ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אטה לוין נגד קג"מ - קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ :

לפני:

כבוד השופטת דגית ויסמן
נציג ציבור (מעסיקים), מר עודי שינטל

התובעת
אטה לוין
ע"י ב"כ עו"ד ברק אונגר
-
הנתבעת
קג"מ - קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ (בניהול מיוחד)
ע"י ב"כ עו"ד תמר אלטוס

פסק דין

1. התובעת מקבלת קצבת נכות מהנתבעת, שהיא קרן פנסיה, מאז שנת 2003. באוגוסט 2011 הנתבעת הודיעה לתובעת שבשל הכנסות מעבודה העולות על ההפרש המותר הקבוע בתקנון, על הקרן להפחית את מחצית ההפרש מהקצבה המשולמת לתובעת ( לתקופה שמיום 1.2.10) או את ההפרש כולו ( לתקופה שקדמה ליום 1.2.10).
בהתאם, הנתבעת קיזזה מקצבאות הנכות ששולמו לתובעת סכום מצטבר של 61,566 ₪.
על יסוד המתואר לעיל, השאלה המתעוררת בהליך זה היא האם על הנתבעת להשיב לתובעת את הסכומים שניכתה מקצבת הנכות ששולמה לתובעת.
2. רקע עובדתי
א. התובעת, ילידת 1952, אחות שהועסקה בשירותי בריאות כללית, בבית החולים לוינשטיין.
ב. הנתבעת היא קרן פנסיה ותיקה וגירעונית, הפועלת על פי התקנון האחיד שנקבע על ידי המפקח על הביטוח לפי הוראות פרק ז'1 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים ( ביטוח) התשמ"א – 1981 ( להלן – חוק הפיקוח).
ג. התובעת בוטחה אצל הנתבעת בתכנית פנסיה מקיפה.
ד. התובעת חלתה במחלת הסרטן במהלך שנת 2002.
ה. הנתבעת שילמה לתובעת קצבת נכות מלאה בחודשים 2-3/2003.
בחודשים אפריל עד ספטמבר 2003 הנתבעת שילמה לתובעת קצבת נכות חלקית בשיעור של 50%.
בחודשים אוקטובר 2013 עד אוקטובר 2014, שולמה לתובעת קצבת נכות חלקית בשיעור של 33%.
ו. בתאריך 2.9.2004 התקבל אצל הנתבעת אישור לפיו התובעת מסוגלת לחזור לעבודה רגילה.
ז. החל מיום 1.6.2006, התובעת קיבלה קצבת נכות חלקית בשיעור של 50%, עד גיל הפרישה התקנוני.
ח. בסעיף 36 לתקנון הקרן נקבעה ההוראה הבאה:
"ניכוי הכנסת נכה מעבודה
נכה שיש לו בחודש כלשהו הכנסה מעבודה העולה על ההפרש המותר, תופחת מסכום קצבת הנכות המשולמת לו עבור אותו החודש מחצית ההכנסה העולה על ההפרש.
לעניין סעיף זה –
ההפרש המותר – ההפרש בין השכר הקובע לקצבת מבוטח פעיל בחודש הזכאות הראשון לקצבת נכות, כשהוא מעודכן לפי האמור בסעיף 67 תקנון, לבין סכום קצבת הנכות שמשולמת לו."
הוראה זו בתוקף מיום 1.2.2010.
קודם לכן, הנוסח היה כדלקמן:
"נכה שיש לו בחודש הכנסה העולה על ההפרש המותר, תופחת מסכום קצבת הנכות המשולמת לו עבור אותו חודש כל ההכנסה העולה על ההפרש."
ט. ביום 10.8.201 1 הנתבעת ביצעה מבחן הכנסה לתובעת, לשנים 2008 עד 2011, ובבדיקה התגלה שהכנסות התובעת עלו על ההפרש המותר ועל כן הנתבעת החלה לקזז את החוב מקצבת הנכות של התובעת.
הסכום שקוזז הוא 61,566.08 ₪ והוא חושב בתוספת הפרשי הצמדה בלבד.
3. ההליך
א. כתב התביעה המקורי הוגש לסעדים כספיים ונטען כי סכום התביעה אינו ניתן להערכה.
ב. בכתב ההגנה שהנתבעת הגישה, נטענה טענת קיזוז. נטען כי הנתבעת זכאית לקבל מהתובעת תלושי שכר המעידים על הכנסותיה בשנים 2003 עד 2007 והיא עומדת על זכותה לבצע מבחן הכנסה גם לגבי שנים אלה ולגבות כל חוב שנוצר בגין הכנסות עבודה של התובעת בגין אותן שנים.
ג. בישיבת קד"מ מיום 11.9.2004 נקבע כי על התובעת להגיש " כתב תביעה מתוקן הנושא דרך ואופן חישוב הסכומים הנתבעים".
ד. בכתב התביעה המתוקן נתבעו 67,976 ₪ בגין סכומים שנוכו מקצבת הנכות של התובעת. כמו כן נתבע סעד הצהרתי להפסקת קיזוז סכומים מכאן ולהבא, מקצבת הנכות המשולמת לתובעת ולה היא זכאית עד הגיעה לגיל פרישה.
ה. בסופו של דיון קד"מ שני ניתנה החלטה המורה לשלטונות מס הכנסה להמציא לנתבעת מסמכים לגבי הכנסות התובעת בשנים 2003 עד 2007. החלטה זו בוטלה ביום 7.7.15 לאור התנגדות רשויות המס ונקבע כי על התובעת להמציא לנתבעת מסמכים המעידים על הכנסותיה מעבודה לשנים 2003 עד 2007.
ו. בעקבות קבלת המסמכים, התקבלה בקשת הנתבעת להגיש תצהיר משלים, ובו נטען כי לתובעת חוב בגין השנים 2003 עד 2007, בשל הכנסות מעבודה, בסך 8,463 ₪.
ז. בפתח ישיבת ההוכחות התובעת הבהירה כי אינה עומדת על הסעד הנוגע לקיזוז עתידי מקצבתה וכי התביעה עוסקת רק בקיזוז חובות העבר ( עמוד 5, שורות 28-29, עמוד 6, שורה 7).
ח. בישיבת ההוכחות נשמעו עדויות התובעת ונציגת הנתבעת – גב' לי אופק, עובדת במחלקת מידע של כלל קרנות הפנסיה הוותיקות שבהסדר.
ט. לאחר תום שמיעת העדויות, לבקשת בית הדין, הנתבעת המציאה טפסי התביעה לקצבת נכות של התובעת, מיום 6.2.2003, מיום 20.6.2006 ומיום 30.6.2014.
4. לטענת התובעת, יש להורות על החזרת הכספים שנוכו מקצבת הנכות ששולמה לה, וזאת על פי דיני עושר ולא במשפט, כיוון שהנתבעת לא היתה זכאית לגבות את הכספים. נטען כי הנתבעת לא פעלה לביצוע מבחן ההכנסה ברשלנותה, בעוד שהתובעת היתה תמת לב והעבירה לידי הנתבעת את כל המסמכים שהתבקשו ממנה. התובעת גם הפנתה לכך שכל החישובים של הקצבאות ששולמו לה נעשו על ידי הנתבעת בלבד.
התובעת הוסיפה וטענה שהנתבעת לא יידעה אותה על האפשרות של קיזוז סכומים מהקצבאות והיא גם לא הבינה שיערכו לה מבחני הכנסה.
על כן, לשיטת התובעת, על בית הדין להפעיל את שיקול דעתו לפי סעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט – 1979 ( להלן – חוק עשיית עושר) ולקבוע כי בנסיבות אלה ההשבה אינה צודקת.
5. לטענת הנתבעת, התובעת קיבלה כספים ביתר, בניגוד לתקנון הקרן. חוב התובעת לקרן, בעקבות מבחן הכנסה שבוצע בשנת 2011 לשנים 2008 – 2011 נשא הפרשי הצמדה בלבד וקוזז מקצבת הנכות של התובעת בתשלומים עיתיים חודשיים. התובעת לא טענה שנפל פגם בחישובי הנתבעת ולא טענה שהיא זכאית לכספים אלה, אלא שלטענתה, במקרה דנן היא זכאית להגנה מכח סעיף 2 לחוק עשיית עושר.

יש לדחות את טענות הנתבעת, כיוון שזכייתה של התובעת כרוכה בחסרון כיס של שאר עמיתי הקרן. בנוסף, לא הוכח שההשבה אינה צודקת. התובעת בחרה להמשיך ולהשתכר גם לאחר נודע לה על מבחני ההכנסה ובכך לא שינתה את מצבה לרעה וויתרה למעשה על יתרת הקצבה לאחר קיזוז החוב. התובעת גם לא נדרשה להשיב כספים ממקורות עצמאיים, אלא החוב קוזז בתשלומים מקצבת הנכות של התובעת.

דיון והכרעה
6. הצדדים התייחסו בהרחבה לסוגיית ההשבה לפי סעיף 2 לחוק עשיית עושר. ברם ספק אם הוראות חוק זה רלוונטיות לעניינה של התובעת.
הנתבעת פעלה על פי תקנונה כאשר חישבה את קצבת הנכות לתובעת וגם כאשר בחנה את הכנסותיה, בהתאם לתקנה 36 לתקנון. על כן אין לראות את הנתבעת כמי שקיבלה "שלא על פי זכות שבדין" את הכספים שנוכו מקצבת הנכות של התובעת ( סעיף 1( א) לחוק עשיית עושר).
נהפוך הוא - הנתבעת פעלה בהתאם להוראות התקנון, בחנה אם לתובעת הכנסות מעבודה העולות על ההפרש המותר והפחיתה מקצבת הנכות את ההכנסה העולה על ההפרש ( או מחציתה, תלוי בתקופה).
בהקשר זה יש להזכיר לא רק את הוראות תקנה 36, אלא גם את תקנה 77( א) לתקנון שבה נקבע –
"מצאה הקרן כי מבוטח, פנסיונר או שאיר מסר לה פרטים שאינם נכונים, או שולמו לו כספים בטעות, היא תהיה זכאית לשלול זכאותו לקצבה, לעדכן את סכום הקצבה, לדרוש החזר סכומים ששולמו לו מן הקרן או לנכות מתשלום קצבה או מכל סכום שיעמוד לזכותו את התשלום ששולם בטעות או בהטעייה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית בתקופה שבין מועד התשלום בועל לבין מועד הניכוי או ההחזר".

7. ראוי להזכיר בהקשר זה, מושכלות יסוד ולפיהם הנתבעת, כקרן פנסיה, מחויבת לנהוג רק על פי תקנונה ובאופן שוויוני בין כל עמיתיה ( בג"צ 6460/02 אליאב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד ס(4) 411 (2006); בג"צ 3514/07 פיורסט נ' מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ, 13.5.02).
על כן מקום בו הנתבעת פעלה על פי הוראות התקנון, לא ניתן לראות בצעדים שנקטה במסגרת זו כקבלת כספים שלא על פי זכות שבדין.
8. פסקי הדין שנזכרו בסיכומי הנתבעת אמנם אינם עוסקים באותן נסיבות הזהות לעניינה של התובעת ( ר' למשל ע"ע ( ארצי)1420/01 דזנאשוילי – קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ, פד"ע לט 448 (2003)), אך העקרון המשותף להם הוא זהה – מקום בו מבוטח/ עמית בקרן, מקבל כספים שלא על פי הוראות התקנון, עליו להשיב סכומים אלה לקרן.
9. זאת ועוד – גם אם ניתן היה לנתח את הסיטואציה לפי הוראות חוק עשיית עושר, אנו סבורים כי אין מדובר במצב בו הזכייה לא היתה כרוכה בחסרון המזכה ומתקיימות נסיבות המצדיקות את ההשבה ( הסיפא לסעיף 2 לחוק עשיית עושר).
מסקנה זו מתיישבת עם העקרונות שעל פיהם פועלות קרנות הפנסיה הוותיקות. אחד מעקרונות אלה הוא עקרון הערבות ההדדית. עקרון זה הוסבר בבג"צ אליאב כך ( שם בעמוד 431):
"המאפיין השלישי – הדדיות – מבטא את הערבות ההדדית בין חברי הקרן, בבחינת כל ישראל ערבים זה בזה. כל חבר בקרן מפריש ממשכורתו במשך שנות חברותו הפרשות הנדרשות על פי התקנון; על יסוד הפרשות אלו ( והפרשות המעבידים) נצברת קרן העושה רווחים; רווחים אלה משמשים לתשלום הגמלה לחברי הקרן. השקעתם של הפרטים השונים יחדיו היא היוצרת את הביטחון כי כל אחד מהם יזכה בעתיד לקבל גמלה."

ור' גם בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה ( ע"ע ( ארצי) 14293-10-13 פרידגוט – קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים א.ש. בע"מ, 4.5.17):

"הקרן מתנהלת על בסיס עיקרון של ערבות הדדית וסבסוד צולב בין עמיתיה."

היינו, מקום בו הנתבעת פועלת בניגוד לתקנון, לא זו בלבד שהיא מפרה את עקרון השוויון שהיא מחויבת לו ביחס לכלל עמיתיה ( סעיף 78 ט'(ב)(1)ו – (2) לחוק הפיקוח ור' גם בפסיקה שהוזכרה לעיל), היא אף גורעת מכלל נכסיה שאמורים לשמש מקור לתשלום הקצבאות המשולמות לכלל העמיתים.

10. באותו הקשר ובמענה לטענת התובעת, לפיה לא הוכח שהנתבעת היא קרן גרעונית, נזכיר את הפסיקה שתיארה את הגירעון האקטוארי אליו נקלעו קרנות הפנסיה הוותיקות בשנת 1995 ואשר בעטיו הן נסגרו לכניסת עמיתים חדשים ( בג"צ 7691/95 שגיא נ' ממשלת ישראל, פ"ד נב (5) 577 (1998); בג"צ 3795/95 קניאל נ' ממשלת ישראל, פ"ד נג (5) 459 (1999)). על רקע זה גם הונהגה רפורמה בכל הנוגע לניהול הקרנות הוותיקות הגירעוניות וזו כללה, בין היתר, העברתן לניהול מיוחד, קביעת תקנון אחיד לכל הקרנות הוותיקות הגירעוניות אשר הסדיר את זכויותיהם של כלל העמיתים וקביעת כללים שתכליתם צמצום הגירעון האקטוארי על מנת שהקרנות יוכלו לעמוד בהתחייבויותיהן כלפי העמיתים ( בג"צ 5934/09 ארגון גמלאי מבטחים נ' ראש ממשלת ישראל, 31.3.11; בג"צ 3406/08 חבה נ' משרד האוצר, 30.11.09). היינו, מצבה של הנתבעת הוא בבחינת ידיעת דיינים בבית הדין לעבודה.

11. מצדה של התובעת, זו העידה שגם לאחר שנודע לה על מבחני ההכנסה ועל ההוראה התקנונית הרלוונטית, לא פעלה לשינוי מתכונת עבודתה וזאת מסיבותיה שלה ( ר' בעמוד 8 לפרוטוקול, שורות 8-12). מובן שיש להעריך את העובדה שהתובעת המשיכה לעבוד, חרף המחלה וחרף הטפולים שעברה. עם זאת, בהקשר של בחינת הנזק שייגרם לכל אחד מהצדדים כתוצאה מה"השבה" המבוקשת, העובדה שהתובעת המשיכה לעבוד גם לאחר שנודע לה על הוראות התקנון, עומדת בסתירה לטענות לגבי הנזק שנגרם לתובעת עקב מבחן ההכנסה שהנתבעת הפעילה בעניינה.
12. בשולי עניין זה נזכיר שעל פי הדין, העמיתים בקרן מוחזקים כמי שמודעים להוראות התקנוניות ( ר' למשל סעיף 5( ב)(2) לפסק הדין בענין דזנאשוילי שהוזכר לעיל). מעבר לכך, נושא מבחן ההכנסה מצויין במפורש בטפסים עליהם התובעת חתמה במסגרת תביעותיה לקצבת נכות מהנתבעת.
13. לא נעלמה מעינינו עדותה של גב' אופק, נציגת הנתבעת, לפיה לא היתה מניעה לבצע מבחן הכנסה לתובעת במהלך השנים בהן קיבלה את קצבת הנכות, גם לפני שנת 2011 ( עמוד 11, שורות 21-27). עם זאת, איננו סבורים שעובדה זו כשלעצמה, מצדיקה את קבלת התביעה. בסופו של יום, מבחן ההכנסה בוצע לשלוש שנים לאחור ( השנה השוטפת – 2011 וכן השנים 2008 - 2010). מדובר בפרק זמן סביר, גם אם הבדיקה נעשית גם לגבי שנות העבר. אמנם רצוי שבדיקת ההכנסות תבוצע בשנה השוטפת שבה הקצבאות משולמות, אך אין בעניין זה כשלעצמו להצדיק את קבלת התביעה.
עניין זה יכול היה להיות רלוונטי לטענת הקיזוז שנטענה על ידי הנתבעת, לגבי השנים 2003 עד 2007. עם זאת, כיוון שהגענו למסקנה לפיה דין התביעה להידחות, ממילא אין מקום לדון בטענת הקיזוז.
14. סוף דבר – התביעה נדחית.
כמקובל בהליכים מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ח אב תשע"ז, (20 אוגוסט 2017), בהעדר הצדדים.

עודי שינטל, נציג ציבור (מעסיקים)

דגית ויסמן, שופטת


מעורבים
תובע: אטה לוין
נתבע: קג"מ - קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ
שופט :
עורכי דין: