ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מרדכי הוצלר נגד מלכה לרר :

לפני כבוד ה שופטת ד"ר מיה רויזמן-אלדור

התובע:

מרדכי הוצלר

נגד

הנתבע:

מלכה לרר

פסק דין

מונחות לפני שתי תביעות שהדיון בהן אוחד, ואשר עניינן טענות לחיובים הדדיים בין משכיר יחידת דיור לבין שוכרת.

רקע

עניינן של התביעות הוא בטענות לחיובים הדדיים הנובעים מהסכם בעל-פה, להשכרת יחידת דיור בבני ברק שנערך בין בעליה של יחידת הדיור, מר מרדכי הוצלר (התובע בת"ק 28944-01-17 והנתבע בת"ק 47214-05-17, להלן – "הוצלר"), לבין שוכרת יחידת הדיור, גב' מלכה לרר (הנתבעת בת"ק 28944-01-17, והתובעת בת"ק 47214-05-17, להלן – "לרר").

ביום 9.8.17 התקיים בפניי דיון במעמד מר הוצלר וגב' לרר (בדיון נכח גם אחיה של גב' לרר). בעקבות הדיון, ומאחר שבמהלכו התעוררו שאלות הנוגעות להוכחת טענותיה של גב' לרר לעניין תשלומים שכביכול שילמה ביתר ואשר יש לקזזם מדמי השכירות שהיא חייבת למר הוצלר, ומאחר שבמהלך הדיון הציגה לראשונה גב' לרר אסופת מסמכים שלטענתה מעידים על התשלומים ששילמה באופן שלא איפשר לבית המשפט לבחון אותם מסמכים במעמד הדיון, אפשרתי לגב' לרר להגיש המסמכים והאסמכתאות להוכחת טענותיה תוך 30 ימים. כמו כן, אפשרתי למר הוצלר להגיש התייחסות למסמכים שתגיש לרר תוך 30 ימים ממועד קבלתם לידיו. עוד החלטתי, כי לאחר קבלת המסמכים וההתייחסויות מטעם שני הצדדים – יינתן פסק דין על סמך טענות הצדדים והחומר הקיים בתיק.

על בסיס טיעוני הצדדים בכתב ובדיון שנערך בפניי בעל-פה, ועל בסיס החומר שהוצג בפניי, אתפנה אפוא להכריע במחלוקות שעל הפרק.
עיקר טענות הצדדים

ת"ק 28944-01-17 הוצלר נ' לרר

בתביעה זו, שהועמדה על סכום של 22,500, טוען מר הוצלר כי גב' לרר שכרה ממנו יחידת דיור (להלן – "המושכר"). לאחר שביום 31.12.15 הסתיים הסכם השכירות אך הגב' לרר סירבה להתפנות, הגיש נגדה מר הוצלר תביעת פינוי (תא"ח 51116-09-16, להלן – "הליך הפינוי"). לטענתו, בית המשפט הוציא מלפניו פסק דין המחייב את גב' לרר לפנות את הדירה עד סוף פברואר 2017.

מוסיף מר הוצלר וטוען, כי במהלך תקופת מגוריה ביחידת הדיור, גב' לרר לא שילמה שכר דירה בגין מספר חודשים, וזאת בניגוד להחלטת בית המשפט בהליך הפינוי, שקבע כי עליה לשלם דמי שכירות בקיזוז מחצית מתשלומיה בגין הארנונה. לטענתו, גב' לרר הודיעה לו כי אין בכוונתה לשלם את דמי השכירות בגין החודשים ינואר-פברואר 2017 וכי בכוונתה לקזז סכומים נוספים בגמר החשבון. לטענתו, משזקוק הוא לכספים המגיעים לו מאת גב' לרר – הגיש את תביעתו עוד לפני תום התקופה שנקצבה לה לפינוי המושכר על פי פסק דינו של בית המשפט בהליך הפינוי.

במסמך נוסף שהגיש לבית המשפט לאחר הגשת התביעה פירט הוצלר כי סכום התביעה מורכב מתשלום דמי שכירות חודשית בסך 3,100 ₪ בגין החודשים 5/2016; 11/2016; 12/2016; 1-2/2017 (סה"כ 15,500 ₪); אגרת פתיחת הליך (248 ₪); הוצאות פתיחת תיק על ידי חברה חיצונית (100 ₪); שכ"ט עו"ד בתביעת הפינוי (5,330 ₪); אגרת פתיחת 2 תיקי הוצאה לפועל (452 ₪); טרחה והתעסקות (870 ₪).

בכתב הגנתה טוענת גב' לרר, כי שכרה את המושכר מאת מר הוצלר כבר ביום 26.3.10, וכי מתאריך 31.4.13 ועד לסוף שנת 2016 הוארך החוזה מדי שנה בעל-פה. לטענתה, ביום 1.1.17 פינתה את המושכר.

עוד טוענת גב' לרר כי בזמן מגוריה במושכר שילמה חשבונות חשמל גבוהים מהרגיל; כי מר הוצלר ניצל את זכאותה להנחות בארנונה וחייב אותה לרשום על שמה את שתי יחידות הדיור שבבעלותו כדירה אחת גדולה, כאשר מאז שנת 2015 עברו להתגורר ביחידת הדיור הנוספת דיירים חדשים שהטרידו את מנוחתה ובניגוד לקודמיהם אף סירבו לשלם את חלקם בחשבונות המים והארנונה. לטענתה היא נשאה בחשבונות הללו לבדה שלא כדין, התריעה על כך בפני מר הוצלר - אך זה התעלם מפניותיה.

מוסיפה וטוענת גב' לרר, כי בשל קשיים כלכליים שתי המחאות בגין שכר הדירה לא כובדו על ידי הבנק ומר הוצלר מיהר להגיש נגדה תביעת פינוי, כאשר על פי פסק דינו של בית המשפט בהליך הפינוי, יש לקזז מחוב השכירות את התשלומים ששילמה ביתר בגין המים, הארנונה והחשמל.

ת"ק 47214-05-17 לרר נ' הוצלר

בתביעה שהגישה גב' לרר נגד מר הוצלר בסך של 14,000 ₪ טוענת גב' לרר כי משך כל תקופת השכירות ומגוריה במושכר משך כ – 6 שנים היא חויבה בחשבונות חשמל ומים מופרזים הואיל ולא היה במושכר מונה תקין. לטענתה התובע התעלם מהתרעותיה והיא שילמה אך בשל החשש שהיא וילדיה ינותקו מחשמל.

לטענתה, המושכר אינו אלא חלק מדירה גדולה שפוצלה על ידי מר הוצלר לשתי יחידות דיור. לנוכח אילוץ שהכתיב מר הוצלר, הדירה כולה נרשמה על שמה של גב' לרר על מנת ליהנות מהטבות להן היא זכאית כחד-הורית. למרות זאת, בשנתיים האחרונות למגוריה במושכר נכנס ליחידת הדיור הנוספת הסמוכה (שפוצלה מהדירה הגדולה) שוכר שהתנהל בצורה עבריינית ומירר את חייה, תוך שסירב לשלם את חלקו בתשלומי הארנונה, המים והגז. התשלומים נפלו על כתפיה של גב' לרר, הואיל וכאמור הדירה כולה היתה רשומה על שמה (על 2 יחידות הדיור שפוצלו ממנה).

בתביעתה תובעת גב' לרר את תשלומי החשמל, המים, הארנונה, הגז והריביות ששילמה בגין יחידת הדיור הנוספת, אשר מסתכמים לטענתה בסך של 14,000 ₪.

בכתב הגנתו טוען מר הוצלר כי טענותיה הכספיות של גב' לרר נדונו בהליך הפינוי, כי גב' לרר לא מילאה אחר הוראת בית המשפט, כי הגישה את תביעתה ללא כל אסמכתא או הוכחה לסכומים שננקבו שם, וכי הגשת תביעתה נועדה אך על מנת להפעיל עליו לחץ, באופן שיוביל למחיקתן ההדדית של התביעות.

בכתב התשובה חוזרת גב' לרר על טענותיה בתביעתה, תוך שצירפה מסרונים להוכחת טענתה כי שלחה למר הוצלר חשבונות חלקיים להוכחת טענותיה.
דיון והכרעה

תחילה אפתח ואציין, כי מערכת היחסים החוזית בין הוצלר ולרר נעשתה בצורה לא ממוסמכת ולא מתועדת. תקופת השכירות מושא תביעה זו – לשיטתם של שני הצדדים – נעשתה שלא בחוזה מסודר כי אם בהארכה בעל פה של תנאי שכירות שמקורם בחוזה עבר שאיש לא טרח להציג בפניי. התנהלות בלתי ממוסמכת ובלתי מסודרת זו מצאה ביטוי גם בכך שמר הוצלר פיצל את הדירה שבבעלותו לשתי יחידות דיור אותן השכיר בנפרד ואולם לא טרח לרשום את יחידות הדיור כיחידות נפרדות. מעבר לבעייתיות הטבועה בהתנהלות כזו כשלעצמה, התנהלות זו גם הובילה לכך שהדירה השלמה נרשמה על שמה של לרר כמחזיקה והפכה את לרר – מבחינתם של נותני שירותים כגון העירייה ותאגיד המים העירוני – לכתובת היחידה לדרישות התשלום בגין השימוש בדירה השלמה, גם בשטח שלא הוחזק על-ידיה בפועל.

מצב דברים בעייתי זה, שאיננו בריא ואיננו נכון לכל הדעות, ואשר כל אחד מהצדדים תרם להיווצרותו בדרכו שלו, הוביל להתדיינויות ולהתכתשויות מיותרות בין הצדדים.

על רקע מצב דברים עמום זה, התבקשה עזרתו של בית המשפט להכריע במחלוקת הכספית שבין הצדדים. בהקשר זה, ומאחר שאין באפשרותו של בית המשפט לפסוק אלא על בסיס טיעוני הצדדים והחומר הכתוב שהוצג בפניו, ההכרעה בתיק זה מתבססת בעיקרה על נטלי הראיה וההוכחה בהליך אזרחי.

כידוע, בהליך אזרחי, ובהתבסס על כלל "המוציא מחברו עליו הראיה", נטל השכנוע להוכחת טענה מסוימת מוטל על הצד שהטענה מקדמת את עניינו במשפט, ועליו החובה להוכיח את עילת תביעתו ברמת הוכחה של "מאזן ההסתברויות". במילים אחרות, עליו לשכנע את בית המשפט כי העובדות שהוכחו מצביעות יותר לטובת גרסתו מאשר נגדה (ר' למשל ע"א 1845/90 סיני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, מז(5) 661 (1993)).

על בסיס כללים מנחים אלו אכריע בתביעות שבפניי, וכפי שאפרט להלן, אני סבורה כי דין התביעות להתקבל, כל אחת, באופן חלקי בלבד.

ת"ק 28944-01-17 הוצלר נ' לרר

לא התעוררה בפניי מחלוקת על כך שגב' לרר לא שילמה למר הוצלר דמי שכירות בגין החודשים שפורטו בתביעתו של הוצלר. המחלוקת נוגעת אך למועד פינוי המושכר על ידי לרר. לעניין זה, מר הוצלר הציג בפניי במהלך הדיון התכתבות במסרונים עם גב' לרר מיום 8.2.17 (ת/1) אשר בה מציינת הלה כי הדירה ריקה, ללמדך שזה היה מועד פינוי המושכר ולא 1.1.17 כטענתה של גב' לרר.

אמנם במהלך הדיון בפניי ציינה גב' לרר בעל-פה כי נכנסה לדירתה החדשה כבר ביום 1.2.17 וכי רק ביקשה לנקות את המושכר במועד משלוח אותו מסרון. ואולם, גב' לרר לא הציגה בפניי כל ראיה לתמוך בטענתה זו. משכך הם פני הדברים, משהוצגה בפניי תכתובת מסרונים המלמדת על פינוי המושכר ומסירת המפתחות לידי מר הוצלר ביום 8.2.17 (ואשר עצם מהימנותה של התכתובת לא הוכחש על ידי גב' לרר בדיון אלא רק נטען לפרשנות שונה של אותה תכתובת) - אני קובעת כי המושכר פונה בפועל על ידי גב' לרר ביום 8.2.17.

מאחר שבהתאם לפסק הדין בהליך הפינוי היה על גב' לרר לפנות המושכר עד ליום 15.2.17 ונקבע כי מקום שתרצה לפנותו קודם לכן – עליה להודיע 20 ימים מראש, ומשלא הוכיחה בפניי גב' לרר כי הודיעה למר הוצלר על כוונתה לפנות המושכר 20 יום לפני תאריך ה – 8.2.17, אני קובעת כי מועד פינוי המושכר הוא 15.2.17 ולא כטענתה של לרר .

מאחר שבכתבי הטענות מטעמו ציין מר הוצלר כי דמי השכירות החודשיים הועמדו על סך של 3,100 וגב' לרר לא הכחישה זאת, ומשצירף הוצלר לתביעתו העתקי המחאות שלא כובדו על סכום זה ממש, ומשגם לא התגלעה כל מחלוקת על כך שגב' לרר לא שילמה למר הוצלר דמי שכירות בגין החודשים 5/2016; 11-12/2016; 1/2017 ומחצית חודש פברואר 2017 – אני קובעת כי חובה של גב' לרר כלפי מר הוצלר בגין דמי השכירות עומד על 13,950₪ .

לא מצאתי לנכון לקבל את שאר רכיבי תביעתו של מר הוצלר בגין אגרת פתיחת תיקי ההוצאה לפועל ושכר טרחת עו"ד בגין הטיפול בתיקי ההוצל"פ כמו גם בגין זמן טרחתו. כפי שארחיב להלן בדיוני בתביעתה של לרר, אני סבורה כי אמנם היה טעם בטענותיה לקיזוז סכומים לא מבוטלים מדמי השכירות בהם היא חבה למר הוצלר. בנוסף, אני מוצאת דופי של ממש באופן התנהלותו של מר הוצלר בכל מערכת היחסים החוזית בינו לבין גב' לרר – דופי שתרם תרומה ממשית למצב הדברים העגום אליו נקלעו שני הצדדים שבפניי.

חשוב לזכור כי מר הוצלר הוא הבעלים של הדירה, הוא המשכיר והצד החזק במערכת יחסי הכוחות בינו לבין גב' לרר או כל שוכר אחר, והוא בחר ביודעין לפצל דירתו לשתי יחידות דיור מבלי להסדיר את הפיצול באופן חוקי ומבלי להסדיר רישומה של כל יחידת דיור על שם המחזיק בה בפועל. מר הוצלר הוא זה שהוביל בהתנהגותו לכך שכל הדירה תירשם על שמה של גב' לרר על אף שזו החזיקה בפועל רק בחלק ממנה, והוא זה שהוביל להצבתה של גב' לרר בודדה בחזית מול ספקי השירותים השונים, באופן שמקשה על כל אדם – וודאי על אם חד הורית הנאבקת לפרנסת ילדיה. לכך יש להוסיף את העובדה שמר הוצלר לא הקפיד על עריכת חוזה בכתב עם גב' לרר, באופן שהעצים את הבעייתיות האמורה. אמנם, אין לכחד כי גם לגב' לרר חלק לא מבוטל בהגעה למצב הדברים האמור, ואולם במערכת יחסי הכוחות הבלתי סימטרית שבין הוצלר ללרר אני סבורה כי תרומתו של הוצלר רבה יותר.

משכך, אינני מוצאת לנכון לזכותו בהחזר ההוצאות בגין פתיחת הליך זה, בגין פתיחת הליכי ההוצאה לפועל, בגין הליך הפינוי ובגין הפסד הזמן שהטיפול בתיק זה הצריך מבחינתו. לו היה מקפיד מר הוצלר להתנהל בצורה חוקית, שקופה ומסודרת כלפי לרר וכלפי הרשויות בכובעו כבעל נכס – יש להניח כי יכול היה למנוע חלק ניכר מהתדיינות זו (כמו גם מהצורך לנקוט בהליכי פינוי כנגד גב' לרר).

ת"ק 47214-05-17 לרר נ' הוצלר

בתביעה זו עליי להכריע בטענותיה של לרר לזכאותה לקיזוז סכומים שונים שלטענתה שילמה ביתר בגין חשבונות מים, ארנונה, חשמל וגז, כמו גם תשלומים נוספים שלטענתה שילמה. גב' לרר העמידה את תביעתה על סכום של 14,000 ₪. כאמור – רק במועד הדיון הציגה גב' לרר אסופת מסמכים שונים בנסיון להוכיח טענותיה, ורק לאחר הדיון הגישה לבית המשפט באופן מסודר את המסמכים שברשותה להוכחת טענותיה. על בסיס טענותיה ועל בסיס המסמכים שהוצגו, כמו גם על בסיס התייחסותו של הוצלר למסמכים ולטענות אלו - אכריע כלום עמדה בנטל להוכחת טענותיה לעניין זה.

כאמור, עיון בכתבי הטענות כמו גם בדברי הצדדים בדיון שהתקיים בפניי מלמד, כי התובע פיצל יחידת דיור שבבעלותו לשתי יחידות דיור נפרדות, אשר גב' לרר התגוררה אך באחת מהן (ר' עמ' 2 שורה 5 לפרוטוקול).

מר הוצלר הודה בדיון כי הדירה שבבעלותו פוצלה לשתי יחידות באופן בלתי חוקי ובניגוד לאיסור על פיצול דירות (עמ' 2 שורות 24-25 לפרוטוקול); כי שתי יחידות הדיור היו רשומות על שמה של גב' לרר (עמ' 2 שורות 22-23 לפרוטוקול); וכי חשבונות המים והארנונה בגין שתי יחידות הדיור הגיעו על שמה של גב' לרר (עמ' 2 שורה 27 לפרוטוקול).

מר הוצלר טען כי היחידה בה התגוררה גב' לרר מהווה כשני שלישים משטח הדירה המקורית (עמ' 2 שורה 5 לפרוטוקול) ואולם הוא לא הציג כל ראיה לכך. יתרה מכך, במסגרת הליך הפינוי שהגיש מר הוצלר כנגד לרר ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה גב' לרר זכאית להחזר מחצית מהתשלומים ששילמה לעירייה, ובגין מים וחשמל עד למועד פינוי המושכר (צורף לכתבי הטענות), וכי אלו יקוזזו מדמי השכירות בהם תחוב למר הוצלר עד לפינוי המושכר. גם במסגרת ההתייחסות שהגיש ביום 28.9.17 ציין מר הוצלר כי "לפנים משורת הדין" יניח שגב' לרר החזיקה ביחידה ששטחה מחצית הדירה השלמה. משכך, ולצורך הכרעתי אצא מנקודת הנחה כי גב' לרר זכאית לקזז מחוב השכירות למר הוצלר כדי מחצית התשלומים שתוכיח כי שילמה בפועל.

במהלך הדיון בפניי העלתה גב' לרר טענות שונות לעניין החיובים שלגביהם היא זכאית להחזר (ולקיזוז מדמי השכירות). היא טענה כי שילמה אגרת מים בגין השנתיים 2015 ו – 2016 בסך 4,000 ₪ לשנתיים מבלי שקיבלה כל החזר בגין יחידת הדיור השנייה, ובאופן שמזכה אותה בהחזר של 2,000 ₪ (עמ' 3 שורות 31-32 לפרוטוקול). עוד טענה גב' לרר כי שילמה ארנונה בסך של 360 ₪ לחודשיים, ואף הוסיפה כי מאחר ששטח הדירה היה מעל 100 מ"ר (המזכה אותה בהנחה) מר הוצלר התחייב כלפיה להשתתף בסכום של 600 ₪ בגין הארנונה מדי שנה (עמ' 3 שורה 32; עמ' 4 שורות 1-3 לפרוטוקול). עוד טענה לרר כי נשאה בתשלום בסך 2,800 בגין חשמל לחצי שנה באופן שהוא מוגזם ומופרך (עמ' 4 שורות 3-7 לפרוטוקול). בנוסף טענה לרר כי נשאה לבדה בחיובי הגז על אף שלא היתה אמורה לעשות כן בסכום של 80 ₪ לחודשיים במשך השנים 2015 ו – 2016; וכי נשאה בעלות תיקון דוד השמש בסך של 650 ₪ לפני מע"מ (ר' עמ' 4 שורות 15-19 לפרוטוקול).

כאמור, בהמשך לדיון ולאחריו הגישה גב' לרר אסמכתאות בגין תשלום הארנונה, המים, הגז והחשמל (ר' מסמך ההשלמות מיום 4.9.17). על בסיס המסמכים שהגישה ובהמשך להתייחסותו של הוצלר למסמכים ולטענות הנוספות שהועלו על ידי לרר (ר' מסמך ההתייחסות מיום 28.9.17), אני פוסקת כדלקמן:

א. למעשה מהמסמכים שצירפה לרר ומהתייחסותו של הוצלר עולה כי יש הסכמה לכך שבגין תשלום הארנונה לשנת 2015 זכאית גב' לרר להחזר בסך של 1,122 ₪. בגין תשלום הארנונה לשנת 2016 ומאחר שגם גב' לרר עצמה מודה כי החל מחודש 10/2016 ולבקשתה הפרידה העירייה בין שתי יחידות הדיור והיא קיבלה חיובים נפרדים על חלקה שלה, מקובל עליי התחשיב שערך הוצלר בהתייחסותו, המלמד כי גב' לרר זכאית להחזר בסך של 790 ₪.

בהקשר זה אציין כי לא עלה בידי גב' לרר להוכיח טענתה כי מר הוצלר הבטיח לה לשלם סך של 600 ₪ מדי שנה בגין דמי הארנונה על אותה "דלתא" של 15 מ"ר שבין 100 המ"ר בגינם זכאית גב' לרר להנחה לבין שטח הדירה בפועל. הואיל ובהליך אזרחי חל הכלל המשפטי לפיו "המוציא מחברו עליו הראיה", והואיל וגב' לרר לא הוכיחה טענתה האמורה – ומשגרסתה איננה מסתברת יותר מגרסתו של הוצלר שמכחישה באופן כללי טענות להתחשבנויות בעל-פה - אין באפשרותי לקבלה.

ב. אשר לתשלומים בגין אגרת מים לתאגיד מי ברק, מר הוצלר צירף את פירוט החובות לתקופה שבין שנת 2015 ועד 10/2/2017 בסך של 3760 ₪. מתוך החובות הללו על גב' לרר לשלם רק 1,880 ₪. על פי הקבלות שהציגה גב' לרר היא שילמה בפועל 4,006 ₪. משכך עליה לקבל החזר בסך של 2,126 ₪.

ג. אשר לחשבונות הגז – גב' לרר לא הציגה חשבוניות המוכיחות כי תשלום כלשהו שולם על-ידיה בפועל לחב' הגז, אלא הציגה כרטסת חשבון על שמו של מר הוצלר, לפיה שולמו התשלומים אליהם היא מתייחסת. מנגד טוען מר הוצלר, תוך שהוא מתייחס לאותה כרטסת (אם כי עדכנית יותר) , כי כל חשבונות הגז שולמו במשותף בפועל בכרטיס האשראי שלו ושל השכן וכי גב' לרר עודנה ביתרת חוב לעניין זה. אמנם, גם מר הוצלר לא הוכיח טענתו לפיה גב' לרר עודנה חייבת סכום כלשהו בקשר עם חשבונות הגז והוא מסתמך לשם כך על אותה כרטסת תשלומים שלצורך העניין לא מלמדת דבר אודות הגורם המשלם בפועל. ואולם, בהתאם לכלל "המוציא מחברו עליו הראיה" – והואיל וגב' לרר היא הטוענת לזכאות להחזר תשלומים בגין תשלום חשבון הגז – הרי שגב' לרר לא עמדה בנטל להוכיח שגרסתה יותר מסתברת לעניין זה וכי היא אמנם נשאה בתשלומים האמורים ואין באפשרותי לקבלה. בשולי הדברים אוסיף, כי טענתו של מר הוצלר לחוב גז של גב' לרר כלפיו (גם בהתעלם מכך שלא הוכחה במידה של מאזן ההסתברויות)) ממילא לא הועלתה בכתבי הטענות, והעלאתה כעת יש בה גם משום הרחבת חזית שלא ניתן להתיר.

ד. אשר לחיובי החשמל, כל שהציגה בפניי גב' לרר הוא דרישת תשלום לחוב חשמל בסך 2,870₪. גב' לרר טענה בפניי בעל-פה וגם במסמך ההשלמות שצירפה, כי שילמה בפועל חוב זה. לצד זאת, לרר לא צירפה הוכחה על התשלום בפועל. בהתייחסותו בכתב מר הוצלר לא מכחיש את התשלום ומודה כי יש לזכותה בגין מחצית סכום זה, קרי בסך של 1,435 ש"ח, ואולם הוא מצרף אסמכתאות בגין חיובי חשמל נוספים שלטענתו שולמו על-ידו ואשר במחציתם חייבת גב' לרר. מתוך התשלומים שהוא מונה מצאתי במסמכיו אסמכתאות לחיובים שטרם שולמו בסך 2076 ₪ (ולא 3,196₪ כפי שציין בהתייחסותו, הואיל והחשבונית האמורה כוללת למצער חוב בסך 1119.89 ₪ שכבר נכלל בסכום שהופיע בדרישת התשלום בסך 2,870 ₪ אשר הוצלר מודה כי שולם על ידי לרר), ובסך של – 1,227 ₪. מחצית הסכומים הללו עומדת על 1,651 ₪. יוצא אפוא כי על פי האסמכתאות שבפניי גב' לרר חייבת למר הוצלר סכום של 216 ₪ (או 216- ₪ ). טענותיה של לרר ל"חיובים גבוהים שהיו במשך השנים" נטענה בעלמא, ללא כל גיבוי או ראיה וודאי שאין באפשרותי לקבלה על סמך החומר שהוצג בפניי.

ה. אשר לטענותיה של גב' לרר לעניין הצקת השכן בכל הנוגע לסגירת הדוד, הימים בהם לא נהנתה ממים חמים, עלות תיקון דוד המים, והפגיעה בארון החשמל, כמו גם טענותיה לעניין גניבת חפצים אישיים – הרי שמדובר בטענות שלא גובו בשום אסמכתא. העתקי התלונות שהגישה גב' לרר במשטרה מהווים אמנם ראיה לעצם הגשת התלונות, אך אין בהם משום הוכחה לנכונות הנטען בתלונות לגופן, וודאי שאין בהם הוכחה לנזק הכספי שנגרם, ככל שנגרם, לגב' לרר, כתוצאה מהמעשים בגינם הגישה תלונה.
כאמור, עסקינן בהליך אזרחי. על בעל דין הטוען לנזק כספי להוכיח, במאזן ההסתברויות הדרוש בהליך אזרחי, כי נזק מן הסוג הנטען אמנם נגרם לו. משמונחות בפניי טענותיה של גב' לרר אשר אינן מגובות בקבלות, חשבוניות, תמונות או כל ראיה אחרת אודות נזק שנגרם לה בפועל (זולת אסמכתאות על הגשת תלונה במשטרה שכאמור אינן אלא ראיה להוכחת עצם הגשת התלונה להבדיל מראיה אודות נזק שנגרם, ככל שנגרם, מהעבירה מושא התלונה)) מצד אחד, ובהינתן הכחשת הצד שכנגד לכל נזק שנגרם בפועל מן הצד השני – לא ניתן לקבוע כי גב' לרר עמדה בנטל להוכיח טענותיה במאזן ההסתברויות הדרוש בהליך אזרחי. לפיכך, אין לי אלא לדחות טענותיה גם לעניין זה.

בשולי הדברים אוסיף, כי לא מצאתי לנכון לפסוק לטובתה של לרר פיצויים בגין עוגמת נפש. כפי שציינתי קודם, גם לגב' לרר חלק לא מבוטל בכניסה לחוזה בעל-פה מסוג זה, בהתנהלות הבלתי מתועדת מול הוצלר, בהישארות בדירה למרות הבעייתיות שלטענתה היתה כרוכה בהתנהלותו וכיו"ב. ככל שנגרמה לה עוגמת נפש – הרי שהיא יכולה היתה למזער אותה במידה רבה בהתנהלות שונה מצידה.

אשר על כן, אני קובעת כי גב' לרר עמדה בנטל להוכיח כי מר הוצלר חייב להשיב לה 3,822 ₪ בגין מחצית תשלומי המים, החשמל והארנונה עבור תקופת השכירות שבין 1/2015 ועד לפינוי המושכר בפועל. במובן זה, תביעתה של לרר מתקבלת באופן חלקי בלבד.

סיכום

אשר על כן ולאור האמור לעיל, התביעות מתקבלות כל אחת באופן חלקי, כך שבסיום ההתחשבנות ההדדית בין הצדדים על גב' לרר לשלם למר הוצלר סכום של 10,128 ₪ .

מאחר שמצאתי כי אמנם היה טעם בטענותיה של גב' לרר לכך שיש לקזז סכומים לא מבוטלים מדמי השכירות בהם היא חבה למר הוצלר, ומאחר שמצאתי דופי גם בהתנהלותו של מר הוצלר כפי שפירטתי קודם, אינני מוצאת לנכון לחייב מי מהצדדים בהוצאות הצד השני בגין הגשת תביעתו, וכל צד יישא בהוצאותיו.

הסכום הכולל ישולם בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישא הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ד תשרי תשע"ח, 04 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מרדכי הוצלר
נתבע: מלכה לרר
שופט :
עורכי דין: