ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין זוהיר דאוד פרח נגד לשכת עורכי הדין בישראל :

החלטה בתיק רע"א 5492/17 בבית המשפט העליון

לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן

המבקש:
זוהיר דאוד פרח

נ ג ד

המשיבים:
1. לשכת עורכי הדין בישראל

2. מגדל חברה לביטוח בע"מ

3. עזבון המנוח משה ענבר

בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט הבכיר י' גריל וכבוד השופטים ב' טאובר וס' ג'יוסי) בע"א 20274-12-16 מיום 5.5.2017

בשם המבקש:
עו"ד רפי אמסלם

החלטה

1. בין המבקש לבין חברת אנגל מרכזי מסחר בע"מ (להלן: החברה) התנהל הליך בוררות על רקע סכסוך שמקורו בכישלון מיזם עסקי משותף להקמת מרכז מסחרי על מקרקעין בבעלות המבקש בנצרת (להלן: הבוררות והמקרקעין). בהתאם לשני הסכמים שנחתמו בין המבקש לבין החברה, הראשון היה אמור להעביר חלק מהמקרקעין לחברה בתמורה לתשלום כספי ולכך שזו תקים על המקרקעין מרכז מסחרי (להלן: הסכמי המיזם העסקי). זהות הבורר בבוררות נקבעה על ידי יושב ראש מחוז תל אביב-יפו של לשכת עורכי הדין בישראל – היא המשיבה 1 לפניי (להלן: הלשכה). זאת בהתאם להסכמות מוקדמות בין החברה לבין המבקש. בסופה של הבוררות נקבע כי המבקש הפר את ההסכמים שכרת עם החברה, ולפיכך עליו לפצותהּ בסכום של כ-20,000,000 ש"ח. החברה הגישה בקשה לאישור פסק הבוררות, ואילו המבקש עתר לביטולו. בסמוך לכך התברר למבקש כי הבורר – אשר המשיב 3 לפניי הוא עיזבונו (להלן: הבורר ועיזבון הבורר) – הורשע עובר למינויו כבורר בעבירה פלילית ובעבירת משמעת; וכי במהלך הבוררות ניהל הבורר קשר ישיר עם בא כוחה של החברה ועם אחד מעדיהּ. ביום 21.4.2005 קבע בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ש' וסרקרוג) כי יש לתקן חלקית את פסק הבורר, ולפיכך החזיר את הפסק לצורך השלמתו לבורר. בצד זאת, נותרה על כנה קביעת הבורר שלפיה המבקש "טרפד", כלשונו, את השלמת הסכמי המיזם העסקי.

2. בתום הליכים משפטיים שונים הגיעו הצדדים לפשרה, שבמסגרתה הוסכם כי כל אחד מהסכמי המיזם העסקי "יחשב כבטל". כתוצאה מכך בוטלו מרבית החיובים שבהם חויב המבקש בפסק הבורר והוא קיבל בחזרה לידיו את זכויות הבעלות במקרקעין (להלן: הסכם הפשרה). ביום 10.5.2010 אישר בית משפט זה (השופטים א' פרוקצ'יה, ס' ג'ובראן וי' דנציגר) את הסכם הפשרה. על רקע זה הגיש המבקש את התביעה נושא הבקשה דנן, שכוונה – בין היתר – נגד עיזבון הבורר, נגד מי שביטחה אותו בפוליסת אחריות מקצועית (היא המשיבה 2 לפניי), ונגד הלשכה; ושבגדרה תבע המבקש פיצויים עבור הסכומים ששילם כשכר טרחה עבור הבורר, סכומים נוספים ששילם עבור ייצוג בהליך הבוררות ובהליך לביטול פסק הבוררות, וכמו כן פיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה לו.

3. ביום 19.10.2016 קיבל בית משפט השלום (כבוד השופטת א' הוך-טל) את התביעה באופן חלקי בכל האמור בטענות המבקש נגד הלשכה; ודחה את חלקי התביעה שעניינם בטענות המבקש נגד המשיבים האחרים. הקביעות הרלוונטיות לבקשה דנן הן אלו הנוגעות ללשכה. נפסק כי העובדה שזו לא גילתה למבקש על אודות העבר הפלילי והמשמעתי של הבורר – על אף שידעה על כך – עולה כדי הפרה של חובת הזהירות שבה היא חבה כלפיו. ברם, בית המשפט קבע כי המבקש אינו זכאי לפיצוי. זאת, משלא הוכיח את נזקיו הנטענים ובהיעדר קשר סיבתי בין הפרת חובת הזהירות לבין הנזק. אשר לנזק, נקבע כי בפועל לא נגרם למבקש נזק ממון ממשי בעקבות כישלון המיזם העסקי עם החברה, שכן בהסכם הפשרה בוטלו מרבית החיובים שהוטלו בפסק הבורר על המבקש; וכמו כן נקבע כי הבעלות במקרקעין תשוב לידיו. בית המשפט הטעים כי הדרך היחידה של המבקש לשפר את מצבו באמצעות הליך הבוררות הייתה אפשרית רק לו התקבלה טענתו כי החברה הפרה את הסכמי המיזם העסקי. ואולם – כעולה מפסק הדין – הבורר דחה טענה זו, וכך גם בית המשפט המחוזי לאחריו. קביעה אחרונה זו של בית המשפט המחוזי נותרה על כנה טרם גיבוש הסכם הפשרה, ומשכך "אינה יכולה להיחשב כגורמת נזק". לכך הוסף, כי ההליכים שנקט המבקש לאחר פסק הדין בהליך ביטול פסק הבוררות הובילו לשיפור במצבו, ולכן לא נגרם לו נזק ממון. אשר לרכיב הקשר הסיבתי – כאמור מעלה – בית המשפט מצא כי אף זה לא מתקיים. זאת שכן לא הוכח כי הוצאות הבוררות והוצאות שהוציא המבקש בהליכים לאחר מכן היו נחסכות למבקש אלמלא הפרה הלשכה את חובת הזהירות. עוד צוין כי המבקש לא עמד בנטל הקטנת הנזק, שכן היה מיוצג על ידי שני משרדי עורכי דין. עם זאת, פסק בית המשפט למבקש פיצוי עבור עגמת נפש בסך של 80,000 ש"ח.

4. ביום 5.6.2017 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד השופט הבכיר י' גריל והשופטים ב' טאובר וס' ג'יוסי) ערעורים שהגישו המבקש והלשכה על פסק הדין. נקבע כי בהינתן הסכם הפשרה שעליו חתם המבקש, החלטת בית המשפט המחוזי בהליך הביטול, שבמסגרתה אושרו הקביעות המרכזיות של הבורר, נותרה על כנה ולכן קם כלפי המבקש מעשה בית דין החוסם אותו מלטעון שדינה של הבוררות להתבטל. לכך הוסיף בית המשפט המחוזי כי נוכח החתימה על הסכם הפשרה לא נגרם למבקש נזק ממון; וכי זה – כקביעת בית משפט השלום – אכן שיפר את מצבו של המבקש. כמו כן נותרו על כנן קביעות בית משפט השלום שלפיהן אין לשפות את המבקש על ההוצאות שהוציא בשכר טרחת הבורר משום שהמבקש היה נאלץ בכל מקרה לשלם את שכר הטרחה של הבורר שמולו נערך הליך הבוררות. כמו כן, קבע בית המשפט המחוזי כי המבקש לא זכאי להשבת ההוצאות שהוציא במסגרת הליכי הייצוג מול הבורר והליכי ביטול פסק הבורר משום שלא סיפק הסבר ראוי להעסקת שני משרדים במקביל. לבסוף, דחה בית המשפט המחוזי את ערעורה של הלשכה בנוגע לגובה הפיצוי בנזק הלא ממוני, וקבע כי יש להשאיר את גובה הפיצוי על 80,000 ש"ח.

5. מכאן הבקשה שלפניי. בתמצית, טענת המבקש היא כי משמעותה של הפרת חובת הגילוי על ידי הבורר – לא כל שכן הגוף הממנה אותו (לענייננו הלשכה) – מובילה לתוצאה הכרחית אחת והיא לביטול פסק הבורר. לפיכך, טוען המבקש, כי שגו הערכאות הקודמות בקביעתן שלפיה לא נגרם לו נזק כתוצאה מניהול הליך הבוררות ומניהול הליכי ההשגה עליה, שכן לו היה יודע על אודות נסיבותיו האישיות של הבורר לא היה מסכים לניהול הבוררות בפניו. לכך הוסף כי – בניגוד לקביעות הערכאות הקודמות – הסכם הפשרה לא היטיב את מצבו של המבקש. עוד טוען המבקש כי הערכאות הקודמות שגו בכך שלא ערכו הפרדה בין נזק שעניינו בהוצאות שהוצאו עבור ניהול הבוררות לבין נזקים שעניינם בהוצאות שהוצאו עבור ניהול הליכי ההשגה עליה; וכי לא היה מקום לקבוע כי הוא לא עמד בנטל הקטנת הנזק בכל הנוגע להעסקת שני משרדי עורכי דין. זאת, בפרט בשים לב להיקפו הכלכלי הניכר של ההליך. לבסוף, מבקש המבקש להגדיל את סכום הפיצוי שנפסק לו עבור נזק לא ממוני.

6. לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" ניתנת במשורה מקום שבו נגרם עיוות דין חמור או כאשר המקרה מעורר שאלה החורגת מעניינים הפרטי של הצדדים (רע"א 8113/10 יעקובוביץ נ' סויסה, פסקה 7 (21.12.2010); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ, פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). השאלות שעולות מהבקשה דנן נוגעות בעיקרן לסכסוך הפרטני שבין המבקש לבין הלשכה בנוגע לשאלת קיומו של נזק למבקש ולבחינת הקשר הסיבתי שבין אי הגילוי על אודות עברו של הבורר לבין ההוצאות שהוציא המבקש. טענות אלו מכוונות לקביעות העובדתיות של בית משפט השלום, שאומצו כאמור על ידי בית המשפט המחוזי, ולאופן יישום הדין בנסיבותיו הפרטניות של המקרה דנן. כידוע, לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בקביעות בכגון דא, לא כל שכן ב"גלגול שלישי" (רע"א 3187/17 זעירא נ' בראון, פסקה 5 (15.6.2017)). כך גם באשר לטענות המבקש שעניינן בתקפותו של פסק הבורר. חרף ניסיונו של המבקש לשוות להן נופך עקרוני, טענות אלו נוגעות בעיקרן לאופן יישום הדין על המקרה שלפנינו. משכך, אין עילה על פי אמות המידה המקובלות למתן רשות ערעור בגלגול שלישי.

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏ה' בתשרי התשע"ח (‏25.9.2017).


מעורבים
תובע: זוהיר דאוד פרח
נתבע: לשכת עורכי הדין בישראל
שופט :
עורכי דין: