ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שילובי מספוא בע"מ נגד איל מולר :

בפני כבוד ה שופטת מיכל ברלינר לוי

תובעת

שילובי מספוא בע"מ
באמצעות בא כוח עו"ד מצלאוי

נגד

נתבע

איל מולר
באמצעות בא כוח עו"ד בן שושן

פסק דין

לפני תביעה שטרית שנפתחה בהגשת שטר לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בתיק 513375-11-15 בסך של 81,818 ₪, בגין חוב של הנתבע לתובעת.
עסקינן בשטר ביטחון שמסר הנתבע לתובעת במסגרת התקשרות מסחרית כפי שיפורט להלן, כאשר השיק נחתם על החלק בסמוך למועד ההתקשרות. בהמשך, התובעת השלימה את הפרטים בשיק שנמסר לה בסכום של 81,818 ₪, הציגה אותו לפרעון בבנק וזה חולל מהסיבה " אין כיסוי מספיק".
רקע
התובעת, חברה בע"מ, עוסקת בשיווק והפצה של מספוא, הרוכשת את המספוא ממרכזי מזון שונים ומוכרת אותו למגדלי בקר, עגלים ובעלי חיים נוספים. הנתבע ואחיו, מנהלים מפטמה לגידול עגלים.

ביום 15/1/13 התקשרה התובעת עם הנתבע ואחיו בהסכם למכירת מזון בתנאי תשלום של שוטף+90. בהתאם לסעיף 6 להסכם, שיק בגובה הקניה החודשית ישלח לתובעת מיד עם קבלת החשבונית לתאריך התשלום האמור. כמו כן, בהתאם להסכם נמסר לתובעת שיק בטחון פתוח משוך על ידי הנתבע מחשבון השייך לו ולאחיו בבנק פועלים שמספרו 353636 סניף 452 כערבות אישית לקיום ההסכם והתשלום. על השיק נרשם כי הוא לביטחון בלבד.

לאחר חתימת ההסכם, בסוף פברואר 2013 החלה התובעת לספק לנתבע ולאחיו סחורה.

טענות התובעת בתמצית
לטענת התובעת, ההתנהלות העסקית שנהגה בין הצדדים היתה כי כנגד אספקת הסחורה בהתאם להזמנות הנתבע ואחיו ומסירת תעודות שקילה ותעודת משלוח, נמסרו לה שיקים כנגד חשבונית. נטען כי ככל שהיו לנתבע ולאחיו השגות בדבר איכות הסחורה, בוצע זיכוי בחשבונית אף ללא בדיקה, זאת לאור רצונה של התובעת שהיתה בתחילת דרכה העסקית לשמרם כלקוח.

נטען כי ביום 28/2/13 התובעת החלה לספק סחורה לנתבע בתנאים האמורים, כאשר בסוף חודש יוני 2013 עמדה יתרת חובו של הנתבע לתובעת על סך 218,862 ₪ ובסוף חודש יולי 2013 על סך 293,742 ₪. (בתצהיר רשום 203,742 כנראה בטעות). התובעת אשר לא יכלה לספק לנתבע אשראי בהיקף כה גדול פנתה לנתבע בבקשה לצמצום החוב, וביום 1/9/13 נתקבל מאת הנתבע שיק דחוי על סך 133,742 ₪ שתאריך פרעונו 15/10/13.

הואיל ובאותה עת לא היה לתובעת יסוד לחשוד כי השיק לא יכובד, התובעת המשיכה לספק לנתבע סחורה בהיקף של כ-150,000 ₪ נוספים וזאת עד לסוף אוקטובר 2013.

בחודש יולי ובחודש אוגוסט מסר הנתבע שני שיקים שנפרעו מאוחר יותר בסכומים של 70,000 ₪ ו-90,000 ₪ בהתאמה, ואולם, השיק על סך 133,742 ₪ שתאריך פירעונו ל-15/10/13 חזר מסיבה אכ"מ.

נטען כי יתרת חובו של הנתבע עמדה בסוף חודש אוקטובר 2013 על סך 274,818 ₪. לאחר שהתובעת הודיעה לנתבע כי אין באפשרותה להמשיך לספק לו סחורה ודרשה לצמצם החוב לאלתר, העביר לה הנתבע בחודש דצמבר 2013 שיק בסך 133,000 ₪ שתאריך פירעונו 16/12/13 ועוד 6 שיקים על סך 10,000 ₪ כל אחד, שתאריך פרעונם מחודש ינואר 2014 עד חודש יוני 2014 בהתאמה. אף השיק על סך 133,000 ₪ חזר מסיבה אכ"מ.

התובעת פנתה לנתבע בדרישה כי יפרע את החוב לאלתר, וזה הודיע לה כי הוא ואחיו נקלעו לקשיים ויעשו מאמץ לבצע העברה בנקאית בסכום השיק לחשבון התובעת. ביום 27/12/13 ביצע הנתבע העברה לחשבון התובעת על סך 133,000 ₪. כמו כן, 6 השיקים הנוספים שנמסרו לתובעת נפרעו במועדם, זאת מבלי שתועלה מצד הנתבע כל טענה ביחס לטיב הסחורה או זיכויים המגיעים לו, ועל אף שתאריך הפירעון של השיק האחרון היה ליוני 2014.

לטענת התובעת בסוף חודש אוקטובר עמדה יתרת החוב על סך של 274,818.40 על אף שבכרטסת מופיעה יתרת חוב של 141,076.40 ₪, זאת לנוכח העובדה כי לא עודכן בכרטסת ביטול זיכוי השיק על סך 133,742 ₪ שחזר כאמור.

משכך, נותרה לטענת התובעת יתרת חוב בסך 81,818.40 ₪ במדויק.

במהלך השנים 2014-2015 ניסה מנהל התובעת להיפגש עם הנתבע ולגבות החוב ללא הועיל, כשלאחר פניות והתכתבויות עם הנתבע, נותק הקשר עמו והוא התעלם מפניות התובעת.

נטען כי טענות הנתבע לזיכויים או לסחורה פגומה נולדו לראשונה בכתב ההתנגדות לביצוע שטר.

משחלפו יותר משנתיים מסיום ההתקשרות עם הנתבע והחוב לא שולם, הפקידה התובעת את שיק הביטחון לאחר שמילאה על גביו את הסך של 81,818 ₪, בגין יתרת החוב אשר עמדה לחובת הנתבע.

טענות הנתבע בתמצית
בתצהיר שצורף להתנגדות טען הנתבע, כי ההתחשבנות מול התובעת היתה לקויה, וכך אף עדכון הכרטסת. נטען כי התובעת בחרה לעשות שינויים בהזמנות, קיזוזים של אספקה ומתן אוכל אחר וכי התובעת פעלה כל העת לביטול חשבוניות והוצאת חשבוניות חדשות וזיכויים, כאשר הנתבע לטענתו " אינו אדם מבין בהנהלת חשבונות אלא בעגלים".

נטען כי התובעת לא זיכתה את הנתבע עבור מזון ומספוא שהוחזר לה בהיותו רטוב או לא ראוי למאכל בהמות או שונה מן המזון שהוזמן או שלא ניתן היה לעשות בו שימוש, על אף שהתובעת הסכימה לקבל המזון חזרה. נטען כי התובעת לא פעלה כמצופה ממנה באספקה, בניהול החשבונות ובמתן הזיכויים המוסכמים, כי פעלה לביטול והוצאת חשבוניות שונות, מבלי שהנתבע הבין את התנהלותה.

נטען כי הסכומים להם טוענת התובעת אינם נתמכים בחשבוניות או בראיות וכי הכרטסת אינה מעודכנת באופן שהתובעת מנסה להתעשר על חשבון הנתבע שלא כדין.

נטען כי נוכח התנהלות התובעת אין באפשרות הנתבע לדעת מהן הכמויות שהזמין וקיבל, ואף לא את המחירים בהם חויב. נטען כי על אף שביקש מן התובעת לבדוק את הסכומים ולקבל את תעודות השקילה, ועל אף שהמבוקש לא הומצא לו, שילם לתובעת.

הנתבע טען עוד כי ביום 25/12/14 נשלח אליו מייל ממנכ"ל התובעת, מר אבי צור, לו צורף דו"ח כרטסת הנהלת החשבונות, ולפיו נכון ליום זה הוא נמצא ביתרת זכות של 51,923 ₪, הגם שסכום זה אינו מופיע בכרטסת כלל. נטען כי ביום 28/12/15 יצאה הכרטסת שבה הנתבע חב לכאורה חוב לתובעת.

נטען כי במידה ואכן נעשה שינוי בכרטסת אין הוא מעודכן בדו"ח, ואף לא מעודכנים זיכויים המגיעים לו באופן שהוא אינו יכול לדעת בגין מה החוב.

הנתבע פנה לתובעת פעמים רבות על מנת לקבל את תעודות השקילה ולעדכן את הזיכוי המגיע לו בכרטסת, אך לא נענה.

משכך טוען הנתבע לכישלון תמורה לנוכח הטעויות בחיובי הכרטסת, הטעויות בזיכויים המגיעים לו שלא נזקפו לזכותו ובאספקת סחורה שלא הוזמנה במחירים גבוהים מבלי לזכותו בהתאם.

לשיטת הנתבע, התובעת פעלה להגשת שיק הביטחון על סכום שגוי, אבסורדי, בחוסר תום לב ותוך שהינה יודעת כי יש טעויות וחוסר התאמה בין הרשום בכרטסת למה ששולם בפועל.

בסיכומיו טען הנתבע, כי לנוכח ההפרשים והטעויות בחישובי התובעת כאמור, חובו האמתי נמוך בהרבה מסכום התביעה.

ההליך
לאחר שהנתבע הגיש התנגדות, נערך ביום 9/3/16 דיון במסגרתו ניתן תוקף להסכמת הצדדים לפיה כנגד הפקדת ערבון בידי התובעת בסך 25,000 ₪, תינתן לנתבע רשות להגן, והתביעה הועברה לדיון בסדר דין רגיל.

בגדרי ההליך הוגשו מטעם התובעת תצהירי עדות ראשית של מנכ"ל התובעת, מר אבי צור ושל מנהל מרכז מזון נהלל בע"מ, מר עוזי אנגל. הנתבע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו. כמו כן, לבקשת הנתבע, בגדרי החלטה מיום 31/3/17 הוריתי למר אנגל להביא עמו לדיון מסמכים שפורטו בבקשת הנתבע. במסגרת דיון ההוכחות העידו המצהירים בפני.

לאחר שניסיונות להביא הצדדים להסכמה לא צלחו, סיכמו הצדדים טענותיהם בכתב.

דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בחומר שבתיק, שמעתי עדויות הצדדים ועיינתי בטיעוניהם, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, כפי שיפורט להלן.

סעיף 20 לפקודת השטרות [ נוסח חדש] (להלן: "פקודת השטרות") קובע כדלקמן:

"(א) כל התקשרות על פי שטר, בין של המושך בין של הקבל ובין של מסב, אינה שלמה ואפשר לחזור ממנה כל עוד לא נמסר המסמך על מנת לעשותה בת-פעל; ואולם מקום שקיבול כתוב בשטר, והנמשך הודיע לאדם הזכאי לשטר, או בהתאם להוראותיו, שקיבל עליו את השטר – הקיבול נעשה שלם ואין לחזור ממנו.
(ב) בין צדדים סמוכים לבין עצמם, ולגבי כל צד מרוחק שאיננו אוחז כשורה:
(1) המסירה היא בת-פעל אם נעשתה בידי הצד המושך, או המקבל עליו או המסב, או בהרשאתם, הכל לפי הענין;
(2) מותר להוכיח שהמסירה היתה על תנאי או למטרה מיוחדת בלבד ולא לשם העברת הקנין בשטר;
אבל שטר שהוא בידי אוחז כשורה, חזקה חלוטה היא שהיתה מסירה כשרה על ידי כל הצדדים שקדמו לו, כדי להחיבם כלפיו.
(ג) שטר שיצא מהחזקתו של צד שחתם עליו בתור מושך, או קבל או מסב, חזקה שנמסר על ידיו מסירה כשרה וללא תנאי, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר."

שיק שנמסר לביטחון הינו שיק שנמסר על תנאי. להבחנה בין סוגים שונים של שטרי ביטחון, ראו: ע"א 1794/09 אלומיניום החזקות ( א.ה.) בע"מ נ' דוד אפל (4/7/10) עמ' 13:
"גם כאשר בשטר ביטחון עסקינן, יש להבחין בין סוגים שונים של שטרי ביטחון, וניתן לסווג את שטרי הביטחון לשלושה סוגים עיקריים:

האחד – שטר שניתן להבטחת תשלום שוטף, לדוגמה, ביחסי ספק-לקוח, שאם נצטבר חוב שאינו נפרע, רשאי הספק להגיש את השטר לפירעון ( ראו, לדוגמה, ר"ע 22/85 ס.ט.ס. אלקטרוניקה בינלאומית בע"מ נ' סלון אמפיסל בע"מ, פ"ד לט(2) 565 (1985)). סוג זה של שטר בטחון מקל על האוחז את נטל הראיה במקרה של הפרת עסקת היסוד.

השני – שטר שניתן כמשכון לכל דבר ועניין. כדוגמה לכך, שיקים שמפקיד הלקוח בבנק כבטוחה למתן אשראי. דהיינו, הלקוח משעבד לבנק נכס ממנו ייפרע אם הלקוח לא יסלק את האשראי, והנכס המשועבד הוא הזכות השטרית של הלקוח כלפי צד שלישי מושך השיק.

השלישי – שטר שניתן על תנאי שרק בהתקיימו ניתן לממשו. במקרה כאמור, עושה השטר מעביר את השטר לנפרע ומתנה את סיחורו או את הזכות להגיש תביעה על פיו בהתרחשותו של אירוע מסוים ( תנאי מתלה) או מסכים כי הזכות לסחר את השטר או לתבוע את פירעונו תחדל אם יתקיים אירוע מסוים ( תנאי מפסיק). גם שטר כזה קרוי " שטר ביטחון" (לרנר, שטרות, בעמ' 361) והוא חופף במידת מה את הסוג הראשון של שטרי בטחון כנזכר לעיל.

(על הסוג הראשון והשני של שטרי בטחון, ראו שלום לרנר " שטר בטחון וזיכוי חשבון בנק כמתן ערך" משפטים יז 71, 77-75 ( תשמ"ז)). על הסוג השלישי של שטר בטחון ודוגמאות לשימוש שנעשה במונח " שטר ביטחון", ראו לרנר, שטרות, בעמ' 312-310. לסיווג של שטרי הביטחון למיניהם, תוך הבחנה בין שטר שעליו נכתב " לבטחון" לשטר שלא נכתב עליו דבר, ראו מנחם מאוטנר "' שטר הבטחון': חוזה הכפוף לתנאי מתלה, נכס ממושכן ובעיית התמורה והערך" עיוני משפט יב 205 ( התשמ"ז) (להלן: מאוטנר, שטר הבטחון))."

"המסירה של שטר ביטחון היא, מעצם טיבה וטבעה, "מסירה-על-תנאי", וזכותו של המחזיק בשטר כזה לממש אותו (כגון על-ידי סיחור או תביעה לפרעונו) קמה רק אם נתמלא התנאי, והמסירה הופכת עקב כך שלמה." (ע"א 358/80 קדש נפתלי, מושב עובדים להתישבות חקלאית נ' מושב שאר ישוב, לז(3) 830, 833 (1983)). הנטל להוכיח שהתנאי לא התקיים רובץ על כתפי הנתבע (סעיף 20 (ב)(2) לפקודת השטרות); פרשת אלומיניום החזקות הנ"ל, בעמ' 15:

"לא רק שנטל ההוכחה על הטוען למסירה על תנאי, אלא שעליו לסתור שתי חזקות העומדות לזכותו של האוחז בשטר. וכך נאמר בע"א 205/87 ס.מ.ל. סוכנות מרכזית לביטוח בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מג(4) 681, 693 (1989):

"הטוען כי מסירת השיק הייתה על-תנאי - כאמור בסעיף 20 הנ"ל חייב להתמודד עם שתי חזקות העומדות למי שתובע על-פי השטר: (א) חזקת המסירה כדין, העולה מהוראותיו של סעיף 20(ג) לפקודה, לפיו שטר שיצא מחזקתו של צד שחתם עליו בתור מושך חזקה שנמסר על-ידיו מסירה כשרה וללא תנאי, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר ...[ ]....(ב) החזקה כי התנאי למימוש השטר נתקיים. חזקה זו מעוגנת בפסיקה ונובעת מחזקת התמורה שיסודה בסעיף 29(א) לפקודה".

(עוד על הנטל המוטל על מושך השטר להתמודד עם החזקה כי נתקיים התנאי למימוש השטר ראו ע"א 562/88 בן אריה נ' סופר, פ"ד מה(1) 647, 659 (1991). על הנטל להוכיח קיומו של תנאי חיצוני לשטר וכי התנאי שמסירת השטר הותנתה בו לא התקיים ראו: סעיף 20(ב)(2) לפקודת השטרות; ע"א 4848/91 הכונס הרשמי בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה בע"מ ( בפירוק) נ' פורשה בע"מ, פ"ד נא(1) 874 (1997))."

ראו גם: (ע"א ( ת"א) 16215-04-16 עאטף קראוואני נ' מט"ח 24 בע"מ (13/10/16) עמ' 11).

ומן הכלל אל הפרט
בנדון אין חולק כי עסקינן בשיק אשר נמסר לביטחון מבלי שננקב בו סכום ונרשם עליו כי הוא לביטחון בלבד. שיק הביטחון נמסר לתובעת להבטחת תשלום תמורת הסחורה שסופקה על ידה לנתבע, בהתאם וכעולה מן ההסכם שנכרת בין הצדדים.

הנתבע אינו מכחיש למעשה את עצם קיומו של חוב לתובעת ( סעיף 23 לתצהיר המצורף להתנגדות; סעיפים 9 – 10 לתצהיר עדותו הראשית; עדותו בעמ' 17 לפרוטוקול לפיה " ...מצד אחד אני רוצה לשלם לו את מה שמגיע לו ולא רוצה לשלם לו את מה שלא מגיע לו"). אלא שהנתבע חולק על שיעור החוב, בטענה לליקויים בכרטסת ולזיכויים העומדים לכאורה לזכותו, ואשר לא עודכנו בכרטסת התובעת.

אף אם יש ממש בטענות הנתבע לגבי הכרטסת, הרי שעיון בחשבוניות אשר הוצאו על ידי התובעת במהלך שנת 2013, במהלכה סופקה הסחורה לנתבע, מעיד כי סופקה לנתבע סחורה בסך כולל של כ- 575,429 ₪, בהתאם לתשע חשבוניות שנמסרו לנתבע בין התאריכים 28/2/13 ועד 31/10/13. מנגד, מן הקבלות אשר צרפה התובעת עולה כי שולמו תשלומים בסכום מצטבר של כ- 493,610 ₪ בלבד, כאשר ההפרש בין סך החשבוניות שהוצאו לנתבע לסך התשלומים ששולמו על ידו עומד על סך של כ- 81,819 ₪, הוא סכום החוב הנטען בקירוב.

עוד עולה מן החומר שלפני, כי במהלך תקופת ההתקשרות ניתנו על ידי הנתבע, שתי המחאות אשר חזרו מסיבה אכ"מ: האחת בסך 133,742 ₪ שנמסרה ביום 1/9/13 לתאריך פירעון 15/10/13, והשניה על סך 133,000 ₪ שנמסרה ביום 9/12/13 לתאריך פירעון 16/12/13. אמנם בסוף חודש דצמבר 2013 ביצע הנתבע העברה בנקאית בסכום של 133,000 ₪ כחלופה לשיק השני שחולל, ברם במועד זה יתרת החוב שלו לתובעת היתה גבוהה יותר, כתוצאה מרכישות נוספות שביצע עד סוף חודש אוקטובר 2013.

לנוכח האמור עולה מחומר הראיות כי הסכום שנרשם על ידי התובעת בשיק הביטחון תואם את שיעור חובו הנטען של הנתבע, זאת אף בהתעלם מן הכרטסת, באופן שהתקיים התנאי לשמו נמסר שיק הביטחון.

לעניין השלמת הסכום בשיק ביטחון, ראו: ע"א ( ת"א) 16322-08-16 ברוך הגר נ' אהובה אילן (26/7/17) עמ' 5:

"סעיף 19(א) ל פקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן – פקודת השטרות) קובע:
"היה השטר חסר פרט מהותי, האדם המחזיק בו יש לו רשות לכאורה להשלים את החסר ככל שנראה לו".

בהתאם לכך, רשאי היה המשיב למלא את הפרט החסר – הסכום – בשיק שנמסר לו, ובלבד שהשלמתו של הפרט החסר הייתה "לפי ההרשאה שניתנה" (סעיף 19(ב) ל פקודת השטרות).
משנקבע, כי המשיב מילא את הסכום בהתאם לסיכום שהיה לו עם המערער, הוא והמשיבה זכאים לתבוע ממנו את פירעונו."

יוסף לעניין זה, כי לא מצאתי לקבל את טענות הנתבע בדבר זיכויים או התנהלות לקויה מצד התובעת אשר בגינה עומדת לו יתרת חוב נמוכה יותר מן הנטען או שיש בה כדי לבסס טענת כישלון תמורה. טענות אלה לא נתמכו בראיות ממשיות, כפי שיפורט להלן.

הנתבע אישר בעדותו כי השיקים בהם מחזיקה התובעת ניתנו על ידו כנגד סחורה שקיבל, כדלקמן:

"ש. אמרת שבסוף חודש אתה נותן שיק עבור חשבונית.
ת. זה לא תמיד בסוף חודש. עושים חשבון בכל חודש.
ש. זאת אומרת שהשיקים שהתובעת מחזיקה זה כנגד סחורה נכון או לא?
ת. כן.
ש. אתה התקזזת במע"מ על החשבוניות האלה?
ת. כן." (עמ' 19 לפרוטוקול; ההדגשה אינה במקור)

הנתבע אף הודה בחקירתו כי אין בידיו להציג כל אסמכתא אודות פגם בסחורה או חוסרים נטענים:
"ש. אתה יכול להציג מכתב או מסרון על תלונה על פגם בסחורה או חוסרים?
ת. יש לי טלפון שנשבר אני אתקן אותו ואוציא. במיידי – אין לי .
ש. אני מבין כי גם השגות אין לך להציג?
ת. אין לי להציג – זה עצוב כי לתובע יש." (עמוד 16 לפרוטוקול)

טענות הנתבע לפיהן כביכול החשבוניות והתעודות שהוצאו לתובעת ממרכז מזון נהלל בע"מ, שהעתקן נמסר לנתבע ( נ/1 – נ/5), מהוות אמת מידה כלשהי לבחינת שיעור חובו או סכומי הזיכוי המגיעים לו – הופרכה. סבורני כי אין באלה כשלעצמם כדי לסייע להגנתו של הנתבע, כפי שיפורט להלן.

בגדרי התשובות לשאלון השיב מר צור, מנכ"ל התובעת, כי הסחורה שסופקה לנתבע נרכשה וסופקה לתובעת על ידי חברות שונות ומרכזי מזון שונים, לרבות מרכז מזון באר טוביה, מרכז מזון אביגדור ומרכז מזון נהלל ( תשובה 9,10, 12 לתשובות לשאלון- נ/6).

בנוסף, מר צור העיד כי אף אם מרכז מזון נהלל הצליחו להוציא את המשלוחים עם מוביל שלהם, עדיין קיימים משלוחים שיצאו עם חברות הובלה שונות, לרבות של התובעת עצמה, באופן שלמרכז המזון נהלל או למנהלה, מר אנגל, אין כל דרך לדעת לאן הסחורה יצאה ( עמ' 11 לפרוטוקול).

גרסתו של מר צור נתמכה בתצהירו של מר אנגל, מנהל מרכז מזון נהלל, ממנו עולה בברור כי אינו יודע מהי כמות הסחורה שסופקה לנתבע על ידי התובעת. (סעיפים 6,3 ו- 7 לתצהיר מר אנגל). ראו גם עדותו בעמ' 6 לפרוטוקול:

"ש. תסכים איתי שאם אתם נתתם 60 טון לא ייתכן שסופק 70 טון לאייל?
ת. יכול להיות שהביא ממקומות אחרים אני לא יודע. אני יכול להגיד מה שאנחנו עשינו."

מר אנגל הוסיף והעיד לעניין זה כדלקמן:

"ש. מהתעודות שאיל מולר מחזיק לא ניתן לומר מה סופק לו בפועל על ידי שילובי מספוא?
ת. ביקשו מאיתנו לרשום מה הלך לאייל כי הוא לא היה הלקוח שלי. כשביקשו מאיתנו לרשום מה הלך לאייל מולר רשמנו. כשלא ביקשו לא רשמנו.
ש. יש חלק מהתעודות שצורפו על ידי אייל ולא רשום אייל איך אנו יודעים שזה הלך אליו?
ת. אין לי איך לדעת אם זה הלך אליו או לא תלוי במוביל, אני יכול דרך המובילים אבל שילובי מספוא שלח לי אחרי שאמר לי תמלא לי אמבטיה או שניים ואני לא יודע לאן זה הלך" (עמ' 8 לפרוטוקול; ההדגשה אינה במקור)

זאת ועוד, עדותו של מר אנגל מכרסמת בטענות הנתבע, לפיהן החשבוניות שהוצאו על ידי מרכז מזון נהלל לתובעת והוגשו לתיק רלוונטיות בהכרח לנתבע. לשם המחשה, בחשבונית חודש מאי 2013 מס' 200951 (נ/1) מופיעים זיכויים. מר אנגל העיד, לאחר עיון במסמכים, כי הזיכוי מתייחס לבלילים ארוזים וכי אינו יודע אם זה בכלל רלוונטי ( עמ' 6 לפרוטוקול). מר צור העיד כי זיכוי בבליל ארוז אינו רלוונטי לנתבע, שכן הנתבע רכש רק בלילים שאינם ארוזים ( עמ' 11 לפרוטוקול). מן האמור עולה, כי זיכויים שנכללו בחשבוניות שהוצאו ממרכז מזון נהלל לתובעת יכול שאינם רלוונטיים כלל לנתבע, אלא עניינם בהתחשבנות שבין התובעת למרכז מזון נהלל.

כמו כן הוגשו חשבוניות ותעודות ממרכז המזון נהלל מהחודשים 11/13 – 12/13 ( בגדרי נ/5), שעה שאף הנתבע הודה בחקירתו כי התובעת הפסיקה לעבוד עמו כבר בחודש אוקטובר 2013 ( עמ' 20 לפרוטוקול). הרלוונטיות של אלה למחלוקת, אינה ברורה.

בנוסף, מתצהיר עדותו הראשית של הנתבע ומחקירתו עולה כי המשקלים עליהם מבוססים חלק מטענותיו לזיכויים, נמסרו לו מנהג בשם אילן, בעל פה ( סעיף 7 לתצהיר ע.ר.; עמ' 16 לפרוטוקול). הנהג אילן לא הובא לעדות על ידי הנתבע, עובדה הנזקפת לחובתו, בראי ההלכה הידועה בדבר הימנעות מהבאת ראיה ( רע"א 7933/15 רונאל פישר נ' רינת מילוא תמיר (13/12/15) עמ' 5 והמאוזכר בגדרו).

אם לא די בכל אלה, הנתבע עצמו אישר בחקירתו כי תעודות המשלוח אשר צורפו לתצהירו ממרכז מזון נהלל, צורפו באופן חלקי בלבד. ראו עדותו בעמ' 15- 16 לפרוטוקול:

"ש. איזה סוגי בלילים רכשת מהתובעת?
ת. בליל יונקים ופיטום יבש.
ש. תעודות המשלוח שצרפת לתצהיר שלך יש גם בליל יונקים?
ת. בליל יונקים יש רק מפברואר ומרץ והתעודות הן ממאי.
ש. אז אני מבין שאתה מודע לזה שמה שצרפת זה חלקי?
ת. צרפתי רק ממאי כי מאז יש בעיות עם הכמויות שסופקו פרט לכמויות של חודש מרץ." (ההדגשה אינה במקור)

לא נעלם מעיני כי במסגרת תצהיר עדות ראשית של הנתבע, הוצג חישוב מטעמו בו הציג ופרט את הזיכויים המגיעים לו לכאורה, לגישתו. ואולם, משלא הוצגה תשתית עובדתית מלאה וביסוס מהימן לחישוביו הנטענים- לא ניתן לומר כי אלה הוכחו. לשם המחשה, הנתבע טען כי בחודש יוני חויב בגין 2 רמסות של מזון, ואולם קיבל רמסה אחת בלבד, כשרמסה נוספת הועברה ללקוח חדש של התובעת. הנתבע לא הביא כל תימוכין לטענותיו לעניין הלקוח הנוסף אשר לעמדתו סופקה לו מחצית הכמות.

בדומה, בגדרי סעיף 12 ב לתצהיר הנתבע הוצהר, כי נוכח כמות העגלים במפטמה שלו, לא היה זקוק לכמות של 2 רמסות בחודש. ואולם הנתבע לא הביא כל תימוכין לעניין כמות עגליו, באופן שלא ניתן היה לייחס לתחשיבו כל משקל.

כמו כן, משהנתבע עצמו העיד כי כמות המזון החודשית הנצרכת על ידי עגליו הינה כ-52 טון, ומשלעתים שאריות מזון עוברות לחודש הבא ( ראה תצהיר ע.ר. סעיף 12( ב)), ומשעולה מחשבונית 258 כי בחודש מאי נרכשה כמות של יותר מ-55 טון, לגביה לא העלה הנתבע כל טענה כי מדובר בכמות מופרזת ובלתי סבירה, לא מצאתי כי הוכח כי הכמויות והסכומים המופיעים בחשבוניות מופרכים.

מנגד, העיד מר צור, כי בתקופת ההתקשרות ( במהלך שנת 2013), כל אימת שהנתבע העלה טענה בדבר מזון לא ראוי או לא תקין שסופק לו וביקש לזכותו, פעלה התובעת לעדכן הזיכוי בחשבונית באופן שוטף ומיידי, אף מבלי לבדוק את הדברים לאשורם. עדותו של מר צור היתה אמינה עלי ואף נתמכה בחומר הראיות. ראו חשבונית מספר 295 מתאריך 31/7/13 בגדרה מופיע זיכוי בסך 4,078.55 ₪ בגין בליל יונקים וכן זיכוי בסך 288 ₪ בגין חומר יבש; חשבונית מספר 346 מתאריך 31/10/13 בגדרה מופיע זיכוי בסך 14,560 ₪ בגין בליל לא תקין. ראו בנוסף נספח ח' לתצהירי התובעת- דוח כרטסת הנהלת חשבונות- ביטול חשבוניות מס בגין זיכוי ליוחאי מולר, תחת עמודת פרטים.

יוער עוד, כי התחשיב לא פורט בתצהיר הנתבע אשר צורף להתנגדותו, ואף לכך יש לתת את המשמעות המתחייבת, זאת על אף טענות הנתבע כי המסמכים נמסרו לו רק בגדרי ההליך. שהרי בעדותו לפני אישר הנתבע כי תעודות המשלוח הגיעו אליו עם המשאיות וכי ההעתקים של התעודות שקיבל מעוזי תאמו את מה שאצלו ( עמ' 17 לפרוטוקול). במסגרת התצהיר שצורף להתנגדות הוצהר כי הנתבע אינו יודע ואינו יכול לדעת מה הכמויות שהוזמנו והתקבלו ( סעיף 15 לתצהיר המצורף להתנגדות) טענה שאינה עולה בקנה אחד עם טענותיו לאומדן יתרת חוב מדויקת ומופחתת.

יובהר עוד, הזיכוי המופיע בכרטסת בסך של 51,923 ₪ לטובת הנתבע ניתן להסבר לנוכח החומר המונח לפני. עולה מן המסמכים כי יתרת זכות כזו יכולה היתה להיזקף לזכותו של הנתבע, ככל שהשיק בסך 133,742 ₪ שתאריך פירעונו 15/10/13 היה נפרע כסדרו. ברם, משחזר השיק ( ואף שיק נוסף שניתן כנגדו בסך של 133,000 ₪ חזר), כשבמקביל המשיך הנתבע לרכוש סחורה נוספת מן התובעת כפי שניתן ללמוד מן המסמכים בתיק, לא עומדת לטובתו כל יתרת זכות, אלא יתרת חובה. כך, הפחתה של הסך של 133,742 ₪ ( השיק שחזר) מיתרת הזכות בסך של 51,923 ₪ מביאה אף היא ליתרת חוב בסך 81,818 ₪, כגובה הסכום שנרשם בשיק הביטחון.

לא נעלם מעיניי כי בסוף חודש דצמבר לאחר ששני שיקים שנתן הנתבע חזרו, העביר הנתבע לתובעת 133,000 ₪ בהעברה בנקאית. תשלום הסכום האמור לא הוכחש על ידי התובעת. יחד עם זאת, במועד זה וכתוצאה מרכישות נוספות שרכש הנתבע מן התובעת עד סוף אוקטובר 2013 ואשר לא שולם בגינן, עמדה יתרת החובה של הנתבע על סכומים גבוהים יותר, כשבחישוב כולל רכש הנתבע מן התובעת סך כולל של כ- 575,429 ₪ כאמור לעיל, ושילם רק 493,610 ₪. הדברים אמורים על אף שהנתבע נשאל בעדותו לעניין סך הסחורות שרכש והשיב:

"ש. כמה סחורה משכת בכל תקופת ההתקשרות?
ת. בסביבות 700,000 ₪.
ש. אתה יודע כמה שילמת?
ת. 627,000 ₪." (עמ' 21 לפרוטוקול).

לנוכח כל האמור, טענת הנתבע לזיכויים והפרשים לזכותו או כי אלה עולים כדי סך של 61,493 ₪ לטובתו כנטען בסיכומיו – לא הוכחה ואף הופרכה.

משקל מהותי בהכרעתי ייחסתי לעובדה כי הנתבע לא העלה במהלך כל תקופת ההתקשרות או לאחריה, כל השגה בקשר עם חשבוניות שהונפקו לו או כל טענה בדבר זיכוי המגיע לו לכאורה בגין רמסה מיותרת בה חויב או בגין מזון לא ראוי למאכל שקיבל בזמן אמת. יתרה מזאת, הנתבע הוסיף לפרוע שיקים שנמסרו לתובעת על ידו, משך תקופה ארוכה לאחר שהתובעת הפסיקה את ההתקשרות עמו, ולמעשה עד לחודש יוני 2014 ( על אף שהתובעת חדלה מלספק לו סחורה כבר בסוף חודש אוקטובר 2013). התנהלות מעין זו אינה עולה בקנה אחד עם טענות לזיכויים.

בנוסף, עדות הנתבע בפני, חיזקה את התרשמותי כי מדובר בטענות שהועלו על ידו אך בדיעבד, עם הצגת השיק לפירעון, ולאחר שכל ניסיונות התובעת לבוא עימו בדברים לשם הסדרת החוב, לא נענו על ידו. הנתבע העיד כדלקמן:

"ש. אתה רוכש סחורה ב 2013. מגישים נגדך תביעה בסוף 2016 ואז אתה נזכר לבדוק תעודות שקילה?
ת. לא. זה לא נכון. במאי 2013 איבדתי את אמא שלי ופספסתי חודשיים של לשבת על חשבונות. חודשיים אחרי זה הייתי בבית חולים בגלל התקף לב ועשיתי צנטור והדברים נסחבו מאלוהים. לא תכננתי את הדברים, והדברים נסחבו מכח עליון. כשאני באתי לשבת לאבי לא היו פתרונות שתאמו את מה שרציתי. פניתי לעוזי להתאים את התעודות הללו מול התעודות שאצלו ואז אמרתי לאבי שיש לו טעות." (עמ' 17-18 לפרוטוקול).

לא נעלמו מעיני טענות הנתבע באשר למהימנות הכרטסת, ואולם משניתן לאמוד את סכום החוב על יסוד החשבוניות והקבלות שהוצגו בחישוב אריתמטי כאמור, סבורני כי אין בכך כדי לסייע לו. בנוסף, הוכח בפני כי יתרת הזכות לכאורה שהופיעה בכרטסת לטובתו של הנתבע, נבעה אך מן העובדה כי השיק בסך 133,427 ₪ שמסר הנתבע ואשר חזר, לא עודכן לחובת הנתבע.

ועוד יש לתת משקל לכך שהנתבע לא הביא לעדות עדים רלוונטיים נוספים שיכלו לתמוך בטענותיו בדבר זכאותו לזיכויים הנטענים, על אף שמחקירתו עלה כי ישנם עדים אלה ( כגון הנהג אילן כאמור). זאת בשים לב לכך שעדות הנתבע הינה עדות יחידה של בעל דין כאמור בסעיף 54 (2) לפקודת הראיות [ נוסח חדש], תשל"א- 1971 שלא נמצא לה סיוע של ממש בחומר הראיות. לשם המחשה, בשאלון שנשלח לתובעת צוין כי הכרטסת מנוהלת על ידי התובעת ומבוקרת על ידי רו"ח מנע ( נ/6 תשובה 21). על אף האמור מר מנע לא זומן לעדות על ידי הנתבע לביסוס הליקויים הנטענים בכרטסת, ואף זאת יש לזקוף לחובתו.

יוער עוד, כי לא נעלמו מעיני המסרונים שהוחלפו בין מנכ"ל התובעת לנתבע ממכשירי הטלפון הניידים במהלך השנים 2014-2015 ואף נכונותו להעניק לנתבע זיכוי מסוים במסגרת הסדרת החוב הכוללת. ואולם, לא ראיתי שיש בכך בלבד כדי לבסס את עצם זכותו הנטענת של הנתבע לזיכוי או את שיעור הזיכוי הנטען.

לנוכח כל האמור לעיל, משהוכח בפני כי לנתבע נותר חוב לתובעת שלא נפרע בסך של 81,818 ₪ ומשלא עלה בידי הנתבע להוכיח טענותיו לגבי חוב זה, דין התביעה להתקבל.

סוף דבר
דין התביעה -להתקבל והנתבע יחויב בסכום הש טר בסך של 81,818 ₪ .
הנתבע ישלם לתובעת הוצאות ושכר טרחת עורך דין בגין הליך זה בסך של 10,000 ₪ (כולל מע"מ).
הסך של 25,000 ₪ שהופקדו בידי בא כוח התובעת יועברו לתובעת, ראשית לכיסוי ההוצאות נשוא פסק דין זה בסך של 10,000 ₪. הסך של 15,000 ₪ יופחתו מיתרת החוב בתיק ההוצאה לפועל.

ניתנת לנתבע שהות בת 30 ימים מהיום להסדיר את יתרת חובו בתיק ההוצאה לפועל מספר 513375-11-15. לאחר מועד זה תוכל התובעת להמשיך בהליכי ההוצל"פ לגביית החוב כסדרם.

ניתן היום, כ"ט אב תשע"ז, 21 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: שילובי מספוא בע"מ
נתבע: איל מולר
שופט :
עורכי דין: