ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אודי כהן נגד מסגריית ראובן בע"מ :

לפני:

כבוד השופט אלעד שביון
נציגת ציבור עובדים הגב' דבורה פינקלשטיין
נציג ציבור מעסיקים מר אבי אילון

התובע:
אודי כהן ת.ז. XXXXXX421
-
הנתבעת:
מסגריית ראובן בע"מ ח.פ. 511520165

פסק דין

כללי:

1. התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעת במסגרתה עתר לחייבה בתשלום שכר עבודה לחודשים 8-9/16 והחזר הוצאות נסיעה. יצוין, כי במסגרת כתב התביעה צוינו שמות מעסיקים נוספים לכאורה "ראובן גנזי / נאזימה גנזי", ברם כפי שעלה מחומר הראיות, בפועל הנתבעת היא זו שהעסיקה את התובע, שילמה את שכרו עבור חודש אחד והנפיקה לו תלושי שכר. למעלה מן הנדרש יובהר, כי למעט ציון שמות המעסיקים הנוספים הנטענים בכתב התביעה, התובע לא הוכיח קיומם של יחסי עובד ומעסיק בינו לבין מר ראובן גנזי (להלן – מר גנזי) או גב' נאזימה גנזי, לא פרט כל עילה להרמת מסך ההתאגדות של הנתבעת (ככל שמר גנזי ו/או גב' גנזי היו בעלי מניות בנתבעת, דבר שלא הוכח) ו/או קיומה של אחריות אישית בעניינם.

זאת ועוד, ממילא לא ניתן ליתן כל החלטה בעניינו של מר גנזי, שכן מר גנזי הגיש הודעה על מתן צו כינוס נכסים שהוצא בעניינו במסגרת תיק פש"ר 11939-03-17, הכוללת החלטה לעניין עיכוב הליכים כנגדו (נספח "נ/1") .

עדים, ראיות והחלטות ביניים:

2. במסגרת ההליך התקיים דיון קדם משפט בתאריך 30.1.17 ודיו ן הוכחות בתאריך 24.7.17 במהלכ ו העידו התובע ו נציג הנתבעת, מר גנזי.
רקע עובדתי וטענות הצדדים :

5. הנתבעת הינה חברה העוסקת בהתקנה ואחזקת אנטנות תקשורת ומבני פלדה.

6. לטענת התובע הוא עבד אצל הנתבעת החל מיום 26.7.16 ועד ליום 11.9.16 ו סוכם עמו על תשלום בסך 40 ₪ נטו לשעת עבודה. לדבריו, הנתבעת שילמה את שכרו לחודש 7/16 ואילו השכר לחודשים 8-9/16 כמו גם החזר הוצאות הנסיעה לא שולמו. התובע ציין, כי הוא עזב את העבודה בתאריך 11.9.16 ומסר, כי הוא ישוב לעבוד רק לאחר שישולם שכרו. התובע הוסיף, כי בניגוד לטענת הנתבעת לפיה היא לא קיבלה כספים מעבודות שבוצעו על ידה, הרי שבפועל התקבלו כספים מעבודות פרטיות והוא אף הציג שני מסמכים של טענתו מוכיחים זאת (נספח "ת/1").

7. הנתבעת מנגד ציינה בכתב הגנתה, כי התובע התקבל לעבוד כראש צוות ובעל מקצוע ובפועל הוא לא עשה כן. ביצוע הפרויקט בו עבד נמשך זמן רב, העבודה לא אושרה ולא התקבל תשלום. בנסיבות אלו ביקשה הנתבעת מהתובע שימתין מספר ימים עד לסיום העבודה וקבלת התשלום אולם התובע בחר שלא לשוב לעבודה. הנתבעת ציינה, כי סוכם עם התובע על שכר בסך 40 ₪ ברוטו כפי שמפורט בתלושי השכר. עוד ציינה הנתבעת, כי התובע נהג באלימות כלפי מר גנזי וברשות התובע מצויים כלי עבודה רבים ויקרים השייכים לנתבעת .

תביעת התובע לתשלום שכר עבודה והחזר הוצאות נסיעה:

8. לטענת התובע הוא זכאי לתשלום שכר עבודה והחזר הוצאות נסיעה לחודשים 8-9/16. הנתבעת מנגד לא הכחישה את טענות התובע בדבר אי תשלום השכר, ברם ציינה בכתב ההגנה, כי יש לדחות את התביעה לנוכח שווי הציוד המצוי בידי התובע (כלים בשווי של 23,000 ₪ - עמ' 2 לפרוטוקול מיום 24.7.17, שורה 21) והפיצוי בגין שבירת הזרת והמשקפיים של מר גנזי .

9. לאחר שעיינו בחומר הראיות ובטענות הצדדים מצאנו לקבל את התביעה.

10. אין כל מחלוקת, כי התובע עבד בחודשים 7-9/16 והנתבעת אף צירפה תלושי שכר של התובע לחודשים האמורים. אין אף כל מחלוקת, כי התובע לא קיבל את שכרו עבור החודשים 8-9/16.

טענת הנתבעת לפיה יש לדחות את התביעה עקב נטילת ציוד או נזקים שהסב התובע לא הוכחה. הנתבעת לא צירפה כל מסמך המפרט את הנזקים הנטענים או את שווים של הכלים שלטענת הנתבעת נטל התובע ואף לא צירפה כל הוכחה לנזקים שלטענתה נגרמו למר גנזי (שכאמור לעיל כלל לא העסיק את התובע) . התובע ציין במהלך דיון ההוכחות, כי לא נטל כלים כלשהם (עמ' 3, שורה 5) ודבריו של התובע כאמור לא נסתרו.

יצוין בהקשר זה , כי בתחילת הדיון ציין מר גנזי, כי "הוא גנב לי ציוד רואים את זה בטלוויזיה" (עמ' 2, שורה 14), ברם מטעמיה היא נמנעה הנתבעת מהצגת הצילומים הנטענים. בהקשר זה ידועה ההלכה לפיה: "...כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו ... וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה" (ראו ע"א 548/78 שרון נגד לוי פד"י לה (1) 736,760 ויעקב קדמי, על הראיות (מהדורת תשנ"ט), חלק שלישי עמ' 1396 – 1398). לפיכך, מצא נו לקבוע כי אי הצגת הצילומים הנטענים עומדת בעוכרי הנתבעת ומחזקת את המסקנה, כי בפועל התובע לא נטל כלים כלשהם וכי לא נגרמו כל נזקים .

11. לעניין שיעור השכר המוסכם מצאנו לבכר את גרסת הנתבעת לפיה סוכם על תשלום שכר שעתי בסך 40 ₪ ברוטו ולא כנטען ע"י התובע, שכר שעתי בסך 40 ₪ נטו. מעבר לכך שבתלושי השכר מצוין תעריף שכר שעתי של 40 ₪ ברוטו דבר המהווה ראיה למוסכם בין הצדדים, כאשר נשאל התובע על שיעור השכר המוסכם כל שציין היה "זה לא הסוגיה" (עמ' 3, שורות 27-28) ולא הכחיש את טענת הנתבעת . יצוין, כי התובע אישר שקיבל את שכרו עבור חודש 7/16 בו צוין תעריף שעתי בשיעור של 40 ₪ ברוטו ובמסגרת התביעה, לא נתבעו כל הפרשים עבור חודש זה.

12. בנסיבות אלו מצאנו לחייב את הנתבעת לשלם לתובע שכר עבודה והחזר הוצאות נסיעה כמפורט בתלושי השכר כדלקמן: סך 9,778 ₪ ברוטו עבור חודש 8/16 וסך 3,284 ₪ ברוטו עבור חודש 9/16.

פיצויי הלנה:

13. במסגרת תביעתו עתר התובע לתשלום פיצויי הלנת שכר. הנתבעת לא התייחסה לכך במסגרת כתב הגנתה או בעדות מר גנזי.

14. בע"ע (ארצי) 33774-10-10 מרכז תרבות באופקים ע"ש סמואל רובין – אמיר אוזן (ניתן ביום 30.5.16) סוכמה ההלכה בעניין פיצויי הלנה כדלקמן:

"בפסק הדין בעניין מוטור אפ [ע"ע (ארצי) 473/09 מוטור אפ בע"מ – יניב ורד [פורסם בנבו] (1.11.2011)] עמד בית הדין על מהותם של פיצויי ההלנה, תכליתם ודרך הפעלת שיקול הדעת בפסיקתם.

54. אשר לתכלית: פיצויי ההלנה נועדו "לשמש תמריץ כלכלי מרתיע מפני הפרת הוראות החוק". תכלית נוספת היא "מתן פיצוי הולם לעובד אשר לא זכה לקבל את שכר עבודתו במועד, תוך הכרה בכך שכאשר מדובר באי תשלומו של שכר עבודה, עליו מתבסס האדם למחייתו וכנגדו העמיד את כושר עבודתו, לא די בשמירה על ערך הכסף ויש לקחת בחשבון את הפגיעה הנגרמת לכבודו של העובד כאדם ולתנאי מחייתו הבסיסיים". (עניין מוטור אפ, סעיפים 17 ו- 18 לפסק הדין).

55. אשר לאופן הפעלת שיקול הדעת: סעיפים 18 ו- 20(ד) לחוק הגנת השכר מקנים לבית הדין שיקול דעת להפחית או לבטל את פיצויי ההלנה. כפי שנפסק בעניין מוטור אפ, על פי הפסיקה כיום מוקנה לבית הדין שיקול דעת רחב בכל הנוגע לפסיקת פיצויי הלנה והפחתתם. באשר לדרך הפעלת שיקול הדעת נפסק כי - "יש לבצע איזון עדין, הלוקח בחשבון את תכלית החוק; את הצורך בהרתעת מעסיקים; את חשיבות תשלום השכר במועד לשם פרנסת העובד ומשפחתו; את הפגיעה הנגרמת לכבודו של העובד כתוצאה מאי קבלת שכר במועד עבור עבודתו; את החשש כי אי קבלת השכר במועד יפגע בזכותו של העובד לקיום בכבוד; ומאידך את משמעותה הקשה של פסיקת פיצויי ההלנה לקניינו של המעסיק ויכולתו להפעיל את עסקו, כך שהנזק הנגרם כתוצאה מפסיקתם של פיצויי הלנה גבוהים – לרבות לעובדים אחרים של המעסיק עלול להיות כבד מהתועלת שתושג באמצעותם .... במסגרת זו יש לבצע שקלול של כלל נסיבות המקרה, לרבות התנהגות הצדדים ותום לבם, סוג המעסיק, סיבות ההלנה, מאפייני ההלנה (דוגמת משך האיחור, גובה השכר המולן והאם מהווה כל שכרו של העובד) ועוד, תוך הקפדה על עקרונות של סבירות ומידתיות".

15. לאחרונה נפסק במסגרת ע"ע (ארצי) 43694-12-11 ו-ע"ע 53128-12-11 חברת אפי אבטחה בע"מ נ' יעקוב (קובי) מרדכי (ניתן ביום 28.8.17), בין היתר, כדלקמן:

"נחזור ונטעים כי דברינו אלה, אינם מהווים חידוש אלא חידוד של העמדה המשתמעת מפסיקתו העדכנית של בית דין זה. זו שלפיה, הפירוש הדווקני של סעיפים 18 ו-20(ד) לחוק הגנת השכר הינו נחלת העבר וכי בעשורים האחרונים חל שינוי בהיקף שיקול הדעת שיפעיל בית הדין לצורך פרשנות סעיפים אלה, נוכח חקיקתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. כך למשל, נכתב בהקשר זה כי "הפסיקה כיום מאפשרת אם כך, שיקול דעת רחב לבית הדין, בכל הנוגע לפסיקת פיצויי הלנה והפחתתם" (ר' ע"ע (ארצי) 473/09 מוטור אפ בע"מ - יניב ורד (1.11.2011) [פורסם בנבו] וכן, ע"ע 300029/98 מכון בית יעקב למורות ירושלים - ג'וליה מימון (29.11.00) [פורסם בנבו] ).

66. כללם של דברים: בדברינו לעיל יש כדי לחדד ולהבהיר את התפיסה המשתמעת מתוך פסיקתו העדכנית של בית דין זה שלפיה, אין לראות עוד בהסדר שבסעיפים 18 ו- 20(ד) לחוק הגנת השכר הסדר שלילי וכי בית הדין מוסמך לשקול שיקולים נוספים מעבר לאלה הקבועים בסעיפים אלה לצורך הגשמת התכלית המפצה והמרתיעה של פיצויי ההלנה. שיקולים המביאים בחשבון את אפיונו של חוזה העבודה כ"חוזה יחס", את מידת הפגיעה באינטרס המוגן של העובד ששכרו הולן וכן שיקולים שמקורם בעקרונות של צדק חלוקתי הנוגעים לזהות המעסיק, לגודלו, לחוסנו הכלכלי בתקופה הרלוונטית או שיקולים הנוגעים לדרך התנהלותו של המעסיק לאורך התקופה הרלוונטית לתביעה. הן ביחס לעובד המסוים והן ביחס לעובדים אחרים".

16. לאחר שעיינו בטענות הצדדים ובחומר הראיות מצא נו לפסוק לזכות התובע פיצויי הלנת שכר כמפורט להלן.

אין מחלוקת, כי התובע לא קיבל את שכרו עד כה למרות שהוא עבד בתקופה נשוא כתב התביעה ואף הוצאו לו תלושי שכר. יחד עם זאת לא ניתן להתעלם מטענותיו של מר גנזי בדבר מצבה הכלכלי הקשה של הנתבעת (עמ' 4, שורות 3-14) ואף מצבו הכלכלי האישי בעטיו הגיע לידי כינוס נכסים (עמ' 4, שורה 14).

17. בנסיבות אלו ולאחר ששקלנו מחד את אי תשלום השכר כלל (דבר שגרם לתובע לטענתו ליטול הלוואות – עמ' 4, שורה 22) ומאידך, מצבה הכלכלי של הנתבעת ומר גנזי - מצאנו לחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצויי הלנת שכר בסכום כולל של 8,000 ₪. במסגרת פסיקת הסכום כאמור שקל נו את מכלול טענות הצדדים, ברם נת נו משקל מיוחד לחשיבות תשלום השכר במועד לצורך פרנסת התובע ומשפחתו, הפגיעה שנגרמה לתובע עקב אי תשלום השכר במשך זמן כה רב ומאידך טענות הנתבעת בדבר מצבה הכלכלי הקשה.

סוף דבר:

18. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים המפורטים להלן:

א. שכר עבודה והחזר הוצאות נסיעה לחודש 8/16 בסך 9,778 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.9.16 ועד לתשלום בפועל.

ב. שכר עבודה והחזר הוצאות נסיעה לחודש 9/16 בסך 3,284 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.10.16 ועד לתשלום בפועל.

ג. פיצויי הלנת שכר בסכום כולל של 8,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

ד. הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

ניתן היום, י"ד תשרי תשע"ח, (04 אוקטובר 2017) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

גב' דבורה פינקלשטיין, נציגת ציבור עובדים

אלעד שביון, שופט - אב"ד

מר אבי אילון, נציג ציבור מעסיקים


מעורבים
תובע: אודי כהן
נתבע: מסגריית ראובן בע"מ
שופט :
עורכי דין: