ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מיכאל גורדג'י נגד חברת ש.א.ס בע"מ חברות :

לפני: כבוד השופט אייל אברהמי, נשיא
נציגת ציבור (עובדים) גב' שרה פנסו
נציג ציבור (מעסיקים) מר יהונתן בוטבול

התובע
מיכאל גורדג'י ת.ז. XXXXXX160
ע"י ב"כ: עו"ד אחוה פודים
-
הנתבעת
חברת ש.א.ס בע"מ חברות 512444910
ע"י ב"כ: עו"ד נביל עתאמנה

פסק דין (חלקי) מתוקן

רקע כללי
זוהי תביעה של שומר נגד חברת שמירה בה עבד. על העסקתו חלים ההסכמים הקיבוצים וצווי ההרחבה בענף השמירה. בתביעתו הוא תובע פיצויי פיטורין וזכויות סוציאליות נוספות הנובעות מתקופת עבודתו ומסיומה.

התובע החל לעבוד אצל הנתבעת כשומר במסעדת מסריק ביום 1.5.08 עד התפטרותו ביום 17.11.13. קודם לכן עבד כ-8 חודשים בחברת אמונים שהתפרקה. הוא הגיש הוכחת חוב למפרק וקיבל זכויות בגין תקופה זו. הנתבעת נתנה שירותי שמירה באותו מקום – מסעדת מסריק – במקום חברת אמונים שהתפרקה כאמור.
בסופו של דבר התובע התפטר וכתב במכתב ההתפטרות כי הוא מתפטר כדי לטפל באשתו שלקתה במחלה קשה והיתה זקוקה שיסעד אותה (מכתב ההתפטרות צורף כנספח לתצהיר מר כנפו שהוגש מטעם הנתבעת, להלן: "מכתב ההתפטרות").
עם סיום עבודתו ביום 17.11.13 חתם התובע על כתב ויתור וסילוק (להלן: "כתב הויתור והסילוק") שהוכן לאחר שכתב את מכתב ההתפטרות. התובע קיבל את התשלומים המפורטים בכתב הויתור והסילוק בסך כולל של 29,262.79 ₪ נטו.

התובע חתם בחודש נובמבר 2012, במהלך תקופת עבודתו, על הסדר לתשלום תוספת גלובלית בשיעור %9 אחוז חלף תשלום גמול עבור עבודה בשעות נוספות (להלן: "מכתב ההסכמה להסדר שנ"ג 9%") אף מכתב זה צורף כנספח לתצהיר מר כנפו.

טענות הצדדים
לטענת התובע כתב הויתור והסילוק נחתם שלא כדין כאשר הוא לא הבין את תוכנו כדבעי. נאמר לו שתנאי לקבלת הכספים להם הוא זכאי הינו חתימה על כתב הויתור והסילוק. עוד טען כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים מלאים כי התפטר לצורך טיפול באשתו החולה בהתאם לסעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים תשכ"ג-1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים"). עוד טען כי לא שולם לו גמול על העבודה בשעות הנוספות. אכן חתימתו מופיעה על מכתב ההסכמה להסדר שנ"ג 9% אך לא הוסבר ולא הובן על ידו מה היתה הכוונה. בכל אופן הסדר זה שהופיע בהסכמים הקיבוצים וצווי ההרחבה שהיו אותה עת בתוקף, הותנה בהתמלא מספר תנאים. אלה לא התמלאו בעניינו. כך למשל לא הוסבר לו על מה הוא חותם ובעיקר לא נשלחה לארגון העובדים הודעה על הפעלת הסדר שנ"ג 9% חלף גמול עבודה בשעות נוספות כנדרש.
השכר הנכון שהיה לו לצורך חישוב זכויותיו הינו הסכום של 25.83 ₪. ולמעשה לא שולם לו שנ"ג כלל. מסכום שעתי זה יש לגזור את כל זכויותיו הסוציאליות. הנתבעת "שיחקה" בתלושי המשכורת שלו ועשתה בהם כבשלה - החסירה פרטים, העלתה והורידה את השכר השעתי בהתאם לרצונה ובאופן שרירותי. אף דו"חות הנוכחות אינם משקפים כדבעי את היקף עבודתו. הנתבעת הפחיתה בחישוביה חצי שעת הפסקה מדי יום שלא כדין. לא היה מקום להפחית משעות עבודתו ומשכרו, הואיל ולא ניתנה לו חצי שעת הפסקה מדי משמרת. בנסיבות אלה זכאי התובע להפרשי שכר ולגמול בגין עבודה בשעות נוספות בהתאם למספר תחשיבים שאותם הציגה ב"כ התובע. כמו כן זכאי התובע להפרש דמי הבראה, דמי חגים, הפרש פדיון ימי חופשה, והפרשים לקרן פנסיה וכך גם החזר ניכוי שכר שהיו שלא כדין. התובע אף לא קיבל שכר בגין 4 ימי קורס בהם השתתף. כמו כן זכאי הוא לפיצוי הואיל ולא ניתנה לו הודעה ובה הפרטים הנדרשים על פי חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2012 (להלן: "חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה)") וכך גם הוא זכאי לפיצוי בגין תלושים מטעים בהתאם לתיקון 24 לחוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958 (להלן: "חוק הגנת השכר").

לטענת הנתבעת התובע חתם על כתב הוויתור והסילוק לאחר שכתב את מכתב ההתפטרות בכתב ידו. אכן התובע אינו מדבר עברית על בוריה, אך הוא ידע לכתוב את הדברים בצורה ברורה וידע מהן זכויותיו. התובע גם חתם על מכתב ההסכמה להסדר שנ"ג 9% שצורף לתצהיר הנתבעת בענין תשלום גלובלי חלף תשלום גמול שעות נוספות. היה זה לאחר שהבין את ההסדר והסדר זה מחייב. בכל אופן כבר בדיון המוקדם הביעה הנתבעת בפני כבוד השופטת שטיין את עמדתה לפיה תהיה מוכנה שיוחזרו לה התשלומים ששולמו לתובע בגין גמול גלובלי% 9 אחוז ויערך חישוב של זכויותיו על פי דין לגמול עבודה בשעות נוספות - וכך גם יחושבו זכויותיו על פי השכר הנכון ללא הגמול של 9%.
הרישום של שעות עבודתו נעשה באופן מדויק ומדי משמרת היתה לו הפסקה אותה יש להפחית מהתשלום לו הוא זכאי. באשר לפיצויי הפיטורים התובע התפטר והחל לעבוד בסמוך לאחר מכן בחברת שמירה אחרת. בכך גילה למעשה כי התפטרותו אינה לצורך טיפול בבן משפחה חולה, כאמור בסעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים. התובע לא יהיה זכאי להפרשי שכר ואף לא לגמול עבודה בשעות נוספות וזאת לאחר שייערך חשבון מדויק. השכר השעתי לו הוא זכאי היה נמוך נמוך מ- 23.70 ₪ לשעה עליהם הוסיפו כאמור תוספת בשיעור 9%. מהשכר השעתי הנכון יש לחשב את כלל זכויותיו.
התובע לא הביא בחשבון תביעתו את הסכומים ששולמו לו בהתאם לכתב הסילוק והויתור עליו חתם ואף אם זה לא חוסם את תביעתו הרי שיש להביא בחשבון את מה ששולם כאמור. אם נעשה כן נמצא שלא נותרה יתרה לזכותו בנושא הבראה, חגים, חופשה וקרן פנסיה. התובע אף לא זכאי להחזר ניכוי שכר ובגין ימי הקורס שולם לו. אין מקום לפסוק פיצוי בגין חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה) וזאת לנוכח העובדה שהתובע חתם על הודעה בדבר פירוט תנאי העבודה וגם לא בגין תלושים חסרים הואיל וניתנו לו תלושים נכונים ואם נפל באיזה מהם טעות הרי שהיתה זו טעות בתום לב.

ההליך
בפנינו העידו התובע ואשתו ומנגד מר קובי כנפו, מנהל סניף הנתבעת בירושלים.
לאחר הדיון הגישו הצדדים את סיכומיהם. נציין כי בהתאם להחלטה אורך הסיכומים הוגבל לעשרה עמודים אך באת כוח התובע עשתה דין לעצמה והגישה סיכומים ארוכים הרבה יותר וב"כ הנתבעת החרה אחריה.

פסק דין

כתב הויתור והסילוק
הנתבעת הביאה להעיד מטעמה אך את מר כנפו. היא לא הביאה את העדים שיכולים היו להעיד על הדברים מכלי ראשון. מרבית דבריו של מר כנפו בתצהירו הינם עדויות שמיעה או עדות סברה – דברים שנמסרו על ידי עוה"ד מטעמו.
מר יעקב שהיה הממונה על התובע, זה שנתן לו הוראות, זה שקבע את תנאי עבודתו, זה שהחתים אותו על המסמכים השונים ואף נתן לו הנחיות בקשר להפסקת הצהרים לא הובא לעדות. אי הבאתו של עד מרכזי זה, ללא מתן הסבר מספיק, פועלת לחובת הנתבעת. לעומת זאת עדותו של התובע עשתה רושם מהימן.

באשר לכתב הויתור והסילוק הרי שזה לא חוסם את דרכו של התובע להגיש את התובענה. הפסיקה קבעה כי רק בהתמלא תנאים מסוימים יתנו תוקף לכתב הסילוק ואלה לא התמלאו במקרה דנן. כדי שיהיה לכתב ויתור וסילוק תוקף יש לכתוב בתורף המסמך: מה הסכום המגיע ומה הסכום שישולם במסגרת ההסכמה. כך לגבי כל רכיב ורכיב. רק כאשר נעשה כזאת יש לשקול האם לתת להסכמה תוקף. לא כך נעשה במקרה דנן (ראו סיכום ההלכות כפי שהובאו בדב"ע (ארצי) 2-10/98 אלדד קנטי - דיגיטל אקויפמנט (ניתן ביום 1.6.99); בר"ע (ארצי) 1674/04 זולוטוב ושות' מהנדסים שותפות רשומה נ' אבינועם (ניתן ביום 23.1.05)).

במקרה דנן כתב הוויתור והסילוק (שצורף כנספח לתצהירו של מר כנפו וכותרתו הסכם פשרה) אינו מפרט מה הסכומים להם היה זכאי התובע. התובע טען כי הוטעה וחשב שאינו זכאי לפיצויי פיטורים ונעשה עמו חסד כשנתנו לו פיצויי פיטורים לכן חתם על המסמך. בכל אופן הסכם הסילוק והוויתור, שכתוב בשפה העברית, לא ברור כי היה נהיר לתובע. בוודאי לא היה ברור לתובע מהן זכויותיו מה הסכום לו הוא זכאי ועל מה הוא מוותר. בנסיבות אלה אנו מקבלים את טענת התובע כי כתב הוויתור והסילוק אינו חוסם את דרכו. יחד עם זאת כל הסכומים המפורטים בו ושולמו לו נביא בחשבון כשנערוך את זכויותיו של התובע.

שכרו של התובע וזכאותו לגמול עבודה בשעות נוספות (חוקיות ההסדר של שכר כולל שנ"ג -9%)
התובע חתם על מכתב ההסכמה להסדר שנ"ג 9% בעד עבודה בשעות נוספות. חתימתו נעשתה בחודש 11/12. במכתב זה נרשם כי שכר המינימום עמד על 23.70 ₪ וכי לאור הסדר זה תשולם לו תוספת של % 9 אחוז דהיינו על כל שעה יוסף סך של 2.13 ₪ כשנ"ג 9%. לטענת התובע לא ניתנה לו אפשרות שלא לחתום על מסמך זה והוא לא רצה לאבד את מקום עבודתו ולכן חתם על המסמך, אך תוכנו לא הוסבר לו וכן נאמר לו כי שכרו מפוצל, אך לא נפגע, מה שהתברר לו בדיעבד, כדבר לא נכון. עוד טענה ב"כ התובע כי הסדר זה לא עומד בתנאים שנקבעו בהסכם הקיבוצי - דהיינו הוא לא נשלח לארגון העובדים ותוכנו לא הוסבר לתובע. עוד טענה היא כאמור כי השכר שממנו יש לגזור את זכויותיו הינו 25.83 ₪. אנו מקבלים את טענת ב"כ התובע.
אכן לפי ההסכם הקיבוצי והסכם ההרחבה שהיו בתוקף אותה עת (צו ההרחבה מ- 2009 בענף השמירה) נדרש שהאישור על תשלום גלובלי בשיעור 9% ימלא אחר מספר תנאים. אלה לא התמלאו במקרה זה. בפרט לא הוצגה כל אסמכתא על כי זה נשלח לארגון העובדים. יתר על כן לא שולמה לו תוספת בשיעור 9% על השכר ששולם לו קודם לכן. כעולה מהתלושים (נספח ה' לתצהיר התובע) במשך למעלה משנה עד חודש 9/12 עמד שכרו של התובע על סך 24.62 ₪ לשעה. בחודש 10/12 עמד שכר המינימום על סכום של 22.04 ₪ לשעה. שכר המינימום הועלה אז ל- 23.12 ₪ לשעה דהיינו עליה של 4.9 אחוז. ניתן לראות מתלוש חודש אוקטובר 2012, ששכרו של התובע שעמד על 24.62 ₪ עד אותה עת, הועלה גם כן, בשיעור עליית שכר המינימום, דהיינו בשיעור 4.9 אחוז. אם נוסיף על הסכום השעתי של 24.62 ₪ תוספת של 4.9 אחוז נקבל שכר שעתי של 25.83 ₪ - הוא השכר ששולם לתובע כשכר שעתי בגין שעות רגילות בחודש 10/12. אם נוסיף 9% על השכר השעתי נקבל סכום של 28.15 ₪ לשעה. אם נוסיף 9% על התעריף השעתי שהיה בשנה שקודם לכן (דהיינו 24.62*1.09) נקבל סכום של 26.84 ₪ לשעה. לתובע לא שולם שכר לפי תעריף זה כפי שצריך היה אילו רצו לפעול לפי ההסדר של שנ"ג 9%.
ניתן לראות כיצד הנתבעת עצמה ראתה את גובה שכרו השעתי מהאופן שבו ניכתה משכרו את דמי הגמולים בשיעור 5.5% המתחייבים מצו ההרחבה בענף השמירה. בחודש 9/12 וקודם לכן, נוכו דמי גמולים חלק עובד בשיעור 5.5% משכרו (בהתאם לצו ההרחבה 2009) כנגזרת של שכר שעתי של 24.62 ₪. במשכורות של חודש 10/12 נוכו דמי הגמולים חלק העובד בשיעור 5.5% אחוז, כנגזרת של שכר שעתי שעמד על 25.83 ₪ . על כורחך עולה כי אף הנתבעת סברה ששכרו השעתי עמד על סך של 25.83 ₪ לשעה נכון לחודש 10/12 לפני "ששיחקה בתלושים".
רק בתלוש השכר של חודש 11/12 פוצל לפתע השכר השעתי באופן שנרשם כאילו עומד השכר השעתי על 23.70 ₪ (הפחתה של 9%) ועל סכום זה הוסף 2.13 ₪ (הוספה של 9%), סה"כ 25.83 ₪. מה שנקרא "משחק סכום אפס".
לא יתכן לקבל אפוא את טענת הנתבעת לפיה עמד אותה עת שכרו השעתי של התובע על סך של 23.70 ₪.שכרו היה כאמור אותה עת בסך של 25.83 ₪. מקובלת עלינו אפוא טענת ב"כ התובע לפיה אין מדובר בתשלום שנ"ג של 9% בהתאם למודל הקבוע בצו ההרחבה, אלא בפיצול מלאכותי של השכר ורישום פיקטיבי בתלושים כאילו מדובר בשנ"ג. הנתבעת לא שילמה אפוא לתובע שנ"ג בהתאם למודל האפשרי שנקבע בצו ההרחבה בענף השמירה 2009, אלא אך פיצלה את שכרו והלבישה על כך מחלצות של "שנ"ג". מדובר בפיקציה וכסות עיניים. אנו קובעים אפוא כי השכר של התובע עמד על 25.83 ₪ לשעה. אנו דוחים את טענת הנתבעת לפיה נפטרה מתשלום גמול עבודה בשעות נוספות ובמנוחה השבועית על ידי תשלום שנ"ג 9% - הואיל ולא שילמה שנ"ג 9%.

לטענת הנתבעת יש להפחית מדי יום חצי שעת עבודה מהשעות של כל משמרת, בטענה של הפסקה. מר כנפו לא הסביר כיצד יתכן שהיתה הפסקה במקום בו לתובע לא היה מחליף – בכניסה למסעדת מסריק כמו גם בכניסה לסופר מרקט זול ובגדול שהינם שני המקומות העיקרים שבהם עבד. מר כנפו מסר כי התובע אכל כל יום במהלך משמרת. העובדה שהתובע עמד ואכל תוך כדי ובמהלך המשמרת כשהוא ניצב כזקיף בפתח, אינה בגדר הפסקה אותה יש להפחית. הנתבעת טוענת שיש להפחית מהשעות מדי יום חצי שעה. היה עליה להרים את הנטל ולהוכיח שאכן היתה לתובע חצי שעה, שעמדה לרשותו ובה יכול היה לעזוב את המקום, לנוח ולאכול. רק אז תוכל להפחית חצי שעה זו מסך השעות עליהן הוא זכאי שישולם לו. הנתבעת לא הרימה נטל זה ולכן יש להתעלם מההפחתה שהפחיתה בשעות העבודה בגין ההפסקה. חישוביו של התובע באשר לשעות הנוכחות שלו מקובלות עלינו. התובע ערך את רישומי שעות עבודתו (נספח ד' לתצהירו) מדי יום עת שב מעבודתו. עיון ברישומים מראה כי מדובר ברישום אותנטי. עדותו בעניין זה עשתה עלינו רושם מהימן. הרישום משקף את שעות העבודה כפי שבוצעו הלכה למעשה. לעומת זאת רישומי הנתבעת אינם מבוססים על יסוד שעון נוכחות, שלא היה במקום. אכן נכון כי הרישומים של התובע נרשמו באופן מעוגל דהיינו שעות שלמות או חלק קטן מהם (חצי או רבע). התובע הסביר כי רישום זה נעשה על ידו בהתאם למשמרות אליהם זומן, שהיו משמרות מסודרות וקבועות. התובע אף העיד כי אם עזב את המשמרת בשעה 11:10 רשם את השעה 11:00 (פרוט' עמ' 14 ש' 9). נציין כי לזכות התובע עומדת חזקה הקבועה בס' 26ב' לחוק הגנת השכר. יחד עם זאת במקרה זה יש ראיות טובות ומהימנות יותר, ואין מקום להסתמך על החזקה אלא על הרישום המדויק. הנתבעת לעומת זאת הגישה רישומים שלא ברור מי ערך אותם כיצד ומתי נעשו. לנוכח כל זאת אנו מעדיפים את רישומי שעות העבודה שערך התובע, שעשו עלינו כאמור רושם מהימן על פני רישומי הנתבעת.

ב"כ התובע ערכה את חישוביה ביחס לגמול עבודה בשעות נוספות ובמנוחה השבועית. ביחס לחישובים שערכה הערנו לה במהלך הדיון. כך למשל, בדוחות הנוכחות החשיבה ב"כ התובע משמרות שבוצעו בפער של פחות משמונה שעות ביניהן, כמשמרת אחת. היוצא מכך הוא חישוב כל השעות שבוצעו במשמרת השנייה כשעות נוספות בגינן זכאי התובע לתשלום בשיעור 150% (ראו למשל יום 13.5.13, יום 10.6.08, יום 8.3.10). במקום שבו יש הפרש של מעל שלוש שעות בין המשמרות והעובד לא נדרש להישאר במקום העבודה לא ניתן לחבר את המשמרות או לראות בזמן שביניהן כזמן עבודה, בהתאם לסעיף 20 לחוק שעות עבודה ומנוחה (ראו דב"ע (ארצי) לב/3-11 אחמד חג'יראת – זכריה חצרוני פד"ע ד 145). אכן, כפי שציינה הנתבעת בסיכומיה אל לו למעסיק להעסיק את עובדיו בלי מנוחה של שמונה שעות בין יום עבודה למשנהו כהוראת סעיף 21 לחוק שעות עבודה ומנוחה. אולם, אם פעל המעסיק שלא כדין ועשה כן, התרופה לכך לא תהיה בדרך של הכללת פרקי הזמן של משמרות אלו כיחידה אחת וחישוב השעות הנוספות ביתר (ראו ע"ע (ארצי) 233/06 א.נ. נתניה בע"מ נ' לב טרנרידר (ניתן ביום 16.12.07)). כך קבעה גם חברתי כבוד השופטת שדיאור במקרה דומה בס"ע (י-ם) 4883-12-11 רטובסקי סרגיי נ' סער בטחון בע"מ (ניתן ביום 22.6.15) בו ניתן פסק דין חלקי והובהר לתובע שם (המיוצג על ידי אותה באת כוח כבפנינו), כי עליו להגיש תחשיבים מתוקנים "בניכוי" השעות הנוספות שהוכנסו שלא כדין.
בסיכומיה כתבה ב"כ התובעת שהיא מוכנה לערוך חישובים חדשים בהתאם להערות שמסרנו לה (פרוט' עמ' 18 ש' 10 - 11), אך היא לא הגישה את אותם חישובים. אין מדובר בטענה עובדתית חדשה אלא אך בטענה משפטית של הדרך המשפטית הנכונה לחשב את הגמול, שיש לפסוק בגין עבודה בשעות נוספות ובמנוחה השבועית ואף זאת צריך לעשות בתוך המגבלה של הסכום שנתבע בכתב התביעה. יצוין כי באשר לגמול עבודה במנוחה השבועית, כאשר יש פער של מעל 36 שעות אין לראות את השעות שנעשו במוצאי שבת, לאחר תחומה של השבת, כשעות שבת ואכן נראה כי כך פעלה ב"כ התובע בתחשיבה. מכל מקום לא נעשתה הפרדה בין שעות נוספות רגילות – לגביהן לא שולם בתלושים (לנוכח עמדת הנתבעת בעניין שנ"ג) לבין שעות נוספות בגינן שולם לתובע בתלושים גמול עבודה במנוחה השבועית (אם כי כנראה לא לפי השכר הנכון כפי שנקבע לעיל). ב"כ התובע תערוך התחשיב באופן שמחלק בין סוגי השעות הנוספות הנ"ל ותגיש בנוסף לתחשיב שהגישה באופן שצורף לכתב התביעה (בהפחתת השכר ששולם עבור שכר עבודה).
ב"כ התובע תגיש חישובים מתוקנים עד יום 25.8.17 ותעביר עותק ישירות לצד שכנגד, שיהיה רשאי להתייחס לתחשיב שערכה בכפוף להכרעותינו כאמור לעיל. ההתייחסות כאמור תוגש תוך 7 ימים מיום שיקבל את תחשיב התובע. מובהר כי התחשיבים יתייחסו אך לענין גמול העבודה בשעות נוספות ובמנוחה השבועית ועל יסוד השכר השעתי הנכון האמור ובהתאם לרישומים שהגיש (נספח ד לתצהירו) התובע.

פיצויי פיטורים
התובע הסביר בעדותו כי אשתו לקתה במחלת הסרטן ונזקקה להשתלת מח עצם. אותה עת שובץ על ידי הנתבעת לעבודה במשמרות ערב. הטיפולים שנזקקה להם רעייתו, טיפולים כימותרפיים והשתלת מח עצם, דרשו מבִּיתם ללכת עמה לבית החולים ואילו הוא היה צריך להישאר עם רעייתו אחה"צ ובלילה כדי לסעוד אותה. הוא ביקש מהממונה עליו לעבוד בשעות הבוקר כדי להיות עם רעייתו אך נענה בשלילה. אכן לאחר סיום עבודתו אצל הנתבעת עבר לעבוד בחברת שמירה אחרת, שם התאפשר לו לעבוד בשעות הבוקר ולסעוד את אשתו בערב ובלילה, לאחר הטיפולים בבית החולים. לדידנו אכן נכנס הענין בסעיף 6 לחוק פיצוי פיטורים הקובע זכאות לקבל פיצוי פיטורים לעובד שמתפטר לרגל מצב בריאותו של בן משפחתו. מצבה הרפואי של רעיית התובע אותה סעד הוא, היה סיבה מספקת להתפטרותו.

התובע עבד בהיקף של משרה מלאה, כפי עולה מרישומי השעות שלו (נספח ה' לתצהירו) וכפי שפורט בסיכומיה של ב"כ התובע. תקופת עבודתו היתה מוסכמת ועמדה על 66.5 חודשים. השכר החודשי יש לחשבו לפי 25.83 ₪ לשעה סה"כ 4,804 ₪ לחודש. סכום זה יש לכפול בתקופה והסכום שמתקבל עומד על סך של 26,624 ₪. זהו אפוא סכום פיצויי הפיטורים לו היה זכאי התובע. מסכום זה יש להפחית פיצויים שהועברו מהקופה המרכזית כמפורט בכתב הוויתור והסילוק בסך 13,237 ₪. כמו כן יש להפחית סכום של 10,310 ₪ שנמצאו בקופת הפנסיה על חשבון פיצויי פיטורים. היתרה אפוא עומדת על סך של 3,077 ₪.

דמי הבראה
התובע זכאי לפדות את דמי ההבראה בגין השנתיים האחרונות. היקף עבודתו כאמור הינו 100 אחוז. בחודש נובמבר 2013 שולם לו סך של 1,276 ₪, בחודש מאי 2013 שולם לו סך של 2576 ₪, ובחודש מאי 2012 שולם לו סך של 2411 ₪. סה"כ קיבל בשנתיים האחרונות כ 6263 ₪. סכום זה בהתאם לתעריף של יום הבראה שקול לכ- 17 ימי הבראה. בשים לב לוותק של התובע למספר ימי ההבראה להם הוא זכאי ולסכומים ששולמו לו בשנתיים האחרונות לעבודתו (כולל עם סיום עבודתו) לא נותרה לזכות התובע יתרה לתשלום בגין רכיב זה.

חופשה
במהלך תקופת עבודתו שולם לתובע בגין חופשה 11,119 ₪ כמפורט בתלושים. זכאותו של התובע לצבור ימי חופשה על פי הדין מוגבלת לשלוש שנים והשנה השוטפת. ימי החופשה שקודם לתקופה זו אינם ניתנים לתביעה וירדו לטמיון. לשיטת התובע נותרו לו 28 ימי חופשה שלהם הוא זכאי לתשלום. מעיון בתלושי השכר עולה כי מדי חודש בחודשו זוכה התובע בימי חופשה ונוכו לו ימי חופשה כאשר מימש ימים. הרישום בתלושים היווה אפוא פנקס חופשה. בחודש 10/13 היו לזכותו 25 ימי חופשה. על ימים אלה הוסף בחודש 11/13 עוד 1.33 ימים סה"כ 26.33 ימים. כאמור השכר השעתי לו זכאי התובע הינו 25.83 ₪ לשעה. השכר היומי היה אפוא 206.64 ₪. פדיון ימי החופשה צריך היה להיות 5441 ₪. בתלוש שכר של חודש 11/13 שולם לו פדיון בסך 4439.78 ₪ בלבד. היתרה אפוא לזכותו הינה סך של 1,002 ₪.

דמי חגים
הנתבעת טענה כי התובע לא הוכיח שעבד יום לפני החג ויום אחריו. כאשר מדובר בעובד שעובד בהיקף משרה מלא ואף מעבר לו כמו התובע נקודת המוצא הינה שהתובע עבד יום לפני ויום אחרי החג. נקודת מוצא זו מסתברת לאור היקף השעות הרב שעבד התובע. נטל ההוכחה לטענת ההגנה שהעלתה הנתבעת, לפיה לא עבד התובע יום לפני ויום אחרי רובץ לפתחה של הנתבעת הטוענת טענה זו. הנתבעת לא הרימה נטל זה. יתר על כן אופי העבודה הינו כזה שהנתבעת קובעת את המשמרות של התובע וכיון שכך אי שיבוצו ביום שקודם לחג או יום שאחריו (ככל שהיתה כזאת מציאות) לא תפעל לחובת התובע. טענת הנתבעת כי היא פטורה מלשלם עבור יום חג שחל בשבת אינה מתיישבת עם האמור בצו ההרחבה בסעיף יא 3. כאמור, נטל ההוכחה הינו על הנתבעת. מספר ימי החג להם זכאי התובע הינו 47 ימים לפי חשבונו. הנתבעת שילמה לתובע סכום של 5,657 ₪. התובע זכאי היה לתשלום, ביחס ל- 47 ימי חג, שסכומו 9712 ₪. היתרה אפוא לזכותו עומדת על סך של 4,055 ₪.

הפרשי פנסיה
בהתאם לצו ההרחבה שהיה אותה עת בתוקף צריך היה להפריש לתובע דמי גמולים בשיעור 6%. בפועל הופרש לו סכום של 8,640 ₪. לטענת הנתבעת עבד בהיקף של פחות ממשרה מלאה ולכן יש לחשב את ההפרשות לדמי גמולים כנגזרת של משרתו. מעיון ביומני התובע שכאמור קבענו שהם מהימנים עלינו עולה כי התובע עבד במשרה מלאה. בנסיבות אלה נחשב את זכאותו בהתאם לשכר שהיה לו עם סיום עבודתו. השכר המבוטח עמד על סך 4,804 ₪ ועל הנתבעת היה להפריש לפי שיעור של 6% דמי גמולים חלק מעביד. הסכום לחודש יוצא אפוא 288 ₪. יש לזכור כי על פי צו ההרחבה בענף השמירה שהיה אז בתוקף היתה תקופת המתנה בת 6 חודשים ורק לאחריה זכאי היה התובע להפרשות לפנסיה. לפיכך ובשים לב לתקופת עבודתו שהיתה בת 66.5 חודשים הרי זכאותו היתה להפרשות עבור 60.5 חודשים. נכפול את הסכום החודשי של 288 ₪ ב 60.5 חודשי עבודתו ונקבל סכום של 17,424 ₪. מסכום זה יש להפחית את מה שהופרש לזכותו בסך 8,640 ₪. הסכום שנקבל הוא סך 8,784 ₪.
נעיר כי סכום זה נעשה על פי חישוב מקורב, שהרי בתחילת עבודתו היה שכרו נמוך יותר. עניין זה יתאזן לאור העובדה שחישוב הפרשי ההצמדה והריבית יעשה מיום סיום העבודה ולא מהיום שצריך היה להפריש (שהרי אילו הופרש בזמן אמת היה הסכום מוצמד וצובר ריבית והפרשי הצמדה בקופת הפנסיה).

ניכויי שכר
לטענת התובע נוכה משכרו סך 600 ₪ על חשבון קורס להוצאת רישיון לנשק אישי וכן בגין ביגוד. התובע לא ביסס בצורה מספקת טענות אלה. בהתאם להסכם הקיבוצי בענף השמירה (סעיף 15.4 ו- 19.2 כפי שהיו אז בתוקף) רשאי מעסיק לנכות סכומים מסוימים, מחצית עלות הוצאת הרישיון לנשק וכן סך של 150 ₪ ע"ח ביגוד. התובע לא טען כי החזיר את הביגוד או כי עניינו לא נכנס בגדר ס' 19.2 הנ"ל לצו ההרחבה. בעניין זה לא שוכנענו בטענות ב"כ התובע ולכן דין תביעתו ברכיב זה להידחות.

תשלום עבור ימי ההדרכה בקורס
התובע טען כי הוא זכאי להפרש של 825 ₪ בגין 4 ימי הכשרה שהיו לו בחודש 07/10. לעניין זה לא מצאנו תגובה בסיכומי הנתבעת. הסכום אותו הוא תבע כמפורט בסיכומיו עומד על 825 ₪. בנסיבות אלה נכון שנפסוק לו את הסכום שתבע –סך של 825 ₪.

פיצוי מכוח חוק הגנת השכר בגין תלושים לקויים, אי מתן הודעה לעובד (תנאי עבודה) ופיצויי הלנה תלושי השכר של הנתבעת פוצלו באופן פיקטיבי מחודש 11/12 כאמור. פיצול זה נעשה לטעמנו כדי לחמוק מתשלום גמול בגין עבודה בשעות נוספות. לא זו אף זו לא נרשמו בתלוש שעות העבודה הנכונות ולכן גם העדפנו כאמור את רישומי התובע על פני רישומי הנתבעת. בנסיבות אלה אנו סבורים שראוי לפסוק לזכות התובע פיצוי משמעותי בגין התלושים הלקויים והמטעים. הפיצוי שנפסוק לו יהיה בסך של 20,000 ₪.
אין מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין היעדר הודעה לעובד (תנאי עבודה). הנתבעת צירפה לתצהירה הודעה בדבר פירוט תנאי עבודה שנמסרה לתובע. מדובר בהודעה מפורטת די הצורך ובעניין זה מקבלים אנו את עמדת הנתבעת.
פיצויי הלנה נתבעו ע"י התובע. במקרה דנן הוגשה התביעה לאחר שנחתם עמו כתב הוויתור והסילוק. אכן כתב הסילוק והויתור אינו עומד בתנאים המחמירים שנקבעו בדין. יחד עם זאת בוודאי יש לומר כי היתה כאן מחלוקת של ממש בדבר זכאותו של התובע שהתפטר, לקבל פיצוי פיטורים. לאור כל זאת אין מקום לפסוק פיצוי הלנה.

סוף דבר
הנתבעת תשלם לתובע תוך 30 יום מיום שיומצא לה פסק הדין את הסכומים הבאים:
א. הפרש פיצויי פיטורים סך 3,077 ₪.
ב. הפרש פנסיה סך 8,784 ₪.
ג. הפרש פדיון חופשה סך 1,002 ₪.
ד. הפרש דמי חגים סך 4,055 ₪.
ה. ימי הדרכה שלא שולמו סך של 825 ₪.
ו. פיצוי בגין תלושי שכר מטעים סך 20,000 ₪.
כל הסכומים הנ"ל יישאו ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 1.12.13 ועד לתשלום בפועל.
כמו כן ישולמו לו הוצאות משפט בסך 8,000 ₪ אף זאת תוך המועד האמור.

זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום.
הצדדים יפעלו לעניין השעות הנוספות כפי שנקבע לעיל – התובע יגיש תחשיב מסודר בהתאם לאמור בפסק הדין החלקי וזאת עד ליום 25.8.17, הנתבעת תגיב תוך 7 ימים מיום שתקבל תחשיבו.

ניתן היום, כ' אלול תשע"ז, (11 ספטמבר 2017), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.
תוקן בהתאם להחלטה מיום 5.9.17.

גב' שרה פנסו
נציג ציבור (עובדים)

אייל אברהמי, נשיא

מר יהונתן בוטבול
נציג ציבור (מעסיקים)


מעורבים
תובע: מיכאל גורדג'י
נתבע: חברת ש.א.ס בע"מ חברות
שופט :
עורכי דין: