לא עשה כן. לא היה כל מקום כי התובע יניח מראש כי עדי הנתבעת ישקרו.
בכתב התביעה טען התובע כי בכל זמן שהותו בכלא, קרי במשמרתה של הנתבעת, דרש לשהות בתא ללא עישון וכך היה למעט מקרים חריגים. התובע ציין כי בכלא אשל החוק אינו נאכף וגם כאשר הוצע לו לעבור לאגף בו יהיה תא ללא עישון הוא מצא עצמו " במסך עשן של אנשים מעשנים". התובע טען כי מעולם לא עישן ומעולם לא היה בסביבה מעשנת. עוד טען התובע כי בהמשך מאסרו הוא עבר לכלא איילון ושם שהה בתא רגיל שבו היו גם אנשים מעשנים.
התובע ציין כי הגיש עתירת אסיר אך בשל הסבל והקושי שבפעם הראשונה בפניה לבית משפט ויתר ומשך את העתירה תוך שסבר שהנתבעת תיקח זאת בחשבון ותבין את מצוקתו. התובע מציין כי כאשר הגיע לכלא אשל הוא ביקש לקבל תא ללא עישון מאחר והוא "מרגיש קוצר ובעיות נשימה מכיון שאני אדם מאמין וגם זה נראה לעין הרגיש קושי רב באימונים ונשימה כבדה אחר פעילות כושר קצרה".
התובע עותר לפיצוי בסך של 30,000 ₪ וטוען כי הנתבעת מחויבת לדאוג לשלומו ובריאותו בכל מתקן כליאה או מקום ציבורי. התובע טען בכתב התביעה כי הכתוב קצר מלהכיל את כל טענותיו "והמשך יבוא בבית המשפט".
לאחר שהתובענה נקבעה לדיון הגישה הנתבעת בקשה העברת תובענה לבית משפט השלום . את תגובתו לבקשה זו הגיש התובע בדיון עצמו. בהחלטה מיום 24.06.2014 הוריתי לנתבעת להגיש כתב הגנה עד ליום 12.07.2016.
הנתבעת הגישה כתב הגנה, אם כי באיחור קל, וטענה כי התובע הינו בעל מוטיבציה יוצאת דופן בניסיונות לפתוח בהליכים נגד המדינה והתביעה שבפנינו הינה אחת מתוך אותם הליכי סרק. עוד טענה הנתבעת כי דוח התנועות שצורף כנספח ג' לכתב ההגנה מעיד על היותו של התובע בעל דפוס התנהגותי של מי שמסרב להשתלב בבתי הסוהר השונים. הנתבעת התייחסה גם לגופם של דברים למה שארע הן בכלא אשל והן בכלא איילון. באשר לכלא אשל טענה הנתבעת כי התובע לא פנה מעולם בבקשה לעבור לתא ללא עישון ומכאן כי טענתו כי שהה בתא ללא עישון בבית סוהר זה מופרכת.
כבר עתה אומר כי אין בהכרח קשר בין אותה פניה לבין השהות בפועל בתא של מעשנים, אם לאו. הנתבעת ציינה בכתב הגנה כי שיבוץ בתא ללא עישון מחייב פניה בבקשה לגורם הרלוונטי אצל הנתבעת ובמקרה כזה הבקשה מטופלת בהתאם לדין. באשר לדין עצמו טענה הנתבעת כי סעיפים 11 ו- 11א לחוק מחריגים אותה מהוראות החוק וכי נושא מניעת העישון הוסדר במסגרת פקודות הנציבות של הנתבעת . הנתבעת הפנתה לפקודות הנציבות הרלוונטיות ולטענתה תאי האסירים אינם מוגדרים כמקום ציבו רי ולכן לא חל איסור לעשן בהם.
ביום שנקבע לדיון התייצבו התובע ונציגי הנתבעת. במהלך הדיון הגיש התובע את תגובתו לבקשה להעברת הדיון והביע התנגדותו לבקשה. מ סעיף 1 ד' לתגובת התובע ניתן היה להבין, לראשונה במהלך הדיון, כי התובענה מתייחסת למה שא ירע בכלא אשל בלבד וכך עולה גם מסעיף 2 א' לתגובה. בסעיף 2 ד' לתגובה טען התובע כי הנתבעת נוהגת ברשלנות באכיפת הדין הרלבנטי.
בדיון עצמו ציין התובע כי "העתירה שלי נוגעת לכלא אשל בלבד ולתאריכים מיום 25.02.2015 ועד ליום 24.08.2015. לפני זה הייתי בלא איילון ואחרי זה בכלא אלה". התובע פירט את טענותיו ולאחריו העיד מר אבו חצירה שהוא מנהל אגף בכלא אשל וכן מר סביתי שהינו קצין האג"מ בכלא איילון (שהתייצב לדיון בשל שהנתבעת סברה קודם לדיון, ובצדק, כי התובענה מתייחסת גם לכלא איילון).
לאחר עדותם של שני אלו העיד התובע כי "אין לי עדים נוספים ואין לי שאלות לנציגי הנתבעת". התובע ביקש לסכם את טענותיו בכתב. הנתבעת ציינה כי במידה וטענותיו של התובע בסיכומיו יחרגו מיריעת המחלוקת תעמוד על הגשת כתב הגנה ופסיקת הוצאות וזאת מבלי לגרוע מטענתה להרחבת חזית אסורה. בהחלטה שניתנה בתום הדיון ואף שבמצב רגיל היה ראוי לסכם את הטענות בעל פה אפשרתי לתובע לסכם טענותיו בכתב. בקשתה של הנתבעת לפסיקת הוצאות כבר בשלב זה בגין התייצבותו של העד מכלא איילון נדחתה וקבעתי כי עניין ההוצאות יידון בפסק הדין.
התובע הגיש סיכומים וצרף אליהם מסמכים נוספים ובכללם סיכומים ראיונות מתאריכים שונים וכן סיכום שערך כפי הנראה התובע בעצמו שכותרתו "מחקר בנושא העישון ועישון פאסיבי" וכן צרף תרשימים שונים. הנתבעת הגישה מסמך שכותרתו "סיכומים/כתב הגנה מתוקן" וטענה כי לסיכומיו צרף התובע ראיות חדשות. הנתבעת ביקשה "לממש את זכותה לקיים הוכחות, לרבות חקירה נגדית של התובע, על מנת שיהיה בידי המדינה להגיש סיכומים מלאים מטעמה". הנתבעת התייחסה בסיכומיה גם למסמכים הנוספים שצרף התובע לסיכומיו. הנתבעת צרפה לסיכומיה תצהיר של מנהלת אגף אסירי עבודה בכלא אשל אשר היא זו שחתומה על חוות הדעת מיום 01.06.2015 שצורפה לסיכומי התובע וכן מכתב של מי שהיה מנהל אגף בכלא אשל בעת ששהה התובע בכלא אשל, מר אסף זדה , וכן שתי חוות דעת נוספות מיום 04.11.2015 ומיום 10.07.2016 כאשר האחרונה צורפה גם לסיכומי התובע.
בהחלטתי מיום 06.02.2017 דחיתי את בקשת הנתבעת לקיים דיון הוכחות נוסף לרבות חקירה נגדית של התובע תוך שהתייחסתי בנפרד לשני סוגי המסמכים שצורפו לסיכומי התובע.
בהחלטתי קבעתי כי הסוג הראשון של המסמכים שהינו פרסומים ביחס לנזקי עישון אינו בגדר ראיה חדשה וממילא שמי שערך אותם לא הובא לעדות ואינו בגדר עד מטעמו של התובע ואם מדובר במחקרים שנערכו על ידי התובע בוודאי אין מניעה מצירופם שהרי התובע יכול להתייחס אליהם בסיכומיו.
באשר לסוג השני של המסמכים שכותרתם חוות דעת כללית והופקו ממערכת המחשב של הנתבעת הרי שאלו מסמכים שהנתבעת עצמה ערכה ואם סברה בשלב בו נוהל הליך כי אלו רלוונטיים אין כל מניעה מצירופם עתה. לא התרתי הגשת תצהירה של גב' פרץ ומכתבו של מר זדה שלא העידו מטעם הנתבעת בהליך שהתקיים. להבדיל התרתי הגשת שתי חוות הדעת שצורפו כנספח ג' לסיכומי הנתבעת וכן הגשת המסמכים שצורפו לסיכומי התובע. לא הייתה הצדקה לצרוף תצהירים או מכתבים מטעם הנתבעת לאחר שהוגשו סיכומי התובע ולפיכך נספחים א' וב' לסיכומי הנתבעת הוצאו מהתיק.
המחלוקת בין הצדדים נוגעת אפוא לשאלה האם ביקש התובע מנציגי הנתבעת , בעת שהותו בכלא אשל, לשהות בתא ללא עישון . בחינת פעולותיה של הנתבעת מחייבת בחינה של השאלה האם היה על הנתבע ת להעביר את התובע לתא ללא עישון גם ללא בקשה מצדו.

דיון והכרעה
הדין הרלוונטי
סעיף 1א לחוק קובע כי מטרתו של החוק הינה למנוע את העישון במקומות ציבורים ו את חשיפת הציבור לעישון והסעיף מציין כי חשיפה לעישון גורמת למוות, למחלות ונכות . סעיף 2א לחוק מתייחס לחוב ותיו של מי שמחזיק מקום ציבורי וקובע כי מחזיק כאמור חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירות כפי שהוגדר בסעיף 1 לחוק, על סעיפיו הקטנים.
חובתו של המחזיק אינה מוחלטת כמובן והמונח "כל שניתן" מחייב כמובן בחינה של הנסיבות הספציפיות של כל מקרה ומקרה והדבר נגזר, בראש ובראשונה, מהעובדות הרלוונטיות.
סעיף 11 (3) וסעיף 11א לחוק מתייחסים לתחולתו של החוק על כוחות הביטחון כפי שהוגדרו והחוק קובע כי הוראות לפי סעיפים 2א', 2א ו- 2ב ייקבעו בפקודות שירות בתי הסוהר שהן לענייננו פקודות הנציבות.
פקודה מס' 01.23.00 לפקודות הנציבות קובעת כי מתקני ומשרדי הנתבעת הם בגדר מקום ציבורי למעט מקום המשמש כמגורים ומקומות שהוגדרו כאזורי עישון. על פני הדברים יכלה הנתבעת להסתפק בפקודה זו אולם הנתבעת התייחסה לעניין זה של מניעת עישון בפקודה נוספת שמספרה 04.29.00 (להלן: "הפקודה") שבה נקבעה, בסעיף 11 , התייחסות לתא ללא עישון.
סעיף 11 לפקודה קובע כי בכפוף לאפשרויות השיבוץ בבית הסוהר הרי משביקש אסיר להשתבץ בתא ללא מעשנים הוא ישובץ כאמור ובמידה ולא נמצא תא מתאים יכול האסיר להגיש בקשה להעברה מבית הסוהר. הנתבעת טרחה לציין באופן מפורש כי הבקשה להשתבץ בתא ללא עישון תשמש כעילה מוצדקת להעברה לבית סוהר אחר.
הוראות הפקודה מעידות בבירור כי הנתבעת רואה חשיבות רבה בקיום תכליותיו של החוק והיא פועלת לקיים הוראות המחוקק.
עיון בפקודה מלמד כי בקשה לשיבוץ בתא ללא עישון אינה חייבת להיעשות בכתב. אותן הוראות ביחס לשיבוץ בתא ללא עישון הן חלק מסעיף 11 לפקודה שעניינה קליטתו של האסיר ועל פיה ירואיין האסיר ע"י מנהל האגף ו" תוכן הריאיון יוזן למערכת צוהר". נדמה כי הזנת תוכן הריאיון למערכת ממוחשבת מספק תיעוד מספיק ביחס למהלך הריאיון ועל כן אין צורך בהגשת בקשה פורמלית בכתב לשיבוץ בתא ללא עישון אף כי אין כל מניעה כי התובע, כמו כל אסיר אחר, יגיש בקשה בכתב בעניין זה או בכל עניין אחר.
כיצד נעשו פניותיו הנטענות של התובע בעניין נושא התובענה? נבחן זאת עתה.
תקופת שהותו של התובע בכלא אשל
כפי שעולה מדוח התנועות, ואין מחלוקת בין הצדדים לעניין זה, הרי שהתובע נקלט בכלא אשל ביום 25.02.2015 ושהה שם עד ליום 24.08.2015. תקופה זו היא התקופה הרלבנטית לצורך התובענה כפי שציין כאמור התובע בדיון שהתקיים.
בעדותו העיד התובע כי לפני הגעתו של מר אבו חצירה שהוא כיום מנהל האגף היה מנהל אגף אחר וציין " אני כל הזמן דרשתי לקבל תא ללא עישון ונאמר לי שאי אפשר לספק תא ללא עישון באגף הזה". התובע העיד כי מנהל האגף הקודם התעלם מבקשתו והוא הגיע לאחר שהתובע כבר נמצא 4 חודשים באגף ללא הפרדה ממעשנים אחרים. התובע העיד כי פנה ל מר אבו חצירה בחודש שבו הוא הגיע לאגף. התובע העיד כי בכלא אשל שהה בשני תאים באגף 2 ובשני התאים היו מעשנים ולא היה באותה תקופה תא ללא עישון " ושני מנהלי האגפים לא יכלו לספק את מה שאני מבקש". נניח לצורך הדיון כי השימוש בלשון הווה במילה "מבקש" הינה טעות לשונית וכי התובעת מתייחסת לבקשות שלו בלשון עבר שעה ששהה בכלא אשל.
התובע העיד כי פנה רק למפקד האגף וציין שהוא אינו ממלא טופס בעניין ולא הייתה פניה בכתב והעיד "זה נשאר בדרג של מנהל האגף ולכן לא כותבים בכתב אלא פונים בעל פה". גם בהמשך עדותו ציין התובע "גם אם הייתי פונה בכתב הם לא היו מקבלים את הפניה שלי". דברים אלו מעידים באופן ברור כי התובע לא פנה בכתב בעניין בקשה לשבצו בתא ללא עישון. סיכומו של דבר, לא הייתה כל פנייה בכתב מצדו של התובע בבקשה לשבצו בתא ללא עישון בכלא אשל.
כפי שציינתי קודם לכן הפקודה אינה מחייבת הגשת בקשה בכתב בעניין זה. ברור עם זאת כי פניה בכתב הייתה מקלה על ההוכחה הנדרשת לעצם הפנייה ולתוכנה אולם אין למנוע מהתובע את האפשרות להוכיח כי פנה בעניין זה בעל פה בעת ששהה בכלא אשל. בעדותו התייחס מר אבו חצירה לעניין הכתב והעיד כי " אסיר מגיש בקשה בכתב ואנחנו מוצאים לו...לא מדובר בטופס ספציפי אלא בקשה שהאסיר כותב בכתב ידו". לא הוצג המקור החוקי לאותה דרישת כתב. במידה ומדובר בנהלים פנימיים של הכלא או של האגף הספציפי הרי שאלו לא הוצגו וממילא שאיני סבור שיש בהם כדי לגבור על הוראות הפקודה. כך או אחרת, התובע אישר כי לא פנה בכתב.
מר אבו חצירה העיד כי "מהתקופה שבה הגעתי לא פנה אלי ויתרה מזאת הוא היה באגף טיפולי ששם יש את הנהלים שלהם. התובע לא הגיש בקשה בכתב והוא גם לא דיבר איתי על זה". עוד העיד מר אבו חצירה כי "התובע לא ביקש תא ללא עישון". הנהלים המתייחסים לאגף הספציפי שבו שהה התובע בכלא אשל לא הוצגו וממילא שאיני סבור שאלו יכולים היו לגבור על הפקודה. לאחר שנשמעה עדותו של מר אבו חצירה העיד התובע כי " אין לי עדים נוספים ואין לי שאלות לנציגי הנתבעת".
עדותו של מר אבו חצירה היא מהימנה בעיניי והיא לא נסתרה. התובע ויתר על זכותו לחקור את מר אבו חצירה ולעמת אותו ביחס לגרסתו. אם כך בחר התובע לעשות זו זכותו אולם ברי כי הדבר אינו מסייע בסתירת הדברים שעליהם העיד מר אבו חצירה.
סיכומו של דבר, התובע לא עמד בנטל להוכיח כל פנייה בעל פה למר אבו חצירה.
כאמור, התקופה הרלוונטית לענייננו הינה ששת החודשים שה שהה התובע בכלא אשל. כפי שעולה מעדותו של התובע הרי שבמהלכה של תקופה זו ניהלו את האגף מר א בו חצירה, לפניו היה מנהל אגף קודם, כפי הנראה מר אסף זדה אשר מכתבו הוצא כאמור מסיכומי הנתבעת, וכן מנהל אגף נוסף. בעדותו העיד התובע כי מנהל האגף הקודם " הגיע אחרי שאני נמצא כבר 4 חודשים באגף...". עולה אפוא כי באותה תקופה של ששה חודשים כיהנו לכאורה שלושה מנהלי אגף. כשלעצמי סבורני כי חוות דעת הכללית מיום 25.02.2015 דווקא מעידה כי מר זדה הוא שהיה מנהל האגף בעת קליטתו של התובע בכלא אשל אולם למען הזהירות אתייחס לטענתו של התובע ביחס לקיומם של 3 מנהלי אגף בעת שהותו בכלא אשל.
בעדותו העיד התובע כי "אני פניתי גם למנהל האגף הקודם, שהיה לפני מר אבו חצירה". לא עלה בידי התובע להוכיח פנייה כאמור, לא בעל פה ולא בכתב. בשתי הזדמנויות שונות במהלך הדיון העיד התובע כי אין לו עדים נוספים וציין גם כי "אני חושב שגם מנהל האגף הקודם יכחיש שפניתי אליו". אם בוחר התובע שלא להעיד עדים רלוונטיים למחלוקת הרי שעניין זה פועל לחובתו. גם אם סבר התובע כי מנהל האגף הקודם יכחיש את הפניה הרי שהיה עליו לזמנו למתן עדות על מנת שבית משפט יוכל להתרשם באופן ישיר ובלי אמצעי מעדותו ולא נמנעה מהתובע כל אפשרות לבקש לזמן עדים נוספים. התובע לא התייחס לפני יתו למנהל האגף שהיה בתפקיד באותם 4 החודשים קודם להגעתו של מנהל האגף הקודם. הימנעות זו מהעדת עדים רלוונטיים פועלת לחובתו של התובע. לא עלה אפוא בידי התובע להוכיח כי פנה בעל פה למי ממנהלי האגף או לכל אדם אחר באגף במהלך שהותו בכלא אשל.
נבחן האם המסמכים שצירפו הצדדים כחלק מחומר הראיות והנוגעים לתקופת השהות בכלא אשל עשויים ללמד על פנייה כאמור.
המסמך שכותרתו "חוות דעת כללית" שנערך ביום 25.02.2015 עם הגעתו של התובע לכלא אשל הינו למעשה תיעוד הריאיון כנזכר בס' 11 לפקודה. דומני כי קיימת טעות סופר בראש המסמך שעה שצוין כי מדובר בכלא נפחא. התובע הוא שצרף המסמך האמור. אין במסמך כל תיעוד ביחס לבקשה כלשהי של התובע לשיבוצו בתא ללא עישון.
עיון בחוות דעת כללית מיום 01.06.2015 (גם כאן דומני כי קיימת טעות סופר בראש המסמך שעה שצוין כי מדובר בכלא נפחא) מעיד כי גם בראיון זה לא העלה התובע כל בעיות חריגות ולא ביקש שיבוץ בתא ללא עישון. המסמך מעיד שהוצע לתובע לשהות בתא ללא עישון אך אינו מפרט באופן מפורש את תגובתו של התובע להצעה זו ולא ניתן לשלול האפשרות כי הכיתוב במסמך ולפיו "האסיר לא העלה כל בעיה חריגה בשלב זה" מתייחס להצעה לשהות בתא ללא עישון.
לא ברור על איזה רקע הוצעה אותה הצעה אולם ענין זה היה על התובע להוכיח. לא די בכך שהמסמך מעיד על אפשרות זו של שהיה בתא ללא עישון כדי להגיע למסקנה לפיה התובע הוא שביקש לשהות בתא ללא עישון. ממה נפשך? אם הדבר מעיד על בקשה של התובע הרי שהדעת נותנת כי אם כן הוצע לו לשהות בתא ללא עישון היה הדבר מתקיים.
מוצג ת/4 הינו מסמך רפואי שהגיש התובע במהלך הדיון. המסמך מתייחס לבדיקה מיום 23.07.2015 והפענוח של הצילום הינו מיום 09.08.2015. אין במסמך זה דבר שיש בו כדי לתמוך בטענתו של התובע כי ביקש להיות משובץ בתא ללא עישון ואין בו תיעוד בעיה כלשהיא שתצדיק קביעה כי היה על הנתבעת ליזום את שיבוצו של התובע בתא ללא עישון גם ללא בקשה מצדו. ודוקו, כפי שהראינו קודם הרי שמהמסמך מיום 01.06.2015 עולה כי הנתבעת דווקא הציעה בעבר לתובע לעבור לתא ללא עישון.

במהלך הדיון ביקש התובע להגיש מסמך רפואי נוסף מהמרפאה בכלא אלה ובו נרשם כי אינו מעשן. המסמך הוגש וסומן ת/6. ראשית, מסמך זה אינו רלוונטי לשהותו של התובע בכלא אשל והוא נערך בעת קליטתו של התובע בכלא אלה ביום 24.08.2015. שנית, אף כי המסמך אכן מציין כי התובע אינו מעשן הרי שאין בו תיעוד לבקשה מצדו של התובע להיות משובץ בתא ללא עישון. אין כל הכרח כי מי שאינו מעשן יבקש להיות משובץ בתא ללא עישון.
וממה נפשך? עיון בחוות הדעת בכללית מיום 04.01.2015 מעיד כי בעת שהותו של התובע בכלא איילון, קודם שהגיע לכלא אשל, אכן ביקש התובע להיות משובץ בתא ללא עישון ואכן הוכן לו תא כאמור אלא שהתובע סירב לעבור אליו "בטענה שיש שם ערבים". דברים אלו שצוינו באותה חוות דעת לא נסתרו ואף כי הם אינם רלוונטיים לשהותו של התובע בכלא אשל הרי שהם מעידים כי רצונו של התובע להיות משובץ בתא ללא עישון אינו רצון כזה אשר הוא מוכן ליישם ללא כל תנאי.
מתברר כי גם לתובע יש תנאים הנוגעים לבקשתו זו וחרף העובדה כי הוצע לו לעבור לתא ללא עישון הוא בחר שלא לעשות כן. ראו לעניין זה גם האמור בחוות הדעת בכללית מיום 10.07.2016 אשר צורפה לסיכומי הנתבעת והמתייחסת לשהותו של התובע בכלא אלה והמעידה כי גם שם "הוצעה לו אלטרנטיבה לקבלת תא ללא עישון באגף 3 עם בן מיעוטים שאף הוא לא מעשן, האסיר מסרב בכל תוקף ולא מוכן לעבור לתא שהוצע לו". כן ראו באותו עניין האמור בחוות הדעת הכללית מיום 10.8.2016. מצב דברים זה בוודאי שאין בו כדי לתמוך בטענתו של התובע כי די בכך שאינו מעשן כדי להצדיק את העברתו היזומה לתא ללא עישון.
סיכומו של דבר, התובע לא הוכיח כי ביקש, בדרך כלשהיא, מהנציגים הרלוונטיים בכלא אשל להיות משובץ בתא ללא עישון ולא הוכיח כי גם אם הייתה בקשה כזו הרי שהיא סורבה.
האם הייתה חייבת הנתבעת ליזום את העברתו של התובע לתא ללא עישון חרף היעדרה של בקשה מצדו כאמור, בתגובתו לבקשה להעברת התובענה לבית המשפט השלום טען התובע לרשלנות מצדה של הנתבעת באכיפת הדין הרלוונטי. לא נחמיר עם התובע באי פירוט הטענה ונניח כי בדבריו הוא כיוון לכך כי התרשלותה של הנתבעת באה לידי ביטוי בהפרת חובתה ליזום את העברתו של התובע לתא ללא עישון בעת שהותו בכלא אשל וזאת גם במצב של היעדר בקשה מצדו. אם אכן לכך כיוון התובע בדבריו הרי שהטענה נדחית מכל וכל.
התובע לא הוכיח את קיומה של אותה חובת זהירות מושגית לה הוא טוען ולא הוכיח גם כי הנתבעת הפרה את אותה חובת זהירות, גם אם הייתה קיימת. כאמור חוות הדעת בכללית מיום 01.06.2015 מעידה כי הנתבעת הציעה לתובע לעבור לתא ללא עישון. לא ברור הרקע של הצעה זו אולם בוודאי שעצם ההצעה אינו מעיד על הפרה של אותה חובת זהירות הנטענת מצדו של התובע.
גם אם נניח לצורך הדיון כי אותה הצעה כאמור בחוות הדעת הכללית מיום 01.06.2015 לא הייתה ולא נבראה הרי שהתובע לא הוכיח מכוח מה הייתה חייבת הנתבעת ליזום את העברתו של התובע לתא ללא עישון ללא בקשה כזו מצדו. העובדה כי אדם אינו מעשן אינה מחייבת בהכרח את המסקנה כי יש לשבצו בתא ללא עישון ובוודאי שאינה מחייבת את המסקנה כי יש לכפות עליו שיבוץ בתא ללא עישון.
השהות בתא כורכת עמה שיקולים שונים. כפי שעולה מהמסמכים שצורפו מבתי כלא אחרים התובע סירב לעבור לתא ללא עישון מחמת שהותם של אנשים אחרים בו. אם אכן היה הסירוב מטעמים של לאום הרי שברור שהסירוב אינו כדין ואינו ראוי וסירוב בנסיבות כאלו אכן מעלה ספק האם בקשתו של התובע, בעת ששהה בבתי כלא אחרים שאינם עניינה של התובענה בפנינו, להיות משובץ בתא ללא עישון הינו רצון כן ואמיתי. לא ניתן לשלול את האפשרות כי מסיבות שונות התובע לא ביקש בעת ששהה בכלא אשל להיות משובץ בתא ללא עישון, בין אם הדבר הוצע לו ובין אם לאו. בנסיבות אלו בוודאי שאין לכפות עליו שיבוץ כאמור.
המסמכים שצורפו לכתבי הטענות והראיות שהוגשו מעידים באופן ברור כי בעת שהותו של התובע בכלא איילון, קודם להגעתו לכלא אשל, אכן ביקש התובע להיות משובץ בתא ללא עישון. האם עובדה זו חייבה את הנתבעת להניח כמובן מאליו כי גם בעת הגעתו לכלא אשל מבקש התובע להיות משובץ בתא ללא עישון? התשובה לשאלה זו שלילית.
התובע לא הצביע על כל מקור חוקי שיאפשר מסקנה כי הנתבעת הייתה חייבת לעשות שימוש במידע הרלוונטי לתובע מכלא אחד כאשר הוא עובר לכלא אחר. בעת קליטתו של התובע בכלא חדש, בין אם זה מאסרו הראשון ובין אם לאו, בין אם הגיע לכלא זה לראשונה ובין אם הגיע מכלא אחר. לתובע נערך ריאיון בעת שנקלט בכלא אשל. מטרתו של הריאיון כאמור בס' 11 ג' לפקודה הינו למסור לאסיר מידע על זכויותיו וחובותיו. הריאיון הוא המקום הטבעי ביותר שבו יכול התובע להעלות את בקשתותיו, לרבות בקשה להיות משובץ בתא ללא עישון. התובע לא הוכיח כי עשה כן בעת הגעתו לכלא אשל.
איסוף מידע אודותיו של אסיר משהותו בבתי כלא קודמים עשוי לעורר שאלות עקרוניות של מידת הפרטיות לה זכאי האסיר אל מול ידיעת כל הפרטים אודות האסיר. בעניין זה יש להבחין לטעמי בין עניינים שהם מטבעם "קשיחים" כגון מידע רפואי מהותי לבין עניינים הנוגעים לרצונותיו השונים של האסיר. אין כל הכרח כי רצונותיו של אסיר בעת ששהה בכלא אחד הם בהכרח אותם רצונות כאשר הוא עובר לכלא אחר. להבדיל, אם הדבר נוגע למצב רפואי קבוע, נניח למשל אסיר חולה אפילפסיה, נכון יהיה כי הנתבעת תאסוף את המידע מיוזמתה משהותו של התובע בבתי כלא קודמים. אין זה המצב בענייננו. גם אם נניח כי הנתבעת ידעה עוד קודם להגעתו של התובע לכלא אשל כי הוא אינו מעשן וכי ביקש בעבר להיות משובץ בתא ללא עישון היא לא הייתה חייבת להניח כי הוא מבקש גם עתה להיות משובץ בתא ללא עישון.
ועוד, רשלנות פירושה הבסיסי הוא פעולה שאדם סביר ונבון לא היה עושה. בענייננו, גם אם הייתי מניח כי יש לנתבעת חובת זהירות מושגית המחייבת אותה לאסוף מידע אודות התובע משהותו בבתי כלא קודמים לא ניתן להגיע למסקנה כי הנתבעת התרשלה או הפרה חובת זהירות קונקרטית כלפי התובע בנסיבות בהן היא קיימה לתובע ריאיון בעת קליטתו בכלא אשל ולא עלה מהריאיון כי התובע ביקש להיות משובץ בתא ללא עישון.
במתח שבין איסוף מידע יזום וניתוחו של המידע לבין יכולתו הפשוטה של התובע, כמו כל אסיר אחר, להעלות את בקשותיו מיוזמתו סבורני כי רשאית הייתה נתבעת להמתין עד כי התובע יבקש באופן מפורש להיות משובץ בתא ללא עישון. הנתבעת, גם אם ידעה על בקשותיו הקודמות של התובע בעניין זה בעת ששהה בבתי כלא אחרים לא הייתה חייבת לעשות שימוש במידע זה באופן שהיא תיזום את העברתו של התובע לתא ללא עישון ובוודאי שלא הייתה יכולה לכפות עליו לעבור לתא ללא עישון.
מטרתו של המשפט אינה רק הכרעה במחלוקת קונקרטית אלא גם עידוד אנשים, או גופים, לפעול באופן סביר, בתום לב וביעילות. בענייננו, הדרך היעילה ביותר הייתה כי התובע היה מבקש, בעת קליטתו שכלא אשל, להיות משובץ בתא ללא עישון. התובע לא הוכיח כי עשה כן.
העתירה בתיק 20380-11-14
בחודש נובמבר 2014, בעת ששהה התובע בכלא איילון, הגיש הוא עתירה שמספרה 20380-11-14 אשר בה ביקש, בין היתר, להיות משובץ בתא ללא עישון.
בתשובתה לעתירה, מוצג ת/5, ציינה הנתבעת כי בעקבות בקשתו של התובע הוכרז תא מס' 7 באגף בו שהה התובע כתא ללא עישון אולם התובע סירב לעבור לתא האמור "משום שבתא מוחזקים גם אסירים ערבים". ראו לעניין זה גם את עדותו של מר סביתי (עמ' 3, שורות 15-18) שלא רק שלא נסתרה אלא גם שהייתה מהימנה בעיניי.
בדיון שהתקיים ביום 07.01.2015 ביקש התובע "למשוך את העתירה לגבי התא ללא עישון למרות שרק לאחרונה פתחו את התא ללא עישון". התובע לא סיפק הסבר לבקשתו למשוך את העתירה בעניין זה ולא התייחס גם לטענתה של הנתבעת בכתב התשובה כי התובע סירב לעבור לתא ללא עישון שהוצע לו לבקשתו.
הדבר אמנם אינו מחייב את המסקנה כי התובע חזר בו מעצם הבקשה להיות משובץ בתא ללא עישון אולם בוודאי שמנגד לא ניתן לקבוע כי הנתבעת הייתה חייבת להניח כמובן מאליו כי התובע עדיין עומד על בקשתו זו וכי לפתע שינה דעתו באשר לזהותם של האסירים האחרים באותו תא ללא עישון.
בדיון טען התובע כי הפנה את מנהל האגף בכלא אשל לעתירה שהגיש. האם הפנה אותם התובע גם לפרוטוקול הדיון מיום 07.01.2015 שבו ביקש למשוך את העתירה ואשר התקיים לפני שנקלט בכלא אשל? זאת לא נדע. גם אם נניח כי מבחינתו של התובע משיכת העתירה אינה ויתור על בקשתו להיות משובץ בתא ללא עישון הרי שהנתבעת לא הייתה חייבת להניח זאת. התובע יכול היה, באמצעים פשוטים, להבהיר לנתבעת את רצונו כאשר נקלט בכלא אשל, בעת הריאיון שנערך לו ביום הקליטה.
מועד הגשת התביעה הנוכחית
התביעה בתיק זה הוגשה לבית המשפט ביום 07.02.2016. בדיון טען התובע כי את התביעה בתיק זה הגיש חודש לאחר הגעתו של מר אבו חצירה לאגף אך רק חמישה ימים קודם לדיון קיבל את הטפסים ת/3 ואז הבין שהתביעה לא נשלחה כי לא שילם אגרה. התובע טען כי " את כתב התביעה כתבתי באוגוסט 2015 והעברתי אותו למר אבו חצירה כדי שיגיש אותו. הוא אמר לי שהוא לא מבין בדבר הזה והוא שולח את זה לטיפול" והעיד כי לאחר שעבר לכלא אלה הגיש את התביעה הנוכחית.

גם אם אניח כי מוצג ת/3 הינו התביעה שכתב התובע בעת שהותו בכלא אשל הרי שאין על המסמך תאריך ממנו ניתן להגיע למסקנה כי המסמך האמור נכתב בהכרח בעת שהותו של התובע בכלא אשל. מסמך נוסף במסגרת ת/3 הינו מזכר המופנה לתובע שבו מצוין כי עליו לשלם אגרה בגין התביעה או לחלופין לבקש פטור מאגרה. מסמך זה הינו מיום 03.09.2015 והוא נכ תב אפוא בעת שהותו של התובע בכלא אלה ואינו רלוונטי לענייננו.
בעדותו העיד מר אבו חצירה כי מעת לעת היה מגיש לו התובע רשימת דפים והוא היה שולח אותם בפקס והוא העיד כי אינו מכיר את המסמך הספציפי. עדותו של מר אבו חצירה לא נסתרה ומכל מקום עדותו של התובע בעניין זה של מועד הגשת התביעה במתכונתה הראשונית הינה עדות יחידה של בעל דין שלא מצאתי לה כל סיוע בחומר הראיות.
יתרה מזו, גם אם אניח כי התביעה במתכונתה הראשונית אכן נכתבה בעת שהותו של התובע בכלא אשל הרי שגם לשיטתו של התובע היא נכתבה בחודש אוגוסט 2015. התובע העיד בדיון כי "לאחר שלושה שבועות שלא קיבלתי תשובה ואז העבירו אותי לכלא אחר " הרי שאין בעניין זה כדי להשפיע על ההכרעה בענייננו לנוכח השיהוי הניכר בהגשת התביעה ביחס למועד הגעתו של התובע לכלא אשל. אולם כאמור אין צורך להכריע בעניין זה שכן התובע לא הוכיח כי אכן מסר למר אבו חצירה את התביעה מוצג ת/3.
התביעה שהגיש התובע בתיק 36170-04-15
בס' 5 לכתב ההגנה טענה הנתבעת כי התביעה בעניינו הינה אחת מבין מספר הליכי סרק "אותם מנהל/ניהל התובע" וטענה כי התובע הינו בעל מוטיבציה יוצאת דופן בניסיונותיו לפתוח בהליכים שונים כנגד המדינה. הנתבעת הפנתה לפסק הדין שניתן בתיק 36170-04-15 ואשר הורה על דחיית התובענה שהגיש התובע בקשר עם ציוד אשר לא הושב לו באירוע מיום 28.01.2015. חרף העובדה כי מדובר בפסק דין מקיף, מנומק וחלוט סבורני כי טוב הייתה עושה הנתבעת אם הייתה עושה שימוש בטענה זו של הליכי סרק נוספים במשורה. ממש במשורה.
לא זו בלבד שהובאה דוגמה אחת ולא יותר אלא גם שלא כל פסק דין אשר מורה על דחיית תובענה פירושו בהכרח כי מדובר בהליך סרק. אין צורך להכריע בעניין זה עתה ועניין זה מסור לערכאה המבררת את אותה תביעה.
יתירה מזו, האם במצב בו היה התובע זוכה בהליכים אחרים בעניינים אחרים הייתה הנתבעת מקבלת כנכונות את טענות התובע בתיק שבפנינו רק מאחר ובהליכים אחרים בעניינים אחרים נמצא התובע צודק? מסופקני.
הנתבעת התייחסה בכתב ההגנה למחלוקת גופה. די בכך. לא היה כל צורך להביא דוגמאות מהליכים אחרים בעניינים אחרים. אין כל מניעה כי אדם יהא צודק בעניין אחד וטועה בעניין אחר.
סיכומו של דבר
לנוכח כל האמור אני מורה על דחיית התובענה.
לאחר שהבאתי בחשבון כי יריעת המחלוקת התבררה רק בדיון עצמו, דבר שחייב התייצבות של נציג הנתבעת מכלא איילון לדיון, מחד ואת האמור בס' 48-49 לפסק הדין, מאידך אני מחליט לחייב את התובע בהוצאות הנתבעת בסך כולל של 1,200 ₪. הסכום כולל את הוצאות העדים מטעם הנתבעת והוא ישולם עד ליום 10.11.2017.

ניתן היום, י"ד תשרי תשע"ח, 04 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יום טוב דניאל כהן ת.ז.
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: