ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ב' ע ' נגד הכשרה חברה לביטוח בע"מ :

לפני: כבוד ה שופטת מיכל נד"ב - אב"ד
כבוד השופטת בלהה טולקובסקי
כבוד השופט אבי פורג

המערער:

ב' ע '
באמצעות ב"כ עו"ד ע' הישראלי ועו"ד א' דוידוביץ-מזרחי

נגד

המשיבה:
הכשרה חברה לביטוח בע"מ
באמצעות ב"כ עו"ד אמיר סילש ועו"ד אייל ניסים

פסק דין

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה, כבוד השופטת ר' שרון מיום 17.5.2016, שדחה את תביעת המערער וקבע כי התאונה בה נפגע אינה בגדר תאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").
עדותו של המערער לעניין נסיבות אירוע התאונה הייתה עדות יחידה. בית משפט קמא ציין בפסק דינו כי ראה לקבל את עדות המערער באשר לנסיבות אירוע התאונה. לא ראינו להתערב במסקנה זו. לפיכך, השאלה אם מדובר בתאונת דרכים אם לאו, דהיינו "מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי" - תוכרע על בסיס עדותו של המערער בדבר נסיבות האירוע.
מעדות המערער עולה כי התאונה אירעה כדלקמן: המערער הפעיל משאבת בטון. המערער עמד במרחק של 20 מ' מהמשאית עליה מורכבת משאבת הבטון, והחזיק בשלט שהפעיל את משאבת הבטון. המערער העיד כי באמצעות השלט הוא "מרים את הבום, מפסיק את הבטון, נותן את הבטון". ה"בום" הוא המתקן שמחזיק את הצינור שמזרים את הבטון ליציקה. הזזת הצינור, כמו גם הזרמת הבטון או הפסקת הזרמתו, מתבצעת באמצעות השלט ( עמ' 5 לפרוטוקול). בשלב מסוים של העבודה, "המשאבה התחילה לזייף, פעם הוציאה בטון ופעם לא הוציאה בטון". המערער חש שיש תקלה, וכדבריו "יש דברים קטנים שקורים במשאבה שאני צריך לבדוק ממה הבעיה. הפסקתי את שאיבת הבטון, יש כפתור שמפסיק את יציאת הבטון ועצרתי אותו" ( עמ' 5 לפרוטוקול).
המערער הפסיק את שאיבת הבטון באמצעות השלט, שבו מספר כפתורים. את הכפתור שמפסיק את זרימת הבטון, העביר למצב של OFF. בשלט אין כפתור שמפסיק את פעולת מנוע המשאבה. את מנוע המשאבה מכבים מהסוויץ' "זה מנוע ששייך למנוע של המשאבה. שניהם מחוברים יחד", כך שכדי שמנוע המשאבה יפעל צריך גם שמנוע הרכב יעבוד.
מנוע הרכב לא כובה. המערער הפסיק את זרימת הבטון באמצעות השלט בלבד, כאשר "המנוע עובד כל הזמן" (עמ' 6 - 5 לפרוטוקול).
המערער העיד כי לאחר מכן "הלכתי לפיסטונים, זה הבוכנות שמזרימות את הבטון. הם נמצאות באמצע. מצביע בתמונה שצורפה לתצהיר על האזור בו נמצאות הבוכנות, זה באמצע המשאית". ובהמשך: " אני רציתי להגיע לראשי הגומי של הפיסטונים שנמצאים אחד מול השני ... בתוך המים...אבל הפסקתי את הפעולה של הפיסטונים ורציתי לברר ... בדיוק לשים את היד, לראות אם הם השתחררו מהמקום שלהם או לא ... כדי לברר אם הבעיה מהפיסטונים. שמתי את היד וזה עבד במכה אחת".
המערער העיד כי הכניס את ידו כדי לבדוק אם הפיסטון השתחרר מראש הגומי ( עמ' 6 לפרוטוקול) וכשנשאל אם הפעיל כוח או הזיז את הפיסטונים עם ידו, השיב: "שום דבר לא הפעלתי, הפיסטונים מכובים ... שום דבר. זה עניין של שניה, שמתי את היד והוא השתחרר ואין אצבע" (עמ' 7 לפרוטוקול).
כאמור, זהו הבסיס העובדתי להכרעה במחלוקת בין הצדדים בשאלה המשפטית, האם התאונה כפי שתוארה על-ידי המערער היא תאונת דרכים, אם לאו.
בדיון בבית משפט קמא המערער טען כי מדובר ב"תיקון דרך" או ב"שימוש בכוח המכני" של הרכב. בית משפט קמא דחה את הטענה כי מדובר ב"תיקון דרך". המערער אינו חולק על קביעה זו.
בשאלה האם מדובר באירוע שנגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב, קבע בית משפט קמא כי על המערער מוטל הנטל להוכיח כיצד התרחשה התאונה. טענתו כי פגיעת הפיסטון בידו קשורה בכוח המכני של המשאית דורשת הוכחה באמצעות חוו"ד של מומחה, וכזו לא הוגשה. אין בעדות המערער כדי לספק הסבר עובדתי מספיק ביחס לאופן קרות התאונה באופן שניתן לקבוע כי אירעה עקב ניצול הכוח המכני של המשאית. כן קבע שהמערער לא עמד בנטל להוכיח קשר עובדתי או משפטי בין ניצול הכוח המכני של המשאית לבין פגיעתו. נוכח מסקנה זו, בית משפט קמא לא נדרש למחלוקת בשאלה האם בעת אירוע התאונה נשמר ייעודו המקורי של הרכב.
דיון והכרעה
לאחר ששבנו ועיינו בעדותו של המערער בדבר נסיבות אירוע התאונה ובטענות ב"כ הצדדים בפנינו, ראינו לקבל את הערעור, ונפרט טעמינו.
"תאונת דרכים" מוגדרת בסעיף 1 לחוק הפיצויים כ"מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה ... או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי...".
בפסק הדין בעניין רע"א 8061/96 עוזר נ' אררט חברה לביטוח, פ"ד נ (3) 532 (1996), נפסק מפי כבוד הנשיא ברק כי החזקה החלוטה בעניין " ניצול הכוח המיכני של הרכב", מכוונת לכל אותם מקרים בהם הרכב הוא " רב תכליתי". דהיינו, רכב אשר על פי ייעודו המקורי, מיועד לא רק לנסיעה אלא גם לפעולות נוספות המנצלות את כוחו המכני ובלבד שאותה עת " לא שינה הרכב את ייעודו המקורי". בענייננו, כפי שקבע בית משפט קמא, אין מחלוקת כי משאבת הבטון היא רכב דו-תכליתי; בעל תכלית תחבורתית ותכלית לא תחבורתית מקורית.
בע"א 6000/93 עזבון המנוח פואז קואסמה ואח' נ' רג'בי פ"ד נ (3) 661 (1996), נקבע כי לתחולת החזקה המרבה, בדבר ניצול הכוח המכני, נדרשים חמישה תנאים: (1) "מאורע"; (2) שנגרם " עקב"; (3) "ניצול הכוח המכאני"; (4) של " הרכב"; (5) בעת הניצול " לא שינה הרכב את ייעודו המקורי".
בענייננו, המחלוקת מתמקדת בשאלה האם התאונה נגרמה עקב ניצול הכוח המכני של הרכב, והאם בעת הניצול האמור הרכב לא שינה את ייעודו המקורי.
אשר לשאלה אם התאונה אירעה עקב ניצול הכוח המכני של הרכב, ראינו להפנות לפסק הדין בע"א 9474/02 "אבנר" איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' האחים לוינסון מהנדסים בע"מ (19.10.2003) ( להלן: "עניין לוינסון"), שם דובר ב"טרקטורון שניצב במוסך, מנועו כבוי, מצברו מנותק, והוא ממתין לטיפול והרכבת חלק חילוף. זרועותיו מורמות כלפי מעלה ואליהן מחוברת ב'רתום מהיר' כף ... אחד העובדים במוסך נוגע בידיות הטרקטורון, ובעקבות נגיעה זו משתחררת הכף מהזרועות ונופלת על אדם שעומד מתחתיה". השאלה שעמדה להכרעה היא האם הזזת הידית ובעקבותיה נפילת הכף, כאשר אין מחלוקת שמנוע הטרקטורון כבוי, מהווה ניצול הכוח המכני של הרכב. באותו עניין נפסק כי " על אף שניצול כוח מיכני נלווה לרוב לפעולת המנוע אין הכרח שכך יהיה. "הלשון ' ניצול הכוח המיכני של הרכבוד מכסה לפי פשוטה כל פעילות מוטורית של הרכב ... גם ריבלין בספרו מציין, כי כל עוד מצויה כף של טרקטור ממעל הודות לכוח ההידראולי המותיר אותה במקומה, יש בכך משום ניצול כוחו המיכני של הרכב (ראה ריבלין, עמ' 123). גם בענייננו עמד הטרקטור, כשזרועותיו מונפות למעלה. אולם הטרקטור עמד כך במשך כמה ימים לפחות, ולא כתוצאה ישירה מהנפת הזרועות נגרמה התאונה אלא הייתה חוליה מקשרת ביניהן - הזזת הידית...". עוד נקבע: "... נראה לי שגם מבלי שיש לפנינו חוו"ד מומחה לגבי התהליכים המיכניים וההידראוליים המדויקים, שאירעו בין הזזת הידית לבין נפילת הכף, ניתן לקבוע על סמך העובדות שצוינו לעיל, כי הזזת הידית הפעילה את מנגנון החיבור בין זרועות הטרקטורון לכף, הפעלה שכתוצאה ממנה נפלה הכף. הפעלה זו של המנגנון מהווה ניצול כוח מיכני הידראולי. אמנם, אין זה המקרה הקלאסי של הפעלת כוח מיכני, אולם, כאמור, אין הכרח שיהיה מדובר על כוח שהופעל על-ידי מנוע דווקא".
סבורים אנו כי אם כך הדבר כשמדובר בטרקטורון העומד במוסך כשמנועו כבוי במשך כמה ימים, מקל וחומר בענייננו, כאשר המערער נפגע מתנועת ה"פיסטונים" של משאבת הבטון, בעת שמנוע המשאית וכן המנוע המפעיל את משאבת הבטון פועלים גם אם פעולת השאיבה עצמה הופסקה באמצעות השלט.
אשר לקשר הסיבתי. בעניין לוינסון בית המשפט עמד על כך שהמבחן הסיבתי הוא מבחן משולב – סיבתיות עובדתית (" סיבה בלעדיה אין") וכן סיבתיות משפטית, שביסודה עומד מבחן הסיכון. נקבע כי קיים קשר סיבתי עובדתי שכן נפילת הכף, שגרמה לנזק, אירעה עקב הזזת הידית. עוד נקבע כי קיומו של קשר סיבתי משפטי נבחן על פי מבחן הסיכון, קרי האם הנזק שנגרם הוא בתחום הסיכון שיצר ניצול הכוח המכני לייעודו המקורי, הלא תעבורתי.
לאחר יישום המבחן נקבע: "נפילת הכף מהזרועות נמצאת במסגרת מיתחם הסיכון שיוצר ניצול הכוח המכני של טרקטורון שנמצא בהליכי תיקון במוסך, הליכים שהם שימוש נלווה לייעודו המקורי. אמנם, אם המשבת היה מורם, כל האירוע הנ"ל לא היה מתרחש, אולם אי-הרמת המשבת גם היא נכנסת בגדר אותם סיכונים שמתרחשים בעת שהיית רכב במוסך. אם הנגיעה בידית בעת שהמשבת מורד הייתה מתבצעת במסגרת פעולת התיקון עצמה, הרי שאז היינו רואים בה כנכנסת למיתחם הסיכון. מצבו של הטרקטורון בעת שהייתו במוסך הוא שיצר את הסיכון, וכוונת הסב בעת הזזת הידית, כשלעצמה, אינה משפיעה על גבולות מיתחם הסיכון".
בענייננו, כאמור מנוע המשאית ומנוע המשאבה, פעלו. המערער ניגש לפיסטונים, שהן הבוכנות שמזרימות את הבטון, שפעולתן הופסקה באמצעות השלט. הוא הכניס את היד, כדי לברר אם הבעיה מהפיסטונים. בנסיבות אלה הדעת וההיגיון מובילים למסקנה כי מערער נפגע מתזוזת פיסטון שפגע בידו, בשל כוח מיכני שהיה אצור בו, מה שמקים קשר סיבתי - עובדתי. אשר לקיומו של קשר סיבתי משפטי זה נבחן כאמור על פי מבחן הסיכון, קרי האם הנזק שנגרם הוא בתחום הסיכון שיצר ניצול הכוח המיכני לייעוד המקורי הלא תעבורתי. אנו סבורים שניתן לקבוע שתזוזת הפיסטון כאמור נופלת לגדר הסיכון שיצר ניצול הכוח המכני לייעודה המקורי, הלא תעבורתי של המשאית. ויוזכר כי כל העת פעלו הן מנוע המשאית הן מנוע המשאבה, ורק שאיבת הבטון הופסקה באמצעות השלט.
כמו בעניין לוינסון אנו סבורים שניתן להגיע למסקנה זו על פי העובדות שהוכחו בעדות המערער, גם ללא חוות-דעת מומחה לגבי התהליכים המכניים וההידראוליים המדויקים שאירעו והביאו לתזוזת הפיסטון.
אשר לטענת ב"כ המשיבה כי לא מתקיים הרכיב הנוסף שבהגדרה, המחייב לבחון האם בעת אירוע התאונה הרכב לא שינה את ייעודו המקורי הלא תעבורתי. לא ראינו לקבל טענה זו. מדובר במשאית עליה מורכבת משאבת בטון, התאונה אירעה במהלך שימוש במשאית לייעוד המקורי הלא תעבורתי. הפסקת השאיבה לצורך בדיקת הפיסטונים, כאשר מנוע המשאית ומנוע המשאבה פועלים, אינה מפסיקה את השימוש הלא תעבורתי המקורי. המערער ביקש להמשיך את פעולת השאיבה ואין לומר כי פעולותיו עלו כדי ביצוע תיקון דרך.
סוף דבר
אשר על כן ראינו לקבל את הערעור. אנו קובעים כי חלה בענייננו החזקה המרבה בדבר ניצול הכוח המיכני של המשאית, וכי המערער נפגע בתאונה המהווה על פי נסיבותיה " תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפיצויים.
התיק יוחזר לבית משפט קמא לדיון בשאלת הנזק.
המשיבה תישא בהוצאות המערער בסכום של 20,000 ₪.
ניתן היום, כ"ג אלול תשע"ז, 14 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.

מיכל נד"ב, שופטת
אב"ד

בלהה טולקובסקי, שופטת

אבי פורג, שופט


מעורבים
תובע: ב' ע '
נתבע: הכשרה חברה לביטוח בע"מ
שופט :
עורכי דין: