ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אבי שמעון מריליוס נגד מרים סגל :

לפני כבוד ה שופט עמית משה סובל-שלום ת"א

המבקשים:
אבי שמעון מריליוס
ע"י ב"כ עו"ד אביחי ורדי

נגד

המשיבים:
1. מרים סגל
ע"י ב"כ עו"ד שרגא בודה
2. ישראל סגל
ע"י ב"כ עו"ד גיל תורגמן

החלטה

המבקש (הזוכה בתיק הוצל"פ מס' – 01-XX843-74-4 ), מבקש ליתן לו רשות ערעור על החלטת כבוד רשם ההוצאה לפועל – שרון קרן, מיום ה- 6.6.17, לפיה קבע כב ' הרשם כי אין לקבל את תחשיב החוב בתיק כפי שהגישו המבקש, וכי החישוב שהציגה המשיבה-1 ( החייבת-1 בתיק ההוצל"פ האמור לעיל), ביום ה- 26.4.17 – הוא התחשיב הנכון.

פתח דבר
בקשת רשות הערעור דנן הינה על החלטת כבוד רשם ההוצאה לפועל, מיום ה- 6.6.17.
הסוגיה שיש לדון בה במסגרת הבר"ע דנן הינה סוגית אופן חישוב החוב בתיק ההוצל"פ בהתייחס לשיעורי הריבית, כפי העולה מההחלטה נשוא בר"ע זו .

עיקרי העובדות
1. תיק ההוצאה לפועל נשוא הבר"ע דנן, נפתח בראשיתו ע"י בנק טפחות כנגד המשיבים, לפני כ-12 שנים. במסגרת תיק ההוצל"פ, ביקש הבנק לממש זכויות המשיבים בנכס (הידוע כגוש 6192, חלקה 649, תתי חלקה 1 ותת חלקה 3, להל"ן: "הנכס"), אשר שימש כבטוחה להחזר הלוואת המשכנתא שנטלו המשיבים.

2. ביום ה- 14.12.05, רכש המבקש את זכויות בנק טפחות ב"נכס", ונכנס בנעליו.

3. ביום ה- 27.11.16, הגיש המבקש בקשה להגדלת קרן החוב בתיק ההוצל"פ, בהתייחס לריבית בשיעור של 16.88% לאורך כל התקופה. המשיבים מצדם הגישו תגובה לבקשת המבקש להגדלת קרן החוב, לפיה שיעור הריבית המקסימאלי, לפיו יכול המבקש לבקש הגדלה, הינו 8.1% לכל היותר.

4. בהחלטתו מיום ה- 1.2.17, הורה כבוד רשם ההוצאה לפועל על זימון הצדדים לדיון בפניו.
ביום ה- 6.3.17, התקיים דיון בפני כבוד רשם ההוצל"פ, אשר בסופו הגיעו הצדדים להסכמה כי תוצא ת תחשיב החוב בתיק כפי שיבוצע ע"י בנק מזרחי טפחות– היא אשר תכריע במחלוקת בעניין שיעור הריבית.

5. ביום ה- 6.6.17, הורה כבוד רשם ההוצאה לפועל כי החוב בתיק ההצל"פ יעמוד על סך: 1.877.748 ₪, בהתאם לתחשיב כפי שהוגש ע"י המשיבה-1 (החייבת בתיק ההוצל"פ),אשר בוצע בהסתמך על "טבלת ריבית" אשר הומצאה לצדדים ע"י בנק מזרחי טפחות. ומכאן בקשת רשות הערעור שלפנינו.

עיקרי טענות המבקש
1. המבקש טוען, כי בהתאם לפסיקתא מיום ה-19.9.11, החוב צובר ריבית לפי הסכם ההלוואה מיום ה- 3.8.97. ל טענת המבקש, עפ"י סעיף 10 להסכם ההלוואה, ריבית הפיגורים שחלה היא הריבית המרבית.

2. המבקש טוען, כי במקרה דנן אין עסקינן ב"דירת מגורים". לטענת המבקש, מדובר על נכס "עסקי" בדמות שלד בניין, ללא טופס אכלוס, ומשכך אין להכיל במקרה דנן את הגבלת הריבית בעניין "דירת מגורים".

3. המבקש טוען, כי החייבים הגישו תוצאה לפי חישוב ריבית של 9% למרבית אורך התקופה, בזמן שהריבית בהתאם לאותה טבלה שנמסרה ע"י בנק מזרחי טפחות לצורך חישוב הריבית, הינה 12%. לטענת המבקש, היה על כבוד רשם ההוצאה לפועל, גם בהינתן שקיבל את טענות המשיבים, להפנות לגורם מוסמך על מנת שיבצע את התחשיב.
4. המבקש טוען, כי ככל שהחייבים רוצים שיחול על ההלוואה "צו ריבית" שנחקק בשנת 2003, עליהם להוכיח שהם עומדים בהגדרת החוק שלמענה נעשה התיקון. לטענת המבקש, גם אם היה מדובר ב"דירת מגורים", הרי שזו אינה הדירה היחידה בבעלות המשיבים, אשר להם דירה נוספת בה הם בפועל גרים, ועל כן צו הריבית לא חל במקרה זה.

עיקרי טענות המשיבה-1
1. המשיבה-1 טוענת, כי המבקש מנוע מלטעון להוראות הפסיקתא, לאחר שהגיע להסכמה מאוחרת עם החייבים, הסכמה אשר קבלה תוקף של החלטה, לפיה החישוב ייעשה ע"י בנק מזרחי אשר יקבע את דרך חישוב הריבית. לטענת המשיבה-1, משנקבע כאמור, על יסוד הסכמת המבקש, ההסכמה מחייבת אותו.

2. המשיבה-1 טוענת, כי המגבלה בצו הריבית לתקרת הריבית הינה אומנם מאוחרת להסכם ההלוואה, אולם הוראות החוק גוברות על כל הסכמה חוזית ומדובר בהוראה דיספוזיטיבית.

3. המשיבה-1 טוענת, כי טענתו של המבקש לעניין התחשיב השגוי אינה יכולה לעמוד, שעה שבפני הערכאה הדיונית, לא הוצג תחשיב סותר המתבסס על נתוני טבלה 217. לטענת המשיבה-1, מעבר להפרחת טענות, קיימת הימנעות מהצגת תחשיב סדור.

4. המשיבה-1 טוענת, כי מדובר בדירת מגורים שיעודה מגורים גם אם טרם הושלמה. בנוסף, לטענת המשיבה-1, קיים למבקש השתק שיפוטי מלטעון כי לא מדובר בדירת מגורים, זאת לאחר שבפתיחת תיק ההוצל"פ נטען בפני מי שהמבקש הינו חליפו, כי מדובר בדירת מגורים.

עיקרי טענות המשיב-2
1. המשיב-2 טוען, כי הסכם ההלוואה עוסק בדירת מגורים, תיק ההוצאה לפועל נפתח למימוש דירת מגורים, ומשכך אפשרות החישוב היחידה הינה עבור דירת מגורים.

2. המשיב-2 טוען, כי הסכום הנקוב בהסכם המחאת הזכות, בו רכש המבקש מהבנק את החוב נשוא תיק זה, הוא לפי צו הריבית. לטענת המשיב-2, נשאלת השאלה, כיצד יכול המבקש לטעון שהוא רכש יותר מאשר מופיע בהסכם הרכישה.

3. המשיב-2 טוען, כי הפסיקתא עוסקת ברישום המשכנתא על שם המבקש, וכן עוסקת בחישוב הריבית לפי דירת מגורים, ובפרט עפ"י צו הריבית.

דיון והכרעה
1. ביום ה- 6.3.17, נערך דיון בפני כבוד רשם ההוצאה לפועל, שרון קרן, אשר בסופו הגיעו הצדדים הסכמה, לפיה: "שערוך המשכנתא שהומחתה מבנק המזרחי טפחות לזוכה, תבוצע ע"י בנק מזרחי טפחות....כאשר יתרה זו תישא ריבית פיגורים הנקבעת באופן רבעוני ע"י הבנק בפרט עפ"י צו הריבית כאמור בסעיף 10 להלוואה...".עינינו הרואות כי הצדדים הסכימו ביניהם כי שיערוך הריבית כפי שתעשה ע"י בנק מזרחי טפחות – היא זו אשר לפיה יש לשערך סך של 643.435 ₪, נכון ליום ה- 14.5.05. תוצאת תחשיב הבנק הינה בהתאם לעקרונות החישוב כפי שנקבעו בפסיקתא מיום ה-19.9.11 ובהתאם לפרמטרים כפי שמופיעים בהסכם ההלוואה אשר נחתם בין הבנק לבין המשיבים. תוצאת תחשיב זו, כאמור, מחייבת את הצדדים לאור הסכמת הצדדים אשר קיבלה תוקף של החלטה, מיום ה- 6.3.17.
אין בסמכות רשם ההוצאה לפועל לפעול, אלא במסגרת פסק הדין. לעניין זה יראו הסכמה בין הצדדים כפסק דין. לעניין זה יפים דבריו של המלומד בר אופיר, לפיהם: "אין רשם ההוצאה לפועל מוסמך להחסיר או להוסיף לפסק הדין או לקרוא לתוכו דבר שלא נאמר בו, ואין הוא רשאי לסטות ממילותיו הברורות של פסק הדין..." (הוצאה לפועל הליכים והליכות, חלק ראשון, עמ' 8 ). ככל שיש למבקש השגות כלשהן לעניין סוגיות מסוימות כגון: הגדרת הנכס כ"דירת מגורים" אם לאו, עליו לפנות להליך המשפטי המתאים לכך. במקרה דנן, לאור ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים, אין נפקות לשאלת הגדרת הנכס. אולם לשם הזהירות בלבד, מתצהירו של מנהל מחלקת גביה ארצית של בנק טפחות, אשר המבקש נכנס בנעליו, עולה באופן ברור כי החייבים לוו כספים מהבנק לצורך רכישת הנכס המוגדר כ"דירה". בנוסף, התנהלותו של בנק המזרחי טפחות, לאורך כל הדרך, לרבות בפתיחת תיק ההוצאה לפועל, מעידה על כך כי הנכס המדובר מוגדר כ"דירת מגורים". כמו כן, נשגבה מבינתי העובדה כי המבקש מעלה את סוגית אופן חישוב הריבית (ריבית פיגורים או ריבית מירבית), בעוד שבהסכם שנערך בינו לבין המשיבים, נקבע כי תוצאת חישוב שערוך המשכנתא, כפי שנעשתה ע"י בנק מזרחי טפחות – היא אשר תקבע את סכום החוב באופן סופי. לפיכך, על המבקש לפעול על מנת לקיים את ההסכם, גם אם תוצאת התחשיב אינה לרוחו.

2. המבקש טוען כי תחשיב שיעור הריבית כפי שהוגש ע"י המשיבים, הינו מוטעה מאחר ונעשה עפ"י שיעור ריבית של 9% לאורך כל התקופה. מלבד טענה זו, המבקש לא הציג בפניי תחשיב מטעמו אשר סותר את אופן חישוב שיעור הריבית, כפי שהוגש ע"י המשיבים. לפיכך, הנני דוחה טענה זו אשר הינה בבחינת טענת בדים, ללא כל ביסוס.

סיכום
1. לאור האמור בפירוט בהחלטה זו, לא מצאתי כי יש ליתן למבקש רשות ערעור,ובקשתו נדחית בזאת.

2. המבקש יישא בהוצאות בסך 1,000₪ לטובת כל אחד מהמשיבים.

המזכירות תמציא ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ח אב תשע"ז, 20 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אבי שמעון מריליוס
נתבע: מרים סגל
שופט :
עורכי דין: