ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ליאב אביטן נגד המוסד לביטוח לאומי :

12 ספטמבר 2017
בפני כבוד השופט אסף הראל
נציג ציבור (עובדים) מר יעקב בן הר
נציגת ציבור (מעסיקים) גב' מרים נשר

התובע
ליאב אביטן, ת.ז. XXXXXX289
ע"י ב"כ עו"ד א' קלוזנר
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד ר' חן

צד ג'

-

שמיר און, ת.ז. XXXXX634
ע"י ב"כ עו"ד פאעור

החלטה

ביום 30.7.13 ארעה לתובע תאונת דרכים בעת שנהג על אופנוע ( להלן – התאונה או תאונת הדרכים). התובע נפגע באיברים שונים בעקבות התאונה. הוא טוען כי תאונת הדרכים ארעה לו תוך כדי ועקב עבודתו, עת שהועסק על ידי און שמיר ( להלן – שמיר). הוא עותר להכיר בתאונת הדרכים כפגיעה בעבודה, כמשמעות המונח בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [ נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 ( להלן – החוק). הנתבע מכחיש את טענות התובע וטוען כי התאונה לא ארעה לתובע תוך כדי ועקב עבודתו אצל שמיר. לחילופין, עותר הנתבע – במסגרת הודעת צד ג' שהגיש כנגד שמיר - כי ככל שתתקבל התביעה, יחוייב שמיר לשפות את הנתבע בהתאם לסעיף 369 לחוק. שמיר מכחיש כי העסיק את התובע ביום התאונה וטוען כי יש לדחות את התביעה. לחילופין עותר הוא לדחות את הודעת צד ג' שהגיש כנגדו הנתבע.

על התשתית העובדתית הבאה לא היתה מחלוקת. על פי תשתית עובדתית מוסכמת זו, ביום 29.7.13 שררו בין התובע לבין שמיר יחסי עובד-מעביד. התאונה ארעה כאשר התובע נהג על אופנוע השייך לו, ולא לשמיר. בעת קרות התאונה, לא היה בידי התובע ביטוח חובה בהתאם לפקודת ביטוח רכב מנועי [ נוסח חדש], התש"ל – 1970. שמיר מפעיל עסק, במסגרתו פועלים שליחים על אופנועים. קיימים מקרים בהם השליחים המועסקים ע"י שמיר מבצעים שליחויות באמצעות אופנועים פרטיים שלהם.

שמענו את עדותו של התובע. מטעם התובע העיד גם דרור קופקה, אשר עבד בתקופה הרלוונטית אצל שמיר כשליח ( להלן – דרור). שמיר העיד מטעמו. לאחר שנתנו את דעתנו לכלל הראיות שהוצגו בפנינו ולכלל טענות הצדדים, באנו לכדי מסקנה כי יש לקבל את טענת התובע לפיה תאונת הדרכים ארעה לו תוך כדי ועקב עבודתו כעובד שכיר של שמיר.

שעת קרות התאונה
שמיר ודרור לא ראו את קרות התאונה. היחיד מבין העדים שיכול היה להעיד מידיעה אישית על מועד קרות התאונה, היה התובע. בהודעתו לחוקר הנתבע ( מוצג נ/2) טען כי התאונה ארעה " בסביבות השעה 17:00 פלוס מינוס" לאחר ששמיר הורה לו להגיע למרכז הכרמל ( עמוד 1, שורה 22 למוצג נ/2). בטופס התביעה שהגיש לנתבע ( מוצג נ/1) טען שהתאונה ארעה בשעה 16:30. בהליך פלילי שהתנהל כנגד התובע בשל התאונה, טען התובע בעדותו בחודש 2/15 כי התאונה ארעה בשעה 16:00 ( מוצג נ/6). בעדותו בפנינו ציין התובע כי הוא לא יכול לזכור במדויק את שעת קרות התאונה וכי זו ארעה בין 16:00 או 16:30 לבין 17:00 ( עמוד 9 לפרוטוקול).

סביר בעינינו כי כיום, בחלוף ארבע שנים ממועד קרות התאונה, לא יכול התובע לזכור במדויק את שעת קרות התאונה. כך גם לא במהלך ההליך הפלילי שהתנהל נגדו בחודש 2/15. זאת בשל חלוף הזמן. אנו מעדיפים להשתית את קביעתנו בענין זה על מסמך של משטרת ישראל מיום התאונה ועל גרסה שמסר התובע למשטרה. בדו"ח פעולה של המשטרה, שנערך על ידי שוטר שהגיע למקום התאונה בשעה 16:56, צויין כי נמסר על האירוע בשעה 16:45 ( מוצג נ/4). בנוסף, בהודעה שמסר התובע למשטרת ישראל ביום 13.8.13, בסמוך לאחר התאונה, ציין התובע כי התאונה ארעה בשעה 16:45 לערך ( מוצג נ/5, בעמוד 2 בשורה 9). אנו קובעים איפוא כי התאונה ארעה בשעה 16:45.

אופן העסקת השליחים על ידי שמיר
כפי שהוברר בפנינו, שמיר הפעיל בתקופה הרלוונטית עסק שבו משונעים מוצרי מזון מבתי עסק שונים בחיפה ללקוחות שהזמינו את מוצרי המזון. שינוע זה מתבצע באמצעות שליחים, כדוגמת התובע ודרור, הנוהגים על אופנועים. השליחים מקבלים – באמצעות מכשיר טלפון מסוג " מירס" של שמיר שנמסר להם לצורך העבודה – הוראות משמיר באשר למקומות שאליהם הם נדרשים להגיע לשם ביצוע השליחויות ( סעיפים 3 ו- 5 לתצהיר שמיר; עדותו בעמודים 18, 21 לפרוטוקול; עדות התובע בעמוד 7 לפרוטוקול וסעיף 5( ה) לתצהירו; ועדות דרור בעמוד 13 לפרוטוקול).

בעסק של שמיר, הועסקו השליחים בשתי משמרות. האחת, משמרת בוקר, אשר מתחילה בשעה 12:00. השניה, משמרת ערב, המתחילה בשעה 18:00 ומסתיימת בשעה 24:00. במשמרת בוקר מועסקים חמישה שליחים ובמשמרת ערב מועסקים שמונה עד תשעה שליחים. שעות העומס במשמרת הבוקר הן עד השעות 15:00-15:30, אז מסיימים אנשים לאכול ארוחת צהריים. בין השעה 15:00 לשעה 18:00 אין כמעט לחץ בעבודה ( עדות שמיר בעמודים 18 ו- 21 לפרוטוקול; הודעתו לחוקר הנתבע – מוצג נ/3 – בשורות 17-18; סעיף 9 לתצהיר שמיר; עדות התובע בעמוד 8 לפרוטוקול; עדות דרור בעמוד 16 לפרוטוקול). לעתים עובדים השליחים משמרת כפולה, היינו החל מהשעה 12:00 ועד השעה 24:00 ( עדות דרור בעמוד 14 לפרוטוקול; עדות התובע בעמוד 8 לפרוטוקול).

העסקת התובע על ידי שמיר
דרור הוא זה שהציג את התובע בפני שמיר. בעקבות זאת, נפגש התובע עם שמיר לפגישה קצרה, על מנת לבחון את העסקתו על ידי שמיר. שמיר החליט להעסיק את התובע. שמיר והתובע לא חתמו על מסמך כלשהו בקשר להעסקה זו. בעקבות זאת נמסר לתובע – על ידי בנו של שמיר אותו פגש התובע בהמשך – מכשיר טלפון מסוג " מירס" וכן תיק חימום המיועד לשמור על מוצרי המזון חמים במהלך שינועם באופנוע ( עדות התובע בעמודים 7-8 לפרוטוקול; סעיפים 5( ד)-5(ה) לתצהירו; הודעתו לחוקר הנתבע – מוצג נ/2 – שורות 7-9).

כאשר שמיר מקבל שליח לעבודה, הוא מעסיק אותו בהתחלה לניסיון למשך מספר שעות מצומצם, במשמרת ערב. רק ככל ששמיר מרוצה מאופן ביצוע העבודה, הוא ממשיך בהעסקת השליח ( הודעת שמיר לחוקר הנתבע- מוצג נ/3 – שורות 7-8).

לא היתה מחלוקת כי התובע הועסק על ידי שמיר ביום 29.7.13. גרסת שמיר הינה כי זה היה יום העבודה הראשון של התובע, לצורך ניסיון, וכי לא הספיק להודיע לתובע האם התקבל לעבודה או לא וגם לא הודיע לו ביום 30.7.13 כי עליו לעבוד במשמרת ערב. לפי שמיר, רק לקראת השעה 18:00 ביום 30.7.13 התכוון לבחון האם זקוק הוא לעבודת התובע, אלא שהתאונה ארעה קודם לכן ומשכך הדבר כבר לא היה רלוונטי. לפי שמיר, לאחר משמרת הנסיון שבה עבד התובע ביום 29.7.13, לא היה עמו שמיר עוד בקשר ( עדות שמיר בעמוד 21 לפרוטוקול; סעיף 7 לתצהירו). התובע, מנגד, טוען כי עובר ליום 30.7.13, הועסק על ידי שמיר יומיים ברציפות.

אנו מקבלים את גרסת התובע בענין זה, וקובעים כי שמיר העסיק את התובע גם בימים 28-29.7.13, וזאת בנוסף להעסקה ביום 30.7.13 אליה נדרש בהמשך. אנו דוחים את גרסת שמיר כי התובע לא עבר את שלב ההעסקה בנסיון אשר התקיים ביום העבודה הראשון שלו. קביעתנו זו אנו משתיתים על גרסת התובע אשר זכתה לחיזוק מגרסת דרור.

גרסת התובע, כי עובר ליום התאונה הועסק אצל שמיר במשך יומיים, עלתה לראשונה כבר בהודעתו לחוקר הנתבע ( מוצג נ/2, שורות 3-8 ו- 16). גרסתו זו נותרה עקבית בהמשך – עת חזר עליה בתצהירו ( סעיף 3 לתצהיר התובע). גרסת התובע לא נסתרה בחקירתו הנגדית ( עדותו בעמוד 8 לפרוטוקול). לא רק שגרסת התובע היתה עקבית אלא שהיא זכתה לעיגון ממקור חיצוני, שהוא עדות דרור. דרור העיד כי התובע עבד יום-יומיים לפני התאונה; וכי לפני קרות התאונה אמר לו שמיר כי התובע עובד טוב. עוד ציין דרור כי כאשר מדובר בעובד בנסיון, מוסר שמיר לעובד את החלטתו האם להמשיך להעסיקו או לא, כבר בתום המשמרת שבה הועסק לנסיון ( עדות דרור בעמודים 13 ו- 15 לפרוטוקול). גרסת שמיר, לפיה לא הספיק כלל לומר לתובע האם התקבל לעבודה או לא בתום משמרת הנסיון, אינה עולה בקנה אחד עם גרסת דרור. לאור זאת, נחלשת גם גרסת שמיר כי התובע עבד רק יום אחד לפני התאונה, ומשכך אנו מעדיפים את גרסת התובע בענין זה.

התובע הועסק על ידי שמיר ביום 30.7.13
באשר ליום 30.7.13, גרסת התובע הינה כי ידע שעליו להתחיל לעבוד אצל שמיר באותו יום החל מהשעה 17:00 או 18:00 וכי אין עליו להתחיל בעבודה אלא לאחר קבלת הוראה משמיר. החל מהשעה 15:00 לערך ישב עם חברים בעסק לממכר פיצה בשם " דולצ'ה פיצה" ברח' אילנות 1 בחיפה, ואכל פיצה. בסביבות השעה 17:00 שוחח שמיר עם התובע במכשיר ה"מירס" של שמיר שנמסר לתובע והורה לו להגיע למרכז הכרמל על מנת שיהיה במצב בו הוא יכול לקבל שם הוראות לביצוע שליחויות ( הודעת התובע לחוקר הנתבע- מוצג נ/2 – שורות 12-30; עדותו בעמוד 10 לפרוטוקול). יש לציין כי רח' אילנות מרוחק מרחק קצר ממרכז הכרמל.

גרסתו של התובע מקובלת עלינו. היא זוכה לעיגון מכמה מקורות. ראשית לכל, הוכח בפנינו כי בעת קרות התאונה, נשא התובע על גופו מכשיר טלפון " מירס" של שמיר. כך העיד התובע ( עדותו בעמוד 10 לפרוטוקול). על כך שבמועד קרות התאונה נשא התובע על גופו את מכשיר המירס, ניתן ללמוד גם מהעובדה כי דרור הגיע לבית החולים בו היה התובע מאושפז, מיד לאחר התאונה, על מנת ליטול את מכשיר המירס ולהשיבו לשמיר. דרור אכן קיבל לידיו את מכשיר המירס מאמו של התובע בבית החולים ( עדות דרור בעמוד 13 לפרוטוקול; סעיף 9 לתצהיר התובע). אנו קובעים כי אילולא ידע התובע שהוא אמור לעבוד עבור שמיר ביום 30.7.13, לא היה נושא על גופו את מכשיר המירס. בענין זה, שינה שמיר את גרסתו. בתחילה, בהודעה שמסר לחוקר הנתבע, ציין כי עובד בנסיון כמו התובע לא מקבל כלל מכשיר מירס וכי מכשיר כזה כלל לא נמסר לתובע ( מוצג נ/3, שורות 34 ו- 51). בהמשך, בעדותו ובתצהירו, שינה את גרסתו ולא שלל עוד כי היה בידי התובע מכשיר מירס ( סעיף 5 לתצהיר שמיר; עדותו בעמוד 20 לפרוטוקול). שינוי גרסה זה מחליש מהמשקל שיש לתת לגרסת שמיר כי ביום 30.7.13 לא העסיק את התובע. שינוי הגרסה מלמד כי בגרסתו הראשונה – לחוקר הנתבע – ביקש שמיר להרחיק עצמו מהעסקת התובע ביום 30.7.13, מבלי שיש לכך עיגון במציאות. הסברו של שמיר לשינוי הגרסה היה כי כוונתו בדבריו לחוקר הנתבע היתה כי לא הוא זה שנתן לתובע מכשיר מירס, שכן שמיר אינו עוסק במתן המכשירים לשליחים וקבלתם מהם, אלא הדבר נעשה בעסק בשם " דלי בגט" (עדות שמיר בעמודים 18 ו- 20-21 לפרוטוקול). הסבר זה לא מקובל עלינו. לא היה כל קושי לתת הסבר זה לחוקר הנתבע בעת שמסר שמיר את הודעתו. גרסת שמיר בהודעתו לחוקר הנתבע מעלה כי הוא שלל את עצם האפשרות שהתובע קיבל מכשיר מירס, בהיותו עובד בנסיון. גרסה זו אינה כוללת כלל התיחסות לשאלה מי מסר לתובע את מכשיר המירס – האם שמיר עצמו או בעסק " דלי בגט".

טעם נוסף התומך בגרסת התובע כי ביום 30.7.13 הועסק על ידי שמיר, טמון בכך שעובר ליום זה כבר עבד יומיים רצופים אצל שמיר, וכבר לא היה במעמד של עובד בנסיון. הוא לא היה עוד במעמד כזה שעצם העסקתו – לאור השאלה הם עמד בהצלחה בתקופת הנסיון או לא - מוטלת בספק. כאמור לעיל, דחינו את גרסת שמיר כי ביום 30.7.13 טרם הספיק לומר לתובע האם צלח את הנסיון או לא והאם עליו לעבוד ביום 30.7.13.

עובדה נוספת התומכת בגרסת התובע כי ביום 30.7.13 עבד אצל שמיר וכי ממש עובר לתאונה קיבל ממנו הוראה להגיע למרכז הכרמל ולהיות מוכן לשם לקבל שליחויות, טמונה בכך כי מיד לאחר שקיבל הוראה זו משמיר, יצר התובע קשר עם דרור ונדבר עמו להפגש במרכז הכרמל בעסק בשם " בודהבורגר". על כך שביום 30.7.13 אחר הצהריים נדברו התובע ודרור להפגש במרכז הכרמל, לא חלק אף שמיר, עת ציין שכך נמסר לו ביום התאונה על ידי דרור ( מוצג נ/2 – שורות 37-40). גרסת שמיר הינה כי התובע ודרור נדברו להפגש שם לצורך בילוי, ואין הדבר מצביע כי התובע עבד אצלו באותו היום ( סעיף 6 לתצהיר שמיר). אנו קובעים כי התובע ודרור נדברו להפגש במרכז הכרמל בעסק בשם " בודהבורגר" לא לשם בילוי, אלא כדי שימתינו שם יחדיו לשם קבלת הוראות משמיר לביצוע שליחויות. זאת, לאחר שהתובע קיבל הוראה משמיר להגיע למרכז הכרמל ולהמתין שם לקבלת הוראות לביצוע שליחויות. קביעתנו זו אנו משתיתים על כמה אדנים. ראשית, כך העיד התובע, וגרסתו לא נסתרה בחקירה נגדית ( סעיף 7( ד) לתצהיר התובע; עדותו בעמודים 9-10 לפרוטוקול). שנית, גרסתו העקבית של התובע זכתה לעיגון מעדות דרור. דרור העיד כי אילולא היה התובע תוך כדי עבודה, לא היה התובע נדבר להפגש עמו במרכז הכרמל, אלא היה נשאר עם חבריו בעסק " דולצ'ה פיצה" שם שהה לפני כן ( עדות דרור בעמוד 15 לפרוטוקול). גרסתו זו של דרור מקובלת עלינו, עת שהיא הגיונית וסבירה ואנו מעדיפים אותה על פני גרסת שמיר שאינה סבירה בעינינו. זאת, מאחר ואין זה סביר כי דרור – שהיה מצוי במהלך עבודתו – קבע עם התובע פגישה במרכז הכרמל לצרכי בילוי.

יוטעם כי הפגישה של התובע עם דרור במרכז הכרמל לא יצאה אל הפועל, מאחר והתאונה ארעה עת התובע היה בדרכו למרכז הכרמל.

אנו דוחים את טענתם של הנתבע ושל שמיר, כי בשים לב לכך שמשמרת ערב מתחילה בשעה 18:00, אין זה סביר כי שמיר הורה לתובע ביום 30.7.13 בסמוך לפני מועד קרות התאונה להגיע למרכז הכרמל. ראשית, אנו קובעים כי ההוראה שמסר שמיר לתובע ביום 30.7.13 להגיע למרכז הכרמל נמסרה לתובע סמוך לפני קרות התאונה. מאחר וקבענו כי התאונה התרחשה בשעה 16:45, ומקום התרחשותה - בדרך הים 73 בחיפה ( כך לפי דו"ח הפעולה של המשטרה, מוצג נ/4) – מצוי בסמוך לעסק " דולצ'ה פיצה" ממנו יצא התובע, אנו קובעים גם כי הוראת שמיר לתובע ניתנה בשעה 16:45. לכאורה, תחילת משמרת הערב בשעה 18:00 היתה רחוקה מרחק של שעה ורבע, ולא היה הגיון כי שמיר יורה לתובע להגיע למרכז הכרמל. אלא שלא כך הדבר. הוברר בפנינו כי על אף שמשמרת הערב מתחילה בשעה 18:00, היו מקרים בהם היה שמיר מורה לשליח מסויים להתחיל את המשמרת שלו מוקדם יותר. זאת, למשל, אם צרכי העבודה חייבו זאת, כגון שאחד השליחים האחרים לא יכול היה לבצע את עבודתו. כך העיד דרור, ומצאנו לקבל את גרסתו זו הנראית בעינינו סבירה ( עדות דרור בעמוד 16 לפרוטוקול). העובדה כי אחרי השעות 15:00-15:30 אין לחץ בעבודה עד השעה 18:00, אינה שוללת אפשרות כי היו נסיבות תפעוליות שגרמו לשמיר להורות לתובע ביום 30.7.13 להתחיל לעבוד עוד לפני השעה 18:00. שמיר, אשר כבעל העסק אמורים להיות ברשותו הנתונים להראות כי לא היה זקוק לעבודת התובע ביום 30.7.13 בשעה 16:45 – כגון מצבת העובדים שעבדו ביום זה אל מול כמות השליחויות שהוזמנו - לא הציג ראיה כלשהי בענין זה.

ביום 30.7.13, לאחר שארעה התאונה, פונה התובע לבית החולים. הוא התקבל לחדר מיון בשעה 17:12 ( סיכום מלר"ד 10239777 של בית חולים רמב"ם – מצוי בתיק הרפואי של התובע). באנמנזה שנרשמה מפי התובע, לא נרשם כי התאונה ארעה תוך כדי עבודתו. אנו דוחים את גרסת התובע בעדותו כי סיפר זאת לרופאים, וכי הדבר לא נרשם על ידם ( עדותו בעמוד 12 לפרוטוקול). חזקה על הרופאים שרשמו את שנאמר להם, והתובע לא הוכיח אחרת. אלא שאין בכך כדי להמעיט מהמשקל שיש ליחס לגרסת התובע כי ביום 30.7.13 נפגע תוך כדי עבודתו. זאת מאחר והשאלה האם תאונת הדרכים ארעה תוך כדי העבודה או לא, כלל לא היתה רלוונטית לטיפול הרפואי שאמור היה להנתן לתובע במועד אשפוזו. על כן לא נפל פגם בכך שהתובע לא ציין זאת בפני רופאיו. זוהי אנמנזה שותקת, ואין בה לשנות את קביעתנו כי ביום 30.7.13 עבד התובע אצל שמיר.

תאונת הדרכים היא אירוע תאונתי בעבודה
התובע הועסק על ידי שמיר ביום 30.7.13 כשליח על גבי אופנוע. ככזה, טיב עבודתו של התובע הינו שמקום ביצוע עבודתו משתנה, בהתאם לשליחויות שעליו לבצע. כמי שמבצע את עבודתו על גבי רכב מנועי, וכמי שנדרש להגיע ליעדים שונים תוך כדי לעבודתו, עבודתו של התובע ראשיתה כבר עם תחילת נסיעתו על האופנוע בדרכו ליעד הראשון אליו הונחה להגיע על ידי מעסיקו. עבודתו אינה מתחילה רק עם הגעתו לאותו יעד.

התאונה ארעה לתובע זמן קצר לאחר שהחל נוהג באופנוע, בדרכו למרכז הכרמל, בהתאם להוראה שקיבל משמיר. משכך, התאונה - שהתרחשה כאשר האופנוע עליו נהג התובע התנגש ברכב שנסע לפניו ( דו"ח פעולה של המשטרה – מוצג נ/4) - ארעה תוך כדי עבודתו של התובע. ככזו, קמה חזקה – שלא נסתרה על ידי הנתבע או על ידי שמיר – כי היא ארעה גם עקב עבודת התובע ( סעיף 83 רישה לחוק).

קבענו כי התאונה ארעה תוך כדי עבודת התובע ועקב עבודתו. יש לדחות את טענתם של הנתבע ושל שמיר כי לכל היותר היה התובע בדרכו לעבודה עת שנפגע. אכן, אילו היה התובע בדרכו לעבודה, לא היה מקום לקבוע כי מדובר באירוע תאונתי בעבודה. זאת מאחר והתובע לא יצא לשם מביתו – ברח' קיבוץ גלויות בחיפה – אלא מבית העסק " דולצ'ה פיצה" שברחוב אילנות. בנסיבות כאלה לא היה מקום להחיל עליו את החזקה הקבועה בסעיף 80(1) לחוק. אלא שהחזקה הקבועה בסעיף 80(1) לחוק אינה רלוונטית בעניינו של התובע. זאת מאחר וכבר מעת שהחל בנהיגה על האופנוע, בדרכו מ"דולצ'ה פיצה" למרכז הכרמל, היה התובע מצוי בעבודתו.

שמיר לא דיווח לנתבע על כך שהתובע היה עובד שלו וגם לא שילם עבורו דמי ביטוח לפי החוק הוכח בפנינו כי בשום שלב לא דיווח שמיר לנתבע כי התובע הינו עובד שכיר שלו. שמיר גם מעולם לא שילם לנתבע דמי ביטוח עבור התובע. שמיר לא טען אחרת ( סיכומי שמיר בעמוד 26 לפרוטוקול). בהתנהלותו זו של שמיר נפל פגם. מעת שהעסיק את התובע – וכבר קבענו כי יום התאונה היה היום השלישי שבו עבד התובע כעובד שכיר של שמיר – היה על שמיר לדווח על כך לנתבע ולשלם עבור התובע דמי ביטוח. זאת גם אם מדובר היה בהעסקה קצרת מועד ( סעיף 342( ב) לחוק; תקנה 12 לתקנות הביטוח הלאומי ( רישום), התשכ"ג – 1963). יצויין כי במחדלו זה של שמיר, אין כדי לגרוע ממעמדו של התובע כמבוטח בביטוח נפגעי עבודה לפי החוק, המוקנה לו מהיותו עובד שכיר של שמיר ביום 30.7.13 ( סעיף 365 לחוק).

מינוי מומחה-יועץ רפואי
קבענו כי התאונה היא אירוע תאונתי שארע לתובע תוך כדי ועקב עבודתו. בכך לא די כדי לקבוע כי מדובר בתאונת עבודה. זאת מאחר ותנאי לקביעה כזו הוא קיומה של פגיעה גופנית שנגרמה עקב האירוע התאונתי. לשם כך ימונה מומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין, על מנת שיקבע מהם – אם בכלל- ליקוייו של התובע, והאם קיים קשר סיבתי בינם לבין תאונת הדרכים. בענין זה תינתן החלטה בנפרד.

לצדדים מוקנית תוך 15 ימים מעת שתומצא להם החלטה זו, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער עליה.

ניתנה היום, כ"א אלול תשע"ז, (12 ספטמבר 2017), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

נציג ציבור (מעסיקים)
מרים נשר

אסף הראל, שופט

נציג ציבור (עובדים)
יעקב בן הר


מעורבים
תובע: ליאב אביטן
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: