ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בוריס אוייכמן נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת חופית גרשון-יזרעאלי

המערער
בוריס אוייכמן
ע"י ב"כ עו"ד רפאל שלום יאיר

-

המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד ח'יר

פסק דין

לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים ( נפגעי עבודה) מיום 28.6.16 ( להלן: "הוועדה"). הוועדה קבעה, כי לא חלה החמרה במצבו של המערער בגין ליקוי שמיעה שהוכר כפגיעה בעבודה.

תמצית העובדות
המערער, יליד 1952, עבד כחשמלאי, וסובל מליקוי שמיעה וטנטון, שהוכרו כפגיעת עבודה.

ביום 22.9.14 קבעה ועדה רפואית כי למערער נכות בשיעור 19%, הכוללת נכות של 10% בגין ליקוי שמיעה בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי ( קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 ( להלן: "התקנות").

המערער הגיש תביעה להחמרת מצב. ועדה מדרג ראשון קבעה, כי לא חלה החמרת מצב, ועל החלטה זו הגיש המערער ערר. הוועדה דחתה את הערר וקבעה כי ליקוי השמיעה ממנו סובל המערער מתאים לנכות של 10%, כפי שנקבע לו בעבר, ולא הוחמר מצבו.
ערעור זה נסב על החלטת הוועדה שלא להכיר בהחמרת ליקוי השמיעה ממנו סובל המערער.

תמצית טענות הצדדים
המערער טען, כי בהחלטת הוועדה נפלה טעות, מהסיבות העיקריות הבאות:
הוועדה התעלמה מבדיקות עדכניות שמלמדות על החמרת מצב.
הוועדה נסמכה על בדיקה אחת, שעה שהמערער הציג שלוש בדיקות מהן עולים ממצאים אחרים.
גם אם אין להתחשב בנתוני הבדיקות לגבי סף הירידה בשמיעה בתדירות 500 הרץ היה על הוועדה להתייחס לירידה בשמיעה ב-1000 וב-2000 הרץ.

מנגד טען המשיב, כי יש לדחות את הערעור מהטעמים הבאים:
מדובר בקביעה רפואית מובהקת ומנומקת דיה.
הקביעה על איזו בדיקה יש להסתמך היא החלטה רפואית, והוועדה נימקה קביעתה.
הנמקת הוועדה מובנת גם למי שאינו רופא.

דיון והכרעה
בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [ נוסח משולב], התשנ"ה – 1995, במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד.

לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה.
ראו, בין היתר: עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999).

לאחר בחינת טענות הצדדים והמסמכים הקיימים בתיק, מצאתי כי דין הערעור להידחות. להלן אנמק קביעתי.

הוועדה התכנסה ביום 28.6.16, האזינה לתלונות המערער וקבעה כך ( הציטוט מן ההעתק המוקלד שהובא בסיכומי המשיב):
"הוועדה התבקשה להתייחס ל-2 בדיקות שמיעה הראשונה מ-18.3.15 והשנייה מ-18.4.16 בשתי בדיקות אלה נראה ליקוי שמיעה שאיננו אפשרי בחשיפה לרעש. סף השמיעה בתדירות 500 הרץ באוזן ימין 55 ד"ב ובשמאל 45 ד"ב בבדיקה הראשונה 45 ד"ב באוזן ימין ו-50 ד"ב באוזן שמאל בבדיקה השנייה.
בחשיפה לרעש סף השמיעה בתדירות 500 הרץ לעולם אינו חמור מ-30 ד"ב. הסיבה לליקוי שמיעה בתדירות זו בשתי הבדיקות אינה קשורה לחשיפה לרעש.
בבדיקת שמיעה נוספת מ-3.6.16 נראה ליקוי שמיעה שיכול להתאים לפגיעה מחשיפה לרעש. סף השמיעה הממוצע בתדירויות הדיבור 37 ד"ב באוזן שמאל 28 ד"ב באוזן ימין. סף שמיעה זה מתאים ל-10% נכות. זו הנכות שנקבעה בוועדה קודמת. אי לכך אין החמרה".

יוער, כי אין מחלוקת בין הצדדים שנפלה טעות קולמוס בהחלטת הוועדה, והדברים שנקבעו מתייחסים לבדיקת שמיעה מתאריך 3.2.16 ולא 3.6.16.

לגופו של עניין, מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה, כי הוועדה התייחסה לבדיקות השמיעה שהונחו לפניה, וקבעה, ביחס לשתי הבדיקות הראשונות, כי: "בשתי בדיקות אלה נראה ליקוי שמיעה שאיננו אפשרי בחשיפה לרעש". משמע, הוועדה קובעת בבירור ומנמקת, מדוע אין מקום להתייחס למכלול הבדיקות אליהן הפנה המערער. הקביעה, כי לא תיתכן ירידה בשמיעה בתדירות 500 הרץ מעבר ל-30 ד"ב כתוצאה מחשיפה לרעש היא קביעה רפואית מובהקת, אשר בית הדין לא יתערב בה.

לאור האמור בפרוטוקול הוועדה, לא ניתן לקבל אף את טענת המערער, כי היה על הוועדה לקחת בחשבון רק חלק מנתוני הבדיקות. על פי התקנות נדרש להתייחס לממוצע הירידה בתדירויות הדיבור (500, 1000 ו-2000). לכן על הוועדה להתייחס לבדיקת שמיעה ממנה ניתן ללמוד על חומרת הליקוי מושרה הרעש בכל התדירויות שנדרש לשקלל לפי התקנות. בענייננו, שעה שהוועדה קבעה כי בתדירות 500 הרץ בשתי בדיקות הסיבה לליקוי השמיעה אינה חשיפה לרעש, ברי כי לא ניתן היה לערוך ממוצע בהתבסס על בדיקות אלה.

הוועדה הפעילה את שיקול דעתה הרפואי, בהתאם לתחום מומחיותה, והתייחסה לנתונים מתוך הבדיקות, שיש בהן כדי ללמד על חומרת הליקוי מושרה הרעש, לפי התקנות.

הצדק עם המשיב, כי הקביעה לגבי החמרת המצב היא קביעה רפואית מובהקת. הוא הדין גם לגבי ההחלטה על איזו בדיקה יש מקום להסתמך בקביעת שיעור הנכות. בניגוד לטענת המערער, הוועדה לא התעלמה מהבדיקות הנוספות אלא התייחסה אליהן, פירטה את הנתונים העולים מהן והסבירה מדוע אין מקום לקחת בחשבון נתונים אלה.

סוף דבר, משלא הצביע המערער על טעות משפטית שנפלה בהחלטת הוועדה, נדחה הערעור.

כמקובל בהליכים מתחום הביטחון הסוציאלי אין צו להוצאות.

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, תוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד המבקש לעשות כן.

ניתן היום, י"ג תשרי תשע"ח, (03 אוקטובר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: בוריס אוייכמן
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: