ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין משה זוריסט נגד סמיון מלצר :

בפני כבוד השופט ד"ר רון שפירא, סגן נשיא

מבקש

משה זוריסט ת.ז. XXXXXX529

נגד

משיבים

  1. סמיון מלצר ת.ז. XXXXXX761
  2. מרינה מלצר ת.ז. XXXXXX795

החלטה

הרקע לבקשה ופסק דינו של בימ"ש קמא:
בפני בקשת רשות ערעור על פסק דין של בימ"ש לתביעות קטנות בחיפה (כבוד הרשמת הבכירה גילה ספרא - ברנע) שניתן ביום 2.6.17 במסגרת ת"ק 43114-01-16.

מדובר בתביעה קטנה שהוגשה על ידי המשיבים נגד המבקש. המשיבים מתגוררים בדירה שמתחת לדירת המבקש. בין הצדדים ובין שכנים אחרים בבניין, משפחת פינקוביץ', התנהלו הליכים משפטיים שונים, כאשר משפחת פינקוביץ' מתגוררת בדירה מס' 3 בבניין, באותה קומה של משפחת המשיבים, וביניהן קיר משותף, ומתחת לדירתו של המבקש. עילת התביעה הינה נזק לדירת המשיבים בסך 13,548 ₪, המבוסס על חוות דעת מומחה, אינג' רונן שטרנברג, מיום 5.5.15. לפי חווה"ד הנזק נבע מליקויים בחדר הרחצה בבית המבקש, שתוקנו אצלו, ומליקויים באיטום המרפסת וריצופה. המומחה העריך את התיקונים בבית המשיבים לאחר ביצוע תיקונים יסודיים בבית המבקש ב-8,000 ₪ וגבה עבור חוות דעתו 1,770 ₪. המשיבים ביצעו את התיקונים כמומלץ בעלות של 7,488 ₪ כולל מע"מ וצירפו חשבונית מיום 23.11.15. עוד הציגו חוו"ד שמאי דן פרימן מיום 24.11.15 לעניין נזק לתכולת הדירה, שנאמד בסך 2,900 ₪ ועבור חוות דעתו חויבו ב- 743 ₪. המשיבים כללו בנוסף בסכום התביעה גם את האגרה.

בימ"ש קמא ציין בפסק דינו כי המבקש טען כי מקור הסכסוך הממושך עם השכנים הינו בתיקון גג הבניין המשותף, שמעל לדירתו, דבר שהביא לפסיקה בתיק המפקחת על רישום המקרקעין 184/13, לפיו חויבו המשיבים ושכנים אחרים בהשתתפות בהוצאות תיקון הגג. כן צוין כי לעניין הנזק נשוא התביעה טען המבקש כי מיד עם קבלת הפניה הראשונה בשנת 2014 החל לטפל בבעיה, ביצע תיקונים יקרים וביקש לתקן את הנדרש בדירת המשיבים. נטען כי המשיבים לא שיתפו עמו פעולה, עשו דין לעצמם והציגו חשבוניות "מנופחות" בגין שיפוצים מקיפים שביצעו בדירתם. המבקש הציג הצעות מחיר לתיקון בעלות 1,500 – 1,700 ₪ כולל מע"מ וטען כי המשיבים מנעו ממנו הקטנת נזקו ונזקם בכך שסירבו לכניסת פועלים מטעמו לתיקון מלוא הנזק בדירתם. נטען כי בכך הגדילו את הנזק לחודשים של חלחול מים. צוין כי המבקש צירף תכתובות דוא"ל המשקפות את הקשיים בתיאום מועד מתאים לבדיקת דירת המשיבים על ידי אנשי מקצוע מחודשים מרץ-יוני 2014 וטען בחודש ספטמבר 2014 כי הנזילות בדירתו נגרמו מאי תיקון הגג. המשיבים ומשפחת פינקוביץ פנו אליו לקבלת דו"ח השמאי שבחן את דירותיהם. המבקש דרש השתתפות של שליש מכל דירה על מנת למסור את דו"ח השמאי. המבקש גם ציין בפני המשיבים כי בדירתו מתבצעים שיפוצים נרחבים וכי לאחר מכן יתוקן הנזק בדירתם. צוין כי נעשו ניסיונות רבים לתיאום מועד ביקור נציג שירות התיקונים של חברת הביטוח, אך למרות תכתובת ענפה לא צורפה לכתב ההגנה של המבקש כל חוות דעת מקצועית מטעמו בעניין מקור הנזילה לבית המשיבים. כן צוין כי המבקש טען כי למרות הסכמה שהייתה בין הצדדים לנשיאה משותפת בעלות איתור המקור לתקלה, לא שילמו המשיבים את חלקם. הוצגה קבלה זמנית לא ברורה מאת שלומי קלדרון מיום 1.4.14 ע"ס 2,360 ₪.

בימ"ש קמא ציין בפסק דינו אף את פסקי הדין בעניין משפחת פינקוביץ' וציין כי נקבעו שם ואושרו מספר פלוגתאות רלוונטיות: כי הרטיבות בסלון משפחת פינקוביץ' נובעת מכשל באיטום מרפסת דירת משפחת המבקש וכי הכשל באיטום הגג אינו רלוונטי לדירות שמתחת לדירת המבקש ולא מתחת לגג שמעליה (ת"ק (חיפה) 33521-05-13 ביום 20.1.14); כי שגה המבקש משהעדיף לסתור חוות דעת מומחה המשיבה רק בהסתמך על חוות דעת קודמות או על השכלתו המקצועית (רת"ק (מחוזי חיפה) 31212-02-14 ביום 5.3.14); כי משפחת פינקוביץ' הוכיחה שמרפסת המבקש נמצאת מעל דירתה והיא המקור העיקרי לרטיבות בדירתה וכי היה על המבקש להפגין יותר שיתוף פעולה ונכונות להתגמש כדי לאפשר תיקון נזקי הרטיבות בדירת פינקוביץ'. כיוון שלא עשה זאת נאלץ לשלם סכומים גבוהים יותר ששולמו על ידי פינקוביץ' לביצוע התיקון והוכחת התביעה (ת"ק (חיפה) 27057-07-15 ביום 5.5.16). בימ"ש קמא קבע כי קביעות אלה יפות גם לענייננו והמהנדס שטרנברג שנתן את חוות הדעת בתביעות הנוגעות למשפחת פינקוביץ' נתן גם את חוות הדעת כאן ואותן ראיות הוגשו בתיקים של משפחת פינקוביץ' ושל משפחת המשיבים. נקבע כי הקביעות הקודמות יפות לענייננו מקל וחומר שכן לאחר הערות המותבים השונים ניתן היה לצפות מהמבקש לתקן את מחדליו הדיוניים ולהציג חוות דעת שתסתור את חוות הדעת מטעם התובעים (המשיבים כאן).

בימ"ש קמא קבע כי המבקש לא הציג ראיה כזו והתחמקותו מלהציג לשכניו את חוות דעת נציג שירות התיקונים של חברת הביטוח מלמדת כי לו הייתה מוצגת לא הייתה תומכת בגרסתו דווקא. נקבע כי חוות הדעת של המומחה מר קלדרון מיום 1.4.14 צורפה לבסוף רק להודעת צד ג' (שנשלחה לחברת הביטוח אך נמחקה על ידי בימ"ש קמא לאור האיחור בהגשתה) וממנה עולה כי כל הנזק בדירת המשיבים (דירה מס' 4) נובע מליקויים בדירת המבקש. צוין כי המומחה הציע תיקון יסודי ומעמיק והמבקש לא הוכיח כי תיקון כזה נעשה ובמיוחד מתי. בימ"ש קמא קבע בפסק דינו כי המשיבים הוכיחו כדבעי כי הנזק לדירתם נגרם כתוצאה מליקויי איטום בדירת המבקש. נקבע כי טענת המבקש כי ליקויי האיטום נבעו מליקויים באיטום הגג, בגינו נפסק כבר לטובתו בפני כבוד המפקחת על רישום המקרקעין בתיק 184/13, אינה מסירה מעליו את האחריות. נקבע כי פסק הדין לפיו המבקש היה רשאי לבצע את תיקון הגג ניתן כבר ביום 15.10.13 ונציגות הבית המשותף אף חויבה להשתתף בהוצאות התיקון. נקבע כי היה על המבקש להקטין את הנזק ולפעול לתיקון מקור הרטיבות בדירתו בשנים 2010 – 2013 ולא להמתין עד מועד לא ידוע בסוף שנת 2013 על מנת לעשות זאת. עוד נקבע כי היה על המבקש גם לבצע את התיקון הנדרש בדירתו עם קבלת הדרישה וללא דיחוי, אך הוא לא הוכיח כי פעל בעניין במרץ ובסבירות.

בסיכומו של דבר נקבע כי המבקש לא הציג כל הגנה בפני התביעה שעילותיה נפסקו כבר לפני כן על ידי מספר ערכאות, ולא שעה להערות המותבים האחרים בעניין הבאת ראיות מטעמו. כן נדחו טענותיו בעניין גובה הנזק למשיבים, לאחר שנקבע שהמשיבים תמכו טענותיהם בחוות דעת ובקבלות, בעוד טענותיו מבוססות על השערות בלבד. נקבע כי המבקש הוא שגרם להגדלת הנזק בהימנעותו מביצוע התיקון בגג עוד לפני סוף שנת 2013 ומביצוע התיקונים הנדרשים בדירתו ולאחר מכן בדירות המשיבים מאז תחילת שנת 2014. לכן נקבע כי המבקש ישלם למשיבים את נזקם בניכוי עלות צבע בסך 460 ₪ מחודש יולי 2015 שכן רכיב זה אינו תואם את הטענה לתיקון בחודש נובמבר 2015. כן חויב באגרת המשפט בסך יחסי של 130 ₪ ובהוצאות משפט בסך 500 ₪, ובסה"כ 13,351 ₪.

טענות הצדדים:
המבקש טוען במסגרת בקשת רשות הערעור שהוגשה מטעמו כי עם קבלת הודעת המשיבים ומשפחת פינקוביץ' על נזילות הזמין אבחון תרמי ע"י מר שלומי קלדרון, אשר איתר את מקורות הנזילה שסומנו בדו"ח ככשל באיטום נקודת חיבור המרפסת החיצונית לדירה ומקורות נוספים בתוך דירת המבקש שמקורם קשור, בסבירות גבוהה , לכשלים בגג הבניין שהתרחשו בין השנים 2010 – 2013 וגרמו לנזילות מים קשות בכל רחבי דירת המבקש, כשלים בגינן חויבו דיירי הבית המשותף לטפל בתוך דירת המבקש ובגג הבית המשותף במסגרת תיק 184/13 שנדון בפני המפקחת על המקרקעין; כי במהלך קיץ 2014 ביצע המבקש עבודות מקיפות במרפסת דירתו בעלות של עשרות אלפי ₪, שכללו את הנחיותיו של מר קלדרון, והעבודות הוצגו בתמונות לבימ"ש קמא; כי התקבלה חוות דעת הנדסית על מצבו התחזוקתי של הבית המשותף מטעם המהנדס והקונסטרוקטור איליה קפלן שהצביע בצירוף תמונות עדכניות על מצבו התחזוקתי הקשה של הבית המשותף וכשלים רבים באיטום הלוחות הטרומיים בקירותיו החיצוניים שהם בעלי זיקה ישירה לנזילות בבית המשותף וחדר המדרגות; כי הציג פניות חוזרות ונשנות אל המשיבים ואל משפחת פינקוביץ' לביצוע תיקונים לנזקים לכאורה בדירותיהם.

המבקש טוען כי הוכיח לא אחת כי מצבו התחזוקתי של הבית המשותף גרוע וכי הוכח קשר ישיר בין הנזילות לדירות המשיבים אל הכשלים בקירות החיצוניים של הבית המשותף, אך לא חייבו את ועד הבית לטפל בכך. נטען כי פסק דינו של בימ"ש קמא נכון רק בחלקו ונפלו בו טעויות שגרמו לעיוות דין בעניינו של המבקש . נטען כי סלע המחלוקת למקור הנזילות איננו עיקר הדיון וכי אינו פוטר עצמו מחובת האחריות לנזקים מסוימים אותם תבעו המשיבים. נטען כי אף הציע במספר הזדמנויות רב לתקן נזקים שנגרמו וסורב על ידי המשיבים. נטען כי המבקש טען בפני בימ"ש קמא כי המקרה דנן אינו בר השוואה לאירועים אחרים שנדונו בעבר מול משפחת פינקוביץ'. כן נטען כי בימ"ש קמא התעלם מעיקרון הקטנת הנזק וכי המשיבים לא פעלו להקטנת הנזק לרכושם. נטען כי לו היה בימ"ש קמא מתעמק בתיק שנוהל בפני המפקחת על המקרקעין היה רואה כי המבקש עשה רבות על מנת לגרום לוועד הבית לתקן את גג הבניין ולנסות ולהקטין את הנזקים בדירתו אך לא הייתה לו זכות לפעול לתיקון הגג לבדו והוא סורב על ידי ועד הבית ושכניו וכן על ידי המפקחת.

עוד טוען המבקש כי נגרם לו עיוות דין קשה משום שפסק הדין של בימ"ש קמא ניתן לאחר תקופה ארוכה ממועד קיום דיון ההוכחות, כארבעה חודשים. נטען כי בשל כך הפסיקה היא שרירותית ומנותקת מהמציאות, למשל לגבי הקביעה שהמבקש הוא זה שגרם להגדלת הנזק בהימנעותו מביצוע התיקון בגג עוד לפני סוף שנת 2013 וביצוע התיקונים הנדרשים בדירתו. נטען כי המפקחת קבעה כי קיימת אחריות של כלל דיירי הבית המשותף כלפי תחזוקת הגג מהטעם שמדובר בשטח ציבורי. נטען כי גם הקביעה כי לא הציג כל הגנה הינה שגויה שכן מסר חוו"ד של מהנדס וקונסטרוקטור, חוו"ד של מר קלדרון, אומדני תיקון בדירת המשיבים, התכתבויות בדוא"ל, תמונות, והוכיח את אי אמינותם של המשיבים. נטען כי אכן קיים מקור נזילה אחד בסלון דירת המשיבים שקשור לנזקים שהוכחו בתיקים קודמים של משפחת פניקוביץ' וקשורים לליקויים בחיבור שבין המרפסת הפתוחה לדירת המבקש, אך יתר הנזקים לכאורה הינם נזקי איטום, לרבות נזקים שנגרמו לדירת המבקש בין השנים 2010 – 2013 מגג הבית המשותף אשר לא תוחזק במשך 18 שנים. נטען כי בימ"ש קמא התעלם מחוות דעתו של המהנדס איליה קפלן שקבע כי מצבו התחזוקתי של הבית המשותף הינו בכי רע בדגש על מצב הקירות החיצוניים של הבניין וכי קיים חשש בסבירות גבוהה לקשר ישיר לנזילות לדירות המשיבים.

לטענת המבקש, לא ברור מדוע בימ"ש קמא העדיף את חוות דעתו של המהנדס שטרנברג מטעם המשיבים ומדוע העדיף לברור מתוך חוות דעתו של מר קלדרון רק את שיוך מקור הנזילות לדירת המבקש ואחריותו והתעלם משיוך מקור הנזילות בדירת המבקש לאירועים שנדונו בפני המפקחת על המקרקעין. כן נטען כי לא ברור מדוע בימ"ש קמא לא מינה מומחה חיצוני מטעם ביהמ"ש ומדוע לא העביר את הדיון לסמכות המפקחת על המקרקעין שתחום הבתים המשותפים הוא תחום סמכותה. עוד נטען כי בחוות הדעת מטעם המשיבים ובחשבונית הקבלה לא פורטו עבודות וחומרים כנדרש ולא מוסברים הסכומים המצוינים ולמרות זאת בימ"ש קמא קיבל חשבונית זו ונזף במבקש על כך שלא הציג ראיות מספיקות.

המשיבים מאשרים כי פסק הדין אכן לא ניתן בסמוך לאחר שמיעת העדויות . ואולם נטען כי מדובר בחומר רב ומורכב הכולל חוות דעת ופסקי דין קודמים נוסף לעדויות ומסמכים שהוגשו. נטען כי ההכרעה נסמכת על פסקי הדין וחוות הדעת ופסק הדין רובו ככולו נסמך על ניתוח היגיון הדברים ופרשנות המסמכים שהוגשו ואין בו הכרעה על פי התרשמות מהעדים בלבד, לכן העיכוב במתן פסק הדין לא השפיע על המהות ונימוק זה אינו מצדיק התערבות. נטען כי המבקש עצמו גרם לדחיות רבות בבימ"ש קמא. המשיבים טוענים כי התביעות הקודמות ופסקי הדין הקודמים התייחסו להתדיינות שבין משפחת פינקוביץ' למבקש ובין המבקש למשיבים הייתה התדיינות קודמת רק בתיק ה"ט 53710-05-15 שעניינו צו הדדי למניעת הטרדה ואינו קשור לעניין נשוא התביעה (שיפוץ שעשה המבקש שאיננו בעניין חלחול מים).

המשיבים טוענים כי אין חולק כי דירת המבקש מצויה מעל דירתם וכי המים חלחלו מדירת המבקש לדירתם. נטען כי החוק קובע אחריות ברורה באשר לחלחול מים ועל המבקש רובץ נטל השכנוע וההוכחה כי החלחול של המים אינו מדירתו. נטען כי המבקש לא הוכיח ולא הביא ראיות להרמת הנטל ולסתירת החזקה כי המים חלחלו מדירתו . כן נטען כי רק במקרים נדירים ויוצאי דופן תינתן רשות ערעור בתיקים של תביעות קטנות ובאשר לשאלות המשפטיות שמתעוררות. נטען כי בענייננו אין שאלה משפטית מהותית לדיון. נטען כי המשיבים הגישו תביעה כספית נזיקית הנסמכת על חוות דעת ברורה ומפורטת של המהנדס שטרנברג, שמתייחסת לנזק לתקרה ולקירות וכן למקור הנזק והנזילה שהיו מבית המבקש וכן על חוו"ד השמאי דן פריימן שהתייחסה לנזק למיטלטלין. נטען כי מצד המבקש הוגשו חוות דעת של שלומי קלדרון שאינו מהנדס או שמאי מוסמך. נטען כי בימ"ש קמא קבע בצדק שהנזק נגרם מחלחול מים מדירת המבקש ודחה את טענותיו הבלתי מבוססות כי מקור הנזק הינו מהגג שמעל דירתו. נטען כי המומחה מטעם המשיבים הצביע במפורש על כך שהנזק נגרם מדירת המבקש ומהמרפסת ולא מהגג וגם ההיגיון הפשוט מחייב דחיית טענת המבקש כי לא ייתכן שהמים חלחלו לדירת המשיבים מגג הדירה של המבקש והמבקש לא הביא ראיה מהימנה לעניין זה.

המשיבים מסכימים כי בעבר ב- 2013 הייתה התדיינות בקשר לנזק שנגרם לדירת המבקש מהגג המשותף, אז חויבו כל הדיירים לשפץ את הגג המשותף ולשלם בעד חלק מהנזקים שנגרמו לדירת המבקש . אולם נטען כי הדבר היה בשנת 2013 ואין לו כל נגיעה לעניין התביעה בתיק זה. לכן נטען כי גם לא היה כל הגיון בניסיונו של המבקש להעביר את הדיון בתיק זה למפקחת. נטען גם כי בימ"ש קמא צדק עת דחה טיעון לא מבוסס כי מקור הנזק הוא הרכוש המשותף. עוד נטען כי המבקש למעשה מודה באחריותו לחלחול המים. כן נטען כי בימ"ש קמא היה מוסמך להסתמך על פסקי הדין החלוטים שניתנו נגד המבקש המלמדים על השתלשלות הדברים ודרכו המתחמקת של המבקש ועל העובדה כי המים חלחלו מדירתו. באשר להקטנת הנזק טוענים המשיבים כי צדק בימ"ש קמא משקיבל תביעתם הנסמכת על שתי חוות דעת מהימנות של מהנדס ושמאי שלא נחקרו בבימ"ש קמא וכן על חשבוניות וקבלות ששולמו בפועל. נטען כי טענתו של המבקש באשר להקטנת הנזק נדחתה בצדק שכן פנייתו של המבקש לביצוע התיקונים לא נעשתה בתום לב ורצינות אמתית והוא התנה את הדברים במימון חוות דעת שלא הוגשה בסופו של יום וכן לא פעל במרץ ובסבירות כפי שקבע בימ"ש קמא. כן נטען כי אין כל הוכחה על התכתבות או פניה רצינית עם נתונים מטעם המבקש לתיקון הנזקים.

יצוין כי למבקש ניתנה ההזדמנות להשיב לתשובת המשיבים בתוך 10 ימים מיום הגשת התשובה, אך המבקש לא ניצל הזדמנות זו למרות שתשובת המשיבים הוגשה כבר ביום 20.8.17 ולמרות שבית משפט הבהיר את זכותו זו גם בהחלטה מיום 11.9.17 .

דיון והכרעה:
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, את המסמכים שהוגשו ואת פסק דינו של בימ"ש קמא הגעתי למסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור. לא מצאתי כי בפסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות נפל פגם המצדיק התערבות או מתן רשות ערעור בנסיבות העניין.

ניכר מפסק דינו של בימ"ש קמא כי בחן את טענות הצדדים ואת הראיות והעדויות שהוצגו בפניו ופסק על פי הדין ובהתאם לנסיבות המקרה ולראיות שהוצגו. כמו כן, פסק דינו של בימ"ש קמא מבוסס על קביעותיו באשר לממצאים עובדתיים, עניינים בהם ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב [ראו: ע"א 5212/14 אבו ג'אנם נ' אבו ג'אנם (החלטה מיום 25.11.2014);ע"א 1100/14 אחמד ראשד מנוסה סלאמה נ' סביוני אלקנה (אלקנה) בע"מ (החלטה מיום 27.4.2014)].

אוסיף לעניין זה כי הכלל בדבר מתן רשות לערער על פסיקת בית משפט לתביעות קטנות הוא של צמצום. זאת מעצם קביעת החריג לפיו ערעור אינו בזכות אלא מותנה בקבלת רשות מבית המשפט [ראו: סעיף 64 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984] והכל במטרה להגשים את תכלית החקיקה ואת כוונת המחוקק לקיום הליך מהיר וחסכוני. ההליך המשפטי בבית המשפט לתביעות קטנות נועד להיות הליך פשוט ומהיר, וכדי לשמור על תכלית זו נקבעה ההלכה לפיה אמת המידה למתן רשות ערעור על פסקי דינו היא מחמירה במיוחד, כשרשות זו תינתן רק במקרים חריגים ביותר בהם נפל פגם מהותי הדורש את התערבותה של ערכאת הערעור [ראו: רע"א 1196/15 צח בר נ' פורטל (18.3.2015); רע"א 2095/15 אולמי נפטון בת ים בע"מ נ' אילנה משיח (20.05.2015); רע"א 2376/16 זאב אלימלך קביאטקובסקי נ' רות לפ (10.5.2016); רתק (ב"ש) 430-02-16 שושנה כהן נ' סרגיי אבין (24.5.2016)]. אינני סבור כי מדובר במקרה חריג המצדיק התערבות של ערכאת הערעור או מתן רשות ערעור.

בימ"ש קמא קבע כי המבקש לא הוכיח את טענותיו וכי המשיבים הוכיחו את תביעתם באמצעות חוות דעת וראיות. בימ"ש קמא בחר להעדיף את חוות הדעת שהוצגו מטעם המשיבים. לא מצאתי כי נפל בכך פגם המצדיק התערבות או מתן רשות ערעור. אמנם המבקש הציג פניות למשיבים לפיהן ניסה להסדיר הגעת מומחים ובעלי מקצוע לדירתם של המשיבים וזאת ללא הצלחה, אך מאידך עולה מההתכתבויות שהוצגו כי גם המשיבים ניסו לא אחת לתאם מועדים להגעת אנשי מקצוע ומומחים בנוכחות המבקש וזאת ללא הצלחה. נראה מההתכתבויות והמסמכים שהוגשו לתיק בימ"ש קמא כי שני הצדדים הקשו זה על זה ולא פעלו מתוך רצון אמתי לפתור את המחלוקות ולהסדיר את התקלות והתיקונים הנדרשים בצורה יעילה ומסודרת ללא חיכוכים. למרות תכתובת ענפה שצורפה כאמור לעיל, לא צורפה לכתב ההגנה של המבקש כל חוות דעת מקצועית מטעמו בעניין מקור הנזילה לבית המשיבים. על כן, אין מקום להתערב בממצאיו של בית משפט קמא או ליתן רשות ערעור בקביעה כי המבקש לא הוכיח טענותיו וכי המשיבים הוכיחו תביעתם.

כן אין להתערב בקביעת בימ"ש קמא כי המומחה מטעם המבקש הציע תיקון יסודי ומעמיק והמבקש לא הוכיח כי תיקון כזה נעשה ובמיוחד מתי נעשה. בימ"ש קמא קבע בפסק דינו כי המשיבים הוכיחו כדבעי כי הנזק לדירתם נגרם כתוצאה מליקויי איטום בדירת המבקש וזאת בהסתמך על הראיות שהוצגו לפניו. כאמור, אין מקום להתערב או ליתן רשות ערעור על קביעה זו. אין מקום להתערב בקביעה שהמבקש לא ביצע את התיקונים הנדרשים בדירתו בזמן ראוי ובסבירות, שכן קביעה זו מבוססת על הראיות שהוצגו. גם בדבר גובה הנזק שנפסק לא מצאתי מקום להתערב או ליתן רשות ערעור וקביעותיו של בימ"ש קמא מבוססות על הראיות שהוצגו בפניו גם לעניין זה. לא מצאתי כי יש מקום לקבל את טענותיו של המבקש לעניין הקטנת הנזק על ידי המשיבים, כאשר מהראיות שהוצגו עולה כי הוא זה שהתמהמה בביצוע התיקונים הנדרשים וגרם להגדלת הנזק בכך.

לא מצאתי כי יש מקום לקבל את הטענה שנגרם למבקש עיוות דין משום שפסק הדין ניתן לאחר כארבעה חודשים מעת קיום דיון ההוכחות. אכן, מדובר בפער זמן חריג בניהול הליך של תביעות קטנות בין מועד שמיעת הראיות למתן פסק דין. ראוי היה להימנע מעיכוב כה ממושך במתן פסק הדין. אוסיף עוד כי על פניו ספק אם נכון היה לברר את המחלוקת בהליך של תביעות קטנות, כאשר בית משפט נדרש לקבל ראיות שהן חוות דעת מומחים. הצדדים לא העלו טענות בעניין זה בפני בית משפט קמא וגם לא בפני. מצאתי לנכון להעיר בעניין זה, למקרים שאולי יבואו בפני בית משפט לתביעות קטנות בעתיד. עם זאת ניתן לראות כי במקרה שבפני קביעותיו של בימ"ש קמא התבססו בעיקר על ראיות שהוגשו ולא מצאתי כי נגרם למבקש עיוות דין המצדיק התערבות או מתן רשות ערעור.

בסיכומו של דבר, לאור האמור לעיל, אינני מוצא מקום לתת רשות ערעור על פסק דינו של בימ"ש קמא המבוסס בראיות ובעדויות שהוצגו לפניו. בנסיבות העניין, כאמור, לא מצאתי כי נפל בפסק דינו של בימ"ש קמא פגם המצדיק התערבות או מתן רשות לערער. פסק הדין מבוסס על הראיות שהובאו בפני בימ"ש קמא ועל קביעות שקבע בימ"ש קמא בנוגע לממצאים עובדתיים. לא נפל בפסק הדין פגם המצדיק התערבות ולא מצאתי כי נגרם למבקש עיוות דין כנטען. על כן, הבקשה נדחית.

המבקש יישא בהוצאות המשיבים בהליך זה בסכום של 3,000 ₪ שישולם מכספי העירבון שהפקיד המבקש בקופת בית המשפט להבטחת תשלום הוצאותיהם. יתרת הסכום שהופקד כערבון יוחזר לידי המבקש.

בשולי האמור אעיר כי מעיון במכלול המסמכים שהוגשו לבית משפט קמא ניתן לראות כי בבית מגורים זה בחרו הדיירים לנהל מחלוקות שבינם בבתי המשפט. ראוי היה כי דיירים, שהם שכנים טרם סכסוך ויישארו שכנים לאחר חתימת פסקי הדין שניתנו בעבר ופסק דין זה, ישקלו למצוא מנגנון אחר להדברות וליישוב סכסוכים. קיימים מנגנונים של יישוב סכסוכים בדרכים של גישור והידברות בסיוע גורמים מקצועיים המתמחים בבעיות מסוג אלו המעסיקות את דיירי בניין זה מזה מספר שנים. אציע לצדדים שבפני ולכלל דיירי הבניין לשקול להיעזר בגורמים מעין אלו לעתיד לבוא.

המזכירות תעביר עותק מהחלטה זו לצדדים ולתיק בית משפט קמא.

ניתנה היום, כ"ד אלול תשע"ז, 15 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.

ד"ר ר. שפירא, ס. נשיא


מעורבים
תובע: משה זוריסט
נתבע: סמיון מלצר
שופט :
עורכי דין: