ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אתי בן סימון נגד כהן בצלאל :

לפני כבוד ה שופט מוחמד עלי

התובעת

אתי בן סימון

נגד

הנתבעים
1.כהן בצלאל
2.אביגיל כהן
3.תמיר הדסה
4.אבינועם כהן
5.עמיאל כהן
6.חדווה לוי
7.שלומית גפן
8.יחזקאל ששון
9.שלמה כהן
10.אוריה כהן
11.עיריית חיפה

פסק דין

לפניי תביעתה של התובעת לקבלת פיצוי בגין נזקים שנגרמו לנכס השייך לה בשטח של 18.78 מ"ר (חנות וגלריה), המצוי בבניין ברחוב שיבת ציון 20-22 בחיפה (להלן: הנכס ו- המבנה בהתאמה).

המחלוקת

בכתב התביעה טוענת התובעת, כי היא בעלת הזכויות של הנכס המצוי במבנה, אשר רשום בעמידר. נתבעים 10-1 (להלן: הנתבעים) הם הבעלים בקרקע הידועה כחלקה 12 בגוש 1221 בשטח של 78 מ"ר אשר מצוי בצמוד לחנות. נתבעת 11 (להלן: העירייה) היא עיריית חיפה שנכסי המקרקעין של הצדדים מצויים בתחום שיפוטה.

לטענת התובעת, הקרקע השייכת לנתבעים, הפכה במרוצת הימים למקום בו הצטברה פסולת וכן אדמה "חמרה" שנערמו לגובה רב בצמוד לקיר הדרומי של הנכס. לטענת התובעת, לערימת הפסולת התנקזו במהלך השנים מי גשמים וערימת הפסולת ספגה רטיבות שלא יבשה עם השנים. לדבריה, היא פנתה לעירייה כדי לסלק את המטרד, אך לא קיבלה מענה. לאור מצב דברים זה נגרמה רטיבות לנכס ששייך לה, אשר מצריך עריכת שיפוצים. ועל כן היא ביצעה שיפוץ ראשוני בעלות של 1,500 ₪. בכתב התביעה גוללה התובעת את טענותיה ובין היתר ציינה, כי העירייה נדרשה לעניין ושלחה התראה לפינוי הפסולת אך מאוחר מדיי ולא לגורמים הנכונים. לטענתה, במקום לסלק את הפסולת, פעלו הנתבעים לאטימת גרם המדרגות שנמצא במקום, על ידי לוחות פח, מה שהחריף את המצב. לתביעתה צירפה התובעת חוות דעת שמאי, לפיה סיבת הנזק שנגרם לנכס, היא הצטברות ערימת הפסולת.

הנתבעים הגישו כתב הגנה בו העלו טענות סף ולגוף העניין טענו, כי הפסולת האמורה אינה הסיבה לגרימת הרטיבות בנכס. הנתבעים צירפו חוות דעת, ממנה עולה שהרטיבות נגרמה ממצב המרזבים וכן ממצבו הרעוקיר החיצוני. אשר לערימת הפסולת קבע המומחה מטעם הנתבעים, כי לה תרומה מזערית בטלה בשישים לנזק שנגרם לקיר הנכס. העירייה הגישה אף היא כתב הגנה שבו ביקשה לדחות את התביעה. העירייה טענה, כי היא קיבלה תלונה מטעם התובעת על קיומה של ערימת הפסולת, פעלה לאיתור הבעלים ושלחה להם התראות בהתאם. העירייה הוסיפה וטענה שאין כל קשר סיבתי בין מעשיה או מחדליה לבין הנזקים שנגרמו לטענת התובעת.

דיון והכרעה

ביום 14.10.2016 הורה בית המשפט על מינוי המהנדס רונן שטרנברג כמומחה מטעם בית המשפט. חוות דעתו של המומחה התקבלה לתיק בית המשפט ובעקבות כך, בדיון שהתקיים ביום 20.7.2017, הודיע ב"כ התובעת, כי הוא מסכים שתשמע עדותו של מומחה מטעם בית המשפט ולאחר מכן יינתן פסק דין, לאחר שהצדדים יסכמו את טענותיהם , מבלי שיוגשו ראיות או ישמעו עדים נוספים. למהלך זה הסכימו ב"כ הנתבעים והעירייה.

בישיבת יום 28.9 .2017 נחקר המומחה מטעם בית המשפט על חוות דעתו, הצדדים סיכמו את טענותיהם ולפיכך בשלה העת להכרעה ב מחלוקת. בפתח הדברים יצוין כי לאחר ששמעתי את חקירת המומחה ובזיקה להסכמה הדיונית של הצדדים הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להידחות.

לנוכח ההסכמה הדיונית, הצדדים תלו את כובד המשקל בחקירת המומחה מטעם בית המשפט, לפיכך עיקר הדיון יתמקד בניתוח ממצאי וחקירת המומחה מטעם בית המשפט.

חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט נושאת משקל של ממש ובית המשפט ייטה לאמצה. עם זאת, כלל מושרש הוא כי בית המשפט הוא הפוסק האחרון גם בעניינים שבמומחיות וכי אין בחוות דעת מומחה, ובכלל זה מומחה מטעם בית המשפט, כדי להגביל את שיקול דעתו ( ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי, פסקה 4 (פורסם בנבו, 31.12.1988) ( להלן: עניין ניימן); וכן: ע"א 5509/09 מסארווה נ' עזבון המנוח אברהים חסן מסארווה, פסקה 14 (פורסם בנבו, 23.2.2014); ע"א 402/85 מרקוביץ נ' עיריית ראשון-לציון, פ"ד מא(1) 133, 139 (1987); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 435 ( מהדורה שתים עשרה, התשע"ו)). לפיכך, רק אם קיימת סיבה בולטת שלא לאמץ את חוות דעת המומחה בית המשפט ידחנה (עניין ניימן, שם; ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו(2) 936, 949-948 (2002)). בעניין ניימן צוינו דברים אלו:

"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך, כאמור, לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן".

תובנות א לו באשר ליחסו של בית המשפט לעדות מומחה שמונה על ידו, מקבלות משנה תוקף מקום שהראיה היחידה שהצדדים העמידו בפני בית המשפט – חוות דעת המומחה ועדותו בבית המשפט.

בחוות הדעת שניתנה על ידי מומחה בית המשפט סקר המומחה את הממצאים שנתגלו בביקורו במקום. המומחה ציין, כי נצפו סימני רטיבות בפינות הנכס בקומת הקרקע וכן בקיר אחורי בגלריה וצירף תיעוד מצולם לגבי הרטיבות בשני חלקי הנכס . המומחה תיעד את ה מבנה מושא המחלוקת והתייחס למצבו, במיוחד לאותו אזור בו נמצאת ערימת הפסולת. המומחה ציין, כי הקיר האחורי של הבניין נמצא בתהליכי התפוררות כתוצאה מברזל זיון חלוד שאף גרם לסדיקה של הבטון. המומחה זקף מצב דברים זה לגילו של המבנה שנבנה לפני יותר מ-100 שנה, ומעולם לא בוצעו בו עבודות תחזוקה ושיקום. אשר לרטיבות בקומת הקרקע של הנכס ציין המומחה, כי מקור הרטיבות מהקיר הצידי ומפודסט הביניים, כן צוין כי הקיר סדוק וקיים מרווח בין קיר הבניין לקיר מהלך המדרגות ועקב העדר איטום, המים חודרים לתוך הנכס. בנוסף לכך, הצביע המומחה על כך שבעת החלפת צנרת המגיעה מהדירות העליונות, נקדח חור בפודסט, שדרכו חודרים מים. לעניין הרטיבות בקומת הגלריה, שגם בה נצפו סימני רטיבות, ציין המומחה שמקור הרטיבות היא מהחצר החיצונית שמשופעת בפסולת. המומחה הבהיר, כי הקיר האחורי סדוק, הברזל חלוד וגורם להתפוררות וסדיקה של הבטון. ממצא זה נזקף למצבו המתפורר של המבנה עקב בלאי טבעי. המומחה הוסיף וקבע, כי גם סילוק הפסולת לא יפתור את בעיית הרטיבות מאחר והמים ימשיכו לחדור למבנה. לסיכום סבור המומחה, כי לא קיים קשר בין הפסולת לבין חדירת המים לנכס של התובעת.

המומחה נחקר בבית המשפט וחקירתו הנגדית לא הביאה אותי להשתכנע בטענותיה של התובעת כי קיים קשר בין ערימת הפסולת לבין הרטיבות שנתגלתה בנכס. נהפוך הוא, עדותו של המומחה בבית המשפט וההבהרות שניתנו על ידו במהלך חקירתו הנגדית, רק חיזקו את האמור בחוות הדעת שאין כל קשר בין הרטיבות שנתגלתה בנכס לבין ערימת הפסולת שהונחה בצמוד לקיר הנכס. המומחה הבהיר ונראה כי הסבריו מתיישבים עם השכל הישר ועם הגיונם של דברים כי "המקום כמו כל חיפה הררי והחלק השמאלי הגובה יותר, המים יורדים" (עמ' 7 ש' 16), אך "זה לא שייך לפסולת. גם אם לא הייתה פסולת, יש שם בעיה" ( עמ' 7 ש' 18 ). המומחה הטעים עוד כי "דווקא פסולת שזה לא חומר דחוס, יחסית אוורירי ומאפשר מעבר קל מאד של מים, אם ... מאחורי הקרי הייתה אדמה או חרסית או משהוא מהודק, המצב היה קשה יותר. פסולת מעבירה במהירות את המים...רואים שם פחים שמחזיקים את הפסולת. סביר להניח שהמים זורמים ויוצאים החוצה. אין היקוות מים" (עמ' 7 ש' 31). כלומר המומחה בדעה כי הימצאות הפסולת איננה הסיבה לגרימת הנזק בנכס התובעת. לא די בכך, אלא שכאמור המומחה אף הצביע על מקור הרטיבות בשני המקומות בהם נתגלתה רטיבות, קומת הקרקע והגלריה.

אינני שותף לעמדת התובעת כי האמור בסעיף 2.2. לחוות הדעת יש בו כדי לבסס את תביעתה. עמדתו של המומחה ברורה ולפיה מקור הרטיבות הוא מהחצר האחורית, היכן שנמצאת ערימת הפסולת, אך קשר בין הפסולת לבין הרטיבות – אין. אינני מקבל גם את הנטען לפיו מחקירת המומחה עולה שהימצאות הפסולת "תרמה משמעותית להיווצרות רטיבויות בתוך נכסה של התובעת (עמ' 10 ש' 10). המומחה הבהיר את הדברים מלפני ומלפנים ועדותו בבית המשפט ברורה וסדורה בבחינת דבר דבור על אופניו. בהקשר זה יאמר כי מלבד הסבריו המקצועיים בחוות הדעת, יכולתי לעמוד גם על מהימנותו האישית וגם מקצועיותו של המומחה, ודומה כי גם הצדדים שותפים לכך שמדובר במומחה שאין להטיל בו דופי.

בנוסף, אין בידי לקבל את טענת התובעת, שהועלתה בסיכומיה בע"פ , לפיה יש לפצותה לפחות בגין פינוי הפסולת שכן לא יכלה לשקם את הנכס ללא שקודם תפונה הפסולת. די אם אפנה לדברי ב"כ התובעת בדיון מיום 20/7/2017 לפיהם "למען הסר ספק גם אני מסכים כי תשמע עדותו של המומחה ייחקר נגדית ולאחר מכן בימ"ש יתן פסק דין לאחר שהצדדים יסכמו את עדויותיהם מבלי שיוגשו ראיות או ישמעו עדים נוספים". בהינתן דברים אלו, אינני יכול לקבל את ניסיונה של התובעת לטעון כי הוכחה תביעתה החלופית . זאת ועוד, לא הוברר באופן מספיק מה המצב כיום, לנוכח טענה לפיה הנתבעים פעלו ופינו את הפסולת (ראו ההתחייבות בפרוטוקול הדיון מיום 19.4.2017). ובאופן כללי, כנגזרת מההסכמה הדיונית שראתה בחקירת המומחה כחזות הכל, לא הונחה בפניי תשתית המאפשרת קביעה בטענה זו, מה גם שהיא לא הועלתה באופן מפורש בכתבי הטענות, כטענה חלופית עצמאית. בהקשר זה אינני מקבל את טענת התובעת בסיכומיה לפיהם יש לקבל את הטענה גם אם "לא קיבלו בדיוק את ההגדרה הנכונה או הטיעון הנכון במסגרת כתב התביעה". התובעת לא טענה כי בכל מקרה, וגם אם לא הוכח קשר בין הפסולת לרטיבות, יש לחייב את הנתבעים בעלות פינוי הפסולת משום שאחרת איננה יכולה לבצע עבודות שיקום, חוסר טיעון ברור – לא א יפשר לנתבעים להתגונן כדבעי מפני טענה זו ואף להסכים שהתביעה תוכרע על בסיס חקירת המומחה מטעם בית המשפט ללא הבאת ראיות נוספות .

התובעת צירפה חוות דעת מטעמה. בפרוטוקול הדיון מיום 11.7.2016 הודיע בית המשפט לצדדים במהלך קדם משפט שהתקיים, כי בכוונתו למנות מומחה מטעמו לנוכח הפער בין חוות הדעת שהוגשו על ידי התובעת מצד אחד והנתבעים מצד שני, עם זאת נתן הזדמנות לעירייה להגיש חוות דעת מטעמה. ב הודעה מיום 18.2.2016 הלינה התובעת על כך שהעירייה לא מסרה עמדה אם בכוונתה להגיש חוות דעת מטעמה ועל כן נאמר כי "לאור המחדל הקיים, בית המשפט מתבקש להורות על מינוי מומחה מטעמו". העיריה הודיעה ביום 13.10.2016 שאין לה התנגדות שימונה מומחה מטעם בית המשפט ובלבד שתישמר זכותה להגיש חוות דעת מטעמה בהמשך. לפיכך, ביום 14.10.2016 הורה בית המשפט על מינוי מומחה מטעמו. מינוי מומחה בית המשפט היה אפוא לאחר שהתובעת הסכימה למינוי מומחה מטעם בית המשפט ובמקרה זה חלה במלוא תוקפה תקנה 130(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 לפיה משמונה מומחה מטעם בית המשפט בהסכמת בעלי הדין, יראו הסכמה זו כהסדר דיוני הכולל בין היתר הוראה לפיה "יראו חוות דעת מומחה שהגישו בעלי הדין קודם למינוי המומחה מטעם בית המשפט, כאילו לא נתקבלו כראיה".

עם זאת, אתייחס לחוות הדעת מטעם התובעת. המומחה מטעם התובעת מציין בחוות דעתו כי בנכס קיימת רטיבות ועל כך אין חולק. מומחה זה מציין כי לתוך הנכס "חדרה רטיבות ונזילה של מים דרך 3 הקירות, 2 הקירות הצידיים והקיר האחורי..." (סעיף 4 לחוות הדעת, ההדגשות שלי – מ"ע) . מצד שני ובהמשך חוות הדעת , מתעלם המומחה מ הקביעה ומתייחס אך למים שחדרו מהקיר האחורי (הדרומי) היכן שהצטברה פסולת ולא מתייחס לחדירת המים דרך שני הקירות הצדדיים, הנוספים. לפי הערכת המומחה הפסולת "ספגה רטיבות רבה" שקיימת "כל ימות השנה". המומחה מציין כי הקיר (הדרומי) בשלבי התפוררות, הטיח התקלף וברזל הזיון החילדו". מלבד היעדר התייחסות לרטיבות שמקרה בש ני הקירות הצדדיים, שלא במקום שהצטברה פסולת, המומחה מתעלם ממצבו הישן והבלוי של הבניין וחוסר התחזוקה שבו וקובע כי "הדבר היחידי שפגע בעבר ופוגע כעת בנכס וגרם לכל הנזקים היא הרטיבות ונזילות המים אל תוך הנכס...המגיעים אליו דרך הפסולת הרבה הקיימת מאחורי הקרי האחורי".

סיכומם של דברים שהתמונה ברורה למדיי ולפיה יש ל אמץ את חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט לפיה אין קשר כלשהו בין הפסולת שנערמה בצמוד לקיר הדרומי של הנכס לבין הרטיבות שנגלתה בו. מכאן שאין לקבל את תביעתה של התובעת לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לה בגין הרטיבות בנכס שכוללים מספר מרכיבים: פיצוי בגין פגיעה באפשרות השכרת הנכס בסך 30,000 ₪ (זאת מבלי שתונח חוות דעת לביסוס טענה זו להפסד שכירות); פיצוי בגין טיפול בקיר לאחר פינוי הפסולת ושיפוץ "מתחדש" – 50,000 ₪; פ יצוי בגין "מריטת עצבים" ועוגמת נפש – 10,000 ₪; תשלומי ארנונה לשווא – ובסה"כ – 100,000 ₪.

לעניין ההוצאות: הנתבעים עמדו על חיוב התובעת בהוצאות והציגו ראיות לגבי גובה ההוצאות ששילמו. בבואי לדון בשאלת ההוצאות, התחשבתי מצד אחד בהליכים שהיו בתיק ובהוצאות בגין המומחים לרבות המומחה שמונה מטעם בית המשפט (שעל פי המסמכים שהוצגו חלקו של כל צד בשכרו – 2925 ₪) , מצד שני, נתתי את דעתי לדרך הדיונית בה בחרה התובעת לברר את תביעתה ולכך שמשך מספר שנים הצטברה פסולת ליד הנכס ששייך לה, ע ם כל המשתמע מכך. שיקולים אלו מביאים אותי שלא להכביד את ידי בנוגע להוצאות שמצאתי בסופו של דבר להטיל על התובעת.

סיכומם של דברים, שאני מחליט לדחות את התביעה. אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעים 10-1 (כאחד) וכן לנתבעת 11 הוצאות בסך של 3,000 ₪ ( כל אחד). כן אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעים 10-1 (כאחד) וכן לנתבעת 11 שכ"ט עו"ד ומע"מ בסכום כולל של 2500 ₪ (כל אחד). הסכומים ישול מו תוך 30 ימים מהיום , שאם לא כן – י ישא הפרשי הצמדה וריבית החל ממועד מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"א תשרי תשע"ח, 01 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אתי בן סימון
נתבע: כהן בצלאל
שופט :
עורכי דין: