ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין לוטם רהיטים בע"מ נגד בנק דיסקונט לישראל בע"מ :

בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין
כבוד השופט ת' אור
כבוד השופט י' טירקל

המבקשת: לוטם רהיטים בע"מ

נגד

המשיב: בנק דיסקונט לישראל בע"מ

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 20.11.98 בתיק בר"ע 1237/98 שניתן על ידי כבוד השופט ס' ג'ובראן

בשם המבקשת: עו"ד מרדכי סטורזי
בשם המשיב: עו"ד משה גלר

בבית המשפט העליון

פסק דין

השופט ת' אור:

1. המשיב, בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: המשיב), פתח תיק הוצאה לפועל נגד נגריית תל חי (להלן: החייב), למימוש שטרי משכון על מכונות בנגריה. בא כוח המשיב, עורך דין משה גלר, מונה ככונס נכסים על הציוד הממושכן (להלן: כונס הנכסים).

2. ביום 15.2.98, הוציא ראש ההוצאה לפועל, לבקשתו של המשיב, צו תפיסה אצל צד ג', חברת לוטם רהיטים בע"מ (להלן: המבקשת) ובו הורה לכונס הנכסים לתפוס ציוד הכולל ארבע מכונות, אשר תיאור שלהן מפורט בצו, הנמצא אצל המבקשת. עם קבלת צו התפיסה, שלח כונס הנכסים קבלן הוצאה לפועל מורשה לבצע את תפיסת הציוד הממושכן. הקבלן התיימר לזהות בחצרי המבקשת שתי מכונות העונות על תיאור הציוד הממושכן וביקש להוציא את המכונות.

המבקשת התנגדה להוצאת המכונות, בטענה שאלה מכונות שלה ולא של החייב, ואלה לא מושכנו על פי שטרי המשכון הנ"ל. בין הצדדים היה דין ודברים באמצעות עורכי דין, שבסיומו העביר המשיב למבקשת הודעת פקסימיליה, אשר זו לשונה:

"תמורת סך של 100,000 ש"ח במזומן, הריני להתחייב כי לא נפעל כנגד שתי המכונות הבאות: א. מכונה לקנטים ב. משור חיתוך.

התחייבות זו היא כלפי המכונות הנ"ל בלבד ולבנק דיסקונט לא יהיו טענות כלפי לוטם וללוטם לא יהיו טענות כלפי הכונס".

ביום 17.2.98 מסרה המבקשת למשיב שיק על סך 100,000 ש"ח. אולם, כבר למחרת, ביום 18.2.98, הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע הליכי הוצאה לפועל ועיכוב מימוש השיק.

בפני ראש ההוצאה לפועל התקיים דיון, במהלכו הובאו ראיות מטעם בעלי הדין. בסופו קבע ראש ההוצאה לפועל, כי לא הוכח שהמכונות שהמשיב מתיימר לזהותן כמכונות המשועבדות לו הן אכן מכונות ששועבדו לו - ובלשונו של ראש ההוצאה לפועל: "אין מנוס מלקבוע שהזיהוי של הנגר והקבלן הוא זיהוי מפוקפק שאין להסתמך עליו" (עמוד 3 להחלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 15.3.98). על כן, הורה ראש ההוצאה לפועל על ביטול ההליכים בעניין המטלטלין אצל המבקשת. יחד עם זאת, ראש ההוצאה לפועל דחה את הבקשה לעיכוב מימוש השיק.

3. על החלטה זו הוגשה על ידי המבקשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. טענת בא כוח המבקשת היתה, כי בשל לחץ, איומים, כפייה ועושק שהופעלו עליה, יש מקום לבטל את החוזה מחמת הפגמים ברצון שנפלו בו, ולהשיב למבקשת את השיק על סך 100,000 ש"ח. בית המשפט המחוזי נתן רשות ערעור, אך לגופם של דברים אישר את מסקנת ראש ההוצאה לפועל.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשה זו למתן רשות ערעור, אשר הוחלט לדון בה כאילו ניתנה רשות לערער, וערעור הוגש על פי הרשות שניתנה. הדיון בערעור הועבר להרכב שלושה.

לדעתנו, דין הערעור להתקבל.

4. המסכת העובדתית המצטיירת מטענות הצדדים, היא המסכת הבאה: ביום 16.2.98, הגיע כונס הנכסים מטעם המשיב, בלווי קבלני הוצאה לפועל למקרקעי המבקשת במטרה לתפוס מכונות, אשר לטענתו משועבדות למשיב. המבקשת התנגדה לתפיסת המכונות והוצאתן משטחה, בטענה שהמכונות להן טוען המשיב, אינן המכונות אותן יש לתפוס ולהוציא וכן, כי הוצאת המכונות משטחה, תסב לה פגיעה כלכלית קשה. המשיב הפעיל לחץ רב על המבקשת ואילץ אותה ליתן לו שיק על סך 100,000 ש"ח שאם לא כן, יוצאו המכונות לאלתר ממפעלה. הוצאת המכונות ממפעל המבקשת היתה גוררת את השבתת המפעל. המבקשת, אשר ביקשה להימנע מהשבתת מפעלה על עשרות פועליו ומהנזק שהיה נגרם לה עקב האילוץ להפר חוזים על פיהם התחייבה לספק סחורה ללקוחות ומוסדות, התחייבה לתת למשיב שיק על סך 100,000 ש"ח. שיק זה נמסר לו ביום 17.2.98, והמבקש 2 נתן אישור בכתב לפירעונו.

5. השאלה העיקרית השנויה במחלוקת בענייננו היא, אם מתן השיק על ידי המבקשת, נעשה בנסיבות שהיתה בהן משום הפעלת כפייה כלכלית על המבקשת. סעיף 17 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג1973- (להלן: חוק החוזים) קובע, כי:

"(א) מי שהתקשר בחוזה עקב כפייה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכוח או באיום, רשאי לבטל את החוזה.

(ב) אזהרה בתום לב על הפעלתה של זכות אינה בגדר איום לעניין סעיף זה".

בע"א 8/88 שאול רחמים בע"מ נ' אקספומדיה בע"מ, פ"ד מג(4) 95, 100, נקבע, כי לשון סעיף 17 לחוק רחבה מספיק כדי לכלול גם כפייה שהיא כלכלית בטיבה, קרי: כפייה המתקיימת כאשר אדם מתקשר בחוזה כדי להשתחרר מלחץ עסקי-מסחרי בלתי חוקי המופעל עליו.

עוד נקבע בפסיקה, כי לא כל לחץ כלכלי יש בו כדי להוות כפייה כלכלית המקנה זכות לביטולו של החוזה, ורק במקרים בהם הלחץ כרוך בפסול מוסרי, חברתי או כלכלי, שחיי עסקים ומסחר תקינים והוגנים לא יוכלו לשאתם, ניתן יהיה לבטל את החוזה (השופט חשין בע"א 1569/93 מאיה נ' פנפורד (ישראל) בע"מ, פ"ד מח(5) 705, 719).

6. בית המשפט המחוזי, קיבל את טענת המשיב, כי הפעולות שנעשו על ידו עד לקבלת השיק מאת המבקשת, היו בגדר אזהרה בתום לב על הפעלת זכות, כאמור בהוראת סעיף 17(ב) לחוק החוזים. ראשית, נקבע, כי המשיב הנו בעל זכות שאושרה לו על ידי ראש ההוצאה לפועל. עוד נקבע, כי המשיב פעל לצורך הגשמת הזכות באופן חוקי ומקובל ואין בפעולתו משום עבירה פלילית או אפילו עוולה אזרחית שיש בהן כדי להוציא את האזהרה מגדר אזהרה בתום לב.

מסקנתנו מאופן השתלשלות האירועים שונה מהמסקנה אליה הגיע בית המשפט המחוזי. בנסיבות המקרה, אין מדובר באזהרה בתום לב, אלא בהפעלת לחץ כלכלי "בלתי ראוי" על המבקשת.

7. אזהרה בתום לב היא אזהרתו של מי שמאמין בכנות, אף אם שלא בצדק, כי הוא בעל הזכות. תום הלב הנדרש כדי להוציא אזהרה על הפעלת זכות מגדר כפייה באיום, צריך להתייחס לשניים: לעצם קיומה של הזכות ולאמצעי הגשמתה. לעניין עצם קיומה של הזכות, לא ניתן לומר בענייננו, כי בבואו לתפוס את המכונות, סבר המשיב בתום לב, כי אכן מדובר במכונות המשועבדות לו.

בהחלטתו מיום 15.2.98, פירט ראש ההוצאה לפועל את רשימת המכונות אותן הורה לכונס הנכסים לתפוס:

"מכונה לחיתוך עץ תוצרת HOFER אוסטריה, מס' סידורי 2699.
מכונת פוסטפורמינג תוצרת MIDWEST ארה"ב דגם 2186UP.
מכונה אלקטרו מכנית תוצרת THERM-WEB ארצות הברית דגם B-62-CUSTOM.
מכונה תוצרת ACIMAL איטליה דגם TECNOLENGO מספר 21800."

בבואו לתפוס את המכונות, זיהה המשיב את המכונות, לא לפי מפרט טכני או סימני הזיהוי של היצרן (שם היצרן ומספר סידורי) כמפורט בהחלטת ראש ההוצאה לפועל, אלא לפי הפונקציה שהמכונות מילאו, כלומר:

"אם שועבדה מכונה לחיתוך עץ, הלך הקבלן עם הנגר ושניהם חיפשו מכונה המסוגלת לחתוך עץ. ומשמצאו מכונה כזו, הצביעו עליה כעל הנכס המשועבד (החלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 15.3.98, עמוד 2)".

המבקשת התנגדה להוצאת המכונות ממפעלה, בטענה, שהמכונות אותן התיימר המשיב לזהות כמכונות המשועבדות לו, אינן המכונות ששועבדו לו אלא מכונות אחרות ועל כן צו הכינוס אינו חל עליהן. המבקשת אף הציעה שהמכונות תיבדקנה על ידי מהנדס מומחה לצורך זיהויין הוודאי, אולם המשיב התנגד להצעתה. לדעתי, בסירוב זה של המשיב להצעת המבקשת יש כדי להעיד על חוסר תום לבו, ככל שהדבר נוגע לקיומה של זכותו במכונות. המשיב, אשר טען כי סימני הזיהוי של יצרני המכונות טושטשו, היה מודע לקושי בזיהוי המכונות. על כך ניתן ללמוד אף מהעובדה שבהסכם שנכרת בין הצדדים, המשיב הסתפק בזיהוי המכונות שכנגדן התחייב שלא לפעול, על דרך תיאור הפונקציה אותן הן ממלאות מבלי לציין את סימני הזיהוי של היצרן ומבלי לצרף מפרט טכני. אכן, מתיאור המכונות בהסכם הנ"ל לא ניתן ללמוד או להשתכנע כי מדובר באותן מכונות שפורטו בהחלטתו של ראש ההוצאה לפועל.

מהאמור עולה, כי המשיב, אשר ידע כי זיהוי המכונות על ידו אינו משכנע, ובוודאי אינו זיהוי וודאי, היה צריך להסכים להצעת המבקשת להזמין מהנדס מומחה. סירובו של המשיב שלל את האפשרות לקבוע אם המכונות אותן ביקש לתפוס הן אלה אליהן התייחס הצו של ראש ההוצאה לפועל. בנסיבות אלה, לא ניתן לומר, כי בשעה שהזהיר את המבקשת, שאם לא תיענה לדרישתו למסור לידיו שיק ע"ס 100,000 ש"ח יוצאו המכונות ממפעלה, סבר המשיב בתום לב, כי המכונות משועבדות לו.

8. הגם שלחץ כלכלי בלתי לגיטימי, הנו תנאי הכרחי לקיומה של כפייה-מקנה-זכות, לא די בו. רק לחצים כבדים אשר פוגעים בצורה חריפה בחופש הרצון החוזי של המתקשר, ייחשבו כפגמים ברצון. בין המבחנים שנקבעו בפסיקה לקביעת עוצמת הלחץ ניתן למנות את מבחן קיומה של אפשרות מעשית לפנות לערכאות כדי למנוע את הפעלת האיום ואת מבחן הייעוץ המשפטי. נקבע, כי בקבלת ייעוץ משפטי עצמאי יש, על דרך העקרון, כדי להחליש טיעון של כפייה ובנסיבות מסוימות אף כדי לשלול כפייה מכל וכל (ראו עניין מאיה דלעיל, בעמוד 721).

ברוח זו, בית המשפט המחוזי ייחס חשיבות רבה לעובדה, שאת המשא ומתן בין הצדדים, אשר בסיומו נמסר השיק למשיב, ערכו עורכי דין. מסקנתו של בית המשפט היתה, כי בפני המבקשת היתה ברירה סבירה אחרת זולת הכניעה ללחצי המשיב ומקום שהיא לא בחרה באלטרנטיבה זו, לא היה כל מקום לטענת הכפיה.

אף בעניין זה מסקנתנו שונה מהמסקנה אליה הגיע בית המשפט קמא. חרף העובדה שאת המשא ומתן מטעם המבקשת ניהל עורך דין, אין לומר, כי בפני המבקשת עמדה אלטרנטיבה מעשית של פנייה לערכאות לשם קבלת סעד שיפוטי. בהתחשב בתוצאה הקשה שהיתה מתקבלת אילו סרבה המבקשת לדרישת המשיב, דהיינו שהמשיב יממש איומיו ויוציא עוד באותו יום את המכונות משטחה, ברי שהלחץ עליה היה מיידי וקשה. בהעמידו בפני המבקשת את הברירה - מתן שיק על סך 100,000 ש"ח או הוצאת המכונות משטח המפעל על אתר, תוך שהוא מודע לנזק שעתידה פעולה כזו להסב למבקשת - המשיב לא הותיר בידי המבקשת קווי התנהגות חלופיים, אלא להתחייב ולתת שיק כאמור. במצב דברים זה, ברי כי על המבקשת הופעל לחץ בלתי "ראוי", שהביאה לתת למשיב את השיק על סך 100,000 ש"ח.

9. מן המקובץ עולה, כי על המבקשת הופעלה כפייה כלכלית בלתי ראויה, אשר גרמה לה להיכנע לדרישת המשיב ולהתקשר עמו בחוזה, על פיו העבירה לידיו את השיק. בנסיבות אלה, קמה למבקשת הזכות לבטל את החוזה כאמור בהוראת סעיף 17(א) לחוק החוזים. המבקשת ממשה זכותה זו תוך זמן סביר, כאשר למחרת מתן השיק, פנתה לראש ההוצאה לפועל, בבקשה לעיכוב מימוש השיק.

בנסיבות אלה, דין הערעור להתקבל, ופסק דינו של בית המשפט המחוזי מתבטל. נוכח כל המפורט לעיל, מוצדקת היתה פניית המבקש לעיכוב מימוש וגביית השיק, ועל ראש ההוצאה לפועל היה להעתר לה. אנו מחליטים, איפוא, על עיכוב מימוש השיק. בנסיבות המקרה, טוב יעשה המשיב אם יחזיר את השיק למבקשת, על מנת למנוע את הצורך בהתדיינות נוספת. המשיב יישא בהוצאות המבקשת בכל הערכאות בסכום כולל של 20,000 ש"ח.

ניתן היום, ה' באדר התשנ"ט (21.2.99).

המשנה לנשי ט

העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
98075390.E05 /עכב


מעורבים
תובע: לוטם רהיטים בע"מ
נתבע: בנק דיסקונט לישראל בע"מ
שופט :
עורכי דין: