ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין גרשון יחזקאל נגד יוני ריקנר :

בפני כבוד ה רשמת בכירה אביגיל ון-קרפלד

תובע

גרשון יחזקאל

נגד

נתבעים

1. יוני ריקנר
2.יעקב גריס
3.משטרת ישראל

פרוטוקול נמסר לצדדים ופסק הדין ניתן לאחר סיום יום הדיונים

פסק דין

לפני תביעה שהגיש התובע כנגד הנתבעים לפיצוי בגין פגיעה פיזית מצד הנתבעים 1-2 , שוטרי משטרה.

לטענת התובע, ביום 18.8.15 התנפלו עליו הנתבעים 1-2 משכו אותו בכח מהרכב שלו, השליכו אותו על הרצפה, דרכו על חזהו וגרמו לו לכאבים עזים בבית החזה ובצלעות, קרעו את חולצתו, אזקו אותו בפראות ובצורה קשה עד שלא יכול היה להרגיש את פרקיי ידיו, ובאותה עת קראו לניידות משטרה נוספות ונעצר לכל הלילה על לא עוול בכפו . במשך כל הלילה ניסו לתפור לו תיק פלילי מכל מיני סיבות דמיוניות שרק מצאו ואף הגישו נגדו כתב אישום בבית משפט. לאחר שהוצג לתובע סירטון אשר הוכיח את חפותו ואת ההשתוללות חסרת הרסן של הנתבעים, חזרו בהם וביטלו את כתב האישום.

התובע מבקש פיצוי בגין פגיעה פיזית, השפלה בפני עם ועולם באמצע הרחוב שהוא עובד עם אותם אנשים כשלושים שנה ואובדן ימי עבודה.

למקרא כתב התביעה, עלתה תמונה לכאורה לפיה מדובר בהיטפלות סתם של השוטרים, אך בהמשך התברר לביהמ"ש שהתמונה מורכבת יותר וכי התובע השמיט מכלול שלם של אירועים שקדמו למתואר על ידו, כעולה מסרטונים שהוא עצמו הציג לביהמ "ש וכפי שהעיד בבימ"ש. החסר הושלם בכתב ההגנה של הנתבעים ומה סרטונים שהוצגו ובעדויות לפני.

בכתב ההגנה נטען , ש- 2 בלשי משטרה טיפלו בנזק שנגרם לאוטובוס באזור רחוב בר אילן על ידי מפגינים שהשתתפו בהפרות סדר באזור. השוטרים היו במקום ברכב אזרחי, הפעילו אור כחול (משטרתי) מהבהב ופנסי וינקרים מהבהבים. עם סיום הטיפול באירוע ולקראת תזוזה מהמקום- כובו האורות והפנסים הנ"ל, הרכב הוזז על ידי השוטרים והעומד לפני הרמזור שהיה בנתיב הנסיעה של האוטובוס בהמתנה לרמזור ירוק.

עוד נטען, כי בשלב זה הגיע התובע ונעמד מימין לרכב השוטרים והתנהלו חילופי דברים. התובע קילל את השוטרים והעליבם. עקב כך נתבקש על ידי השוטרים להזדהות וסרב. התובע התנה את הזדהותו בפניהם בכך שתיעשה בצד הדרך ולא במקום בו עצר עם רכבו בסמוך לשוטרים.

מהסרטונים וההקלטות (להלן – ההקלטה) עולה שהתובע אסף נוסעים כדי להביאם לטרם. עוד נראה עומס תנועה ופקק שאינו מתקדם ולאחר מכן מתקדם בעצלתיים . בשלב מסוים נראה התובע עוקף מימין. אין מחלוקת בין הצדדים, כי התובע השתמש בשפה לא ראויה כלפי השוטרים שכן התרעם שהם חוסמים את הכביש והתובע כלל אינו מכחיש זאת.

אני מעדיפה את גרסת התובע שבשלב זה לא היה האור הכחול מופעל, נוכח האמור בעניין זה בכתב ההגנה (סעיף 10 "כובו האורות והפנסים הנ"ל) ודוחה את גרסת השוטרים (ע' 5 ש' 27 ו-32).

אני גם מעדיפה את גרסת התובע, כי לא חסם את רכב המשטרה כפי שטענו השוטרים וזאת נוכח האמור בעניין זה בכתב ההגנה (סעיף 11 "הגיע התובע ונעמד מימין").

גם אם אקבל את טענת התובע שבשלב זה לא הבין שמדובר בשוטרים –ואיני מקבלת את הטענה - אין לקבל את התנהלותו. התובע דיבר אל השוטרים בטון תוקפני וצעק "מה זה מעניין את הסבתא שלי אתה עומד סוגר רמזור... תעמדו שם בצד...". אחד השוטרים נשמע אומר לו "אל תדבר כך, תנשום עמוק" והתובע משיב לו דברים שנשמעים כמו "לך לך... תקבל זין שלי אתה תקבל". ביהמ"ש אינו מקבל את הטענה של התובע שלא אמר את הדברים לשוטר אלא אמר את הדברים לחבר בשיחה טלפונית (ע' 4 ש' 32-36 ). כאמור לעיל, התובע עצמו הודה כי התנהגותו בוטה לפעמים (ע' 3 ש' 21) ולא היתה מחלוקת כי הדברים נאמרו על ידו. בסרטון שנשמע בפני ביהמ"ש (1715 נשמע התובע אומר את הדברים הקשים לשוטרים המנסים להרגיעו). המסקנה היא כי התובע לא אמר אמת גם בעניין זה.

אני מקבלת את טענת השוטרים שהיתה הזדהות בפני התובע בצמות. הדבר נשמע בהקלטה, ומקבל חיזוק מכך שהתובע אמר שהוא יעצור אחרי הצומת בצד. אם לא סבר התובע שמדובר בשוטרים מדוע זה הסכים לעמוד בצד הדרך אחרי הרמזור?

בשלב זה של עמידה ברמזור, התובע נתבקש לפי הנשמע להזדהות ולהציג רישיון נהיגה מספר רב של פעמים, ומספר רב של פעמים מסרב, ובהמשך מסכים להזדהות "רק בצד" וממשיך להתלונן ש"סגרו את הכביש".

כאמור קבעתי, שמרגע שהתובע הסכים לעמוד בצד אחרי הרמזור, הוא הבין שמדובר בשוטרים. למרבה הפלא, באחד הסרטונים נראה התובע עובר את הרמזור וממשיך בנסיעה ולא עוצר כפי שאמר שיעשה. מיד לאחר מכן התובע מוקלט כשהוא אומר "שוטר דפוק חולירע סוגר את הכביש הוא שוטר מותר לו". דברים אלה מחזקים עוד יותר את קביעתי כי התובע ידע היטב שמדובר בשוטרים וטענתו כי לא ידע שמדובר בשוטרים אינה אמת ומיתממת .

לא רק שהתובע לא עצר בצד, הוא נשמע משוחח בטלפון עם חבר ואומר "הוא שוטר מותר לו", "לא עשיתי חשבון המשכתי לנסוע" וכן אומר "לא במדים באזרחי", "הוציא משהו איזה ארנק" (סרטון 1716) . התובע הודה באמירת הדברים (ע' 4 מז' 22 ; ע' 4 ש' 35-36).

התרשמותי היא שהשוטרים לא רדפו אחרי התובע בשל דיבורו הבריוני, אלא בשל התנהגותו, דהיינו, העובדה שסרב להזדהות, העובדה שאמר שיעצור אחרי הרמזור אך בפועל המשיך בנסיעה ולא עצר. לציין, כי גם לאחר שהשוטרים רדפו אחרי התובע וכרזו לו 3 פעמים לעצור הוא לא עצר בצד. אין לביהמ"ש ספק כי בשלב זה התובע הבין היטב כי השוטרים רודפים אחריו והוא נשמע אומר בהקלטה "אחר כך, הוא עוקב אחרי" "איזה מניאק". למרות זאת לא עצר מיוזמתו וכפי הנדרש מאזרח. למעשה, התובע נעצר רק לאחר שרכב המשטרה עקף אותו, תוך סיכון עצמי שכן נאלץ להכנס לנתב הנגדי בו באו מכוניות , וחסם את המשך נסיעתו של התובע . גם בשלב זה סרב התובע לצאת מהרכב למרות מספר בקשות חוזרות שיצא מהרכב וכן נאמר לו שלא יתנגד למעצר והכל כפי שנשמע מההקלטות (1717).

לציין כי לא הוצג כל סרט או ראיה אחרת לגבי בריונות השוטרים. לא הוצגו תעודות רפואיות בדבר חבלות. התובע טען, כי הושפל בפני עם ועולם באמצע הרחוב בו הוא עובד עם אותם אנשים כשלושים שנה. התובע לא הביא אף אחד מאותם אנשים שלדבריו הושפל בפניהם.

לא גסות רוחו של התובע היא אשר עומדת לדיון, כי אם השאלה האם נפל רבב בהתנהלות השוטרים, בנסיבות המעצר בכלל והפעלת הכוח בעקבות התנגדות התובע בפרט.

סעיף 67 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) תשנ"ו -1996 הקובע את סמכויות המעצר והדרישה להתלוות לתחנת המשטרה אם היה לשוטר יסוד סביר לחשד כי אדם עבר עבירה או כי הוא עומד לעבור עבירה העלולה לסכן את שלומו או בטחונו של אדם או את שלום הציבור או את בטחון המדינה.

במקרה דנן דרישת ההזדהות מהתובע עלתה בשל כך שהלין בצורה בוטה ובריונית כנגד השוטרים שהם חסמו את התנועה וקילל אותם. כיוון שהפעולה המשטרתית הסתיימה זה מכבר , לא היה לשוטר יסוד סביר לחשד כי התובע עבר עבירה ונראה כי דרישת ההזדהות נבעה כולה מהמילים הבוטות מאוד שאמר והצורה שבה דיבר התובע לשוטרים אשר רק מילאו את תפקידם.

גם אם השוטרים יכלו ל"החליק" על דבריו הבוטים של התובע, הרי שמרגע שהם ביקשו הזדהות והתובע סרב הוא הכניס עצמו למצב לעומתי מולם הנוגע להשלטת מרותם/סמכותם. אין ביהמ"ש יכול להכנס לראשם של השוטרים בזמן אמת. מדובר באירוע שהתפתח מהר ויצא מכל פרופורציה. התובע סרב לקבל את מרות השוטרים, סרב להזדהות ואף התריס נגד השוטרים בבוטות , אמר שיעצור והמשיך בנסיעה אחרי הרמזור, לא עצר ולשיטת השוטרים ברח. התובע גם לא עצר גם כאשר כרזו לו 3 פעמים לעצור, וגם לאחר שנחסם על ידי הרכב שהוא ידע שהוא של שוטרים סרב לצאת מהרכב ולמעשה לא הזדהה עד אשר הגיע לתחנת המשטרה. סברתי כי מדובר בהרבה יותר מפגיעה באגו של השוטרים .

קיבלתי באופן מלא את דברי השוטר שלא ידע איזה עבירה בוצעה בתוך המונית, שהיו אנשים במונית ולא יכול היה לשלול שום אירוע באותו רגע וכל שראה זה נהג מונית בורח עם נוסעים (ע' 6 ש' 8-10 ). עדות השוטר היתה מדודה, ללא הגזמה בדבריו והאמנתי לו כי חשב שמדובר באירוע של ממש. מהקלטת גם נשמע שנאמר לתובע לא להתנגד למעצר. אני קובעת כי התובע נעצר כדין לאחר שניסה לברוח מהשוטרים, לא שיתף פעולה והתנגד למעצר והם חשבו שמבוצעת עבירה.

השוטרים הודו שניסו "לשלוף" את התובע מהרכב שכן הוא סרב לצאת. אחד השוטרים העיד כי כופף את ידו של התובע לאחור. לא האמנתי לדברי התובע שלא ידע היכן הוא נמצא בכלל (ע' 5 ש' 15-16; ע' 6 ש' 32). עדותו לא היתה אמינה ואינה מתיישבת עם שיחתו עם חברו ברכב בסמוך לפני ממנה עולה שהבין את הסיטואציה היטב.

נותרה שאלה הפעלת הכח באופן בלתי סביר. לא הוצגו ראיות לעניין זה על ידי התובע. התובע טען כי הוצג לביהמ"ש הפלילי סרטון אשר הוכיח את חפותו ואת ההשתוללות חסרת הרסן של הנתבעים, ואשר הביא לביטול כתב האישום. סרטו כזה לא הוצג לפני.

מנגד בקלטת נשמעה הצעה ש"אולי נסגור את זה ככה" ולא ברור מי אמר את הדברים לתובע . התובע סרב . כיוון שבכל זאת היה משהו שהיה צריך "לסגור" וגם העובדה שההקלטה של המשטרה "נחתכה" משום מה מיד אחרי שרכב התובע נחסם" ללא שהוצע לכך הסבר אין מנוס לדעת ביהמ"ש מלקבוע כי השוטרים הפעילו כח כנגד התובע שהיה מעבר לסביר ולנדרש בנסיבות.

באשר ליתר הטענות כולל הטענה שלא נתנו לתובע לקחת את הפרטים מהנוסעים (ע' 5 ש' 6) התובע בעצמו הודה שהנתבעים לא הבריחו את הנוסעים (ע' 7 ש' 35 רישא). לא מצאתי בטענה זו וביתר הטענות ממש.

לתובע היה חלק משמעותי בהתרחשות ובתוצאות שיצאו מכל פרופורציה. התובע הסתיר בכתב התביעה על מכלול הנסיבות והציג אירוע שהיה רחוק ממה שתואר לעיל. עדות התובע לפני היתה מיתממת ולא אמינה.

בנסיבות המקרה ולאחר ששקלתי בדבר וכיוון שהשתכנעתי שהופעל כח כנגד התובע שהיה מעבר לסביר ולנדרש, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע פיצוי של 100 ₪ (מאה שקלים).

ניתן היום, י"א תשרי תשע"ח, 01 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: גרשון יחזקאל
נתבע: יוני ריקנר
שופט :
עורכי דין: