ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בוריס נזרוב נגד שירותי אלאמין פקיעין בע"מ :

בפני כבוד השופטת שושנה שטמר, שופטת עמיתה

המערער

בוריס נזרוב

נגד

המשיב

שירותי אלאמין פקיעין בע"מ
ע"י עוה"ד יאסר ג'ובראן

פסק דין

!. המערער התקשר עם המשיבה בהסכם, לפיו נטלה המשיבה על עצמה לבצע בדירתו של המערער עבודות אלומיניום בעלות כוללת של 52,000 ₪. אין מחלוקת כי המערער שילם למשיבה עבור העבודה שבוצ עה שני תשלומים: הראשון בסכום של 10,000 ₪ במזומן, והשני בסכום של 25,000 ש"ח בשיק. המחלוקת היא לגבי הסכום של 17,000 ₪, שהוא בגובה היתרה, אשר אמורה הייתה להשלים את מחיר העבודה לסכום של 52,000 ₪. המערער טען כי שילם סכום זה במזומן עוד לפני תחילת העבודה שכן היה מיועד לרכישתם של חומרי האלומיניום, שהמשיבה עמדה להזדקק להם לצורך ביצוע העבודה. מנגד טענה המשיבה כי סכום זה לא שולם לה.

2. מחלוקת נוספת הייתה לגבי סכום של 2000 ₪. המשיבה תבעה סכום זה בכתב תביעתה. לא הייתה מחלוקת כי המערער ביקש להתקין מנוע מסו ג מסויים בחלונות, כאשר מנוע זה לא היה בהסכם בינו לבין המשיבה. המחלוקת היא מי שילם עבור המנוע: המערער טוען כי הוא שילם ישירות לספק , ואילו המשיבה טענה כי היא שילמה.

3. בפסק דינו קבע בית משפט קמא כי המערער לא הוכיח את טענתו ששילם את הסכום של 17,000 ₪ וכן את הסכום של 2000 ₪. לפיכך חייב אותו בתשלומם למשיבה.

4. כעולה מתיאור העובדות, פסק הדין דן בעניינים שבעובדה, וההלכה היא כי בית משפט לערעורים לא יתערב בדרך כלל בקביעות עובדתיות של בית משפט קמא כאשר הן מבוססות על אמון שבית משפט קמא נתן או לא נתן לעדים ש שמע, אולם ערכאת הערעור רשאית להתערב בקביעות עובדתיות בפסק דין של ערכאה נמוכה יותר, אם הן מבוססות על הגיון או על מסקנה שבהגיון:
בע"א 9784/05 ‏ עיריית תל אביב יפו נ' 1 ידידיה גורן, עו"ד (פורסם בנבו) כתב לעניינו בית המשפט העליון:
"אכן הלכה היא עימנו כי בית משפט שלערעור ימעט להתערב בממצאי עובדה ומהימנות, ב של היתרון הממשי שיש לערכאה הדיונית בעניינים אלה כערכאה השומעת ורואה את העדים והיכולה להתרשם מהם באופן ישיר ובלתי אמצעי ( ראו: ע"א 5435/07 אבו ליל נ' נ.א.ע. מהנדסים בע"מ, פסקה ט ( טרם פורסם, [פורסם בנבו], 10.3.2009); ע"פ 2485/00 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(2) 918, 924 (2001)). עם זאת, להלכה זו נקבעו חריגים בהתקיים נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת למשל מקום שבו ממצאי העובדה אינם מעוגנים בחומר הראיות או מקום שבו הגרסה העובדתית שנתקבלה אינה מתיישבת עם מבחנים של היגיון ושכל ישר ( ראו: ע"א 11968/04 ראובן פלד עבודות בנין בע"מ נ' בית הארחה - מעלה החמישה, פסקה 6 ( טרם פורסם, [פורסם בנבו], 24.8.2006); ע"א 10225/02 פרץ נ' פרץ בוני הנגב אחים פרץ בע"מ, פסקה 3 ( לא פורסם, [פורסם בנבו], 15.1.2004); ע"א 6768/01 רגב נ' מדינת ישראל, נט(4) 625, 631 (2004); חמי בן נון הערעור האזרחי 243-236 (2004) ( להלן: בן נון, הערעור האזרחי)) .כמו כן וככל שהדבר נוגע למסקנות אותן הסיקה הערכאה הדיונית מן הממצאים העובדתיים שקבעה, אין לערכאה הדיונית יתרון על פני ערכאת הערעור ( בן נון, הערעור האזרחי,( 243-242)

בחינתו של פסק הדין של בית משפט קמא מראה כי איננו מבוסס על אמון שנתן או לא נתן בעדותו של המערער או בעדותו של מנהלה של המשיבה. אמנם בית משפט קמא לא נתן אמון בדברי חברו של המערער, אשר העיד כי נכח בעת שהמערער ש ילם למשיבה את הסכום של 17,000 ₪, אולם אין בפסק הדין קביעה כי המערער לא דיבר אמת בעדותו. פסק דינו של בית משפט קמא מבוסס על הנחות שבהגיון של בית משפט קמא. בהנחות אלו של בית משפט קמא , עם כל הכבוד לו, דעתי שונה . אבוא לנמק.

5. אכן הודאתו של המערער שהוא היה חייב על פי ההסכם סכום של 52,000 ₪ (בכפוף לטענתו כי בעבודה נפלו פגמים רבים שעל המשיבה לתקן, וטענה באשר לזכותו לקזז את ערך הליקויים, שנזנחה במהלך המשפט בבית משפט קמא) מהווה "הודאה והדחה". אולם, לאחר שבחנתי את הטיעונים של הצדדים, דעתי היא, כאמור, כי ההגיון והשכל הישר – לעמדתי – מראים כי המערער עמד בנטל זה.

6. על פי ההסכם בין הצדדים נקבע כי התמורה תשולם בשלושה שיעורים: שעור ראשון "לפני תחילת העבודה", תשלום שני " אחרי התקנת משקוף עוור והזמנת אלומיניום" (ההדגשה בקו שלי ש.ש), תשלום שלישי "אחרי סיום העבודה ומסירתה". מועד חתימת ההסכם היה 28/11/2013. המשיבה הציגה שתי חשבוניות. הראשונה מיום 10/1/2013 על סכום של 10,000 ₪ והשניה מ יום 26/8/14 על סכום של 25,000 ₪. משמע כי הסכום של 10,000 ₪ שולם כ-10 חודשים לפני מועד חתימת ההסכם. טענתו של מנהלה של המשיבה כי הסכום שולם במועד זה הייתה, שהצדדים היו בקשר עוד לפני חתימת ההסכם. המערער טען כי קיבל היתר בניה רק ב יום 29/7/13 ולכן לא ייתכן כי כבר ב-10/1/13 הניחה המשיבה "משקוף עיוור" בדירה, ולפיכך התאריך המצויין בחשבונית איננו נכון ואיננו אפשרי. דעתי היא שאם היה הסכום של 10,000 ₪ משולם לפני חתימת ההסכם ועוד בכ-10 חודשים, היו הצדדים כותבים בהסכם כי סכום זה, שהוא השני לפי ההסכם, שולם. הצדדים לא כתבו כך בהסכם, משמע כי לא ניתן להניח כי התשלום השני לפי ההסכם או הראשון לפי טענת המשיבה, שולם לפני חתימת ההסכם .

7. זאת ועוד: לפי ההסכם התשלום עבור הנחת משקוף עיוור הוא השני. המשיבה לא נתנה הסבר כלשהו מדוע, לגירסתה, ויתרה על התשלום הראשון וקיבלה מיד, 10 חודשים לפני חתימת ההסכם, את התשלום השני על פי ההסכם. ההגיון אומר כי המשיבה קיבלה את התשלום הראשון במזומן, כגירסת המערער, בסמוך לאחר חתימת ההסכם, ואחר כך, לאחר שהתקינה את המשקוף העיוור, קיבלה סכום נוסף אף הוא במזומן בסכום של 10,000 ₪.

8. דעתי שונה מזו של בית משפט קמא לפיה הסכום של 17,000 ₪ כתשלום ראשון גבוה מדי , ולפיכך יש להניח כי לא שולם. יש לקחת בחשבון כי על המשיבה היה לרכוש חומרים. מכאן שאין לנו ראיה כי סכום זה גבוה מדי בהתחשב שהיה על המערער לשלמו לפני תחילת העבודה.

9. אין מחלוקת כי גם הסכום של 10,000 ₪ שולם אף הוא במזומן. לפיכך אין מקום לחשוב כי המערער המציא גירסה של תשלום במזומן על מנת להתחמק מתשלום.

10. המערער טען כי נהג עם תחילת הבניה להוציא סכומים גבוהים מהבנק מדי שבוע על מנת לשלם לקבלנים שבנו את דירתו ומתוכם שילם למשיבה את הסכום של 17,000 ₪. בית משפט קמא סבר כי העובדה שהמערער לא הביא את דפי הבנק פועלת לחובתו. לעמדתי, אין לפרש את אי הצגת דפי הבנק לרעתו של המערער, כיוון שלא ניתן היה ללמוד מהם אם הסכום של 17,000 ₪ אכן שולם, שכן המערער לא טען כי הוציא 17,000 ₪ אלא סכומים גדולים במזומן, ולפיכך לא ניתן ללמוד אם שולם מהם גם הסכום של 17,000 ₪.

11. מעיון בתדפיסי המיסורנים בין הצדדים מהסלולארי של המערער עולה כי המשיבה לא תבעה את הסכום של 17,000 ₪ עד המועד בו הוגשה התביעה בנובמבר 2015. עובדה זו תומכת בגירסת המערער לפיה המשיבה באה וטענה כי יש יתרת חוב של 19,000 ₪ רק לאחר שהמערער טען לפניה כי יגיש נגדה תביעה כיוון שהיא לא באה לתקן את התיקונים הדרושים.
המערער הפנה למיסרון מיום 12/6/15, בו הזכיר למשיבה כי שילם לה במזומן, ולא הוצגה תגובה כלשהי למסרון זה.
12. לגבי הסכום של 2000 ₪ שהמשיבה טענה כי היא שלמה אותו בגין רכישת המנוע, הרי נטל השכנוע הוא על המשיבה להראות כי היא , ולא המערער שלמו אותו לספק. המערער טען כי הוא שילם אותו. בית משפט קמא קבע כי המערער לא הציג קבלה על התשלום על אף שטען כי יש לו קבלה כזו. יש לזכור כי המשיבה היא חברה שחזקה עליה שהיא שומרת מסמכים, בעוד שהמערער לא היה מיוצג. המשיבה טענה כי היא שלמה את הסכום. לפיכך, יש לייחס את העדר הקבלה מצדה על התשלום לחובתה. בנסיבות אלו, ההגיון ונטל השכנוע המוטל על המשיבה, מחייבים, לעמדתי, לקבוע כי המשיבה לא עמדה בנטל השכנוע להראות כי היא שילמה עבור המנוע.

13. לסיכום אני מקבלת את הערעור ומורה על ביטול פסק דינו של בית משפט קמא. יש לראות את תביעת המשיבה כנדחית. אני מחייבת את המשיבה בהוצאותיו של המערער בערעור בסכום כולל של 4,000 ש"ח, והוא יישא ריבית חוקית והפרשי הצמדה החל מהיום.

ניתן היום, ב' תשרי תשע"ח, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: בוריס נזרוב
נתבע: שירותי אלאמין פקיעין בע"מ
שופט :
עורכי דין: