ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אילנה הראל נגד דולי טרגר :

בפני כבוד ה רשמת בכירה אפרת רחלי מאירי מרקוביץ

תובעת

אילנה הראל
ע"י ב"כ עו"ד אסף קאופמן

נגד

נתבעת

דולי טרגר
ע"י ב"כ עו"ד צבי גולנזר

פסק דין

התובעת, אילנה הראל, הגישה שטר לביצוע בסך 12,073 ₪ שנמסר לה על ידי הנתבעת, דולי טרגר. ביום 29.3.16 הוגשה התנגדות לביצוע השטר על ידי הנתבעת, ההתנגדות התקבלה והתיק הועבר להתברר בהליך של סדר דין מהיר, הוא ההליך שבפניי.
התובעת היא יצרנית ומפיצה של מוצרי קוסמטיקה ברחבי הארץ. הנתבעת, העוסקת אף היא בתחום הקוסמטיקה בשיווק ומכירות, היא לקוחה של התובעת ושיווקה את מוצריה.

טיעוני הצדדים
כאמור בכתב התביעה ובתצהיר עדות התובעת, ביום 7.4.14 מכרה התובעת לנתבעת מוצרי קוסמטיקה בשיטת ה"קונסיגנציה" – "מכר מותנה". על פי שיטה זו, בעל החנות לא משלם על המוצרים אותם קיבל מהספק אלא רק עבור מוצרים שמכר בפועל.
שווי המוצרים שהועברו לידי הנתבעת בשיטה זו עמד על סך של 12,073 ₪ וכנגד קבלת המוצרים העבירה הנתבעת לתובעת המחאה דחויה ליום 6.10.15 בסכום זהה. בחלוף הזמן ומשהנתבעת לא העבירה כל תשלום עבור המוצרים שקיבלה הגם שנמכרו על ידה, העבירה התובעת את ההמחאה לביצוע. לטענת התובעת, אפילו נלך לשיטת הנתבעת בדבר מכירת המוצרים והעברת התשלום בהתאם, הרי שמהצלבת הנתונים העולים מהמסמך המתעד את העברת המוצרים על סך של 12,073 ₪ לבין הנתונים העולים מהמסמך המתעד את השבת המוצרים שהגישה הנתבעת עם סיום ההתקשרות, עולה כי עדיין קיים פער המצביע על מכירה של מוצרים שלא נתקבלה בגינם תמורה. כך או אחרת, לדבריה, הנתבעת לא העבירה לה כל תשלום המגיע לה עקב המכירה, ולכן תובעת היא את סכום ההמחאה במלואה.

מנגד טוענת הנתבעת בתצהירה ובהתנגדות שהגישה כי סך החוב שעמד לחובתה בחודש מאי 2014 עמד על 12,073 ₪ בגין עסקת הקונסיגנציה ובנוסף היה עליה לשלם 3,030 ₪ בגין חוב קודם. מתוך חוב זה שילמה לתובעת 6,000 ₪ במהלך החודשים שלאחר מכן וכן השיבה לידי התובעת חלק מהמוצרים שנמסרו לה, כאשר שווי המוצרים שהוחזרו עומד על 7,004 ₪, לא כולל מע"מ. לפי קו זה הנתבעת חבה לתובעת סך של 2099 ש"ח, אולם מנספח ג' לתצהירה, בו מפורטת התחשבנות כספית נוספת בין התובעת לנתבעת, עולה כי התובעת היא זו שחבה בחוב כלפיה בסך 1,986 ₪, לאחר קיזוז בין החובות אחת לרעותה.

ביום 20.9.16 התקיים דיון בפניי, במהלכו אישר ב"כ התובעת כי המצוין בנספחים א'2 ו- ג' לתצהיר הנתבעת, נכתב בכתב ידה של התובעת. ביום 15.3.17, התקיימה ישיבת הוכחות במסגרתה שמעתי את עדויות הצדדים וכן את עדותה של הגב' סיגל ששפורטש אשר העידה מטעם הנתבעת, בכל הנוגע לטענתה כי עבדה בשביל התובעת ושכרה קוזז במסגרת החוב, דבר המתועד בנספח ג' שצירפה. להלן אפרט עיקרי העדויות ככל שהן נוגעות לליבת המחלוקת.

במסגרת חקירתה הנגדית אישרה התובעת כי בינה לבין הנתבעת התקיימה עסקת קונסיגנציה אחת מיום 7.4.14. התובעת עומתה עם נספחים ב'1 ו-ב'2 לכתב התביעה ואישרה כי לנתבעת היה חוב קודם בסך 4,900 ₪. עוד אישרה כי הנתבעת שילמה מתוך סכום זה את הסכומים המפורטים במסמך. בהמשך עדותה הסבירה כי הנתבעת שילמה לה 3,000 ₪ על חשבון חוב זה כפי שמתועד בחשבונית 024. כאשר נשאלה היכן זיכתה את הנתבעת על סך 3,000 ₪ נוספים ששולמו לאחר מכן, ענתה כי יתרה זו היא בעבור מוצרים שרכשה במועד מאוחר, אך היא לא הציגה תעודת משלוח של הסחורה שנרכשה פרט לאמור בחשבוניות. עוד ציינה כי לא צוין במפורש במסמכים כי מדובר בעסקת קונסיגנציה בגלל היחסים החבריים ביניהן ועמדה על כך שלא הוחזרו לה המוצרים שלא נמכרו בעסקה הקונסיגנציה.

בהמשך הופנתה התובעת לנספח ג' לתצהיר הנתבעת שכותרתו " זיכויים" וציינה כי ייתכן ומדובר באחת מההתחשבנויות הקודמות אך לא זכרה לפרט כל רכיב מנספח זה. עם זאת, בהתייחסה לנסיעות לבאר שבע הסבירה כי מדובר באותן 2 נסיעות משותפות לצורכי הדרכה אצל גב' סיגל ששפורטש, המנהלת מרכז שיווק לקוסמטיקאיות בבאר שבע, אשר העידה מטעמה.

במסגרת חקירתה הראשית, ציינה גב' סיגל ששפורטש כי הנתבעת השתתפה בהדרכות בתאריכים 3.11.14, 2.12.14 ,30.12.14 תוך שהדגישה כי הפעם הראשונה בה פגשה בתובעת היה לראשונה אך ביום 3.11.14, אז הייתה ההדרכה הראשונה של הנתבעת.

לבסוף העידה הנתבעת. מעדותה ומהאמור בתצהירה עולה כי מהחוב בסך של 4,900 ₪ המתועד במסמך הקונסיגנציה נותר חוב של 3,030 ₪ אותו סילקה באמצעות שיקים ולאחר מכן העבירה תשלומים נוספים היו בגין עסקת הקונסיגנציה תוך שהדגישה כי לא ביצעה כל רכישה לאחר עסקה זו עקב סכסוך שהתגלע בינה לבין התובעת.

דיון והכרעה

אין חולק כי ביום 7.4.14 התבצעה עסקת קונסיגנציה. בעסקה מעין זו מעביר הספק מוצרים למשווק כאשר התשלום לספק בעבור המוצרים מתבצע רק עם מכירת המוצרים לצד ג'. בענייננו, העבירה התובעת את מוצריה לנתבעת תוך שהוסכם ביניהן כי התשלום יתבצע עם מכירת המוצרים. כאמור בנספחים ב'1-ב'2 לכתב התביעה, במסגרת עסקה זו העבירה התובעת לנתבעת מוצרי קוסמטיקה בשווי 12,073 ₪. במעמד ההתקשרות העבירה הנתבעת המחאה בסכום 12,073 ₪, הוא שווי המוצרים שהתקבלו.

זאת ועוד. אין מחלוקת כי כפי שעולה מנספח ב'2 לכתב התביעה, במועד ביצוע עסקת הקונסיגנציה עמד לנתבעת חוב של 4,900 ₪ בגין עסקאות שבוצעו בעבר ( להלן: "חוב העבר") ולאחר ששילמה את חלקו, נותר סך של 3030 ₪ ובהפחתה המצוינת על גבי הנספח על סך של 100 ₪, החוב עמד על 2,930 ₪, זאת בנוסף לחוב בשווי של עסקת הקונסיגנציה בסך 12,073 ש"ח.

ברם, בשלב זה נחלקו הצדדים בכל הנוגע לכיסויו של החוב האמור על סך 2930 ₪ וכן 12073 ש"ח. לטענת התובעת, הנתבעת לא העבירה לה את התשלום המגיע לה בגין מכירת חלק מהמוצרים שהעבירה לידיה במסגרת עסקת הקונסיגנציה ועל כן הגישה את השיק שנמסר לה, לביצוע. לטענת הנתבעת היא שילמה עבור כל המוצרים שמכרה ומה שלא נמכר הושב לתובעת. היא איפסה את החוב על סך של 2930 ₪ ונותרה אף ביתרת זכות של 70 ₪. בנוסף הציגה הנתבעת לעיוני את נספח ג' לתצהירה ממנו עולה כי עומד לטובתה זיכוי. האם הנתבעת עודנה חבה לתובעת את סכום התביעה? זו השאלה העיקרית העומדת לבירור בהליך שבפניי.

לאחר שעיינתי בחומר הראיות שהובא בפניי ושמעתי את עדויות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. דומה כי על מנת שניתן יהיה לתת מענה לשאלה שבמחלוקת יש לפנות תחילה לנספח ג' שצורף לתצהיר הנתבעת ( להלן: "נספח ג'") ולבחון תוכנו באופן מעמיק. נספח זה שכותרתו " סה"כ זיכויים" אינו נושא תאריך וכולל 3 עמודות. עמודה ימנית כוללת את רכיבי הזיכוי ועמודה אמצעית כוללת את שוויו של הזיכוי. 2 עמודות אלה נכתבו בכתב ידה של התובעת, כפי שאישרה בישיבה מיום 20.9.16. עוד הוא כולל עמודה שלישית שנכתבה על ידי הנתבעת, בה מפורטים סכומים שונים לאותם רכיבי זיכוי. מעיון ברשימת רכיבי הזיכוי עולה כי הנתבעת זוכתה בגין המרכיבים הבאים: "זיכוי החזרת מוצרים", "תשלומים ששולמו ישרכארט", "2 נסיעות לבאר שבע", "6 שעות עבודה X 30", " פדיקור 100 X5", "מילוי 100 X4".

לטענת התובעת, אין לתת לנספח ג' כל חשיבות מכיוון שהיא אינה זוכרת ממתי המסמך הזה משאינו נושא תאריך וייתכן כי הוא נוגע לעסקאות עבר שהיו בינה לבין הנתבעת. אני כשלעצמי איני סבורה כך. למסמך המסומן כנספח ג' חשיבות רבה בבירור המחלוקת בין הצדדים ושוכנעתי כי הוא נכתב במהלך חודש דצמבר 2014, ומכל מקום לא לפני יום 7.4.14, הוא מועד ביצוע עסקת הקונסיגנציה. ויובהר.

על מועד כתיבת נספח ג' ניתן ללמוד ממרכיב הזיכוי "2 נסיעות לבאר שבע". כאשר התובעת נשאלה באיזה נסיעות לבאר שבע מדובר ענתה "היא הייתה באה איתי לבאר שבע להדרכה" ( עמ' 10 שורה 23) ובהמשך אישרה כי ההדרכה התבצעה אצל סיגל. היא ציינה בעדותה כי נסעה להדרכות אצל סיגל החל מחודש נובמבר 2014 (ראו עמ' 11, שורות 3-11). סיגל העידה בפניי. בעדותה ציינה כי הנתבעת הגיעה להדרכות יחד עם התובעת בימים 3.11.14, 2.12.14, 30.12.14. היא הדגישה כי לפני חודש נובמבר היא לא ראתה את התובעת (עמ' 12, שורות 1-3). כלומר הנתבעת הגיעה לבצע הדרכות בשלושה מועדים במהלך חודשי נובמבר-דצמבר 2014, דהיינו, לאחר ביצוע עסקת הקונסיגנציה. ודוק; משהנתבעת זוכתה בנספח ג' בגין 2 הדרכות בלבד ולא 3 הדרכות שביצעה, ניתן להסיק שייתכן וההדרכה השלישית טרם התקיימה במועד ההתחשבנות אלא לאחריה. יש ממש בטענת ב"כ הנתבעת בסיכומיו, כי לא ניתן ליתן זיכוי למישהו עבור נסיעות לבאר שבע שטרם בוצעו. משמסמך הקונסיגנציה הוא מיום 7.4.2014, לא ניתן לייחס זיכוי לאחר חודש נובמבר 2014 לתקופה שקודמת למסמך הקונסיגנציה, עת התובעת עצמה מסכימה לכך שטרם עסקת הקונסיגנציה לא היה חוב לנתבעת זולת 4900 ₪ ומשכך לא ניתן לייחס נסיעות חדשות לבאר שבוע עבור "חוב ישן שלא קיים" (עמ' 16, שורה 21). הוא מכאן נובע כי הנספח נכתב במועד כלשהו במהלך חודש דצמבר 2014 ולכל הפחות לאחר ביצוע עסקת הקונסיגנציה.

משעולה כי נספח ג' נכתב לאחר עסקת הקונסיגנציה, יש לשים דגש למרכיב הזיכוי הראשון שכותרתו " זיכוי החזרת מוצרים" ושוויו עומד על סך של 6,509 ₪ לשיטת התובעת. אזכיר כי לטענת התובעת, הנתבעת לא החזירה לה את המוצרים כלל וכלל. טענה זו מעוררת קושי. שכן, לא ניתן להתעלם מכך שמרכיב זיכוי זה מציין מפורשות כי הוא בעבור החזרת מוצרים. מוצרים, שבהכרח הוחזרו לאחר ביצוע עסקת הקונסיגנציה. שכן, כפי שהתרשמתי, נספח ג' נכתב לאחר ביצוע עסקה זו. פועל יוצא של זיכוי בעבור החזרת מוצרים במועד זה, מוביל למסקנה האחת והיחידה שאין בלתה, כי המוצרים שהוחזרו הם אלה שהועברו לידי הנתבעת במסגרת עסקת הקונסיגנציה היחידה שבוצעה בין השתיים ביום 7.4.14, שכן, לו עסקינן היה במוצרים שנרכשו באופן הרגיל ושולמה תמורתם במועד קבלתם, הרי שלא היה צורך להחזירם. הנתבעת החזירה אותם משלא מכרה אותם. נספח ג' מעיד שהוחזרה סחורה וכי יש לקזז מסכום החוב. התובעת לא סיפקה הסבר לזיכויים המופיעים בנספח ג' על סך של כ-6500 ₪ שהוא מסמך הנחזה כגמר התחשבנות עקב עסקת הקונסיגנציה כאמור .

כאמור, נספח ג' המצביע על יתרת זכות של 11,089 ₪ לטובת הנתבעת, נכתב לאחר ביצוע עסקת הקונסיגנציה ויש בו לחזק את גרסתה של הנתבעת בכל הנוגע להחזרת המוצרים שנמסרו לה במסגרת עסקת הקונסיגנציה ולא נמכרו, לידי התובעת.

יוזכר, כי במועד ביצוע הקונסיגנציה כפי שעולה מנספחים ב'1-ב'2 לכתב התביעה, לנתבעת עמד חוב בסך 4,900 ₪ וממנו שולמו 1,970 בתשלומים שונים העומדים על 500, 100 ,720 ,550 ,100 ₪, ועל כך אין מחלוקת, כך שבסופו של דבר נותר חוב בסך של 2,930 ₪ בגין עסקאות שבוצעו בעבר בין הצדדים, הוא ' חוב העבר'. לחוב העבר יש להוסיף את שווי עסקת הקונסיגנציה בסך 12,073 ₪.

ביום 1.7.14 העבירה הנתבעת 3,000 ₪ לתובעת באמצעות שתי המחאות בסך 1,000 ₪ כל אחת ו-1,000 ₪ במזומן. תשלום זה הפחית את יתרת חוב העבר, העומדת על סך של 2,930 ₪ לזיכוי של 70 ₪.

בימים 2.9.14, 20.11.14 ו-21.12.14 העבירה הנתבעת 1000 ₪ בכל תשלום וסה"כ העבירה 3,000 ₪. לטענת התובעת מדובר בתשלום עבור מוצרים חדשים שנרכשו ואילו לטענת הנתבעת מדובר בתשלום בגין עסקת הקונסיגנציה מיום 7.4.2014 עבור מוצרים שמכרה ( להבדיל ממוצרים שהחזירה) וכי היא לא רכשה מהתובעת מוצרים חדשים כלל ועיקר. אזכיר כי התובעת לא הציגה כל תעודת משלוח עבור המוצרים שנמכרו לנתבעת, לא פירטה אלו מוצרים נמכרו לנתבעת וכל שמצוין בחשבונית המס הוא אמירה בעלמא כי מדובר בתשלום ששילמה הנתבעת עבור רכישת " תכשירי קוסמטיקה" ולטענת התובעת די בכך כדי ללמד על כי מדובר ברכישת מוצרים חדשים.

ברם, שפירוט זה בחשבונית ניתן לפרש גם באופן בו הנתבעת שילמה לתובעת את התמורה המגיעה לה עבור מוצרים שנמכרו, במסגרת עסקת הקונסיגנציה. ודוק; בעסקה מעין זו בה המכירה למשווק היא ' על תנאי', משלם המשווק לספק את תמורת המוצרים אך ורק לאחר מכירתם לצד ג'. רוצה לומר, התשלומים שהעבירה הנתבעת לתובעת בגין מוצרי הקוסמטיקה הם בגין מוצרים שהועברו לרשותה קודם לכן במסגרת הקונסיגנציה ביום 7.4.14, אך נרכשו ' בפועל' רק לאחר מכירתם לצד ג', כך שמועד הרכישה ' בפועל' הוא מועד העברת התשלום לספק.

העולה מהמקובץ, כי הפירוט בחשבוניות תואם לגרסת הנתבעת בעניין זה.
הנתבעת הודתה כי הייתה חבה לתובעת אולם סילקה את החוב באמצעות תשלומים ששילמה לפרקים לתובעת, ו משכך מוטל עליה נטל השכנוע לגבי העובדות "המדיחות" הנטענות על ידה. מושכלות יסוד הן כי מקום בו נטענת טענת הודאה והדחה והטוען כי פרע אינו מרימו, מתקבלת גרסת התובע אם בסופו של המשפט יימצא כי כפות המאזניים מעוינות ביחס לטענות הנתבע – שכן הנתבע הודה בעובדותיה (וראו לעניין זה למשל ע"א 11100/02 חצור נ' דותן (16.2.2004); רע"א 3592/01 עיזבון המנוח סימן טוב מנשה נ' ע. אהרונוב קבנות בניין (1998) בע"מ, פ"ד נה (5) 193; ע"א 642/61 טפר נ' מרלה, פ"ד טז 1000; י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995, ש' לוין עורך) 321-320; י' קדמי, על הראיות – הדין בראי הפסיקה (תשס"ד), עמ' 1530).

משכך הנטל הראייתי עבר אליה להוכיח כי פרעה את חובה. שוכנעתי כי זו הרימה את נטל השכנוע. הנתבעת הוכיחה כי סילקה את החוב שעמד על סך של 4900 ₪ במנותק מעסקת הקונסיגנציה – סכומים במזומן שתועדו בכתב ידה של התובעת בנספח ב/2 לכתב התביעה העומדים על סך של 1970 ₪, שיקים שנפרעו שסכומם עומד על סך של 6000 ₪ ובזאת כבר פרעה את החוב על סך של 4900 ₪ ויתרת החוב (עבור עסקת הקונסיגנציה) שולמה באמצעות החזרת סחורה בגינה ניתן זיכוי העומדת על שווי של 6509 ₪ לפי שיטת התובעת (נספח ג' שהוכח שהיא לאחר עסקת הקונסיגנציה) וכן 2500 ₪ תשלומים ששילמה הנתבעת עבור התובעת כפי שהוכח וכן 2080 ₪ עבור שכר עבור עבודתה – נסיעות לשם הדרכה לבאר שבע ועבודות מחשב שונות ופדיקור ומילוי , כפי שהוכח.
אל מול זאת, התובעת לא ידעה להסביר את התשלומים שבוצעו והועברו לחשבונה על ידי הנתבעת, ללא חולק בדבר מועד העברתם לאחר ביצוע עסקת הקונסיגנציה:
"ש. באמצע הדף (נספח א'-א"מ) רשום בכתב ידך, 5/14 שולם 900 ₪, שורה מתחת 180 חוב – סה"כ +720 ₪ מה זה?
ת. לא זוכרת.
ש. מפנה לשורה ה-5 למטה, מה זה 720 ₪?
ת. לא יודעת, היו הרבה ניירות ביננו" (עמ' 8, שורות 22-25)
.....
ש. את תובעת את לא יודעת מה הם הניירות האלה?
ת. אני לא יודע (ת) מה להגיד, הרבה פעמים היינו כותבות על דפים, היחסים בינינו היו כל כך חבריים, ומעבר לזה היא הייתה כמו הבת שלי" (שם, שורות 30-31).
....
ש. את אומרת שווי הסחורה שהיא החזירה זה לא השווי הנכון, כמה היא החזירה?
ת. היא לא החזירה כלום.
ש. מה זה נפסח ג' לתצהיר של דולי, כתוב זיכויים, פתק בכתב ידך?
ת. יכול להיות אחד החשבוניות שלי. אני יכולה לזכור 4-5 שנים אחורה. היו מליון פתקים בינינו.
ש. מה זה זיכוי החזרת חומרים 6509 ₪ כולל מע"מ בכתב ידך?
ת. אין לי מושג, יכול להיות מאותה תקופה שעבדנו ביחד. (עמ' 10, שורות 5-10).
....
ש. ...כל דבר שאת מחייבת בעסק את מוציאה חשבונית.
ת. נכון.
ש. אז למה זה רשום בזיכוי זה לא בחשבונית זה רשום בצד?
ת. אני לא זוכרת ממתי הדף הזה" (שם, שורות 16-20).

הנתבעת העידה:
"ש. הייתן עורכות רשימות?
ת. כן. אילנה ערכה" (עמ' 13, שורות 30-31).
....
ת. אני הבאתי איתי את כל החומר (לרבות קבלות משנת 2012 טרם ביצוע עסקת הקונסיגנציה – א"מ) וכתבתי שאני רוצה ל(ה)ראות את ההתנהלות שהייתה, הייתה התנהלות של תשלומים. רציתי להראות שהייתה התנהלות של תשלומים בינינו" (עמ' 14, שורות 12-13).

רוצה לומר, כי התובעת לא יכלה לסתור את החשבוניות והסכומים שהציגה הנתבעת כפירעון לחוב הנטען. היא לא יכולה הייתה לזכור כנגד מה שולמו הסכומים הגם שאין חולק שהועברו לאחר עסקת הקונסיגנציה, כאשר קודם לעסקה זו הוצגו חשבוניות עבור רכישה רגילה עד אשר הצדדים החליטו לעבוד באופן אחר, וטענת הנתבעת כי לאחר ביצוע עסקת הקונסיגנציה לא פעלו באופן רכישה אחר, לא הופרכה. הנתבעת הבהירה כי התובעת היא זו שהייתה אמונה על עריכת הרשימות וכי ההתנהלות ביניהן הייתה בנויה על התחשבנות מתועדת עוד משנת 2012 . טענה זו לא נסתרה. ההיפך. התובעת נחקרה בעניין זה –

ש. אני אומר לך שמגרסתה שהיא לא קנתה ממך פירור אחרי הקונסיגנציה והכסף הזה שולם עבור סחורה של הקונסיגנציה תראי איזה נייר?
ץ. חשבונית מס. אם זה היה חומרי קוסמטיקה, אחרת הייתי כותבת כמו בפעם הקודמת של המכירה של מכירת החומרים הייתי אומרים שזה בא על החשבון.
ש.ת. אף אחד לא כתב שזה עסקת קונסיגנציה, לא רשום כלום בגלל היחסים בינינו.
ש. את אומרת שהיינו רושמים כאן כמו שאז?
ת. אז לא רשמנו, לכן אנחנו בבית המשפט.." (עמ' 9-10, שורות 31-34, 1-3 בהתאמה).
אין חולק בין הצדדים כי לא היה מסמך בו כתוב שהצדדים נקשרו בעסקת קונסיגנציה. לטענת התובעת, אם התשלום היה עבור הקונסיגנציה, כי אז בחשבונית היה רשום שזה על חשבון עסקת הקונסיגנציה כמו שרשום היה בהסכם הקונסיגנציה, שעה שלא היה הסכם כתוב בנוגע לעסקת הקונסיגנציה, כאמור. טענתה כי בקבלות מצוין במפורש שהתשלום הוא עבור מכירת מוצרי קוסמטיקה ולא עבור החוב של המכירה של מוצרי הקונסיגנציה אין לה על מה להישען משלא שוכנעתי כי התובעת הייתה רושמת אחרת משכל ההתנהלות הייתה בשפת קודים מקוצרת והיא עצמה לא זכרה 'מי נגד מי', כל שכן מוצרי הקונסיגנציה אף הם מהווים מוצרי קוסמטיקה. זה שהתובעת טוענת כי אחרת הייתה רושמת שזה "על החשבון", לא הוכחה כהתנהלותה למעט אמירה בעלמא ביחס לעדות עצמית ביחס דפוס התנהגותה. לא הוכח כי נרכשו מוצרים נוספים לאחר ביצע עסקת הקונסיגנציה. משכך, ובהתחשב במועדים בו הועברו התשלומים לתובעת, הרי שהתשלומים שהועברו מצד הנתבעת הם תשלומים שהועברו לתובעת במסגרת עסקת הקונסיגנציה, משלא עלה בידי התובעת להוכיח במאזן ההסתברותי הנדרש במשפט האזרחי כי התשלומים ששילמה הנתבעת הועברו במסגרת עסקת מכר נוספת שהתבצעה לאחר מכן, כטענתה.

יוער, כי אומנם לא נגלה כל אזכור הנוגע לעסקת הקונסיגנציה בחשבוניות, אולם בעניין זה אני מקבלת את גרסת התובעת שלא נסתרה כי אין אזכור לעסקה זו באף מסמך עקב יחסיהן החבריים וכדבריה "אף אחד לא כתב שזה עסקת קונסיגנציה, לא רשום כלום בגלל היחסים בינינו" (עמ' 10 שורה 1) , ועולה כי הנתבעת העבירה לתובעת סכום של 3,000 ₪ בגין עסקת הקונסיגנציה עבור המוצרים שנמכרו – טענה שלא הופרכה ולא הוכח כי מדובר בסכום ששולם עבור סחורה חדשה שלא ברור מהי ואימתי נרכשה למעט אמירה בעלמא.

אכן, קיים פער בין רשימת המוצרים שנמסרו במסגרת הקונסיגנציה לבין רשימת ההחזרות שערכה הנתבעת, אולם מקום בו הנתבעת מכרה ממוצרי התובעת ושילמה עבור המוצרים שנמכרו על ידה, הרי שיש בדבר כדי להסביר את הפער. משהוחזרו לתובעת מוצרים שלא נמכרו במסגרת עסקת הקונסיגנציה ( בהתאם לנספח ג') ושווים עמד על סך של 6,509 ₪, כי אז משהנתבעת שילמה 3,000 ₪ בגין עסקת הקונסיגנציה והשיבה מוצרים בסך 6,509 ₪, הרי שזו השיבה לתובעת סה"כ 9,509 ₪ מתוך כלל של 12,073 ₪ שאין לגביו מחלוקת בדבר שווי כלל המוצרים שניתנו לשם מכירתם בהתאם להמחאה ששימשה כביטחון. יוצא אפוא, כי יתרת החוב לכאורה של הנתבעת עומדת על סכום של 2,564 ₪.ליתרת חוב זו יש להוסיף את יתרת הזכות שעמדה לה בסך 70 ₪ לאחר ששילמה 3,000 ₪ בגין חוב העבר, כך שיתרת החוב הכוללת עומדת על סך של 2,494 ₪.

נחזור למרכיבי הזיכוי המופיעים בנספח ג'. יושם אל לב, כי בנספח זה מופיע מרכיב זיכוי נוסף שכותרתו " תשלומים ששולמו ישרכארט" ושוויו עומד על סך של 2,500 ₪, אותם שילמה באמצעות כרטיס אשראי עבור התובעת. התובעת הסכימה שקיבלה סכום זה וכשנשאלה "מה זה תשלומים ששולמו מישרכארט 2500 ₪?" השיבה: "לפעמים קרה שהיא (הנתבעת-א"מ) רצתה לקנות, היה לה נוח לשלם לי תשלום מאשר בקרדיט " (עמ' 10, שורות 11-12). לגרסתה התשלום היה עבור סחורה בעוד הנתבעת גורסת כי התשלום היה עבור חשבון חשמל של התובעת כי לא החזיקה כרטיס אשראי. כשנשאלה מדוע אם כך הסכום הופיע במסמך תחת "זיכוי", השיבה: "אני לא זוכרת ממתי הדף הזה"...(עמ' 10, שורה 20).
משסכום זה גם כאמור שולם, כי אז לנתבעת לא קיים כל חוב כלפי התובעת.

סיכומו של דבר, שוכנעתי כי השיק על סך של 12,073 ₪ ניתן כשיק ביטחון עבור המ וצרים במסגרת עסקת הקונסיגנציה והופקד באותו מעמד, ועל התובעת היה להשיבו לנתבעת לאחר גמר ההתחשבנות.

19. אחרון. לא נחה דעתי מדוע הנתבעת התעלמה מהודעותיה של התובעת ביחס לחוב ותיארה את גילויה בדבר תיק הוצאה לפועל נגדה כ"רעם ביום בהיר" עת הוכח כי התובעת התריעה בפניה, כמו גם בא-כוחה. היא עצמה כתבה במענה שהגיעה למשרדו של בא כוח התובעת בנוגע לכך. התנהלות זו אינה מעידה על תום לב, עת היא מגובה בתצהיר, ומשכך מצאתי לנכון להתחשב בזאת במסגרת ההוצאות.

20. אשר על כן, ולנוכח האמור לעיל, התביעה נדחית.
התובעת תישא בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד על סך של 3450 ₪. לנתבעת שמורה הזכות לממש הוצאות אלו מבתהּ הערבה.

המזכירות תמציא עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ט כ"ט אב תשע"ז, 21 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אילנה הראל
נתבע: דולי טרגר
שופט :
עורכי דין: